הקדמה –להגשים את הפוטנציאל האישי
השבוע הגיעה אלי פניה מתלמידה, עם שאלה שבעקבותיה החלטתי לכתוב לכם קצת על הנושאים הללו.
תחילה, אביא לכם את הפניה כלשונה, מפני שהיא מאוד נגעה לליבי ויש בה שאלה חשובה שהמענה עליה יכול לסייע לרבים.
״לוהאריה אהובה,
הקשבתי עכשיו להפעלה להעצמת חיוביות ותקווה. (מצרפת לכם קישור להפעלה הזו)
וואו כמה עוצמה טמונה בה.
יצאתי מהצד השני כשאני כמו שתיל סקרן שרוצה פשוט לממש ולהגשים את הפוטנציאל שהוא,
וזה שימח אותי ממש, שיא מטריצה מהותי בשבילי.
ועלתה בי סקרנות לגבייך: אני זוכרת שהבאת בעבר חניכה בנוגע להתעסקות הטפלה בעצמי החסר שכל הזמן מתכתב עם ערך עצמי "יאהבו את מה ומי שאני או לא"?
ורציתי לשאול איך אימנת את הנפש להיות נוכחת בעולם גם אל מול התנגדות למי ומה שאת מבטאת?
אני אוסיף, שבכל פעם שאני כותבת לך שאלה, כבר מתחילה להגיע התשובה והחניכה״
כשקראתי את השאלה חייכתי לעצמי מכיוון שיום קודם לכן ישבתי עם הצוותים המובילים ושוחחתי איתם בדיוק על הנושאים הללו ובעצם על היכולת להיות נוכחים במלוא העוצמה האישית.
איך ממקדים את תשומת הלב במה שחשוב?
איך מגשימים את הפוטנציאל האישי, מבלי להפנות משאבים לעיסוק טפל בקבלת משוב מבחוץ שאתם בסדר? שאתם אהובים וטובים?
איך לא מבזבזים אנרגיה על מיצוב עצמי וניסיון על סופי לעמוד בציפיות של אחרים?
איך מצויים בנוכחות פשוטה וקורנת שיש בה נינוחות, עוצמה ויכולת לבטא את עצמכם בצורה מיטבית?
איך יוצרים הישגים והתפתחות מבלי לטבוע במערבולת של תחרות למיצוב עצמי מתוך מאבק על משאבים, ניסיון להוכיח ומרדף אחר מעמד או סטטוס, תחושת ערך או שייכות?
איך מתמקדים בעיקר, מגלים יצירתיות ופרואקטיביות, מתנהלים מתוך חדווה ורווחה ונהנים מן הדרך?
ובכן… הדבר מתחיל בשינוי תודעתי שבו מבינים מי אנחנו באמת…
━━━
מי אנחנו באמת? הגולם והעצמי האמיתי
היכולת להיות במלוא הנוכחות, ולעסוק בעיקר ולא בטפל, טמונה בשינוי נקודת המבט על העצמי.
שינוי נקודת המבט מאפשר לכם להבחין בין עיקר לטפל ולזהות מי הוא העצמי האמיתי ומי הוא כלי השרת שנועד לתמוך את העצמי האמיתי שלכם.
אם כך בואו נתחיל ברגע של תודעה: מי הוא העצמי האנושי?
העצמי הגשמי של כולנו, הוא רק כלי שתכליתו לשרת את מה שבאנו לעשות כאן. הגוף, הנפש, הרגשות, המחשבות, הרצונות, המאוויים, הכישורים, ההרגלים, החלומות, החושים – כל אלה ועוד, הם למעשה הכלים שנועדו לשרת משהו רחב הרבה יותר שהוא העצמי המופשט שלנו – הנשמה.
הנשמה היא מהות אינטליגנטית טרנסצנדנטית, מופשטת ונטולת גוף.
כדי לבטא את עצמה כאן בעולם הגשמי, הנשמה צריכה כלי ביטוי ולכן היא יוצרת את העצמי האנושי בתהליך של דימוּת.
מה זה דימוּת?
