מחשבות על הרשת החברתית החדשה Threads
מה הקשר בין תקופת המעבר הגדול בו אנו מצויים, לבין דור המבול והרשת החברתית החדשה של מטא(Meta) Threads בניצוחו של מארק צוקרברג?
כדי להבין את זה, צריך תחילה להבין את המתרחש בחדר המכונות של המציאות שבה אנו חיים, ולהכיר את הכוחות הפועלים ברקע.
ביום רביעי אני מלמדת במודול 1 את שפת היסודות.
הבסיס מאוד פשוט: שפת היסודות מדברת על ארבעה כוחות מרכזיים שמניעים את כלל הקיום ונמצאים בבסיס של כל מה שאנחנו עושים וחווים.
קל לנו להבין ולזהות את ארבעת היסודות באופן בו הם באים לידי ביטוי בטבע, כאש, אוויר, מים ואדמה, אבל חשוב להבין שיש ביטוי לארבעת היסודות גם בנפש שלנו, ככוחות נפשיים שמבוטאים בהתאמה כ: רצון, מחשבה, רגש, מעשה.
הידע והכלים הנובעים מן הבסיס הזה – הם עולם ומלואו, מתוחכמים, עוצמתיים, מאפשרים ניהול של הנפש ושל העצמי בתוך סביבת המציאות המשתנה, ומקנים גישה לממד נוסף שפועל ברקע של המציאות וממתין שינהלו איתו יחסי גומלין.
אנחנו טובעים ושוקעים כציביליזציה
איך זה קשור לרשת החברתית החדשה של צוקרברג Thread ולדור המבול?
הרבה אנשים חוששים מהביטויים הגשמיים והנפשיים של יסוד המים – כי ממש כפי שאפשר לטבוע בים, ניתן לשקוע ברגשות לא נעימים, לחוות כאב במערכות היחסים השונות, ללכת לאיבוד בהתאהבות לא נשלטת ועוד.
בפועל – היסוד המרכזי שמאיים על קיומנו בתקופה הזו, הוא דווקא יסוד האוויר – שבא לכדי ביטוי דרך כל עולם המידע, הדאטה, התוכן הכתוב, המצולם והמשודר ללא אבחנה, ויש לו השפעות עוצמתיות על התודעה, המודעות, המחשבות והתפישה שלנו.
אנחנו טובעים כציוויליזציה בתוך יסוד האוויר, בבליל של מידע – זרם בלתי פוסק של אינפורמציה שחלקו איכותי ותורם, אבל הרבה מאוד ממנו הוא סתמי, נטול כל ערך או משמעות.
אנחנו דור המבול והמבול כבר כאן, רק שהפעם איננו טובעים במים, אלא שוקעים כתרבות בגודש של מידע שזורם ברשתות החברתיות ובערוצי המדיה השונים ומציף עוד ועוד את המיינד שלנו, בכמויות של אינפורמציה שמטשטשת לחלוטין את תפישת המציאות, את הזהות העצמית ואת היכולת הקוגניטיבית להיות בבהירות מנטאלית ולהתמקד במה שחשוב עבורנו ותומך אותנו.
כציוויליזציה איננו ערים לכך שהמבול הגדול כבר מתרחש, ושאנו שוקעים בהדרגה, בדיוק כפי ששקעה אל המצולות תרבות אטלנטיס המיתולוגית, על תפארתה, עוצמתה ויהירותה.
הדבר מתבטא בכך שאנחנו טובעים בים של מידע, מאבדים את עצמנו ואת זהותנו בתוך יסוד האוויר המסחרר עלינו את דעתנו, מבלי שאנו יודעים להבחין בין טוב לרע, ובין שלילי לחיובי. אנחנו נסחפים כציוויליזציה על גלי חדשות-כזב, טרנדים, גזלייטינג, גודש מנטלי שיוצר קהות חושים והתמכרות לעוד ועוד גירויים, רק כדי לנסות ולהרגיש ולחוות חיוניות וטעם כלשהו לקיום שלנו.
