הטרור הלא מדובר

במאמר הזה אני רוצה לדבר איתכם על הטרור שלא מדברים עליו.

הטרור הזה הוא לא טרור פיזי – אבל הוא אלים, ברוטלי ומסוכן באותה מידה.

הטרור הזה הוא טרור תודעתי, פסיכולוגי ודיגיטלי, שמתקיים ברשתות החברתיות, כמו גם בחיים עצמם, וכופה על אנשים להתנהל מתוך פחד, ולהימנע מלבטא את הדעות שלהם ולנקוט עמדה.

התופעה אותה אני מתארת אינה חדשה והיא מאפיינת את בריוני המקלדות שמשתלחים באנשים המביעים דעות המנוגדות לשלהם, בחסות המרחק הפיזי שמעודד ניכור וריחוק. 

"בריונות-המקלדת" כבר נדדה אל מחוץ לרשתות החברתיות והיום היא מאפיינת גם את השיח הציבורי, את הפאנלים בערוצי הטלוויזיה ואפילו את הפוליטיקה, והיא באה לידי ביטוי בהחלפת מהלומות מילוליות שיש בהן התבצרות בעמדה, התנצחות, ביטול, פסילה והטחה, הכפשה, לעומתיות (וואטאבאוטיזם) ושיח שלא ניתן לקיים בו החלפת דעות ודיאלוג המאפשר צמיחה.

ראינו את התופעה הזו של טרור, בריונות ואלימות עוד לפני עידן הרשתות החברתיות – ברצח רבין, ששינה את פני המפה הפוליטית ופצע את המירקם החברתי בישראל, באקט ברוטלי ואלים, שהפך ויכוח אידיאולוגי לזירת רצח וטרור, הלכה למעשה.

ראינו זאת, כאשר המפגינים למען הדמוקרטיה זכו לדה-לגיטימציה, תוך השתקה, הפחדה, דמוניזציה ועיצוב נרטיב של בוגדים ו"סמולנים", על ידי אנשי ימין קיצוני המתיימרים לייצג ישראליות ראויה שהיא ״פטריוטית-לאומית״.  

אנחנו רואים את התופעה הזו גם ברגעים אלו ממש, גם על ידי אנשים שמנסים להשתיק את משפחות החטופים ומתייחסים אליהן באופן בזוי, מכיוון שהן מבקשות למחות נגד אוזלת היד וההתעלמות הממשלתית מהן, וגם כלפי אנשים המביעים אמפתיה כלפי האזרחים העזתיים הנפגעים מן הפעולה בעזה, וזוכים לתגובות של שנאה ותיוג כבוגדים, בעוד אנשים הנחשבים ״נורמטיביים״ מגיבים בלייקים וסמיילים על דיווחים מן הסוג הזה.

אינני מבינה כיצד מישהו יכול לתקוף משפחה של חטוף שמבקשת שהממשלה תעשה את חובתה ותחזירו הביתה.

אינני יכולה לשמוח על מותו של אף ילד או אזרח חף מפשע, ישראלי או עזתי – כי אדם הוא אדם, ושמחה שכזו, שיש בה יצר של נקמה מחלישה מוסרית ומטשטשת את צלם האדם שלנו.

אנחנו רואים את התופעה של בריונות המקלדת והטרור הדיגיטלי גם בעולם, כחלק מתעמולה מתמשכת של ארגוני טרור כמו החמאס, שיד אחת שלהם מפעילה טרור פיזי על הישראלים בדרום ועל הפלסטינים האומללים, הלכודים בעזה ומשמשים עבורם מגן אנושי לצרכים מבצעיים ותעמולתיים, בעוד שידם השנייה עוסקת בטרור דיגיטלי, התחפשות ללוחמי חופש והטעיית אנשים לתמוך במהלכים האנטי-דמוקרטיים ובפשעיהם המתמשכים כנגד האנושות.

הטרור הפסיכולוגי – דיגיטלי – תודעתי

תופעת הטרור הפסיכולוגי והדיגיטלי מחמירה מאוד בימים הללו, בה העולם נמצא תחת מתקפת טרור;

טרור פיזי – מעשי זוועה בפועל, ואז הכחשה שהם התקיימו, וקיטלוג של העדויות והראיות כ-פייק ובדיות.

