|
Getting your Trinity Audio player ready...
|
אנו מצויים בימים קריטיים בהיסטוריה האנושית שיקבעו את העתיד של כולנו.
בתקופה זו אנו ניצבים מול אתגרים רבים, חלקם בפעם הראשונה בהיסטוריה האנושית.
משבר האקלים המאיים על עתידו של כדור הארץ, מציאות פוליטית מקוטבת, מעורערת, מפולגת ופופוליסטית, הצפה של מידע כוזב ומוטה, אובדן של ערכים ועוד.
המשמעות של התקופה בה אנו חיים נמצאת בשיח הציבורי כבר תקופה אך עיקרו סובב סביב התוצאות של ההתנהלות שלנו כחברה וההשלכות שלה.
במאמר הזה אדבר על המעבר של האנושות למאה ה-21, סיום פוליטיקת הזהויות וגיבוש זהות אוניברסלית.
ארצה לגעת בו בצד הפחות מדובר של אתגרים אלה וכיצד נוכל להתעלות מעליהם.
בכל פרק אדבר על נדבך נוסף מעולם הסיבות העומד מאחורי אתגרים אלה, ובעיקר ארצה לדבר על הצורך שלנו כאנושות לשנות את תפישת העצמי ולעבור מזהות הסובבת סביב דת, לאום גזע, מין ושיוך פוליטי לזהות אוניברסלית המאמצת את העוצמה והיופי שבשונות ומעניקה לכל אחד זכות ביטוי שווה וזכות למימוש מועצם.
זהו שלב קריטי באבולוציה האנושית, שיקבע את עתיד האנושות והיכולת שלה לשרוד את המעבר למאה ה-21.
מאחלת לכם קריאה נעימה ומעצימה.
שלכם, לוהאריה
לא נוכל לפתור בעיות באמצעות אותה צורת חשיבה שבה השתמשנו כשיצרנו אותן
ככל שחולפים הימים והמצב בישראל הופך טעון ומקוטב, אני הוגה ביני לבין עצמי בצורך המיידי לשנות את הנחת היסוד ממנה ניגשים להתבונן ולהתמודד עם המציאות המקצינה והמטלטלת.
אלברט אינשטיין אמר כי: ״לא נוכל לפתור בעיות באמצעות אותה צורת חשיבה שבה השתמשנו כשיצרנו אותן״, אמר וצדק!
על-מנת להתחיל ולהתמודד עם המציאות המורכבת שבה אנו מצויים – נדרש להכיר בכך כי אנחנו יצרנו את המציאות הזו, וכי היא תוצר של תפישת העולם הקולקטיבית, הנורמות, המסורות המקובלות וצורת החשיבה של רוב הציבור ומנהיגיו.
תפישת העולם וצורת החשיבה היא זו המזינה את כל אופייני ההתנהלות שלנו, היא זו הקובעת את הנורמות המקובלות, את סגנון החיים שלנו ובעיקר, היא זו המגדירה את הזהות העצמית שלנו המותירה אותנו חגים במעגל סגור של אירועים החוזרים על עצמם, פעם אחר פעם, ללא פיתרון נראה באופק וללא התחדשות במישור הערכי, הרעיוני והמעשי.
על-מנת להתמודד עם האתגרים הרבים הצפים ועולים על-פני השטח בתקופה זו, ולגעת בגרעין היסוד המעורר את האתגרים הללו, נדרש לשנות את צורת החשיבה ואת התפישה המגדירה את הזהות העצמית.
משמע, המפתח ליציאה מן המצב הקיצוני בו אנו מצויים, טמון במוכנות האישית של כל אחד ואחת, להגמיש את התפישה ולשנות את ההגדרה של הזהות העצמית.
הינדוס התודעה מגיל צעיר היוצר זהות עצמית
מגיל צעיר, מרבית האנשים נחשפים ואף מחונכים לתדמיות ותבניות המגדירות את הזהות שלהם.
אלו תדמיות המקושרות לנורמות המקובלות, המכתיבות זהות עצמית מוגדרת ממנה נובעים התפקודים והתפקידים השונים בקהילה ובחברה.
הנורמות, התדמיות ומשחקי התפקידים הללו, משתנים בין תרבות לתרבות ויוצרים חוויה של שייכות, ערך וביטחון.
