|
Getting your Trinity Audio player ready...
|
חמשת החושים – הממשק שלנו אל העולם
אנחנו חיים בעולם גשמי, אותו אנחנו חווים באמצעות החושים שלנו.
הראיה, השמיעה, הטעם, הריח והמישוש, מספקים לנו מגוון של התנסויות, שחלקן מענגות ונעימות, חלקן מותירות אותנו אדישים, ואילו אחרות מעוררות בנו אי נעימות ובמקרים מסוימים אף כאב וסבל.
החושים הגשמיים שלנו, הם הדרך המובנת מאליה והטבעית לכולם, לנהל יחסי גומלין עם כל מה שיש לעולם הזה להציע לנו כחוויה מתמשכת ועשירה בגירויים.
אנחנו מפעילים את החיישנים הללו במודע (מתבוננים, טועמים, מריחים, נוגעים ומאזינים) וגם שלא במודע (כי החושים פועלים ברקע באופן מתמיד גם אם איננו רוצים בכך). החושים מעוררים בנו רגשות מגוונים ומפעילים אותנו בתוך מציאות החיים המוחשית.
חמשת החושים מתפקדים בתוך מרחב מוגדר, תחום וספציפי והם מסוגלים לדגום ולזהות רק את מה שהוא גשמי וחומרי ונמצא מחוצה לנו: תחושות גופניות המתקבלות מן המגע של הגוף שלנו עם הסביבה, מראות המתקבלים באמצעות העיניים שלנו הסורקות את העולם, צלילים שהאוזניים שלנו קולטות מן המרחב בו אנו מצויים, טעמים שהחך והלשון שלנו מעבירים אלינו מן הממשק עם מזונות מגוונים, ריחות שהאף מעביר אלינו מן הסובב אותנו ועם מה שאנו באים איתו במגע – שלל חוויות חושיות היוצרות עבורנו ממשק עם המרחב שבו אנו מצויים- דחיה ומשיכה.
החוויה הגשמית, המתוגברת מאוד באמצעות החושים, נועדה לפתח אותנו, להעשיר אותנו, לחבר אותנו אל העולם הזה וגם זה לזה, ולאפשר לנו לחוות את הממשות שבה רוח מגולם בחומר ונשמה מתמזגת אל תוך גוף בשר ודם.
אם כך, החיים בעולם הגשמי הזה, מאפשרים לנו לחוות באמצעות החושים שלנו חוויה שמתקיימת מחוצה לנו, בתוך עולם רחב ומגוון, שיש בו הרבה ביטויים של חומר: הזדמנויות ואפשרויות, לצד סכנות ואיומים, שמתוכם אנחנו יכולים לבחור את מה שנעים וטוב לקיום שלנו וגם לחושים שלנו, וגם לדחות ולהתרחק ממה שאינו נעים לנו ואינו תומך את הביטחון והרווחה.
החושים מעניקים לנו דיווח וחיווי מיידי על היחסים שלנו עם שפע האפשרויות העומדות בפנינו ומפעילים דחפים ואינסטינקטים.
החושים מרגיעים אותנו או מכניסים אותנו לכוננות ודריכות, הם מספקים לנו אוריינטציה ומסמנים לנו מהי הזדמנות ומהו איום , הם מושכים אותנו או מרחיקים אותנו מדברים, והם גם מתבלים את החיים ומעניקים להם צורה וצבע, צליל, מגע וטעם: טעים או לא טעים, ערב לאוזן או צורם, נעים לעין ויפה או דיס-הרמוני ומכוער, נעים למגע או מכאיב, בעל ריח טוב או בעל ריח רע, הרמוני או דיס-הרמוני …
סקאלה שלמה של טעמים, מראות, צלילים, תחושות וריחות, המעניקים לנו חוויה וריגוש וגם מספקים לנו סימני אזהרה ואיתות על סכנה.
פיתוח החושים בשירות האבולוציה האנושית
ככל שההתרבות האנושית התפתחה, כך גם נוצרו עוד ועוד דרכים להשתמש בחושים בצורה מודעת ואף לתמרן אותם כדי להסב עונג מוגבר והנאה מורחבת: יותר טעים, יותר יפה, יותר מריח, יותר קליט, יותר מגרה, יותר ויותר ויותר…
מתוך כך, החושים הלכו ונקשרו להיצע הרחב והמוגבר ולעיתים קרובות גם המוקצן והמוגזם (שרק הלך והתרחב לאורך התפתחות הציביליזציה האנושית) והחלו לאבד את האיזון והכיול שלהם, להתמכר למידע שמגיע מן הסביבה החיצונית ולדרוש עוד ועוד גירויים מוגברים המעניקים חוויה של סיפוק מיידי ועונג מהיר וקל.
