צורך הזמנים – חיבור לעולם הסיבות
אני רוצה לשתף אתכם במחשבות שיש לי על המצב בארץ ובעולם, על הצורך האקוטי להעצים אנשים שחושבים באופן חדש ומחזיקים בתודעה ובכלים לעיצוב מציאות, ועל הקשר של כל אלה ליכולת ליצור בוחן מציאות ולרוחניות בלתי תלויה.
הרבה אנשים ממוקדים ברצון להעצים את עצמם, ומחפשים כלים פרקטיים כדי לעשות זאת.
הרצון להשתפר ולהתעצם הוא חשוב, אך כשהוא ממוקד אך ורק בעצמי הוא מוביל אנשים, פעמים רבות, להתמקד בתוצאות מבלי להבין את עולם הסיבות.
הדבר גורם לכך שאין באמת הבנה מה גרם לתוצאות המסויימות לקרות ובכך אין אפשרות לעבור מהתנהלות אקראית לעיצוב מציאות מודע, וחבל.
העיסוק של אותם האנשים בתוצאות, מפספס את היכולת לחשוב מחוץ לקופסא, להרחיב את תפישת העולם האישית ולהבין את ההקשר הכולל שבתוכו החיים שלהם קורים (בכוונה אני כותבת קורים, כי הם מתנהלים ולא מנוהלים).
על מנת ליצור עיצוב מציאות מודע, נדרש תהליך הכשרה, שמלמד כיצד ניתן לפעול על פני הרצף השלם שבין תודעה ורוח, מודעות עצמית, טרנספורמציה של הנפש ויכולת להוציא אל הפועל ולהגשים רעיונות ורצונות, באופן שיש לו אימפקט והשפעה על הרווחה האישית, על המימוש העצמי ומתוך כך גם השפעה על הסביבה.
הדבר קשור ליכולת להביא אל חיי היומיום רוחב יריעה תודעתי ותפישתי, שהנפש מסוגלת להכיל ואז לתרגם אותו לעשייה שיש בה כיוון מוגדר ומובחן, וכוונה בהירה וצלולה.
את כל אלה, אפשר לעשות, כאשר התודעה האישית מכילה גם היבט רוחני, המעניק ערך מוסף לקיום האישי וטוען אותו במשמעויות, שהינן מעבר לעולם הפיסי והגשמי.
שאלות שכדאי לשאול בתקופה הזאת:
מהי המציאות שאנחנו חיים בה? מה היא מייצגת? מה היא מאפשרת לנו? מהם קשרי הגומלין שלנו איתה?
איך מחשבה באמת יוצרת מציאות? האם מחשבה יוצרת מציאות, גם כשהיא מלכתחילה מוטה על ידי נורמות ודעות קדומות?
מהי בחירה חופשית? האם היא אכן מתקיימת? איך זה קשור למכניקת הקוונטים? איך זה קשור לטרנספורמציה? איך כל זה קשור לרוחניות בלתי תלויה, לטיפוח התודעה, למנהיגות, ליכולת לקחת חסות על אחרים?
ואיך כל אלה מתחברים, למימוש עצמי וליכולת לקחת אחריות על המציאות האישית?
איך ניתן לחוות רווחה וצמיחה שמשפיעות על המימוש העצמי ועל המציאות הקולקטיבית?
מהי רוחניות?
הרוחניות היא חלק בלתי נפרד ממי שאנחנו, היא כמו אוויר לנשימה, כמו חמצן שמאפשר לנו להזרים אל החיים הגשמיים שלנו הזנה השראה, ערכים ומשמעות.
רוחניות היא ערוץ התיווך שבין תודעה מופשטת לבין משמעות ממשית. רוחניות לוקחת פוטנציאלים מופשטים ופורשת אותם לערכים ברי יישום.
