קולות מודאגים רבים נשמעים בתקופה הזו כאן, בישראל, לנוכח תחושת החירום שבמהלכים המאיימים על קיומה של הדמוקרטיה.
כפי שכתבתי לאחרונה, המהלכים המתרחשים, עד כמה שהם קיצוניים, יוצרים במקביל מגמה חיובית המאחדת זרמים שונים בחברה הישראלית, ללא קשר לימין או שמאל, ומחברת אותם אל אמת משותפת שהיא הגנת הדמוקרטיה.
כל המתרחש כעת לא נחת עלינו ברגע. המציאות עימה אנו מתמודדים, היא תוצר של תהליכים שנמשכים לאורך זמן רב ומגיעים בזמנים אלו לשיא חדש.
יכולנו לעקוב אחר המגמות אותן אני מתארת מערכת בחירות אחר מערכת בחירות, שבהן נוצר כרסום מתמשך בערכיה של הדמוקרטיה הישראלית הצעירה, שהתשתיות שלה לא באמת הבשילו, הן ברמה המבנית והן ברמה של התודעה הציבורית.
מנגנונים בשירות ההתפתחות של חברות וקהילות
היכולת של חברה להתפתח ולצמוח משלב אבולוציוני אחד לאחר, טמונה במחויבות שלה להגדיר ולקיים מנגנונים ומסגרות התנהלות שתכליתם לאפשר צמיחה קולקטיבית.
לאורך ההיסטוריה האנושית רעיונות ותפישות עולם זכו לאינטרפרטציה יישומית וביססו שיטות שונות ומגוונות למשילות, ניהול מדינות וגיבוש קהילות מאורגנות.
גם הדמוקרטיה היא מנגנון שכזה – אופיין פעולה שנועד לייצג ערכים של חירות ושוויון הזדמנויות ולאפשר להם להתקיים בתוך המרחב הציבורי.
כפי שקיים קשר הדוק בין רוח לחומר – כך גם קיים קשר הדוק בין תודעה וערכים דמוקרטיים לבין מנגנונים דמוקרטיים, שהם המכשיר שנועד לשרת את הרעיונות ואמות המידה, ולאפשר להם לבוא לכדי ממש בכל תחומי החיים בחברה.
גם הפוליטיקה היא מנגנון או מכשיר שכזה.
הפוליטיקה נועדה לתפקד ככלי בשירות הציבור ולהתפתח במקביל לצמיחה של החברה.
כלומר, המנגנון הפוליטי הוא כעין מראה המשקפת את הלך הרוח הציבורי, את סף התודעה הרווח ואת רוח התקופה והזמנים.
ישנן מדינות שבהן המכשיר הפוליטי מזוקק ופועל בשירות הציבור מתוך יעילות, יושרה, מקצועיות, סדר יום ברור ותיעול משאבים המשרת את כלל החברה, תוך כיבוד ערכים דמוקרטיים.
לצד זאת, ישנן מדינות שבהן המכשיר הפוליטי מנוון, עמוס במינויים פוליטיים, מסואב, נטול סדר יום, מבטא עריצות של הרוב על שאר הציבורים ולמעשה מבטל ערכים דמוקרטיים, תוך שימוש בכלי הדמוקרטיה.
וישנן גם מדינות שהמנגנונים הפוליטיים שלהן אינם מתיימרים להיות דמוקרטים ומבטאים סוגים שונים של שלטון טוטליטארי.
לרוב, המנגנון הפוליטי ישקף את התודעה הציבורית הקולקטיבית, כך שפני נבחרי הציבור יהיו כפניו של הציבור – מה שאני קוראת לו תורת ההשתקפויות (זאת למעט מקרים בהם שהציבור ״תקוע״ עם מנגנון פוליטי שנכפה עליו תוך שימוש בכוח והפחדה).
מה שאנחנו רואים לנגד עיננו במציאות הפוליטית בישראל, הוא מראה שמאוד לא נעים להסתכל בה. זוהי השתקפות של דמותנו הציבורית, המציגה לנו את הקריסה הערכית והתודעתית ואת ההתדרדרות המוסרית.