המונח מגיע מעולם האופטיקה, והוא בעצם מתאר העברה של מידע ממצב מופשט (אור) למצב וויזואלי מוגשם, בדיוק כמו שמצלמה עושה (אגב, בכל מצלמה קיים חיישן דימות אופטי שיודע לתרגם אור לתמונה וכך גם בתוך הרשתית של העין האנושית).
כלומר, כל העולם שבו אנו חיים, וגם הגוף והנפש, הם למעשה כעין הולוגרמה שבתוכה אנו חיים וחווים, מתפתחים וצומחים.
העניין הוא שאפשר להיות בתוך ההולוגרמה ולדעת שאנחנו בתוך הולוגרמה, ואפשר לחיות בתוך ההולוגרמה ולגמרי לשכוח שלמעשה העצמי האמיתי שלנו מצוי מחוץ להולוגרמה.
הנשמה נמצאת מחוץ לעולם הזה, ולמעשה יוצרת באמצעות תהליך של דימוּת, הקרנה של מידע שיוצר כאן על פני האדמה את כל התרציף הגנטי של מי שאנחנו, שמעניק לנו דְּמוּת: צורה של גוף בשר ודם וייצוג גשמי, ויזואלי וייחודי שהוא העצמי האנושי שלנו.
כל מה שאנחנו תופשים כ-״עצמי״ הוא למעשה ״דִּמּוּת״ ״הקרנה הולוגרפית״ של העצמי המופשט שלנו (הנשמה) אל תוך גוף ונפש שנועדו לאפשר לנו לבוא לכדי ביטוי כאן בעולם הגשמי.
זהו ״גולם״, שאנחנו מפעילים אותו, וחווים דרכו, ומביעים את עצמנו באמצעותו ובלעדינו אין לו קיום.
ה״גולם״ הזה הוא לא ממש חשוב כי הוא רק אמצעי, אבל במקביל הוא חשוב מאוד, כי הוא קובע את האיכות של הביצוע שלנו כאן על פני האדמה (מה שאומר שכדאי לנו להכיר אותו היטב ולדעת לנהל אותו…).
זהו שינוי פרספקטיבה, שמפוגג תקרת זכוכית שלרוב האנשים יש, לגבי מי הם ומה הם עושים בעולם הזה, ומהי בכלל התכלית של הקיום האישי.
לאחר שעשינו את ההבחנה הזו, נדרש לאמץ הנחת יסוד פשוטה שעלולה לבלבל את המיינד שלכם אך היא תוצר של האבחנה שבין העצמי המופשט לבין הגוף והנפש.
הנחת היסוד אומרת כי: אני לא חשוב.ה ובו זמנית אני הכי חשוב.ה ☺
הנחת היסוד הזו טומנת בחובה את ההבנה, שהנפש והגוף הם בסך הכל כלי שרת שמאפשר לאדם להביא את עצמו לכדי ביטוי בעולם הגשמי.
כלי השרת הוא רק כלי שרת, ולכן הוא לא העיקר, והוא לא המרכז, הוא לא הכי חשוב, אבל במקביל הוא אמצעי שמשפיע מאוד על האופן שבו ננהל את עצמנו, נגשים את עצמנו ונבטא את עצמנו ביומיום ובמסלול חיינו, ולכן בו-זמנית הוא ממש חשוב ונדרש לפתח אותו וללמוד להפעיל אותו בצורה מיטבית.
היכולת להבין את המורכבות הזו יוצרת חיים פשוטים מאוד ונטולי מאבקים פנימיים, כי היא מאפשרת לכם לזכור שהנפש והגוף, שפעמים רבות, מעוררים חוויה של אתגרים וקושי, הם רק כלי שרת ואילו העצמי שלכם הוא הרבה יותר מאשר הגוף והנפש.
העצמי האמיתי, הוא מרחב פנימי מופשט, תבוני, טרנסצנדנטי, נצחי ומלא בחסד, עוצמה, אהבה ורוחב יריעה שתמיד זמינים לכם, כי העצמי הזה על שלל תכונותיו – הוא מי שאתם באמת.
