|
Getting your Trinity Audio player ready...
|
לאחרונה אנחנו שומעים הרבה את המושג gaslighting – גֶזְלַייטִינג, שנהיה יותר ויותר פופולארי בשיח ומוזכר בכל מיני וריאציות, הן ברמה של יחסים בין אישיים, והן בנושאים פוליטיים חברתיים.
- מהו גזלייטינג?
- איך הוא משקף את החברה בה אנו חיים?
- כיצד הפחד מפני גזלייטינג עלול לפגום ביכולת להתפתח ברמה התודעתית והרוחנית?
- כיצד ניתן לקיים מערכות יחסים המבוססות על הדדיות חיובית, מקדמת ומפתחת?
- ומהם שלושה עקרונות מנחים להפריה הדדית וקבלת השראה?
במאמר הזה ארצה לגעת בנושא הגזלייטינג מנקודת מבט תודעתית ורוחנית, לשפוך אור על התופעה, ובעיקר להביא תובנות וכלים המאפשרים לכם להבחין מתי אתם מושפעים מגזלייטינג, ומתי אתם מנהלים יחסי גומלין תקינים, שיש בהם הפריה הדדית והשראה.
אך ראשית, הבה נבין את משמעותו של המושג הזה, מצורף הסבר מתוך ויקיפדיה:
מהו גֶזְלַייטִינג?
גֶזְלַייטִינג הוא סוג של מניפולציה מתמשכת, הנוצרת על-ידי הטלת ספק בזכרונות ואירועים שהתרחשו בחיים של אדם, וזאת על מנת לתמרן אותו ולהשיג עליו שליטה.
גֶזְלַייטִינג הוא למעשה תהליך ארוך של התעללות רגשית, הכרוכה בהכחשות מתמשכות של עובדה או עובדות, אשר גורמות לכך שהקורבן מתחיל לפקפק בזיכרון שלו וביכולת להסתמך עליו, באומדן המציאות שלו ובהבנה הכללית שלו את המציאות, ומתוך כך חווה חרדה מתמשכת ובלבול.
אנשים עלולים לנקוט סוג זה של התעללות, שיש בה עמעום של דעתו של האחר, במודע או באופן לא מודע, בשילוב עם מגוון טקטיקות מניפולטיביות או פוגעניות אחרות, כדי לשלוט באדם אחר, להכפיף עליו נרטיב מסויים, להדוף ביקורת, או להישאר בהכחשה של מעשיהם.
מקור המונח במחזה משנת 1938 בשם ״אורות הגז ("Gaslight”) "מאת פטריק המילטון.
עלילת המחזה עוסקת בבעל שמנסה באופן מניפולטיבי לשכנע את אשתו ואחרים שהיא מטורפת, לגרום לה לזכור ולהבין דברים בצורה לא נכונה, ולפקפק בתפישת המציאות שלה ובשפיותה. שם המחזה מתייחס באופן ספציפי לסצנה בה הבעל מדליק את אורות הגז בעליית הגג, בזמן שהוא מחפש תכשיטים השייכים לאישה שרצח. הדלקת האורות גורמת לעמעום אורות הגז בבית, אך כאשר אשתו מתלוננת שהאורות מעומעמים, מתעקש הבעל שהיא מדמיינת זאת. בנוסף, הוא מייצר רעשים שונים וגורם לה לחשוב שהיא מאבדת את שפיות דעתה.
בשפה האנגלית המונח "Gaslighting" הפך נפוץ החל משנות ה-60 כתיאור של מצב שבו אדם מבצע מניפולציות לתחושת המציאות של אדם אחר.
תופעת הגֶזְלַייטִינג – תוצר של החברה בה אנו חיים
תופעת הגֶזְלַייטִינג הינה חלק בלתי נפרד מן החברה בה אנו חיים, שיש בה תחרות על משאבים, הישגיות לא מאוזנת, אלימות, הישרדות ועמעום של ערכים.
זוהי מציאות שבה האומדן העצמי ואומדן המציאות מאותגרים על בסיס מתמיד, זאת מכיוון שיותר ויותר אנשים מוצפים בגודש מידע המערער את היכולת לאמוד מהי המציאות ה״אמיתית״ ומהי המציאות הפיקטיבית. אנו נחשפים כל העת לכמויות אדירות של מידע מגמתי, המשכתב את העובדות, מציף בפייק ניוז ויוצר מציאות מהונדסת, ערוכה, מרוטשת בפוטושופ ופילטרים, שבה כבר לא ברור מה אמת ומה שקר.