הנורמות, התדמיות והתפקידים השונים גם מכתיבים ציפיות ושאיפות, אשר פעמים רבות אינן תואמות את העצמי האותנטי והמזוקק, ולמעשה נובעות מרצון שאינו אמיתי וכן, אלא ממוסכמות וכללים המגדירים את מקומו בחברה, את הישגיו וזהותו.
- האם כשתינוק נולד הוא בעל זהות מוגדרת ומוחלטת?
- האם בצאתו לאוויר העולם הוא בעל דת מסויימת?
- האם הוא משייך את עצמו ללאום מסויים?
- האם הוא ער לחזות החיצונית שלו שמתוכה הוא מגדיר את עצמו תחת גזע, דימוי גוף, או העדפה מינית ספציפית?
- האם כאשר התינוק נולד הוא מזוהה עם תפקיד ספציפי בחברה או בקהילה אליה נולד?
- האם יש לו דעה פוליטית?
רבים מכם קוראים את הדברים וחושבים לעצמם: ודאי שאין לתינוק שנולד זהות מוחלטת ומוגדרת, מכיוון שהוא טרם נחשף לעולם בו הוא חי וטרם גיבש לעצמו זהות עצמית, אך בפועל הוא אינו מנותק מזהות מכיוון שהוא נולד לדת, לאום, גזע ומין שכבר מגדירים אותו ומשפיעים עליו גם מבלי שיהיה מודע לכך.
בפועל, הרך הנולד, טרם גיבש לעצמו זהות, מכיוון שעדיין לא נחשף לתפישת העולם של הקהילה והחברה בה הוא חי, שתעצב את זהותו ותגדיר אותה בהתאם לנורמות המקובלות.
אם בראשית ימיו של האדם הנולד אל עולמנו, בינקות ואחר-כך בילדות, ישנו זיכרון פנימי ער וחד, הטומן בחובו את הידיעה שהעצמי הינו רחב הרבה יותר מן התדמיות ומשחקי התפקידים, הרי שבהדרגה, לאורך החיים, הזיכרון הזה מטשטש ומתפוגג ומתעצבת הזהות העצמית בהתאם למקובל בסביבה.
מינקות, אנו נתונים להשפעה מתמדת של החברה בה אנו חיים, המנפיקה בעבורנו תבניות, מוסכמות, נורמות ואופייני התנהלות היוצרות תחביר שלם הממסגר את העצמי ומגדיר אותו.
אנו חשופים לדעות של המשפחה, הקהילה, החברה, המדינה, ערוצי המדיה הרבים ועוד גורמים, היוצרים החדרה אל תוך התודעה והמחשבה של רעיונות ההופכים בהדרגה לחוויה ממשית, המעצבת את תפישת העצמי ואת האופן שבו העצמי מזהה את עצמו.
זהו תהליך הינדוס של התודעה האישית, בהתאם לקונסטרוקציה של התודעה הקולקטיבית ולתשתיות החברתיות הקולקטיביות. הינדוס התודעה מעצב את המחשבה ותפישת העולם של הפרט ומרחיק מן הזהות האותנטית, הנקייה מן התפישות המקובלות המגדירות את העצמי.
מהי הזהות האותנטית?
מהי הזהות האותנטית של העצמי?
מהי הזהות הטהורה, נטולת ההשפעות והמזוקקת, בטרם עברה התאמה לנורמות המקובלות ולהגדרות המהנדסות את התודעה האישית?
זוהי זהות קוסמית נצחית, שחוויית החיים הגשמית הינה עבורה הזדמנות לשחק במשחק החיים על-פני האדמה, לעטות תדמיות ותחפושות, לשחק במשחקי התפקידים השונים ולהתפתח תוך כדי צבירת חוויות והתנסויות אנושיות.
קרה לי לא פעם שכאשר ביטאתי בפני אנשים את העובדה, שהתדמית עימה הם מזוהים ומגדירה את הזהות שלהם, היא לא העצמי המזוקק שלהם, הדבר עורר בהם התנגדות וערער את עולמם.
אם לשם הדוגמא, אישה מגדירה את העצמי שלה באמצעות האימהות שלה, התפקוד שלה במערכת המשפחתית כרעיה, כאם וכבת זוג, עצם המחשבה שכל אלו הינם משחקי תפקידים ואינם העצמי הטהור שלה, שומטת את הקרקע מתחת לכל מה שמגדיר אותה ואת הערך שלה ומערערת את הזהות העצמית, המקנה לה סדר בתוך המבנה החברתי, תכלית ותחושת ביטחון.