ההבחנה בין העצמי לבין כלי השרת גם מקלה מאוד על ההפרדה בין עיקר לבין טפל, כי היא מעניקה לאתגרי היומיום את ההקשר שבתוכו הם מתקיימים, ומזכירה לנו כל הזמן למה אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים, ומהי התכלית של הקיום שלנו.
הדבר משנה את האופן שבו אנחנו עושים דברים וטוען אותם במשמעות אחרת מזו שמקובלת כאן, מכיוון שכאשר אתם מבינים מי אתם באמת, יש לדבר משמעות יישומית המשפיעה על כל האופן שבו אתם מנהלים את עצמכם ואת חייכם.
רק כדי לסבר את הדעת, אתן מספר דוגמאות שיסייעו לכם להבין את המשמעות היישומית של ההבנה הזו
יש הבדל בין ללכת לחדר כושר כדי לעצב גוף לתפארת, כי ככה יאהבו אתכם ותרגישו ערך ותתאימו לנורמות התרבותיות שמכתיבות מודל יופי, לבין ללכת לחדר כושר כי אתם רוצים לשמור על הגוף שלכם חזק וגמיש ובריא לאורך זמן, כך שישרת את המימוש העצמי שלכם ויאפשר לכם להגשים את עצמכם, כאשר הגוף שלכם מגבה אתכם בחיוניות, עוצמה ובריאות.
או, יש הבדל בין ליצור מצוינות כדי להוכיח למישהו שאתם טובים או ראויים, או כדי לזכות בתחרות ואז להרגיש בעלי ערך כי ניצחתם מישהו אחר, למול ליצור מצוינות כי בא לכם לשפר את המיומנויות שלכם, להעשיר את עצמכם ולבטא את עצמכם בתחום מסוים שמסב לכם שמחה, ונחת, תחושת עניין וערך, וממלא אתכם בעצם ההתפתחות שיצרתם, בלי שיש לזה קשר למישהו אחר שם בחוץ.
או, יש הבדל בין ללמוד להכיר את הנפש שלכם, ולפתח את המודעות והתודעה, ולרכוש כלים לרווחה נפשית, ולניהול המחשבות, הרגשות, הרצונות והעשייה, מתוך רצון להפוך את הנפש לכלי ביטוי רהוט בעבור המימוש שלכם, לבין לגשת לטפל בנפש מתוך מצוקה, קושי ורצון רק להיפטר מההרגשה הלא נעימה מבלי להבין את הסיבות, ומבלי ללמוד כיצד לשנות זאת או להשפיע על הנפש, ולנהל אותה מתוך תבונה, מודעות ועוצמה.
יש עוד המון דוגמאות, אבל בואו נחזור לרעיון של מי הוא העצמי וכיצד אנחנו מגדירים מי אנחנו.
━━━
העצמי המוחלט, היבלעות בתוך הגולם
רוב האנשים מזוהים לחלוטין עם העצמי האנושי שלהם, באופן שלא מאפשר להם להסתכל על עצמם מבחוץ, במבט על ולהבין שהם אלה שלמעשה מפעילים את ה״גולם״ ומקרינים את העולם הפנימי שלהם על המציאות שבחוץ.
רבים אינם מכירים בכך שהם אלו שיכולים להשפיע על האופן שבו הם חווים את עצמם, את העולם, את מערכות היחסים שלהם ואת המימוש העצמי.
כתוצאה מכך, תשומת הלב של רוב האנשים בכלל האנושות מופנית כל הזמן כלפי חוץ בניסיון להשיג מבחוץ מילוי עצמי ואישורים לכך שהם בעלי ערך, אהובים, שווים, שייכים ועוד…
אך יתירה מכך, הרוב מזוהים עם האנושיות שלהם כעצמי המוחלט שמגדיר אותם, ואינם יודעים להבחין בין העצמי המזוקק המחובר לנשמה שנמצאת מחוץ להולוגרמה, לבין ה״גולם״ – הנפש והגוף שהם כלי הביטוי של הנשמה.
