אנשי הרנסאנס

אנחנו מצויים בימי הביניים של העת החדשה, שבהם מתקיים מאבק איתנים בין העולם הישן לבין העולם החדש.

העולם הישן גוסס, ואת פרפורי גסיסתו אנו חווים כטלטלות הפוקדות אותנו בזו אחר זו.

זהו עולם של תעתוע שבבסיסו נורמות מעוותות שלא מאפשרות לנו לצמוח ולשגשג.

זהו עולם המעודד מאבק על משאבים, הישרדות, מלחמות, הרס וכילוי, הנובעים כולם מחשיבה דואלית ומתפישת עולם מסולפת, הרואה אותנו כנפרדים זה מזה ומוגדרים על ידי דת, צבע עור, שפה, לאום, מין או כל אלמנט המקבע את הזהות לתחום מצומצם, חלקי, מקטב ומפריד.

בפועל, אנחנו כל כך הרבה יותר ממי שאנחנו מאפשרים לעצמנו להיות. אנחנו רחבים הרבה מעבר לחומות שאנו מציבים בינינו לבין האחרים, ולגדרות באמצעותן אנו מגדרים את הזהות שלנו ואת התודעה העצמית והקולקטיבית.

אנושיות חדשה מבקשת להיוולד. צירי הלידה פועמים פעימה אחר פעימה ודוחפים את כולנו קדימה, אל עבר מציאות שונה מכפי שהכרנו, אל שלב חדש באבולוציה האנושית, אל עולם חדש.

העולם החדש, הוא עולם שבו האנושות מתעוררת משנתה, מקיצה מן החלום הקולקטיבי של הנפרדות והמלחמה, ומגלה את הזהות האוניברסלית, הקוסמית, הטמונה בכל אחד ואחת מאיתנו.

זהו עולם שבו מאבק על משאבים או הרס אינם באים בחשבון, ואלימות או כילוי אינם מתקיימים, מתוך כך שהם לא מתקבלים על הדעת של בני האנוש שהווים עצמם כמשפחה אחת – בני משפחת האדם, המשתפים פעולה זה עם זה כדי לצמוח ולשגשג.

זהו עולם שבו התודעה האנושית מתרחבת לממדים חדשים המצויים מחוץ לאשליה המפרידה והמבדלת, ותפישת העולם נפתחת אל מישורים של קיום שלפני רגע היו בלתי נגישים למוח, למחשבה ולנפש האנושית.

זהו שלב המסלק מעל פני האדמה את העוולות, הניצול, תאוות הבצע, הניכוס, הרמייה והעמדת הפנים, ומשקיף את הכל באופן המקדם מאור פנים, כנות וטוהר כוונות.

ניתן לדמות זאת לניכוש וסילוק של כל מה שהוא רעיל ורקוב, פוגעני, מוטה, מסולף והרסני, לטובת דישון וטיוב של תשתיות החברה האנושית והכנתן לשלב הבא.

מתוך כך, עולם ארץ והתרבות האנושית יהפכו בהדרגה לקרקע פורייה בעבור נביטה של זרעי רנסאנס, נביטה שלהם מתוך התרבות האנושית בת זמננו, צמיחה רעיונית וערכית, ביסוס של אופייני התנהלות רעננים, התחדשות ולבלוב חברתי ותרבותי, היוצרים כאן מציאות חיים חדשה.

המעבר הגדול

אנחנו מצויים בשלב של פריצת המעגל הסגור שמזין את עצמו בשנאת חינם ואלימות, מאבק על משאבים ותחרות על שליטה והגמוניה.

ובתוך השלב הזה, חשוב שנבין את התהליכים המתרחשים, נפנה גב לפחד ולהישרדות ונעשה מקום לשלום ואהבה, מתוך בחירה להעצים ערכים חיוביים, שפיות, תקשורת בונה ומקרבת, תבוניות, חוסן, איזון, זיכרון שכולנו חלק ממשפחת האדם ותקווה לביסוס העולם החדש.

