כולנו חלקים מפסיפס קוסמי עשיר, מגוון ועל סופי, תמונה רחבה, המורכבת מפיקסלים רבים.
התמונה הזו, הינה אינטיליגנציה קוסמית, נצחית, תבונית, המתפתחת בשלל ערוצים במקביל.
כל אחד ואחד מבני האנוש, הינו חלק משדה ההשראה הזה ומקושר אליו באופן פעיל וישיר. שדה זה שזור בכל הקיום כולו, ופרוש על פני מישורים קוסמיים, עולמות וממדים.
שדה זה, הינו על סופי, ופועם מתוך עצמו ואל תוך עצמו, במחזורים נצחיים של התפתחות.
שדה זה, פועל כל פי עקרונות וערכים מובהקים, המהווים את התשתית למערכת ענפה ומאפשרים למערכת זו לפעול בהרמוניה בין כלל חלקיה, כך שהכל שזור בכל.
אינטילינציה זו טמונה כקוד פעיל גם בכל החיים על פני האדמה.
אפשר לקרוא לאינטיליגנציה הזו: ״שדה התודעה הקוסמי הכולל״, ניתן לקרוא לה ״השדה המאוחד״, אפשר גם לקרוא לה ״אלוהות״ ושלל שמות נוספים המייצגים כולם את אותו מכלול.
תשאלו אותי מאיפה אני יודעת זאת וקובעת זאת? האם יש לי הוכחות? תשובתי תהיה כי הידיעה נמצאת בפנימיותי ברמה מזוקקת ומובהקת, מכיוון שאני הווה הן את ״עצמי״ והן את ה״מכלול״ המתואר ומקיימת קשר פעיל עם מכלול זה וחשה בלתי נפרדת ממנו.
רבים מקיימים את הקשר הזה בתוכם, יכולים לנוע אל מעבר למגבלות התפישה האנושית הרציונלית, אל מצב הוויה שטמונות בו תשובות לרבות משאלות הקיום.
מצב הוויה זה, מאפשר לתווך ולפשט בעבור הרציונל האנושי את הרעיוניות הקוסמית ולהנגישה בפשטות.
התיאוריה של הוקינג
ב-1981 השתתף פרופסור סטיבן הוקינג הדגול, שהלך השבוע לעולמו, בכנס שנערך בוותיקן, וניצל את הבימה הזאת כדי להכריז על "משפט העדר הגבולות" שלו, המתאר יקום שאין לו התחלה (או סוף) בזמן, ולפיכך אין לו צורך בבורא.
הוקינג היה שליח נפלא אשר תרם רבות להתפתחות האנושית וליכולת להפנות מבט אל המכלול הקוסמי הרחב שהאנושות הינה חלק ממנו.
קביעתו של הוקינג כי ליקום על סופי אין צורך בבורא, התבססה על הגות תיאורטית, ידע רב, מוח מבריק, יכולת לפענח משוואות מורכבות ולבטא באמצעותן עקרונות קוסמיים, אך גם על נקודת מבטו האישית הסובייקטיבית, אשר יצרה חלון מוגדר דרכו התבונן על העולם.
במקרים אחרים, ציין הוקינג כי הוא מאמין ש"היקום נשלט על ידי חוקי הפיזיקה. ייתכן והחוקים חוקקו על ידי אלוהים, אבל אלוהים לא מתערב ומפר את החוקים". הוקינג כתב בספרו מ-2010, "התכנון הגדול" (The Grand Design), כי אין צורך בבורא כדי להסביר את עובדת קיומו של היקום.
בכך הביא הוקינג את תפישת עולמו החלקית, שהתבססה על הנחות מוצא המקושרות לממד הגשמי המוגבל בו חי ואותו תפש בתפישתו כממד מוחלט, והשליך תפישה זו על המכלול.
בשנת 2014 אמר הוקינג: כי "אין אלוהים, ולדעתי גם אין מימד מציאותי וריאלי מעבר ליכולת התפישה של המוח האנושי".
אמירה זו, תחמה את ״שׁדה התודעה הקוסמי הכולל״, ״השדה המאוחד״, ״האינטיליגנציה השרויה בכל״, ״אלוהים״ – אל תוך ממד מוגבל וחלקי והאדירה את הרציונל האנושי המוגבל והלכוד בתוך ממד זה, מזוהה עימו וקשור אליו כמגדיר את הזהות העצמית.
החיפוש אחר האלוהות
רבים מבני האנוש תרים אחר החיבור לשדה האינטילינציה הזה ומפנים מבטם החוצה אל אלוהות נשגבת, נפרדת מהם ורחוקה, אל תורות ומחקרים מדעיים, אל דתות המכתיבות מערכות כללים ליצירת הממשק והחיבור, אל הגות פילוסופית, תרגולים שונים ועוד…
אחרים, מזלזלים בחיבור זה, מבטאים כלפיו ציניות וספק ותרים אחר הוכחות אמפיריות, המבוססות על תצפיות וניסויים אשר נקלטים באמצעות החושים האנושיים.