הניתוק מהרוח יוצר התרחקות של אנשים מעצמם ומפריד אותם מאחד המרכיבים החשובים ביותר של הקיום השלם של כל אדם ואדם. הניתוק הזה, מוליד חוויה של רעב וריקנות פנימית ומוביל למרדף מתמיד במרוץ החיים בניסיון למלא את החוסר הפנימי שאינו יודע שובע.
הפניית הגב לחלק הרוחני שקיים בכולנו, עלולה לגרום לתחושת היעדר תכלית, ואף למצוקות נפשיות ופיזיות.
יש אנשים שתחום ההתמקצעות שלהם הוא לחבר אחרים לרוחניות, ללמד אותם דרכים, מתודות ורעיונות, המאפשרים לחיבור הרוחני של האדם להתבסס עד שהוא עומד בזכות עצמו.
החיבור לרוחניות, לא נועד להיות בצורה שבה מישהו שם לאדם מיכל חמצן על הגב ואומר לו: ״הנה, קח ותחווה הקלה, וכשיגמר לך בוא אלי שוב כדי לקבל חמצן ובכך תהיה תלוי בי״.
חיבור לרוחניות באופן שלם ומלא, יהיה חיבור עצמאי ובלתי תלוי – חיבור שאין בו תלות במורה או במערכת חוקים חיצונית, אלא פסיעה במסע של גילוי עצמי שאין עליו תקרת זכוכית והוא מסע מתמיד ועל סופי, המעצים את האדם ואת יכולתו לנהל את חייו מתוך חוסן תודעתי ונפשי ובחיבור לערכים ותפישת עולם שתומכים רווחה, שגשוג וצמיחה.
במסע הזה של התפתחות רוחנית – המורה, החונך או איש המקצוע – יעניק השראה ויסייע לאדם ליצור את הממשק הפנימי מתוכו, כך שיוכל לחוות באופן פנימי, אינטימי ואישי את כל הרצף שבין תודעה, משמעות, ערכים, נפש וגוף.
האם ניתן לנוע בדרך רוחנית במסע התפתחות מתמשך?
אכן כן, כאשר המסע דינאמי, הדרך פתוחה ומתחדשת וההליכה בדרך מאפשרת התרחבות מתמדת אל מעבר לתקרת הזכוכית, מתוך התחדשות, סקרנות, מוכנות לנבוע מכל הקיים והיש, להתחדש, לצמוח ולפתוח עוד ועוד אפשרויות להביע רוחניות בגשמיות ולבטא מימוש עצמי מועצם.
כדי להבין את משמעות הרוחניות ביתר שאת, אני רוצה להזמין אתכם לתרגיל מחשבתי:
שאלו את עצמכם: האם הנשמה שלנו רוחנית?
האם יש לה דת? או זהות לאומית כזו או אחרת?
אם אחזור לנושא הרוחניות ואשיב על השאלה הזו, הרי שהנשמה אינה צריכה להגדיר עצמה כרוחנית, או לפתח רוחניות, מפני שהיא מתקיימת במרחבים מופשטים, שבהם הקיום הוא אל-פיסי, מרחבים קווונטיים, שבהם הכל גלוי וצפוי וכולם מחוברים לטיבו של הקיום, להשראה קוסמית, ולים התודעה הגדול של היקום הרב ממדי.
כאמור, בעולם הגשמי שבו אנו חיים – רוחניות היא ערוץ התיווך בין תודעה מופשטת לבין הגשמה ממשית.
לרוחניות ערוצי ביטוי רבים, היטלים שונים ומגוונים של האמת, המחוברים לתכלית שיש לה משמעויות יישומיות בנות הגשמה.
הרוחניות, היא חלק בלתי נפרד מן הישות האנושית, בדיוק כמו הגוף והנפש שלנו והיא למעשה נועדה לאפשר לכולם חיבור בלתי תלוי ל״אוקיינוס אוניברסלי של חמצן״ שהוא כמו אוויר לנשימה- זהו מרחב ענק, ים אדיר של תודעה, השראה, חשיבה מופשטת ואפשרויות רעיוניות שניתן להגשימן הלכה למעשה.
