|
Getting your Trinity Audio player ready...
|
בתרבות בת זמננו ישנן הרבה נורמות ומוסכמות, שהרוב מיישרים קו אליהן מבלי לחקור את המשמעויות שלהם ולשאול את עצמם, האם הן תואמות את הערכים שהאדם שואף לייצג ולבטא בחייו.
הרבה ממה שנחשב פופולרי, מקובל ונורמטיבי, אינו עולה בקנה אחד עם נורמות וערכים אוניברסליים ולמעשה מייצג את המכנה המשותף הרחב והנמוך שאולי הוא נפוץ ופופולרי, אך לא באמת מקדם את האנושות לעתיד בר-קיימא ולאפשרות לשגשג כציביליזציה.
חלק מההכשרה שחשוב לי להעניק לתלמידים שלי, היא היכולת להתבונן בעין תבונית על ערכים ועקרונות מגזריים, שמחוברים לתרבות פופולרית, לפענח עד כמה הם הולמים ערכי-על – ערכים אוניברסליים, ואז להיות מסוגלים לבחון את הערכים המגזריים השונים וליצור דירוג על פי מידת תאימותם לערכי-על אוניברסליים וקוסמיים.
כדי להתפתח אל מעבר למגבלות של התרבות הפופולרית ותקרת הזכוכית שהיא מציבה, אנשים צריכים להיות מסוגלים להבחין באיכות של הערכים המגזריים השונים, ולדעת לדרג אותם באופן נטול פניות ועל פי אמות מידה ברורות.
זה דורש אומץ אזרחי ורוחני, יושרה וכנות שמאפשרים כולם לבחון לעומק את המשמעויות של ערכים וממסדים מגזריים וכיצד הם מתבטאים בפועל, זאת כדי להסכים לדרג את הערכים הללו ולהעדיף במודע זהות רחבה ואוניברסלית על פני זהות צרה מצומצמת, מגזרית ולוקאלית.
התהליך שאני מתארת לכם, דורש לאמץ את הזהות כאדם על פני שאר הזהויות המתקיימות בתרבות האנושית ולהסכים לתת לזהות הזו קדימות.
בהרצאות שלי אני מבקשת ללמד את נקודת המבט הזאת ולהכשיר אנשים להתבונן בכנות על התרבות הפופולרית, על ממסדים ועל מבנים חברתיים ותרבותיים ולשאול: האם הם משרתים את הערכים הבסיסיים של חופש, שוויון הזדמנויות, מאור פנים, מוסר, יושרה צמיחה וחדשנות, או שלא?
אני מעודדת את התלמידים שלי להתעלות מעל הנטייה האנושית לנתק בין התודעה לבין היומיום, כך שהתודעה, הרעיונות המתקדמים והערכים שהם לומדים – לא יישארו תיאורטיים, תלושים ומנותקים, אלא מחוברים כולם למשמעויות יישומיות בחיים עצמם.
לתודעה ולרעיונות רוחניים ושכלתניים – תמיד יש משמעויות יישומיות!
לעיתים רעיונות וערכים מופשטים ישמעו נהדרים ונשגבים בתיאוריה, אבל כשמשכילים לחקור ולהעמיק במשמעות היישומיות שלהם ובתוצאות הפרקטיות של ההוצאה שלהם לפועל, מגלים כי יש לזה השלכות גרועות ואפילו איומות.
למה כל כך קשה לנו לשנות את דעתנו?
לערכים, לתודעה ולגישות רוחניות ופילוסופיות יש תמיד משמעויות יישומיות.
כלומר, לרעיונות מופשטים יש השפעה על האופן שבו אנשים תופשים ומבינים את המציאות, יש להם השפעה על התקשורת בין אנשים לבין עצמם ובינם לבין החברה שבה הם חיים והם גם משפיעים על האופן שבו אנשים נוקטים עמדה ופעולה, בעד מה שהם רוצים להגשים.
לכן כל כך חשוב לא להישאר רק בתיאוריה, וליצור אידיאליזציה של רעיונות רוחניים וגישות פילוסופיות, אלא לבחון את הממשק שלהם אל המציאות ואל החיים עצמם.
נקודת המבט הזאת מזמינה להתבונן על המציאות מבעד למוסכמה או להבניות החברתיות, בכנות נוקבת ובלתי מתפשרת, שלעיתים גם יוצרת חוויה של אי נוחות, מכיוון שהיא מצביעה באופן ברור על רעיונות או מבנים חברתיים שאינם רלוונטיים, נוגדים ערכים אוניברסליים ונדרשים להשתנות.