אנחנו מאבדים את היכולת ליצור בוחן מציאות, החוסן התודעתי והנפשי הולך ומתדרדר ואנו משקיעים כציוויליזציה את האנרגיה הנפשית שלנו בלצרוך כמויות של אינפורמציה שמציפה אותנו בעוד ועוד ועוד גירויים מנטליים, שמשפיעים על הרגשות שלנו, על המחשבות שלנו, על הרצונות שלנו וגם על אורח החיים שלנו.
המבול הולך ומתגבר, והוא עלה מדרגה נוספת עם השקתה של הרשת החברתית החדשה Threads.
מורה נבוכים על Threads – מה זו הרשת הזו?
יומיים אחרי השקתה, הרשת של Threads מנתה 70 מיליון משתמשים ונכון ליום פרסום מאמר זה (10.7.23) היא כבר מונה כ-100 מיליון משתמשים.
מהצצה אל תוכה – גודש המידע שיש בה הוא בלתי נתפש וכך גם איכותו הירודה.
הניוזפיד של Threads הוא אלגוריתמי, משמע הוא אינו כרונולוגי ולינארי, אלא מבוסס על אלגוריתם שמציג פוסטים לפי פוטנציאל העניין שהם ייצרו בקרב המשתמש, ולא בהכרח המועד שבו נכתבו או מעגלי הקרבה שבין הכותב למשתמש.
אם בממשק המשתמש חיקתה מטא את טוויטר (וכבר נתבעה על כך), הרי שבאלגוריתם היא חיקתה את טיקטוק.
כלומר האלגוריתם מבוסס על בינה מלאכותית – AI שלומדת את המשתמש למן השנייה הראשונה שהוא פעיל בפלטפורמה.
האלגוריתם בוחר עבור המשתמש תוכן, לומד את התגובה שלו, מתעד ומנטר ללא הרף את ההעדפות האישיות שלו, כך שבתוך זמן קצר, הבינה המלאכותית (האלגוריתם) כבר מסוגלת להציף לאדם בפיד, תכנים שמתאימים להעדפות שלו, גם אם תכנים אלו נוצרו משתמשים ומגמות שהוא לא בחר לעקוב אחריהם באופן יזום ומודע.
הפיד של Threads מנסה להציג תוכן רלוונטי בלי קשר לחברים של המשתמש, והוא מציג תכנים גם אם המשתמש לא עוקב אחרי אף אחד.
ההכנות להשקת הפלטפורמה, כללו מתן גישה מוקדמת לסלבס ומשפיענים בולטים, שלפני ההשקה הרשמית הוזמנו להזין את הפלטפורמה בתוכן, שהיווה את הבסיס להתנעת הרשת החברתית הזו. יתרון נוסף שקיבלו אותם משפיענים הוא שהמצטרפים החדשים לפלטפורמה לרוב בוחרים באפשרות האוטומטית לעקוב אחרי אותם האנשים שאחריהם הם עוקבים באינסטגרם, מה שנתן אוטומטית כוח והשפעה לאלו ש"ניצחו" במשחק הויזואלי, ולאו דווקא סללו את דרכם על בסיס תוכן טקסטואלי.
התוצאה של המהלך הזה, היתה שמיד כשנכנסתי לרשת החברתית הזו, היא הקפיצה לי לפיד, אושיות רשת שיש להן מספר עוקבים גדול (וי כחול וכדומה) ואת ההתכתבויות שלהן בינן לבין עצמן.
מאחר ואינני עוקבת אחר האנשים הללו באופן שוטף, קיבלתי דגימה מעוררת בעתה וחלחלה להלך הרוח בקרב ציבור המשפיענים, שהוא דוגמא לאגוצנטריות, חשיבות עצמית, שטחיות, שיעמום, צורך כפייתי למקם את העצמי כבעל השפעה, רעילות, ציניות, להג על סופי בזרמי מידע שפשוט אין בהם כלום, מלבד ביטוי מתפרץ של אגו קולקטיבי שלא יודע שובע.
