אתם מכירים את אלו השרויים בחיפוש מתמיד?
חיפוש אחר הפרוייקט הבא שימלא אותם בתחושת הישג וערך…
חיפוש אחר האהבה האולטימטיבית והאידאלית…
חיפוש אחר האתגר הבא שימלא אותם בריגוש…
חיפוש אחר תשובות והשראה במחוזות רחוקים…
חיפוש אחר תכלית…
ועוד ועוד חיפושים שמנפיקה הנפש האנושית…
החיפוש
פעמים רבות, הנטייה לחפש נובעת מחוסר יכולת להכיל את החיים ואת העצמי, מתוך כך שהאדם אינו חי בשלום עם עצמו, וחווה סוג של בור פנימי אותו הוא מבקש למלא.
חווית החיפוש המתמדת, מפנה את תשומת הלב ואת כל האנרגיה הנפשית של האדם כלפי משהו רחוק ובלתי מושג, שמספק תחושה של משמעות וחיות, ומסייע לשכך במעט את חווית הכאב הקיומי, התסכול או הריקנות.
במקרים רבים נוספים, החיפוש המתמיד במקומות רחוקים, נובע מהיעדר זיהוי שכל התשובות נמצאות ממש מתחת לאף.
אלו מצבים שבהם האדם אינו יודע להעריך את מה שקיים בחייו, את מה שנגיש קרוב וזמין, מכיוון שהוא מחזיק בתפישה מגבילה שהישגים נובעים ממאמץ, ותשובות ניתן למצוא רק במקומות רחוקים…
החיפוש המתמיד אחר כל מה שיותר רחוק, מרחיק את האדם מן היכולת להיות נוכח בחייו, מכיוון שהוא ממקד את תשומת הלב בכמיהה למשהו תיאורטי, רחוק ובלתי מושג.
החיפוש בחוץ – מטשטש את ההכרה כי כל התשובות כבר קיימות בפנים.
כתוצאה מכך נמנע האדם מלממש את מה שקיים בחייו, ולנבוע מכל היש אל עבר גילוי עצמי והתפתחות.
לעיתים, החיפוש המתמיד מעיד על חשש ליצור תנועה קונקרטית המובילה למימוש והגשמה, וזאת מתוך פחד מכישלון.
הדבר מוביל לחיים שבהם האדם נותר בחיפוש מתמיד, המשמר אותו בעולם תיאורטי רחוק ובלתי נגיש, כאשר בפועל כל התשובות וכל האמצעים מצויים ורק מחכים לרגע ההתפקחות וההכרה כי כל מה שחיפשת נמצא במרחק הושטת יד.
איך מתמודדים עם "החיפוש"?
כאשר אתם מזהים שאתם בורחים לחיפוש כדי לא להעז ולעשות – פשוט צרו תנועה פרואקטיבית הנובעת מכל מה שנוכח בחייכם.
היו קשובים, ערים ורגישים לזהות את התשובות וההזדמנויות המצויים מתחת לאפכם.
אל תתרגלו למה שנוכח וקיים בחייכם, אלא טפחו אותו מתוך ההכרה כי זהו הבסיס ממנו אתם צומחים.
אל תחפשו רחוק – אלא התבוננו סביבכם קרוב (הדבר תופש גם לגבי הרגלי הצריכה שלכם).
שנו את התפישה המגבילה הקובעת שמה שזמין ונגיש אינו בעל ערך וכי מה שרחוק ובלתי מושג שווה הרבה יותר.
ובעיקר – המשיכו לטפח את המודעות הערה ואת ההכרה הפעילה שלכם והעזו לחלום וגם לממש את החלומות הלכה למעשה.
אין נביא בעירו
כל התשובות וכל האמצעים – מצויים, נגישים, ורק מחכים להכרה כי הכל נמצא במרחק הושטת יד.
תודעת ההישרדות, התחרות וההישגיות שבחברה האנושית, מובילים לכך שהנפש האנושית רגילה להיאבק כדי להשיג, ומחזיקה בדעה קדומה שנדרש להתאמץ כדי לחוש תחושה של ערך, כי אם לא התאמצת – אז מה זה שווה?
הדבר מביא לזלזול במה שזמין נוכח ונגיש, מפחית מערכו ומאדיר את כל מה שנתפש כרחוק ואינו בר השגה.
בכך נוצר בזבוז משאבים רב על חיפוש וניסיון להשיג משהו בלתי נגיש, כאשר בפועל, פעמים רבות ניתן בקלות לקיים יחסי גומלין עם מה שזמין ונגיש ורק ממתין שיבחינו בו.