בחירה בדרך רוחנית אינה סותרת הליכה בדרך עצמאית, זאת מכיוון שהתפתחות בדרך רוחנית, נועדה לפתח באדם עצמאות רוחנית בלתי תלויה ולהקנות לו יכולת לאמוד תהליכי חיים, להתבונן עליהם בפרספקטיבה רחבה, לחשוב חשיבה עצמאית, לקיים בוחן מציאות ובעזרת כלים, ערכים ועקרונות פעולה לצקת את המשמעות הייחודית האישית אל תוך עולם ההגשמה שבו אנו חיים.
ההיצמדות לדת – בלימת חיבור רוחני חדש ובלתי תלוי
בעולם שלנו, הרבה מהאנשים הביצועיסטים והקרייריסטים, שחותרים להצלחה וליצירת שינוי, מתייחסים לרוחניות כאל משהו מופשט, תלוש מן המציאות, שאין בו נגיעה לעולם המימוש והעשייה. לחלופין, הם מחברים רוחניות לדת ומסורות כפי שהן מקובלות ומוכרות ותו לא.
בקרב רבים בישראל רווחת התפישה שהחיבור לדת היהודית ולמסורת שלה, הוא החיבור הבלעדי לשורשי קיומנו, החיבור הזה מעניק ביטחון ותחושת זהות, ערך ושייכות. אך האם הוא החיבור הבלעדי? ומעבר לכך, מהם החסרונות של חיבור זה?
בפועל, ההיצמדות לדת ולמסורות במבנה השמרני שלהן, יוצרת תהליך של קפיאה על השמרים ואף ניוון, שבו החיפוש הרוחני נע באופן אוטומטי אל הדת הממוסדת והמקובעת, מבלי להבין שקיימות אלטרנטיבות של חיבור רוחני התואמות שלב אבולוציוני חדש ומתקדם יותר, אשר פותחות פתח לתודעה רחבה שאין בה גוון דתי ויש בה ממשק רוחני מאפשר, מצמיח ובעיקר בלתי תלוי בממסד דתי כזה או אחר.
ההליכה האוטומטית אל הדתיות כמייצגת חיבור רוחני, אולי נתפשת כ"חיבור לשורשים", אך אלו שורשים שנדרש היה לנו להסכים לצמוח מהם אל השלב הבא בביטוי הרוחני שלנו.
כאשר שורשים נמצאים בסטגנציה, הם עלולים להירקב ובכך לגרום למוות של העץ כולו.
כתבתי על כך במאמר – מתן תורה – חוזה בין העצמי האנושי לעצמי האלוהי.
השלכות הנהייה אחרי הדת כחיבור בלעדי לרוחניות באה לכדי ביטוי בתנועה במעגל סגור של תפישות, אמונות ואורח חיים, המייצגים תמונת מצב ישנה ולא רלוונטית, שגם טומנת בחובה, פגיעה בחופש הביטוי ובזכויות של אוכלוסיות המייצגות אורח חיים עדכני ומתקדם. לדוגמא, הדת מפלה ומדירה נשים, מפנה עורף לחברי קהילת הלהט״בק, מטפחת עליונות יהודית, ומנציחה אורח חיים שאינו בר קיימא.
רוחניות אינה דת ואינה קשורה לדת. חיבור רוחני קיים בכל אחד ואחת והוא ממשק בלתי תלוי של האדם אל מקור היותו ואל מכלול הקיום שלו. זהו ממשק המאפשר לעולם התודעתי, הערכי והרעיוני של האדם, להתרחב אל מעבר למציאות הגלויה לעין, להכיל תפישות מופשטות העוסקות במהות הקיום ובתכלית ולתרגם אותן למשמעויות בנות יישום בחיים עצמם.
