כסף קונה מציאות – על הון, ממון, ותקשורת המונים

באחד מערבי הקיץ החמים, בטיול הקבוע שלי ושל אסף עם הכלבים, דיברתי איתו על ההשפעה שיש לקפיטליזם על הנסיגה בדמוקרטיה.

תיארתי לו, איך התרבות האמריקאית נחרבת בגלל שכסף הפך לחזות הכל, עד למצב שבו בחלקים ניכרים בארה״ב מתקיים ניוון חברתי ותרבותי עמוק, פערים אדירים בין שכבות באוכלוסייה, שבאים לכדי ביטוי הן ביכולת הכלכלית והן ביכולת התודעתית.

זוהי הקצנה חברתית שהיא תוצר של היעדר סולידריות חברתית, או היעדר מנגנונים של ערבות הדדית ורווחה, מה שמוביל לבורות, מצוקה, עוני, התמכרויות, אלימות ופשע.

שיתפתי אותו בכך שגם גישת הניאו-ליברליזם של ביבי, העצימה בישראל את תרבות הקפיטליזם ואת ״התודעה האמריקאית״ שיצרה פערים חברתיים, הפכה את החומרנות כחזות הכל, וחירבה כל חלקה טובה, שהיו בה ערכים של סולידריות חברתית וערבות הדדית אמיתית שהם מעל לפוליטיקת הזהויות.

התפוגגות החזון הציוני

עצוב לראות שהערכים ואמות המידה שהביאו איתם, עם קום המדינה, העולים מאירופה, שדגלו בסוציאליזם והיו בעלי חזון חברתי מתקדם, הולכים ומתפוגגים.

החזון החברתי והמדיני, שעמד בבסיס הקמתה של מדינת ישראל, דגל בחיבור בין שונים ומגוונים מתוך ראיית הפרטים ברמה החברתית והמוסרית, וביסוס תשתית לחברה מאוזנת שיש בה איזונים ובלמים וחשיבה חברתית ערכית.

בפועל, חזון לחוד ומציאות לחוד.

המדינה הזו ידעה עליות ומורדות, קיפוח ועוולות, מדיניות מיטיבה וגם מדיניות מזיקה – אך לאורך השנים, עד לא מכבר, נשמרו ערכים ואמות מידה שהגדירו תנאי סף להתנהלות של אישים בעלי משרות ציבוריות, ולהתנהלות של פרטים בתוך המרחב הציבורי.

ההתדרדרות הערכית והמוסרית, הקרע החברתי והאלימות הגואה, הם תוצר של סיבות רבות, שבעיניי, אחת המרכזיות שבהן היא העברת המשקל לכסף וחומר כחזות הכל, ונטישה של הערכים הסוציאליסטים שמייצגים ערבות הדדית, אמפתיה, מוסר ומאור פנים – שהיו הדבק המחבר בין שבטים שונים.

ככל שההאדרה של כסף וחומר התגברה – כך גם התגברה השאיפה לכוח, וההאדרה של בעלי כוח, שתוגברה על ידי פוליטיקאים תאבי שררה, בצע וטובות הנאה.

ובמציאות שבה כסף מעניק כוח, החלו לשגשג בעלי הון – וגם קיבלו לידיהם את הכוח לעצב מציאות, או יותר נכון לקנות אותה.

כשכסף ונכסים מצויים בידיים הלא נכונות, של אנשים אגוצנטריים, אנוכיים, ולעיתים אפילו פסיכופתיים, סוציופתיים וחדלי אישים – הדבר מוביל לכך, שהמציאות מעוצבת על ידי אנשים בלתי ראויים שמובילים את החברה לתהום, כפי שמתאר גיא רולניק במאמר הזה.

הון מחובר היום לכל מה שיש בו השפעה על תודעה:

ערוצי טלוויזיה 

עיתונים 

רשתות תקשורת אינטרנטיות 

שטחי פרסום 

ועוד כיד הדמיון והממון

בכך, הגענו למצב שבו גם בישראל כסף קנה עוד ועוד מציאות, ויצר ניוון חברתי ותרבותי ודחיקה של מהות, משמעות וערכים, עד למצב הנוכחי שבו ״עם הספר״ הפך לעם הקניות, שסוגד לתרבות המשפיענים והנהייה העדרית אחר מיצוב עצמי שטחי, בורות, שמרנות, שבטיות וקיטוב חברתי גדול.

כבר תקופה ארוכה שאני כותבת ומדברת על הסילוף התרבותי-חברתי ועל האופנים שבהם כסף קונה מציאות, ועד כמה זה מסוכן ומאיים על עתידנו כמין האנושי.

ובראשית הדברים, חשוב לי לעשות את האבחנה בין כסף לבין שפע.

מהו שפע?

שפע הוא יחסי ודינאמי, כי אצל כל אחד ואחת הוא יבוא לידי ביטוי בצורה אחרת. 

שפע יכול לבוא לכדי ביטוי במגוון של כישרונות, המביאים אל פתחם של אנשים פרנסה והזדמנויות. 

השפע יכול לבוא לכדי ביטוי ביופי חיצוני הפותח דלתות ולבבות, בחוסן פיסי, או בבריאות וחיוניות. 

ישנם כאלה שהשפע בחייהם יבוא לכדי ביטוי בכריזמה ואישיות מאירת פנים המעוררת באחרים אהדה, הערכה ורצון להיות בקרבתם, ומאפשרת להם ליצור קשרים בין-אישיים הסוללים דרך לשפע של הזדמנויות. 