גם ההיצע העומד לרשותנו הפך למתעתע, כך שהרבה מן האפשרויות שאנחנו פוגשים בחיי היומיום מיוצרות באופן מגמתי כדי לפתות את החושים, אך הן אינן בהכרח תומכות אותנו ואת הקיום ההרמוני בגוף ונפש. במציאות העכשווית, לא כל מה שטעים – הוא בריא ומזין, ולא כל מה שמרגיש נעים – אכן הרמוני עבורנו, ולא כל מה שמריח טוב – תומך את הגוף והנפש שלנו, ולא כל מה שנראה מושלם והרמוני ויפה לעין – הוא באמת כזה וכו׳…
אנחנו רחוקים היום מאוד מהימים בהם הקשר לטבע ולתהליכים מקיימי החיים היה אינטימי וקרוב.
העולם הישן היה עולם פיסי מאוד, אנלוגי ובו מקצב איטי, לוקאליות והיצע שנתחם לגבולות העיר או הכפר המקומי, מה שיצר עבור רוב האנשים היצע אפשרויות תחום ומוגבל וגירוי חושי בהתאם.
אך לאורך כל ההיסטוריה האנושית, ככל שהאינטליגנציה התרחבה והדעת התפתחה, אנשים חיפשו את השלב הבא ופיתחו שיטות וטכנולוגיות על מנת לשפר את החוויה החושית.
המצאה של שיטות בישול מגוונות וגם מגוון של מרקמים ומרכיבים נועדו לענג את החושים (קראתי איפה שהוא שסורבה וגלידה היו מנת חלקם של עשירים ושלקיסר הרומי היו מביאים בארגזים מיוחדים קרח מן ההרים ושומרים במחסנים תת קרקעיים), שיירות ואוניות הובילו תבלינים ובשמים מארצות רחוקות ו״אקזוטיות״, כלים מוסיקליים מגוונים הלכו והפכו מתוחכמים יותר ויותר, אמנות ואופנה התפתחו ועינגו את הגוף והנפש באמצעות החושים. כל אלו ועוד הרבה תהליכים אבולוציוניים מבורכים, שבהם החושים היו כוח שהניע את האנושות להשתכלל, להשתפר, לפתח מיומנויות בחומר ולצקת רעיונות והשראה אל תחומי החיים השונים כדי להפוך אותם להרמוניים, מענגים ומשמחים יותר.
החושים המופשטים
התהליך הזה של רתימת החושים הגשמיים ככוח מתמרץ המניע את האדם לעבד את החומר ולשפר אותו ואת איכות החיים יכול להיות מאוזן, מקדם, מפתח והרמוני – אך זאת כל עוד במקביל לכך מתקיים פיתוח מתמיד של התודעה, העולם הפנימי, ההשראה, הערכים והרוחניות וגם החושים הפנימיים.
כן, כן. ישנם גם חושים המתקיימים במרחב הפנימי של האדם והם חושים מופשטים, המספקים מידע שלא מגיע מבחוץ אלא מהמרחב הפנימי של האדם כלומר ממעמקי התודעה.
אלו הם חושים המחברים לידיעה פנימית ולאינטואיציה המכוונת את האדם לזהות מה תומך ומעצים אותו ומה מחליש והורס אותו.
זוהי תחושתיות פנימית המאפשרת לזהות את האנרגיה של חומרים ואנשים ומצבים מבלי לגעת בהם או ליצור עימם ממשק.
זוהי יכולת להריח שדות אנרגיה ולזהות מתוך שלל האפשרויות והפוטנציאלים המצויים כהיצע – מה הרמוני ומאוזן ומה דיס-הרמוני ובלתי מאוזן.
זוהי יכולת ראיה מטאפיסית שמסוגלת לזהות את המרקם החלקיקי והאנרגטי של המציאות ומתוך כך להתמצא בעוד ממדים מלבד זה הגשמי.
אך ככל שהאבולוציה האנושית התפתחה – כך נחלשו החושים המופשטים הפנימיים והחושים הגשמיים תפסו יותר ויותר מקום בחיים האנושיים.
הקשר שבין החושים, תרבות ה-well being, חוק משפט ודת
ככל שהועברה תשומת הלב אל החושים החיצוניים הפיסיים ובעקבותיהם אל העולם החומרי והגשמי, כך הלך והתרופף הקשר לחושים הפנימיים המופשטים, בתהליך מתמשך ומגמתי שהרחיק את האנשים מן העונג שבצמיחה רוחנית ותודעתית.
