|
Getting your Trinity Audio player ready...
|
את המאמר הזה אני כותבת לכם מברלין.
בעקבות השיתוף שלי בסטורי בתובנות הקשורות ליכולת להכיל חשיבה מורכבת ורגשות סותרים, קיבלתי מכם תגובות מודות ומתפעמות, כתבתם לי שהדברים נגעו בכם עמוקות וביקשתם שארחיב על כך במאמר.
אז הנה אני יושבת כאן על הספה, וכותבת לכם ואליכם, תוך כדי שאני מתבוננת על השמיים המעוננים והעצים הערומים שברחוב, המשתקפים אלי מבעד לחלון וממזגים קדרות וחמימות לכדי אפרוריות שופעת חיים.
במאמר הזה ארצה לשתף אתכם בהתבוננות שלי על חשיבה מורכבת והיכולת להכיל רגשות סותרים, זאת כדי להפוך את החיים לפשוטים יותר, להתנהל ביומיום מתוך שלום פנימי ושלום עם הסביבה, וליצור התפתחות דינאמית שיש בה צמיחה והתחדשות.
האדם כאוקסימורון
כדי להתחיל ולהכיל את החשיבה המורכבת והרגשות הסותרים, נדרש תחילה להבין מי היא הישות האנושית ולהכיר בכך שאנחנו בעצמנו מורכבים מניגודים המשלימים זה את זה ומרכיבים את האדם השלם.
הנפש האנושית מרובדת ומורכבת מכוחות שונים ומגוונים, שחלקם מבטאים את הטבע האלוהי של האדם שהינו סקרן, פתוח, אוהב ויצירתי ושואף להתחדשות מתמדת, וחלקם מבטאים את הטבע האנושי של האדם, התר אחר ביטחון, ודאות ורווחה, ונוטה להתקבע ולקפוא על השמרים מתוך פחד משינוי והיצמדות לאזורי הנוחות.
גם לאנושות כציביליזציה ישנם פנים נשגבות ופנים אנושיות. יש לתרבות האנושית חלקים רבים שחלקם נשגבים והרמוניים וחלקם כעורים וצורמים.
הנטייה האנושית הינה, פעמים רבות, להזדהות לחלוטין עם הטבע האנושי על ההישרדות, הפחד וההיקשרות שהוא נוטה לייצר ולהתייחס אל הטבע האלוהי כמנותק או נשגב, או לא פרקטי.
לחלופין, ישנה נטייה אנושית ליצור אידאליזציה של הטבע האלוהי ה״נשגב״ וה״טהור״ ולהתייחס אל הטבע האנושי כאל נחות או מוגבל.
בפועל, הן הטבע האלוהי והן הטבע האנושי, הם מי שאנחנו, מכיוון שבני האדם הם ישויות מורכבות שמהות קיומן היא למזג בין רוח לחומר ובין עצמי נשגב, לעצמי השרוי בגוף ונפש.
הנחת היסוד שאני רוצה להביא אליכם היא שהישות האנושית כשלעצמה היא אוקסימורון.
בהגדרה המילונית אוֹקְסִימוֹרוֹן הוא מטבע לשון המורכב מזוג מרכיבים הסותרים זה את זה, שצירופם יוצר משמעות חדשה מעבר להגיון – פרדוקס – וזאת על מנת להגביר את הרושם וההפתעה. המונח מקורו ביוונית, ופירושו: חד (oxy) וקהה (moros)
כיום, אנשים רבים משתמשים במונח אוקסימורון כדי לתאר ניגוד כלשהו, אפילו בלתי מודע או מובלע, אך המונח המקורי מיועד לתיאור ניגוד מכוון וברור כאמצעי רטורי ובכוונה תחילה.
(ותודה לויקיפדיה)
אם כך, תוך כדי קריאת מאמר זה, אני מבקשת כי תתחילו להתייחס לישות האנושית ככלי שרת, אמצעי, אוקסימורון, שהוא זה שמאפשר להוויות המופשטות והנצחיות שלנו (נשמה) ליצור את הבלתי אפשרי ולתרגם אינטליגנציה קוסמית ותודעה מופשטת אל תוך חומר, גוף ונפש וליצור ביטוי של עולם תיאורטי ומופשט בתוך מרחב גשמי.