טרור דיגיטלי ברשתות החברתיות, שמעצב אמת פיקטיבית ושקרית שמזינה את הבורות של השמאל הפרוגרסיבי, שרואה עצמו ככזה שהתעורר (Woke), אבל בפועל ישן עמוק ואינו מסוגל לחשיבה מורכבת ועמוקה ולבוחן מציאות אובייקטיבי, ומזוהה עמוקות עם מה שהוא בוחר לתמוך בו עד למצב של עיוורון.

טרור פסיכולוגי-תודעתי, שמפחיד ומשתיק אנשים, ולא מאפשר נקיטת עמדה מוסרית, ערכית והומנית.

הטרור הדיגיטלי והפסיכולוגי-תודעתי, עלול להפחיד ולהוביל לשיתוק, להימנעות, להעדפה לא לנקוט עמדה ולשתיקה, שבימים אלו הינה רועמת.

חשוב שנזכור – שתיקה אל מול טרור היא אקט לא מוסרי.

אסור לנו לשתוק.

אסור לנו לעמוד מנגד.

אם לא נדבר עכשיו ונגיד לא עוד – הטרור הזה רק ילך ויתגבר, ירעיל עוד ועוד את התודעה האנושית ויכרסם במוסר ובערכים האנושיים, עד למצב של כילוי עצמי של האנושות כולה.

אנחנו חייבים להוקיע כל אלימות באשר היא, ולעשות זאת מתוך מסוגלות להבחין בין רע לטוב, זאת משום שפעמים רבות טרור דוחף למהלכים של הגנה עצמית, שאין בהם ברירה אלא להגיב בתוקף כדי לעצור ולבלום אותן.

אנחנו חייבים לסגל אמות מידה וערכים שלא מפרידים בין דם לדם, ובין אדם לאדם, ואנחנו אמורים לעשות את כל אלו כאשר איננו מיישרים קו עם טרור מכל סוג שהוא.

אל לכם לטעות – אנחנו בכלל מצויים במלחמת דת, שבה מאחורי הקלעים כוחות אסלאמיים קיצוניים וחשוכים מושכים בחוטים, על מנת לעצב את במת המשחק הגלובלית, לצבור כוח והשפעה ולהשליט את דעותיהם וסגנון החיים האנטי-דמוקרטי שלהם. בעולם, שכוחות אלו מבקשים להגשים – לנשים, להט״בים או שוחרי חופש, שיוויון ודמוקרטיה – אין זכויות, ומה שמכתיב את סדר היום הוא אמונות דתיות קיצוניות, שבינן לבין נאורות או קידמה אין ולו דבר.

אם איננו ערים למגמה הזו – איננו מבינים כי מלחמת השליטה התרבותית הזו, משתמשת בכלי הדמוקרטיה כדי לדחוק את הדמוקרטיות, ועושה שימוש ציני באינקלוסיביות של השמאל כדי להתערות, להיות מוכלים בחברות דמוקרטיות ולערער אותן מבפנים.

אם מכבדים את עקרונות הדמוקרטיה – לא מפעילים טרור משום סוג! אך אנחנו עדים לטרור על בסיס יומיומי שהפך לנורמטיבי. 

שתיקה אל מול טרור היא אקט לא מוסרי.

לאחר הטבח בדרום, עלו ברחבי העולם פוסטים המוקיעים את מעשי הטרור המזעזעים של החמאס. פוסטים שיש בהם אמפתיה, השתתפות בצער ובאבל של הציבור בישראל, וגינוי הרצח וההתעללות האכזרית שחמאס ביצע באזרחים חפים מפשע.

אבל, וחשוב לשים כאן סימן קריאה גדול מאוד, מהר מאוד אחרי פרסום הפוסטים, הם נמחקו, נעלמו וירדו מהרשת. 