אם האדם קשור באופן הדוק לתפישות ורעיונות, כך שהם מגדירים באופן טוטאלי את הזהות שלו, הוא עלול למצוא עצמו שבוי בהם, עד למצב שבו לא יוכל לקיים בוחן מציאות אובייקטיבי – זאת מכיוון שהוא מקיים היקשרות רגשית לתפישות ואמונות, שלא רק שמגדירות את הזהות העצמית אלא גם מעצבות את כל תפישת המציאות ואת חווית הוודאות, הביטחון ותחושת הערך הנובעים כולם מן ההשתייכות לקהילה או לזרם מסויים.
זו הסיבה שקשה לאנשים לשנות דעה פוליטית, מערכות אמונה, או שיוך רוחני-דתי.
שינוי דעות ומערכות אמונה
לשינוי של דעה או אמונה, יש תמיד השלכות מעשיות שדורשות מן האדם ליצור שינוי הלכה למעשה בעצמו ובסגנון חייו. זה עלול להפחיד, לאיים ולערער את נפש האדם, מכיוון שהבחינה של המשמעויות היישומיות של גישה כזו או אחרת עלולה לערער על אמונות, תפישות, והבניות שמקושרות לזהות העצמית או להרגלים נפשיים ותרבותיים שהאדם אינו מסוגל לראות עצמו חי בלעדיהם.
כתבתי על כך בהקשר של הביביזם כתופעה חברתית שיש בה היקשרות רגשית וזהותית למנהיג לצד הגדרה של זהות עצמית המבוססת על אמונה בארכיטיפ של העם הנבחר, המנהיג והגואל. זו תופעה שהתעוררות וההתפקחות ממנה עשויה להיות כואבת – ממש כמו ניתוח, שתכליתו הפרדה בין האדם לזהות שהוא קשור אליה, המבוססת על המנהיג והסיפור שהוא מספר.
אביא דוגמאות נוספות לכך:
ההיקשרות הרגשית והזהותית לממסד הרבני – אל מול ערך השיוויון
הממסד הרבני נשען על מסורות והלכות שעוצבו לפני מאות שנים, בתקופות שבהן אי שיוויון מגדרי היה חלק מהתרבות הרווחת. סביב הנחת היסוד הזו של היעדר שוויון ואפליה, נוצרו הלכות חיים שבאות לידי ביטוי במוסד הנישואין, באופיין של מבני הציבור והתפילות בבית הכנסת, באופיו של המרחב הציבורי והמבנים המשפחתיים, ביחס כלפי קהילת הלהט"ב, ועוד.
רעיונות מודרניים כמו שוויון בין המינים מעלים שאלות ערכיות ויישומיות שלעיתים קרובות יוצרים התנגשות בין יכולת לבטא קדמה מעשית וערכית המבוססת על ערכים אוניברסליים, לבין הרצון לשמר את המבנה החברתי והתרבותי המסורתי שפעמים רבות נוגד ערכים שכאלו, מכיוון שלא עבר תהליך טבעי של אבולוציה והתחדשות רעיונית ומעשית.
עבור רבים מהממסד הרבני, נשים המבקשות להוביל תפילה ציבורית או להשתלב בתפקידי רבנות, מערערות על התפקידים המגדריים הנעוצים בשורשי המסורת. שינוי כזה מחייב דיון תאורטי לצד יישום פרקטי – שינוי דרכי התפילה, חלוקה מחדש של סמכויות במוסדות הדת, והכרה רשמית בשוויון מגדרי שעשוי לערער על פסיקות הלכה קודמות ועל סטטוס קוו שנשמר במשך שנים רבות. זהו שינוי שנתפס כאיום על המסגרת ההלכתית ועל הזהות המסורתית ולכן מעורר התנגדות תקיפה מצד הממסד הרבני המיינסטרימי הנשלט בידי גברים.
דוגמה נוספת – טבעונות ושינוי אורח חיים
אדם שהתחנך במשפחה ובקהילה שבה צריכת בשר היא נורמה מרכזית, ונחשף לפרקטיקות האכזריות שננקטות במשקי החי, עלול לעבור תהליך של ערעור הנורמה שעליה גדל.