בעיני הנחת היסוד הזו היא כבר וואו אחד גדול!
אנחנו אוקסימורון קוסמי! אנחנו מורכבים ומכילים ניגודים וסתירות מעצם מהותנו, ומתוך כל אלה נועדנו ליצור אלכימיה ולחולל שלמות באמצעות האנושיות שלנו.
אין חטא קדמון. אין טובים ורעים. אין שכר ועונש. כל העניין הוא להכיל את הניגודים מבלי לדחות מעלינו בשאט נפש, את מה שאנחנו מקטלגים כרע פסול ושלילי.
כל העניין הוא לקבל תחילה את מי שאנחנו, מבלי להסתיר או להימנע, אלא מתוך קבלה את עצם מהותנו והבנה כי הישות האוקסימורונית שהיא אנחנו, נועדה להכיל ניגודים וסתירות בשלב הראשון, ובשלב הבא למזג אותם וליצור מהם משהו חדש.
הלמידה הנדרשת היא לא להיסחף לקוטב אחד, אלא תמיד לדעת לאזן בין הניגודים והסתירות שבתוך הנפש, עד ליצירת אלכימיה המולידה ישות חדשה המשלבת שמיים וארץ: אדם.
קטלוג וחשיבה מורכבת
על מנת ליצור את האלכימיה שתיארתי, נדרש להכיל את מי שאנחנו באמת, ברמה השלמה וההוליסטית וגם נדרש להכיל חשיבה מורכבת שאינה מחלקת את הדברים בצורה נוקשה או מקטלגת אותם לתוך תבניות מוחלטות ודואליות.
זהו תהליך שיש בו ענווה וקבלה של העובדה שאנחנו לא תמיד יודעים את התשובות ושלא הכל יכול להתחלק לחלקים שהקוגניציה שלנו מסוגלת לסווג באופן מוחלט וחד משמעי.
בתהליך הזה, נדרש גם להסכים לא לדעת בצורה ודאית מי אנחנו, כדי שהזהות שלנו תוכל לעבור תהליך של שינוי וצמיחה שהם תוצר של האלכימיה בין הכוחות הסותרים והמנוגדים שבתוכנו.
בשיר IDK כתבתי על כך:
״You tear your life into pieces.
Place each part in a box.
And I wonder…
Ain’t all parts come together
Piece by piece into whole?״
ובתרגום חופשי לעברית:
״את.ה מחלק.ת את החיים שלך לפיסות וחלקים,
ושם כל חלק בקופסא.
ואני שואלת, האין כל החלקים מתחברים יחדיו,
פיסה אחר פיסה לכדי שלם?״
כאמור, החלוקה המאוד ספציפית לתוך קטגוריות מובחנות, אמנם מעניקה אשליה של ודאות וסדר, אך בו זמנית משטחת את המחשבה, מרדדת את תפישת המציאות, יוצרת מציאות שבה דברים נפרדים זה מזה ונטולי הקשר כולל, מצמצמת את היכולת לראות את העולם באופן פתוח ורחב, וגם מרחיקה את האדם מחלקים שנמצאים בתוכו ומהווים חלק מן הנפש שלו-חלק בלתי נפרד מהשלם שהוא הוא.
כשאתם מוצאים שאתם מקטלגים דברים בצורה דיכוטומית, מקוטבת, ומוחלטת, עצרו לרגע, ונסו להסתכל על המורכבות והריבוד של הדברים. אמצו את הנחת היסוד שהדברים אינם בהכרח שחורים או לבנים וכי לאמת פנים רבות. ותרגלו חשיבה מורכבת שאין בה מוחלטות או ודאות.
הפשטות שבמורכבות
המסוגלות להכיל חשיבה מורכבת, מפשטת את החיים.
החיים אינם חד ערכיים או מוחלטים, אלא מורכבים ממיזוג של הרבה רבדים שביחד יוצרים משהו שלם.
כלומר, העולם אינו באמת מוחלט או מחולק לטוב ורע, או עצוב ושמח, או שחור ולבן – אלא המציאות הפנימית והחיצונית הן אסופה של הרבה מאוד גוונים ואיכויות שנדרש להכיל ולקבל אותן בפשטות נטולת שפיטה.