ישנם כאלה שהשפע יבוא לכדי ביטוי בחייהם בצירופי מקרים, הפזורים במסלול חייהם ויוצרים הסתברויות תומכות, או במשפחה תומכת היוצרת תשתית לצמיחה והתפתחות.

 ישנם כאלה שיהיו מוקפים כל חייהם באהבה והרמוניה, ואילו לאחרים יהיה שפע של רעיונות, מחשבות ורוחב יריעה של הגות ותודעה.

ישנם גם כאלה שהשפע יבוא לכדי ביטוי בחייהם ככסף העומד לרשותם ללא הגבלה.

בני האנוש שונים ומגוונים וכך גם ערוצי השפע, אשר מבטאים בחייהם אנרגיה זמינה שמאפשרת להם לממש את עצמם מתוך חוויה של הזנה ורווחה. 

הכוחות התומכים השונים המתוארים כאן, הינם ביטויים מגוונים של שפע, והם נועדו להזין את האדם באנרגיה שתסייע בעדו להגשים את ייעודו ולחיות חיים של מימוש מועצם.

שפע הוא אנרגיה זמינה ודינאמית, המופנית כלפי אדם היוצר דרישה למימוש והגשמה.

זוהי אנרגיה שיכולה להיות מנותבת באופנים שונים ומגוונים ולהשפיע על המציאות הפנימית ועל המציאות הגשמית.

אז אחרי שהבנו מהו שפע, בואו נצלול לכמה הבנות תודעתיות על כסף.

מהו כסף?

כסף הוא אנרגיה שמוצקה לחומר.

הוא תוצר של עבודה ויצירה, תרגום של רוח בחומר, והפיכת רעיון לכדי יישום והגשמה בפועל.

כסף הוא אמצעי לצבירה של אנרגיה למען הגשמה והשפעה – אנרגיה נפשית ופיזית שהושקעה והופכת לכסף, שניתן להשתמש בו בעולם החומרי והגשמי.

תחשבו על זה: לאדם יש רעיון, הוא משקיע את זמנו ומרצו – אנרגיה נפשית, מחשבות, רגשות, תשומת לב, זמן ומשאבים חומריים כדי לפתח את הרעיון הזה ולהביאו לכדי מימוש, ואז מעביר את התוצר הלאה ומקבל על כך גמול בתצורה של כסף.

או למשל, אדם יוצא לעבודה ומשקיע את מרצו ואת האנרגיה הנפשית והגופנית שלו בעשייה, שבעבורה הוא מקבל גמול כספי.

ברגע שהתהליכים הללו של עבודה או יזמות מתרחשים, הם מובילים לכך שעומדת לרשות האדם אנרגיה זמינה שהיא תוצר של התהליך, וזוהי אנרגיה בצורה של כסף.

כסף הוא למעשה תוצר של אנרגיה תיאורטית, שעברה תהליך של תרגום מרוח לחומר, עד שהיא הפכה לאנרגיה ממוצקת שזמינה כאן בעולם ההגשמה כמטבעות, שטרות או רישום דיגיטלי שכולם מייצגים הון.

כסף הוא למעשה מאגר זמין של חומר, שמאפשר לרכוש חומר ולהשפיע על העולם החומרי.

כסף זמין מאפשר לקנות זמן, רעיונות, מוצרים, אנשים ומשאבים באופן מיידי.

מתוך כך – כסף יכול לעצב מציאות במהירות גדולה מאוד.

כדי להניע תהליכים ולתווך אנרגיה תיאורטית, רעיונית עד להגשמה, נדרש זמן, עבודה והשקעה אנרגטית. כל אלו נחסכים עבור מי שמסוגל לצבור ולהחזיק בכמויות גדולות של כסף זמין, מה שמקנה לו יכולת השפעה רחבה ומהירה על תהליכים, ולכן גם עוצמה גדולה.

המעגל הסגור של ההון חונק את הצמיחה התרבותית

במקור, מסלולי ההגשמה של רוח בחומר היו אמורים להיות פתוחים בעבור כולם, כך שאנשים יוכלו להגשים עשייה, רעיונות ומחשבות ולהפוך אותם לאנרגיה זמינה של שפע חומרי ושל ביטוי גשמי, וגם לצבור אנרגיה בצורת כסף כדי להעביר אותה הלאה לעוד ועוד עשייה, יוזמות ומהלכים שיוצרים התחדשות, ומוליכים את האנרגיה בתוך החברה והקהילה בתיאום לערכים שיש בהם מאור פנים וראייה הוליסטית של טובת הכלל וטובת הפרט השזורות זו בזו.

אך כיום, הכסף הזמין נאגר ונאגר, כאשר הוא נע בתוך מעגלים סגורים של בעלי הון, שפועלים בתודעה של ״קוד סגור״ – אוגרים משאבים של כסף, נכסים וחומר בתוך מבנים סגורים של ״אליטות״ כלכליות וחברתיות, מעין ״מועדונים סגורים״, שלאחרים אין גישה או כניסה אליהן.

האגירה של כסף בתוך שכבות מצומצמות של החברה, המתפקדות כמועדונים סגורים – חוסמת ומונעת מאנשים את היכולת להוליך כסף בתוך תשתיות חדשות, שמפרות את ההגמוניה של המועדון הסגור – שאפשר גם לקרוא לו ״האלפיון העליון״.

הידעתם? ״האלפיון העליון״ בישראל

האלפיון העליון בישראל מורכב מהאחוזון העליון של האוכלוסייה, מבחינת הכנסה והון אישי.