החיבור האוטומטי שבין רוחניות לבין דת, מגביל את היכולת של אנשים להתחבר לחשיבה חדשה, שפורצת את גבולות המוכר והידוע ומתרחבת תודעתית, באופן התואם את הקידמה הטכנולוגית, שאם אינה מגובה בחיבור חי לתודעה, ערכים ורוחניות, עלולה להיות הרת אסון.
הדבר בולט מאוד בכוחות החברתיים והפוליטיים, בארץ ובעולם הנעים בין נהייה אחר שמרנות דתית ממוסדת, לבין חילוניות ליברלית ולעיתים אף צינית, המנותקת לחלוטין מתפישת עולם רוחנית. זוהי תנועה בין שני כוחות מנוגדים שהמשותף להם הוא ניתוק מהתפתחות תודעתית, ואקום רוחני וסטגנציה.
בפועל, זו הסיבה למעגל הסגור שרבים מצויים בו, שיש בו סטיגמה על מהי רוחניות ונתק בין רוח לחומר, או בין הצלחה גשמית, עסקית וכלכלית לבין חיבור לעולם רוחני, שיש בו לא רק תודעה וערכים, אלא גם ראיה של הקשר אוניברסלי רחב שבתוכו מתקיימים החיים שלנו.
חשוב לי להדגיש, כי אינני מזמינה להתנתק מן השורשים שלנו, מן המסורות והידע הטמונים ביהדות או בכלל בדתות השונות, אלא להסכים לנבוע מהן אל השלב הבא, שיש בו צמיחה והשתנות דינמית של התודעה, הערכים, תפישת העולם, הנורמות והמנהגים השונים – כך שהם יאפשרו חיבור רוחני עדכני, חדש ובעיקר בלתי תלוי.
ההיצמדות לדת ולמסורות במבנה השמרני שלהן, יוצרת תהליך של קפיאה על השמרים ואף ניוון, שבו החיפוש הרוחני נע באופן אוטומטי אל הדת הממוסדת והמקובעת, מבלי להבין שקיימות אלטרנטיבות של חיבור רוחני התואמות שלב אבולוציוני חדש ומתקדם יותר, אשר פותחות פתח לתודעה רחבה שאין בה גוון דתי ויש בה ממשק רוחני מאפשר, מצמיח ובעיקר בלתי תלוי בממסד דתי כזה או אחר.
חיבור רוחני – כמו אוויר לנשימה
התקופה בה אנחנו חיים דורשת תודעה פתוחה, חשיבה חדשה ורוחניות בלתי תלויה, שמאפשרת לאנשים לחיות את חייהם ולממש את עצמם באופן חדש, הפורץ תקרות זכוכית, הן אישיות והן קולקטיביות.
למעשה, החיבור הרוחני, שמעניק לקיום האישי משמעות מורחבת, הוא כמו אוויר לנשימה והוא חיוני וקריטי ליכולת לקיים בוחן מציאות וחוסן תודעתי וערכי במציאות הרוויה בממסכי תודעה.
האנושות של תחילת המאה ה-21 נתונה להשפעות שרבות מהן לא מיטיבות עם היציבות והבריאות הנפשית ואף פוגמות ביכולת להרחיב את התודעה, לפתח חשיבה מקורית, להקשיב לפנימיות ולקיים בוחן מציאות בהיר. כתבתי על כך במאמר מי גונב לך את הלב? על חוסן רגשי בעולם משתנה.
לכן דרושה רוחניות בלתי תלויה, עצמאית, שבה האדם לומד לקיים תקשורת עם חלקים נוספים של מי שהוא, להתחבר לרצף שבין העצמי המופשט והגבוה ובין העצמי הגשמי והפיסי, ולעשות זאת ללא גורמי תיווך המאלצים אותו להיות תלוי ובלתי עצמאי.