טיבה הנזיל, הדינאמי ורב הפנים של המציאות בה אנו חיים, ערער את כל מה שהכרנו והוביל לעוד ועוד תופעות בהן תודעת הציבור מתומרנת על-ידי גורמים מסחריים, על-ידי גופי תקשורת ועל-ידי פוליטיקאים, היוצרים כולם מניפולציות על התודעה ומשחק בדעת הקהל האישית והקולקטיבית, וזאת בשירות של אינטרסים צרים ואנוכיים.
תופעת הגֶזְלַייטִינג נוכחת בכל התחומים בחיינו, הן במישור האישי במערכות יחסים והן במישור הקולקטיבי ביחסים שבין האדם לבין גופים מסחריים ופוליטיים.
זוהי מציאות של ניצול, שבה מישהו גורם באופן שיטתי למישהו אחר לאבד את האמון בתפישת המציאות ובאומדן המציאות, עד למצב שהאדם האחר כבר לא יודע מה המציאות ומתוך כך דעתו נחלשת והוא הופך קל לשליטה ולתמרון.
תופעה זו מוכרת מאוד בקרב נשים מוכות, אשר בהן הגבר האלים מערער את תפישת המציאות של הקורבן, כדי להכחיש את האלימות או להצדיק אותה.
כאמור, אנו נתקלים בתופעה זו גם במישור הפוליטי, שבו פוליטיקאים ומנהיגים פופוליסטיים מערערים על בסיס קבוע על תפישת המציאות של ציבורים שלמים וזאת על מנת להשליט נרטיב התומך את האינטרסים שלהם.
לוביסטים, הפועלים בשירות קבוצות אינטרס, גם הם פועלים באופן המערער את אומדן המציאות של הציבור ובכך, משליטים סדר יום המבוסס על מידע מגמתי, מוטה ושקרי היוצר מניפולציה על דעת הקהל ועיצוב שלה באופן אנוכי וחסר אחריות.
גם בתרבות בת זמננו אנו עדים לתופעת הגֶזְלַייטִינג, כאשר חברות פרסום הפועלות בשירות תאגידים, מערערות על תפישת המציאות של הציבור ובונות תפישת מציאות חלופית שפעמים רבות הינה בדיונית, שקרית ומגמתית. ההטעיה הזו מבוססת על פחד כאמצעי מכירה או על הגדרה של תדמית מזוייפת הקובעת מה יפה או לא יפה, מה ראוי ומה לא ראוי, כל זאת כדי להעצים באופן מגמתי תחושת מילוי עצמי, או חוויה של ערך ושייכות, אשר הינן אשלייתיות.
כאמור בתחילת דברי, במאמר הזה ארצה להרחיב את נקודת המבט על תופעת הגֶזְלַייטִינג ולהביא זווית התבוננות אשר תציג בפניכם כיצד תופעה זו, מעבר להיותה תופעה היוצרת ניצול ושיבוש של אומדן המציאות, עלולה להוות גם בלם לתהליכי התפתחות וליכולת ליצור דיאלוג והפריה הדדית המרחיבים את תפישת המציאות האישית והקולקטיבית.
גֶזְלַייטִינג, התפתחות אישית, רוחניות ותודעה
תופעת הגֶזְלַייטִינג נוכחת בחיינו באופן קולקטיבי גם בכל מה שקשור לעולם רוחני, תודעתי ומטאפיזי החורג מגבולות המוסכמות הקולקטיביות והנורמות המוכרות המקובלות על הכלל.
לרוב, כאשר ילד קטן מתאר לאימו את הפֵיוֹת שראה מרחפות בתוך העץ שבגינה, היא מיד תערער את תפישת המציאות שלו ותפסול את מה שראה. זאת, לא מתוך כוונת זדון, אלא מתוך תפישה שפֵיוֹת לא קיימות והילד מדמיין.
בכך, חווים ילדים שהערוצים המטאפיזיים שלהם פתוחים גֶזְלַייטִינג, שבהדרגה מהנדס את התודעה שלהם בהתאם לנורמות המקובלות ולתבניות המחשבה הנחשבות ראויות, שפויות ומאוזנות.
גם משל המערה של אפלטון מתאר את תופעת הגֶזְלַייטִינג והפעם במישור התודעתי רוחני, שבו אדם התופש מציאות מורחבת מזו המוכרת, חווה התעללות מצד אלה שאינם חשופים למציאות הזו ולכן אינם מכירים בה.
