אנחנו חיים בתקופה שדוחפת אותנו להתפקח מהרבה מן האמונות שמעצבות את תפישת העולם שלנו ואת המציאות וזאת כדי להצליח כציביליזציה לנוע לשלב חדש.
אחת מן התפישות המרכזיות שמגבילות את היכולת שלנו לצמוח ולשגשג כחברה, היא המחשבה כי אנחנו נפרדים זה מזה המובילה למאבק בין זרמים שונים ואג’נדות רבות, תחרות על משאבים, מלחמות, פגיעה, הרס וסבל.
התפישה כי אנחנו נפרדים זה מזה, מקורה בתודעה ממוסכת ההולכת שולל אחר החלוקות וההגדרות שבאמצעותן אנו מקטלגים את השונות והמגוונות שלנו כבני אנוש.
תודעת הנפרדות, נובעת מהזדהות עמוקה עם תדמיות ומשחקי תפקידים, שמרחיקים אותנו מן הזהות המקורית של כל בני האנוש, שאינה מבוססת על דת, לאום, גזע, ומין, אלא על שייכות למשפחת האדם שמורכבת מישויות אוניברסליות המקיימות חוויית חיים גשמית ועוטות על עצמן זהויות שונות ומגוונות.
כולנו מאותו המקור, בני משפחת האדם, וכאשר אנו מתנכרים לעצמנו ולמקור שלנו, אנחנו מנתקים את החיבור בינינו לבין מי שאנחנו באמת ובינינו לבין המכלול שכולנו חלק ממנו.
הניכור והניתוק – הם שורש המאבקים המכלים אותנו כחברה וצוברים תאוצה בתוך אטמוספירת הפופוליזם והקיטוב הפוליטי והתרבותי שמחלישים את המרקם החברתי ומערערים את היכולת שלנו לקיים דיאלוג בונה ומפרה.
תודעת הנפרדות שמזינה את פוליטיקת הזהויות שכה רווחת בעולמנו נובעת מתהליך מתמשך של ניכור, בין האדם לבין עצמו ומקור היותו.
זה מצחיק – כי זה דומה לשחקן שכל כך מזוהה עם התלבושת שלו עד שהוא נקשר אליה, היא מגדירה אותו והוא שוכח שהיא בסך הכל אביזר שמסייע לו להיכנס לדמות בהצגה שבה הוא משתתף.
כולנו שחקנים על במת המשחק הגדולה של כדור הארץ כאשר החיים האנושיים מעמידים לרשותנו שלל אפשרויות להתפתח ולבוא לכדי ביטוי באמצעות זהויות מגוונות.
אך הזהויות הללו הן רק קליפה, תחפושת, שמתחתיה מצוי עצמי אוניברסלי שאם איננו מחוברים אליו ואיננו נותנים לו קדימות – אנחנו הולכים לאיבוד ומסתחררים במעגלים סגורים של איבה, טינה, פחד ושנאת חינם.
עניין הזהות הופך קריטי יותר ויותר, ככל שאנו מעמיקים אל המאה ה-21 מכיוון שהתקופה בה אנו חיים מציבה בפנינו צומת בחירה האם לבחור בניכור או בחיבור, האם לדעוך במלחמות בינינו לבין עצמנו או האם לשתף פעולה מתוך ההכרה כי מתחת לזהויות השונות כולנו מחוברים וקשורים זה לזה ומהווים חלק מגוף אחד גדול וחי – משפחת האדם.
ההכרה הזו מעמידה בפרופורציה את המאבקים בין מגזרים שונים בחברה וממקדת את תשומת הלב במה שחשוב באמת וזה ביסוס של אמת משותפת המצויה מעל לחילוקי הדעות ומייצגת ערכים אוניברסליים שמקבלים קדימות ומאפשרים שיתופי פעולה, הפריה הדדית וצמיחה.
בעיית המחאות הקטנות
אנו חיים בחברה שבה דעות קדומות ואפליה על בסיס מגדר, גזע, דת, נטייה מינית או לאום – מוטמעים אל תוך התודעה ונעוצים בדעות קדומות, נורמות מסולפות וחלוקות תפקידים מסורתיות, שנובעים פעמים רבות בתפישת עולם שיש בה בורות, נבערות, קפיאה על השמרים והיאחזות במבנים חברתיים קיימים המשמרים, אפליה, הגמוניה אלימות וכוחניות.
בכך, פעמים רבות, אנו חוזים בפרדוקס שבו אלה שנאבקים במאבקים החברתיים השונים ולוקחים חלק במחאות השונות – אינם ערים לכך שחלק גדול מהאתגר שעומד בפני האנושות, הינו ההסכמה להפסיק את משחקי התפקידים והחלוקות המגדריות שבהם הקורבן והחלש – הינו פעמים רבות גם המקרבן והמחליש.