משמע בישראל, מזה תקופה ארוכה, המנגנון הפוליטי תקוע, מסולף ומסואב, כאשר מי שמשחק בזירה הפוליטית משתף פעולה עם המצב הקיים מבלי לעצור לרגע ולשאול האם המנגנון הזה עדיין רלוונטי, והאם הוא משרת את כוונת המקור, כפי שעמדה בבסיס הקמת המדינה ומופיעה במגילת העצמאות, שהיא הדבר הקרוב ביותר שיש לנו לחוקה.
כאשר אני מתבוננת על חברי הכנסת, על בית הנבחרים, ליבי עצוב מכיוון שלא ניתן להתעלם מכך שבית זה מלא באנשים שמציגים בהתנהגותם והווייתם את הצד המכוער של הנפש האנושית: שקרים, גסות רוח, אלימות, נכלוליות, אטימות, ניתוק, אנוכיות, בורות, צרות עין וצרות אופקים והתעלמות מוחלטת מן ההשלכות של ההתנהלות המבישה על העתיד המשותף של הציבור בישראל ושל מדינת ישראל.
כאשר אני מתבוננת על אנשים, אני יודעת לציין לעצמי ברמה ההיפותטית: האם הייתי רוצה שיהיו חברים שלי או לא. ככה פשוט.
המבחן הזה שאני עושה, עוזר לנתח במהירות מצבים ואנשים כי הוא בוחן את האדם ברמת הערכים הבסיסיים שלו המשקפים מאור פנים (ללא קשר לדעה פוליטית או שלל חלוקות מפרידות אחרות)
אני יכולה לומר באופן מאוד מובהק שאת רוב חברי הכנסת לא הייתי רוצה כחברים שלי, כי בעיני הם מייצגים את ההיפך הגמור ממה שאני רואה בו הלכות אדם ומאור פנים. (סביר להניח שבעולם ההיפותטי הזה גם הם היו מעיפים אותי מכל המדרגות, שלא לדבר על לרצות בחברתי ״האנרכיסטית״ בעלת הדעות הפרוגרסיביות).
אם אמשיך את הרעיון, הרי שהכנסת מלאה באנשים בלתי ראויים, והשיטה הפוליטית בישראל מקרטעת ואינה מספקת תשתית יציבה שניתן להשתמש בה לשם צמיחה.
עד כה, לא נוצרה הסכמה של פוליטיקאים, אישי ציבור וגם של הציבור עצמו, לעצור, לעשות בדק בית (לאחר ארבע מערכות בחירות ואין ספור פרדוקסים וכשלים), ולבחון את הרלוונטיות של השיטה הפוליטית הקיימת ושל המנגנונים הנובעים ממנה.
כשאני מדברת על הרלוונטיות של השיטה, אני מדברת על כך שבמדינת ישראל המנגנון הפוליטי הינו מנגנון שמוטה לטובת קבוצות לחץ ואינטרס, אשר בכוחן להכתיב סדר יום פוליטי וחברתי הכפוף לערכיהן, למרות שהן לא מייצגות את מרבית הציבור. למעשה, המנגנון הפוליטי בישראל פועל כך שלאורך זמן, דווקא אלה שמייצגים את הקיצון בחברה, הם אלה ששולטים ומובילים את סדר היום – ובכך יוצרים הקצנה מתמדת של החברה, אשר תוצאותיה העגומות לפנינו במלוא קיצוניותן.
הסיבות לכך רבות: קהות, אדישות ובורות של הציבור, סטטוס קוו מרובה שנים שמשרת אינטרסים של זרמים פוליטיים, ולצד כל אלה מתח מתמיד בין דת ומדינה שאיש לא מעוניין להתעמת איתו.
בפועל, כל המתואר הותיר אותנו נטולי חוקה ותלושים מסולם ערכים המוסכם על כולם – משמע אנו נטולי תשתית ומנגנונים יציבים, ובהם איזונים ובלמים שאמורים להגן עלינו מפני עצמנו.