אם אומר לאדם לאומני כי הלאום שלו הינו תדמית ותו לא, ושהעצמי המזוקק שלו הינו עצמי אוניברסלי נטול לאום או דת או צבע עור או מסורת, הדבר לרוב יעורר בו התנגדות עמוקה, מתוך כך שהוא יבטל את כל הגורמים המעניקים לאותו אדם משמעות, שייכות, זהות ומטרה.
המחשבה כי העצמי הינו הרבה מעבר לכל התדמיות המקובלות בעולמנו, דורשת שינוי רדיקלי בתפישת העולם ובאופן שבו אנו מעניקים משמעות לקיומנו כבני אנוש.
המפתח לשינוי שכזה מוכר, במרבית החברות, בדיון סביב הקשר שבין האדם לנשמה ובין האדם לאלוהות.
רבים קוראים לזהות הקוסמית הנצחית הזו – נשמה, ולכוח הקוסמי המניע את הקיום והיקום – אלוהים.
האם האלוהות בעלת מגדר ספסציפי? האם הנשמה בעלת דת, או לאום, או מין, או צבע עור, או דעה פוליטית, או מקצוע, או נכסים ורכוש, או כל תדמית אחרת המקובלת כאן בעולם הגשמי?
התשובה לכך היא לא!
האם האלוהות היא יהודית, או נוצרית או מוסלמית? שחורה או לבנה?
האם ישנה רק דרך אחת לבטא חיבור אל הכוח האוניברסלי האלוהי?
הן האלוהות והן הנשמה מהווים שדות אינטליגנציה דינאמיים, נטולי צורה גשמית, אשר אינם מקובעים לתדמיות אלא משתמשים בהם לצורך ביטוי ארעי.
ההוויה האנושית הינה שלוחה של שדה האינטליגנציה המופשט הזה, והיא תולדה שלו ותוצר שלו.
מנקודת המבט הקוסמית, כאשר הזהות האנושית הארעית הופכת לזהות המרכזית, הגולם קם על יוצרו והדבר מעמעם את הזיכרון של הבית הקוסמי ממנו באנו, ומצמצם את העצמי מישות קוסמית אוניברסלית, רחבה ונצחית, לבן אנוש המוגדר על-ידי תדמיות ומשחקי תפקידים.
חלק מן התדמיות מקובל ונורמטיבי ואילו חלק מהן אינו מקובל ונחשב מנודה ובלתי ראוי. בכך מתבססת בנוסף לזהות העצמית גם הערכה עצמית המחוברת לחוויה של שייכות או היעדר שייכות, קבלה או דחיה, אהבה או היעדר אהבה.
כך גם נולדים קונפליקטים ומלחמות הנובעים ממאבק על הגמוניה ומהיעדר ההכרה כי כולנו חלק מאחדות אוניברסלית, הלובשת כאן בעולם ארץ פנים רבות וביטויים רבים, שונים ומגוונים.
הבית הקוסמי ממנו הגענו הוא מרחב של אהבה ללא תנאי, מרחב שבו כולנו מרגישים שייכים ובעלי ערך ומפרים זה את זה מעצם היותנו ייחודיים, מגוונים ושונים זה מזה, חלקים מאותה אחדות – מאותו שלם.
כאשר ההכרה הזו נוכחת, יכולה להתקיים ״אהבת חינם״.
הקשר בין חיבור לזהות אוניברסלית ל"אהבת חינם"
הרבה אני שומעת וקוראת ברשתות החברתיות שאנשים מזכירים את המושג ״אהבת חינם״.
התחושה שלי, שלעיתים אנשים משתמשים במושג הזה מבלי באמת להבין מה המשמעות שלו או למה הוא מכוון, ועושים זאת מתוך בורות, שאיפה כנה להרמוניה, או מתוך ניצול ציני של המושג לקידום עצמי.
אם כך, מה זו "אהבת חינם"?
"אהבת חינם" מתחילה ממצב תודעה שבו אנחנו מודעים לכך שאנחנו שונים ומגוונים אך כולנו הגענו מאותו מקור, ללא כל קשר לחלוקות ולהפרדות המתקיימות בעולמנו.
