|
Getting your Trinity Audio player ready...
|
יום השואה, הוא יום של זיכרון.
יום שנועד לפתוח חלון אל העבר, אשר דרכו ניתן להתבונן על תקופה אפלה בתולדות האנושות, להכיר בה, ללמוד ממנה, ליישם את לקחיה ובכך להבטיח כי בעתיד לא תחזור האנושות על סילופי העבר ותבסס שלב חדש בתולדותיה, נקי מהטיות או שיבושים.
הדברים מתחדדים מאוד נוכח כל התהליכים המתרחשים בישראל , המובילים להכרה כי קיצוניות, גזענות, שנאת חינם, הדרה, אפליה, תחושת עליונות, ורמיסת הדמוקרטיה כמגנה מפני כל אלה – הם מתכון לאובדן דרך.
הטלטלה כאן בישראל, טוענת את יום השואה בעוצמה נוספת ומדגישה עד כמה נדרש לנו כאומה ליישם את המסקנות מן העבר שלנו ולהגן על הדמוקרטיה אשר מייצגת את מה שיפה וטוב נאור וראוי בחברה האנושית.
הדמוקרטיה מגנה על האנושות מפני עצמה: היא מגנה עלינו מפני כוחות אפלים וקיצוניים, שאם נותנים להם מקום – הם דורסים בדרכם את מה שאינו כמותם ועלולים להוביל לשואה ופגיעה בחפים מפשע ואף לסחרר אותנו במעגל סגור של שנאת חינם, אלימות, ניכור ועיוורון ערכי ורוחני, עד לכילוי והשמדה עצמית.
בישראל אנו ערים לתופעות מתמשכות של דה לגיטימציה של ציבורים שלמים, הוקעה של ״הסמול״ ושל כל מי שמייצג ״אליטה״ או חשיבה פלורליסטית ומתקדמת. האלימות נורמלה והפכה לתופעה נפוצה הן בעולם האמיתי והן בעולם הווירטואלי שבו בריוני המקלדות זורים שנאה ואיבה ומעודדים אלימות בחסותם של פוליטיקאים מושחתים או טפשים (או שניהם).
בישראל ישנה נהיה אחר עליונות יהודית, בשם הדת וקידוש של הלאומנות ככוח שאמור להצילנו מידי אויבינו ללא ההבנה שאנו האויבים הגדולים ביותר של עצמנו.
בשם האמונה הדתית מתקיימת הדרת נשים, שנאת זרים, פסילה של קהילת הלהט״בק, כפיה דתית במרחב הציבורי, וחלחול של תפישות עולם חשוכות ואל כל פינה.
בשם זכות הקיום שלה, ישראל פוגעת בזכויות אדם על בסיס יומיומי כאשר הכיבוש מחלחל לתודעה הציבורית, מרעיל אותה ומנרמל מעשי איבה ואלימות, שלילת חופש ותנאים מחיה בסיסיים כלפי אוכלוסיה שכל פשעה שהיא בעלת דת ולאום שונים.
━━━
ההישרדות הטבועה בנו כאומה, היא האויב הגדול ביותר להמשך קיומנו, מכיוון שהיא מנציחה מעגל של פחד, איבה, וקידוש הכוח והאלימות ככאלו שיצילנו מידם של אלו המבקשים לכלותנו ומבטלת את השאיפה לדיאלוג, ולהתעלות מעל הפחד לטובת תפישת עולם חדשה שבה העוצמה מסוייגת על ידי ערכים והשימוש בכוח נעשה בצורה מושכלת ובמאור פנים וטוהר.
בישראל רבים נתנו כוח לממשלת ״ימין על מלא״ מבלי להבין את המשמעויות של הדבר וכעת אנו מתמודדים עם קלות הדעת שבהליכה אל הקלפי, ללא העמקה במשמעויות זכות הבחירה ושימוש בהליך הדמוקרטי ללא בחינה מעמיקה למי אנו מצביעים, מה המשמעויות של הצבעה שכזו ומה ההשלכות שלה.
אנו מתמודדים כעת, עם ההשלכות של העיוורון הערכי והמוסרי של חלקים ניכרים בציבור הישראלי, ששכחו את ההסטוריה של עצמם ולמעשה מתנהלים ומתנהגים כמו האויבים והצוררים שמהם נמלטו לאורך ההסטוריה.
התרחישים בישראל מציבים לנגד עינינו מציאות ברורה שלא ניתן יותר להתעלם ממנה הממחישה לנו את ההשלכות של התודעה הציבורית ושל הבחירות שעשינו עד כה כאומה, ברצף אירועים הולך ומקצין.
מעגלי ההקצנה הללו גלויים לעין ובהם האירועים רצים במהירות ומחוללים תגובות שתכליתן להראות את הקשר שבין אירועים לבחירה החופשית שיצרה אותם, כל זאת כדי להוביל להתפקחות, התרה ויציאה מן המעגל הסגור.
כאשר השיעור לא נלמד והמסקנות לא מיושמות לשם צמיחה תודעתית, ההיסטוריה חוזרת על עצמה, פעם אחר פעם, בחילופי תפקידים שבהם הקורבן הופך לפוגע ואילו הפוגע הופך לקורבן, במעגל סגור של כילוי עצמי והרס וסבל.
━━━
לפעמים אירועים קיצוניים מעוררים את התודעה ומפרים סטגנציה, מערערים את האדישות ואת הישיבה על הגדר לטובת ההבנה – מה באמת חשוב ופעולה פרואקטיבית שתכליתה להגן על מה שחשוב במהלך קולקטיבי של איחוד שורות ושימוש בכוחו של הציבור כדי לחולל שינוי.
