אש תמיד – על חריצות והתמדה

אנחנו חיים בעולם של הגשמה.

עולם שבו רעיונות ומחשבות הופכים למעשים, חוויות ותוצרים, באמצעות תהליכים שאורכים זמן, דורשים עשייה ופעולה, והליכה בדרך עד להגעה לשלב של קטיפת פירות.

לא פעם כתבתי כי ״צעד ועוד צעד יוצרים דרך״ ובכך כיוונתי לכך שמסע החיים על פני האדמה, הוא מרחב של התנסות וחוויה, שבו אנחנו צוברים בהדרגה עוד ועוד מהלכים ובחירות מצטברות, שבהם אנחנו מגשימים רוח בחומר. 

אנחנו עושים זאת תוך כדי תנועה, בזמן ובמרחב, שסוללת דרך ייחודית שהיא נתיב החיים שלנו, מהלך חיים שאותו אנחנו מעצבים תוך כדי תנועה, בחירות שאנחנו בוחרים ומעשים שאנחנו עושים.

בעולם שבו אנו חיים – אנחנו לוקחים רעיונות, השראה, רצונות ותשוקות, שכולם מופשטים ותיאורטיים, ומובילים אותם אל ההגשמה דרכנו ובעדנו – דרך העצמי האנושי שלנו, שהוא כלי ההגשמה, המוציא מן הכוח אל הפועל.

בתוך עולם שכזה, העצמי האנושי הוא כלי ההגשמה של חלומות ורצונות, תשוקות ומחשבות. 

המחשבה על הנפש והגוף שלנו, ככלי היוצר אלכימיה ומתרגם איכויות ערטילאיות או מופשטות לכדי ממש, מובילה לשינוי גישה כלפיהם.

כשאני חושבת על הגוף והנפש שלי, אני מלאת התפעמות על מלאכת המחשבת המופלאה הזו שנקראת היישות האנושית. זה ממלא אותי בהודיה כלפי הגוף והנפש שלי וגם בהרבה כבוד כלפיהם, הערכה, והשקעה בהם.

ההבנה שהגוף והנפש מאוד משפיעים על מי שאנחנו, על מי שנהיה ועל מה שנוכל ליצור ולהגשים – מובילה למסקנה, כי חשוב להיות בתשומת לב כלפיהם, להקשיב להם ולהיות מחוייבים לטפח ולפתח אותם על בסיס מתמיד.

מתוך כך נובעת הנחת יסוד משמעותית למימוש העצמי שלנו הקובעת כי אם נרצה לממש את עצמנו באופן המיטבי ביותר, נדרש להפוך את הכלי הנפשי והגופני לרהוט ואיכותי ככל שניתן, למקצע ולשפר אותו, כך שיוליך את ההשראה והחזון באופן המיטבי אל ההגשמה הלכה למעשה.

חריצות, היא הדרך לכך.

בחריצות יש תבונה והבנה של מהלכי חיים על פני האדמה. כלומר, חריצות נובעת מהכרה פנימית עמוקה כי אנחנו חיים בעולם של חומר וגשמיות, שאותם אנו מניעים ועליהם אנחנו משפיעים באמצעות הגוף והנפש שלנו. 

ההבנה של החוקיות הזו מעוררת את התכונה הפנימית של חריצות ככוח פנימי בונה ותומך מהלכי חיים וחוויה נפשית של סיפוק וקטיפת פירות.

אם כך, מה מאפיין את האיכות הנפשית של חריצות?

בחריצות יש הרבה כבוד לנפש האנושית, למחשבות, לרגשות ולהרגלי החיים, ושאיפה שהם יהוו ערוצים שמשקפים את החזון בצורה הטובה ביותר.

בחריצות יש התבוננות על כל מה שמקיף אותנו – הגוף, הנפש, הבית והסביבה, החפצים, הטכנולוגיה, הכישורים והמיומנויות, העבודה, הקשרים החברתיים והמקצועיים, סדר היום, ההרגלים ומתווי הנפש שלנו – בהרבה מאוד הערכה ורצון לטפח את כל אלו ולמקצע אותם, כי הם מאפשרים לנו להגשים את מי שאנחנו, את החזון האישי הייחודי שלנו.

והחזון האישי לא חייב להיות בומבסטי. החזון האישי הוא כל רעיון או רצון שיוצק אל החיים שלכם משמעות וערך, משמח אתכם וממלא אתכם בתכלית.

החריצות וההתמדה הם אלו שמאפשרים ליצור את הגשר שבין החזון המופשט והתיאורטי, לבין המציאות.

