|
Getting your Trinity Audio player ready...
|
כולנו מכירים את המושג "מחשבה יוצרת מציאות" – אבל, האמנם זה באמת כך?
אם כן, מדוע אנחנו לא חוזים בכל מחשבה שלנו ככזו שהופכת באופן מיידי למציאות מוגשמת?
התשובה קצת יותר מורכבת ממה שאתם עשויים לחשוב, והיא טמונה בהבנה מעמיקה של הקונטקסט שבו המציאות האישית מתקיימת, והבנת מהותו של עקרון הבחירה החופשית.
אנחנו חיים באשליה, שאנחנו מצויים בעולם של בחירה חופשית וש"מחשבה יוצרת מציאות", אך בפועל, פעמים רבות אנחנו לא בוחרים את הבחירות שלנו בצורה ערה, מודעת או חופשית באמת.
אנחנו חיים את חיינו בתוך סיפור מסגרת, שבתוכו אנחנו מתנהלים. סיפור המסגרת הזה משפיע עלינו מאוד מבלי שאנחנו מודעים לכך באופן מלא.
הרבה מן הבחירות שאנו יוצרים, מוטות מראש על ידי התפישות הקולקטיביות, הנורמות, ההבניות התרבותיות והמוסכמות שמנוסחות על ידי סיפור המסגרת, וקובעות מה ראוי ומה לא ראוי, מה אפשרי ומה לא אפשרי ומה נכון ומה לא נכון.
לרוב, התודעה האנושית והמחשבה האנושית לכודות בתוך מערכת אמונות, דעות ותפישות עולם, שמשפיעות על האדם ולוכדות אותו בתוך מעטפת התודעה הקולקטיבית – שהיא סיפור המסגרת.
אני משתמשת במושג ״מעטפת״ מכיוון שהיא עוטפת את הקיום האישי, במעין בועה חיצונית קולקטיבית שפועלת על הדעת האנושית, תוחמת את התודעה העצמית ומגבילה אותה, בולמת את כל מה שהוא מחוץ למסגרת הזו, מה שמוביל לכך, שתהליך יצירת המציאות קורה, בערבון מוגבל, בתוך התחומים המוגבלים של המעטפת.
כתוצאה מכך, היכולת לחשוב, לרצות וליצור מציאות מתקיימת בתוך מגבלת האמונות והתפישות, ותחת תקרת זכוכית.
איך נוצרה תקרת הזכוכית הקולקטיבית?
העולם שלנו הוא עולם המנוסח על ידי דימויים, מילים, רעיונות, צורות שונות ומגוונות של ביטויים לצד חוויות ממשיות, שמגדירים כולם את התרבות שלנו.
מילדות אנחנו לומדים ללכוד בתפישה שלנו את העולם הרעיונות והדימויים וליצור תבניות מחשבה, שמעניקות לנו ודאות וביטחון בתוך סביבת מציאות גשמית, מאיימת ובלתי צפויה.
מילדות, אנחנו מקטלגים מידע בתבניות מנטליות שעוזרות לנו לסווג את המציאות, כדי להתמצא ולהתקיים בה.
זהו תהליך מתמיד של הסללה.
הקטלוג הזה הוא יפה וטוב מכיוון שהוא מסדר לנו את המציאות וממיין את המידע באופן, שמאפשר לנו התמצאות ואוריינטציה ותומך את הקיום שלנו, אך לצד זאת הקטלוג הזה יוצר מסלולי נוירונים במוח, שבהדרגה הופכים לתבניות חשיבה מקובעות שתוחמות את היכולות המנטליות שלנו לזהות את מה שמחוץ להסללות.
אף אחד לא מלמד אותנו כבני אדם, לקטלג את המציאות בעירבון מוגבל ובאופן גמיש ובלתי מוחלט, שמאפשר לנו להרחיב עוד ועוד את תפישת המציאות שלנו, ולפתוח עוד ועוד מסלולי נוירונים מוחיים. בכך, בהדרגה אנחנו נלכדים בקשת קורים קוגניטיבית, שמגדירה עבורנו את תפישת המציאות ואת הזהות העצמית ולוכדת אותנו במה שאנחנו תופשים כמציאות מוחלטת שאין בילתה.