האדם הזה עשוי להרגיש שאימוץ אורח חיים טבעוני מאיים על תחושת השייכות שלו ועל הקשרים החברתיים שלו בתוך הקהילה ממנה בא.
בנוסף, הוא עלול לחוש אי נוחות מעצם ההכרה בכך שהרגלים ותפישות שעיצבו את חייו עד כה, מנוגדים לערכים אוניברסליים של חמלה ואי-אלימות.
הבחירה לסגל אורח חיים טבעוני, שנובע באופן ישיר מתוך הערכים שאליהם הוא מחובר, מחייבת את האדם לא רק להימנע ממוצרים מתעשיית החי, אלא גם לשנות את האופן שבו הוא תופש את התרבות שלו, את מקומו החברתי ואת יחסיו עם הסביבה – שינוי שמערער על הרבה יותר מאשר רק ההרגלים התזונתיים שלו, ואף יותר מכך, דורש מן האדם ללמוד דרכי פעולה ואופייני התנהלות חדשים לגמרי.
לראות את הקיים , לנבוע מיש, להתמיד להתחדש
הגישה שאותה אני מלמדת ומציעה, היא לפעול על פי העיקרון ״לראות את הקיים, לנבוע מיש, להתמיד ולהתחדש״.
זו גישה שמזמינה לצמוח על בסיס מתמיד מן הבסיס הקיים, מתוך ההבנה שתמיד ניתן לנו להתפתח מתוך מצע של ערכים ורעיונות ואמונות, אל שלב נוסף ומורחב יותר שבו נוכל לצמוח ולממש רעיונות חדשים ורחבים ומתקדמים יותר ולהפיק מהם משמעויות יישומיות.
הגישה הזו דורשת מיומנות ומסוגלות נפשית לערער באופן יזום את המצב הקיים, כדי לנבוע ממנו אל קיום מורחב ומפותח יותר.
אין בגישה הזו שפיטה או פסילה, אלא תנועה טבעית של תהליך אבולוציוני טרנספורמטיבי.
זהו תהליך מאוזן שמכבד את כל הרעיונות והאמונות המתקיימים במצע הקיים, אך לא הופך אותם למוחלטים וסופיים, אלא מתייחס אליהם כתשתית שממנה ניתן לנוע אל השלב הבא – מתוך שאיפה לחקר וגילוי עצמי, ומוכנות לערער על המצב הקיים, על מנת להתרחב ולהשתנות.
בגישה הזו, שום דבר אינו ״קדוש״. מה שתואם את השלב הבא, ממשיך באופן טבעי עם האדם הלאה, ומה שאינו תואם נשאר מאחור, כתיעוד של שלב התפתחותי שמיצה את עצמו והסתיים ואין בו רלוונטיות לשלב הבא, שמייצג את המדרגה התרבותית הבאה.
התהליך הזה מתרחש בנפש האדם, במערכות יחסים, וגם במבני שלטון ומבנים חברתיים ותרבותיים.
הכל פוליטי
לתודעה ולערכים יש משמעויות פוליטיות – כי פוליטיקה היא האמצעי שדרכו תפישות עולם, ערכים וצורות התבוננות – מתבטאים בפרקטיקות ובמבנים שלטוניים, חברתיים, כלכליים וחברתיים.
"כפי שקיים קשר הדוק בין רוח לחומר – כך גם קיים קשר הדוק בין תודעה וערכים דמוקרטיים לבין מנגנונים דמוקרטיים, שהם המכשיר שנועד לשרת את הרעיונות ואמות המידה, ולאפשר להם לבוא לכדי ממש בכל תחומי החיים בחברה."
מתוך המאמר: הכל פוליטי
בשיעורים שאני מלמדת אני לעיתים מקשרת את נושא השיעור לאקטואליה, ומשתפת את עמדתי ודעתי בנושאים שעל סדר היום בתחומים שונים. פעמים רבות אני פוגשת מבטים מופתעים, או אפילו רתיעה וביקורת על כך שאני משמיעה את דעתי, במיוחד אם היא לא פופולרית או לא בקונצנזוס, אך אני חשה שאני מחוייבת לא רק ללמד את התודעה והפילוסופיה, אלא ללמד צורות חשיבה שמאפשרות אנליזה תבונית ויכולת לפענח מה המשמעויות היישומיות של כל אלה ואיך זה בא לכדי ביטוי בזהות העצמית ובסגנון החיים.