הנפש האנושית, המחשבות, הרגשות, הרצונות והתחושות הפיסיות – הם כולם בעלי מנעד, סולם של ביטוי, שיש לו כל מיני פנים, רבדים ושכבות.
כלומר הנפש האנושית אינה שטוחה או חד ממדית, אלא רב ממדית. היא אינה נפרדת, אלא היא חלק ממכלול שלם שהוא העצמי.
הנפש האנושית היא כלי שדרכו אנו יכולים לקיים חוויה מורכבת ועשירה שיש לה כל מיני צדדים ופנים, וכאשר הצדדים הללו מתמזגים ומתחברים – נולד משהו חדש ונוצרת אבולוציה.
אם אמשיך את הרעיון, אז הישות האנושית נועדה להיות בתנועה דינאמית ומתמדת ולהשתנות כל הזמן תוך כדי החוויה.
כאשר אנחנו לא מקטלגים את החוויה הנפשית כטובה או כרעה, אנחנו לא שופטים אותה ואז מאפשרים לנפש לעבד את החוויה השלילית או החיובית ו… להמשיך הלאה אל החוויה הבאה.
העניין הוא שפעמים רבות, ישנה שפיטה את מה שקורה בתוך הנפש ואז היקשרות לרגשות, למחשבות ולרצונות תוך כדי הלקאה עצמית.
ואז – נשארים תקועים עם קונפליקט פנימי וחוסר הרמוניה כי ממקדים את תשומת הלב בכל מה שקטלגנו ושפטנו.
חשיבה מורכבת, שאינה מוחלטת ודיכוטומית, מאפשרת לקבל את מה שמתקיים בתוך הנפש מתוך שוויון נפש ואיזון שיש בו שקט.
במצב כזה, אתם לא נבהלים ממה שקורה בתוך הנפש שלכם, כי אתם מקבלים את כל החלקים שלכם באותה מידה של קבלה ושלווה.
היעדר שפיטה כמפתח לממד חדש של קיום
תובנה ראשונה – מה שאתם מקטלגים בצורה מוחלטת, אתם למעשה מכניסים לקופסא או מגירה מנטאלית-מעין תבנית דואלית שמשטחת אותו. מכאן הדרך לשפיטה קצרה.
שפיטה, אגב, היא לא טובה ולא רעה. היא כלי שקיים בעולם הזה כדי ליצור בוחן מציאות.
אבל, מכיוון שהמציאות מרובדת ורבת פנים, הכלי הזה חייב להכיל חשיבה מורכבת שתציג בפניכם את כל התמונה על שלל צבעיה ולא תקטב אותה רק לשחור או לבן.
קטלוג בצורה מוחלטת, אולי יוצר תחושה של סדר וודאות, אבל הוא מוביל לשפיטה ודואליות ובעצם יוצר הפרדה בין חלקים שנתפשים כנשגבים וטובים וחלקים שנתפשים כנחותים ורעים. בכך, הן העולם הפנימי שלכם והן העולם שבחוץ הופכים לעולם שמתקיימת בו מלחמת אור בחושך או מלחמה בין האלוהי לאנושי.
שפיטה יוצרת תגובה רגשית שלילית או חיובית, בהתאם לחלוקה המנטאלית לטוב או לרע, בסדר או לא בסדר, ראוי או לא ראוי וכדומה ואז ניסיון להימנע מה-״רע״ שמעורר תגובה רגשית שלילית ורדיפה אחר ה-״טוב״ שמעורר תגובה רגשית חיובית.
התגובה הרגשית יוצרת היקשרות לסיטואציה ולחוויה ומקבעת אותן.
התוצאה – מעגל סגור, לופ שבו יש תנועה בין קטלוג מנטאלי ושפיטה מחשבתית, לבין רגשות שליליים של אשמה, בושה, קטנות וכאב.
הרגשות הללו מוגברים שוב על ידי המחשבה שמסווגת אותם כ-״לא טובים״, וחוזר חלילה בלולאה שמתישה את הגוף והנפש וגם מונעת מן הנפש להמשיך הלאה אל חוויות חדשות שיש בהן קשת אפשרויות חדשה.