בכך, הקיטלוג שנועד להעניק ביטחון ולאפשר התפתחות, הפך למלכודת, היוצרת תנועה במעגל סגור, שכל ניסיון לפרוץ אותו נתפש כמאיים או זוכה להתייחסות צינית ומלגלגת מצד הסביבה.
התהליך הזה משפיע על כל תחומי חיים – מרגע הלידה ועד המוות.
הקטלוג האינדיבידואלי יוצר מסקנות אישיות, שפוגשות מסקנות של אחרים שהופכות בהדרגה להסכמות קולקטיביות.
סך כל התפישות וההסכמות מצטברות לנורמות, מוסכמות והבניות תרבותיות, שמגדירות ומקטלגות את המציאות בתחומים מוכרים וידועים ומובילות אנשים לנוע במסלולים ידועים מראש, ולפתח שאיפות וציפיות שמצויות בתחומי תפישת העולם הקולקטיבית המקובלת.
אנחנו חיים כתרבות מתחת לתקרת זכוכית, שמונעת מאיתנו לראות את המצוי מעבר לה. תקרת הזכוכית הזו היא תוצר של האופן שבו אנחנו רגילים לקטלג את המציאות ולקבע את מה שאנחנו מכילים במחשבה שלנו (בזמן ההווה), וזאת מבלי להבין שיש משהו מעבר לזה, ושתמיד יהיו אזורים שאנחנו לא מכירים ושאנחנו לא יודעים את מה שאנחנו לא יודעים ובכך, אנו יכולים לנוע אל העתיד מתוך סקרנות ורצון לגלות עוד ממי שאנחנו וממי שנוכל להיות.
חוסר ההבנה הזה, מוביל לכך שאנחנו חיים בתוך קונספט מוגבל, ופעמים רבות משובש ואף שגוי. קונספט שנובע ממסקנות מוחלטות, מקובעות, חלקיות או אפילו שגויות ואשר מצמצם את המימוש העצמי והקולקטיבי.
הדבר משפיע מאוד על איכות החיים, על הנפש וגם על הגוף.
הנה דוגמא מוחשית לרעיוניות הזו:
היכולת לקטלג מינים וזנים שונים של צמחים ובעלי חיים כ"רעילים" או "אכילים", היא יכולת קריטית להישרדות בעולם החי.
אך כאשר אנחנו מחילים את היכולת המפותחת לקטלוג של זנים ומינים שונים, כדי למיין בני-אדם לפי סטיגמות מגדריות וגזעניות, אנחנו לא רק פוגעים באלו שמסווגים באופן שלילי תחת הסטיגמות האלו, אלא גם יוצרים מחסומים פסיכולוגיים וחברתיים המעכבים ומגבילים את היכולת ליצור חברה, המטפחת את השונות והמגוונות, על העושר התרבותי הפוטנציאלי הטמון בה.
משמע, כל פוליטיקת הזהויות, למעשה רותמת את יכולת המיון והאבחנה האנושיים, כדי להפריד בין אנשים, ובכך פוגעת בלכידות החברתית או ביכולת שלנו להיות מחוברים זה לזה ולהכיר בשונות ובמגוונות ככוח חיובי ובונה.
היקשרות לתפישות ומוסכמות כמגדירות את העצמי
אמונה ועוד אמונה ועוד אמונה, מצטברות לשלל תפישות שמקטלגות את המציאות, מתחברות זו לזו ברשת של קשרים נוירוניים ויוצרות מארג חי – קונספט או קונספציה.
דרך הקונספט, אנשים מתבוננים על המציאות, אומדים אותה, חווים אותה ומגדירים לעצמם את קשת האפשרויות להתנהלות בתוכה.
החיבור למוסכמות ותפישות אישיות וקולקטיביות, משרטט את גבולות המרחב, שבתוכו המציאות האישית תתנהל ולמעשה יוצר הבניות תרבותיות, שמגדירות את השאיפות האישיות, את החלומות, את המאוויים, את הרצונות, ואת מסלול החיים.
עבור אנשים כה רבים, השייכות לקונספט הקולקטיבי ולהבניות התרבותיות המקובלות, היא זו שמאפשרת להגדיר מטרות ויעדים בתוך העולם הזה.