מתוך כך, החיבור לתודעה ולחושים המטאפיסיים איבד מן המשיכה שלו וגם קיבל משמעות מסולפת.
רבים בחברה המודרנית מעניקים פרשנות שגויה לצמיחה רוחנית או תודעתית ומקשרים אותה אוטומטית לתרבות ה-well being ותעשיית ה-wellness שבאה בעקבותיה.
משמע, החיבור לצמיחה אישית או למשמעות, נעשה דרך מיקוד מוגבר בגוף ובנפש ובמגוון דרכים לחוות רווחה נפשית וגופנית, מתוך מחשבה שהעצמי הוא הגוף והנפש, ומתוך נתק מהיבטים נוספים של העצמי ומן התודעה שמצויה בממדים גבוהים יותר מאשר העולם הגשמי.
אין אני פוסלת את מגמת ה-wellness. אני מאמינה בכל ליבי כי חשוב עד מאוד לטפח את הגוף ולטפל בנפש, כך שיאפשרו לאדם לחוות רווחה ונינוחות ואושר. אך זהו רק חלק מן התמונה השלמה, שרבים טועים לחשוב שרק הוא מתקיים ולכן זונחים את פיתוח התודעה והחושים הפנימיים הפותחים שער אל פרספקטיבה מורחבת המשנה את כל תפישת העצמי ותפישת המציאות.
התפתחות תודעתית ושינוי תפישת העולם הן אלו המובילות להכרה כי החושים הגשמיים הם רק חלק מן התמונה, ומספקים תמונת מציאות חלקית.
התפתחות תודעתית שיש בה גם טרנספורמציה של הנפש, מאפשרת לסייג את החושים החיצוניים ולנהל אותם ואת הנפש.
זהו תהליך רב עוצמה שבו האדם בוחר במודע לעשות שימוש בחושים שלו, כך שהם יהיו כפופים לתודעה ולמשמעות שהוא רוצה ליצור בחייו, ואף מגדיר לעצמו ערכים היוצרים מסגרת להתנהלות שלו.
אך כאשר התודעה מוגבלת ונפש האדם אינה מסוגלת ליצור מסגרת ערכית מסייגת ומנחה באופן עצמאי, מתפתחות דרכים המטילות מגבלות וסייגים על החושים והדחפים האנושיים, דוגמת דתות ומערכות חוק ומשפט.
המערכות הללו, הפועלות על האדם מבחוץ, מאלצות לסייג את החושים והדחפים שהם מעוררים, ומרסנות את השאיפה המתמדת לעונג באמצעות תודעה של שכר ועונש והנחיות של עשה ואל תעשה.
המגבלות, המערכות המרסנות והסייגים, מאלצים את האנשים יראי השמיים או יראי חוק ומשפט לסייג את הנהייה אחר עינוגי החושים ולבלום את הדחפים היצריים, באמצעות הנחיות ברורות של מותר ואסור, וחלוקה למצוות וחטאים, טובים ורשעים, שומרי חוק ומפרי חוק.
הבנתם את הרעיון?
היעדר התפתחות תודעתית והיעדר יכולת לכוונן ולסייג את החושים, יצרה את המיתוסים הדתיים ואת הנורמות החברתיות שמאלצות אנשים לרסן את תאוות הגוף.
החושים והקדמה הטכנולוגית
העולם החדש, רשת האינטרנט והרשתות החברתיות הפכו את העולם לכפר גלובאלי, יצרו נגישות מיידית של מידע וחשיפה לאפשרויות רבות מאוד בזמן קצר, מה שהגביר מאוד את הגירוי המנטאלי העושה שימוש בחושים כדי לעודד אנשים לצרוך, לקנות ולקבל שירותים מגוונים.
השאיפה המתמדת לעונג וסיפוק מיידי של החושים יצרה התמכרות קולקטיבית של האנושות לגירוי מתמיד במקצב מהיר מאוד של מידע והיצע.
הכל יוצא עוד ועוד מאיזון, כך שאצל רבים משמעות החיים סובבת סביב הצורך לגרות את החושים באמצעות חוויות היוצרות עונג, סיפוק מיידי וצורך בעוד, וחוזר חלילה.