מערכת הערכים שאנחנו מאמצים, מאפשרת לעצמי האלוהי שלנו לקחת חסות על העצמי האנושי שלנו ומסייעת לנו להעדיף באופן מודע אזורים ״חיוביים״ בתוך מנעד החוויה האנושית כאן על פני האדמה.
אבל, במקביל חשוב לא להיבהל או לצאת מאיזון, אם אתם מזהים בתוך הנפש שלכם, או בעולם שסביבכם איכויות ומצבים שהם לא בתיאום לערכים שלכם, ונחשבים ״שליליים״.
כדי להמחיש לכם את זאת, נסו לדמיין את עצמכם מסתכלים על תשליל של תמונה (נגטיב בסרט צילום ישן).
התשליל אינו טוב או רע או מכוער או יפה. התשליל הוא רק תשליל, הוא נגטיב של צילום שיש לו עוד צד שאפשר לחשוף אותו לאור ולפתח אותו בתהליך מבוקר לכדי תמונה הרמונית לעין.
כאשר אתם פוגשים מקומות שליליים בתוך הנפש שלכם או במציאות החיצונית, אפשרו לעצמכם, להיות בתוך החוויה, עד שהיא מתפוגגת וכמובן מקדו את עצמכם במה שתרצו להעצים ולא במה שתרצו לסלק. התמקדו בתמונה שאתם רוצים לחשוף בצורה מבוקרת לאור ולפתח, ולא בתשליל.
עשו זאת בפשטות, נטולת שפיטה, שבה אתם זוכרים שהאנושיות והמציאות מורכבים ולא שטוחים, ושכל החיים הם מסלול התפתחות המאפשר לאוקסימורון האנושי לחולל אלכימיה ולמזג את השמיימי עם הגשמי.
הפשטות שבאלוהות
כשהתחלתי ללמד ולהוביל אנשים בתהליכים עמוקים ומתקדמים של התפתחות, שינוי וטרנספורמציה, טבעתי את המונח "הפשטות שבאלוהות". התפישה המרכזית שמונח זה מבטא, הינה המסוגלות לעורר ולמזג את האלוהי באנושי, והיכולת לגשת לאלוהות הקיימת בכל אחד ואחת, בגובה העיניים וברעות, ומתוך פשטות להביאה לחיים היומיומיים.
כשטבעתי את המונח ״הפשטות שבאלוהות״ כיוונתי לחשוב חשיבה מורכבת והזמנתי למזג את הנשגב בגשמי ואת האלוהי באנושי.
ההכלה של חשיבה מורכבת, מאפשרת ליצור אינטגרציה בין חלקים רבים של העצמי ולחבר בין פנים רבות של המציאות באופן שפותח ממדים חדשים של חוויה.
ההכלה של חשיבה מורכבת, היא גם המפתח לשלום פנימי שיש בו קבלה של כל מכלול ההיבטים המתקיימים בתוך הנפש, גם אם הם לכאורה סותרים זה את זה, מנוגדים זה לזה או לא הכי ״יפים״ ו-״טובים״ ולא נחשבים כ-״ראויים״ ו-״נכונים״.
השלום הפנימי הוא זה שמאפשר לנו לקבל גם את האחרים וליצור עימם שלום, מתוך ההסתמכות על המחבר ולא על המפריד ומתוך הכרה כי כולנו חלקים מאותו השלם שאמורים לבוא זה לקראת זה, להפרות זה את זה ולצמוח על בסיס מתמיד.
כדי לחיות חיים הרמוניים, נדרש למזג את הטבע האלוהי והאנושי לכדי ישות שלמה, שבה הניגודים משלימים זה את זה ותומכים זה את זה ומאפשרים לחוות את החיים על פני האדמה מתוך נקודת מבט שיש בה פרספקטיבה רחבה והוליסטית, לצד ראייה פרקטית ומעשית המאפשרת לתווך רוח אל חומר, להתפתח, לצמוח וגם לחולל שינוי כאשר הוא נדרש.
להיות בתנועה, לצמוח מכל מה שקיים ומכל היש ולהתמיד ולהתחדש, אלו איכויות המגיעות מתוך הטבע האלוהי שלנו.