יתירה מזאת, ההתמקדות במשחקי התפקידים ובמגזרים השונים בעלי הגישות והאג’נדות השונות – משאירה אותנו כחברה נפרדים זה מזה וחלשים ולא מאפשרת להתאחד סביב הסכמות באופן שיוצר אימפקט וצובר השפעה.
פרדוקס הזהויות שהחברה האנושית מתבוססת בו, מעמיד אותנו כציביליזציה עם הגב לקיר ומאיים על עתידנו.
הוא מונע מאיתנו להבין מה מקבל קדימות ועדיפות על פני אינטרסים מגזרים שאינם מייצגים תמונה כוללת ורחבה ומוביל אותנו לבזבז זמן ומשאבים במאבקים נקודתיים כשבפועל כל המגזרים השונים מצויים באותה רכבת הדוהרת במהירות אל התהום.
כאשר המגזרים השונים בחברה המבקשים שוויון, צדק וזכויות אדם, עוסקים בזכויות הקשורות לזהות העצמית שלהם, ובמקביל מבטלים או מתעלמים מזכויות האדם, החופש ורצון השוויון של מגזרים אחרים – מתפספסת התמונה הגדולה ולמעשה מתקיים פרדוקס זהויות.
איך נראה פרדוקס הזהויות?
אדם "בעל מוגבלות" שנאבק להיות שווה בעיני חבריו האזרחים, אך מבטל את זכותן של "נשים" על גופן ומתנגד להפלות בשם הדת.
"אישה" שמוחה כנגד אלימות והגמוניה גברית, אבל תופסת "גברים הומוסקסואלים" כסטייה חברתית שאין לה זכות קיום.
"גבר הומוסקסואל" שמוחה על כך שאין לו זכויות זהות כמו לחבריו ה"סטרייטים", אך מבקש לגרש את כל ה"מהגרים" מארצו.
"מהגרים" שמבקשים מקלט במדינה חדשה, אבל תופשים "יהודים" כרשעים ו״נוצרים״ ככופרים.
"יהודי" שמבכה אנטישמיות וגזענות על רקע דתי, אבל מסתכל על בני דתות אחרות כנחותים, מאמין בעליונות יהודית ופוגע בזכויות של ערבים.
אדם ״שחור״ שפועל להביא למודעות הציבור את נושא העבדות או האפליה על רקע צבע עור ובו זמנית מעסיק עובדים בסדנאות יזע ליצור בגדים במדינות עולם שלישי בתנאי עבדות וניצול מחפירים ואיומים.
ועוד ועוד ועוד….
אנחנו לא מנותקים זה מזה, אלא קשורים זה לזה בקשרים עמוקים. מושפעים ומשפיעים.
כאשר המגזרים השונים בחברה המבקשים שוויון, צדק וזכויות אדם, עוסקים בזכויות הקשורות לזהות העצמית שלהם, ובמקביל מבטלים או מתעלמים מזכויות האדם, החופש ורצון השוויון של מגזרים אחרים – מתפספסת התמונה הגדולה ולמעשה מתקיים פרדוקס זהויות.
בכך, רבים מהמאבקים החברתיים אותם אנו רואים סביבנו, אינם משכילים לשתף פעולה ולאחוז ידיים, אלא פעמים רבות עושים בדיוק ההיפך – נאבקים על תשומת לב תקשורתית, על דעת קהל, תקציבים ומשאבים כלכליים – ואינם פורצים תקרת זכוכית אשר ביכולתה להוביל לשינוי גורף וחיובי בעבור בני אדם.
הדרישה של כל בני האדם היא לחיות חיים של רווחה ומימוש עצמי מתוך חופש ושוויון זכויות והזדמנויות. אנחנו אמנם שונים ומגוונים, אך כולנו חלק מאותה אחדות חלק מאותה משפחה אוניברסלית – משפחת האדם, שעל מנת שתתקיים בהרמוניה נדרש להעדיף אותה על פני שיוכים מגזריים אחרים.
אז מה הפתרון לפרדוקס הזהויות?
הפתרון לפרדוקס הזהויות הוא באיחוד שורות של המחאות הנקודתיות והמגזריות והבנה כי כולנו אנושיים ומגיעים מאותו מקור.
הדבר מאפשר לאפיין בבירור חזון שהוא מעל מגזרים ואג’נדות, מכיוון שהוא רחב וכוללני יותר ונוגע לכל בני האדם.
הדרישה של כל בני האדם היא לחיות חיים של רווחה ומימוש עצמי מתוך חופש ושוויון זכויות והזדמנויות.
אנחנו אמנם שונים ומגוונים, אך כולנו חלק מאותה אחדות חלק מאותה משפחה אוניברסלית – משפחת האדם, שעל מנת שתתקיים בהרמוניה נדרש להעדיף אותה על פני שיוכים מגזריים אחרים.
