לפני מספר ימים כתבתי פוסט שבו תיארתי את המגמות המתרחשות בישראל המצביעות על התדרדרות מוסרית, ערכית ותודעתית.
לצד הדיון המקדם והבונה והתגובות המבינות את אשר כתבתי, היו גם תגובות מתלהמות, שבהן המגיבים לקחו את השיח ל-ימין ושמאל פוליטי, כאשר אני בכלל דיברתי על ערכים בסיסיים, שאין ביניהם לבין ימין ושמאל ולו דבר.
מעניין היה לראות את התופעה, שבה אנשים מגיבים בצורה שלילית ואז לא ממתינים לשיח, אלא פשוט מבטלים את החברות איתי, בסוג של שרירותיות שאין בה מקום או פתח לדיאלוג.
היבט נוסף שעלה מן התגובות, הוא הגישה הלעומתית שמתאפיינת ב"וואטאבאוטיזם", תופעה שבה מנסים להשוות בין המגמות המתרחשות בהובלתה של הקואליציה הנוכחית לבין ארגוני שמאל ויוזמות של השמאל, ללא עצירה, ולו לרגע, כדי להבין שאין כאן כל בסיס להשוואה.
אין כל בסיס להשוואה, מכיוון שאינני מדברת על גישה פוליטית ימנית או שמאלנית, או על זה שיש ״מושחתים״ בימין או בשמאל או במרכז – אלא בכלל על היכולת הבסיסית להתבונן על ערכים הנדרסים לנגד עינינו, בידיה של הקואליציה – ערכים שאין להם קשר להשקפה פוליטית, אלא בכלל ליחס שבין אדם לאדם, ולגישה הוגנת, ערכית ואנושית, שמגיעה לכולנו – ערכים, אמות מידה ואופייני התנהלות שכל אחד ואחת היה רוצה שיחולו עליו.
היכולת לנטרל רגשות עוינים או מבעבעים, ולחשוב צלול ובבהירות, היא זו שמאפשרת ליצור אנליזה פשוטה, שמנתחת את המגמות ומבינה שהן מזיקות לכולנו, לכל מי שמבקש לחיות חיים של חופש ויכולת ביטוי ומימוש עצמי, שאין בה הגבלה, קיפוח או הדרה.
הקשר הרגשי לדעה פוליטית, וההישענות עליה כמגדירה את הזהות העצמית, יוצרים עיוורון תודעתי, רוחני וערכי שלא מאפשר שיח אמיתי – ויעידו על כך כל אלה שהשפריצו את התגובות שלהם, ואז פשוט הדירו אותי מן המרחב שלהם, על ידי ביטול החברות איתי.
אינני שמחה על כך, מכיוון שכל אדם הוא עולם, אך יתירה מזאת, החברים שלי בפייסבוק, הם בכוונת תחילה מאוד-מאוד מגוונים, מפני שאינני מעוניינת שהפיד שלי יהיה חד גוני וישקף רק את הדעות שלי.
זה יוצר ניתוק. זה יוצר ואקום. זה יוצר מצב שבו הרשת החברתית הופכת לתיבת תהודה, שמהדהדת עוד ועוד ממה שמוצא חן בעינינו ונוח לנו, ולא מאתגר אותנו להתרחב, להחליף דעות, להקשיב אחד לשני, לנהל שיח שיש בו פתיחות לשנות ולהשתנות.
אם אחזור לרעיון שאני מנסה לבטא, הרי שלפשט את התהליכים המתרחשים בישראל ולשטח אותם לכדי קונפליקט פוליטי בין שמאל לימין, כמוה כטמינת ראש בחול – כי מדובר על הרבה יותר מזה, מדובר על ערכים בסיסיים שאמורים להתקיים בין אדם לאדם ובעבור כל אדם.
אז אם אסכם את הדברים – יחס שוויוני, הוא לא פריבילגיה והוא לא קשור לימין או שמאל הוא קשור לכך שכולנו בני אדם.