החיבור הרוחני, הוא ערוץ ההזנה לנפש, שמאפשר לקיים יציבות בתוך עולם משתנה ולהרחיב את התודעה אל מעבר למגבלה התפישתית של הנורמות והאמונות המגבילות. הנפש האנושית של ימנו, כמהה להזנה רוחנית חדשה, שתוביל אותה מבעד לזמנים המטלטלים בהם אנו מצויים, אל השלב הבא באבולוציה שלנו כמין אנושי.
זוהי תקופה משמעותית מאוד בהיסטוריה האנושית. אני קוראת לתקופה הזו ״המעבר הגדול״, מכיוון שהיא מובילה, לא רק מן המאה ה-20 למאה ה-21, אלא גם מהמציאות, כפי שהכרנו אותה, למציאות חדשה לגמרי, שעד לא מכבר נתפשה כמדע בדיוני.
אנו חיים בימי הביניים של העת החדשה, בחלון בזמן שבו הכל מתערער ומטלטל, על מנת להפר את הקיבעון והסטגנציה, ולדחוף את האנושות להיפתח לחדש. על האנושות לשנות את דרכי החשיבה ואופייני ההתנהלות שלה, לתקן את הנזקים המצטברים שיצרנו לאורך תקופות ארוכות, לחשב מסלול מחדש, וליצור איתחול ושינוי של התודעה האנושית, של תפישת העולם ושל סגנון החיים.
זוהי תקופה המאופיינת בהאצה טכנולוגית ובהצפה של הרבה מן הכשלים שעלינו להתמודד איתם כציוויליזציה, בטרם נוכל לנוע אל שלב חדש.
התקופה בה אנחנו חיים דורשת תודעה פתוחה, חשיבה חדשה ורוחניות בלתי תלויה, שמאפשרת לאנשים לחיות את חייהם ולממש את עצמם באופן חדש, הפורץ תקרות זכוכית, הן אישיות והן קולקטיביות.
המעבר הגדול
אנחנו נמצאים בתקופת ״המעבר הגדול״, שבה האנושות נעה משלב אבולוציוני אחד לאחר.
אי אפשר להתעלם מהאינטנסיביות שבה העולם שלנו מצוי, מהשינוי המהיר בכל תחומי החיים ומתהליכים גלובאליים ומקומיים המערערים את היציבות, את הוודאות ואת תחושת הביטחון האישי.
המעבר הזה משתקף אלינו מכל מכל עבר, והוא מהווה צומת דרכים היסטורי שמציב אותנו כפרטים וכחברה בנקודת בחירה: האם להסכים להשתנות ולחוות רנסנס תודעתי ותרבותי? או האם להמשיך ולעשות עוד מאותו הדבר, במעגל סגור שיוביל אותנו כאנושות וגם כפרטים לדעיכה תרבותית וכילוי עצמי?
ברקע מתרחש מאבק איתנים בין העולם הישן לעולם החדש, זהו מאבק בין כוחות המבקשים לשמר את המצב הקיים שיש להם אחיזה ושליטה בו, לבין כוחות המבקשים להפר את הקיבעון וההגמוניה ולחולל תמורה ושינוי. כתוצאה מן המאבק הזה, אנו עדים גם להתנגשות בין כוחות המייצגים רוחניות ישנה לבין ניסיון להביא אל העולם שלנוחיבור רוחני חדש, המפוגג את הדעות הקדומות והאמונות המגבילות ופותח חלון אל הקיום הקוסמי האוניברסלי שכולנו מהווים חלק בלתי נפרד ממנו.
בהקשר הזה, ישראל היא מיקרו-קוסמוס של הקוסמוס, כשהתהליכים החברתיים והפוליטיים והטלטלה הגדולה שעוברת החברה הישראלית, מייצגים את מאבק הכוחות אותו אני מתארת. התהליכים האלו למעשה מבטאים את המלחמה בין כוחות שמרניים המייצגים סגירות, התכנסות לאומנית, היצמדות לדת, כפיה, אובדן החופש וכרסום מתמשך בערכי הדמוקרטיה, לבין כוחות ליברליים המייצגים פתיחות, רב תרבותיות, אוניברסליות, רעיונות ומיזמים חדשניים וערכים דמוקרטיים המבטאים חופש בחירה.