זהו גשר בין המצוי לרצוי – בין מה שמתקיים בחיים שלכם לבין מה שתיצרו להגשים.

כדי להמחיש את הדברים ביתר שאת, אנסה להציג לכם זווית ראיה נוספת על הקיום האנושי שלנו.

מנקודת המבט שלי, להיות בן אדם, זה למעשה לקיים מהלך חיים, התפתחות וגילוי עצמי, שבהם אינטליגנציה תבונית ומופשטת, מגולמת בגוף ונפש שהם למעשה חומר חי שנושא את התודעה התבונית ומאפשר לה לבוא לכדי ביטוי בעולם גשמי וחומרי.

אם כך, להיות בן אדם, זה למעשה סוג מסויים של התמקצעות, שתכליתה לתרגם רוח לחומר, באופן רהוט, עשיר, יצירתי, מתחדש ומתפתח. 

ואם להיות בן אדם זו סוג של התמקצעות – אז המסקנה הברורה היא שנדרש להתמקצע בקיום המיוחד הזה שנקרא להיות בן אדם, להכיר את המכניזם שבתוכו העצמי מגולם, להתיידד עם כלל מרכיבי הישות האנושית, ולצבור בהם מיומנות על פני כל הרצף שבין רוח לחומר: 

להרחיב ולפתח את התודעה, 

לשכלל ולשפר את המודעות העצמית, 

להכיר את הנפש על כלל מרכיביה, 

לשכלל את העולם הרגשי ואת המנעד הרגשי, 

ללמוד להקשיב לרצונות השונים, לסווג ולמיין אותם ולהביא אותם לכדי ביטוי, 

לבסס הרגלי חיים תומכים 

ולטפח את הגוף.

 כדי לצבור את ההתמקצעות הזו בלהיות בן אדם, נדרשת חריצות.

חריצות כערך וכדרך חיים – אש תמיד

פעמים רבות בעולם שלנו, ישנה נטיה להסתכל על התוצאות וההישגים של אנשים ולהתעלם מן הדרך שהובילה לשם.

מה שיכול להיראות זוהר, הרמוני, מעורר השראה, בדרך כלל יהיה תוצר של משמעת עצמית, חריצות, התמדה, סבלנות והתמקצעות במיומנות של הגוף והנפש, כדי להוביל לתוצאות ולתוצרים הרצויים לאדם.

אם אני מסתכלת על סדר היום שלי, על העשייה וההגשמה, התוצרים והפירות שאני קוטפת בדרך – אני רואה את החריצות ששזורה בכל אספקט בחיי.

החריצות היא איכות נפשית שנובעת עמוק מתוכי, כי היא מכוונת אותי להתנהלות מעשית ופרקטית שהיא בעדי, ובעד מה שחשוב לי ואני רוצה להגשים.

החריצות כמצב הוויה ותודעה נפשי, מוזנת מרצון מתמשך להגשים את מה שחשוב לי ויש לו משמעות וערך בעבורי. זהו רצון שבוער בתוכי באש תמיד – להבה אשר לעולם אינה נכבית או דועכת.

החמצן שמזין את אש התמיד הזו, הוא הרעיונות, החזון והערכים שאני מאמינה בהם, ואותם אני רוצה להגשים.

החריצות דורשת ממני משמעת עצמית, ויכולת להתגבר על מניעות ואתגרים, אך זה לא נחווה כעול או סבל, אלא כמאמץ אפקטיבי, פרקטי ויעיל, שבו אני מתעלת את האנרגיה הנפשית והגופנית שלי כלפי מה שחשוב לי באמת, ועושה זאת בהתמדה, מתוך שאיפה מתמדת לצבור עוד ועוד מיומנויות ולהשתפר תוך כדי התנועה, עד להגעה למצוינות שממנה אני יכולה לנבוע לשלבים חדשים של מימוש והגשמה.

מנקודת המבט שלי, חריצות היא איכות נפשית מאוד פרקטית, והיא זו שמאפשרת ליצור תהליכים באופן שלם, מלא ורהוט, שמוביל בסופו של דבר לקטיפת פירות ולתחושה של סיפוק, גם אם זה דורש סבלנות, ניהול זמן, הקפדה והתמדה, ואפילו אם זה לאורך שנים.

החריצות נובעת מתפישה של העולם הזה כעולם של הגשמה שאין בו הצלחה או כישלון, כי כל התנסות היא חיובית, מכיוון שצברתי בה ניסיון וכלים שאוכל להיעזר בהם כדי להמשיך ולפעול למען ההגשמה של החזון, שתמיד עומד לנגד עיניי.