יחס שוויוני, הוא לא פריבילגיה והוא לא קשור לימין או שמאל הוא קשור לכך שכולנו בני אדם.
רוצים דוגמאות ועובדות? בבקשה – בואו נסתכל על הצעות החוק שמעלות דווקא המפלגות החרדיות, שבמהותן הן לא באמת מפלגות השייכות לימין או לשמאל (ולמי שזוכר ש״ס אף היתה חלק מהממשלה שהעבירה את הסכם אוסלו), אלא מפלגות שכרכו בשנים האחרונות ברית עם הימין.
הברית הזו , כל כולה תמהיל של אינטרסים חשוכים בין ראש ממשלה שהסתבך בפלילים לבין מפלגות שמנסות להשיג כמה שיותר בכדי לממן את אורח חייהן ואף לכפות אותו היכן שניתן.
המפלגות החרדיות מקדמות כאג׳נדה יחס מדיר ולא שוויוני לנשים, שהוא כבר מציאות, כך שישנם מקומות בישראל, שבהם נשים כבר לא יכולות לעלות לתחבורה ציבורית שיש בה גברים חרדיים. זה מבעית בעיני, זה נורא ואיום, וזה מנורמל ומעוגן בחוקים שעוברים בשיטת הסלאמי (פרוסה ועוד פרוסה, נתח ועוד נתח, עד שהושלם המהלך) ודורסים עוד ועוד את המרחב הדמוקרטי.
עוד דבר, הקואליציה האיומה הזו שפועלת כנגד בני אדם, ללא קשר לימין או שמאל – מקדמת מהלכים להרחבת הסמכויות של בית הדין הרבני. המהלך הזה נועד לתת לבית הדין הרבני לדון כבורר, בהסכמת הצדדים, בכל נושא שהוא. זו הרחבה חריגה מאוד של סמכויות של מערכת משפט דתית וחשוכה, המקדשת אפליה מגדרית ושהיא אנטי דמוקרטית בעצם מהותה, ונשלטת על ידי גברים.
להמשיך?
על פי ידיעה שהופיע בדה מרקר, בשבוע שעבר פירסם משרד הדתות, בראשות השר מיכאל מלכיאלי מש"ס, תזכיר חוק שיעניק לבית הדין הרבני סמכות ייחודית לדון במזונות ילדים בתביעת גירושין שהוגשה לו.
הניסיון הזה להרחיב את סמכויות בית הדין הרבני יפגע שוב ב….מי?
ניחשתם נכונה: בזכויות נשים ויחליש את מערכת המשפט האזרחית שאינה מפלה מגדרית.
הצעת החוק הזו תגרום לכך שבעלים ימהרו ויקדימו להגיש תביעת גירושין בבית הדין הרבני, העדיף מבחינתם, ובכך למעשה יהיה ״מרוץ סמכויות״ בין בית דין אזרחי לרבני, שיתסיס וילבה מאוד תהליכי גירושין, שגם ככה מלווים בהרבה מטען רגשי ואמוציות.
זה לא קשור לימין או שמאל, דתיים וחילונים, אלא לזכויות בסיסיות השוות לכולם וליחסים שבין אדם לחברו, או במקרה הזה, בין איש לאשתו.
להמשיך?
במפלגות החרדיות רוצים לקדם את הצעת חוק יסוד: לימודי תורה. ההצעה מעוגנת בהסכם הקואליציוני של הליכוד עם יהדות התורה.
חוק היסוד הזה מבקש לעגן את לימודי התורה כערך יסודי של המדינה, וקובע כי מי שייקח על עצמו את עול לימוד תורה ייחשב כמי ששירת שירות משמעותי. חוק יסוד כזה יאפשר לנסות לחוקק מחדש פטור משירות צבאי לבני ישיבות.