זה מה שקורה כעת בישראל.
המחאה בישראל היא סימן חיובי להתעוררות של ציבור רחב ושיבה לערכים שעמדו בבסיס הקמת מדינת ישראל והמעבר משואה לתקומה.
כי הרי אין באמת טעם בתקומה אם אנחנו הופכים להיות בני דמותם של אלו שחוללו בנו שואה.
המצב בישראל וכל המתחולל בזירה הפוליטית המבישה, הינו תעודת עניות לעם שעבר תלאות רבות וחווה אפליה, שנאת חינם, רדיפות, הפניית גב ברגעי שבר ומשבר, איום קיומי, זוועות ואימה.
זוהי תעודת עניות לתודעה הלאומית הישראלית, שבמקום להפנים את לקחי העבר כדי לצמוח ולכונן עתיד חדש, שרויה מעגל סגור של התגוננות, הישרדות, פחד והתבצרות בעמדות ההופכות אותנו יותר ויותר דומים לאלה שמהם נמלטנו לאורך ההסטוריה.
במקום בחמלה, בחרנו בשרירותיות.
במקום באהבת האדם, בחרנו בשנאת חינם ופחד.
במקום בהבנה כי כולנו בני משפחת האדם – בחרנו בעליונות יהודית ושנאת השונה.
במקום בפתיחות חדשנות וקידמה רעיונית ותודעתית – בחרנו להתבוסס בזהות דתית לאומית מפרידה ומבדלת.
חברה המוותרת על ערכים המגדירים את הזהות האנושית שלה – הינה חברה המערערת ומבטלת את היסודות לקיומה וגוזרת על עצמה ריקבון ערכי ומוסרי המוביל לתהום הנשייה.
הסכנה האמיתית אינה איום מבחוץ אלא של התפוררות פנימית.
אך לצערי, הציבורי הלאומני דתי אינו מוכן לשנות את הנרטיב המגדיר את הזהות, השייכות ותחושת הביטחון ובכך גוזר על עצמו בטווח הארוך כלייה הנובעת מסטגנציה.
ההיצמדות ללאומנות דתית, מרחיקה את הציבור הישראלי היהודי, מן הזהות הביסיסית וההיולית של כולנו – בני משפחת האדם ויוצרת מצב אבסורדי, שבו דת, שמתיימרת לטפח רוחניות וערכים, הופכת לכוח קיצוני אשר משחית ערכים ומוסר ומדרדר את התודעה.
אני מאמינה בכל ליבי, שהגרעין המרכזי המעצב ומגדיר את הזהות שלנו, הינו הערכים בהם אנו מאמינים ועל פיהם אנו פועלים.
זהו גרעין חזק הרבה יותר מכל זהות אחרת, ואמיתי הרבה יותר, כי הרי, אין זה באמת משנה אם אתה ימני או שמאלני, שחום עור, או לבן, דתי או חילוני, מזרחי או אשכנזי, יהודי, נוצרי, או מוסלמי וכ׳ו, אם בבסיס הפנימי שלך אתה נטול ערכים שנועדו להגדיר אותך בראש ובראשונה כאדם.
הגרעין המשמעותי המעצב את הזהות שלנו כפרטים וכחברה, הוא היכולת לסייג את המעשים והבחירות שלנו על ידי מסגרת ערכית.
בבסיס היהדות עומדים הערכים ״ואהבת לרעך כמוך״, ו״מה ששנוא עליך אל תעשה לחבריך״. ערכים אלו נועדו ליצור תשתית שממנה תוכל לצמוח חברה בריאה המתפתחת באופן הרמוני התומך את כלל הזרמים בתוכה.
בפועל, ההיצמדות לזהות הדתית לאומית, מובילה לכך שרבים פונים כנגד הערכים הבסיסיים הללו.
בעצם היצמדותם לדת השזורה בזהות הלאומית, אותם לאומנים דתיים שמתיימרים לייצג אמות מידה אלוהיות – רחוקים עד מאוד, בתפישת עולמם ובאורח החיים שלהם, מכל מה שאלוהות מייצגת ויש בו חשיבה אוניברסלית ואחדותית.
━━━
כאשר התודעה ערה והלב פתוח, אין צורך בימים מיוחדים על מנת לזכור ולנצור.
כאשר האדם מכיר בכך שכולנו מאותו מקור, ומכיל בתוכו את ההבנה שדת, גזע, מין או לאום, הם רק תדמיות באמצעותן אנו מגדירים את עצמנו, מתעורר זיכרון חי וער של הניצוץ הטמון בכל בן אנוש, ומחבר את כל בני האנוש כולם אל אותה אחדות.
מתוך כך נוצרת חברה שיש בה קבלה של השונים והמגוונים, סובלנות, כבוד הדדי, הרמוניה ושיח מפרה ומקדם.
במצב זה, מתקיימת ערבות של כל בן אנוש כלפי רעהו, שותפות גורל המצויה מעל לזהות מגדרית זו או אחרת וישנה הכרה בהירה וברורה בזכות השווה של כל אחד ואחת למימוש עצמי.
על מצע זה יכולה לצמוח מנהיגות חדשה, אשר מניעיה טהורים, והיא פועלת במאור פנים, מתוך ערכים וחזון, רואה לנגד עיניה את טובת הכלל ואת שגשוגה של האנושות.
רק על מצע שכזה חברה יכולה לשגשג ולנוע אל שלבים חדשים של מימוש אישי וקולקטיבי.