בנוסף לכך, פעמים רבות החיבור הזה מעניק תחושה של ערך ושייכות, מה שיוצר חוויה של ביטחון קיומי ומשמעות.
אנשים רבים שואפים להיות חלק מן המוסכמה הקולקטיבית, כדי שיקבלו אותם, יאהבו אותם, וכך הם ירגישו שייכים לחברה ולקהילה שבתוכה הם חיים. ההשתייכות הזו מעניקה חוויה של מוגנות וזהות וכאמור, מבססת תחושה של ביטחון וודאות.
זו הסיבה שרבים מעדיפים להיות חלק מהזרם מאשר ללכת נגדו, ומנהלים את חייהם בתחומי המוסכמות הקולקטיביות מבלי לשאול שאלות, לערער על מה שמקובל, להרחיב את התודעה, לשנות את תפישת העולם או להתרחב אל אפשרויות חדשות ואלטרנטיבות שמייצגות נקודת מבט חדשה, ערכים ומשמעות, שמובילים אל מחוץ לזרם המרכזי ומביאים חלוציות וחדשנות.
כאמור, הקבלה ויישור-הקו אל התכתיבים והנורמות החברתיות והתרבותיות, לא רק שמעצימים חוויה של שייכות, ערכיות ותכלית, אלא גם מעניקים לאדם זהות עצמית, שעליה הוא יכול להתבסס, ובאמצעותה הוא יכול להגדיר את עצמו ואת מטרותיו בחיים.
האמונה, התפישה והקבלה של הקונספט שמכתיבה התודעה האנושית הקולקטיבית, יוצרות זהות עצמית, כי הן מאפשרות לאוחז בהן להגדיר את עצמו ואת מקומו בעולם.
מאחר והעצמי מוגדר על ידי האמונות, הדעות המקובלות והמוסכמות, ומסתמך עליהן כדי להרגיש ביטחון, שייכות וערך, לרוב מתקיימת היקשרות רגשית חזקה אליהן. זאת הסיבה שאנשים כה רבים מתקשים לערער על תפישת העולם של עצמם, ואף מרגישים צורך להגן עליה בתוקף מפני כל מי ומה שעשויים להשפיע עליה ולשנות אותה.
בהקשר הזה, אני רוצה להביא אליכם הבנות על המושג ״הלם אונטולוגי״.
מהו הלם אונטולוגי?
הלם אונטולוגי הוא מושג שמתאר חוויה של התפרקות של הזדהות עם הגדרה מסוימת, לטובת הזדהות עם הגדרה חדשה, או תובנה פתאומית, שמשנה באופן יסודי את הדרך שבה אנחנו תופשים את המציאות.
זהו רגע של "הארה" – התעוררות אינטנסיבית, שבו הנחות יסוד, תפישות או אמונות על טבע המציאות, על עצמנו ועל היחסים בין השניים, נשברות או מוטלות בספק עמוק. דוגמה להלם אונטולוגי יכולה להיות תובנה עמוקה שנרכשת בעת חוויה מיסטית או רוחנית, או על ידי התקלות במושג, תיאוריה או הוכחה מדעית שמאתגרת תפישות קודמות על המציאות.
ההלם האונטולוגי יכול להביא לשינוי עמוק בזהות האישית ובהבנה של העולם. הוא עשוי לכלול רגעים של אי-ודאות עמוקה, חוסר נוחות, או אף פחד, ולעיתים רבות מתואר כתחושה של "הקרקע נשמטת מתחת לרגליים". אבל, הוא גם יכול להוביל לתחושת פתיחות, תובנות והבנות חדשות וטרנספורמטיביות.
ברמה הקולקטיבית, הלם אונטולוגי התרחש פעמים רבות בעבר, כאשר תפישות מקובלות ומערכות אמונה רווחות נתקלו באתגרים מהפכניים, שהובילו לשינויים עמוקים באופן שבו קהילות או האנושות כולה תפשו את המציאות. לדוגמה:
1. המהפכה הקופרניקאית: כאשר ניקולאוס קופרניקוס הציג את התיאוריה ההליוצנטרית, וטען כי השמש נמצאת במרכז היקום וכדור הארץ ושאר הפלנטות מקיפים אותה, הוא הפר את התפישה הגאוצנטרית שהייתה רווחת עד אז. ההלם האונטולוגי שחוותה האנושות היה עצום, כיוון שהוא שינה את ההבנה שלנו על מקומנו ביקום.