כמובן שזהו חוק לא שוויוני, ואני שואלת את עצמי, האם עולה בדעתכם שיוגש חוק יסוד של לימודי תודעה והתפתחות רוחנית, עבור כל אותם אנשים העוסקים בפיתוח התודעה שלהם, מצויים בתהליכי טרנספורמציה ורכישה של ערכים ואמות מידה שמאפשרים להם להיות אנשים טובים יותר המשפיעים על הקהילה והחברה?
זוכרים את חוק החמץ? לפני חג הפסח אושרה בכנסת באופן מואץ הצעת החוק לתיקון חוק זכויות החולה הקרויה "חוק החמץ" – החקיקה הזו פלשה לחופש הפרט ולפרטיות האדם כאשר התירה לחפש חמץ בתיקים של המבקרים בבית החולים בתקופת חג הפסח. החקיקה הזו יצרה כפייה של נוהל של הרבנות הראשית, אחרי שהוא בוטל בבג"ץ.
להמשיך?
בואו נסתכל גם על דוגמאות משאר הקואליציה:
הממשלה מקדמתה את חוק הסמכויות, הידוע גם כחוק בן גביר, שנועד להעניק שר האמון על המשטרה סמכויות נרחבות בהחלטה את מי לחקור, וחמור מכך – יכולת להורות להכניס אזרחים למעצר מנהלי, ללא צורך בהצגת תשתית ראייתית, ובניגוד מוחלט לכל מה שמקובל בזכויות היסוד לנאשמים בדין פלילי במשטרים דמוקרטיים.
הקואליציה גם מקדמת הצעת חוק של ח״כ אריאל קלנר, שנועדה להגביל ארגוני זכויות אדם, לפיה יושת מס בשיעור של 65% על תרומות שממשלות זרות יעבירו לארגונים. המשמעות: ארגוני חברה אזרחית רבים אשר תומכים אוכלוסיות מוחלשות שזקוקות להגנה, כגון ארגוני נשים, סביבה, להט״ב, זכויות אדם – וגם אקדמיה, המסתמכים על תרומות מחו״ל לא יוכלו להתקיים.
אני יכולה להמשיך ולהמשיך, אבל אני מניחה שהדברים ברורים.
זה לא ימין או שמאל – זה זכויות אדם, זה חופש הפרט, זה היעדר אפליה מגדרית, זה בחירה בכבוד האדם וחירותו – גם החירות לקיים חופש דת ולקיים חיבור רוחני, באופן בו האדם בוחר לפרש אותו.
הפגיעה בכל אלו, כאן במרחב הציבורי בישראל, היא תוצר של תהליך אוטואימוני, שבו בשם ההתמכרות לאשליה של ימין או שמאל, אנחנו למעשה מחרבים כל חלקה נאורה בתרבות שלנו, כי ויתרנו על ערכים בסיסיים.
הפגיעה בכל אלו, כאן במרחב הציבורי בישראל, היא תוצר של תהליך אוטואימוני, שבו בשם ההתמכרות לאשליה של ימין או שמאל, אנחנו למעשה מחרבים כל חלקה נאורה בתרבות שלנו, כי ויתרנו על ערכים בסיסיים.
אבל רגע, כבר עשינו את זה ואנחנו עושים את זה עוד ועוד, שנים על גבי שנים, כמצב שבשיגרה, כך שזה מאוד הגיוני, שאם אנחנו עושים את זה בשטחים, ומנרמלים את כל אלה בתוך אוכלוסיה של בני אדם, שאיתרע מזלם להיוולד ערבים, ועושים זאת בשם עליונות יהודית ושלמות הארץ המובטחת – ברור שיגיע הרגע שבו נפנה את כל מה שנירמלנו לאורך שנים כלפי עצמנו. אבל זו כבר דיעה ״סמולנית״.
איך כל זה קשור לעילת הסבירות?
פשוט מאוד – הצעת החוק תהפוך את מה שלא סביר לסביר ואפשרי, ותאפשר את המשך ההשתוללות והחרבת כל חלקה טובה של מהות וערכים ואנושיות שעדיין נותרו בה יושרה ומאור פנים.