פומו (FOMO) – תסמונת חרדת ההחמצה בעידן הדיגיטלי
חרדת ההחמצה, או בשמה הנפוץ FOMO – Fear of Missing Out, היא תופעה פסיכולוגית-חברתית שהפכה למאפיין מובהק של הדור הצעיר בעידן הרשתות החברתיות. התופעה מתבטאת בתחושת החמצה של חוויות, אירועים או הזדמנויות חברתיות, כאשר לרוב, האנשים החווים FOMO אינם מסוגלים להגדיר במדויק מה הם חוששים להחמיץ, אך חווים באופן מתמיד תחושה של חוסר סיפוק ממה שנמצא ונגיש להם, לצד האדרה של חוויות, אירועים, קשרים והישגים של אחרים.
תופעה זו משקפת משבר עמוק יותר של חוסר סיפוק צרכים חברתיים ופסיכולוגיים בסיסיים בקרב הדור הצעיר. הניכור, הניתוק והבדידות שמאפיינים את העידן הדיגיטלי, יוצרים קושי נפשי וצורך בתחושת שייכות חברתית.
אנשים עם רמה גבוהה של חרדת החמצה נוטים להתנהגות כפייתית כמו בדיקה תכופה של עדכונים ברשתות החברתיות, שבהם הם מוצאים מפלט. מאחר והרשתות החברתיות לא יכולות להחליף תקשורת חברתית אמיתית, הצפייה המוגברת בתכנים של אחרים ברשתות מובילה לעיתים קרובות דווקא להתגברות ה-FOMO, באופן שכולא את האדם במעגל סגור של חוסר ערך, חוסר סיפוק והיעדר יכולת, מיומנות או מוטיבציה לשיפור המצב.
זוהי הטיה קוגניטיבית המוכרת כ"דשא של השכן", אך בעידן הדיגיטלי היא מועצמת פי כמה בשל החשיפה המתמדת לתיעוד מלוטש של חיי אחרים – בעוד שאדם עשוי להיות מוקף בהזדמנויות איכותיות ומשמעותיות בסביבתו הקרובה, ה-FOMO גורם לו להתמקד דווקא במה שרחוק ובלתי מושג.
אני מכירה אנשים שיוצאים למסעות בעולם רק כדי למצוא השראה, תשובות לשאלות, ולגלות את עצמם, כאשר בפועל, הם יכולים לצאת למסע עמוק שישנה את חייהם, ויכול להתקיים במרחק צעד אחד קטן…
בהקשר הזה, מוכר גם המשפט: ״אין נביא בעירו״.
המשפט "אין נביא בעירו" מתייחס לתופעה שבה אנשים מתקשים להכיר בגדולתם או בחכמתם של בני עירם או בני קהילתם המבטאים והוגים רעיונות חדשים. הביטוי בא לציין שקשה לאדם לזכות בהערכה והכרה בקרב האנשים המוכרים לו היטב, משום שהם רגילים לראות אותו כאדם רגיל ואינם מעריכים את התכונות או הכישורים המיוחדים שלו. מקור הביטוי בתנ"ך והוא מתייחס לנביאים שלא זכו להכרה ולכבוד בקרב בני עירם שלהם, למרות שהיו נביאים גדולים ומוערכים במקומות אחרים ורחוקים.
כדי להמחיש את הדברים, אספר לכם על כך סיפור אישי שעוד לא שיתפתי עד היום.
את הסיפור הזה שמעתי מחברה והוא גרם לי, בכל פעם שנזכרתי בו, להתגלגל מצחוק בפרצים לא נשלטים.
החברה סיפרה לי על מכר שלה, שגילה את התכנים שאני כותבת, ושקע להגות בתוך חבילות התודעה הרבות והארוכות (למיטיבי קרוא ולחובבי הגות תודעתית), חרש על המאמרים המביאים מודעות ותובנות, דפדף בין המתודות לטרנספורמציה, קרא על שיטות הטיפול השונות, בלע את טורי הדעה ובקיצור שקע במסע בתוך התכנים השונים, בשקיקה רבה.
בהתרגשות, הוא הרים אליה טלפון מתפעם, והשאלה הראשונה שלו היתה:
האם היא עדיין בחיים???
כאשר החברה אמרה לו שכן, השאלה הבאה שלו היתה:
איפה היא חיה בעולם???
כאשר שמע שאני מתגוררת בישראל, ושאני עדיין חיה ובועטת, הוא היה מופתע מאוד, מכיוון שההערכה שלו לתכנים, הולידה בו תפישה שבוודאי כבר מתתי או שאני רחוקה ולא חיה בארץ.
