ברחבי העולם מהוות הערים המרכזיות, הגדולות וההטרוגניות, מוקדים מרכזיים ורבי חשיבות בקידום ההתפתחות של החברה האנושית.
הערים הגדולות, הן בדרך כלל ערים המנקזות אליהן שונים ומגוונים, אשר לא היו נפגשים אלמלא בחירתם לעזוב את מקום הולדתם ולהגיע אל העיר הגדולה.
ההגירה אל הערים הגדולות הינה הגירה פנימית מתוך המדינה, וגם חיצונית של כאלה המגיעים אל העיר הגדולה ממדינות אחרות.
ישנם כאלה המהגרים אל הערים הגדולות, מתוך חלום להצליח ולבסס קריירה, אחרים מגיעים אל העיר הגדולה כדי ללמוד, ישנם כאלה המגיעים אל העיר הגדולה כדי להשתלב בה כעובדים ולפרנס את משפחתם, ישנם כאלה המבקשים לנסות בעיר הגדולה את מזלם ורואים בה כר פורה לאפשרויות אשר לא קיימות במחוז הולדתם. ישנם כאלה המגיעים אל העיר הגדולה, שם יוכלו להמציא את עצמם מחדש, נקיים ומשוחררים מן הדעות הקדומות עליהם, או מן הנורמות המקובלות במקום מוצאם המגבילות את הביטוי האותנטי שלהם ואת מי שהם מבקשים להיות. ישנם כאלה הנמלטים על נפשם מארצות מוצאם ועוד ועוד.
הערים הגדולות אותן אני מתארת ואליהן אני מתכוונת, הן מרחב רב תרבותי, רב גוני, ליברלי, המהווה מצע פורה ליזמות, יצירתיות וחדשנות.
רבים מבין אלו הבוחרים להגר אל העיר הגדולה, מבקשים לממש עצמם, חדורים ברצון ומשאלת לב לפרוץ מסגרות ולהתבטא בחופש ויצירתיות, ורואים בעיר הגדולה מרחב המאפשר להם להשתחרר מנורמות ותדמיות ולעצב את עצמם מחדש בכל תחומי החיים.
מהו ה-DNA הקולקטיבי של חברה?
כדי להבין בעוד רמה את המתרחש בערים הגדולות, נדרש להכיר בכך כי לכל תרבות וחברה, מתקיים כעין DNA קולקטיבי הטומן בחובו את הערכים, הנורמות, תפישת העולם, המסורת, המטען ההיסטורי תרבותי והשכבות השונות של המבנה החברתי.
אפשר להתייחס לכך כאל ספריית מידע שיתופית, ענקית, שכולם יכולים לקבל ממנה מידע או להכניס אליה מידע.
בתוך ה-DNA הקולקטיבי, טמון לא רק הניסיון המצטבר וההיסטוריה של אותה החברה, אלא גם מטען גנטי פוטנציאלי – כלומר פוטנציאל הצמיחה, ההתפתחות וההתחדשות, שיכול לבוא לידי ביטוי באינספור דרכים שונות ומגוונות, אליהן תבחר החברה להתפתח בתהליך האבולוציה שלה.
ה-DNA הקולקטיבי, מקושר ל-תודעה הקולקטיבית של החברה.
כדי להבין מהי תודעה קולקטיבית – דמיינו כעין מרחב וירטואלי – כמו קבוצת פייסבוק סביב תחביב מסויים, או רשת פרופילים בטוויטר של אנשים שהעיסוק שלהם דומה, ואשר הרעיונות העולים בה מופצים כהרף עין ברחבי אותה קבוצה.
המרחב הוירטואלי הזה יכול להיות מוגדר על בסיס מכנים משותפים רבים, כמו: שיוך לאומי, שיוך דתי, שיוך פוליטי, שיוך מגדרי, שיוך לפי תחומי עניין והתמקצעות, שיוך למקום המגורים ועוד.
התודעה הקולקטיבית תגדיר ותכיל את האמונות, הנורמות, המנהגים, תפישת העולם ואורח החיים, וגם את הרגשות והמחשבות, של השותפים לאותו המרחב.