הדבר דומה לבניה של מגדל גבוה מבלי שיש לו יסודות, מכיוון שערכי יסוד וחוקה, הם המצע והתשתית לקיומה של כל חברה ולמסוגלות שלה לצמוח ולשגשג באיזון ויציבות תוך הסכמות ברורות, המקובלות על כלל הזרמים בחברה.
תורת ההשתקפויות – נבחרי הציבור הם השתקפות של הציבור עצמו
כאמור, בהדרגה ולאורך שנים, המנגנון שאמור היה לשרת את החיים המאוזנים שלנו כחברה, מתמוטט וקורס לנגד עינינו.
על-פי תורת ההשתקפויות, המציאות היא השתקפות של התודעה האישית והקולקטיבית. משמע, המציאות שאנו חווים משקפת לנו את מי שאנחנו. לכן, חשוב שנתבונן באומץ וכנות על המציאות ונכיר בכך שהיא משקפת לנו את ההתדרדרות הערכית והמוסרית שלנו כאומה.
אני יודעת שיש כאלו המחזיקים בגישות שמרניות-לאומניות ומצויים בצד החרדי/דתי של המפה הפוליטית, שלא יסכימו עם הכתוב, מכיוון שלתפישת עולמם הערכים שהם מייצגים ובהם הם מאמינים, אלו הערכים ה-״אמיתיים״. אך עדיין, אני חשה שישנם ערכים שיכולים להיות מוסכמים על כולם ובהם יושרה, מאור פנים, טוהר מידות, כבוד הדדי ואהבת האדם.
ההתבוננות הכנה אליה אני מכוונת, היא הסתכלות האם נציגי הציבור אכן מייצגים ערכים אלו או לא?
התבוננות זו היא אקוטית, מכיוון שאני חשה שהמחלוקות הפוליטיות באשר לגישה שמרנית או ליברלית מסיטות את המיקוד מן היכולת להגיע להסכמות ברורות ומשותפות על איכות נציגי הציבור ואמות המידה שעליהם לעמוד בהן. אני חשה שהמחלוקות הפוליטיות מהוות מסך עשן לתהליך עמוק הרבה יותר המתרחש ברקע, של נרמול והבאה למיינסטרים של צורות חשיבה בלתי דמוקרטיות ובלתי מוסריות ושל אופייני התנהלות הרחוקים מאוד מערכים של יושרה אישית, מאור פנים וטוהר מידות.
זה לא מספיק שנבחר ציבור ייצג את האינטרסים של המגזר שבחר בו. עליו בראש ובראשונה לעמוד בסטנדרטים מוסריים וערכיים שכולם מסכימים עליהם ללא קשר למגזר או דעה פוליטית.
יתירה מזאת, על נבחר ציבור לעבור מבחן כשירות נפשי ותודעתי, על מנת לוודא שאין באישיותו קווים המאיימים על הציבור שאותו הוא נבחר להוביל ולייצג.
גם כאן, ישנם כאלה שיקראו את הפיסקה האחרונה ולא יסכימו איתי – מכיוון שמבחינתם המטרה מקדשת את האמצעים, והאינטרס המגזרי גובר על שיקולים ערכיים ומוסריים, אך זוהי בדיוק ההתבוננות שהובילה אותנו למצב הנוכחי, שבו אנו שבויים בידי רעיונות קיצוניים.
מה שממש כואב הוא, שגם המגזרים השונים (ואני לא מדברת על קבוצות הלחץ) לא באמת מקבלים את היחס או הטיפול במצוקות שלהם, כי בסופו של דבר המנגנון הפוליטי המנוון עסוק בטפל ולא באמת מטפל בצרכים של האוכלוסיות השונות והמגוונות.
לכן גם היכולת של מרבית הציבור להתעלות מעל חלוקה דיכוטומית לימין/שמאל או ליברלי/שמרני, ולהתאגד סביב מוסכמות בסיסיות אלה היא מהותית על מנת לבלום את המשך ההתדרדרות של החברה הישראלית.
המצב בישראל סוער וקיצוני – אבל הוא לא בהכרח שלילי.