הנהייה אחר החושים מובילה אותנו כחברה למצב שבו הרבה מן המוצרים והשירותים הנפוצים מגרים את החושים באופן סינתטי ומעובד: ריחות המיוצרים במעבדה וממלאים את חללי הקניונים, מזונות מעובדים הרוויים בחומרים המעצימים טעם וריח וצבע, תמונות מעובדות מרוטשות ומפולטרות, מוסיקה שמיוצרת כנוסחה קליטה וממכרת ועוד דוגמאות שכולן מבטאות אינוס של החושים לצאת מאיזון ולהתמכר לסיפוק ועונג חושי, רגשי, גופני וגם שכלתני.
העידן הדיגיטלי יצר התמכרות נוספת שהיא מנטאלית, שמעודדת את התופעה התרבותית/חברתית של ״Fear of Missing Out״ או בקיצור FOMO – חרדת החמצה שהיא חרדה חברתית המלווה בחשש מתמיד להחמיץ חוויות מהנות שאחרים חווים.
החרדה הזו, גם היא נובעת מהיעדר יכולת לסייג את החושים ולדחות סיפוקים והיא מאופיינת ברצון לשמור על קשר רציף עם אחרים ודאגה כפייתית מהחשש להחמיץ הזדמנות לאינטראקציה חברתית, רומנטית, עסקית או אירוע מספק אחר.
הטלפונים הניידים, רשת האינטרנט והרשתות החברתיות – מספקים לכל דורש גירוי חושי מתמיד, נגיש וללא כל מאמץ.
אך לעונג הזה מחיר יקר.
מלבד בזבוז זמן, משאבי נפש ומשאבים כספיים, ההתמכרות החושית יוצרת התניה חברתית קולקטיבית להעדיף את כל מה שיוצר סיפוק חושי שיש בו גמול מיידי מוחשי שמוביל לתחושה של מילוי ועונג.
התרבות האנושית בת זמננו, יוצרת העדפה ברורה של החושים החיצוניים וכל מה שמספק עונג מיידי, ומקדמת את מה שיוצר תחושה של מילוי לרגע. היא נוטה להזניח את החושים הפנימיים המובילים לתהליכים ארוכים, איטיים, מתמשכים ועמוקים, שהעונג והסיפוק שהם מביאים עימם הם מעודנים ומגיעים רק לאחר זמן.
החיפוש אחר משמעות
החיפוש העצמי האנושי אחר משמעות נבלם ומחושק על ידי תרבות שמאדירה את המיקוד בעצמי המנוהל על ידי החושים ועל ידי גירוי מנטאלי מתמיד, מה שמוביל לכך שהחברה בה אנו חיים נוהה אחר חומרנות, החצנה, רודפת אחר דימויים מנטאליים אשלייתיים היוצרים נורמות מסולפות, של מה זה יופי וטעם והרמוניה, ומהי הדרך להשיג אותם.
התרבות האנושית בת זמננו גם הולכת שולל אחר דימויים אשלייתיים של מה זה ״רוחניות״ או ״משמעות״ או ״השראה״ ומה הדרך להשיג אותם.
רבים מאמינים שאם ישיגו את המילוי של החושים – הם ירגישו מלאים, בעלי ערך, מלאים במשמעות ויהיו מאושרים.
מתוך אלו צמחה תרבות ה-wellness, אותה הזכרתי קודם לכן, שמכוונת לחיים של רווחה, אך פעמים רבות ממוקדת בלקדש את המיקוד בעצמי אנוכי, ברווחה חושית גופנית ובאורח חיים התומך זאת, מבלי לראות הקשר רחב יותר ולחבר זאת לצמיחה תודעתית.
הדבר מרחיק את האנשים מלחפש משמעות פנימית שאינה מבוססת על יצרים, דחפים, תאוות וחושים גשמיים וגם הזדהות עם הגוף והנפש כמגדירים את העצמי באופן בלעדי.
כל זה מוביל לתחרות בלתי הוגנת ופרדוקסלית בין רוח לחומר, זאת בניגוד למצב האופטימלי שבו הרוח והחומר, התודעה והגוף והנפש, החושים הגשמיים והחושים המטאפיסיים – פועלים כולם זה עם זה בהפריה הדדית והרמוניה.
האדם כמחולל – הקשר שבין צמיחה תודעתית לחושים
צמיחה תודעתית ורוחנית, אינה מקדשת את העצמי האנוכי, אלא רואה את האדם כישות הוליסטית וחותרת לשפר את העצמי ולפתח אותו על פני כל הרצף שבין רוח לחומר, גוף, נפש ותודעה, חושים גשמיים וחושים מטאפיסיים.