במצב תקין, אמור ה-DNA הקולקטיבי להתפתח באופן תדיר. כלומר לקיים אבולוציה של הפרטים ושל החברה, על ידי הפרייה הדדית הנוצרת בקרב השונים והמגוונים שבה. כדי שהאבולוציה תתקיים, נדרשת פתיחות לרעיונות חדשים ותפישת עולם רעננה, הפותחת כל הזמן פוטנציאלים ואופקים של אפשרויות התפתחות ומימוש עצמי שלא היו זמינים וגלויים קודם לכן.
כדי שהתודעה הקולקטיבית תוכל להתפתח באופן הרמוני נדרשת דינמיות ותנועה מתמדת שיש בה החלפת רעיונות ויכולת של הזרמים השונים להעשיר זה את זה. כתבתי על כך במאמר: מחליפים דעות – התנצחות או דיאלוג.
אולם, פעמים רבות ישנה תנועה במעגל סגור של יחסי גומלין בולמים ומגבילים בין האדם לבין התודעה קולקטיבית שהוא חלק ממנה, מזין אותה ומוזן ממנה.
במצבים שכאלה, התודעה הקולקטיבית ניזונה ממערכת אמונות נוקשה ומקובעת של האנשים ומזינה אותם באותן נורמות ודעות באופן שאין בו התחדשות או קידמה, הסקת מסקנות, התפתחות אבולוציונית ומימוש פוטנציאלים חדשים, אלא שימור והנצחה של מצב קיים שוב ושוב במעגל סגור.
ישנם מצבים נוספים, שבהם זרם אחד בתוך התודעה הקולקטיבית משתלט על שאר הזרמים ויוצר בהדרגה האחדה תפישתית ורעיונית באמצעות כפייה או השפעה על התודעה של אנשים שהם חלק מזרמי תודעה אחרים. גם במצב כזה, נוצר ניוון הדרגתי של התודעה, ואף נסיגה שלה עד לסכנה של דעיכה וכילוי עצמי, הנובע מתנועה במעגל סגור שאין בו התפתחות אמיתית.
במציאות בת זמננו, חברות, תאגידים, פוליטיקאים ושלל בעלי אינטרס מאמצים שיטות מגוונות להשפעה על תודעה קולקטיבית – מה שמוכר כמושג הנדסת תודעה שתכליתה לעצב דעת קהל ותפישת עולם, ולהשפיע על אורח והחיים באופן המשרת אינטרסים זרים ואנוכיים. מתוך כך, התודעה הקולקטיבית אינה מתפתחת באופן טבעי, אלא מנותבת ומושפעת מאלו היודעים להשפיע על תודעה ולתמרן אותה לתועלתם.
הצמדות לזהות מוחלטת, שמרנות וסטגנציה
פעמים רבות, חברות אנושיות נוטות לסטגנציה, הנובעת מהצמדות לזהות מוחלטת, המעוצבת על ידי מגדרים כמו לאום, דת, שפה, מין, צבע עור וכד' ומן המסורות, העיסוקים, ומערכות האמונה הנובעים מהם.
הזהות המוחלטת והמקובעת הזו, מזוהה ומושפעת ממסורות, נורמות וערכים, שתכליתם שימור ההגדרה העצמית. היא יוצרת תחושה של שייכות, ערכיות וביטחון קיומי, אך בפועל מרחיקה את האדם מגילוי עצמי ומחשיפה לרבדים נוספים של הזהות שלו, המצויים מעבר לתקרת הזכוכית.
אם נתבונן על החברה האנושית, נזהה כי חלקים ניכרים ממנה מתנהלים באופן שמרני, שנועד להרגיע את הפחד מאובדן זהות. בפועל השמרנות הזאת יוצרת סטגנציה וטשטוש של הזהות העצמית הנבלעת בתוך הנורמות, התבניות, הערכים ואופייני ההתנהלות.
חלק מן המהגרים לערים הגדולות נצמדים לזהותם ויוצרים בעיר הגדולה מיקרוקוסמוס של החברה ממנה הגיעו. בכך הם יוצקים אל תוך ה-DNA של העיר את הצביון של התרבות ממנה הגיעו ותורמים לגיוון הנוצר בעיר ולכך שההיצע המתקיים בה הוא הטרוגני ורחב.