הקרקע רועדת מתחת לרגלינו והכל מטלטל במתח שהיה שם קבור מתחת לפני השטח ועכשיו מתפרץ במלוא העוצמה: האופן שבו אנחנו מגדירים את הזהות שלנו כישראלים.
הכל צף על פני השטח והופך יותר מוקצן, יותר בוטה, והרבה פחות משתמע לשתי פנים.
אם עד לא מזמן, התודעה הציבורית הלכה שולל אחרי מצגי שווא, הרי שכעת הדברים מאוד ברורים ואפשרויות הבחירה מונחות על השולחן: מי נרצה להיות ובאיזה מדינה נרצה לחיות.
הבוֹטוּת של הדברים דוחפת אנשים לנקוט עמדה ולהגדיר לעצמם מה חשוב להם באמת.
עוד תוכלו לקרוא על כך במאמר הזה: די!
ההשפעות על התודעה האישית והקולקטיבית או הצורך בתנועה לשחרור התודעה
לאורך תקופה ארוכה כתבתי מאמרים רבים העוסקים בקשר שבין תודעה ודמוקרטיה, והסברתי כיצד למעשה השיטה הדמוקרטית משקפת את זכות הבחירה החופשית.
הבחירה החופשית היא זכות, הדורשת מן הציבור לקיים אחריות אישית וקולקטיבית, בגרות נפשית והתעלות מעל חילוקי דעות ואג׳נדות, לטובת אמת משותפת שמהותה ערכי יסוד המקובלים על כולם.
בימים אלו, יותר מאי פעם, חשוב להבין כי כבר זמן רב שתודעת הפרט, וגם התודעה של הציבור כולו, נתונה למערכות השפעה שרבים אינם מודעים להן, המעצבות את המרחב הציבורי ומשנות אותו בהתמדה, ולמעשה פוגעות בבחירה החופשית ומדכאות אותה.
במאמר free your mind, הבאתי הבנות על כך שבעת המודרנית, התודעה האישית נתונה להשפעה מסיבית מאחורי הקלעים, על מנת לעצב מגמות בדעת הקהל המשרתות אינטרסים כלכליים ופוליטיים. דיברתי גם על כך שבעולם רווי במידע, נדרש לדעת לסווג מידע ולסנן אותו, וזאת כדי שלא ישחקו לנו בתודעה ויהנדסו את צורת החשיבה ואת תפישת העולם, מבלי שאנו מודעים לכך.
בפועל, הרכבת כבר דוהרת אל התהום, מכיוון שהנדוס התודעה הוא מצב נתון, כך שהתודעה הציבורית מעוצבת באופן מגמתי, תוך שימוש ברשתות החברתיות ובמדיה הכתובה והמשודרת, כערוצי השפעה וזריעה של רעיונות המחלחלים אל התודעה הציבורית ומתפשטים בה ללא הבחנה.
אנשים בטוחים שהם בוחרים מתוך בחירה חופשית, מבלי להיות מודעים לכך שמאחורי הקלעים מישהו משחק להם בתודעה ומתמרן אותם כלפי תפישות עולם ומסקנות ספציפיות.
כדי להיחלץ ממצב החירום בו אנו מצויים, נדרש ללמד אנשים לבסס את מה שאני קוראת לו חוסן תודעתי, להשתחרר מן השליטה התודעתית וללמוד לזהות את מערכות ההשפעה השונות המעצבות את תפישת העולם שלהם.
ושוב, זה לא עניין של ימין או שמאל, של חילונים או דתיים, יהודים או ערבים – זהו עניין של יכולת לקיים בוחן מציאות נקי ונטול פניות והשפעות ולפתח חוסן תודעתי.
עוד על חוסן תודעתי תוכלו לקרוא במאמר הזה: חוסן תודעתי.
הפרד ומשול
לאורך שנים מתקיים מאחורי הקלעים מהלך של פירוק המרקם החברתי והחלשה שלו על ידי עידוד המאבק בין הזרמים השונים בחברה הישראלית, ויצירת פילוג, ניכור ואיבה ביניהם.
המהלך הזה של הפרד ומשול, נועד לערער להעצים באופן מכוון תחושות קיפוח, הישרדות, מאבק על משאבים, לאומנות ושמרנות, שאת התוצאות העגומות שלהן אנו חווים בזמן הזה.