2. תגלית תורת האבולוציה של דרווין: פרסום ספרו של צ'ארלס דרווין, "מוצא המינים", ב-1859, הציג רעיון מהפכני לפיו המינים השונים, כולל האדם, התפתחו לאורך זמן בתהליך של ברירה טבעית. תפישה זו של האבולוציה אתגרה את ההבנה המסורתית על בריאת העולם ומקום האדם בו, וגרמה להלם אונטולוגי בקרב רבים.
3. התפתחות מכניקת הקוונטים: בתחילת המאה ה-20, התגליות השונות בתחום מכניקת הקוונטים שינו את הגישה האנושית אל חוקי הפיזיקה. התגליות האלו הציגו עולם בו חוקי הפיזיקה הקלאסית אינם תקפים ברמות המיקרוסקופיות, מה שהביא לשינוי עמוק בהבנת המציאות.
4. גילוי אמריקה: כאשר כריסטופר קולומבוס הגיע לאמריקה ב-1492, הוא לא רק "גילה" יבשת חדשה לעיני האירופאים, אלא גם גרם להלם אונטולוגי בקרב התושבים האירופאים, שנאלצו לעדכן את תפישתם על העולם ומקומם בו. התגלית הזו דרשה מהם להרחיב את המפות שלהם, ולהתמודד עם עולם גדול ומורכב הרבה יותר ממה שתפשו קודם לכן.
5. התפשטות האינטרנט: אף על פי שזו לא תגלית פיזיקלית או תאוריה מדעית, הופעת האינטרנט והתפשטותו המהירה בסוף המאה ה-20 גרמה לשינוי עמוק באופן שבו אנו תופשים את המידע, התקשורת והקהילות. זהו סוג של הלם אונטולוגי תרבותי, שבו האנושות נאלצת להתמודד עם רעיון של חיבור גלובלי בלתי-נתפש ועם השלכותיו העמוקות על החברה, הפוליטיקה והזהות האישית.
6. מחקר הגנום האנושי: בתחילת המאה ה-21, השלמת פרויקט הגנום האנושי סיפקה מבט חדש ומעמיק על המבנה הביולוגי של האדם. הידע הזה חשף את הקשר הגנטי בין כל בני האדם והדגיש את הדמיון שלנו למינים אחרים. זו תובנה שהזמינה לשנות את האופן שבו אנו חושבים על עצמנו, זהותנו, והקשר לטבע ולמכלול האוניברסלי שאנו מחוברים אליו בקשרים עבותים.
כל אחת מהדוגמאות הללו מייצגת רגע בהיסטוריה, שבו ידע חדש או טכנולוגיה חדשה, דרשו מהאנושות לשנות את תפישת העולם והנחות המוצא שלה באופן מהותי. רבות מהן נתקלו בהתנגדות של הקהילות השונות לחדשנות שהובאה, ואף לאירועים כמו חרם, הוקעה ונידוי של האדם החוקר והמגלה.
התודעה האנושית הינה גמישה ודינמית, ומסוגלת להתרחב ולהתאים עצמה לתפישות חדשות ומורחבות של המציאות, אולם ההתמודדות עם הידע והתפישה החדשים, דרשו לעיתים קרובות מהאנושות לעבור תהליכים של חשבון נפש, דיון מעמיק ושינוי ברמה החברתית והתרבותית.
הלם אונטולוגי מתרחש כאשר האדם פורץ את ההסללות המנטליות אל רשת נוירונית חדשה ולא מוכרת, שמתחילה להתהוות מחוץ לסיפור המסגרת המוכר.
כאשר אנו מבקשים להרחיב את תפישת העולם שלנו, אנו עוברים דרך ערעור או בחינה מחדש של מוסכמות.
בזאת האדם למעשה נדרש לעבור דרך מצב נפשי של הלם תודעתי, שנובע ממיטוט פתאומי של התשתית הרעיונית שעליה מבסס האדם את קיומו, את זהותו ואת תפישת המציאות שלו.