תהליך התפתחות שלם והוליסטי מאפשר ליצור איזון הרמוני בין החושים הגשמיים – החיצוניים, לחושים המופשטים – הפנימיים, מתוך ההכרה כי האדם הוא מכלול רחב הפועל כמחולל שיודע להפעיל את הרוח בתוך החומר ולהגשים רעיונות מופשטים כממשות פיסית.
הצמיחה התודעתית מניידת את האדם למרחב המתקיים מעבר לחושים הגשמיים. מרחב שבו קיים סט שלם של חושים נוספים מעבר לאלה המוכרים. חושים מטאפיסיים – מופשטים – פנימיים שמסייעים לאדם להיפתח לעוד ממדים של הגשמה.
הצמיחה התודעתית מסייעת לגלות משמעות פנימית שהיא מעבר לאזור הרווחה הרגעי והסיפוק החושי, ומעבר לדימוי הגופני הפיסי. זוהי משמעות שיש בה ביטוי של עצמי מורחב הרבה יותר: עצמי רוחני, נצחי שהדימוי העצמי שלו אינו שעון על הנורמות החברתיות ועל המודלים של יופי ושל ערך מבוססי חושים חיצוניים.
הביטוי העצמי המורחב יוצא מגבולות העצמי האנוכי ומחובר להגשמה שבה המשמעות האישית מחוברת למשמעות יותר רחבה של החברה ושל הקהילה בה האדם חי. זהו ביטוי עצמי שיש בו חיבור לערכים הנובעים מהחושים הפנימיים של האדם המובילים אותו אל מעבר לסיפוק המיידי של הגוף והנפש.
שינוי סדרי העדיפויות וטיפוח החושים הפנימיים
זוהי עובדה בעולמנו, שסיפוק חושים גשמיים זמין ומיידי ולכן ישנה העדפה שלו על פני ההשקעה ארוכת הטווח של הסיפוק הרוחני והתודעתי, הדורש העמקה, סבלנות ושהגמול שהוא מביא עימו מספק חושים פנימיים ומעודנים.
סיפוק החושים הפנימיים דורש סבלנות, עידון, אורך רוח ומוכנות להתרחב פנימה אל תוך הנפש, מתוך חיפוש פנימי וחקירה של האדם את מהות קיומו, עד להבנה מה משמעותי עבורו, איזה ערכים חשובים לו, איזה אדם ירצה להיות ומה ירצה לתרום לחברה ולקהילה בה הוא חי.
הנאמנות לצמיחה פנימית, להתרחבות תודעתית ולגיבוש סט ערכים פנימי איתן – מובילה למסע אישי של הגשמה שהגמול שהוא מביא עימו הוא ארוך טווח ועדין אך רב עוצמה.
זהו גמול רוחני פנימי מעודן, היוצר מילוי פנימי והתפעמות שמשרה את השראתה על הנפש ועל הגוף.
בעונג שכזה, החושים המופשטים והגשמיים מוצאים טעם ויופי במה שתואם את העולם התודעתי ואת הערכים:
אוכל בריא ומוסרי – מרגיש בחך יותר טעים כי הוא הרמוני לאדם, לאדמה ולכל יציר נברא.
אדם שפנימיותו קורנת – נראה יפיפה כי ההרמוניה הפנימית משתקפת כלפי חוץ.
ריחות מן הטבע – מענגים את האף כי הם מבטאים חיבור לחיים מאוזנים ואקולוגיים.
אסתטיקה של חומר – משמחת את העין כי היא באה מגישה קיימותית המבטאת יצירתיות ותרגום טהור של רוח בחומר.
פיתוח החושים הפנימיים משנה את סדרי העדיפויות, מגדיר מחדש את גבולות המציאות האישית ופותח את האדם לממדים חדשים בתוך העולם הזה שבו אנו משחקים את משחק החיים.
העולם שלנו הוא עולם יפיפה שנועד למזג את הרוח בחומר באופן הרמוני ומאוזן, היוצר רצף שלם בין המופשט לבין המוגשם ובין הנשגב לבין החומרי.
גם האדם הינו הוויה יפיפה, יצור נפלא שנועד לקיים את עצמו על פני כל הרצף ולפעול כמחולל המתניע את הרוח אל תוך החומר ומעניק ערך מוסף לכל מקום בו הוא חולף.
החושים שלנו הם מכשיר ההקלטה האישי שלנו, המתעד את חוויית החיים במגוון ערוצים ומאפשר לנו לרקום קשרים-חיים, רגעי-חיים הטעונים בחוויה חושית מגוונת, שאנו הם אלו היוצקים אליה את הרוח, את התודעה ואת המשמעות ובכך מותירים אחרינו שובל נצחי המספר על קיומנו בזמן ובמרחב.