כולנו יכולים להיות אנשי הרנסאנס, אדריכלי העולם החדש, זאת באמצעות גיבוש של תפישת עולם וסגנון חיים המפוגגים את תקרת הזכוכית וחושפים אמת אוניברסלית הטמונה בכל וממתינה להתגלות.

האמת האוניברסלית לוחשת באזני כולנו.

היא נוכחת כאשר אנו הוגים ומרחיבים את התודעה, כאשר אנו עושים מדיטציה או נושמים עמוק אל תוכנו את הטבע במלוא יופיו. היא ממלאת אותנו בהשראה כאשר אנו מתמסרים לאמנות המחברת רוח לחומר. היא פועמת בתוכנו כאשר אנו מביעים נדיבות וחסד ובוחרים בדרכים של שלום ואהבה.

היא מגיעה בחלומות צלולים, בבהירות של המחשבה ובידיעה של הלב.

אנחנו רק צריכים להיות פתוחים, להקשיב, להיות סקרנים, לפענח את הרוח החדשה המנשבת בכל ולתת לה מקום וביטוי בחיינו.

הקשר שבין ימי הביניים לאירועי התקופה

ימי הביניים הללו שבין ישן לחדש, מציפים הרבה כאב וצרימות ומדגישים בפנינו את כל מה שדורש החלמה, ריפוי ושינוי בתפישת העולם שלנו ובאופן שבו אנחנו מגדירים את עצמנו כפרטים וכקולקטיב.

במאבקי הכוח שבין העולם הישן לחדש, ״סוחרי החדשות״, ממקדים את תשומת הלב הקולקטיבית, כל פעם מחדש בדרמה אחרת שדוחקת את זו הקודמת.

המלחמה באוקראינה דחקה והעלימה את הדיווחים על הקורונה, כך שבמקום גרפים עם מספר נדבקים, קיבלנו מפות עם תיאור התקדמות הכוחות הרוסיים.

ואז בא וויל סמית׳ ובטקס האוסקר סטר לכריס רוק, והדיון באלימות שלו מילא את החדשות ואת הרשתות החברתיות ודחק הצידה את האלימות הרוסית באוקראינה.

ואז אירועי הטרור כאן בישראל דחקו את הכל והכתירו נושא חדש שאפשר להלהיט באמצעותו את הרוחות ולמשוך קהל קוראים וצופים צמא לריגוש וניזון מפחד, דרמה, אקשן, צדקנות וכל מה שמעורר את הנפש בצורה שלילית.

האירועים כאן בישראל מצמידים לפרצוף שלנו מראה צלולה מאוד, שממקדת אותנו בהבנה שאין באמת טעם בהפרדה והסתה על בסיס דת או לאום, שפוליטיקת הזהויות היא מכשיר רעיל בידיהם של סוכני העולם הישן, וכי בפועל אזרחים ישראלים חילוניים, יהודים דתיים, שוטר ערבי-נוצרי, אזרחים אוקראינים – כולם נרצחו על ידי טרוריסטים, ללא אבחנה.

האמת האוניברסלית אינה מפרידה בין בני משפחת האדם ואין לה העדפות המבוססות על משחקי זהויות.

גם הקורונה לא יודעת להבחין בין דת, גזע, מין או לאום.

ונדמה שרק בני אדם עדיין לא קולטים את המסר.

והמסר ממש פשוט.

כולנו אחד! כולנו חלק מאותה אחדות, קשורים זה לזה, משפיעים זה על זה, תלויים זה בזה ונדרשים לשתף פעולה כדי להמשיך את קיומנו כמין אנושי.

חשוב כי בימי הביניים בהם אנו מצויים, נתייחס לאדם באשר הוא אדם, נזכור שכולנו חלק ממשפחת האנושות ונתמסר באומץ לבניית גשרים של אמון, ערבות הדדית, שיתופי פעולה ואימוץ ערכים אוניברסליים של יושרה, שלום, אחדות, אהבה, נדיבות, חופש ומאור פנים.