במקביל לכך, ישנם כאלו המבקשים במעבר לעיר הגדולה להשאיר את העבר ואת המסורת מאחוריהם. מתוך כך, באמצעות ההגירה אל ערים גדולות, נוצר תהליך שבו הפרט נוטש את התבניות הקולקטיביות של החברה ממנה בא, המגדירות את הזהות העצמית שלו, ומאפשר לעצמו לשרטט את הזהות העצמית שלו באופן חדש ונטול מגבלות, החשוף לרוחב יריעה ולמגוונות גדולה מאוד שהעיר מציעה.
הערים הגדולות – תמהיל חברתי ותרבותי המייצג הטרוגניות וחדשנות
בערים הגדולות נוצר מיזוג בין עורקי DNA קולקטיביים שונים ורבים. שרשראות DNA של מטען תרבותי ותודעתי המגיע מתרבויות שונות ורבדים שונים של המרקם החברתי, מתמזגות זו בזו ונוצר תמהיל חדש – ספריה חדשה של ידע קולקטיבי מצטבר.
התמהיל החדש הזה, הינו DNA קולקטיבי ובו קומבינציות חדשות ורעננות, המנפיקות מתוכן פוטנציאלים חדשים ומייצרות תודעה קולקטיבית דינאמית המשוחררת מן המעגל הסגור של הנורמות, המסורות ומערכות האמונה המקובעות.
זהו כר פורה לרעיונות, דעות, חידושים וסגנון חיים שיש בו יצירתיות רבה.
מתוך כך הערים הגדולות, הן אלו שמתוכן מתפתחות מגמות חדשות המובילות את המרקם האנושי-חברתי אל עבר מדרגת ההתפתחות הבאה.
שיאים התפתחותיים באנושות – איך הם קשורים לתודעה קולקטיבית?
אלו הקוראים את דבריי , כבר יודעים שאני מביאה נקודת המבט, הנעה בין המקרו למיקרו, ומתבוננת על ההקשר הרחב שבתוכו מתקיימים החיים על פני האדמה.
ההקשר הרחב אותו אני מבקשת להביא, אינו מסתפק רק בגלוי, הגשמי, המוכח באמצעות כלים אמפיריים, הניתנים לאימות באמצעות ניסויים מדעיים, אלא חורג מהם להתבוננות פילוסופית, שיש בה הכרה כי האנושות הינה חלק ממכלול רחב הרבה יותר – מרחבים קוסמיים שגם בהם מתקיימת תבונה מתפתחת – תודעה קולקטיבית קוסמית-אוניברסלית, שהאנושות היא חלק בלתי נפרד ממנה.
מתוך כך, אם ננוע לנקודת מבט רחבה יותר, המתבוננת על המתואר בתודעה ערה ופתוחה שאינה מזוהה רק עם הגלוי, נזהה כי האנושות התפתחת לאורך ההיסטוריה המוכרת לנו, בסדרה של פעימות התפתחותיות – תקופות של שגשוג וצמיחה – רנסאנס. כל פעימה כזאת היוותה שיא של התפתחות המתניע תקופות, ויצרה האצה שפתחה פרק חדש בהיסטוריה האנושית.
במהלך השיאים ההתפתחותיים האלו, כל העולם הוצף באנרגיה חדשה שחלחלה אל התודעה הקולקטיבית של החברות האנושיות השונות. אנרגיה שמהותה תבונה, יצירתיות, ומדרגה חדשה של ערכים, קדמה ונאורות. היתה זו אנרגיה שהביאה תודעה עתידנית ומתקדמת והזריקה אותה אל עבר אזורים שהיו פתוחים לחדשנות הזו, עד להתגלמותה ומימושה בנפש, בגוף, ובמבנים החברתיים והארגוניים השונים.