בתהליך מדורג, נוצרה זילות של הדמוקרטיה. נבחרי ציבור הפרו את האמון שניתן בהם, חתרו כנגד יסודות הדמוקרטיה באופן גס וציני, ועושים זאת גם כעת, תוך התעלמות מן ההתנגדות הציבורית הרבה. זה לא קשור לימין או שמאל, אלא לצעד ועוד צעד שהצטברו לכדי אובדן דרך.
מצמרר לראות את ההתעלמות המוחלטת מן המחאה הציבורית הגדולה ואת התיוג של המוחים כ״אנרכיסטים״. שיטת הפעולה היא להטיח כל העת האשמות כלפי כל מי שאינו מיישר קו עם חיסול הדמוקרטיה וליצור דה לגיטימציה שלו. זה עבד בעבר וזה עובד גם כיום. כל מי שמביע דעה מנוגדת או פועל בשם סט ערכים שונה, מקוטלג מיד כבוגד וכאנרכיסט.
זהו תהליך שבו במכוון נוצרת שטיפת מוח והיפוך משמעויות.
השיטה היא להפוך את הכל במכוון. אם אתה משקר-להאשים את האחרים בשקר. אם אתה יוצר אנרכיה-לכנות את מתנגדך אנרכיסטים. אם אתה הורס את הכלכלה-לטפול זאת על המפגינים וכן הלאה…
השיטה הזו מתוגברת בהיעדר לקיחת אחריות והפניית אצבע מאשימה אל ה-״אויבים״.
מי שמייצג רעיונות ליברליים, מי שהוא פעיל סביבה, מי שהזמין לבקרה על ההתנהלות בתקופת הקורונה, מי שמייצג נאורות או קידמה – מיד מתויג כשמאלן או בוגד, עובר דה לגיטימציה ובכך נוצרת הגושפנקה להמשיך ולהריץ מהלכים הרסניים, תוך זלזול בכל אלה שמתנגדים להם ופסילה שלהם ככאלה שיש להם זכות ביטוי או זכות להשפיע.
עוד נתון ממש מעניין שראיתי באחד העיתונים, הוא שלמרות שפער המנדטים נראה גדול, בפועל הפער בתום הבחירות האחרונות לכנסת בין המחנות היה של 30,000 קולות בלבד. אך תהליך הפירוק של המרקם החברתי ויצירת דה לגיטימציה של חלקים בתוך החברה, הוביל לכך שלא באמת ״סופרים״ את הציבור הרב שאינו תומך במהלכים המתרחשים, והם מוצגים ככאלה שיש להם גיבוי ציבורי רחב.
הדבר מעצים אצל רבים את החוויה של חוסר אונים, חולשה והיעדר תקווה, כי מה הטעם לצאת להפגין או להתנגד, כאשר גלגלי המנגנון ההרסני ממשיכים להחריב את הדמוקרטיה, תוך התעלמות מן ההמונים היוצאים לרחובות?
מה הטעם לבטא מחאה, כאשר מכונות התעמולה משסות ציבורים שונים זה בזה, במה שיכול להפוך למלחמת אחים?
מה הטעם לתבוע את חקר האמת, אם האמת הופכת למצרך נזיל ונתון לעיצוב בידי מהנדסי תודעה?
אך את תחושת חוסר האונים נדרש להחליף בהבנת ההקשר הכולל שבתוכו תהליכים מתקיימים. זאת, מכיוון שההבנה של ההקשר שבתוכו הכל קורה, יכולה לעודד את אלו המבקשים להגן על הדמוקרטיה ולמצב אותם כמנהיגי העתיד.
━━━
המעבר הגדול
המגמות המתרחשות בישראל ובעולם, מתקיימות בתוך הקשר כולל ורחב של תהליכים קוסמיים ואוניברסליים, והן משקפות סכימה של פרק בהיסטוריה האנושית.
העיסוק בעולם התוצאות מבלי להבין את עולם הסיבות, לא מאפשר באמת להתמודד עם אתגרי התקופה ולתת להם מענה שלם ומלא.
