|
Getting your Trinity Audio player ready...
|
הקדמה
את המאמר טרור בעידן הפוסט אמת סכמתי במילים הבאות:
״עתידה של האנושות טמון במעבר מניכור לחיבור, באמפתיה פשוטה שבין אדם לאדם, וביכולת להתבונן בכנות על בחירות, תוצאות והשלכות, ולקחת אחריות על עתידנו, מתוך ההכרה כי כולנו מאותו המקור, חלק מרשת גדולה של קשרים חיים – משפחת האדם.״
במאמר זה ארצה להרחיב את היריעה ולבסס את ההבנה כי האינטיליגנציה הרגשית, ובראשה רכיב האמפתיה, הן איכויות מפתח, שיגדירו את העתיד שלנו ויאפשרו לנו להשתמש בטכנולוגיה בתבונה, לנווט את דרכנו במסלולים של צמיחה אבולוציונית, לסייג עוצמה ותוקף באמצעות מאור פנים המבוסס על ערכים אוניברסליים, ולעשות את כל אלו מתוך חיבור למכלול הקיום, הפועל כרשת אחת שכולנו חלק ממנה.
מכירים את המשפט ״רחוק מהעין רחוק מהלב״?
נניח שאתם ממש כועסים על מישהו, חושבים עליו מחשבות שליליות, חשים זעם כלפיו וגם מדברים עליו עם אחרים בשיפוטיות, אבל אז, משהו משתנה כשאתם פוגשים אותו פנים אל פנים ומביטים לו בעיניים.
משהו בממשק הבין-אישי מפעיל רכיב פנימי בנפש – את רכיב האמפתיה, שמוביל לכך שאנרגיה של כעס, נפרדות ואנטגוניזם מתפוגגת ואת מקומה תופסת תחושה אחרת שיש בה סלחנות, קבלה ומוכנות לדיאלוג.
מעניין לדעת, שמקור המושג אמפתיה הוא במילה היוונית empatheia ("אמפתיה"), שפירושה המילולי הוא "קרבה גופנית".
רכיב האמפתיה הינו מרכיב מפתח הטמון בנפש האנושית, שתכליתו לחבר אותנו זה לזה, באופן בלתי אמצעי, על מנת לאפשר לנו לחוות את עצמנו הן כפרטים אינדיבידואלים והן כקולקטיב.
במאמר עוצמת הביחד כתבתי על כך שהקשרים הבלתי אמצעיים בין אנשים, הם מערכת שנועדה לאבטח אותנו כתרבות ולהגן עלינו מפני עצמנו, מפני היעדר תקשורת ומפני מגמות קיצוניות, שמולידות עוינות ומאבקים פנימיים. אך לאמפתיה יש משמעויות רבות נוספות, שעליהן ארצה להרחיב במאמר הזה.
רשת התודעה האנושית הקולקטיבית
בעבר, כאשר לא היו טלפונים חכמים, רשתות חברתיות או אמצעי מדיה דיגיטליים, מידע היה עובר בשיחות במכולת השכונתית, בפגישות אקראיות ברחוב או במקום העבודה, במכתבים, בעיתונים, בספרים וביתר הממשקים החברתיים שאפשרו העברת מידע ושיתוף מידע.
המהפכה התעשייתית וההאצה הטכנולוגית הובילו לתהליכי גלובליזציה, שקיצרו את המרחק בין בני האדם וקיצרו גם את משך הזמן שאפיין את התקשורת עד אז. פיתוח רשת האינטרנט והרשתות החברתיות, יצרו ממשקים קרובים ומיידיים בין אנשים בכל רחבי הגלובוס, שהובילו לתרבות שיח חדשה לחלוטין.
ככל שאנחנו מתפתחים כציביליזציה, אנו עדים לאירועים שממחישים את הקישוריות והמיידיות, שמאפיינות את התקשורת בין כל חלקי הגוף של הקהילה האנושית. וירוס הקורונה, שהחל במחוז נידח בסין, השפיע על העולם כולו, יצר טלטלה עצומה, העלה שאלות אתיות ומוסריות והמחיש עד כמה אנחנו קשורים זה לזה, כך שאירוע במקום אחד משפיע באופן מיידי ועוצמה רבה על העולם כולו.
הקישוריות הזו הפכה לחלק בלתי נפרד מהאופן בו אנו חיים. דוגמא לכך ניתן למצוא בתקופה של סגרי הקורונה והבידוד החברתי, שגרמו לתופעות של דיכאון ומצבי דחק נפשי, מכיוון שהם אילצו אנשים להתנהל במנותק מן הרשת אליה הם שייכים – מן הקהילה וממארג הקשרים החברתיים, שהם חלק בלתי נפרד מן הצורך הקיומי האנושי שלנו.
דוגמא נוספת לצורך הקיומי הזה הינה התארגנות ספונטנית של אזרחי איטליה, שבתקופת הקורונה מצאו דרך להפיג את המועקה של הסגר באמצעות שירה ונגינה שיתופיים. מקהלות מאולתרות של תושבים השתמשו במוסיקה ונגינה כאמצעי תקשורת, שנועד לעודד את הנפש ולקיים רשת קשרים למרות הריחוק החברתי. מדי ערב, איטלקים הכלואים בבתיהם שיתפו פעולה עם שכניהם כדי למלא את הרחוב בצלילים.
האיטלקים, הנוטים לקיים בימים כתיקונם חיי חברה תוססים, קיוו שהסולידריות המוזיקלית, שמסיגה את גבולות הבידוד, תסייע להם לגרש את המועקה ולצלוח את המשבר הטרגי, שפגע בארצם יותר מכל מדינה אירופאית אחרת, ולמעשה, הם הפעילו את רשת הקשרים ביניהם על מנת להעצים זה את זה ולתמוך אחד את השני בהתמודדות עם הקושי והאתגרים.
הצורך הקיומי שלנו בתקשורת זה עם זה ובממשקים חברתיים וקהילתיים, הוא ביטוי של הטבע האוניברסלי הקוסמי שלנו, כהוויות תבוניות שהינן חלק מרשת תודעה קולקטיבית.
רשתות תודעה ורשתות חברתיות
כולנו חלק מרשת אנושית אחת המורכבת מפרטים רבים, שמשפיעים זה על זה ומושפעים זה מזה, והמעבר מן המאה ה-20 למאה ה-21 דוחף אותנו להכיר בכך.
למעשה, בתוך העולם שלנו קיימות רשתות תודעה רבות המקשרות בין בני האדם.
כדי להבין מהי רשת תודעה, אפשר לדמות אותה לרשת בלתי נראית כמו האינטרנט – הרשתות מחברות בין אנשים וקהילות ויוצרות חיבור ושיתוף נתונים ביניהם. ישנן רשתות עילאיות ומופשטות לצד גשמיות ופרקטיות.