משל המערה של אפלטון
במשל המערה של אפלטון, קבוצה של אסירים נמצאת כלואה במערה, כשהפנים שלהם מופנות לקיר והם קשורים בשלשלאות, כך שלא יוכלו להסתובב ולראות מה נמצא מאחוריהם.
מאחורי האסירים ישנה חומה, ומאחוריה בוערת מדורה שלא נכבית, ומאירה את הקיר עליו צופים האסירים. בין האש לבין החומה חולפות בריות הנושאות פסלים. הפסלים, הנישאים מעל גובה החומה, והמוארים מצידם האחד על ידי המדורה, מטילים את צלליהם על הקיר עליו צופים האסירים.
כאשר משמיעה אחת הבריות את קולה, שומעים האסירים את ההד השב מקיר המערה. לפיכך סבורים האסירים כי מה שהם רואים על הקיר הוא בעצם החיים המציאותיים. חייהם סובבים סביב הצללים וקולותיהם, והם מפתחים שלל תאוריות לגביהם, ובונים את תרבותם ואת עולמם הרוחני על פי הדמויות שעל הקיר.
אחד האסירים מצליח להשתחרר מכבליו. שריריו מנוונים מרוב ישיבה בשלשלאות, וכוח כלשהו גורר אותו בדרך עפר תלולה אל מחוץ למערה. כאשר הוא מגיע אל מחוץ למערה, בתחילה הוא אינו יכול לראות דבר משום שהוא מורגל לחושך של המערה, ואינו מסוגל להתמודד עם אור היום. אולם אחרי זמן מה, הוא מתחיל לראות צללים מטושטשים – כפי שראה על קיר המערה. ככל שהזמן עובר, והאסיר מתרגל לאור, הוא יכול להתבונן סביבו, ולראות שהבריות אינן צללים, והוא יכול להביט ולראות את הטבע, את הציפורים, ואת גרמי השמיים בלילה, והוא גם יכול להבחין בצילו שלו.
האסיר מחליט לחזור למערה, על מנת לספר לאסירים האחרים על נפלאות העולם שבחוץ ולהוציא אותם לחופשי. אך כאשר הוא חוזר למערה, שוב אינו יכול לראות דבר, משום שעיניו התרגלו לאור השמש ואינן יכולות לראות בחשיכה. כעת הוא בעמדת נחיתות והאסירים האחרים לועגים לו וטוענים שהוא התעוור.
הוא מנסה להסביר להם על העולם שבחוץ, אך הם מבטלים את דבריו בזלזול. הוא עומד על דעתו, ומנסה להאיר את עיניהם של חבריו הכבולים, אך הם מחליטים שאם ינסה לשחרר אותם מכבליהם ולהוציא אותם מהמערה, הם ירצחו אותו, כדי לא להתעוור בעצמם.
אם נחזור לתופעת הגֶזְלַייטִינג, גם אני חוויתי אותה על בשרי לא פעם, כאשר אנשים ניסו לערער על המציאות המורחבת אותה אני חווה ורואה, החורגת מגבולות המוכר, הידוע, המקובל והמוסכם.
אני מניחה שאלו העוסקים בתודעה ובגישות המקדימות את זמנן ואינן עולות בקנה אחד עם תבניות המחשבה והנורמות המקובלות, יזדהו עמוקות עם משל המערה של אפלטון, מכיוון שהם פוגשים כל העת את תופעת הגֶזְלַייטִינג באמצעות הזלזול שאנשים מפגינים כלפי תפישת העולם שלהם, הפסילה על-ידי אחרים את מה שהם חווים כמציאות ממשית ודה-הלגיטימציה של הערכים או אופייני ההתנהלות שהם מבטאים בחייהם.
בכך, התודעה האנושית מנותבת ומוסללת אל מסלולים ידועים מראש, המייצגים את המקובל, המוכר והידוע. מתוך כך קיים זלזול מובנה בקרב האנושות כלפי כל מה שהינו שונה מן הנורמות המקובלות או מהתפישות הקיימות, מה שמונע התפתחות ומשמר תקרת זכוכית והיעדר יכולת לצאת מהקופסא.
כיצד מבחינים בין גֶזְלַייטִינג לבין דיאלוג מפתח ומקדם?
כאשר עוסקים בתופעת הגֶזְלַייטִינג, חשוב להיות מסוגלים להבחין בינה לבין דיאלוג מפתח ומקדם, שבו אדם אחד מאפשר לאדם אחר לשחרר דעות קדומות או תפישת מציאות מוגבלת, חסרה או מסולפת, לטובת נקודת מבט בהירה ורחבה שיש בה איזון ואומדן מדוייק.