ההזדהות המוחלטת עם הנפש, הגוף והתדמית האנושית כמגדירות את העצמי המוחלט, מובילה לעיסוק מתמיד בניסיון לקבל משובים מבחוץ שיגדירו את הערך העצמי על פי הנורמות המקובלות, ואז מתחיל מעגל סגור של עיסוק בטפל על מנת להזין את העצמי האנושי.
האם אני יפה? האם אני חכם? האם אני מספק.ת את הסחורה ועומד.ת בציפיות של אחרים? האם אני מוצלח.ת? האם אני חשוב.ה לאחרים ובעל.ת ערך ומשמעות עבורם?
הנחת היסוד העושה הבחנה בין העצמי הטרנסצנדנטי והמופשט, לבין ה״גולם״ – הגוף והנפש, מכניסה את הכל לפרופורציות חדשות, שמאפשרות לסייג את האגו שיש לו נטייה לשרת את ה״גולם״ כלומר, לנסות וליצור מילוי מבחוץ במקום לפתוח את תיבת האוצר הפנימית ולהתחבר לעצמי המזוקק.
האגו, משרת את ה״גולם״ כאשר בפועל תכליתו האמיתית של האגו היא לחבר בין העצמי המופשט והטרנסצנדנטי לבין הגוף והנפש, ולאפשר להם לפעול כאנסמבל אינטגרטיבי בשירות המימוש העצמי המיטבי.
לרוב, האגו מעורר באדם תפישה של חוסר וריקנות פנימית הנובעים מהניתוק מן המשמעות של הקיום האישי ומההכרה ביכולת לחולל מבפנים מלאות והשפעה ומימוש, ומתוך כך ניסיון מתמיד ליצור מילוי מבחוץ, להוכיח שהוא ראוי ובעל ערך, לְרַצּוֹת אחרים כדי לקבל מהם אהבה והכרה, הלקאה עצמית כדי לדחוף להשיג ולהצליח, לשפוט, לבקר, ופעמים רבות גם לִרְצוֹת להיות מישהו אחר בהתאם לנורמות ולתבניות החברתיות המקובלות של ערך ויופי, מעמד וססטוס, המגיעים כולם מבחוץ.
אנחנו הרבה יותר מאשר הגוף והנפש שלנו.
אנחנו הרבה יותר ממה שאנחנו תופשים בחושים שלנו.
בתוך הגוף והנפש קיים עצמי מזוקק וטהור שהוא הוויה תבונית ונצחית שעושה שימוש בגשמיות כדי לבטא את עצמה. זוהי הוויה מופשטת שמבקשת לעצב את המציאות ולהשפיע עליה באמצעות הגוף, והנפש, והחושים, והרצונות, והמחשבות, והרגשות והמעשים.
ההוויה הזו שאני מתארת לכם היא מי שאתם, ואתם ממש חשובים, ייחודיים ויפיפיים.
אז אם אנחנו ממש חשובים – ראוי שנתייחס לגוף ולנפש באותה מידה של חשיבות כי זה כלי ההגשמה והביטוי שלנו. הוא לא טוב והוא לא רע, הוא לא יפה או מכוער, הוא לא ראוי או בלתי ראוי, שייך או לא שייך, בעל ערך או נטול ערך – הוא רק כלי שרת שאנחנו יכולים לשפר ולדייק אותו, ולעצב אותו בהתאם לעוצמת הרוח הפנימית שלנו ומתוך למידה להקשיב למי אנחנו באמת מה אנחנו רוצים באמת ויכולת לזהות מהו קולו של העצמי האותנטי והייחודי שלנו.
אם הגוף והנפש הם כלי שרת – אז הם לא העיקר והם לא מגדירים את הערך העצמי, אלא מהווים אמצעי בעבור העצמי, שנדרש להעניק לו תשומת לב כדי להפוך אותו לכלי שרת תומך ורהוט בעבור הביטוי העצמי.
זה משנה את היחס לגוף ולנפש, ומשחרר מן הצורך להתאים אותם לתכתיבים מבחוץ לטובת הקשבה לקול הפנימי הייחודי.