חשוב שנכיל את הכאב, נוקיע מתוכנו את מחרחרי המלחמה-סוכני הפחד של העולם הישן, הרוקדים על הדם ומנצלים כל הזמנות לעורר שנאה, להסית ולהפריד, ונפעל כשגרירים של רצון טוב הפורסים גשר אל השלב הבא, אל הרנסאנס.

היכולת להתמודד עם העצב והכאב והפחד, ולעבור דרכם – מאפשרת לצאת מן הצד השני שלהם ולגלות אחדות ואהבה ובכך להעצים את האלטרנטיבות שיש בהן תקווה.

יכול להיות כאן אחרת וישנם הרבה אנשים שמעוניינים לשטוף באור את הפחד והשנאה ולהצמיח זרעים של אהבה ושלום.

אלו הם אנשי העולם החדש, אנשי הרנסאנס.

כל אחד ואחת מכם הקוראים את הדברים הללו יכול להיות חלק מאנשי הרנסאנס.

אנשי הרנסאנס

העתיד טומן בחובו פוטנציאלים אדירים בעבור האנושות, בכל תחומי החיים ובכל התשתיות של התרבות האנושית.

האופן שבו נחיה את חיינו יכול להיות מופלא והרמוני, חדשני ומסעיר.

זהו פוטנציאל של אריכות ימים ובריאות, שפע קולקטיבי, נסיקה תודעתית וקוגניטיבית, אפיקים חדשים של ביטוי יצירתי ואמנותי, פריצות דרך מדעיות, שגשוג של הטבע המשתקם ומציע גן עדן עלי אדמות, מדע הרתום בשירות האנושות ופותח פתח למשאבים אנרגטיים בלתי מוגבלים, מסעות לכוכבים חדשים, מפגש עם תרבויות המצויות מחוץ לתחומי כדור הארץ ועוד ועוד.

אבל כדי שזה יקרה, אנחנו חייבים להתפקח ברמה התודעתית, לפוגג את תקרת הזכוכית הקולקטיבית ולהבין שהישות האנושית רחבה הרבה יותר מתפישת הזהות העצמית המוכרת לנו, אשר מתקבלת באופן אוטומטי כנורמה שאין בילתה.

הפוטנציאל האנושי אדיר – אך כדי לממש אותו ולעבור לשלב הבא, אנחנו נדרשים לקחת אחריות אישית וקולקטיבית על הקשר שלנו עם עצמנו, עם הקהילה האנושית ועם כדור הארץ.

אנחנו חייבים לערער על הנורמות, לשנות את המוסכמות על פיהן אנו מנהלים את החיים האנושיים ולהתחדש בכל הרמות.

התרבות האנושית כיום מקדשת את החומר, מקיימת פולחן גוף מוקצן ומזניחה מאוד את פיתוח התודעה ואת ההתחדשות הרעיונית והערכית.

היא מכורה לממסכי תודעה, ולערוצי תקשורת המציפים את הדעת והנפש בשדרים המעצימים את השכחה והמיסוך הקולקטיבי.

כתוצאה מכך, אנחנו תקועים כציביליזציה בלופ, מעגל סגור שבו אנו אולי מתפתחים טכנולוגית אך משחזרים את אותם דפוסים הרסניים.

אלו דפוסים של כילוי משאבי הטבע, הרס ומלחמות על משאבים, ניצול חלשים, התרבות בלתי מבוקרת ונטולת אחריות, אמונות דתיות מקובעות ומפרידות המנציחות תקרת זכוכית ותפישת אלוהות מצומצמת וילדותית – כל זאת בסגנון חיים המשטח הכל לתבניות ונורמות הממוקדות בכל מה שהוא חומרי וחיצוני ושכלתני ומגרה את החושים ומספק את היצר.