זה עשה אותי מאוד עצובה.
הפלטפורמה החדשה הזו, היא רק תשתית. כלי ריק שאל תוכו אנו יוצקים את מי שאנחנו כקולקטיב, ולמעשה משקפת את מי שאנחנו כציוויליזציה.
למרות היכרותי עם עולם הרשתות החברתיות, קיוויתי ממש שיקרה בה משהו אחר, מתוך השובע, המיצוי, והלמידה מטעויות הרשתות האחרות, או מתוך הדף החלק שמאפשרת פלטפורמה חדשה – אך לצערי Threads התמלאה כהרף עין בכמויות לא נתפשות של רפש, מידע סרק, גבב על-סופי של אינפורמציה שיוצרת סחרור במעגל סגור של עוד מאותו הדבר.
רשת Threads, בתקופת חייה הקצרצרה, ועוד בטרם נכנסו אליה הפרסומים של החברות המסחריות, משקפת בעוצמה את דמותנו המעוותת כתרבות ואת כוחם של תאגידי המדיה והתקשורת בהעצמת הסילוף החברתי-תרבותי, כך שישרת את האינטרסים שלהם.
טובעים ביחד
הרשתות החברתיות מחזקות מאוד את האינדיבידואל והיכולת שלו לבטא את עצמו, להשמיע את קולו – גם אם הקול הזה לא באמת אומר משהו מהותי, ויותר מכך, גם אם הקול הזה הוא שלילי, מסית, מזיק לנפש ומרעיל את התודעה.
קיומן של הרשתות החברתיות, שכה חשוב לחברות המסחריות שתלויות בהן כפלטפורמת פרסום, מותנה בנוכחות של האנשים בהן.
כדי לשמר את המשתמשים בתוך הפלטפורמה, נעשה שימוש ביצרים ובכוחות הנפש המקוטבים והשליליים ביותר, כדי לייצר גירוי מתמיד של החושים והמיינד.
ככל שמידע מעורר יותר אמוציות ויצרים – כך הוא יותר ויראלי, ולכן הרשתות החברתיות מטפחות את אלו שמייצרים תוכן מקוטב שכזה ולמעשה מכתירות משפיענים הפועלים בשירות הפלטפורמה, אך פעמים רבות לא בשירות האדם או הקהילה.
הרשתות החברתיות לא רק מטפחות משפיעני רשת שהשפעתם רעה, אלא גם משתמשות בפרקטיקות טכנולוגיות המעודדות התמכרות לרשתות ומעצבות את הנפש האנושית בכוונת זדון.
כדי להתנהל ברשתות החברתיות בביטחה, נדרשת נפש מיומנת, תודעה ערה, הכרה פעילה ומודעות עצמית גבוהה. בפועל, רוב האנשים אינם כאלה.
ניתן לדמות זאת להרבה מאוד אנשים שקופצים למים מבלי שהם יודעים לשחות.
חלק, לומדים לשחות תוך כדי תנועה וחלק גדול טובעים מבלי לדעת שהם טובעים, זאת מכיוון שטיבה של הטביעה במדיום של הרשתות החברתיות וערוצי המדיה, שהיא יוצרת טשטוש מנטלי ותודעתי, אובדן בוחן מציאות ובכך למעשה היעדר מודעות לתהליך הטביעה.
כתבתי לא פעם על כך שהרשתות החברתיות מעניקות שופר לכל אדם ומגפון לכל דורש, ומגבירות מאוד קולות ומסרים, שבסביבת מציאות בריאה, מאוזנת ושיודעת להגן על עצמה – לא היו מקבלים במה אמיתית.
ישנם מסרים שליליים שקל מאוד לזהות אותם, אך לצד זאת רעילות ושליליות יכולות גם להתחפש למילים נבונות, מצחיקות, שנונות ומתוחכמות, להפוך לסרטונים, לתמונות ול-ממים (memes) ושלל מסרים ודימויים שנראים תמימים, אך בפועל מכתיבים נורמה שמזיקה לנפש ולגוף.