בחריצות יש גם תקווה, שנובעת מהיכולת לחלום, לדמיין ולברוא בעיניי רוחי את מה שאני רוצה ליצור, ובכך לקרב אותו אל ההגשמה.

איך מתגברים על סביבת מציאות שמעודדת עצלות וחוסר סבלנות?

עבור הרבה מהאנשים, חריצות היא מילה שיכולה להיות טעונה כי היא מקושרת אסוציאטיבית לעולם תחרותי שיש בו רדיפה אחרי הישגים, הצלחות וכשלונות לצד חוויה של עול ומאמץ.

בעולם שבו אנו חיים, רבים מאותגרים ביכולת לקיים אורח חיים שיש בו חריצות, התמדה ולאורך זמן, ומשמעת עצמית שנובעת ממשמעות.

האקלים החברתי והתרבותי שבו אנו חיים, רווי במערכות השפעה שיוצרות הסחות דעת והפרעות, וגם מציבות מכשולים ואתגרים שלא מאפשרים לנו למקד את תשומת הלב שלנו במה שחשוב לנו.

הסביבה הדיגיטלית והטכנולוגית פעמים רבות דוחפת לסיפוק מיידי, ומעוררת חוסר סבלנות, חוסר יכולת להעמיק בדברים לאורך זמן, וגם נהייה אחר טרנדים ונורמות שלא תמיד תואמים את העצמי האותנטי ואת הרצון הפנימי הטהור והנקי מהשפעות. 

בכך רבים מוצאים את עצמם מנסים להתמיד ולהיות חרוצים כלפי משהו שאין להם רצון פנימי, כנה ואותנטי כלפיו. הם מתחילים תנועה של הגשמה אך משמרים בתוכם ספק או דואליות, שמקשים עליהם להתמיד לאורך זמן, וכשהתוצאה הרצויה לא נראית באופק הם חווים מפח נפש ותחושת כישלון, שפוגעת בערך העצמי, ומרחיקה אותם מהרצון האותנטי.

בניגוד לתנועה הישגית שנובעת מכוח דחף ותלות בתוצאה חיצונית, החריצות שנובעת מתוך חיבור לחזון אישי ומשמעות פנימית, יוצרת משמעת עצמית ותנועה מתמשכת, שמכבדת את מקצב החיים, נעה בתוכו מתוך הקשבה, ערות ושמירה על הכיוון והכוונה לאורך זמן.

לראות את הקיים, לנבוע מיש, להתמיד ולהתחדש

לוהאריה

אחת הדרכים לטפח חריצות נפשית, היא להרגיל את עצמנו להעביר את המיקוד ממה לא בסדר או מה לא עובד בחיים שלנו, אל עבר מה אנחנו רוצים שיקרה ויוגשם.

בתוך תהליכי העבודה במרכז שלנו, כשאנחנו נתקלים באתגרים או משוכות שצריך לעבור, אני שואלת את החברים שאיתם אני עובדת: מה אתם רוצים שיקרה? איך אתם רוצים שהמציאות תראה?

השאלה הזו מפנה את המיקוד אל עבר רצון ההגשמה, ובכך יוצרת בהירות נפשית גדולה, מעודדת חשיבה יצירתית, מסלקת עכבות נפשיות, ספק ודואליות, ומחדדת עד מאוד את הכיוון ואת הכוונה.

התשובה לשאלה הזו מאפשרת למקד את כוחות הנפש השונים, המחשבות, הרגשות והמעשים, בעשייה פרואקטיבית וחרוצה, שתכליתה לסלול דרך אל המציאות הרצויה.

מה בין חריצות לסבלנות ואורך רוח?

כשאני מתבוננת על תנועת החיים, אני רואה אותה כעין פעימה, שיש בה מקצב אישי ותדר עצמי שמבטא את הייחודית של האדם.

תנועת החיים מוליכה אנרגיה תבונית דרך ממדים שונים של העצמי עד להגשמה הלכה למעשה.

זוהי פעימת חיים, שנובעת מגרעין העצמי, הטמון עמוק בפנימיות של האדם, ויש בה רצון לבוא לכדי ביטוי, ליצור ולהגשים. הפעימה הפנימית, שאני מתארת לכם, מגיעה מן העצמי המזוקק ויש בה משאלת לב לצקת משמעות לקיום האישי.