לצד הגינויים שנמחקו, ישראלים רבים נדהמו מן השתיקה הרועמת של החברים שלהם, בקהילות השונות להן הם שייכים בחו״ל. שתיקה איומה וכואבת, שהיא כשלעצמה מעוררת חלחלה ומצביעה על כשל מוסרי עמוק ועל היפוך משמעויות תודעתי-תרבותי, שבו אין את היכולת להבחין בין טוב לרע, וליצור תהליכים פשוטים של בוחן מציאות שמאפשר לנתב את תשומת הלב כלפי מה שראוי ונכון, ולנקוט בעמדה ברורה ותקיפה כלפי מה שלא ראוי ובלתי מוסרי.

למה? בגלל הטרור הדיגיטלי, הפסיכולוגי והתודעתי!

האנשים שמפרסמים פוסטים בגנות ארגוני טרור, עוברים באופן מיידי התקפה ברוטלית של בריוני מקלדת, שמקיימים חזית בתוך הרשתות החברתיות. זוהי חזית, שרואה במרחבים הדיגיטליים זירת מלחמה. זוהי חזית שתוקפת את כל מי שמעז להביע עמדה מוסרית שהיא כנגד החמאס, או נגד מצג השווא שחמאס מפיצים ברשתות החברתיות והנרטיב של ״לוחמי חופש״ הפועלים למען ״שחרור פלסטין״. 

כשאנשים נתקלים בהתקפות הברוטליות הללו, לצערי פעמים רבות, הם מעדיפים להגן על עצמם, מפחדים לאבד עוקבים או כוח ברשתות החברתיות ובכך, במקום להיות נאמנים לאמפתיה אנושית ולהומניות שבשמה הם כתבו את הפוסט, הם נאמנים בראש ובראשונה לעצמם, לאינטרסים האישיים ולביטחון האישי שלהם, ומתוך כך מוחקים את הפוסטים, או נמנעים מלכתוב אותם מלכתחילה. 

את התופעה הזו של טרור פסיכולוגי אנחנו לא רואים רק ברשתות הדיגיטליות – אלא גם בעולם ה״אמיתי״ – שבו האג׳נדה של הטרוריסטים הופכת לטרור ברחובות עצמם, בהתנהלות ברוטלית שנועדה לסתום פיות ולעצב בכוחניות נרטיב, וזאת באמצעות הפגנות אלימות וונדליסטיות, הכאה של מפגינים, קריעת שלטים, החרמת בתי עסק, שריפה והשחתה של דגלי ישראל, סימון מגני דוד על קירות הבתים ועוד ועוד פעולות אלימות, שמופנות כלפי אלה שמבקשים לגלות אמפתיה אל מול מעשי הזוועה או להשאיר בתודעה את האזרחים הישראלים החטופים.

תרבות ההשתקה והפוליטיקלי קורקט – יוצרת דור של אנשים שמתיימרים להיות ״נאורים״ ולייצג ערכים מתקדמים ופלורליזם, אך בפועל תומכים בכל מה שהם מתיימרים לפעול כנגדו, מכיוון שהם לא מסוגלים ליצור אבחנה פשוטה, המסתמכת על עובדות ויש בה חשיבה מורכבת, שאינה מוחלטת, סטריאוטיפית או חד-ממדית.

כל זה עובר נירמול ואף לגיטימציה כשאין הוקעה של אלימות ויש עצימת עיניים כלפי אקטים אלימים שנתפשים כלגיטימיים כי הם ״מגינים על חלשים״ או ״מוחים על עוולות״.

בוחן מציאות

קצת עובדות – כיצד הכל התחיל;

האם ישראל הפרה את הפסקת האש מול החמאס? לא!

האם זאת ישראל שפלשה לעזה, ביצעה טבח ברוטלי בילדים, נשים, זקנים וצעירים על רחבת הריקודים בפסטיבל מוסיקה? האם ישראל אנסה, ביתרה איברים של ילדים ורצחה את הוריהם לנגד עיניהם, שרפה בתים על יושביהם, ירתה בחיות מחמד? לא!

האם ישראל ירתה רקטות על תושבי עזה? לא!

האם במקביל ישראל עוצרת את ההתנהלות המופקרת והאלימה של המתנחלים בגדה המערבית? לא!

האם היתה נכונות כנה של ממשלת ישראל למצוא פתרון למצב המורכב? לא!

האם ישראל יצרה מציאות של מצור על עזה לאורך שנים רבות? כן!