בתרבות הפופולרית, ישנה דעה קדומה הגורסת שאנשים שעוסקים בתחומים הקשורים לרוח, פילוסופיה, תודעה והתפתחות אישית, אמורים להיות ״ניטרליים״, להפגין אובר-הכלה, "ממלכתיות" ולכאורה ״שיוויון נפש״. זה נובע מתפישות ותבניות לגבי מהי רוחניות ומהו שוויון נפש.
מנקודת המבט שלי, נקיטת עמדה היא אקט רוחני מן המעלה הראשונה.
אבל זה לא תמיד רק זה, תרבות הפופוליזם, כשמה כן היא, מתמרצת אנשים לפעול כדי להשיג פופולריות.
לכן, אלו השואפים לפופולריות נמנעים מלנקוט עמדה, או משמיעים עמדה "ממלכתית" ופושרת, מתוך רצון להיות נחמדים, להימנע מפרובוקציה ולמצוא חן בעיני קהל כמה שיותר רחב כדי שחלילה לא יאבדו אהדה, עוקבים ברשתות החברתיות, עבודה ופרנסה.
מתוך ההבנה של כל אלה, מראש אינני פונה למכנה משותף רחב, או לתרבות הפופולרית, מכיוון שהרעיונות והפילוסופיה שאני מלמדת מציגים תפישת עולם מתקדמת ועתידנית שאינה רווחת בקרב רבים, ונועדה לפגוש אנשים שלא רק שהם פתוחים לרעיונות חדשניים ולכלים פורצי דרך, אלא גם מוכנים להשתנות, לעבור טרנספורמציה וגם לשנות אמונות ודעות.
אחד מן הביטויים המרכזיים של התרבות בת זמננו, הוא הפופוליזם הגואה ויש לו השלכות שאינן רק פוליטיות אלא גם חברתיות ורוחניות.
אני מזהה את תופעת הפופוליזם בכלל, ופופוליזם רוחני בפרט – כאחד האיומים על הדמוקרטיה ועל השיח החופשי.
מה זה פופוליזם?
פופוליזם הוא אמירה, מעשה או הצהרה שמטרתם למצוא חן בעיני ההמונים ולצבור פופולריות, גם אם הדברים אינם נכונים או יישימים.
הפופוליזם כשמו כן הוא, נובע מן השאיפה להשיג פופולריות כדי לשרת מטרות ויעדים בשלל תחומים ובהם פוליטיקה, כלכלה, מערכות יחסים וכדו׳.
מקור המונח פופוליזם הוא בדמוקרטיה האתונאית וברפובליקה הרומית.
המונח נגזר מהמילה "populus" שמשמעותה "עם".
בספרו על מלחמת הפֶּלוֹפּונֶסוס עשה תוקידידֶס שימוש בכינוי “דמגוג” באופן זהה כמעט לאופן שבו משתמשים בימינו ב”פופוליסט”.
פופוליזם אינו אידאולוגיה, אלא אוסף של טקטיקות פוליטיות ורטוריות, שמטרתן לצבור ולשמר כוח פוליטי.
כסגנון פוליטי, המנהיג הפופוליסט יפנה אל הציבור הרחב באמצעות מסרים פשוטים וקליטים, בכדי לגייס את תמיכתו הפוליטית של הציבור ואת אהדתו.
המנהיג הפופוליסט יעשה שימוש בדמגוגיה, ובגישה של ״הפרד ומשול״, תוך הדגשת רעיון “העם” כקבוצה הומוגנית, ויצירת הפרדה בין האינטרסים של “העם” לבין קבוצות של מיעוטים, מהגרים, מחנה פוליטי נגדי או קבוצות אליטה בעלות הון והשפעה, שאינן משרתות את האינטרסים של המנהיג הפופוליסט.
כאמצעי רטורי, פופוליזם יתבטא במסרים שטוחים, מגמתיים ומקוטבים, שיוצרים תגובה רגשית והזדהות.
הפופוליזם יעודד במסריו תחושת קיפוח, עוולה וחוסר הוגנות, ולצד זאת תחושות תכלית, ערך עצמי, משמעות וזהות, הנובעים כולם משייכות לקבוצה.
בכך מעצים הפופוליזם את פוליטיקת הזהויות, יוצר השטחה ורידוד של השיח אודות נושאים שונים, תוך חלוקה של הצדדים והדעות שונות למחנות וצדדים, באמצעות הדגשת האינטרסים המנוגדים.