כל העולם מצוי במאבק כוחות בין ישן לחדש, המתקיים בתקופה זו, ודוחף את האנושות להתעוררות ושינוי, כחלק מן המעבר הגדול אל המאה ה-21 ואל שלב חדש בתולדות הציביליזציה האנושית, המשנה כליל את חוקי המשחק.
המעבר למאה ה-21 מסמל סוף של עידן ותחילתו של עידן חדש, שונה מאוד מן המציאות שהכרנו.
העולם משתנה לנגד עינינו, ובו-זמנית מתקיימות בתוכו מציאויות רבות זו לצד זו.
בפיצול המציאויות הזה, ישנן מציאויות המשקפות קידמה, פתיחות תודעתית, חופש חדשנות, תקווה ועתיד, וישנן מציאויות הנעות במעגל סגור של שמרנות, קיצוניות, מיסוך תודעתי, דיכוי, קיפוח, הדרה וכילוי עצמי.
זוהי למעשה חלוקה למציאויות בהן מתקיימת בחירה חופשית, לבין מציאויות שבהן הבחירה החופשית נסוגה, ואת מקומה תופשות כפיה ושליטה.
על סדר היום של האנושות מצויים בתקופה זו ארבעה נושאים מרכזיים שנדרש להכיר בהם ולהבין אותם.
על הנושאים הללו אני מדברת בהרחבה במסלול המנהיגות שאותו אני מלמדת לאורך השנים, כחלק מתכנית ההכשרה של המרכז הלימודי.
ארבעת הנושאים המרכזיים שנדרש להבין אותם וללמוד אותם הם:
- עיצוב מציאות מודע –כיצד תודעה משפיעה על המחשבה ובכך יוצרת מציאות, וכיצד שליטה במחשבה ובתפיסה מעצבת את במת המשחק האישית והקולקטיבית.
על סדר היום של חברות המבקשות לנוע בבטחה אל העתיד: פיתוח התודעה האישית והכוללנית, הבנה של הקשר שבין תודעה ומחשבה לבין יצירת מציאות ולימוד של היכולת להשפיע על המציאות באופן מודע פרואקטיבי וחדשני
- חוסן תודעתי – כיצד ההתפתחות הטכנולוגית, הרשתות החברתיות והתקשורת המסחרית שינו את חוקי המשחק ופגעו ביכולת להחזיק תודעה בלתי תלויה הנקייה מהשפעות.
על סדר היום של חברות המבקשות לנוע בבטחה אל העתיד: פיתוח של כלים המאפשרים לגבש חוסן תודעתי בסביבה מרובת השפעות, וליצור תשתית קוגניטיבית יציבה המאפשרת בוחן מציאות, יציבות ואיזון.
- הקשר כולל, בחירות תוצאות והשלכות – כיצד היעדר מודעות לסמוי והתמקדות בגלוי יוצרות נתק מנטאלי ביכולת החיבור שבין סיבות לתוצאות ובין בחירות להשלכות שלהן ומובילות לאומדן מציאות חסר וחלקי ולמושפעות מאוד גדולה ממגמות.
על סדר היום של חברות המבקשות לנוע בבטחה אל העתיד: פיתוח תוכניות לימוד ייעודיות להבנת ההקשר הקוסמי הכולל של תהליכים, וכיצד מנתחים אותם במבט-על ומשפיעים עליהם כמנהיגים ומובילי דעה המעצבים אלטרנטיבה באופן מודע
- מנהיגות חדשה וגישור עולמות – כיצד המעבר הגדול משפיע על תהליכים מקומיים וגלובאליים– האנושות עוברת לשלב אבולוציוני חדש, שמגדיר מחדש הדינמיקה הבינלאומית ואת מערכות ההשפעה השונות. מתוך כך מסתיים תפקידם הייחודי של עם ישראל ושל המזרח התיכון בהשפעה על תהליכים גלובאליים, במת המשחק העולמית משתנה ובהדרגה מתבסס דור אנושי חדש, העובר מזהות לוקאלית לזהות אוניברסלית וממנטאליות מקומית למנטאליות קוסמית וקוסמופוליטית.