זהו מצב בו עולות שאלות קיומיות שעלולות לטלטל על האדם את עולמו; מהו טיבה של המציאות? מי אני בעולם? מה מקומי? מהי הזהות שלי? מהם היעדים שלי? לאן אני יכול להגיע?
זהו מעבר עמוק, שמפרק את הקשר שבין העצמי לבין המציאות המוסכמת והמקובלת, ומזמין לתהליך של גילוי עצמי, שמשפיע על הרצונות והשאיפות של האדם ועל המימוש שלו בעולם.
הטבע שלנו הוא של התחדשות, סקרנות ורצון לגילוי עצמי.
הנטייה ההישרדותית לקטלג את המציאות באופן מוחלט ונוקשה ואז להתקבע על תפישות, אמונות, מוסכמות קולקטיביות ונורמות ולא לחרוג מהן, מאפיינת מאוד את הטבע האנושי. אולם, זוהי למעשה התנהלות המנוגדת לטבע המקורי והקוסמי שלנו, שמהותו צמיחה סקרנית והתחדשות מתמדת בתהליך על-סופי של גילוי עצמי.
במצב התפתחות התואם את כוונת המקור, אנו מגדירים, אומדים ומקטלגים את המציאות מתוך הכרה בכך, שהמציאות היא רב-שכבתית ורב-ממדית, ותמיד נוכל לגלות עוד ועוד ממדים ושכבות שלה.
זוהי הכרה מודעת בכך שבכל רגע נתון, התפישה שלנו חשופה רק לרובד מסוים של המציאות. רובד שברגע שהבנו אותו וגילינו את עצמנו בתוכו, ההכרה שלנו חופשייה להמשיך ולשאול מה הלאה? מה מצוי מעבר לתחומים המוכרים לנו?
זהו מסע מתמשך של חקירה, גילוי ולמידה, ותנועה שיש בה בכל פעם כיבוש של מחוזות חדשים, בהם הלא-נודע הופך לנודע והבלתי מוכר וידוע, למוכר וידוע.
השאיפה לגילוי עצמי ורצון החקירה והלמידה הם אלו שמאפשרים לנו לצאת מבעד למעטפת האירועים – הממברנה, הבועה, תקרת הזכוכית שבתוכה אנו מצויים – אל רובד מציאות חדש שטרם הכרנו, ושם אנחנו מתחילים לגלות עוד ממי שאנחנו וגם מתרחבים בהדרגה לעוד ממי שנוכל להיות.
בתהליך הגילוי העצמי, בתוך התחום החדש והלא-ידוע, טבעי שנרגיש חוסר ודאות, היעדר ידיעה, וגם ערעור של הזהות העצמית, כך שכבר לא נדע מי אנחנו.
כל אלו הם תסמינים מוכרים וחיוביים, שמעידים על תהליך התחדשות וגילוי עצמי, והתחושה הינה זמנית – מכיוון שבתוך תהליך הלמידה, הבלתי-ידוע הופך שוב לידוע, ונוצרת למידה והסתגלות לחוקיות החדשה, עד שאנחנו מרגישים בה נינוחים ובטוחים ו״בבית״.
זהו תהליך שנועד להתרחש הן ברמה האישית והן ברמה הקולקטיבית.
רלטיביזם אונטולוגי – היחסיות של תורת היש
מהו רלטיביזם אונטולוגי?
רלטיביזם אונטולוגי היא תפישה פילוסופית המצביעה על שינויים במציאות העצמית של עצמיים, תופעות או מושגים על פי הקשרים תרבותיים, תפישתיים או שפתיים שונים.
זוהי תיאוריה המזוהה עם הפילוסוף האמריקאי וילארד ון-אורמן קווין (Quine) וטוענת כי אין מציאות אחת אובייקטיבית, אלא קיימות מציאויות רבות שנתפשות ומובנות באופנים שונים על ידי קבוצות שונות בהתאם לתפישה ולשיטות לוגיות שונות של חשיבה.