נסו לדמיין רשת תודעה של מהנדסים, רשת של מוזיקאים, או של ממציאים, רשת תודעה של שרברבים, רשת תודעה של גננות ואנשי חינוך המתמחים בילדים, רשת תודעה של פיזיקאים, רשת תודעה של אנשים שעובדים עם תוכנות AI, רשת תודעה של היסטוריונים, רשת תודעה של חובבי גינון, או של אנשים שעושים כושר, או של קבוצות ריצה, רשת תודעה של אוהבי כלבים, חובבי טבע, חובבי בישול, טבעונים, רשת תודעה של פעילי אקלים, רשת תודעה של ארגוני ביון וסוכנים חשאיים, או גם במקרים שליליים רשתות תודעה של ארגוני טרור או ארגוני פשע ועוד, כרוחב היריעה של המגוונות האנושית על שלל ביטוייה, היפים והמכוערים.
ככל שהתפתחו קהילות דיגיטליות, כך קיומן של רשתות תודעה שונות ומגוונות הפך בולט ומוחשי הרבה יותר. למעשה, עם הכניסה לעידן הדיגיטלי ותחילת עידן הרשתות החברתיות, האנושות חשפה את הרשתיות שהיתה קיימת עוד קודם לכן בין רשתות התודעה השונות המתקיימות באנושות, והזרימה את האינפורמציה המועברת בהן, אל תוך הכלים הטכנולוגיים.
אם בעבר היה קשה לזהות את הקישוריות ואת שיתופי המידע בתוך שדה התודעה הקולקטיבי האנושי, היום, עם ההתפתחות הטכנולוגית, הדבר הופך גלוי עד מאוד ולמעשה ניתן לראות את הקהילות השונות ואת קשרי הגומלין בתוכן, המבוססים על תחומי עניין, מערכות אמונה, אורח חיים ותפישת עולם, שיוצרים כולם רשתות תודעה.
לצד רשתות תודעה שהן פרקטיות ומבוססות על תחומי עניין וסגנון חיים, ישנן גם רשתות תודעה המבוססות על אמונה משותפת או רעיוניות משותפת של כאלו העוסקים בסוגים וברבדים שונים של מודעות ורוחניות. אלו יכולות להיות רשתות תודעה בשייכות לאמונה דתית, רשת תודעה של מתרגלי יוגה או צ׳י קונג, רשת תודעה של אנשים העוסקים בפילוסופיה, ספרות, שירה, הגות תודעתית, העצמה אישית, התפתחות רוחנית ועוד.
כל הרשתות הללו פרושות על פני מציאויות רבות המחולקות לכל מיני דרגות של התפתחות ולכל מיני ספי תודעה.
לצד שלל רשתות התודעה אותן תיארתי, מתקיימת רשת אחת גלובלית – רשת התודעה הקולקטיבית האנושית. זוהי רשת שרוב בני האדם אינם מודעים או ערים לה, וכמובן שאינם מקיימים עימה יחסי גומלין מודעים.
המידע שזורם ומשותף ברשתות התודעה השונות וברשת התודעה האנושית הקולקטיבית, עובר לא רק במפגשים ובממשקים פיזיים, וגם לא רק באמצעות התקשורת ברשתות החברתיות וערוצי תקשורת ומדיה שונים, אלא גם באופן אחר, בלתי מילולי ושנחשב שנים רבות ל"מסתורי".
לאורך ההיסטוריה האנושית נוצרו קפיצות מדרגה לא מוסברות באבולוציה האנושית, ובמקומות רבים בעולם חשבו על אותם רעיונות במקביל.
מכונת הכתיבה הומצאה במקביל, הן באנגליה והן באמריקה, נראה שהיו לפחות שישה ממציאים שונים של המדחום ולא פחות מתשעה הטוענים להמצאת הטלסקופ. היו ארבעה גילויים ראשוניים של כתמי-שמש (מערבולות מגנטיות על פני השמש) באיטליה, גרמניה, הולנד ואנגליה, וספינת הקיטור נחשבה ל"המצאה בלעדית" של חמישה ממציאים שונים. גילויים סימולטניים נוספים נראו בתחומי המתמטיקה, האסטרונומיה, הכימיה, הפיזיקה, הרפואה, הביולוגיה, הפסיכולוגיה, המכניקה ועוד.
אנחנו נוטים לייחס המצאות וגילויים רבים לאדם או מכון מחקר אחד – מכיוון שהוא הראשון שהתפרסם, אך הוא לאו דווקא היחיד שגילה אותם. מהסיבה הזאת, עד היום בתחום המחקר המדעי ישנה תחושת דחיפות לפרסום מחקרים לצורך קטיפת פרסים והכרה על המצאות וגילויים, מה שלעיתים גורר לחיפזון ולהצהרות תקשורתיות מוקדמות מדי, בטרם נוצרו מחקרים מספקים לאישוש הטענות.
קפיצות המדרגה הסימולטניות, נובעות מכך שכולנו מחוברים לרשת תודעה משותפת שמידע עובר בתוכה מעצם החיבור לאותה הרשת, גם אם איננו מודעים לכך. הקהילה האנושית פועלת מבלי דעת, על פי עקרונות אוניברסליים-קוסמיים ובהם עיקרון השזירה הקוונטית, שבו נדון בהמשך.
האנושות כחלק ממכלול שפועל באופן רשתי
האנושות אמנם מחולקת למדינות, עמים, לאומים, שפות ומערכות אמונה שונות ומגוונות. אך ישנו חיבור בין כלל החלקים הללו, שמאחד את כלל בני האדם ברשת אנושית אחת, שהיא מעל כל ההפרדות, החלוקות והמחלוקות.
זוהי הסתכלות פשוטה ומובנת מאליה, אם טסים בחללית אל מחוץ לכדור הארץ ומתבוננים על הכדור הכחלחל והיפהפה, שהוא הבית של כולנו, ממבט-על.
אסטרונאוטים רבים מספרים, כי ההתבוננות על כדור הארץ ממרחק כעל "נקודה קטנה חיוורת", מעוררת חוויה רגשית וקוגניטיבית חזקה, שיש בה לא רק הבנה שכלתנית אלא גם הכרה פנימית ורגשית עמוקה , שכולנו חלק ממכלול אחד, שברירי ועדין, שיש להוקיר, להגן ולשמור עליו, וגם תחושת חיבור עמוק לבני האדם ולכדור הארץ. חוקרים אפיינו את התופעה, כתחושה של יראת כבוד והתעלות, שיכולה להיות טרנספורמטיבית, וליצור שינוי בתפישת העצמי ובסולם הערכים האישי. לתופעה הזו ניתן השם "אפקט המבט הכולל" (the overview effect").