אנשים הנמצאים באלפיון העליון מרוויחים סכומים גבוהים במיוחד בהשוואה לשאר האוכלוסייה, והכנסתם השנתית יכולה להגיע לעשרות מיליוני שקלים. על פי דו"ח משרד האוצר לשנת 2017, 400 האנשים העשירים בישראל מרוויחים בממוצע 36.8 מיליון שקלים בשנה, והכנסתם נובעת בעיקר מרווחי הון, דיבידנדים וריבית, ורק חלק קטן ממנה משכר עבודה.

על פי הדו"ח של מרכז אדווה לשנת 2020 שכבת "האלפיון העליון" (או "המגה-עשירים") מקיימת פער לא-מידתי גם כלפי שכבת האוכלוסייה העשירה. שכבה זו נוצרה בעיקר כתוצאה מהפרטות נרחבות שביצעו ממשלות ישראל בשנות ה-90 ותחילת שנות האלפיים, במהלכן נמכרו חברות ממשלתיות וחברות הסתדרות בזול לבעלי הון. כתוצאה מכך, חלק גדול מהרווחים שנוצרו מאז עבר לכיסיהם של הישראלים העשירים ביותר, בעוד שהשכר הריאלי של השכירים נותר מאחור, כך שהצמיחה הכלכלית המתמשכת היטיבה בעיקר עם בעלי ההון, ולא עם מעמד הביניים העובד.

פרופיל המגה-עשירים כולל בעיקר גברים בגיל ממוצע של 56, המתגוררים בתל אביב ובאזור המרכז. הם מהווים נתח משמעותי מהכנסות המדינה ומשלמי המיסים, ולרבים מהם יש השפעה משמעותית על הכלכלה המקומית והגלובלית. חברי האלפיון העליון ממשיכים להגדיל את הונם בקצב מהיר, על ידי נכסים מניבים והשקעות פיננסיות, ובכך הפער הכלכלי והפער ברמת החיים ביניהם לבין שאר האוכלוסייה הולך וגדל.

רוב בעלי ההון, גם אם הם מוכשרים, חכמים ומשכילים, פועלים בתודעה מצומצמת וממוסכת של ״קוד סגור״ שמשקפת לקיחה, צבירה ואגירה של משאבים, מתוך מיקוד אגוצנטרי בעצמי נפרד, מנוכר ומנותק.

כתוצאה מכך, הכסף בעולם שלנו, נע בתוך מסלולי שושלות ורשתות של הון, שממשיכות לפעול במעגל סגור של לקיחה לעצמן וכילוי משאבי אדם ועולם.

מעטים הם בעלי ההון בארץ ובעולם שמחזיקים בתודעה ערה, בראייה אוניברסלית, ופועלים בתודעה של ״קוד פתוח״, שיש בה הן עשייה למען העצמי לשם צמיחה, התפתחות, ביסוס של שפע ומתוך כך פניה החוצה כדי להעביר את השפע הזה אל הקהילה שהעצמי הוא חלק ממנה, מתוך ההכרה שהפרט טמון בכלל, משפיע עליו ומושפע ממנו.

כדי לשחרר את האנושות ואת הציבור הישראלי מתהליכי הכילוי העצמי, ההרס והתנועה במעגל סגור – נדרש לפרוץ את מחסום הכסף, שיוצר שליטה תודעתית על הציבור, המכור והמולעט בממסכי תודעה.

נדרש לפרוץ את המעגל הסגור של כסף וכוח, ולאפשר לאנרגיה ממוצקת של כסף לזרום אל מסלולים חדשים בספירלה פתוחה של התעוררות חברתית וצמיחה כלכלית, המייצגים תנועה, התחדשות, וראייה הן של הפרט והן של הכלל, מתוך גישה קיימותית וחיבור לערכים אוניברסליים, שיש בהם ערבות חברתית וסולידריות.

היעדר ההשקעה בתודעה נותנת אותותיה בתרבות הצעירים בישראל

כבר תקופה ארוכה שאני עוסקת בערכים – ומדגישה עד כמה ערכים אוניברסליים ומוסר, הכרחיים לקיום של חברה בריאה ומשגשגת, צומחת ומתפתחת.

ההתמקדות החברתית בהישגיות, בחומרנות, במיצוב עצמי ובהצלחה המבוססת על הישגים חומריים – יוצרת הזנחה של התודעה, והתדרדרות ערכית ומוסרית. 

תהליך זה מוביל לניוון ודעיכה חברתית ותרבותית, עד למצבים אוטואימוניים, שבהם חברה מכלה והורסת את עצמה מבפנים.

וזה מה שאנחנו רואים בישראל.

לאורך שנים, מדינת ישראל זלזלה בחשיבותו של חזון ובחשיבות של חינוך לערכים ולחשיבה מתקדמת וחדשנית. 

מתוך כך, נוצרה בישראל חברה שמרנית, שיש בה נטייה להתכנסות אל המסורת והלאומנות, נסיגה מתמשכת בפתיחות לרעיונות חדשים והסתייגות מן הגלובליזציה והאוניברסליות.

מחקר מקיף של האוניברסיטה העברית בירושלים בשיתוף מכון אגם, בחן את העמדות של צעירים יהודיים בישראל תוך שילוב פרספקטיבה מתחום הפסיכולוגיה החברתית והשיווק.

הנתונים מצביעים על המגמות אותן אני מתארת במאמרים השונים. הנה כמה ממסקנות המחקר:

הצעירים בישראל מסורתיים יותר, שמרנים יותר ופחות ליברליים, גלובליים ודמוקרטיים

לצעירים בישראל יש כבוד למסורת ולמורשת והסתייגות מסוימת מקידמה ופרוגרסיביות. הצעירים מבטאים בממוצע את השמרנות הגבוהה ביותר ביחס לשאר קבוצות הגיל.

46% מהצעירים הנסקרים היו בוחרים במדינה יהודית על פני מדינה דמוקרטית (לעומת 35% המתנגדים), ורובם היחסי אינו סבור שהעולם מתקדם למקום טוב יותר. רק 25% מסכימים שיש לזנוח את מסורות העבר ולהתקדם לעתיד.

צעירים בישראל, גם החילונים שבהם, שמרניים יותר גם ביחס לצעירים בעולם, שדווקא מביעים עמדות ליברליות יותר בהשוואה לדורות הקודמים. הם מתנגדים יותר לנישואים חד-מיניים ותומכים פחות במצעדי גאווה.

בכלל מדדי הדמוקרטיה והשיוויון, תמיכת הצעירים בישראל נמוכה משמעותית ביחס לשאר העולם המערבי וגם ביחס לקבוצות גיל מבוגרות יותר. ככל שעולה הגיל, כך עולה התמיכה בערכים שיוויוניים ודמוקרטיים. כמו כן, 61% מהצעירים הנסקרים סבורים שהכרעת הרוב היא המרכיב המרכזי של דמוקרטיה.

בנוסף לממצאי המחקר הזה, ניתן לראות במשך שנים מגמות של דעיכה וניוון גם בדירוג היורד של תפקוד תלמידים ישראלים במדדי ה OECD, בתרבות השיח ברשתות החברתיות ובלהג העל-סופי שיש בו עיסוק בטפל, באופן שמבטא התדרדרות מוסרית וגם קוגניטיבית.

היעדר השקעה בתודעה, היעדר הכרה בחשיבות של ערכים, מוסר ואמות מידה וכיבוד שלהם, מביא לכך שאנחנו רואים יותר ויותר בשירות הציבורי, בפוליטיקה, בעיתונות ובתקשורת, אנשים שלא ממלאים את התפקיד שלהם, ויותר מכך – בוגדים ומועלים באמון הציבורי שניתן להם.

הדבר מקבל פנים גרוטסקיות במיוחד בכל נושא החטופים, כאשר נבחרי ציבור פועלים באטימות, בגסות ובשרירותיות כלפי משפחות החטופים.

כוח נדרש לסייג באמצעות מאור פנים וערכים.

כאשר מעבירים כוח והשפעה לידיים של אנשים, הכוח חייב להיות מגובה ביכולת נפשית להתבונן על תהליכים ומגמות ברמה כוללנית ועל-אישית, ובנאמנות לערכים ולמוסר אוניברסליים, שהם מעל לכל אינטרס אישי או מגזרי.

כשהכוח ניתן בידיים של אנשים שמה שמעניין אותם זה האדרה עצמית, הוא מוביל לכך שהחברה מובלת על ידי אנשים בלתי כשירים, וזה מוביל לכילוי ולהרס תרבותי ואף לאיום קיומי – וזה בדיוק מה שאנחנו רואים סביבנו כאן בישראל.

עוצמה נדרש לסייג במאור פנים וערכים

הכוח להשפיע על אנשים הוא מגוון:

זה יכול להיות הכוח לרפא ולשקם גוף ונפש (רפואה וטיפול),

זה יכול להיות הכוח לבטא חוק ומשפט (שופטים עורכי דין ומחוקקים),

זה יכול להיות הכוח להנהיג ולהוביל בפוליטיקה (פוליטיקאים, מדינאים ונשיאים),

זה יכול להיות הכוח להחזיק בכסף ובמשאבים (אנשי הון ונכסים),

זה יכול להיות הכוח להדהד ולעצב תודעה (אנשי תקשורת, עיתונאים, משפיענים, אנשי תרבות ואמנים),

זה יכול להיות הכוח לחנוך וללמד את דור העתיד (מורים ומחנכים),

הבנתם את הרעיון…

כל כוח שמועבר לידיים של אנשים – חייב להיות מגובה במחוייבות אתית!

אך במציאות בה אנו חיים, התאווה לכסף, לפרסום ולכוח, הפכו לחזות הכל, ושיבשו את המצפן הערכי והמוסרי של רבים מבין אלו המעצבים את האקלים התרבותי-חברתי.

הדבר בולט מאוד בתחום התקשורת, שבו עיתונאים ואנשי תקשורת מועלים בתפקידם ובחוסר אחריות משווע הורסים את התודעה הקולקטיבית ומזהמים אותה במידע מסולף ומגמתי שמנרמל שחיתות וחוסר מוסריות.

התהליך ההרסני הזה צובר עוד ועוד תאוצה בעידן הרשתות החברתיות והאינטרנט, שבו מידע מונצח, משודר, משוכפל ולמעשה צובר תאוצה על-סופית בתוך הממדים הדיגיטליים, שאין בהם את האבחנה בין אמת לשקר או בין מידע מקדם ובונה לבין מידע הורס ומכלה.