כתבתי על חלק מהפרקטיקות הרעילות האלו במאמרים על תרבות הביטול ותרבות ההשתקה.
אנחנו דור המבול והמבול כבר כאן, רק שהפעם איננו טובעים במים, אלא שוקעים כתרבות בגודש של מידע שזורם ברשתות החברתיות ובערוצי המדיה השונים ומציף עוד ועוד את המיינד שלנו, בכמויות של אינפורמציה שמטשטשת לחלוטין את תפישת המציאות, את הזהות העצמית ואת היכולת הקוגניטיבית להיות בבהירות מנטאלית ולהתמקד במה שחשוב עבורנו ותומך אותנו.
מילים ודימויים מעצבים תרבות – הכוח בידיים שלנו
מילים ודימויים מעצבים תרבות ולכן זרם מתמיד של מילים ודימויים, הוא כוח רב עוצמה שנדרש להשתמש בו בתבונה ובמאור פנים.
אך הדבר אינו אפשרי במרחב דיגיטלי, שהכוונה העומדת בבסיסו, היא כסף, כוח ומשיכה של האנשים פנימה בכל מחיר.
כפי שלטנגו צריך שניים, כך לרשתות החברתיות נדרשים משתמשים – יוזרים המשתפים פעולה עם המשחק המכור והממכר הזה.
כאשר המשתמשים נכנסים לרשתות החברתיות כדי להזין את האגו, את היצרים האנושיים שיש בהם תחושת חוסר, צורך בריגוש והזנה, ומתוך שאיפה לבלוט, להשמיע קול בכל מחיר, כדי להרגיש ערך ושייכות והגדרה עצמית – המשחק ידוע מראש והמערבולת רק הולכת ומתגברת ומייצרת עוד ועוד מידע ומגמות שמובילות בסחרור של כלום המתיימר להיות משהו.
העולם הווירטואלי של הרשתות החברתיות, פורץ את הגבולות החברתיים והגיאוגרפיים, לטוב ולרע.
המרחב הפיסי של הפרט אולי מגודר ומוגדר – אך המרחב התודעתי והמחשבתי פרוץ.
אם בעבר המינון והסינון של מידע, נבע באופן טבעי מהיעדר נגישות מתמדת למידע, וממגבלות טכנולוגיות שסייגו את כמויות המידע המופץ, הרי שכיום הכל נגיש באופן מיידי, מנוהל ומכוון על ידי מהנדסי תודעה, שיוצרים הפצה מגמתית של אינפורמציה ושולטים בחברה שלנו באמצעות זרם מתמיד של מילים ודימויים, שמעצבים את התרבות שלנו ומסחררים אותה במערבולת של יסוד האוויר שאין עליו בקרה ויוצר תנועה במעגל סגור.
מאחר והממשלות, המנהיגים וראשי החברות השונות אינם משכילים להבין את חומרת המצב וליצור רגולציות שיש בהן אחריות תאגידית, כדי להימנע מן המבול ההולך וצובר תאוצה, מוטלת עלינו, המשתמשים, האחריות ליצור חוסן תודעתי, ללמוד כיצד למנן מידע, לסנן מידע, להציב גבולות לעצמנו ולאחרים, ליצור סייגים ערכיים ומודעותיים ובכך לקחת חלק מודע ופעיל בחילוץ האנושות מן הדהירה אל התהום.
זו הסיבה בגינה אני נמצאת ברשתות החברתיות.
אינני ניזונה מהן, אלא מזינה אותן במה שנועד לאזן ולו במעט את המתרחש בהן, ולהציע אלטרנטיבה שפויה וחיובית בתוך מרחב של בלבול, הסחת דעת ותעתוע קולקטיבי מתמשך.
ואני מזמינה אתכם, אם אתם כבר שם, לעשות כמותי. לגשת למרחב של הרשתות החברתיות בתבונה, להיות מודעים לסכנות שבו ולכוח שטומנים בחובם המילים והדימויים, ולשאוף להשפיע בו לטובה.