ישנם אחרים, ששקועים בחיים הגשמיים ונושאים אלה אינם מעניינים אותם.
״שדה התודעה הקוסמי הכולל״, ה״שדה המאוחד״, ה״אלוהות״ – פרושים כאמור על פני הקוסמוס כולו ונושקים גם לממד הגשמי בו אנו מצויים.
בכך, התפישה האנושית, המורגלת למקד עצמה בגשמי ובגלוי, תופשת חלק מזערי מן המכלול העצום הזה ונוטה לפענח חלק מזערי זה, באמצעות כלים המקושרים לממד הגשמי.
כיצד יכולות תצפיות המתקיימות בתוך המרחב המוגבל של הממד השלישי, ומבוססות על מערכת הקשרים המוגבלת לטווח המדידה של החושים הגשמיים המאומנים בתפישה של המוכר והידוע, לתפוש משמעויות של שדה תודעה המתקיים בממדי קיום רבים במקביל ומייצג חוקיות רחבה ובלתי מוכרת?
ניתן לדמות זאת ליצור ענק וצבעוני המורכב ממכלול של תאים. יצור זה פרוש על פני כל הקיום כולו וטובל רגליו בשלולית שבה נמצאים חלקים ממנו.
חלקי היצור המצויים בשלולית הינם חלק ממכלול התאים המרכיבים אותו. הם שוחים להם בשלולית ואינם מודעים להיותם שלוחות של אותו יצור – חלק בלתי נפרד ממנו. השלולית מהווה את כל עולמם.
כאשר הם נתקלים באצבעות רגליו של אותו יצור, המשכשך במים, הם מגדירים אותו באמצעות התמונה החלקית שהם מסוגלים לקבל ולתפוש ובאמצעות החוקיות המוכרת להם בשלולית.
אם אותם יצורי שלולית היו פונים פנימה על פנימיותם. הם היו מגלים את תמונתו המלאה של אותו יצור, טמונה בהם כקוד פעיל, ידיעה מובהקת הבנה פנימית עמוקה, המאפשרת קשר עם היצור הענק מרובה התאים והכרה כי הינם חלק בלתי נפרד ממנו, שלוחות המביאות אל היצור הענק והכוללני את הפרספקטיבה של השלולית על כל השפע הטמון בה כמיקרוקוסמוס של הקוסמוס.
המדע – חוקר את השלולית ואת החוקיות המתקיימת בה ומנסה להשליך חוקיות זו על החלקים של היקום עליהם ניתן לצפות מתוך השלולית. זהו תפקיד חשוב עד מאוד מכיוון שהוא ממפה את השלולית ומרחיב את הנגישות לאזורים המצויים מחוצה לה.
הרוח – מאפשרת למצויים בשלולית לפתח את הקשר הפעיל בין העצמי כתא בתוך יצור מרובה תאים אל היצור מרובה התאים, אל המכלול – ובכך להיחשף לחוקיות של המכלול, לידע, תודעה והבנות המייצרים פרספקטיבה על החיים בשלולית וחיבור ישיר אל כל המתקיים מחוצה לה.
השילוב ההרמוני של השניים – הוא המפתח ליציאה מן השלולית וליצירת הממשק ההרמוני אל כל המכלול – אל ״שׁדה התודעה הקוסמי״, ״האינטילינציה השרויה בכל״, אל ה״אלוהות״ באשר היא.
התשובות לשאלות הן פנימה
התשובות לכל השאלות טמונות בפנימיותנו.
לתשובות אלו מצטרף ידע רב שצברה האנושות בשנות הגות, פילוסופיה ומחקר.
זהו מצע עשיר להתפתחות בלתי תלויה.
עלינו רק ללמוד להקשיב, בעידון, עירנות וסקרנות, פתיחות וגמישות.
המוכנות לגלות בהדרגה את נקודת הממשק הטמונה בכל אחד ואחד ומהווה נקודת קישור אל התמונה הכוללת, פותחת פתח לתקשורת ישירה עם ״שדה התודעה הקוסמי הכולל״, ״השדה המאוחד״, ״האלוהות״ ומאפשרת לקבל פרספקטיבה בהירה על החיים על פני האדמה, הכוונה והשראה.
הפרספקטיבה הנובעת מן התקשורת הישירה הזו – היא המפתח ליכולת של בני האנוש לפעול סביב אמת משותפת, ולבטא כאן חברה אנושית הפועלת באחדותיות של שונים ומגוונים, המקיימים ביניהם הפריה הדדית, שלום ואחווה ומחוברים להשראה מתמדת הנובעת הן ממחקר ופיתוח מדעי והן מחיבור ישיר אל התכנית הכוללת.
מה שנתפוש בתפישתנו – הוא שיתאפשר לנו להגשים.
מה שניצור – הוא שיהיה