החברה שלנו משוועת לשינוי בכל תחומי החיים. אך כדי ליצור שינוי שכזה נדרש שינוי תודעתי רחב שיש בו פיגוג של תקרת הזכוכית הקולקטיבית, שחרור של מערכות אמונה ומסורות, פיגוג של דעות קדומות ומוכנות לשנות את התפישה הקולקטיבית שבאמצעותה הפרטים בחברה מגדירים את הזהות שלהם.
שינוי זה ינבע מן ההכרה כי כולנו מאותו מקור, ישויות רוחניות שבחרו לחוות חוויית חיים גשמית, לבשו צורת אנוש ועטפו עצמן בתחפושות ותדמיות ובהן גם דת, גזע, לאום, מין ונטייה מינית.
- לנשמה אין צבע עור, היא אינה שחורה או לבנה, צהובה או שחומה
- הנשמה אינה יהודיה, נוצרית, מוסלמית או הינדית
- הנשמה אינה זכר או נקבה במובן המקובל כאן על פני האדמה
- לנשמה אין לאום או ארץ – היא אזרחית הקוסמוס, ומוצאה הוא ממקור כל היש
הנשמה היא אינטליגנציה טהורה אשר אינה מוגדרת על ידי דימוי חיצוני גשמי וממשי.
הדימוי החיצוני הינו עטיפה חיצונית שמתחתיה נמצא גלעין מזוקק שאין לו הגדרה של זהות דתית, גזעית, לאומית או מגדרית.
גלעין זה הינו עצמי מופשט שרבים אינם מכירים בו ואינם מחוברים אליו.
זוהי הזהות האותנטית אשר החיבור אליה ממוטט את כל גדרות המגדר וההפרדה ומבטל כל סיכוי לדיכוי, הדרה, אלימות או מלחמה לטובת שיתופי פעולה, הפריה הדדית, כבוד הדדי וערבות.
אנחנו נמצאים בתקופת המעבר הגדול שדוחפת אותנו להתעורר, להתפקח ממשחקי הזהויות ולעבור מניכור לחיבור.
המעבר הגדול
אנחנו נמצאים בתקופת המעבר הגדול שדוחפת אותנו להתעורר, להתפקח ממשחקי הזהויות ולעבור מניכור לחיבור.
ההכרה כי הזהות שלנו עמוקה הרבה יותר מאשר החלוקות המגדריות האשלייתיות, תוביל להתפקחות עמוקה מן החלוקות וההפרדות, תשנה את יחסי הכוחות בתוך החברה ותוליד תפישה אחדותית שתשנה את כל סדרי החיים ותוביל לשוויון זכויות מלא לכל ישות אנושית באשר היא.
הדבר גם יוביל לדעיכתם של זרמים ואג’נדות אשר פוסלים את הרעיוניות הזו מכיוון שתתקיים הכרה ברורה כי פסילה של השייכות למשפחת האדם משמעה פניה כנגד האנושות ולא ניתן לאפשר אותה.
כאשר תהליך זה יתרחש תהפוך האנושות מחברה מפוררת ומופרדת, רווית מלחמות, אלימות וכוחניות, לחברה אשר פועלת בהפריה הדדית מתוך חוויה של שותפות גורל ואחדות.
זהו תהליך מתבקש אשר הינו חלק מן האבולוציה שהחברה האנושית נדרשת ליצור על מנת להבטיח את קיומה בתנועה אל תוך המאה ה-21.
ההסכמה לנוע אל מעבר לזהות העצמית, מעבר לזהות גזעית, דתית, לאומית או מגדרית, והמוכנות להתרועע עם העצמי הטהור והאותנטי, תחשוף את בני האנוש להבנת מקורם והיותם ישויות קוסמיות, המגולמות ב״אבק כוכבים״ קוסמי, שהתגבש לכדי הגוף הפיסי והגשמיות האנושית – שהם חומר חי נושא תודעה שמאפשר חוויה ייחודית ויוצאת דופן של צמיחה והתפתחות.
הכרה זו תוביל ליכולת של המאבקים החברתיים השונים להתאגד, לאחוז ידיים, ולהגן זה על זכויותיו של זה.
ההתאגדות של המחאות השונות תאפשר לרתום את הרצונות המשותפים, היכולות השונות, המשאבים האנושיים והכלכליים – לכדי תנועה מאוחדת. תנועה אשר תיצור גל הינף אדיר של שינוי מקומי וגלובאלי, המכיר בזכותו של כל אדם לחיות חיים שיש בהם מימוש של העצמי הייחודי, חופש ורווחה.
בשלה העת להתעורר ולהכיר כי כולנו מאותו מקור. לחגוג את קיומנו שיש לו פנים רבות ומגוונות, שלכולן זכות קיום, כשהן פועלות בתיאום לערכים אוניברסליים ובעבור כל גווני משפחת האדם.