כאמור, בישראל כמו גם בעולם, מתקיים ריק (ואקום) בכל מה שקשור לרוחניות חדשה. רוחניות שכה נדרשת בימים אלו – רוחניות שהיא עצמאית, רעננה, משוחררת מדעות קדומות, כזו שתוביל לקפיצה תודעתית ותאפשר לאנושות להתפתח בתוך סביבת המציאות החדשה של המאה ה-21, שבה הטכנולוגיה מתקדמת בצעדי ענק ומשנה לחלוטין את כללי המשחק.
העתיד כבר כאן. כדי לקחת חלק פעיל בעיצוב המציאות ולהצליח לשגשג, עלינו לשלב ולמזג כציוויליזציה, בין היכולת הטכנולוגית לבין רוחניות חדשה ותודעה הפורצות את תקרת הזכוכית של התפישה האנושית הרווחת, על משמעות הקיום שלנו כאן על פני האדמה.
בתוך המעבר הגדול, אותו אני מתארת, המעמת ישן אל מול חדש, עולה צורך בשני תפקידים מרכזיים בתוך המרקם החברתי שיוכלו לאבטח ולתמוך את התהליך המתרחש – מטפלים, ומנהיגים.
אלו הם אנשים שאמורים לתפקד כעוגנים של יציבות בתוך מציאות משתנה, ולפעול כמשואות שמאירות את הדרך לאחרים ומסייעות להם להתתמודד עם אתגרי המעבר הגדול. התמיכה נדרשת הן בטיפול והענקת מזור לגוף ולנפש והן בהובלה בלתי מתפשרת המתווה תשתיות חברתיות ופוליטיות חדשות בעבור השלב החדש בתרבות האנושית.
הידע והתודעה, פילוסופיית החיים, הערכים, המתודות והכלים שאנו מעניקים ומנחילים במרכז לוהאריה, נועדו לפרוס את הגשר אל המאה ה-21 ולחבר לרוחניות פורצת דרך ובלתי תלויה. הם מסייעים לראיית ההקשר הכולל שבתוכו מתרחשים תהליכים גלובליים ומעניקים פרספקטיבה על העצמי ועל העולם. הם מחברים לתודעה מתקדמת, ולערכים המהווים בסיס לחברה השרויה בהאצה טכנולוגית. הם מעניקים את היכולת להיות במוכנות לגעת ללא חשש, הסתייגות שב"קדושה", או דעות קדומות – בנושאים של אוניברסליות ואלוהות, ככאלו המבהירים את טבעה וטיבה של המציאות.
כאשר אנו ערים לטיבה של המציאות בה אנו חיים, ולטיבנו האותנטי – נפתחת היכולת לגשת אל המרחב או המסע המופלא הזה שנקרא ״החיים״, בגישה חדשה, המשנה את האופן שבו אנו רואים את העולם ובכך מאפשרת לנו לשנות את העולם עצמו.
העולם שלנו, כמוהו כספינה אדירת ממדים, שיש בה סיפונים ואזורים רבים שונים ומגוונים. כולם חלק מאותו הגוף ששט לו באוקיינוס הקיום אדיר הממדים. כולנו נוסעי הספינה הזו, ואנו נדרשים להסכים לקחת אחריות על המתרחש בה ולקחת חלק פעיל בניווט שלה אל חוף מבטחים של ארץ חדשה.
אלו זמנים היסטוריים שעוד ידובר בהם רבות, ואנחנו ככאלו שחיים בתקופה הזו, אמורים לקחת חלק פעיל בעיצוב ההיסטוריה כאן ועכשיו.