האם מצרים והעולם הערבי שותפים ליצירת המצור על עזה? כן!

האם הפלסטינים בחרו בחמאס ובטרור במקום בכוחות המתונים בתוכם? כן!

האם גם ישראל וגם הפלסטינים אחראים לכך שהמצב בעזה עגום ודורש שינוי? כן!

מציאות מורכבת ומרובדת – כבר אמרתי …

לאורך שנים מצויה ישראל באיום קיומי מתמשך, שהפך את הישראלים לחשדנים ומבוצרים.

הדבר תרם לכירסום בדמוקרטיה הישראלית הצעירה והשברירית.

ישראל נתונה למתקפות של טילים ורקטות על בסיס קבוע.

חמאס פלשו לישראל, ובכך הפרו את הסכם הפסקת האש.

חמאס הם אלו שביצעו פשעים כנגד האנושות.

ישראל, על פי כל אמנה בינלאומית, נמצאת במצב שבו היא מחוייבת להגיב למתקפה הברוטלית, הן כדי למנוע מתקפות נוספות והן כדי לשחרר את החטופים המצויים בשבי החמאס.

וכך, הקורבן הופך בתהליך של גזלייטינג – לזה שפונים כנגדו ונוצר גל אנטישמיות גואה.

האם ראיתם אנשים שמפחדים מאלימות יהודית באירופה ובארצות הברית? לא!

גל גדות לא הגיעה להקרנה שהיא עצמה ארגנה, של הסרט של דובר צה״ל על מעשי החמאס, בגלל איומים על חייה – כיצד דבר כזה לגיטימי?

יהודי נרצח בהפגנה – איך זה לגיטימי?

ניסיונות הצתה של בתי כנסת –  איפה זה לגיטימי?

חנויות של יהודים סגורות עקב איומים על בעליהם – איך זה ייתכן?

אני מכירה אנשים, שקל להם יותר לשתוק אל מול הטבח בישראלים, רק מפני שהם מפחדים פחד מוות מהתגובות של חבריהם הפרו-פלסטינים, מבלי להבחין בכך שהם קורבנות של אלימות פסיבית כוחנית. 

מאחר ומצפונם של האנשים הללו מייסר אותם, הם יצרו שכנוע עצמי שהופך את הקורבן לנאשם ובכך, הם הופכים לחלק ממערכת משומנת של גזלייטינג. 

מערכת משומנת של טרור אגרסיבי המנוגד לחופש ודמוקרטיה, אך מצייר עצמו כקורבן חלש כדי לזכות לאהדה אוטומטית בקרב אלו שתמיכה ב״חלשים״ גורמת להם להרגיש יותר טוב עם עצמם ועם שייכותם למדינות מבוססות ועשירות, המנצלות ומקפחות את החלשים.

כיצד זה שמי שמתיימר לייצג מודעות וערכים נאורים, לוקה בכזה חוסר מודעות עצמית ובעיוורון מוסרי ויוצר הכללות, שאין בהן הבנה של המורכבות בהתמודדות עם ארגוני טרור, שאין להם באמת חוקי משחק או סט ערכים שאפשר לפעול על פיו בעקרונות בינלאומיים דמוקרטיים?

בכך, באופן גורף נוצרות הכללות, שבהן ציבור רחב מאמץ הנחות יסוד מסולפות. 

בסיפור שהשמאל הפרוגרסיבי מספר לעצמו:

חמאס הם כל הפלסטינים והם לוחמי חופש השואפים לשחרור – ולא ארגון טרור רצחני ואנטי-דמוקרטי שהשתלט על עזה, רצח את אנשי הרשות הפלסטינית ויצר בעזה בסיס טרור אדיר ממדים, הפועל בשיתוף פעולה עם איראן וארגוני ג׳יהאד אסלאמי המעוניינים להרוס את הדמוקרטיות בעולם.

ביבי והימין הקיצוני הם דמותה של ישראל ושל כל הישראלים כולם, שהם כובשים, שקרנים, קולוניאליסטים, לבנים ואנטי-דמוקרטיים – במקום לזהות שבמשך 40 שבועות ישראלים שוחרי דמוקרטיה יצאו לרחובות להפגין כנגד ביבי ואנשי הימין הקיצוני, שניסו לערער את הדמוקרטיה הישראלית. 