כל מה שתיארתי, לא באמת מאפשר לאנושות לנוע אל השלב הבא ברצף האבולוציוני ולחיות כאן חיים ארוכים מאוד, נטולי זקנה ומחלות, הפורצים את מגבלות האנושיות המוכרת לנו ומעצבים כאן בהדרגה מין אנושי חדש, המתרחב אל ממדי קיום חדשים, וזאת בהרמוניה עם הקיום והיקום.

כדי שחיים כאלו יהיו אפשריים, נדרש לחצות סף אבולוציוני ולשנות לחלוטין את תפישת העולם ואת האופן שבו אנו מתנהלים כפרטים וכחברה.

האדם של הרנסאנס

כדי לפוגג את המגבלה על תוחלת החיים האנושית, נדרש לשנות את תפישת העולם ואת סגנון החיים, ואת התשתיות שעל פיהן אנו מנהלים את חיינו, במסלולים קבועים, המנותקים מן ההקשר הכולל של החיים על פני האדמה. וההקשר הכולל הזה טומן בחובו זהות אוניברסלית של רוח נצחית ותבונית, המגלמת עצמה בממד החומר ומבקשת לממש בו את הנשגבות ואת ההשראה הקוסמית הרחבה.

כאשר התודעה האנושית תקיץ מן החלום המתעתע של הנפרדות ותחבור שוב אל האחדות שכולנו חלק ממנה, יתבססו גילויים מדעיים שיובילו לתיקון הפגם הגנטי שמחולל את תהליך ההזדקנות ולתיקון פגמים גנטיים המחוללים מחלות.

אריכות הימים תנוצל להעמקת התודעה האנושית ולהתפתחות של הציביליזציה האנושית על פני ציר זמן רחב היוצר זיכרון ארוך טווח, פרספקטיבה רחבה החוצה את מגבלות הדורות הבאים והולכים ויכולת לקיים המשכיות של צמיחה והתפתחות.

בנוסף, ייווצרו יכולות טכנולוגיות שיאפשרו הרחבה של היכולת המנטאליות והפיסיות, כך שתפישת העצמי, הגוף והמציאות תהיה שונה מן המוכר היום. תוחלת החיים תעלה מאוד והפוטנציאל האנושי יתרחב אל מעבר לגבולות הממדים בהם אנו חיים כיום.

האדם של העתיד יאריך חיים, יביא ילדים באופן מודע, אחראי, מבוקר, סלקטיבי ומדוד, יקיים יחסי גומלין עם עולם החומר באופן מאוזן והרמוני ויתייחס לגופו ככלי קיבול בעבור רוחו.

האדם של הרנסנאס יגדיר את עצמו כישות אוניברסלית שהינה חלק ממשפחת האדם ומן הקיום כולו, יהיה פתוח לכל מה שמצוי מעבר לממד הגלוי ולא יזדקק למערכות תיווך דתיות התופשות בעלות על הקשר שבין האדם לאלוהות האוניברסלית באשר היא.

הוא ימקד את חייו ברוחב יריעה תודעתי עשיר ומגוון ובהתפתחות רוחנית שיש בה התחדשות מתמדת, עומק, חיבור לתכלית אוניברסלית ותרומה לקהילה בה הוא חי.

אני אולי נשמעת לכם אוטופית או תמימה ונאיבית, אך זהו השלב האבולוציוני הבא שאליו ננוע כציביליזציה – אם רק נסכים לצאת מן המעגל הסגור, אם רק נתעורר מן החלום הקולקטיבי בו אנו שרויים, אם רק נצליח לעצור את הסחרור של ההרס וההשמדה העצמית, ואם רק נהיה מספיק אמיצים לבחור באהבה על פני הפחד, ומתוך אומץ ונחישות לערער במודע על הנורמות ואופייני ההתנהלות המקובלים ולגבש תפישת עולם חדשה וסגנון חיים תואם.

כל אחד ואחת מאיתנו יכולים להיות שותפים לחזון הזה, להיות אנשי הרנסאנס ולהנכיח כאן ועכשיו את השלב האבולוציוני הבא.