הרלטיביזם האונטולוגי קורא תיגר על תפישות ריאליסטיות בתחום הידע, האתיקה והמדע, הטוענות כי קיימת מציאות אחת, עצמאית, שאינה תלויה בתפישות האנושיות. לדוגמה, הריאליזם המדעי תופש את העולם וחוקיו כ"עובדות אמפיריות" הקיימות באופן מוחלט ואובייקטיבי, וניתנות לתפישה דרך תצפיות וניסויים, בעוד שהרלטיביזם האונטולוגי יכול לטעון שההבנה והפרשנות של תופעות מדעיות תלויות בהקשרים תרבותיים ושפתיים.
לעומת זאת, ישנה תאימות מסוימת בין התפישות הבסיסיות של הרלטיביזם האונטולוגי לבין תכונות מסוימות של המציאות הקוונטית, בהקשר של תופעות כמו סופרפוזיציה והפרעה קוונטית. שני התחומים מצביעים על כך שהמציאות אינה נפרדת לחלוטין מהקונטקסט שבו היא נמדדת או נתפשת, אינה קבועה או מוחלטת, אלא תלויה בצופה, במדידה, או בהקשר.
בהקשר לכך ממליצה לכם לקרוא את המאמר החתול של שרדינגר – מה שניצור הוא שיהיה
כאנושות, אנחנו נוטים להתעלם מכך שדברים שאנו נוטים לראות בהם עובדות או אמיתות מוכחות, ניצבים מול לחץ מתמיד של הוכחות נגדיות.
אנחנו נוטים לשכוח, שבכל רגע נתון קיימת האפשרות שהתפתחות חדשה במחקר, תיצור שינויים יסודיים בסכמות האונטולוגיות שאנו מחזיקים בהן.
בכך, אנחנו כובלים את עצמנו לתפישות שאנחנו יצרנו, ולא מאפשרים לעצמנו לחשוב, לרצות ולברוא מציאות – שהיא מחוץ לתקרת הזכוכית של מה שבחרנו והוסללנו להאמין בו.
כדי להתנהל באופן חופשי בתוך תרבות שנוטה להתקבע ולהיקשר למערכות אמונה, יש להתבונן באופן שאין בו הזדהות או היקשרות, על הנחות היסוד שמגדירות את המוסכמות ואת תפישת המציאות המקובלת, ואף להסכים לערער עליהן באופן יזום.
אינני מדברת על גישה לוחמנית, מזלזלת או מתריסה – אלא על העיקרון אותו אני מלמדת ״לראות את הקיים, לנבוע מיש, להתמיד להתחדש״ שיש בו כבוד לידע הקיים, מאור פנים, ענווה והבנה שהידע הקיים הוא הבסיס שממנו ניתן לנבוע בכל פעם אל מדרגות חדשות.
זוהי יכולת לשמר מחשבה פתוחה, עצמאית וחופשיה, לצד הכרה במסוגלות לחרוג מתחומי הביטחון והוודאות של התחום המוכר והידוע.
מתוך כך אפשר לערער על מה שהנפש מזהה כמגביל או כמצמצם, לחרוג מגבולות העצמי המקובע ומגבולות המוכר והידוע, ולגלות עוד ממי שאנחנו, וממי שנוכל להיות.
בכך אנחנו משתמשים בבחירה החופשית ככוונת המקור שלה, באופן התואם את המימוש העצמי המורחב והמועצם שלנו.
תרגיל מחשבתי קטן
אם אתם רוצים לבחון את היכולת להרחיב את תפישת המציאות שלכם, נסו להגיד או לכתוב לעצמכם מה הן המוסכמות הרווחות בכל אחד מהתחומים האלו, ואז שאלו את עצמכם – האמנם?
- מהי טיבה של המציאות?
- מהי תוחלת החיים האפשרית?
- מהו מימוש עצמי?
- מהו המגדר העצמי והזהות האישית?
- מהו חולי ואיך נוצר ריפוי?
- איך נראה גרף החיים?
- מהם הלידה, החיים והמוות?
תפקידה של מנהיגות – לספר סיפור חדש
מנהיג מספר סיפור.
זה יכול להיות סיפור חיובי או סיפור שלילי, אבל מה שחשוב להבין זה, שהסיפור הזה חייב להיות סיפור מתפתח.