כל הפלסטינים הם טרוריסטים, כל היהודים הם ציונים-משיחיים, כל השמאלנים מזדהים עם "האויב" ועוד ועוד הכללות, שמעצימות שנאה, פילוג, פירוד ומערערות את בוחן המציאות ואת המצפן המוסרי.

הטרור הפסיכולוגי-דיגיטלי לא מאפשר ‫ליצור הגדרות ברורות ופשוטות ‫בין טוב לרע – מכיוון שמי שמבקש לדבר בעד הטוב, ההומני, ‫בעד החמלה כלפי חפים מפשע והאמפתיה כלפיהם – נתקל בטרור לכל דבר ובו מתקפות זעם ושטנה, ‫ביטול והוקעה המאיימות, מפחידות, מחלישות ומונעות את היכולת להוקיע אלימות ואכזריות, ובכך מובילות אנשים לשתוק ולא להביע את דעתם, או להוריד את הפוסטים ולעמוד מנגד.

החשיבה השטוחה והמוחלטת שמעודדת תרבות הביטול – לא מסוגלת להפריד בין טרור אלים ומפלצתי לבין אקט של הגנה עצמית.

במצב שכזה – השאיפה לצדק מושתקת.

השאיפה ליחס הומני וכבוד הדדי בין אדם לאדם – מושתקת. ‫

ומה שנשמע ומנצח – זה הגזלייטינג, האלימות ‫והכפיה של דעות, הפייק-ניוז, ‫האמת הפיקטיבית והמעוותת.

מה שמנצח זו ההפחדה והטרור.

חשוב להכיר בתופעה הזו של טרור פסיכולוגי וטרור דיגיטלי, לקרוא לילד בשמו ולזהות שישראל נתונה למתקפת טרור משולבת, שאמנם הגיעה לשיא מפלצתי בטבח של ה-7 באוקטובר, אבל מתקיימת כל הזמן ברקע כטרור בינלאומי, שהמהות שלו היא הינדוס של התודעה באמצעים שקריים של פייק-ניוז וגזלייטינג, השתקה והפחדה באמצעות צבא של בריוני מקלדות אלימים ובכך, סילוק מבמת הדיון הציבורי את כל מה שלא תואם את האג׳נדה של ארגונים כמו החמאס.

מעגל אימה בשלל גוונים של טרור.

הדברים האלה לא סותרים את מחויבותה העמוקה של ישראל לעשות חשבון נפש עמוק, להתבונן על הכשל המוסרי והערכי, שהוביל לשלטונו ההרסני והמתמשך של נתניהו וחבר מרעיו, ולהבין שאי אפשר לעשות עוד מאותו הדבר – חייבים להסכים ולחולל שינוי עומק בתפישת העולם ובערכים שהם הבסיס לקיומה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית, ערכית ומוסרית, שפניה קדימה, אל העתיד.

והעתיד – הוא אינו מצוי בזהות יהודית, שמרנית, פונדמנטליסטית, דתית-משיחית. 

ממש כמו שהעתיד אינו מצוי בידי ארגונים איסלאמיים קיצוניים ורצחניים.

גם אלה וגם אלה – מפעילים טרור פסיכולוגי תודעתי ודיגיטלי כלפי כל מי שלא מיישר קו עם האג’נדה שלהם – ולשניהם אין מקום אם אנו חפצי חיים.

וכשאני כותבת חיים – אני מכוונת להתנהלות בת קיימא, שיש בה הפריה הדדית, חופש, שוויון הזדמנויות ויכולת לצמוח כציביליזציה, הרואה עצמה כמכלול אחדותי – שלם הגדול מסך חלקיו.

על כך במאמר הבא העוסק ברכיב האמפתיה, ככוח המחבר בינינו למרות שאנחנו שונים זה מזה ונועד להגן עלינו מפני הרס עצמי.

ובינתיים, אני מזמינה אתכם לצפות בפרק כוחה של אמפתיה בפודקאסט מגשרים עולמות – בו דר ואני דנים בנושא: