עוד סבב.
עוד סבב של אלימות, פחד, בהלה.
עוד סבב של בחירות.
עוד שנה חלפה ותשעה באב עטף במלוא הכבדות ההסטורית שלו את זמן ההווה, שבו נדמה כי השיעור הקולקטיבי לא נלמד והתפקחות לא נוצרה.
עוד סבב ועוד סבב וחוזר חלילה,
בעוד מאותו הדבר-
רק בוריאציה קצת שונה.
עוד סבב ועוד סבב
והכתובת על הקיר
ברורה ובהירה:
אנחנו במעגל סגור,
ללא פיתרון,
ללא למידה, היוצרת תנועה אל מחוץ ללוּפ
אל מישור מציאות חדש.
הכתובת על הקיר
אך הרוב אינם רואים אותה.
הרוב שקוע במשחק התפקידים המתמיד
של רודף ונרדף,
אויב ואוהב,
צודק וטועה.
וההסטוריה חוזרת על עצמה.
ואין חדש תחת השמש.
עדיין…
אך זרעי השינוי נטמנו והם כבר נובטים.
העולם שלנו דוחף את כולנו להתעוררות קולקטיבית, שתחלץ אותנו מן האשליה שאנחנו נפרדים זה מזה, אויבים או בעלי אינטרסים מנוגדים.
הרבה ממה שנחשב כיום מקובל ונורמטיבי ידהה ויעלם ואת מקומו יתפשו תפישות עולם חדשות, המערערות את כל מה שנתפש כ-״אמת״ האבסולוטית.
אנשים מופתעים ישאלו את עצמם:
איך יכול להיות שבזה האמנו וזה מה שחשבנו?
ויתחילו להסתכל אחד על השני ועל העולם הזה בעיניים חדשות.
זה תהליך.
זה ייקח את זמנו הארצי.
אבל אנחנו על המסלול הזה.
מסלול של גילוי עצמי קולקטיבי.
מסלול של השלה של הזהות העצמית המוגדרת על ידי דתות ולאומים ומגדרים ושיוכים.
מסלול שבו שוקעים ונעלמים השנאה והאינטרסים והמאבק והאלימות והתחרות והרמיה והניצול.
מסלול שבו נולדים שיתופי פעולה מתוך ענווה, תבונה, כנות, יושרה ואהבת האדם והאדמה.
מסלול שבו מפציעה בעוצמה ההכרה, כי כולנו מאותו מקור, בני משפחת האדם
החוברים זה לזה ונעים לשלב אבולוציוני חדש.