מעילתם של העיתונאים ואנשי התקשורת

בדיוק כמו שלרופאים יש את שבועת הרופא, עיתונאים ואנשי תקשורת נדרשים לקוד אתי – אמות מידה ברורות שנובעות מנאמנות לציבור שאותו הם משרתים:

• לדבוק באמת
• להיות אובייקטיביים, נטולי אינטרס או משוא-פנים
• לדווח על תרחישים, אירועים ומגמות באופן אובייקטיבי
• לבקר וליצור מערכות בקרה על מנגנונים חברתיים ופוליטיים
• ליצור בקרת איכות על התכנים המשודרים ומפורסמים, שמגדירה רף של סטנדרטים ערכיים ותרבותיים

העמידה בסטנדרטים הללו חיונית לניווט התקין של הספינה, שכולנו נמצאים עליה.

אך בפועל, האנוכיות, השאיפה לכוח, לפרסום ולאהדה ציבורית, לצד הניוון הערכי והתודעתי, מובילים לכך שאנשי ציבור ותקשורת עושים שימוש בכוח ובהשפעה שלהם לרעה, כך שהתקשורת מוטה ומטעה, ומסייעת לכוחות שמדרדרים את הרכבת שכולנו מצויים עליה, אל עומק התהום.

כפי שכתב יובל דרור במאמר בעיתון העצמאי העין השביעית, אנשי הציבור ואנשי התקשורת בישראל, במקום להבין את הכוח שבידיים שלהם ולפעול למען הציבור, פועלים בשירות העצמי – האדרה עצמית וצבירה של כוח, כסף, כבוד, מנעמים והזנה-עצמית.

במאמר מוסבר תהליך הנירמול של שחיתות ואובדן דרך, אך הוא לא נוגע בשאלה – מדוע נוצרו המגמות הללו? מה הוביל למצב הקיצוני שבו אנחנו מצויים, שבו התקשורת פועלת ככוח הרסני, המכלה אותנו מבפנים?

והתשובה שלי היא:

הכל מתחיל בערכים!

הרף המוסרי והערכי הירוד מוביל לנורמה, שבה אנשים רוצים לצבור השפעה ומעמד, ולהיות ניזונים מאהדה ציבורית, ולא משנה באיזה מחיר.

המגמה הזו היא תוצר של תרבות הרייטינג והרשתות החברתיות, שמעבירה כוח והשפעה לאנשים בלתי ראויים ובלתי כשירים, ונותנת להם במה למרות שהם לא עומדים בקודים האתיים המקצועיים שדורש התפקיד שלהם, ושהם פעמים רבות חלולים ומקולקלים, והחזון שלהם הוא הם עצמם ותו לא.

האנשים הללו הם אופורטוניסטים ואגוצנטריים – נטולי חזון שאותו הם רוצים לשרת, או משמעות שהם רוצים לבטא, או השפעה חיובית שהם רוצים ליצור.

בישראל, תרבות המשפיענים והטאלנטים, חילחלה אל עולם העיתונות והתקשורת. כתוצאה מהתהליכים ההרסניים הללו, העיתונות עברה ממקצוע שמונע מחזון ופועל על פי קודים אתיים ברורים, לאסופה של שופרות או טאלנטים שלא עומדים באמות מידה ובסטנדרטים שהולמים את הכוח שנמצא בידיים שלהם.

חברה בריאה לא היתה מאפשרת לזה לקרות.

כסף והשפעה בחברה מתוקנת

חברה מתוקנת שומרת על הציבור ומגנה על התודעה הקולקטיבית מפני זיהום, ומתוך כך ההעברה של כוח לאנשים, מותנית בעמידה בתנאי סף.

בחברה מתוקנת, היכולת להדהד ולהשפיע קשורה ליכולת לבטא רף התפתחותי מתקדם – להיות אליטה תודעתית, ערכית, מוסרית ורעיונית.

בחברה חפצת חיים, הכוח מועבר לידיים של אנשים שיש להם חיבור עמוק לאמות מידה וערכים קוסמיים ואוניברסליים, ולכוונת המקור שטמונה בחיים על פני האדמה, שבמהותם נועדו לשקף רוח בחומר.

בחברת מופת, מנהיגות והובלה טומנות בחובן יכולת תודעתית ונפשית להביא קידמה ומראה מקום שאנשים שואפים אליו, ולקבל את הכוח, התהודה וההשפעה מתוך בגרות נפשית, אחריות וראייה את טובת הכלל, באופן אובייקטיבי ועל-אישי.

בחברה שכזו, המשמעות, החזון והערכים – הם אלו שמשנים ומעצבים את המציאות, והחומר, והכסף – פועלים בשירות הרוח, ומתגמלים אנשים שפועלים בשירות החברה והצמיחה התודעתית והחומרית שלה.

בחברה שכזו, מי שמשפיע על תודעת המונים, מוביל ומנהיג אנשים, הוא מי שהנפש שלו והתודעה שלו ממזגים עוצמה אישית, מאור פנים וגישה על-אישית שרואה את טובת הכלל.

בחברה שכזו, היכולת להשפיע בעוצמה, מגיעה מתוך העוצמה החיובית של האישיות, שיוצרת תהודה חזקה מן הפנימיות של האדם כלפי חוץ אל הסביבה.

זוהי תהודה פנימית, שמתעצמת כתוצאה מתהליכי אבולוציה, וטרנספורמציה שבה האדם מכיל תודעה מפותחת וחדשנית, מחשבה תבונית והוליסטית, שיש בה מאור פנים ורגשות חיוביים, מה שמוביל לראייה רחבה ולמיקוד בתועלת הכלל.