על סדר היום של חברות המבקשות לנוע בבטחה אל העתיד: גיבוש סולם ערכים אוניברסלי, המחבר את דור העתיד לתודעה פוליטית המשולבת בתודעה קוסמית, ויוצרת מנהיגות חדשה הפורסת גשר בין העולם הישן לעולם החדש.
אחד האתגרים המרכזיים באשר להבנת המוקדים שתיארתי, הוא שרבים אינם מעוניינים להרחיב את התפישה ולבסס חוסן נפשי ותודעתי שמקנה אומדן מציאות בהיר. זאת, מכיוון שכאנושות הורגלנו לחיות את החיים ההישגיים הממוקדים בגלוי, מבלי לשאול יותר מדי שאלות.
כאנושות אנחנו מזניחים את ההתפתחות התודעתית שיכולה להעניק לנו תשתית של ערכים לחיות על פיהם.
לכן, כאמור, ציבור רחב נתון לתמרון תודעתי והשפעה מגמתית, מבלי שהוא מודע לכך- והתוצאה של זה משתקפת לנו במציאות הקודרת והקיצונית שבה אנחנו חיים.
הכל פוליטי
אם נחזור למצב החברתי והפוליטי בישראל, הרי שתחושת החירום בה אנו מצויים והקיצוניות שאנו עדים לה, יוצרות לא רק פחד או דאגה, אלא גם דבר מה נוסף, שהינו מהותי עד מאוד – הן מפוררות את המיסוך, מאלצות את הציבור להתעורר, לצאת מן האדישות, לרדת מן הגדר ולנקוט עמדה.
המצב המתדרדר, מאיים על חלקים רבים בציבור ברמה המיידית והיומיומית, והתוצאות הרות האסון של התהליכים המתרחשים הופכות להיות מוחשיות מאוד, כך שכבר לא ניתן לסווג את זה כמשהו רחוק שאינו נוגע לנו.
למעשה, אנו רואים לנגד עינינו את הקריסה של זכות הבחירה החופשית שעליה דיברתי לא פעם, כאשר התרעתי על הרכבת המתדרדרת לתהום.
הקריסה המתרחשת היא חלק מפירוק וטלטול המערכות הקיימות, כדי לדחוף את הציבור להתעורר, להתפקח ולעבור מפסיביות וחוסר מעורבות, לאקטיביות ולמודעות פוליטית.
במרחב הדמוקרטי כל תחומי החיים מושפעים מן הפוליטיקה.
אי אפשר להתנתק מן הפוליטיקה או להפנות אליה גב, כי הדבר משפיע על המציאות ועל המרחב הציבורי המשותף.
אם הפוליטיקה היא המנגנון שנועד לשרת את החברה, הרי שכל תחומי החיים שלנו מושפעים מן הפוליטיקה: חדר המיטות וחיי האהבה הם פוליטיים (תעיד על כך אוכלוסיית הלהט״בק), שולחן האוכל הוא פוליטי (יעידו על כך הטבעונים או פעילי האקלים), אופנה היא פוליטית (יעידו על כך יזמי אופנה אקולוגיתslow fashion , יזמי חנויות יד שניה וגם מעצבי העל המבטאים את רוח התקופה באמירה אמנותית ועוד).
משק האנרגיה הוא פוליטי ולכן חברות הגז והנפט מפעילות לובי אגרסיבי כדי לגייס תמיכה בפעילותן ההרסנית.
בריאות הציבור היא פוליטית, והיא מושפעת מתקציב המדינה ולאן הולך הכסף שלנו.
דת היא פוליטית ולכן עסקנים דתיים וחרדיים השתלבו במרחב הפוליטי לא כאמצעי לייצג את הציבור שלהם אלא כאמצעי לכפות על המרחב הציבורי הדמוקרטי את מערכות האמונה שלהם.
ילודה היא פוליטית ומהווה כלי שליטה לעיצוב הדמוגרפיה תוך עידוד הילודה באמצעות קצבאות ילדים).
צבע עור הוא פוליטי.