הנטייה האנושית היא להתקבע על סיפור קיים, על נרטיב מסויים שנגזרות ממנו ההבניות התרבותיות, נורמות, מוסכמות וכל מה שיוצר לאנשים תחושה של שייכות, ביטחון ואוריינטציה.
אבל מנהיג אמיתי יהיה מוכן תמיד להוביל לפרק הבא הן בסיפורו האישי והן בסיפור המשותף והקולקטיבי.
מנהיג לא יעשה את זה מתוך ביטול או זלזול במסורות, בנורמות ובמוסכמות הקיימות, או מתוך שרירותיות או ציניות.
אלא הוא יתייחס אל המסורות והמוסכמות מתוך ענווה, כיבוד שלהן, אבל גם מתוך האומץ להציע את האלטרנטיבה, להציע את השלבים הבאים בסיפור, שנובעים מתוך הקיים והיש, אבל מציעים להתחדש.
מנהיג מספר סיפור מתפתח, שבו כל פרק נובע מקודמו, ולמעשה ממשיך את העלילה שיש בה את ההתפתחות המתמדת, המובילה משלב לשלב.
הסיפור שמספר המנהיג הוא סיפור ההולך ומתרחב, ומהותו שינוי, התחדשות, בספירלה פתוחה של צמיחה וטרנספורמציה.
לעומת זאת, מנהיג פופוליסטי ושלילי – יוצר מצב מסולף ומכוון שבו באופן ציני, אינטרסנטי ואנוכי הוא עסוק בלהנציח פרק קיים, כדי לרצות את ההמונים.
מנהיגות שלילית ופופוליסטית עסוקה בלספר את אותו הסיפור פעם אחר פעם, וגם להגביר בתוך הנרטיב והסיפור המסופר אלמנטים שמאפשרים למנהיג הפופוליסט לשלוט בציבור ברמה הרגשית והתודעתית.
המנהיג הפופוליסט משתמש במושגים, מונחים והקשרים שקשורים לפרק ספציפי בסיפור, באופן שלוכד אנשים בפרק הזה ובנרטיב שיוצר חוויה רגשית, ובכך מנהיג שלילי משתמש באנשים ומנכס את משאבי הנפש שלהם, כדי להוליך אותם במעגל סגור של עוד מאותו דבר.
למעשה זוהי לכידה בסיפור שיוצר לופ מחשבתי, רגשי וגם מעשי – מעגל סגור שבו אנשים לכודים, משחזרים אותו שוב ושוב, מבלי להסיק מסקנות לגבש תובנות ורעיונות שמאפשרים להתקדם אל הפרק הבא.
אנחנו נמצאים בתקופה שבה לא רק נדרש למנהיגים לספר סיפור חדש, אלא לעשות את זה באומץ, בתבונה, ומתוך הבנה של הנפש האנושית ויכולת לחסות ולערסל אותה בתוך המעברים שנדרשים מפרק לפרק בספר הגדול המספר את סיפורה של התרבות והציביליזציה האנושית.
המעבר הגדול, שעליו אני כותבת פעם אחר פעם, הוא מעבר לא רק מפרק לפרק בתוך סיפור – אלא מעבר אדיר מספר אחד שמסתיים לספר חדש ובו עלילה חדשה המתרחשת בחוקיות המסירה את המגבלות שהכרנו.
האנושות כרגע מתמהמהת בליצור את המעבר הזה, ולכן פוגשת אירועים והשלכות שהן תוצר של הלכידה בתוך פרק בספר שסיים את מה שיש לו לספר.
מנהיגים אמורים להיות עתידניים משמע לבטא עתידנות בהווה, מתוך מעוף ויכולת לחשוב מעבר לתקרת הזכוכית של הנורמות והמוסכמות.
היכולת לספר סיפור חדש נובעת ממוכנות של מנהיגות להיות חדשנית, ללכת פעמים רבות נגד הזרם, להציע אלטרנטיבות וחלופות על פני כל הרצף שבין תודעה ערכים ומשמעויות יישומיות – מודעות, נפש, רגש, מאוויים ורצונות אנושיים, ועד לסגנון החיים ולאופייני ההתנהלות בפועל.
הדבר הזה דורש, כאמור, חשיבה עתידנית, יכולת להרחיק ראות, להתבונן על הסמוי ובהדרגה לחשוף אותו ולהפוך אותו לגלוי.
