|
Getting your Trinity Audio player ready...
|
שיטות רוחניות רבות מדברות על "לחיות את הרגע הזה", ״להיות בהווה״, "לחוות את הכאן ועכשיו" אבל בגישה כלפי רגע ההווה, נדרשת פרספקטיבה שגם מחברת אותו לרצף שאליו הוא שייך – חלק ממרקם הזמן, שהינו בלתי נפרד גם מהעבר והעתיד.
ההתמקדות ברגע ההווה, טומנת בחובה לא רק יתרונות אלא גם חסרונות.
כשהתודעה ערה, יש בה את ההכרה כי זמן ההווה הוא רגע אחד בלבד, נקודה מתוך אסופה של רגעים דינמיים שאנחנו משפיעים עליהם בבחירות שאנחנו יוצרים, לחיוב ולשלילה.
איך נוכחים בהווה מבלי לאבד את ההקשר הכולל ומבלי לטבוע אל תוך חוויה רגעית ולהפוך אותה לכל מה שקיים?
איך נוכחים בהווה מתוך מודעות ערה והכרה פעילה?
על כך ועוד במאמר הזה.
האדם כישות דינמית
הגוף והנפש שלנו דינמיים. הם נמצאים כל הזמן בהשתנות, גם אם איננו מודעים לכך.
אפשר לשים לב לדינמיות הזו של הגוף והנפש, כשהיא ברורה ומובחנת – כלומר כאשר חווים נקודות שיא או לחלופין נקודות משבר מאוד חזקות וברורות, במהלך החיים עצמם במחזורים של חודשים ושנים.
ניתן לזהות את הדינמיות הזו גם ביומיום.
לעיתים, הגוף מותש ועייף ואנחנו מתקשים לקום בבוקר ולעיתים אנחנו קמים רעננים ומלאי מרץ ויוצאים אל היום שלנו אופטימיים ומלאי תשוקה לחיים.
לעיתים פצעון מופיע על פרצופינו בדיוק כשאנחנו רוצים להיראות במיטבנו ולעיתים אנחנו מרגישים שאנחנו נראים נפלא.
גם מצב הרוח שלנו דינמי, לפעמים מעונן ולפעמים שמשי ואביבי.
בפועל כל החיים שלנו מורכבים מדינמיקה המזכירה פעימות של לב: פעימה-מנוחה, פעימה-מנוחה, פעימה-מנוחה וחוזר חלילה במחזורים שמבטאים את מקצב החיים ואת הדינמיות של הרקמה החיה של הגוף והנפש.
כתבתי על כך במאמר מתח חיובי:
״החיים האנושיים מורכבים מריתמוס-מקצב שיש בו מעבר בין כוחות מנוגדים שנועדו להפעיל זה את זה ולהשלים זה את זה. האיזון המתמיד שבין שני המצבים של מאמץ ומנוחה, רוח וחומר, תודעה וגשמיות, גוף ונפש, יכול ליצור מתח חיובי בין שני מצבים מנוגדים. כשיודעים לנהל את המתח החיובי הזה באופן מודע, הוא מהווה כוח שמטעין ומתניע את פעימות החיים ומאפשר לנו להשתפר, לצמוח ולהתפתח, מתוך איזון והקשבה״
במאמר הזה אני מבקשת לעסוק במעבר הרמוני בין הכוחות המנוגדים אותם תיארתי, ולהסביר מהי הגישה המאפשרת ליצור את התנועה הזאת בפשטות מבלי להסתבך.
שהות ברגע ההווה – יתרונות וחסרונות
אני מוצאת שפעמים רבות אנשים כל כך שקועים בקושי של רגע ההווה, עד שהוא ממלא את הנפש שלהם בחוויה של עול ומועקה, והמציאות הזו הופכת להיות כל מה שמתקיים, ההזדהות עם מצב רגעי, עלולה ליצור היאחזות בו כמציאות המוחלטת והבלעדית ואז הנצחה של המצב הרגעי והפיכה שלו למצב מתמשך.
ההיקשרות לרגע ההווה, ממש כמו ההיקשרות לעבר, יכולה ליצור תעתוע. זאת מכיוון שהיא לוקחת מרחב קוונטי ודינמי, מקבעת אותו והופכת אותו לנוקשה. בכך ההיקשרות למה שנתפש כטוב וחיובי עלולה ליצור תלות, התמכרות וקפיאה על השמרים. מאידך, ההזדהות ועם מה שנתפש כרע ושלילי והשקיעה בתוכו עלולה להנציח את המצב הזה ולהפוך אותו למציאות מתמשכת.
כאמור בהקדמה למאמר זה, שיטות רוחניות רבות מדברות על היכולת ״להיות בהווה״. אך ההתמקדות ברגע ההווה, טומנת בחובה לא רק יתרונות אלא גם חסרונות.