הזהות שלנו היא פוליטית. ויעידו על כך אוכלוסיות שונות, שבסך הכל רוצות לחיות את חייהן מתוך חופש, שוויון, והאפשרות למימוש עצמי, ופוגשות את הכוח הפוליטי שמנסה לפגוע בהן.
יעידו על כך כל אלה שמתחילים להרגיש את הקרקע רועדת מתחת רגליהם, מכיוון שפתאום האיום הופך מוחשי ואמיתי ודוחק את החופש לחיות את החיים באופן אותנטי וחופשי.
לרוב, הנטייה של הנפש האנושית היא להתעלם מן ההשלכות והתוצאות של הבחירה החופשית. אך המצב הנוכחי, המשקף מציאות כאוטית, קיצונית וקשה, דוחף אנשים לראות את הקשר שבין בחירה, לבין התוצאה וההשלכות שלה. מצב זה דוחף אנשים להתעורר, להתפקח, לנקוט עמדה, ולהתאחד סביב ערכים דמוקרטיים היוצרים מכנה משותף טהור וגבוה, שהינו מעל אג׳נדה פוליטית זו או אחרת.
כפי שכתבתי בתחילת הדברים, כתוצאה מן המצב הקיצוני, מתחילה להיווצר אמת משותפת חדשה, המחברת זרמים שונים ומגוונים, והאמת הזו היא ההוקרה את הדמוקרטיה והרצון להגן עליה ולשמור על הערכים שלה ועל המנגנונים שנועדו לאבטח אותה.
במצב אופטימלי, ההגנה על הדמוקרטיה אינה כרוכה במלחמה או מאבק, אלא דווקא דורשת פעולה ברוח הדמוקרטיה.
משמע במצב האופטימלי, המדינה הדמוקרטית אמורה לטפח את התודעה הדמוקרטית ואת הערכים הדמוקרטיים, כך שהרוח הציבורית תגבה התנהלות דמוקרטית, שיש בה ערכים של אהבת האדם, כבוד לאדם באשר הוא אדם, קידמה, שלום, חופש ושוויון בפני החוק.
יחד עם זאת, בימים בהם הדמוקרטיה נמצאת באיום קיומי, נדרש לנקוט עמדה ברורה ותקפה, להגן על הדמוקרטיה בכל הכלים הדמוקרטיים, ולהשמיע קול צלול וברור, שלא ניתן להתעלם ממנו.
כפי שכתבתי במאמר הקודם, נקיטת עמדה היא אקט רוחני מהמעלה הראשונה שבאמצעותו אנחנו בוחרים להיות נאמנים לערכים שלנו ולמימושם על פני האדמה.
אפשר ורצוי לנקוט עמדה, מבלי שזה משולב בשנאת הצד שכנגד, אלא באהבת האדם, מתוך נאמנות לערכים שבהם אנו מאמינים ומתוך מוכנות לפעול למען הערכים הללו להגן עליהם.
העלטה שלפני עלות השחר – כמה מילים לסיום
כאמור, התקופה בה אנו מצויים מתאפיינת בקיצוניות מחד, ומאידך מהווה כר נרחב שביכולתו להעיר רבים, ליצור איחוד שורות שבמהותו הוקרה ונאמנות לערכי העל של הדמוקרטיה: אהבת האדם, כבוד לאדם באשר הוא אדם, קידמה, שלום, חופש ושוויון בפני החוק.
תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר, ואלו הימים שיגדירו כיצד תראה תמונת המציאות כאן בישראל בעתיד לבוא.
ההמלצה שלי אליכם, בימים הקודרים הללו, היא להמשיך למקד את תשומת הלב במה שאנחנו רוצים להנכיח ולהעצים, לא להיסחף למערבולת רגשית או מחשבתית, לשמור על חוסן נפשי ולפעול כאיים של יציבות, בהירות ואיזון מתוך פרואקטיביות ואהבת האדם.
כיצד יראה העולם החדש? כיצד תיראה המציאות בישראל?
הדברים מתהווים, ויותר מאי פעם, מה שניצור הוא שיהיה.