זוהי חברה שבה ״ראשי פירמידות״ של השפעה, מחזיקים בתהודת המונים בזכות עצמם ומעצם מהותם, כשיאים של אנושיות ראויה וערכית, מתקדמת וחדשנית.

כשטכנולוגיה מחפה על העדר אבולוציה

החברה בה אנו חיים איננה חברת מופת, אלא חברה שמצויה בתהליך ניוון ערכי ומוסרי, ובהאצה טכנולוגית שנעשית ללא סייגים, ומעבירה לידיים הלא נכונות כלים מתקדמים להשפעה על תודעת המונים.

בתרבות האנושית, הטכנולוגיה התפתחה מבלי שהאבולוציה – כלומר הערכים והתודעה, עמדו בקצב שלה וגיבו אותה כמערכת של ערכים ומוסר, שמסייגת אותם ומאפשרת לטכנולוגיה להיות כלי שרת חיובי ותקין בעבור ההתפתחות ההרמונית של האנושות.

במציאות בה אנו חיים, הכוח ליצור תהודה והשפעה רחבה הוא כוח טכנולוגי, שמוענק באמצעות עזרים טכנולוגיים ואמצעי תהודה דיגיטליים – עיתונות, תקשורת, רשתות חברתיות, ערוצים מסחריים ועוד.

ישנה הגברה, באמצעים מלאכותיים, של התהודה של כאלה שלא מייצגים שיאים תודעתיים מוסריים וערכיים, אך יש בידיהם את היכולת ליצור עסקאות ולרכוש את הפלטפורמות והאמצעים הנדרשים ליצירת תהודה והשפעה.

בכך, הטכנולוגיה שמה בידיהם של אנשים בלתי מתאימים ובלתי ראויים כלים להשפעה רחבה על תודעת המונים.

זהו מצב מעוות בו אלו שאוחזים בכוח להדהד ולהשפיע הם לא אליטה שרואה את טובת הכלל ומציבה רף תודעתי ומוסרי גבוה, אלא אנשים שאוחזים באמצעים כספיים וחומריים, שמאפשרים להם לסחור את שירותיהם של כל מי שמוכן לשרת את מכונת הרייטינג, הכסף וההשפעה על הציבור, ללא כל סייגים.

במציאות שאנו חווים היום, הכוח להשפיע עבר המרה – כבר לא נדרש מהאוחזים בו לייצג מצב אבולוציוני מתקדם שבו התודעה והנפש מגבים את הכוח להשפיע, אלא רק יכולת טכנולוגית מתקדמת, שלא דורשת כישורים נפשיים או תודעתיים, ולמעשה מאפשרת לאנשים בלתי כשירים לרכוש אותה, ובאמצעותה להשפיע.

בנוסף לכך, ישנו מעגל סגור שבו הכסף קונה גם את היכולת לרתום את הטכנולוגיה, כך שתשרת את האינטרס של בעלי ההון והכוח לצבור עוד ועוד הון וכוח, ולהשפיע על ההמונים כדי לעצב את המציאות כרצונם.

אמות המידה המוטות של החברה בה אנו חיים, וההבניות התרבותיות המתוגברות על ידי תרבות המשפיענים ובעלי אינטרסים כלכליים ופוליטיים, יוצרות תנועה במעגל סגור, המוביל לכילוי עצמי.

אנחנו מתייחסים לסגנון החיים המקובל כמצב נתון ונורמלי, ופעמים רבות לא חושבים פעמיים כאשר אנחנו נעים על פני מסלולים, שפונים הן כנגד העצמי, והן כנגד כדור הארץ.

כשהרוח נבלעת בחומר

בתרבות שבה ה"אליטות" המובילות, שאמורות לנתב את האנרגיה והמשאבים כלפי הציבור ולטובתו, הם אנשים שאין להם יכולת תודעתית, מוסרית וערכית להנהיג ולהוביל, נוצר מצב שבו מקצועות רבי השפעה, כמו עיתונות, תקשורת, פוליטיקה וגם בידור ואמנות – פועלים ללא קודים אתיים וללא סייגים מוסריים וערכיים, עד למצב אותו תיארתי, שבו אנשים בלתי כשירים מעצבים את התודעה הציבורית ויוצרים ניוון תרבותי והרס שמגיע עד לרמה הגשמית והממשית.

כאשר אמצעי תקשורת מצויים בידיים של אלה שיש להם רק יכולת כספית וחומרית, ללא יכולת מוסרית ותודעתית – נוצר מצב שבו כסף קונה את היכולת להגביר את התהודה ואת ההשפעה על תודעת המונים, ובכך למעשה לעצב את המציאות ככל העולה על הדעת.

אנחנו חיים במציאות קיצונית, שבה אנשים מסוכנים ובלתי כשירים מעצבים מציאות מסולפת ומעוותת בצלמם ובדמותם, משפיעים על מערכות חברתיות, כלכליות, פוליטיות ותרבותיות, ויוצרים פירמידות שליטה שבהן האנרגיה נעה במעגל סגור, בהיעדר משמעות והתחדשות אמיתית.

הדבר מזכיר לי את הסיפור על קורח ועדתו, שניתן להתייחס אליו כאל משל או מטאפורה המתריעה על כך, שהחומר יכול לסלף ולעוות את התודעה והנפש.

פרשת קורח ועדתו מספרת על ציבור, שחיפש אחר הכבוד, הכוח וההזנה שיועדה לכהנים (שאמורים לייצג אליטה, שיש לה הכשרה ערכית ותודעתית), מבלי שציבור זה גיבה את השאיפה לכוח בתהליך טרנספורמטיבי של הנפש והתודעה, ובכך הגיע לסופו הטראגי.