פופוליזם תרבותי וחברתי
תרבות הפופוליזם תעדיף את המיידי על פני המעמיק, את הויראלי על פני האיכותי.
היא תחליף יצירות שמאתגרות את תפיסת העולם, מעודדות חשיבה מורכבת מחוץ לקופסה, בבידור קל לעיכול.
כך, במקום שהאמנות והתרבות ימלאו תפקיד בפיתוח וצמיחה של החברה, הם ממלאים צורך נפשי בפריקה, אסקפיזם ושעשוע רגעי שאינו מותיר חותם.
בעידן הרשתות החברתיות, פופוליזם יתבטא בטרנדים ותופעות עדריות שמנותקות מרצון כנה וחיבור אותנטי, ונועדו כדי למצוא חן בעיני החברה, לשייך את האדם לקבוצה ה”נכונה”, או למצב אותו כ-״עדכני״ או כ-”מוסרי”, גם כשהמעשה או האמירה נועדו למראית עין או לעיני המצלמות בלבד.
פופוליזם רוחני
הפופוליזם הרוחני יביא לאנשים השראה ורעיונות שנעים להם לשמוע, ויעניק תחושות כוזבות של חיבור למשמעות, באמצעות “חוויות רוחניות” שנועדו לגרות את הרגש, ולהעניק לאנשים תחושת נחמה או אשלייה של התפתחות והתקדמות רוחנית.
הפופוליזם הרוחני, ישאף לרצות את האנשים המחפשים צמיחה, מבלי באמת לעודד אותם לצאת מאזור הנוחות, להרחיב את התודעה והתפישה אל מעבר לתקרת הזכוכית, וליצור שינוי אמיתי וממשי שמאתגר אותם לצמוח וליצור טרנספורמציה ושינוי.
פעמים רבות הפופוליזם הרוחני יעניק לאנשים “תשובות נכונות” ואף מוחלטות ולא יעודד אותם לעצמאות, חקר וגילוי עצמי שמעצימים ומרחיבים את התודעה אל עבר מחוזות חדשים.
האם אפשר גם למצוא חן בעיני ההמון וגם לבטא חלוציות וחדשנות?
כמובן שהייתי שמחה למצוא חן בעיני כולם, להגיע לקהלים רחבים ולתהודת המונים…
בכל ליבי הייתי רוצה שכך יהיה, מכיוון שאני מאמינה שככל שיותר יאמצו את הידע הגישה והכלים שאני מלמדת – כך נוכל להתקדם כאנושות אל מדרגה חדשה ולכונן כאן על פני האדמה חברת מופת.
אבל לצד כל אלה חשוב לי להיות נאמנה לתודעה, לפילוסופיה ולערכים שלי – וזה דורש ממני להביא את הדברים כפי שהם, לא לעגל פינות ולהציג על בסיס קבוע את המשמעויות הפרקטיות של הדברים, ואת הדעה שלי על הבניות תרבותיות ומנגנונים חברתיים.
אני עושה זאת כדי להכשיר את התלמידים שלי לאוריינות תודעתית בעולם דיגיטלי הנתון לתרבות פופוליזם, ללמד אותם להתבונן על עצמם ועל המציאות בעיניים כנות, בהירות ותבוניות, ולפענח את המשמעויות היישומיות של התודעה והפילוסופיה שהם לומדים, כדי לתרגם אותם אל היומיום.
אני מאמינה בכל ליבי כי נקיטת עמדה בנוגע לערכים ועקרונות דמוקרטיים ואוניברסליים, ומחויבות לקיים אותם בשגרת החיים, היא צורך חיוני יותר מאי פעם. לכן אני חשה מחויבות גדולה להמשיך ולבטא את הפילוסופיה, הערכים ואופייני הפעולה שאני מלמדת, מתוך נאמנות לכוונת המקור, היעדר פשרה, מבלי להנמיך ציפיות או לעגל פינות.
אני עושה זאת מתוך המון חמלה, הבנה, אהבת האדם, תועפות של רצון טוב ואמונה בכל ליבי בדבר שאני פועלת להגשמתו – ההיתכנות של עולם טוב יותר, וחברה הטרוגנית שפועלת בסינרגיה, ובהרמוניה בין כלל חלקיה, הפועלים לאור ערכים קוסמיים ואוניברסליים, שהם התשתית שכלפיה מחויבים כלל המגזרים.