פעימת החיים הזו, המגיעה מגרעין העצמי, נקלטת בתוך הנפש בכעין חלל פנימי שהוא מרחב נפשי של חלום ודמיון, כמו רחם הנמצא בנפש האדם, שבו כל האפשרויות להגשמה מתקיימות בו זמנית ומצויות בסופרפוזיציה במרחב תיאורטי ומופשט שבו הכל אפשרי. 

משם הפעימה הזאת מהדהדת את אדוותיה אל המעטפת החיצונית של העצמי, התודעה, המודעות העצמית, הערכים, הרגשות, הכישורים האישיים, המיומנויות שצברנו וכל מה שמאפשר לנו להתחיל ולתווך את העולם הפנימי אל המציאות הגשמית.

המעטפת של העצמי היא כלי ההגשמה שבונה את הגשר בין העולם הפנימי לבין מציאות החיים, ומאפשר להשפיע עליה, ולהגשים תוצרים ממשיים וגשמיים.

החריצות היא זו שמאפשרת ליצור את התהליך השלם והמלא שבו אנחנו מצליחים להוליך את הפעימה הפנימית, מגרעין העצמי, דרך החלל הפנימי, אל מעטפת העצמי הגוף והנפש ולגעת בקרקע, בתהליך שלם ומלא שיוצר הגשמה של רוח בחומר.

החריצות וההתמדה שזורות באופן הדוק עם סבלנות ואורך רוח.

מהו אורך רוח?

אורך רוח היא איכות נפשית שמבטאת את היכולת להחזיק את ההשראה ואת הרוח לאורך כל שלבי תהליך ההגשמה עד שרעיון בא לידי ביטוי בחומר, מבלי שההשראה או החזון יבלעו בהדרגה בתוך תהליכי ההגשמה,יתפוגגו ויאבדו מהתוקף שלהם.

זוהי יכולת להחזיק את החזון לאורך זמן, בהתמדה וסבלנות, כאשר המהות וההשראה, הן כעין מגדלור, המאיר את הדרך אל העתיד הרצוי ועוצמת הרוח מאפשרת לפסוע בדרך בזמן ההווה ביציבות ועקביות.

אורך הרוח מאפשר לפסוע בבטחה אל העתיד הרצוי, תוך פרישת גשר יציב ובטוח אליו, כאשר אור החזון מאיר את הדרך, כך שהרוח משפיע על החומר וחזון הופך לממשות.

מאין שואבים מוטיבציה? מהם כוחות החיים?

בגרעין העצמי מצוי הניצוץ שמתניע את תהליכי החיים השונים – הרצון לגילוי עצמי והגשמה עצמית.

בחלל הפנימי מצוי הדלק של המימוש העצמי – המשמעות שאתם רוצים לצקת לחייכם. המשמעות היא זו שטוענת את התנועה, את החיים והיומיום, ברעיונות, השראה, חזון וערכים שחשובים לכם, ושאותם תרצו להגשים.

ובמעטפת העצמי טמון המנוע שמניע את התהליכים האלו – כוחות הנפש והגוף שלכם, שכאשר הם פוגשים את עוצמת רצון ההגשמה שלכם ומשאלת הלב לבטא מהות ומשמעות, הם נטענים בחריצות, יכולת התמדה, משמעת עצמית וסבלנות.

כשאנחנו מקשיבים לקולו של העצמי האותנטי, מחוברים לניצוץ הפנימי ומעניקים למנוע את הדלק המזוקק, הנקי והאופטימלי, אנחנו מאפשרים לו לעבוד באופן הרמוני, במקצב שתואם את פעימת החיים האישית.

ואילו כשאנחנו מנסים להאיץ את המנוע הזה באופן לא מאוזן, מתוך רצון הישגי שאין בו כבוד למקצב האישי ולתדר העצמי, או הקשבה פנימית לעצמי הייחודי והאותנטי, אנחנו עלולים להוביל את עצמנו לכילוי של מיכל הדלק ולתנועה לא מאוזנת שמרוקנת את הנפש מאנרגיה ומתישה את הגוף.

לכן חשובה תשומת הלב לגוף ולנפש, וההקשבה למכלול הכוחות המרכיבים את הישות האנושית.

תשומת הלב, ההקשבה, הכבוד והבנת החוקיות של תהליכי החיים כאן על פני האדמה, מאפשרת לסגל את המיומנות לפעול במתינות, חריצות, התמדה וסבלנות, מתוך הקשבה לרצון האותנטי ולמשאלת הלב, חיבור למהות ומשמעות, מוכנות להתמיד ולצעוד בדרך חיים של הגשמה ומימוש, והכרה בכך שצעד ועוד צעד יוצרים בהדרגה דרך, ומובילים לקטיפת פירות.