הדבר הצחיק אותי מאוד, מכיוון שהוא המחיש בצורה נפלאה את היעדר היכולת לקלוט ולתפוש כי משהו שחיפשת יכול להיות קרוב, נגיש ובו זמנית גם בעל ערך עבורך.
הדבר גם מתאפיין בעולם האמנות שבו פעמים רבות האומן אינו זוכה להכרה בחייו וחי חיים קשים ונטולי מימון, ולאחר מותו פתאום הוא מוערך, נערץ, ויצירותיו נחשבות ליצירות מופת.
עולם מצחיק, המאדיר את מה שאינו בר השגה.
אז הנה אני כאן, חיה ונושמת, וממשיכה אתכם אל הפרק הבא…
כיצד מתגברים על ההיגיון האנושי הלוקה בחסר?
מדוע הנטייה האנושית היא להעריך את מה שבלתי נגיש ורחוק?
אני מוצאת שנטייה זו נובעת פעמים רבות מתחושה אישית של קטנוּת.
המחשבה המאוד מוזרה שהשכל האנושי מנפק היא:
״אני קטן וחסר חשיבות.״
השלב הבא בהבניה הלוגית הזו:
״אם אני קטן, חסר חשיבות וערך – לא ייתכן שמשהו בעל ערך יהיה נגיש, זמין לי וקרוב אלי.״
מתוך כך ממשיך השכל האנושי (שאינו חכם במיוחד יש לומר) בטיעוניו ההגיוניים ומביא היקש לוגי נוסף וטיפשי עוד יותר:
״אם משהו נגיש וקרוב וקל לי להשיג אותו – סימן שהוא נטול ערך!״
בפועל, הגישה הזו יוצרת מצב של שימור הקטנות האישית וחוסר הערך העצמי, ולצד זאת הקטנה של האחרים והיעדר יכולת לראות אותם באמת במלוא יופיים והדרם.
האדם הנוהה אחר התפישה המגבילה הזו, גוזר על עצמו חיים של חיפוש במחוזות רחוקים, פספוס של מה שנמצא קרוב ונגיש ורק ממתין שיבחין בו, וחוויה מתמדת של מאבק ותחרות להשיג את הבלתי מושג.
המלצות לחיים מלאים בהשראה והפריה הדדית, מתוך שפע וחדוות קיום:
לימדו לזהות את כל מה שיש סביבכם, קרוב ונגיש, להוקיר אותו ולנהל עימו יחסי גומלין שמאפשרים לכם לצמוח להתעצם ולנבוע מכל השפע הזה אל עבר מדרגות חדשות של התפתחות.
הסכימו להתבונן על עצמכם בכנות, ולזהות האם יש בכם חוויה עצמית של קטנות וחוסר-ערך, וצאו למסע של ריפוי והחלמה המאפשרים לכם לבסס יחסים חדשים עם עצמכם שיש בהם יכולת להכיר ביופי ובייחודיות שלכם ובכך להעצים את הערך העצמי והאהבה העצמית, בפשטות נינוחה שיש בה קבלה ופתיחות כלפי עצמכם וכלפי העולם.
במהלך התהליך הזה, וודאו שאתם לא משליכים את החוויה של הקטנות שלכם על אחרים ובכך מקטינים ומצמצמים אותם.
חיו את חייכם בלב פתוח, שיש בו הוקרה, הודיה והתפעמות על כל מה שיש לכם והתחייבו לא להתרגל לדבר, מתוך כך שאתם זוכרים שהתרגלות יוצרת זילות ועלולה לקחת את הצבעים הכי בוהקים ועשירים ולהפכם לאפורים ומשמימים.
זכרו כי ההתרגלות הינה דרכה של הנפש להפחית ממה שיש בחייכם, על מנת לדחוף אתכם להשיג עוד ועוד, ואילו אני אומרת – כי ניתן להתקדם ולהשיג גם ללא הזלזול או ההפחתה ממה שקיים.
הביעו מוכנות לעבור מהתנעה של עצמכם מתוך חוסר שביעות רצון ושליליות אל עבר התנעה של עצמכם מתוך שביעות רצון והכרת תודה, התפעמות על כל היש.
היו רגישים והוקירו את הפרטים הגדולים והקטנים הקיימים בחייכם, ומתוך כך בססו יכולת להתחדש כאשר "יש" נובע מתוך כל מה שכבר יש.
שלכם באהבה
לוהאריה