היכולת לחוות שיאים התפתחותיים ולהיות מוזנים מאנרגיה חדשה ועתידנית, פתוחה לאנושות בכל עת, על בסיס נכונות ופתיחות לכך. זאת, כאמור, מכיוון שהאנושות מהווה חלק מתודעה קולקטיבית קוסמית-אוניברסלית, רחבה הרבה יותר, אשר שיאים אלו כבר נמצאים ומוכלים בה. אך האנושות אינה מודעת לכך ואינה מנהלת עמה יחסי גומלין באופן ער ומודע.
האנושות הינה חלק מרקמה קוסמית עשירה ומגוונת אשר מתקיימים בה חיים תבוניים רבים. התודעה הקולקטיבית הקוסמית-אוניברסלית (=המכילה בתוכה את כל מי שנמצא בקוסמוס) יכולה לתמוך את התפתחות החברה האנושית ואת היכולת לשחרר עצמה ממגבלות ולנוע את מדרגת התפתחות חדשה של שגשוג, רווחה, ערבות הדדית והכרה כי כל בני האנוש, הם מאותו מקור, מאותו שדה תודעה קולקטיבי.
בתוך התודעה הקולקטיבית הרחבה הזו, שהאנושות מהווה חלק בתוכה, יש אינפורמציה ומטען גנטי שיכולים ליצור באנושות קפיצה תודעתית וטכנולוגית. אך זו צורת חשיבה ותפישת עולם, אשר על מנת לבוא לכדי הגשמה ומימוש, זקוקה למוקדים בקרב האנושות, אשר יכולים להכיל אותה ולנהל עימה יחסי גומלין.
פעמים רבות מהוות הערים הגדולות כר פורה לקליטת צורות החשיבה החדשות הללו, והתודעה המתקדמת שמבטאת חדשנות ועתידנות, והזרמה שלהן אל עבר שאר העולם.
תל אביב – מרחב פתוח לקליטת מגמות חדשות
רבים מתייחסים לתל אביב בזלזול, ככזו השרויה בבועה שאינה מייצגת את החברה הישראלית ואף מכנים אותה "מדינת תל אביב".
בפועל, התמהיל האנושי המצוי בעיר, יוצר DNA קולקטיבי מגוון והטרוגני, הפתוח לתפישת עולם חדשה, שאינה מושפעת מסולמות ערכים מסולפים, נורמות, דעות קדומות, שמרנות וקפיאה על השמרים.
בכך מהווה תל אביב מרחב רב תרבותי, מגוון ,ליברלי, שוקק חיים ופעיל, המייצר אלטרנטיבה למימוש המדרגה ההתפתחותית הבאה בישראל.
בעוד ירושלים נאנקת תחת כובד המטען ההיסטורי הרובץ עליה ומנציח מסורות עבר, ממשיכה תל אביב להתפתח וליצור מגמות המחלחלות בהדרגה אל התודעה הקולקטיבית בישראל, כשהיא מחוברת לתודעה הקולקטיבית של ערים גדולות נוספות בעולם. ערים הפועמות כולן את מקצב ההתפתחות של החברה האנושית אל עבר המדרגה האבולוציונית הבאה.
עם הפנים קדימה
אנו מצויים במעבר הגדול, מימי הביניים של העת המודרנית אל תקופת רנסאנס, אשר תעצב מחדש את עתידה של האנושות.
המעבר הזה מתבטא במאבק בין ישן לבין חדש, בין שמרנות לבין קידמה וחדשנות, בין תנועה במעגל סגור לבין תהליך של גילוי עצמי שיש בו התחדשות והתפתחות המובילים אל עתיד בר קיימא.
הערים הגדולות מהוות תשתית ענפה לביסוסו של עתיד זה בהסתמך על כוח אנושי המצוי בהן. ציבור אשר יש בו מוכנות להתעוררות תודעתית, החלפת דעות, סקרנות, יצירתיות, פתיחות ואומץ לנוע אל מעבר לזהות האנושית המוכרת ובכך להתוות את פניה של האנושיות החדשה.
זוהי אנושיות הטרוגנית, קוסמופוליטית, המורכבת משונים ומגוונים, המנערים מעליהם את משקעי העבר, נובעים מכל החכמה האנושית שהושגה עד היום, ונטולי דעות קדומות יוצרים הפריה הדדית ושלם הגדול מסך חלקיו.