זה מעורר בנו מחויבות להפוך את כלי השרת הזה של הגוף והנפש לכלי הטוב ביותר שתומך את הביטוי והמימוש העצמי, ומונע מצבים שבהם הגולם קם על יוצרו.
━━━
הקבצן ותיבת האוצר
מנקודת המבט שלי, הרבה אנשים מתנהלים בעולם כמקבצי נדבות העוסקים בליקוט של תשומת לב, אהבה והכרה מאחרים, כאשר בפועל יש להם תיבת אוצר פנימית, שהם רק נדרשים להכיר בה ואז לפתוח אותה.
תיבת האוצר היא העצמי המופשט – הטרנסצנדנטי, שהוא מעבר לגוף, לנפש ולתדמיות והנורמות המקובלות בעולם שלנו.
את העצמי הזה לא מעניינים מותגים, או טיפולי יופי, או מדליות, או הכרה, ניצחונות או כישלונות – הוא בעל ערך עצמי בלתי תלוי באישור או מילוי מבחוץ, ערך טהור ויציב שיש בו ידיעה שהוא מי שהוא ושתמיד הוא יכול לצמוח, להתפתח ולהתרחב אל מעבר לגבולות המוכרים לו.
העצמי הזה יודע שהגוף, והנפש, הכישורים האנושיים והמיומנויות הגשמיות – כולם כלים בידו על מנת להגשים את ההתפתחות שלו, ומתוך כך הוא לא שופט את הכלים הללו או מגדיר את עצמו באמצעותם, אלא רק מפתח ומטפח אותם כדי ליצור עוד ועוד וירטואוזיות, רהיטות ויצירתיות לשם מימוש והגשמה.
━━━
שלום פנימי
ההבחנה בין העצמי המופשט והטרנסצנדנטי לבין הגוף והנפש ככלי הביטוי בעבורו, מאפשרת לנו למזג בין ההכרה כי אנחנו מאוד חשובים, נצחיים ורבי עוצמה לבין ההכרה שאנחנו ממש לא חשובים, בני חלוף וגשמיים.
זה מאפשר לקחת הכל בפרופורציה, אך בו-זמנית לא להקל ראש, לעשות כמיטב יכולתנו בכל רגע ורגע, לא לפחד להיכשל, לכאוב, או להיפגע אלא להעז, לנסות, לפעול בווירטואוזיות, ובעיקר להיות משוחררים מן הכבלים של הצורך להרגיש ראויים או בעלי ערך, כי אנחנו מכירים בכך שאנחנו כבר כאלה.
זוהי הכרה המבטלת את החשיבות העצמית, ומאפשרת לפשט מאוד את היחס לעצמי, כי היא מראש משחררת ממשחקי תפקידים שיש בהם מאבק על משאבים בניסיון להוכיח שאנחנו חשובים.
היא פוטרת אותנו מתחרות שיש בה ניסיון להראות לעולם שאנחנו טובים ובעלי ערך, ומאפשרת להרפות למקום משוחרר שיש בו אותנטיות.
היא מחברת אותנו להתמקד במה שחשוב באמת ובכך, לתעל את המשאבים שלנו באופן חכם שאינו מבזבז אנרגיה במקום הלא נכון, בניסיונות עקרים להילחם במי שאנחנו, או להיות מישהו אחר וממקד אותנו בשאיפה המתמדת לצמוח ולהתפתח, להתעצם ולהעצים אחרים, לקבל ולתת.
ההכרה כי העצמי הטהור, המופשט והטרנסצנדנטי הוא הרבה מעבר לכלי השרת של הנפש והגוף, מאפשרת להתחיל ולהתייחס לעיקר שהוא פיתוח העצמי כאן על פני האדמה, ומעודדת אותנו לעשות זאת ביחד, מתוך שיתופי פעולה, השראה, הפריה הדדית וערבות זה לזה.
הדבר גם מעורר הרבה תקווה ומעניק לנו הרבה כוח, כי הוא מאפשר להתייחס לגוף ולנפש ככלי שאינו מוחלט וסופי, אלא ניתן להשפיע עליו ולעצב אותו בהתאם לרצון ומשאלת הלב של העצמי, ולעשות זאת מתוך ההבנה כי הכל הוא חלק מישות אחת שלמה המגשרת רוח לחומר ומחברת נשמה לבן אדם.