זהו מרחב בתוך הלב, שיש בו את ידיעת הלב שכולנו הגענו מאותו בית קוסמי ומרכיבים ביחד תמונה שלמה. ידיעת הלב הזו מובילה לתחושה של שותפות גורל, אחווה וערבות הדדית.
"אהבת חינם" היא ללא תנאים, מכיוון שיש בה חוויה של שייכות וחיבור הנובעים מן הפנימיות, ללא כל אינטרס אישי אנוכי וללא כל רצון לקבל דבר תמורת הערבות והאהבה. זו אהבה לשם האהבה שיש בה חיבור פשוט וטהור, אשר אינו הולך שולל אחר התדמיות והזהויות המגוונות שמתקיימות כאן על פני האדמה.
ב״אהבת חינם״ טמון חיבור לאחדות אוניברסלית אליה כולנו שייכים.
״אהבת חינם״ מהווה תשתית ממנה אנחנו יכולים לצמוח כחברה, מכיוון שהיא מנטרלת את פוליטיקת הזהויות שבה עושים שימוש בעלי אינטרס על-מנת להפריד ולמשול, לזכות לאהדה ולגייס תמיכה.
כאשר מתקיימת ״אהבת חינם״, האדם מקיים אחריות אישית גדולה ודוגמא אישית, הנובעת מן האכפתיות שלו כלפי האחרים ומהכרה כי אנו מחוברים אחד לשני, משפיעים זה על זה ומושפעים זה מזה.
״אהבת חינם״ יוצרת מרחב שמאפשר לכולם מימוש מיטבי ומועצם מתוך טוהר, דיאלוג מתמיד, כבוד הדדי ומחוייבות לערכים אוניברסליים שהינם מעל לכל משחקי הזהויות.
אלו הם ערכי-על, המחוברים לזהות העצמית האוניברסלית, שמקבלת קדימות על-פני כל שאר הזהויות.
כאשר הזהות האוניברסלית מקבלת עדיפות, הרי שזהות המוגדרת על-ידי דת, לאום, גזע, מין, מגדר, סטטוס חברתי ועוד, הופכת לזהות משנית הכפופה לזהות האוניברסלית ולערכים הנובעים ממנה.
הזהות האוניברסלית וערכי העל מולידים הסכמות משותפות שבבסיסן ההכרה כי לכל אחד ואחת זכות למימוש מועצם מתוך חופש ורווחה ומתוך כך נוכחת ״אהבת חינם" שבה כל אחד ואחת יכול מתוך חופש מלא לממש את הפוטנציאל המיטבי הטמון בו.
גיבוש זהות אוניברסלית ושינוי סדרי העדיפויות, המפתח להבראת החברה הישראלית
אם נחבר את כל האמור למצב החברתי והפוליטי בישראל, הרי שעל-מנת להבריא את החברה בה אנו חיים ולשקם אותה, נדרש שינוי תודעתי ומודעתי עמוק, שיש בו מוכנות לערער על הזהות באמצעותה חלקים נרחבים בציבור מגדירים את עצמם.
אחד מן המרכיבים המרכזיים של הזהות, הינו הדת והמסורת המושרשים עמוק אל התודעה, באופן המונע את ההיחשפות לחלופה רוחנית וערכית מתקדמת ועדכנית, התואמת את רוח הזמנים ומביאה מדרגה התפתחותית חדשה.
הציבור המגדיר עצמו באמצעות המסורת והדת ודבק בהן, חושש עד מאוד מתפישות רוחניות אלטרנטיביות, מכיוון שהן מאיימות על התבניות והמסגרות המעניקות לו הגדרה עצמית, זהות מובהקת ותחושה של ודאות, סדר, מבנה חברתי ברור וביטחון קיומי.
בכך, לא באמת נוצרת אלטרנטיבה רוחנית המאפשרת להחליף את התפישה הדתית, המעדיפה את הזהות הדתית על-פני הזהות האוניברסלית הרחבה אותה תיארתי.