כדי לחולל שינוי באופן שלם וליצור מעבר הרמוני ממדרגה אחת לאחרת, נדרש למזג בין הטבע האלוהי הטמון בנו לבין הטבע האנושי וליצור אינטגרציה של כוחות שיכולים להיתפש כמנוגדים, אך בפועל יוצרים מרחב נפשי שלם, שבו העצמי האלוהי מאמץ אל ליבו את העצמי האנושי, לוקח עליו חסות וגם מניע אותו לצמוח ולהתפתח.
אינטגרציה של העצמי האנושי והאלוהי – אוקסימורון מדוייק הפותח ממד אנושי חדש
אם נחזור לנושא של חשיבה מורכבת, זוהי חשיבה מפותחת שמהווה את הבסיס ליכולת להכיל ממדים רבים במקביל.
על מנת להסתגל לחשיבה כזו, חשוב לקבל את השכבות והגוונים שבתוך הנפש וגם את הרבדים והשכבות במציאות שבחוץ, בלי לקטלג או לשפוט אותם ואז זה מוביל לשלב הבא.
השלב הבא הוא שלב של אינטגרציה. היכולת לחשוב באופן מורכב, מובילה ליכולת למזג בתוך הנפש שלכם איכויות מנוגדות זו לזו, מה שפותח פתח לממד נפשי חדש.
הרעיון הבא קצת מורכב… אז קחו נשימה ובואו נעמיק עוד קצת…
היעדר קיטלוג של דברים באופן מוחלט והיעדר שפיטה של הנפש שלכם, מובילים לכך שאין צורך להחביא, להסתיר, להדחיק או להימנע, כי לכל רגש ומחשבה יש מקום ומופנית כלפיהם קבלה.
הם לא טובים או רעים, הם קיימים.
הגישה הזו הופכת את הנפש למרחב פנימי, שבו איכויות מנוגדות יכולות להתקיים זו לצד זו, להשלים זו את זו וליצור גם משהו חדש.
שמחה מהולה בעצב. פחד מהול בסקרנות. דחייה מהולה במשיכה. מאמץ מהול בקלות. אהבה מעורבבת עם שנאה. ארעיות מהולה בנצחיות. עוצמה מהולה בחולשה ועוד דוגמאות רבות, שכל מי שאנושי מכיר.
אני למעשה מדברת על היכולת ליצור מיזוגים פנימיים בין כוחות מנוגדים שמולידים שלוות נפש ואיזון חדש, ופותחים ממד חדש בתוך הנפש שהוא לא דואלי.
כלומר, אם עד כה נחשפנו להבנה כי הישות האנושית היא אוקסימורון, מכיוון שעצם קיומה הינו פרדוקסלי ונע בין כוחות מנוגדים, כגון רוח אל מול חומר, אלוהי ונשגב אל מול אנושי וגשמי, הרי, בשלב הבא, אני מזמינה אתכם לעלות מדרגה ולהבין כי ביכולתנו ליצור מיזוג פנימי של מה שנתפש בעינינו כהפכים מוחלטים שאינם ״אמורים״ לדור בכפיפה אחת. במילים אחרות לחולל אלכימיה ולהפוך את הישות האנושית לאוקסימורון מדויק שמתקיים בממד חדש שאינו דואלי אלא הוליסטי.
ושוב מתוך ויקיפדיה והפעם מהו אוקסימורון מדויק:
אוקסימורון מדויק הוא צירוף מילים הסותר את עצמו לחלוטין, כלומר שני הפכים באותו היגד. אוקסימורון כזה נקרא לעיתים גם אוקסימורון הופכי, או אוקסימורון מוחלט. למשל: גאון טיפש, חיי המת, שתיקה רועמת, מציאות מדומה.
כוחם של האוקסימורונים הללו מצוי בצירוף של שני דברים שכביכול אינם יכולים להתקיים יחד, ומתוך כך מובילים לממד נוסף של הבנת המתרחש.
היכולת להכיל חשיבה מורכבת, הופכת את החיים לפשוטים, כי היא למעשה מקבלת את השונות והמגוונות של כל רובדי הביטוי הנפשיים, ואז מאפשרת לכם לא לאבד איזון או להיבהל או להתכווץ, אלא להישאר אובייקטיביים, שווי נפש ובעיקר להישאר בני אדם-ישויות מורכבות ורבות פנים.