הדימוי המוזכר בסיפור הזה הוא ״שהאדמה בלעה את קורח ועדתו״.

זוהי מטאפורה לכך שקורח ועדתו איבדו את עצמם בתוך האשליה של החומר והמרדף אחר החומר, הכבוד והכוח – כלומר הם נכנסו לסחרור ונבלעו אל תוך החומר, ש"בלע" וכילה את הרוח ואת החזון – עד למצב שבו המשמעות נבלעה במציאות, מה שהוביל לניוון וכליה, ומחיקה שלהם מעל פני האדמה.

סיפור קורח ועדתו מתאר תהליכים מוכרים, שמאפיינים גם את התרבות בת זמננו.

אם כך, אז מהו הפתרון למעגל הסגור הזה?

קשרים חיים – חוסן חברתי המוביל להון חברתי

אלו האוחזים בהון ובשליטה על התודעה הציבורית כורים את משאבי הנפש האנושית ומשתמשים באנשים, בתשומת הלב ובדעת הקהל כמשאב של כוח קנייה, כוח חברתי ופוליטי המאפשר צבירה של השפעה נוספת על זו הקיימת, במעגל סגור של ניצול משאבי הנפש האנושית.

התהליכים הללו מכרסמים בחוסן החברתי, ומעצבים את פני החברה והקהילה האנושית.

מחקרים מצביעים בבירור על המגמה שבה החוסן התודעתי והרגשי, וכתוצאה ממנו גם החוסן החברתי של צעירים בעולם, הולך ויורד ככל שאנו מתקדמים לעבר העידן הדיגיטלי.

הדור הידוע בכינוי  gen z (איזור השנתונים 1997-2012) הוא digital native. זוהי אוכלוסייה אשר מרגע הלידה שלה, כל חוויית החיים, תפישת העצמי ותפישת העולם תווכה דרך מסך מחשב ואלגוריתמים שלוחצים על כפתורי הרגש והמחשבה.

בקרב הדור הזה מסתמנת מגמה ניכרת שמאפיינת בדידות, פסימיות, חוסן נפשי נמוך ואף מאפיינים אישיותיים נרקיסיסטים, שהם תוצר של החיים בעולם דיגיטלי ו-30 שנה של מהפכה טכנולוגית.

אלו הן ההשלכות של טכנולוגיה, המאיצה באופן בלתי מסוייג, כאשר היא אינה מלווה בהתפתחות אבולוציונית, ערכית ותודעתית, בחזון מרחיק ראות, ובמנהיגות שלנגד עיניה עומדת טובת הכלל.

בישראל התהליך הזה מוקצן מאוד ופוגע פגיעה אנושה במשאב החברתי – על ידי פיצול, פילוג, הסתה ושיסוי, שיוצרים קרעים במארג החברתי והחלשה של הציבור עד לכדי פגיעה בגוף ובנפש.

התמרון הציני של פוליטיקאים ובעלי הון את התודעה הציבורית, פוגע בלכידות החברתית, מעצים את הפערים התרבותיים והכלכליים בין השכבות השונות בחברה, ולמעשה משתמש בכסף ובכוח כדי להפריד ולמשול, ולהפיק תועלת ממצבים של כאוס, איבה, פחד ודיס-הרמוניה.

כדי להתחיל וליצור מהלכים של תיקון ושינוי אל מול הסגידה לכסף, לכוח, לכבוד ולצבירת השפעה והון, נדרש ליצור נקודת משקל חדשה, המתייחסת למארג החברתי והקהילתי כאל נכס לכל דבר ועניין – הון חברתי שהוא המפתח לחוסן ולרווחה נפשית וגופנית.

כאשר קהילה מעצימה את חבריה, שבתורם תורמים, מעצימים ומחזקים את הקהילה, נוצרים יחסי גומלין  שמהם נולד משאב יקר ערך – ההון החברתי, שהוא המצע לצמיחה ושגשוג חברתי.

מה זה הון חברתי?

פרופ' רוברט פאטנם, מומחה למדע המדינה באוניברסיטת הרווארד ויועץ אישי של כמה מנשיאי ארה"ב, פרסם ב-1995 מאמר שהביא את המושג הון חברתי לקדמת הבמה הציבורית בארה"ב. 

לתפישתו, הון חברתי הוא משאב לא חומרי שמבוסס על דפוסים מסוימים של התארגנות חברתית. דפוסים אלה כוללים בין השאר: הדדיות, אמון, נורמות, ערכים משותפים ומבנים חברתיים העשויים בצורת רשת (network).

קיומו של הון חברתי מאפשר תיאום ושיתוף פעולה שמהם נהנים, בסופו של דבר, כלל החברים ברשת / בקהילה.

טענתו של פאטנם היא, שקהילות בעלות הון חברתי גבוה מצליחות יותר מקהילות בעלות הון פיננסי גבוה.

מנקודת המבט שאותה אני מלמדת, התודעה והנפש האנושית הן משאבים לכל דבר, שככל שאנחנו משקיעים בהן ומטפחים אותן – כך אנחנו מרחיבים את האפשרויות לשגשוג ורווחה של הפרט ושל הכלל, השזורות זו בזו באופן הדוק.

ההשקעה הזו בתודעה של אנשים ובביסוס של קהילה הפועלת כרשת אנושית, יוצרת הון חברתי ואנושי שהוא כוח אדיר ורב השפעה.