אמנם המציאות האישית הינה סובייקטיבית, ולכן לא ניתן לפסול אותה, אך מכיוון שהעולם הפנימי משפיע על האופן בו האדם חווה את המציאות ותופש אותה, ישנם מקרים רבים בהם אומדן המציאות האישי לוקה בחסר, מוטה או מעוות.
לכן, נדרש להבחין בין ערעור אומדן המציאות של האחר מתוך כוונת זדון, לבין דיאלוג שבו נוצרת החלפת דעות ונקודות מבט, המאפשרת להרחיב את תפישת המציאות האישית ולהאיר ״שטחים מתים״ בשדה הראייה המודעותי האישי, כך שנוצרת התפקחות מאומדן מציאות חלקי, חסר או מוטה לטובת אומדן מציאות חדש ובהיר.
בתוך המציאות בה אנו חיים, ולאור העובדה כי רבים נחשפים לתמרון של התודעה ושל הנפש, חשוב לדעת להבחין מתי נוצרת מניפולציה, שיש בה ניסיון לערער את תפישת המציאות האישית מתוך כוונת זדון הנובעת מרצון לשלוט, לנצל ולפגוע, ומתי מתקיים תהליך טהור של ערעור של תפישת מציאות חסרה ומסולפת, לטובת היכולת להיחשף לטרנספורמציה של התודעה, המודעות והנפש, ולתפישת מציאות חדשה, רחבה יותר, מאוזנת ומעצימה.
במערכות יחסים מאוזנות המבוססות על ערכים, יושרה, כבוד הדדי והפריה הדדית, מתקיים אופק אפשרויות שבו האדם פותח את עצמו לשיקוף ולהשתקפות, ועושה זאת מתוך ההכרה שהוא אינו יודע את מה שהוא לא יודע, ושישנם אזורים של אומדן עצמי ושל אומדן מציאות שחסרים בתוך הספקטרום שלו.
במקרים המאוזנים והמעצימים אותם אני מתארת, ישנה מודעות עצמית המולידה הבנה כי נקודת המבט הסובייקטיבית לא תמיד מספקת אומדן עצמי שלם ומלא, ולא תמיד מאפשרת תפישת מציאות מדוייקת או בהירה.
מתוך ההבנה הזו ומתוך הערכים של מאור פנים ויושרה, מתקיימת הסכמה לנהל דיאלוג ומשוב שיש בו את המוכנות לשקף ולהשתקף, ולאפשר לאחרים להיות מעין מראות צדדיות שמכסות את השטחים המתים בשדה הראיה האישי.
תהליכי טרנספורמציה – האם אתם מוכנים לקבל השראה מאחרים?
חשוב לי להביא את הפרספקטיבה הזו בנושא הגֶזְלַייטִינג, מכיוון שאני פוגשת ברשתות החברתיות שיח שיש בו הדיפה של כל דיאלוג או שיקוף, מתוך טענה לגֶזְלַייטִינג ובכך, התבצרות באג׳נדה או תפישת עולם שפעמים רבות אני מזהה אותה כחסרה, מוחלטת וצרה.
ההכרה כי השלם גדול מסך חלקיו וכי נקודת המבט של האחר יכולה להפרות, מאפשרת לנהל שיח שבו אמירה כגון ״בעיני, תפישת המציאות שלך לא מדויקת או לוקה בחסר״ הינה אמירה לגיטימית, שפותחת פתח לשיח מעצים ומפרה.
לאורך השנים הרבות בהן ליוויתי תהליכי טרנספורמציה וצמיחה רוחנית, תודעתית ומודעותית, נתקלתי לא פעם באנשים נטולי אומדן עצמי בהיר, אנשים שתפישת המציאות הסובייקטיבית שלהם היתה רחוקה מאד ממה שאחרים רואים או מן המציאות כפי שהיא השתקפה בחוץ.
הפער בין האומדן העצמי ואומדן המציאות לבין המציאות האובייקטיבית, נובע מתודעה ממוסכת ומצומצמת וממודעות עצמית מוגבלת וחלקית.