כאשר נוצרת הזדהות עם רגע הווה קשה וכואב, מבלי לראות שהוא רק חלק אחד מתוך רצף של רגעים מגוונים – הוא עלול להפוך לכל מה שקיים, למציאות מוחלטת שאין בלתה. הדבר עלול ליצור קושי וסבל גדולים, ייאוש, פחד ואובדן תקווה, שמחלישים את הנפש והגוף ומובילים לפסיביות.
אך זהו רק צד אחד של המטבע, שהוא הצד הפסיבי, ששוקע אל תוך רגע הווה קשה או מאתגר, צולל אל תוכו ומאבד את החיוניות והיכולת לקיים מודעות ערה ובחירה מפוקחת.
הצד השני של המטבע, הוא צד אקטיבי, שמעצם ההזדהות עם קושי ואתגר רגעי, מבקש לברוח ממנו וזאת באמצעות אסקפיזם שתכליתו ניסיון למלא את תחושת המצוקה והקושי בהסחות דעת שמובילות פעמים רבות לנהייה אחר ממסכי רגש, בצורה של התמכרויות להנאות רגעיות.
אל מול שתי הגישות האלו – פסיבי ואקטיבי, ניתן לנקוט בגישה פרואקטיבית – אל נא תטעו, היא אינה תמיד כרוכה באקט חיצוני, מספיק שאתם נוקטים גישה פרואקטיבית כלפי עצמכם, למשל באמצעות מחשבות תומכות, או הכלה את עצמכם מתוך סבלנות וראית ההקשר הכולל, שבתוכו רגע ההווה מתקיים, הדבר יכול להעניק לכם פרספקטיבה ופרופורציה שונה.
ההזדהות עם מצב רגעי, עלולה ליצור היאחזות בו כמציאות המוחלטת והבלעדית ואז הנצחה של המצב הרגעי והפיכה שלו למצב מתמשך.
להיות בהווה – אבל לשמור על הרצף
הרגע הזה, רגע ההווה הנתון – הוא חלק ממרקם הזמן, בלתי נפרד גם מהעבר והעתיד. נקודה מתוך אסופה של רגעים דינמיים שאנחנו משפיעים עליהם בבחירות שאנחנו יוצרים, לחיוב ולשלילה. זהו מצב תודעה שיש בו פרספקטיבה ושלא נאחז במה שקיים, לטוב ולרע, ומבין שהכל דינמי, מצוי בתנועה ונתון לשינוי והשפעה.
אם זוכרים שהנפש והגוף דינמיים, אפשר ברגעים של מצוקה וקושי לשמר פרספקטיבה ונקודת מבט שיש בהן את ההכרה כי זהו רק רגע אחד מיני רבים. וכי אמנם ברגע הזה התחושה היא שאנחנו לא במיטבנו, אבל הכל דינמי, ולכן התחושה של הנפש או הגוף הירודים תשתנה ותתחלף בתחושה אחרת ושונה.
החיים, הגוף, והנפש, הם רקמה חיה, חומר חי נושא תודעה, חלק ממציאות גמישה, דינמית, שטמונות בה אפשרויות רבות.
כל רגע נתון, הוא רק פיסה מתהליך רחב הרבה יותר שיש בו עליות וירידות, פעימה ומנוחה, שמבטאים את מקצב החיים.
היחס שלנו אל העליות והמורדות שבחיים – אל הריתמוס של הפעימה והמנוחה, אל תחושת ה״טוב״ וה-״רע״ שכולם חלק מרצף אחד מתמשך, הוא זה שיקבע את טיבה של החוויה הפנימית שלנו ויגדיר את המציאות בתוכנו ומחוצה לנו.
ובשורה התחתונה, ברמה הכי פרקטית: כשקשה לכם לקום בבוקר, כשאתם מותשים, עצובים, עייפים, חוששים, או מודאגים – נסו להחליף את תחושת העול או הקושי, או הרתיעה מן המצב הנוכחי, בקבלה של המצב מבלי לשפוט אותו והכלה שלו מתוך הפרספקטיבה שאני מציעה לכם כאן.
במקביל, נסו להעלות בעיני רוחכם את כל הרגעים שבהם הייתם במיטבכם.
הזכירו לעצמכם כי בכאן ובעכשיו אתם חווים חוויה רגעית של קושי, אך אם לא תאחזו בו או תיקשרו אליה, היא תחלוף עם מקצב החיים.
כטבעה האותנטי של הדינמיות של הישות האנושית שלכם – הוויה משתנה ומתחלפת, תודעה המגולמת בחומר חי-ישות המתפתחת ומשתנה כמו החיים עצמם.