מתוך כך העיסוק בגוף ובנפש הופך לעיסוק פרואקטיבי וממוקד בעיקר.
━━━
להתמקד בעיקר
אז מה באמת חשוב?
להזין את הנפש, לאמן אותה, ללמוד להכיר את הכוחות הפועלים בה ולנהל אותם בתבונה נטולת הזדהות או עמימות.
לשפר את המודעות העצמית, להרחיב את התודעה ולשמור אותה פתוחה ומתפתחת על בסיס מתמיד. (מצרפת לכם קישור למאמר על ״גם תודעה נדרש לטפח״ וגם למאמר ״תודעה – ההשקעה המבטיחה והאקולוגית ביותר״).
לאמן את הגוף ולשמור עליו פעיל ובריא, לאכול היטב ובצורה מזינה ובריאה, לישון טוב, להתלבש יפה ובאופן שמביע אותנו ברמה הנינוחה והיצירתית ביותר, להקשיב למוסיקה שמשרה עלינו השראה, להשקיע בתחביבים שמעשירים ומעצימים אותנו, לצאת אל הטבע, לקחת רגעים של אתנחתא ועוד ועוד ועוד.
לטפח מערכות יחסים בריאות ומקדמות, שיוצרות קשרים חיים של רעות ואהבה, חברות והשראה, עזרה הדדית והפריה, צמיחה והתפתחות משותפת.
━━━
ובנימה אישית
ואם נחזור לשאלה שפתחה את כל זאת – מה נותן לי את הכוח להתנהל בעולם הזה בהתמדה ולהמשיך לעשות את מה שאני עושה גם אם משמעו פעמים רבות ללכת נגד הזרם ונגד המוסכמות?
בדיוק כל מה שכתבתי לכם.
אני מתייחסת לעצמי שלי כאל דימוּת, הדמיה גשמית – כלי קיבול שאל תוכו אני יוצקת את מי שאני, על מנת לבטא את המהות והמשמעות שאני רוצה להביא לכדי ביטוי בקיום הגשמי שלי כאן על פני האדמה.
הנפש, הגוף והגשמיות הם לא המהות, הם התדמית האנושית שלי, שהיא האמצעי שאני מחויבת לטפח ולפתח על בסיס מתמיד, כך שישרת אותי בצורה המיטבית.
הגוף והנפש, הם אמצעי ביטוי שאני מוקירה ומכבדת ומעריכה, ולכן אני מתייחסת אליהם באופן בלתי אישי, מעצבת אותם בהתאם לרצון שלי להביע את עצמי, ומאפשרת לעצמי האנושי שלי להרגיש, ולאהוב, ולכאוב, ולשמוח, ולהתעצב, להימתח ולהתכווץ, להתרחב ולהצטמצם, לנסוק ולהתעגן, להתקרב ולהתרחק, לבטא את עצמו ולשתוק, להוביל ולהיות מובל – הכל בנאמנות לעצמי הטרנסצנדנטי ולחזון שלי.
אני מתייחסת לגוף, לנפש ולאנושיות שלי ככלי ביטוי שמאפשר לי לצקת אל העולם הגשמי רעיונות ומחשבות, ידע וכלים ומעשים, שמשקפים את מה שאני מאמינה בו.
אני מתייחסת אל עצמי כאל ישות דינאמית, לא מוחלטת וגם בלתי קבועה, הפועלת כאן על פני האדמה מתוך ההכרה כי מה שאני מעניקה לו תשומת לב מתעצם וגדל, וכי מה שחשוב באמת זה להשתמש בגוף בנפש, ברצונות, במחשבות, ברגשות ובמעשים כחומרים שבאמצעותם אני מעצבת את המציאות.
תודה לכם ועליכם הקוראים, המקשיבים, ההוגים והמגיבים שאוחזים איתי ידיים בהפיכה של הרעיונות הללו לשביל שאפשר לפסוע בו כדי להגשים את העצמי באופן הרמוני ומיטבי.