שלושה עקרונות מנחים להפריה הדדית וקבלת השראה
מתוך כל זאת, אני מבקשת להציג בפניכם שלושה עקרונות מנחים שיסייעו לכם ליצור אומדן מציאות בהיר, המאפשר הפריה הדדית:
אני לא יודע/ת את מה שאני לא יודע/ת
אחד מהעקרונות המהותיים ביותר בתהליך של טרנספורמציה והתפתחות אישית, הינו העיקרון המנחה הקובע כי ״אני לא יודע/ת את מה שאני לא יודע/ת, וכי תמיד אני יכול/ה להיחשף לעוד היטלים או היבטים של המציאות שעד היום לא ראיתי, לגבי עצמי ולגבי המציאות מחוצה לי״.
המרת שטחים מתים ונקודות עיוורון במודעות העצמית
עיקרון מנחה נוסף, הינו המוכנות לקבל פרספקטיבה מאחרים ולקיים איתה תהליך פנימי של התפתחות. העיקרון המנחה הזה מהותי, מכיוון שהוא מאפשר לקבל נקודת מבט חיצונית ולבחון אותה אל מול הפנימיות, מתוך מוכנות כנה להתפתח ולהמיר ״שטחים מתים״ במודעות העצמית שקודם לכן האדם לא ראה אותם. כאשר שטחים אלה מוארים באור על-ידי אדם אחר, הרי שהאדם יכול לנהל איתם תקשורת ודיאלוג, לרפא אותם, להחלים אותם ולפתח אותם.
הסכמה לערעור יזום של תפישת המציאות לצורך פיגוג של תקרת הזכוכית
העיקרון המנחה השלישי, הוא המוכנות, מתוך יוזמה, כלומר המוכנות הפרו-אקטיבית, לערער על תפישת המציאות באופן יזום, על-מנת להרחיב את תפישת המציאות ולפוגג את תקרת הזכוכית האישית.
עיקרון זה הוא מהותי מאד מכיוון שאם האדם תופש את המציאות כמוחלטת – כמציאות אחת סובייקטיבית שאין בלתה, הוא יחיה את חייו באופן מתמיד תחת תקרת הזכוכית האישית, שתשאיר אותו לכוד באותה מציאות תחומה וממודרת שבה הוא נאחז כמגדירה אותו ואת הביטחון הקיומי שלו.
כאשר האדם אינו מוכן להרחיב את הפרספקטיבה, נאחז בתפישת המציאות המקובעת או באומדן העצמי הצר והסובייקטיבי, הוא אינו מאפשר לעצמו להתרחב ולהתפתח, כי אינו מוכן בשום צורה ואופן לערער על תפישת המציאות שלו או לאפשר לאחרים לעשות זאת.
המפתח לטרנספורמציה והתפתחות אבולוציונית ממדרגה למדרגה, טמון במוכנות הפרו-אקטיבית לערער באופן יזום את תפישת המציאות, לערער על המוכר והידוע על-מנת להיחשף לעלום, לנסתר ולמה שלא היה גלוי עד כה ובכך, להתרחב לעוד היבטים, לעוד היטלים ולעוד ממדים של המציאות, שהאדם לא היה ער להם עד כה.
תופעת הגֶזְלַייטִינג מייצגת קונסטלציה שמתקיימת בתוך מערכת יחסים מעוותת שיש בה ניצול לרעה, מניפולציה, שליטה ויחסי כוחות שמבוססים על מאבק.
במערכות יחסים, שיש בהן הפריה הדדית, דיאלוג, תקשורת, הכרה בכך שלאמת פנים רבות ושאדם אחר יכול להציג בפני היטלים או אזורים שהינם שטחים מתים ונקודות עיוורון בשדה הראיה האישיֿ, נוצרים יחסי גומלין הרמוניים, שיש בהם רצון טוב, פרגון הדדי והכרה שכשאני מתפתח האחר צומח, וכשאני משגשג האחר יכול גם הוא לפרוח, להתרחב ולהתעצם.
ההכרה שבכל רגע נתון תפישת המציאות, האומדן העצמי ונקודת המבט מבטאים את מה שהאדם יכול להכיל, לפענח, לזהות ולעבד באמצעות הנפש שלו, מאפשרת לקבל השראה, לשתף נקודות מבט שונות ומגוונות, ליצור שיקוף והשתקפות, ולהרחיב באופן מתמיד את תפישת המציאות. וכאשר אנו מרחיבים באופן מתמיד את תפישת המציאות האישית באמצעות הפריה הדדית ושיתוף נקודות מבט, אנו יוצרים בסיס לאבולוציה של התודעה והמודעות וצמיחה מתמדת אל עבר מחוזות חדשים של מימוש והגשמה.