שינוי יסודי של תפישת העולם ואימוץ של תפישת עולם וזהות אוניברסלית, ייצרו משב רוח רענן בחיים הרוחניים, ישחררו מן ההזדהות עם משחקי התפקידים השונים ובהם מגדר מיני, צבע עור, דת ולאום, לטובת אימוץ של ״אזרחות אוניברסלית״, המבטלת הפרדות ומעודדת תחושה של שותפות גורל, אחווה, הפריה הדדית ואחדותיות של שונים ומגוונים, המלוכדים ברצון משותף לבטא חווית חיים גשמית שיש בה חופש, רווחה, מימוש עצמי ושגשוג.
הדבר יוביל לארגון מחדש של התשתיות החברתיות והפוליטיות ולשינוי סדרי העדיפויות, ויבטל מאבק על משאבים בין המגזרים השונים, לטובת תיעול משאבים מאוזן והרמוני, זאת מכיוון שהציבור יהיה ערב לחלקים השונים בתוכו, מתוך אכפתיות, מעורבות, חמלה, ״אהבת חינם״, סובלנות וקבלת השונה.
אימוץ זהות אוניברסלית
בחברה הישראלית המקוטבת, המפולגת, המסוכסכת והמשוסעת, הרוויה בפוליטיקה של זהויות, גיבוש זהות אוניברסלית הינו חיוני להמשך קיומנו.
חברה אשר מאבדת את החיבור לערכים המהווים את עמוד השדרה שלה, ומכשירה שחיתות, אפליה, הדרה, ניצול ופגיעה בערכי הדמוקרטיה בשם זהות זו או אחרת, מבטלת את התשתית לקיומה כחברה מתפתחת ודנה את עצמה לתנועה במעגל סגור המובילה לכילוי.
מתוך כך, נדרש חשבון נפש עמוק בתוככי החברה הישראלית – שבו האזרחים נדרשים להסכים ולהגדיר סדרי עדיפויות ברורים שבהם הזהות אינה מבוססת על שיוך מגדרי, דתי, גזעי או לאומי, או על חלוקה פוליטית לימין או לשמאל, אלא על שיוך קוסמי, המנקה וממגר מן החברה חלוקות, הפרדות, נורמות ומסורות, המהוות בסיס לאפליה, קיפוח, שרירותיות ואלימות.
אימוץ זהות אוניברסלית, יסייע לגרוף מן השולחן את פוליטיקת הזהויות המפלגת, המשסעת והמחלישה, יוביל לשינוי סדרי העדיפויות, יוליד שינוי באופייני ההתנהלות, ישפיע על כל שכבות החברה ויאפשר לגבש חוקה המייצגת את הזהות האוניברסלית, שלה העדיפות הראשונה.
גיבוש חוקה, כלפיה מחויבים כולם, כמייצגת ערכי-על והסכמות יסוד, תסלק מסדר היום מערכות אמונה מסולפות ומיושנות אשר לוכדות במעגל סגור ותאפשר לחולל שינוי עומק המוביל אל מדרגה חדשה.
מהלך שכזה יאפשר לנקות מן הבמה הפוליטית את הפופוליזם, היוצר דה לגיטימציה של חלקים מן הציבור ומן המפה הפוליטית, לטובת הנחת היסוד הקובעת כי, גברים ונשים, יהודים וערבים, שחורים ולבנים, מזרחיים ואשכנזיים, סטרייטים או להט״בים, ימנים או שמאלנים וכיוצב׳, הינם חלק מן התמונה הרחבה והשלמה, לכולם זכות קיום ולא רק זאת, אלא הם נועדו להפרות ולאזן זה את זה, ולאפשר הפריה הדדית וניווט חברתי ופוליטי מאוזן, הרמוני ושלם.
גיבוש העצמי האוניברסלי – האדם של המאה ה-21
אנו מצויים בתקופה משמעותית מאוד בתולדות האנושות.
כל מה שהכרנו מתערער.
המציאות הסובבת אותנו מטלטלת והתבניות והנורמות שהכרנו מתחילות להתפרק.
משבר הקורונה מעצים את תהליך השינוי הזה. הכל צף על-פני השטח ודוחף את בני האנוש להתפקח ממשחקי התפקידים והתדמיות המצמצמים והמקטינים אותם, לטובת היזכרות מי אנחנו באמת.
כדי לעשות זאת נדרש שינוי עומק אמיץ שיש בו מוכנות לבחון מחדש הרבה מן הנורמות הרווחות בחברה ומהוות את התשתית להתנהלותה.