משם מתחילה אינטגרציה בין כל הכוחות הנפשיים שלכם ונפתח ממד אישיותי חדש שהוא שלם יותר ומאוזן יותר, ומבוסס על כל החוויות וההתנסויות שהיו לכם עד כה, שהן לא טובות או רעות, רק מלמדות.
מה בין חשיבה מורכבת לתרבות הפופוליזם והרשתות החברתיות?
החשיבות של חשיבה מורכבת משמעותית הרבה יותר בתוך סביבת המציאות שבה אנו חיים המטפחת אקלים תרבותי פופוליסטי.
הפופוליזם מטפח בקרב הציבור צורת חשיבה דיכוטומית, צרה ושטוחה שבה הפופוליזם משתמש כדי להפריד ולמשול. זוהי חשיבה המעודדת נפרדות, קיטוב, נפיצות, התלהמות אשר כולם מתודלקים על ידי החלוקה למחנות מוחלטים ומקוטבים.
כמה שיותר מוחלט ושטוח – ככה מעניק תחושה חזקה יותר של ודאות אשלייתית שלא באמת מאפשרת אומדן אמיתי של המציאות או התנהלות תבונית ועצמאית.
גם בתרבות הרשתות החברתיות זה מהותי, זאת מכיוון שהשיח בהן, פעמים רבות, מעודד בדיוק את ההיפך מחשיבה מורכבת: חשיבה שטוחה, שופטת ומקטלגת, המעודדת שיח מתלהם שמביא תגובות, חשיפה וקליק-בייטס.
כמה שיותר קיצוני ושטוח – ככה יותר ויראלי.
כמה שיותר שחור ולבן, טובים ורעים – ככה יותר מושך אנשים להזדהות עם מחנה מסויים ולקבל תחושה של ערך ושייכות תוך כדי מלחמות בין צודקים ולא צודקים הפורקות מטען נפשי ומעודדות שיח מתלהם ומאבקי כוחות.
וכמובן האינסטגרם על האשליה שהוא מייצר, אשר שמה פעמים רבות בקדמת הבמה דימויים ״יפים״ ו-״חיוביים״ ומסתירה את הצדדים הפחות זוהרים שעוברים דה-לגיטימציה.
זה ממש מעניין להתבונן על האינסטגרם, מתוך התובנות המובאות במאמר זה.
נסו להסתכל על הרשת החברתית הזו, כעל ניסיון ליצור תדמית אנושית נשגבת, באמצעות בבואות חלולות ואשלייתיות של אסתטיקה, יופי והרמוניה שמאחוריהן אין באמת כלום.
בעיניים שלי כל האסתטיקה האינסטגרמית אינה באמת יפה או הרמונית, אלא מדגישה דווקא את ההיפך, כלומר את הנהייה אחר מצגי שווא שבהם האנושי מנסה להתחפש למשהו אחר במקום לצאת למסע פנימי של גילוי העצמי האלוהי, כדי למזג אותו עם זה האנושי וליצור ממד חדש שהוא לא דיגיטלי אלא פנימי.
היכולת להכיל חשיבה מורכבת, מפשטת את החיים, משחררת הרבה מתח מיותר וחוויה של עול, מאפשרת להכיל בתוך הנפש ניגודים, מה שיוצר בהדרגה שלמות ושלום פנימי, ופותח מדרגה חדשה של קיום.
לכן, צעד ועוד צעד, בחמלה, בסבלנות, בנדיבות ובענווה חבקו את הנפש שלכם, ערסלו את העצמי האנושי בזה האלוהי, אפשרו לישות האוקסימורונית, שהיא אתם, למזג את הניגודים שבתוכה לכדי שלם ואפשרו לעצמכם לגדול ולצמוח לאורם של הערכים בהם אתם מאמינים.
ולראיה, הנה אני כאן בברלין, כותבת לכם, ברגשות מעורבים של שמחה ועצב, סקרנות לבאות ואהבה לכל הקיים, מודה מעומק הלב על היותי מוקפת באהבה ובחברים, מתגעגעת ורוצה לחזור ובו זמנית מתפעמת על כל מה שמונכח כאן ומבקש שאשאר, ובקיצור יוצרת מיזוגים בין כל הסתירות הללו וחשה שלום ושלמות תוך כדי פריסה של גשר בין עולמות.
להתראות עוד רגע בישראל.