אם אוסיף לתיאוריה של פאטנם את ההיבט התודעתי, הון חברתי נובע לא רק מהתארגנות חברתית במבנים קהילתיים שיש בהם שיתופי פעולה, הפריה הדדית ויכולת לפעול בלכידות, שמעניקה חוויה של שייכות, ערך וביטחון, אלא גם מן האיכות של האנשים המרכיבים את הקהילה, ומהות הערכים המשותפים שמחברים בין חברי הקהילה.

היכולת ליצור השבחה של "החומר האנושי" וההעלאה של איכותו, היא באמצעות מחוייבות חברתית מתמדת לטפח את התודעה, המודעות והערכים של כלל שכבות הציבור ולהזין את התודעה הקולקטיבית בהשראה, אמות מידה, רעיונות וערכים אוניברסליים, שמטפחים את היכולת של הקהילה הרחבה לבסס בתוכה תהליכי חיים הרמוניים שיש בהם הפריה הדדית, שגשוג ותמיכה את יכולתם של השונים והמגוונים לממש את עצמם באופן מורחב ומועצם.

כאשר התהליכים הללו מתקיימים, המרקם החברתי פועל כרשת של קשרים חיים, אשר כלל חבריה מזינים זה את זה, ערבים זה לזה ומפרים זה את זה, ובכך יוצרים התפתחות מתמדת של שלם הגדול מסך חלקיו.

משולש התיקון – הון חברתי, חוסן חברתי וחוסן כלכלי

הון חברתי הוא תוצר של חוסן חברתי, וכדי לבסס אותו ישנו צורך במחוייבות מתמדת של מנהיגים ומדינות להעניק לציבור את מלוא הכלים לחוסן תודעתי ורגשי.

כדי לבנות חוסן חברתי יש צורך לתת לציבור כלים להתנהלות בתוך סביבת מציאות מרובת השפעות. זהו צורך בחינוך וחניכה של אנשים ליכולת להבחין בין טוב ורע, ליצור בוחן מציאות, ולנתב את תשומת הלב באופן מודע לכיוון המיטיב והחיובי.

בעולם שבו אנו חיים, ובו סביבת המציאות מרובת השפעות, אשר רבות מהן שליליות ונגועות באינטרסים מסולפים של גורמים המעוניינים להשתמש במשאבי הנפש האנושית כדי לקדם אינטרסים כלכליים ופוליטיים, בנייה של חוסן חברתי היא אקוטית.

טיפוח ההון האנושי יוצר החזרה של הכוח, מידי בעלי ההון לחברה ולאנשים שבה, על ידי חוסן תודעתי ויכולת לפתח חסינות מפני כריית משאבי הנפש, ותיעול של המשאבים והאנרגיה חזרה אל הקהילה, הקשרים החיים שבה והערכים המשותפים.

לטיפוח ההון החברתי יש משמעויות כלכליות, מכיוון שקהילה שמטפחת את הקשרים החיים בתוכה ואת יחסי הגומלין ההרמוניים בקרב חבריה, יוצרת תהליך בריא המפעיל את רשת הקשרים האנושיים כאקוסיסטם.

הון חברתי, הוא למעשה תוצר של התפתחות תודעתית, נפשית, מחשבתית ורגשית, שמולידה מבנה קהילתי המטפח את השונות, המגוונות והמצויינות, מה שמייצר מארג חברתי הטרוגני ורב גוניות של עיסוקים, תחביבים וגישות.

התהליך החברתי הזה יוצר מארג אנושי, הפועל כרשת שמזינה את כלל החברים בקהילה, שתומכים זה את זה, הן ברמה הרגשית והחברתית, והן ברמה הגשמית, וזאת בעצם הצריכה של מוצרים ושירותים בתוך הקהילה, כך שההון האנושי והחוסן החברתי, יוצרים חוסן כלכלי ויציבות גם בתקופות של משבר וחוסר ודאות.

חשיבות הקהילה

הקהילה והחיבור בין אנשים, הוא עוגן מהותי ביכולת לחוש רווחה וביטחון.

החיבורים בין אנשים מעודדים רגשות חיוביים, מעוררים אהבה ואמפתיה, הכלה ופתיחות, ומגנים עלינו מפני מאבקים מיותרים.

המרחבים הקהילתיים שבהם אנחנו נפגשים, מאפשרים לנו להתבונן אחד לשני בעיניים, לשוחח, לחלוק מרחב ציבורי משותף תוך ניהול חיי פנאי ושגרה ובכך הם מקרבים בינינו, מאפשרים לנו לשחרר דעות קדומות ורתיעה, להפחית חוסר הבנה ומתחים, וליצור גשרים בין אנשים שונים ומגוונים.

הקשרים הבלתי אמצעיים בין אנשים, הם מערכת שנועדה לאבטח אותנו כתרבות ולהגן עלינו מפני עצמנו, מפני היעדר תקשורת ומפני מגמות קיצוניות שמולידות עוינות ומאבקים פנימיים.

המציאות החברתית והפוליטית בארץ ובעולם, ממחישה עד כמה ההון האנושי והחברתי הוא מה שחשוב באמת בימים הללו, ובתוך כך טיפוח של קהילה איכותית ותומכת, וחזון שיוצק לחיים משמעות וערך.

תודה על הזכות להעצים את כל אלה ביחד עם כל התלמידים, סגל המרכז והצוותים המקצועיים שרוקמים רשת אנושית יפיפיה וחסונה שמאירה באור גדול גם בימים קודרים.