זהו תהליך של שינוי תודעתי עמוק ויסודי, המעורר בכל רבדי החברה את הזיקה העמוקה לעצמי המזוקק הטמון בכל אחד ואחת ואין בו שיוך מגדרי, דתי, לאומי, חברתי או פוליטי. עצמי מזוקק הנקי ממשחקי תפקידים שכולם מורגלים לשחק בהם, ומגדירים את כל אופייני ההתנהלות הנתפשים כנורמטיביים ולגיטימיים בחיים האנושיים.
זהו תהליך שאני קוראת לו ״שיבה לבראשית של העצמי״ – תהליך של התפקחות עמוקה שניתן לדמות אותה להתעוררות משינה ארוכת שנים.
אני קוראת להתעוררות הזו ״ערור זיכרון קדמון״ המעורר בנו את ההכרה הפנימית החזקה:
שאנחנו הרבה מעבר לתדמיות ולתחפושות שהתרגלנו לשים על עצמנו.
שאנחנו קשורים זה לזה ומחוברים זה לזה בקשר אוניברסלי שלא ניתן להתכחש לו או להפר אותו.
שאנחנו עוצמתיים הרבה יותר מכפי שאנחנו תופשים את עצמנו.
שמהותנו הינה מהות נצחית אלוהית שמשחקת את משחק החיים על פני האדמה.
שהזהות האוניברסלית הינה מעל לכל תדמית, תחפושת, חלוקה או שיוך, והיא מגדירה ערכים אוניברסליים שהם מעל לכל.
שינוי תודעתי
השינוי הנדרש הינו שינוי תודעתי, ערכי ותפישתי, המפוגג את פוליטיקת הזהויות, המשסעת את החברה ומוביל לאיחוד שורות בקרב הציבור, על כל גווניו.
זהו תהליך שנדרש לו להתרחש בכל המדינות והלאומים ברחבי העולם, עד למצב שבו כולם יראו עצמם בראש ובראשונה כאזרחי כדור הארץ, ישויות קוסמיות-אוניברסליות, המקיימות דיאלוג, הפריה הדדית, כבוד הדדי, ערבות ומחוייבות לערכים אוניברסליים שהינם מעל לכל.
כאן בישראל, נדרש שינוי של סדרי העדיפויות והעברת הדגש מחוויה הישרדותית ממוקדת במלחמה באויב חיצוני, לרצון כן ועמוק לבנות את החברה הישראלית בביתה פנימה, לשקם את המערכת הפוליטית המעוותת המייצגת אינטרסים זרים ולהשכין שלום בית בין כל רבדי החברה בישראל, ללא קשר למין, לדת, לגזע או ללאום.
זוהי התאחדות על בסיס הרצון לאזן את החברה בה אנו חיים, לנקות ממנה ניצול, אפליה, קיפוח ופער בין השכבות השונות, לטובת חלוקת משאבים הרמונית, חניכה של הציבור לתפישת עולם פלורליסטית, לכיבוד האדם באשר הוא אדם ולשלילה של אפליה על בסיס מגדר מכל סוג שהוא.
הדבר לא יוכל להתקיים ללא הפרדה בין דת למדינה, כחלק מהעדפת הזהות האוניברסלית על-פני הזהות הדתית ועל פני המסורות המיושנות וכינון חוקה המשרטטת עקרונות יסוד אליהם כפופים כל הרבדים בחברה.
כולנו יכולים לעצב כאן ביחד מציאות משותפת של הפריה הדדית, התחדשות ושגשוג.
הדבר יקרה כאשר נאפשר לזיכרון הקדמון להתעצם בתוכנו ולהזכיר לנו כי כולנו מאותו מקור.
כולנו הגענו מאותה אחדות.
הדבר יאפשר לנו לגבש זהות חדשה ומורחבת וישחרר אותנו מן הזהות המצומצמת, המפרידה, המקטינה והמפלגת, לטובת העצמי האמיתי שלנו – הוויה קוסמית נצחית, חופשיה ורבת עוצמה.
זהו תהליך אישי ותהליך קולקטיבי, וכולנו כבר מצויים בתוכו מכיוון שהוא חלק מן האבולוציה שהאנושות עוברת במסעה אל המאה ה-21 ואל העידן החדש.
שלכם בהרבה תקווה ואהבה
לוהאריה