למנהיג נדרש האומץ ללכת נגד הזרם, ולהוביל במסלול הזה אחרים.
מנהיג אינו יוצר רק קריאת כיוון תיאורטית, אלא ממש מושיט לאנשים יד ואומר להם: ״הייתי שם, אני מכיר/ה את הדרך, בואו אחרי״.
מנהיג מכבד בני אדם ומחזיק ביכולת לערסל את הנפש האנושית על כלל מרכיביה, לחסות עליה ולסייע לה לעשות את המעבר אל שלב התפתחות חדש מתוך חוויה של מוגנות, חסות והבנה שהדרך סלולה, ממתינה ומחכה לאלה שיפסעו עליה – והיא בטוחה ומאובטחת.
אלו היו מחשבות על מנהיגות, על פופוליזם ועל היכולת לנוע אל פרק בספר חדש שמציע לנו אפשרויות מסעירות ומרגשות, אם רק נסכים לנוע אל תוכו, אבל בעיקר – אם נשכיל להצמיח מתוכנו מנהיגות חדשה שתוביל אותנו לשם.
ולסיום, בנימה אישית
מי שכבר מכיר אותי תקופה, קורא את המאמרים שלי או שותף לתכנית ההכשרה של המרכז, יודע כי אני מקדישה את חיי בהרבה אהבה ורצון, לחניכה, חסות, והכשרה של שכבה של חלוצים, מנהיגים ומובילי דרך, ליצור תהליכי טרנספורמציה מקדימים את זמנם, ברמה התודעתית, התפישתית, הרגשית, הקוגנטיבית, המנטלית וגם הנפשית והפיזית, כחלק מתהליך המעבר הגדול, שמטבעו דורש יציאה מאזורי הנוחות כקולקטיב, הפרה של הגמוניה של בעלי אינטרס ויכולת מתוך יצירתיות וחריצות, לפתח הבניות תרבותיות עדכניות ולבסס מציאות חדשה .
הרבה מן האנשים כל כך צמודים וקשורים לנורמות ולתפישות העולם הרווחות, עד שהם מעדיפים לעקם ולפתל את הידע החדש ולהתאים אותו לתבניות של מה שמוכר וידוע, מבלי להבין שישנן מערכות אמונה ואופייני פעולה שבהן הם אוחזים, אשר לא תקפים ולא רלוונטיים, ונדרש לשחרר אותם לטובת גילויים חדשים, הן בתחום התפישה והזהות העצמית והן בתחום ההבניות החברתיות והתרבותיות שבתוכן אנו חיים ואותן אנו מקבלים כמוסכמות מובנות מאליהן שמייצגות את דרכו של עולם.
לכן, העשייה שלי בכל התחומים מוקדשת ליצירה של הוכחת היתכנות – מערכת מציאות ממשית, קיימת ונוכחת הניתנת להתממשקות עבור רבים – שבה תחומי האפשרות מורחבים, התפישה העצמית ותפישת העולם נפתחות לעוד היטלים ועוד שכבות וממדים, וכך גם ההבניות התרבותיות והחברתיות.
זוהי מציאות אשר אינה כאוטית או אמורפית או תלושה – אלא ממשית, ידועה ומוכרת, מכיוון שכל אדם אשר מבקש לעשות את המעבר אליה, יכול לעשות אותו בפסיעה על פני דרך סלולה של חלופות תפישתיות והתנהגותיות שרקמו ויצרו החלוצים ההולכים לפניו בדרך, כך שהשינוי לא יחווה כקשה, מפחיד ומאיים.
אני מאמינה כי צעד ועוד צעד יוצרים דרך, וכי כאשר אנחנו פותחים את עצמנו לתהליך של גילוי עצמי, איננו מאבדים דבר אלא דווקא ״מרוויחים״ עוד מעצמנו ועוד מן האפשרויות שיש לעולם הזה להציע לנו.
הדבר משפיע על מערכת היחסים עם עצמנו ועם האחרים וטוען את הקיום האישי במשמעות מורחבת.
הדרך סלולה, ואתם מוזמנים לנוע בה ולגלות עוד ממי שאתם ועוד ממי שתוכלו להיות.