מה מתעורר באסטרונאוטים שם בחלל? איזה רכיב מופעל מתוך נקודת המבט הייחודית, שמעניקה השהות בתחנת החלל? הכותרת של המאמר הזה טומנת בחובה את התשובה לכך: רכיב האמפתיה, שלא רק מאפשר לנו לפעול כרשת ולחוש מחוברים זה לזה, אלא גם מאבטח את הקיום שלנו והופך אותו להרמוני.
אופיין הפעולה ברשת הוא אופיין פעולה אוניברסלי וקוסמי שלא פוסח גם על התרבות האנושית.
[ואגב, אם המונח "אופיין פעולה קוסמי" או "החוקיות הקוסמית" נשמע לכם משונה או איזוטרי, הפרק הבא במאמר הזה מוקדש לכם]
רשת התודעה הקולקטיבית האנושית, פועלת ברקע של הקיום שלנו כציביליזציה. היא מחברת בין כולנו ומתנהלת על פי עקרונות בסיס, שקיימים לא רק בקרבנו כמין אנושי, אלא ברחבי הקוסמוס כולו וגם בעולם החי והצומח.
עיקרון הפעולה ברשתות עובר כחוט השני בכל מה שיש בו חיים תבוניים. עולם הטבע משקף את הפעולה ברשתיות וקישוריות בין חלקים שונים ומגוונים של מכלול אחד, הפועלים ביחסי גומלין, והאנושות נועדה לפעול באופן דומה.
החוקיות הקוסמית, אותה אני מתארת, נובעת מן העובדה שהקיום האנושי שלנו אינו מתנהל בריק. אנחנו שייכים למשהו גדול הרבה יותר מהפרטים האינדיבידואלים שאנחנו. אנחנו חלק ממערכת אדירה, שהקיום האישי שלנו טמון בתוכה. מערכת שבה הכל שזור בכל, מתוך תיאום והפריה הדדית, שיתוף מידע וסינרגיה.
רבים מאלו המתבוננים על הקיום האנושי מתקשים להכיל, שקיימות מציאויות שהן מעבר לעולם הגלוי לנו באמצעות החושים שלנו. בכך, נוצרת תקרת זכוכית על התפישה שלנו, לפיה הקיום הגשמי על פני האדמה מנותק מן המכלול שאנחנו מהווים חלק ממנו.
הניתוק מההכרה בשייכות למכלול יוצר ניתוק גם מן הערכים ואופייני הפעולה, שמשקפים את טביעת האצבע הקוסמית הטמונה בכל, ונועדה לשמור עלינו ולהבטיח את קיומנו ואת המשך האבולוציה שלנו.
ורגע לפני שנמשיך לדבר על זה, בואו ניישר קו אחת ולתמיד בנוגע למונח "החוקיות הקוסמית".
למה אני מתכוונת כשאני אומרת "קוסמית"?
ברגע שהזכרתי את המונח ״אופיין פעולה קוסמי״, בוודאי יש כאלה שגלגלו עיניים ותייגו מאמר זה כ-״רוחניות איזוטרית״, אך בפועל ישנה חוקיות אוניברסלית קוסמית, גלויה לעין כל, שהמדע מזהה אותה ומנסה להבין אותה, היכולת לפענח אותה תלויה במוכנות להרחיב את התודעה האישית והקולקטיבית, אל אפשרויות וצורות חשיבה שמצויות מעבר לתקרת הזכוכית של המוכר והידוע.
החוקיות האוניברסלית הקוסמית הופכת גלויה לעין, אם רק מסכימים להתבונן על המציאות, על תהליכי חיים ועל עצמנו באופן פתוח, רגיש ונטול פניות.
מהתבוננות על הטבע, ניתן לראות כי כל חלקי עולם החי והצומח קשורים לזה לזה במערכות אקולוגיות המנהלות ביניהן יחסי גומלין, רשתות תודעה רבות של מינים וזנים רבים, הפועלים כולם כרשת קולקטיבית, שיש בה העברה של מידע ונתונים, כמו ברשת האינטרנט.
הנה כמה דוגמאות לכך, שההגות בהן יכולה להמחיש בצורה הטובה ביותר את הרשתיות האוניברסלית-קוסמית:
במסגרת מחקר שנערך באוניברסיטת באזל בשוויץ, הוכיח החוקר ד״ר תמיר קליין, שלא רק שהעצים מתקשרים זה עם זה, אלא שהם סוחרים זה עם זה בחומרי מזון, ובראש ובראשונה בפחמן – באמצעות רשת תת־קרקעית של פטריות. תוצאת הניסוי שלו הדהימה את עולם המדע: התברר שכ–40% מהפחמן בקצוות השורשים של עצים מגיע לא מפוטוסינתזה של הצמח, אלא מרשתות הסחר בין העצים. כלומר, עצים מנהלים כלכלה שיתופית משגשגת.
חוקיות דומה מתקיימת גם במיקרו – מחקר שנעשה באוניברסיטה העברית גילה כי תאי העלים "מדברים" אחד עם השני – וכך מתאמים את כיוון הגדילה, וכי גדילת רקמות מושפעת מרשת מורכבת של גורמים ביולוגים וכימיים, שגם מצייתת לחוקי הפיזיקה והמכניקה. במובן זה, רקמות ביולוגיות שונות מאוד ממכשירים מכניים מעשה ידי אדם, הכוללים יחידת בקרה כללית. בניגוד אליהם, בחומר ביולוגי כל אחד מהרכיבים הוא הבקר של עצמו, מה שהופך את המערכת כולה לתוצאה של אינטראקציה בין רכיבים אוטונומיים.
כבר מן המסקנות הללו משתקף אופיין הפעולה הרשתי, של מכלול המורכב מחלקים רבים אוטונומיים המחוברים זה לזה ומתקשרים זה עם זה במערכת השפעות הדדיות.
עוד דוגמא לאופיין הפעולה הרשתי, המשקף חוקיות אוניברסלית-קוסמית, אפשר למצוא במחקר מעמיק שערכו חוקרים מאוסטרליה.
במחקר גילו החוקרים כי במושבות של שרכים מתקיים סוג של שיתוף פעולה המוכר כחברתי־ארגוני: לפרטים שונים יש תפקידים שונים והם מקיימים שיתוף פעולה לקידום האינטרסים של הכלל. החוקרים הגיעו למסקנה כי השרכים פועלים כאילו היו אורגניזם־על, באופיין פעולה הדומה לכוורת דבורים. עד למחקר זה, מדענים הכירו שיתופי פעולה חברתיים־ארגוניים רק בקרב בעלי חיים מסוימים, כמו נמלים או דבורים החיות במושבות שבהן יש חלוקת עבודה.
והדוגמה האחרונה עוסקת בעולמם של הפטריות:
על פי מחקרים של סוזן סימארד, חוקרת יערות קנדית, מתחת לאדמה יש "אינטרנט" תת-קרקעי, רשת המורכבת מתַּפטיר פטריות המחובר לשורשי הצמחים ומכונה מיקוריזה. הפטריות שאנחנו רואים ביער הן רק "קצה הקרחון". הן מחוברות לחוטים פטרייתיים שיוצרים תפטיר, והתפטיר הזה מחבר את השורשים של העצים והצמחים זה לזה. המארג צפוף מאוד, כך שיכולים להיות מאות קילומטרים של תפטיר תחת צעד אחד. סדרת ניסויים שערכה סימארד הוכיחה כי העצים קשורים זה לזה ברשת תת-קרקעית, באמצעות התפטיר הפועל כרשת המחברת בין פרטים שונים ביער וגם בין זנים שונים, וממש כמו רשת אינטרנט, משמשת להעברת חומרים ומידע.
אם כן, "החוקיות הקוסמית" או "החוקיות האוניברסלית" אינם מונחים איזוטריים, אלא מדובר בתבנית (pattern) החוזרת על עצמה במיקרו ובמקרו בעולם הטבע, הפיזיקה, הגיאולוגיה, הבוטניקה והביולוגיה, אשר המדע חוקר ומנסה להתחקות אחריה.
האנושות כסופר אורגניזם
מקורה של האנושות טמון באופיין פעולה קוסמי-אוניברסלי, שבו פרטים ייחודיים מקיימים, הן קיום אינדיבידואלי והן קיום מקביל, שבו הם הווים את עצמם כחלק ממכלול – נחיל, שהוא ישות המורכבת מכלל האינדיבידואלים.
ניתן לראות זאת, כחלקיקים רבים המבטאים קיום ייחודי שהחיבור ביניהם יוצר שדה. החלקיקים הווים הן את הקיום הנפרד והן את השדה המאוחד המורכב מכלל החלקיקים.
האנושות נועדה לפעול כסופר אורגניזם.
היכולת לפעול כסופר אורגיניזם תוביל את האנושות לעתיד, שבו לא יתקיימו מאבק על משאבים, או תהליכים אוטואימוניים שבהם האנושות פוגעת בחלקים מתוכה. יתירה מזאת, הדבר יאפשר שיתוף של מידע באופן מודע, איחוד כוחות ומאמצים, שיובילו להישגים מורחבים, שיתופי פעולה בתהליכי בקרת איכות על הגוף האנושי הקולקטיבי, ויכולת לפעול כשלם הגדול מסך חלקיו.
שדה התודעה הקולקטיבי של האנושות הוא רשת, שמשקפת את התודעה האנושית, שמידע זורם בה ועובר בין אנשים כל הזמן, בין אם הם מודעים לזה או לא.
למרות שאיננו ערים לכך בחיי היומיום שלנו, אנחנו מהווים חלק קטנטן ממכלול קוסמי, שיש בו עולמות, ממדים, אינטליגנציות מתפתחות ורשתות תודעה בעלות אוריינטציות מגוונות.
הקוסמוס כולו מתנהל על פי עיקרון של פרטים ייחודיים אינדיבידואליים, הפועלים כנחיל. במאמרים המתקדמים שלי אני קוראת לעקרון הזה בשמות שונים כמו: ״מכניקת שדות מקושרים״, ״סופר אורגניזם״, ״צביר ישויות תבוניות״ או ״שדה תודעה קולקטיבי״. כל התיאורים הללו למעשה נועדו לבטא היבטים שונים של קיום כל הבריאה כגוף אחד, המורכב מחלקים רבים, שהווים את עצמם, הן כפרטים ייחודיים והן כחלק בלתי נפרד מן המכלול האחדותי.
בין אם תרצו להכיר בכך ובין אם לא – הקיום הקוסמי אינו מסתכם רק בתרבות האנושית כאן על פני האדמה.
ברחבי הקוסמוס קיימים צבירים – נחילים של ישויות אינדיבידואליות הפועלות בשיתוף ונעות על פני מארג קוסמי, שהינו כעין רשת כלל יקומית, שבתוכה ממוקמים עולמות וממדי קיום מגוונים.
גם האנושות היא צביר שכזה, שטרם עמד על זהותו הקוסמית, ונותר לכוד בתדמיות וזהויות, שמפרידות אותנו זה מזה ולוכדות אותנו באשליה של ניכור ומאבק על משאבים עד למצב שבו חלקים מן הגוף האחדותי, פונים זה כנגד זה ותוך כדי כך פוגעים במכלול שהם חלק בלתי נפרד ממנו.
מהו סופר-אורגניזם מתוך המדע המקובל כיום?
על פי ויקיפדיה, אורגניזם-על או סוּפֶּר-אורגניזם הוא אורגניזם המורכב מאורגניזמים אחרים. הדוגמאות המובהקות ביותר לסופר-אורגניזם הן קן נמלים וכוורת דבורים.
האורגניזמים שמרכיבים את הסופר-אורגניזם הם עצמאיים במידת מה, אך הם אינם מסוגלים להתרבות או להתקיים לאורך זמן כשהם לבדם. הם מוגדרים כ"סופר-אורגניזם" אם הם פועלים יחד למען שימור הקבוצה, ולא למען עצמם.
בקן נמלים, למשל, המלכה היא היחידה שמסוגלת להתרבות, אך היא אינה מסוגלת לשרוד בכוחות עצמה. הנמלים האחרות חיות אך ורק על מנת לאפשר למלכה לשרוד. הן מסוגלות להתקיים זמן מה בעצמן, אך לא להוליד דורות המשך. על כן, המלכה ושאר הנמלים פועלות יחד כדי להבטיח את קיום המושבה כולה.
תפקודם של הפרטים השונים במושבה אנלוגי לזה של תאים, רקמות או איברים שונים בגוף של אורגניזם רגיל. לדוגמה: הזכרים והנקבות הפוריים שיוצאים למעוף הכלולות מהווים מעין תאי מין עבור הקן כולו.
חיות חברתיות רבות, כמו זאבים וביזונים, אינן נחשבות לסופר-אורגניזמים, כי הן אינן עונות על ההגדרה לעיל.
המונח נטבע על ידי הסוציולוג והפילוסוף הבריטי הרברט ספנסר, והוא משמש גם בתחומים משיקים לביולוגיה כמו סוציוביולוגיה ואנתרופולוגיה, ואף בתחומים מרוחקים יותר כמו סוציולוגיה ומחשבה מדינית.
השערת גאיה מניחה כי כדור הארץ כולו הוא סופר-אורגניזם, וכל היצורים החיים בו הם חלק ממערכת מורכבת הנועדה לשמר את החיים על פניו.
אחת התיאוריות המסקרנות ביותר בחקר האבולוציה טוענת כי האנושות נמצאת בעיצומו של שינוי דרמטי, שבמסגרתו הפרט מפסיק להיות יצור ביולוגי עצמאי, והחברה עצמה הופכת לאורגניזם. ליתר דיוק, לסופר־אורגניזם – מפלצתי בממדיו ובכוחו.
רקמה אחת חיה – מה בין קהילה אנושית לעיקרון השזירה הקוונטית
כדי להבין את מהותה של החברה האנושית כסופר-אורגניזם, בואו נבין את עיקרון השזירה הקוונטית.
עיקרון השזירה הקוונטית, כפי שתיארו אותו איינשטיין, פודולסקי ורוזן, הוא תופעה במכניקת הקוונטים, שבה פעולה על חלק אחד של מערכת מבוזרת, משנה את המצב של החלק האחר, גם כאשר שתי המערכות מרוחקות זו מזו ואין אפשרות של מעבר מידע ביניהן.
במאמר שפרסמו, תיארו השלושה ניסוי מחשבתי, שהמסקנה ממנו נראתה לכאורה אבסורדית: נניח שמודדים תכונה משותפת של שני חלקיקים (זוהי השזירה, מונח שטבע ארווין שרדינגר), הרי שאם מודדים אחר כך תכונה של חלקיק אחד, ניתן לנבא מיד מהו ערכה של אותה תכונה בחלקיק האחר, גם אם שני החלקיקים מרוחקים מאוד זה מזה.
כלומר, נסו לדמיין מצב שבו אתם צובעים חלקיק בצבע ורוד – מיד נצבע בורוד גם חלקיק במערכת אחרת ורחוקה, שאין לה ממשק פיסי עם החלקיק שנצבע.
הדבר נראה מאוד מוזר ולא אינטואיטיבי, שכן כיצד החלקיקים יודעים לתקשר ביניהם ולתאם תוצאות אם הם מרוחקים מאוד זה מזה? למרות זאת, הניסוי בוצע בפועל, תוצאותיו ה-״אבסורדיות״ אוששו והוכחו, ואף ניתן פרס נובל לפיזיקה עבור ניסוי הקשור לכך.
בקרב פיזיקאים ישנו רעיון המציע הסבר לנושא: בכל פעם, שאנחנו יוצרים שזירה בין חלקיקים, אנחנו בונים במרחב מעין גשר קטן אשר מקשר ביניהם, וכך הם משפיעים מיידית זה על זה. בעצם, המרחק ביניהם רק נראה לנו גדול, אבל קיים גשר נסתר המקשר ביניהם, שאיננו מודעים לו ואיננו מסוגלים לראות אותו.
גם האנושות פועלת לפי עקרון השזירה הקוונטית, כאשר כל אדם הוא חלקיק בתוך מערכת, שבמהות שלה מתוכננת לפעול כמארג חלקיקי כוללני, שבתוכו פרוסים גשרים של העברת מידע. הגשרים הללו הם קשרים "עצביים", ברשת תודעה קולקטיבית, שמאפשרים לנו להתרחב אל מעבר לגבולות העצמי אל הקולקטיב שאנחנו מהווים חלק ממנו.
הפיזיקה הקוונטית מורה לנו, שמצבו של חלקיק אחד במרחב מתואם עם מצבו של חלקיק אחר ללא קשר למרחק ביניהם, וגם ללא קשר לזמן. אלו הם היחסים בין חלקיקים. אבל מחקרים רבים הוכיחו גם מתאם בין המצב הפיזיולוגי או הנוירולוגי של שני אנשים אפילו אם הם מרוחקים האחד מהשני.
עיקרון השזירה הקוונטית הוא זה שעומד מאחורי החוקיות שבה אם במקום מסויים בעולם יתרחש אירוע משמעותי שמהווה שיא התפתחותי בתוך מארג התודעה האנושי הכוללני, המידע יצוץ גם במקומות נוספים בעולם ויהפוך לנחלת הכלל.
כל בני האנוש הם חלק מרשת הקשרים החיים הזו, הפועלת כרשת מסועפת של גשרים ומעברים ״עצביים״ שמרכיבים כולם מארג אחד. ניתן לדמות זאת למבנה של מוח אדיר ממדים.
המארג הזה הוא ״סופר אורגניזם״ – ישות אחת שבתוכה מתקיימים שיתופים של מידע, חוויות ונתונים, שתכליתם לאפשר לסופר אורגניזם הזה לצמוח ולהתפתח, כשלם הגדול מסך חלקיו.
הרשת המסועפת של המעברים העצביים אשר ביניהם קיימים קשרים חיים יוצרת העברה מתמדת של מידע בין חלקי הרשת השונים. זוהי למעשה העברה של נתוני חוויות, תובנות ומסקנות המגיעות כולן ממסע הגילוי העצמי של כל רכיב ורכיב במערכת אדירת הממדים הזו. ניתן לראות את ההעברה הזו, כנתונים הזורמים אל תוך צמתי מידע והסתעפויות במארג הגדול הזה, שאל תוכו שזורים כל בני האדם ויתירה מזאת, כל יציר נברא ברחבי היקום כולו.
עיקרון השזירה הקוונטית, מתאר את ההעברה של מידע בין נקודות קיום בתוך הרשת הזו. העברת המידע יכולה להיות באופן יזום ומודע או באופן שאינו מודע.
לרוב, אנשים אינם מפעילים במודע את עיקרון השזירה הקוונטית ולא יוצרים שימוש מודע ויזום בקישוריות המובנית, שבין התודעה האישית לרשת התודעה הקולקטיבית, או בין התודעה האישית לבין תהליכים של יצירת מציאות.
העולם הקוונטי הוא מרחב מרובה אפשרויות, שבו התודעה האישית יכולה למקם בזמן ובמרחב פוטנציאל ספציפי ולגבש אותו לכדי מציאות בתוך עולם של חומר וקיום אישי אנושי, כל זאת באמצעות סינכרון מוחי כלפי המציאות הרצויה ויכולת למקד את המחשבה ואת תשומת הלב, באופן הלוקח מצב תיאורטי והופך אותו למציאות מוגשמת. זהו תהליך שמתרחש בעולם שלנו כל הזמן ולמעשה, לוכד פוטנציאל אחד מתוך הספקטרום הקוונטי ומגשים אותו, הלכה למעשה, בנקודה בזמן ובמרחב בעולם החומר.
בהקשר הזה, כדאי להכיר גם את המושג "הסתנכרנות מוחית״ – שאמנם נשמע ניו-אייג'י, אך הוא למעשה תופעה מדעית מוכחת, של שיווי בפעילות המוחית של אנשים היוצרים פעולה משותפת כמו להקשיב לאותו סיפור, לגעת זה בזה או להסתכל על אותו הדבר. הנחת המוצא המדעית היתה, שההסתנכרנות המוחית מתבססת על שפה משותפת, אך לאחרונה חוקרים גילו שגם כאשר תינוקות שטרם למדו לדבר נמצאים באינטראקציה ישירה עם אדם אחר, המוחות שלהם מסתנכרנים עמו.
ד"ר ויקטוריה לאונג, חוקרת מוח מאוניבריסטת קיימברידג', ערכה מחקרים שהצביעו על כך שהנטייה הבסיסית של המוח האנושי היא לקיים קישור עצבי בין־אישי. מעין ״חוש שישי חברתי״, כך שכאשר אנו מקיימים אינטראקציה ישירה עם אחרים, אנחנו פותחים את עצמנו לקליטת מידע והשפעה מהם, ויוצרים מעין פעולה מסונכרנת של מוחות, שמתחברים לכדי מוח אחד. הם גילו, שבמצבים רגשיים מסוימים מוח האם ומוח התינוק פועלים יחדיו ונוצרת ביניהם קישוריות עצבית בין־אישית (interpersonal neural connectivity). כלומר, הנוירונים הופכים מקושרים ופועלים כמערכת אחת, אף שהם מצויים בשני מוחות שונים.
האמפתיה ככוח המחבר את כולנו לגוף שכולנו חלק ממנו
תפקידה של היכולת האמפתית הטמונה בנו, הוא לחבר בינינו באופן שאינו שכלתני, וליצור בינינו ממשקים המבוססים על כוח אוניברסלי של אהבה, שתכליתו לחבר בין כל החיים התבוניים באופן בלתי אמצעי ובלתי תלוי בדבר.
כולנו חלק מרשת אחת של קשרים חיים. זוהי רשת הפועלת על בסיס עקרונות אוניברסליים, שנועדו לאפשר לנו לקיים את עיקרון השזירה הקוונטית – עיקרון אוניברסלי, שמוודא שבכל רחבי הקוסמוס, כל יצור תבוני יוכל לקבל ולהעביר מידע, כחלק ממערכת אדירת ממדים של אינטליגנציה מתפתחת.
משמע, הקיום האוניברסלי הינו מארג קשרים חיים, כעין מערכת עצבית קוסמית, שכלל חלקיה מתפתחים במקביל בשלל ממדים ומערכות מציאות וחולקים את החוויות והרשמים בזמן אמת.
ניתן לדמות זאת למשחק מרובה משתתפים, שבו בכל רגע נתון, כל המשתתפים יכולים לקבל מידע זמין זה מזה ובכך לנוע בתוך המשחק מתוך אוריינטציה רחבה ושלל זוויות מבט ותובנות, שהינן פרי המוח השיתופי של כלל משתתפי המשחק.
הרכיב המאפשר לכלל השחקנים במשחק לשתף מידע וחוויות הינו רכיב האמפתיה, שנועד לוודא כי כלל השחקנים יבינו שהם חלק מאותה קבוצת שחקנים ולא יתחילו לפגוע זה בזה בתוך המשחק, אלא ישתפו פעולה על מנת להפיק את הביצועים המיטביים.
אמפתיה כרכיב נפשי המאפשר העברת מידע ושיתוף נתונים
העברת מידע ברשת הקשרים החיים שכולנו חלק ממנה אינה יכולה להתקיים רק באמצעות המיינד ובשיתוף שכלתני ותו לא.
כדי לאפשר לנו להעביר זה לזה את מכלול החוויות וההתנסויות שלנו, כחבילה שלמה של נתונים נפשיים שניתן לנו להיעזר בהם, עלינו לקיים את מה שאני קוראת לו קשרים-חיים, שיש בהם חיבור רגשי ואמפתי, קירבה ומסוגלות לשים את עצמנו במקומו של האחר, ולחוש את מה שעובר עליו.
אני בטוחה שיצא לכם לחוות מצב, שבו אתם שומעים מאדם שפגשתם סיפור נוגע ללב, ואתם במלוא האמפתיה מתבוננים אל תוך עיניו ואומרים לו: אני ממש מבין לליבך וליבי איתך, זאת מכיוון שאתם חשים מעורבות עמוקה ומסוגלים לחוש את מצבו הנפשי של האדם שמולכם.
על פי המדע, האמפתיה היא תהליך פסיכולוגי, רגשי-שכלי, שבו אדם מבין ומרגיש במידה מסוימת את מצבו הנפשי של הזולת, תוך מסוגלות ליצור "כניסה לנעליו של האחר". בתהליך האמפתי מתפתחת רגישות וקרבה כלפי הזולת, כשלעיתים קרובות האמפתיה מתעוררת כתגובה למצוקה אצל אדם אחר.
האמפתיה אינה חד-כיוונית אלא דו-כיוונית, מכיוון שהיא מהווה אמצעי תקשורת לכל דבר, שבו אנחנו לא רק קולטים את מצבו הנפשי של הזולת ומבינים אותו, אלא גם מעבירים אליו מתוכנו אנרגיה נפשית שגורמת לו להרגיש שהוא מובן ומוכל, שהחוויה שלו אינה מנותקת ומופרדת, אלא ששותפים לה אנשים נוספים, כחלק מקהילה או רשת שיש בה הדדיות.
מעבר לעובדה, שהדבר מעודד ערבות הדדית ותחושה של שייכות וקרבה, עצם היכולת להציב את עצמנו במקומו של האחר יוצרת מצב, שבו אנחנו מסוגלים לחוש מצבים מגוונים מבלי שעברנו אותם על בשרנו, רק מעצם האמפתיה, שמוציאה אותנו מעצמנו ומחברת אותנו לאחר.
משמע, האמפתיה היא רכיב נפשי, שמאפשר לנו לצאת, ולו לרגע, מן המצב האשלייתי של הנפרדות, שבו אנו מצויים ולהתחבר זה לזה, כאל חלק מאותו מכלול, חלק מאותה רשת אנושית אחת.
האהבה היא רגש המעורר בכל בני האנוש את הזיכרון הקדמון של מי שהם באמת – הוויות קוסמיות נצחיות, החוות חוויית חיים גשמית
מתוך ערכת מסרים מאת לוהאריה
אבל רגע אחד…
אם במהות שלנו ובטבע שלנו אנחנו אמורים לפעול מתוך סינכרון זה עם זה, מה קורה כאשר גוף, שהינו סופר-אורגניזם המורכב מחלקים אינדיבידואלים אשר אינם מודעים להיותם חלק מן הגוף האחד הזה?
מה קורה כאשר המכלול הזה אינו מודע לעצמו?
מה קורה כאשר החלקים מאבדים את התקשורת המודעת ביניהם ואף פונים זה כנגד זה וכנגד הגוף הכולל שהם חלק ממנו?
הניתוק הרגשי בעידן הדיגיטלי
כאמור, כל בני האנוש, כפרטים אינדיבידואליים, מחוברים למערכת אחת גדולה.
אנחנו קשורים זה לזה, משפיעים זה על זה ומושפעים זה מזה. אך בעולם מפולג, מסוכסך ורווי מאבקים וקונפליקטים, מיטשטשת ונשכחת העובדה כי כל בני האדם הם חלק מרשת תודעה אחת. בכך, רבים אינם מתבוננים על האנושות כעל קהילה אוניברסלית, שהיא אסופה של כלל תפישות העולם, האמונות, המוסכמות והנורמות המשותפות לנו כבני אדם.
המפגש עם אנשים, ברמה הפשוטה והיומיומית, לרוב ממוטט את החומות של הנפרדות והעוינות ומסייע לעבור מניכור לחיבור. אך ממש כפי שקל ליצור חיבור כאשר אנחנו קרובים זה לזה, בעידן הדיגיטלי כאשר לא מתקיים קשר-עין וקיים מרחק פיסי, קל לפסול אנשים וליצור דה-הומניזציה שלהם אם לא פגשנו אותם מעולם.
המרחק הפיזי, היעדר קשר עין והניכור הרגשי שמתקיים בעידן הדיגיטלי מוביל לכך, שלמרות שאנו משתפים ונחשפים לכמויות מידע גדולות הרבה יותר מבעבר, המידע הזה לא מחלחל אל המערכת הרגשית של האדם.
בנוסף על כך, כאשר אנחנו מחוברים זה לזה, משפיעים ומושפעים משדה התודעה הקולקטיבי, שכולנו חלק ממנו מבלי להיות מודעים לכך – הדבר עלול להוביל לכך, שאין בקרת איכות על המידע הזורם בתוך הרשת הקולקטיבית, ובכך מידע שעובר בה יכול להטעות, להרעיל, לפגוע ולהרוס – במקום לרומם, להפרות ולקדם.
כך, הניכור והניתוק הרגשי רק מתעצמים ומרחיקים אותנו מן היכולת לחוות את הקיום שלנו באופן שהוא נועד להיות – חלק מרשת אנושית אחת.
בכך, אנחנו לא פועלים על פי הערכים האוניברסליים, המאפשרים קיום אישי וכוללני, שיש בו הפריה הדדית, חילופי מידע שיוצרים בוחן מציאות בהיר ושיתוף מידע, שמאפשר לנו לצמוח ולשגשג כשלם הגדול מסך חלקיו.
רכיב האמפתיה הוא המאפיין המרכזי, שאמור היה לאפשר לנו לפעול כסופר-אורגניזם – שלם הגדול מסך חלקיו, הפועל בעיקרון השזירה הקוונטית ומאפשר לנו קיום הרמוני ורב-גוני. אך העולם הדיגיטלי וההאצה הטכנולוגית, יצרו כשל תפקודי בחברה האנושית, עודדו ניכור, החלישו ופגמו ברכיב האמפתיה ובכך, נוצרה סכנה של ממש.
כאשר אנחנו מסתמכים על הקשרים הווירטואליים ונוהים אחר פוליטיקת הזהויות, שמטפחים ערוצי המדיה והרשתות החברתיות, אנחנו למעשה מתכחשים לטבע הקוסמופוליטי שלנו, נוטשים את העוצמה שטמונה ברשת הקשרים האוניברסליים, שכולנו חלק ממנה ומתבודדים באזורים המנוכרים והמנותקים של הזהותנות, המרחיקים אותנו מן המכלול שאליו אנחנו שייכים ובכך, גם מרחיקים אותנו מעצמנו.
את התוצאות המיידיות של הדברים ניתן לראות ממש בימים אלו, וכתבתי על כך במאמר טרור בעידן הפוסט אמת.
תרבות הניכור – הפגימה ברכיב האמפתיה
העקרונות הקוסמיים-אוניברסליים של פעולה ברשת של קשרים חיים, מתקיימים בקהילות האנושיות. הקהילות האלו פועלות על פי העיקרון של ״מכניקת שדות מקושרים״, גם אם הן אינן מודעות לתהליכי החלפת הנתונים המתרחשים ברקע של שיתופי הפעולה ומערכות היחסים השונות, הקיימות בבסיס החיים היומיומיים וההתניות התרבותיות והחברתיות.
רשת התודעה האנושית הקולקטיבית מבטאת את המציאות המשותפת שבה חיה האנושות, ומשקפת את מערכות האמונה של האנושות ואת תפישת העולם שלה.
התודעה הקולקטיבית מעוצבת על-ידי מערכות השפעה, שחלקן חיוביות ואילו אחרות מתמרנות את התפישה ואת הנפש האנושית ויוצרות מניפולציה על התודעה.
העברת המידע בתוך התודעה האנושית הקולקטיבית, מתרחשת כל העת והיא נעשית באופן שכלי, מנטלי ומודע באמצעות שיתוף מידע והחלפת רעיונות, וגם באמצעות חשיפה לרעיונות ולמחשבות שמשודרים על בסיס מתמיד דרך אמצעי התקשורת והרשתות החברתיות.
תרבות המסכים והרשתות החברתיות מעניקה לנו אשליה של קירבה, אינטימיות ותקשורת – אך פעמים רבות, שיתוף המידע הזה נשאר ברמה המנטלית ומשמר מצב הוויה של ניכור, שבו אנחנו אמנם קוראים מידע או צופים במידע, שמגיע אלינו מכל רחבי העולם, אך עושים זאת באופן חלקי וחסר שאיננו יוצר חיבור אמיתי, בהיעדר ההכרה ברשת הקשרים החיים שכולנו חלק ממנה, כסופר-אורגניזם ענק שהוא הציביליזציה האנושית.
כשאנחנו קוראים, צופים ומעבדים מידע באמצעות מסכים ומכשירים טכנולוגיים, אנחנו משתפים מידע באופן שכלתני. כך מחברים אותנו אמצעי המדיה והרשתות החברתיות זה לזה באופן מלאכותי וחלקי, כאשר מנגד, הם מזינים אותנו בתכנים היוצרים ניתוק וניכור ומעצימים אשליה של נפרדות.
האשליה הזאת, שאותה מטפחים גורמים רבים דרך הרשתות החברתיות ואמצעי המדיה, גורמת לנו לתפוש את עצמנו כיצורים אינדיבידואלים המחולקים לאומות, דתות, לאומים, גזעים, דעות פוליטיות ושלל זהויות, שמסתירות מאיתנו את העובדה שכולנו שייכים לאותה רשת קולקטיבית ושכולנו מאותו המקור.
אשליית הנפרדות מלווה אותנו משחר ימינו כציביליזציה. אך ככל שהממשקים האנושיים מתמעטים ואת מקומם תופשת תרבות המסכים ופוליטיקת הזהויות, כך הנפרדות מתגברת ומעצימה חוויה של ניכור, שיש בו שרירותיות והיעדר אמפתיה אנושית פשוטה ובלתי אמצעית.
אז איך יוצאים מתרבות הניכור ומפוגגים את אשליית הנפרדות?
איך נוכל לקיים את רשת הקשרים החיים הזו באופן הרמוני, שיש בו הפריה הדדית בתהליך של התפתחות של כלל חלקי המערכת, ויכולת לשתף את המידע באופן שתורם לצמיחת הפרט והכלל גם יחד?
הקשר שבין אמפתיה לתודעה שיתופית
כאשר רכיב האמפתיה פעיל וער, הוא מפעיל באדם תודעה שיתופית שאני קוראת לה גם תודעת הנחיל. הוא מחבר כל פרט אל רשת של קשרים חיים, שמבוססים על קירבה, הדדיות, הפריה הדדית והתפתחות מתמדת.
בממשק אמפתי מופעל כוח, שמחבר אותנו לטבע האוניברסלי שלנו, כך שהאדם יוצא לרגע מן האני שלו, מכוונן את ערוצי הרגש וההבנה שלו לקליטת מצבו הנפשי של האחר ובכך, מקבל מן הזולת מידע חוויתי שהוא זמין ונגיש, ומעביר לו בחזרה מידע חוויתי תומך ומעצים.
היכולת האמפתית הינה כעין ״חוש נוסף״ שתכליתו לחבר אותנו לשדה התודעה הקולקטיבי – הרשת האנושית שכולנו מהווים חלק בלתי נפרד ממנה. רכיב האמפתיה מאפשר לנו, למרות הזהויות השונות המפרידות בינינו, להתחבר למכנה המשותף של כולנו – עצם היותנו חלק ממשפחת האדם.
כאשר אנחנו חווים אהבה, גם אם היא אישית וסובייקטיבית, היא יכולה לעורר בנו את הזיכרון של אהבה אוניברסלית, המחברת את כולנו זה לזה בקשר עמוק של שותפות גורל ואחדותיות
מתוך ערכת מסרים מאת לוהאריה
האמפתיה אינה רק איכות נפשית-אנושית אלא גם ביטוי ארצי של מנגנון קוסמי, שנועד לחבר זה לזה את כל חלקי הסופר-אורגניזם הגדול, שהוא הקהילה האנושית עלי אדמות.
יש באמפתיה חוויה פנימית מובנית של שייכות לאותו מכלול והיא מהווה רכיב תקשורת שעושה את כל ההבדל בין חיים נפרדים, אגוצנטריים, מנוכרים ומנותקים מן החוקיות האוניברסלית, לבין חיים מתוך חיבור, ראיית האחר וראיית הכלל ויכולת לקחת חלק בישות הסינרגטית האדירה שכולנו מהווים חלק ממנה.
כוחה של אמפתיה כרכיב תקשורת טמון ביכולת שהאמפתיה מעניקה לנו להעביר מסקנות, חוויות ותובנות, מאחד לשני, מה שמאפשר ליצור מערכת שיתופית יעילה.
זהו מכלול שיתופי שבו לא כולם צריכים לחוות את אותו הדבר, אלא מתנהלים באופיין פעולה רשתי, שבו פרטים אינדיבידואלים שונים ומגוונים, חווים חוויות רבות ושונות במקביל, ומשתפים אותן באמצעות אמפתיה, קשרים מנטליים וקוגניטיביים ופעולה כרשת תודעה קולקטיבית מודעת, מה שיוצר מעגל צירופים אדיר של ישות המתפקדת כאורגניזם-על – שלם הגדול מסך חלקיו.
תפקידו של רכיב האמפתיה במעבר הגדול
המעבר מניכור לחיבור ומניתוק לפעולה כרשת תודעה קולקטיבית, מאפשר לצאת ממעגל סגור בו נתונה האנושות אל עבר שלב אבולוציוני חדש.
המעגל הסגור הוא ההתנהלות כאינדיבידואלים מנותקים ומנוכרים, שנעים בתוך ההסללות של ההתניות התרבותיות ועושים עוד ועוד מאותו הדבר, תוך שהם פונים שוב ושוב זה כנגד זה וכנגד הגוף הכולל שהם חלק ממנו.
השלב האבולוציוני החדש הוא שלב של שותפות מודעת ברשת התודעה הקולקטיבית, והתנהלות כפרטים ייחודיים הרואים עצמם חלק ממכלול, פועלים בתוך הסופר-אורגניזם האנושי בתיאום ויוצרים תיעול משאבים מתוך שיתוף נתונים, שהם גם שכלתניים אך גם חווייתיים-רגשיים.
המעבר הגדול שאנו מצויים בעיצומו, דוחף אותנו כציביליזציה להתרחב ולהתפשט אל מעבר לגבולות החומר, הזמן, המרחב, העולם והאנושיות שלנו כפי שהכרנו אותם עד כה.
ההתרחבות וההתפשטות הזו דורשת מאיתנו לאמץ אל ליבנו את עקרונות הפעולה האוניברסליים והקוסמיים, שנועדו להדריך אותנו בתנועה האבולוציונית שלנו, אל שלב חדש בקיום שלנו כציביליזציה, המצוי מעבר לתקרת הזכוכית הקולקטיבית.
האמפתיה תהווה מרכיב משמעותי במעבר הזה, מכיוון שהיא זו שתאפשר העברה של מידע שהוא מעבר לשכל, להיגיון ולתבניות המחשבה המוכרות, והיא זו שתחבר אנשים להכרה אוניברסלית, שמצויה מעבר לתבניות של חומר וחומריות.
האמפתיה היא זו שתעיר באנושות את תודעת הנחיל ותאפשר לרשת התודעה הקולקטיבית האנושית להתנהל כשלם הגדול מסך חלקיו ופועל כרשת של קשרים חיים, שמבוססים על שייכות, גורל משותף, ערבות הדדית ותיעול משאבים חכם והרמוני.
תודעת הנחיל היא זו שתאפשר לאנושות לממש באופן מודע את עיקרון השזירה הקוונטית, שבו החלקיקים הווים את עצמם כפרטים ייחודיים, אבל גם כחלק מאותו שדה מאוחד, ואז מקיימים ביניהם מערכות השראה והחלפת נתונים בצורה מודעת ותבונית, באמצעות רכיב האמפתיה.
האמפתיה תעודד את מעבר השלב האבולוציוני, ממצב של ניתוק וניכור למצב של הדדיות, חיבור ופעולה ברשת קשרים חיים שתעניק לכל החברים בה אוריינטציה, רוחב יריעה, ריבוי זוויות התבוננות ויכולת לממש שיאים התפתחותיים (שיאי מטריצה) בתוך הנחיל, המשותפים עם כל חברי התודעה השיתופית ומובילים לקפיצה התפתחותית בנחיל כולו.
על כך במאמרים הבאים.
לצפייה בפודקאסט שלי ושל דר אודות רכיב האמפתיה:
