לספר סיפור חדש

Getting your Trinity Audio player ready...

עוד שנה חלפה.

החורף התפוגג והאביב כבר כאן.

אני יושבת עם המחשב על הברכיים שלי, וחושבת לעצמי שכמו בכל שנה, בחג הפסח, גם הפעם אני כותבת פוסט שמבקש להאיר את החג הזה במשמעויות חדשות.

ידי מונחות על המקלדת, ואני תוהה ביני לבין עצמי, מה הטעם לכתוב גם השנה עוד פוסט העוסק במשמעויות שיכולות להיות לחג האביב, שהוא גם חג החירות…?

האין אנשים רואים שאנו נעים במעגל סגור?

כיצד לא נוצרו התעוררות וזיהוי מובחן, כי שנה אחר שנה המציאות בה אנו חיים הולכת ומקצינה, ואנו לא באמת משכילים לחולל שינוי שישנה את ההווה וישפיע על העתיד לבוא?

ידיי עדיין מונחות על המקלדת.

אני בוחרת את המילים, מקלידה, ומנסה להמחיש בצורה הבהירה ביותר עד כמה הסטגנציה מודגשת דווקא בימים הללו של האביב, שבהם עם ישראל מכוון אל חג הפסח – אך לא באמת מנהל יחסי גומלין עם חלון ההזדמנות הפתוח, שמזמין לעצור לרגע, להתבונן על עצמנו בבהירות וכנות ולהסכים להתחדש.

עבורי, לחג הפסח המסורתי אין באמת משמעות, מכיוון שמנקודת המבט שלי הוא מייצג סיפור ישן שאנו מספרים לעצמנו, נרטיב שאינו רלוונטי וגם אינו תומך את היכולת שלנו כאומה לצמוח ולהתפתח לשלב חדש ובר קיימא.

כאשר מגיע הפסח, אני מנסה להביא תודעה העוסקת באנרגיה של האביב המעודדת התחדשות, סילוק של כל מה שאיבד מתוקפו והתרעננות ברמה התודעתית, הנפשית והפיסית.

אך דווקא בחג החירות, שהוא גם חג האביב המכוון להתחדשות ושינוי, ניתן לראות בבירור את המעגל הסגור בו אנו מצויים.

זהו מעגל סגור, המכלה אותנו בהדרגה, מכרסם בקיומנו שנה אחר שנה, זאת מכיוון שאיננו משכילים להתחדש ומכיוון שמאבק האיתנים בין אלו המבקשים לשמר את הקיים ודבקים באדיקות במסורות עבר, לבין אלו המבקשים לחולל שינוי, הינו מאבק משתק שאינו מאפשר לצמוח מתוך המוכר והידוע ולנוע אל השלב הבא בתולדותינו כאומה.

אנחנו חייבים כאומה לבחור ולספר סיפור חדש.

התנועה במעגל סגור – עבדות ועדריות

שנים שאני עוסקת בהנחלה של תודעה וכלים לטרנספורמציה.

אחד מן הבסיסים המרכזיים של תהליך צמיחה וטרנספורציה, הינו המוכנות לצאת מן הסיפור הקיים ולספר סיפור חדש. משמע, לשנות את הנרטיב ולהסכים לגבש תפישת עולם חדשה המשפיעה על המציאות, משפרת אותה ומעודדת התחדשות וצמיחה.

לאורך השנים גיליתי יותר ויותר כי אנשים אינם אוהבים שינויים. ולא רק שאינם אוהבים שינויים – הם גם נוטים להיצמד בכל הכוח לסיפור המוכר והידוע, להילחם, להדוף ולהתנגד לכל מה שעלול לערער את הסדר הקיים ולהוציא מאזור הנוחות.

אנשים אוהבים להיצמד לסיפור שנוח להם להאמין בו. סיפור שאינו מאתגר את הנפש ולא מערער את הבסיסים שעליהם מושתתים הזהות העצמית, תחושת הוודאות והביטחון האישי.

מתוך כך, אנשים שהביאו חדשנות וניסו להוביל שינוי, פעמים רבות תוייגו כ״אויב״, זכו להוקעה, לעג ונידוי, והופנתה כלפיהם אלימות כדי להשתיק את קול השינוי שבקע מהם.

יתרה מזאת, הבסיס של הנורמות, המסורות, מערכות האמונה ואופייני ההתנהלות הרווחים, משמש לעיתים קרובות כתשתית שבאמצעותה נוצרים שליטה תודעתית והינדוס של התודעה, באופן המשרת את בעלי האינטרס המושכים בחוטים מאחורי הקלעים.

המשמעות של זה היא, שההיצמדות של הציבור לנורמות, למערכות האמונה והמסורות, לוכדת את האנשים תחת מערכות השפעה שהם כלל אינם מודעים להן. מערכות ההשפעה הללו משתמשות במדורת השבט, במסורות ובנורמות כדי להעצים את הדבקות במוכר ובידוע ואת התנועה במעגל סגור.

בכך הציבור מוכוון לתנועה במסלולים ידועים מראש שעליהם מתקיימת שליטה מלאה.

התנועה העדרית הזו במעגל סגור של נורמות ומסורות ומנהגים ותפישת עולם, אמנם יוצרת חוויה של שייכות, זהות, ביטחון וודאות, וגם מעניקה תחושה של משמעות, אך זוהי תחושה אשלייתית, כאשר בפועל הדבר מוביל לניוון, להתנהלות ריקה מתוכן המתמקדת בטפל ושוכחת את העיקר.

והעיקר הוא – איזה סיפור נרצה לספר? אלו ערכים הסיפור הזה מייצג? ואיזה מציאות הסיפור הזה מבקש ליצור?

מסורות, נורמות ומוסכמות הן כלי שרת

הפחד משינוי הוא אחת מן המגבלות הגדולות שלנו כמין אנושי והדבר מאוד בולט גם כאן בישראל.

רוחות של שינוי מערערות את המצב הקיים ובאופן טבעי מעוררות באנשים פחד, חשש, היעדר ודאות והישרדות. מתוך כך, כאמור, רוב האנשים ידחו מגמות של שינוי, יעדיפו להיצמד למוכר ולידוע ויאמינו במה שנוח להם להאמין בו.

זוהי הסיבה שהנורמות והמוסכמות הקולקטיביות, כל כך מקובעות וזו גם הסיבה לכך שאנשים מעדיפים להתכנס סביב מדורת השבט, להצמד למסורות וללכת בתלם שהוסלל במשך דורות.

כאמור בפרק הקודם, זה מעניק חוויה של ביטחון, שייכות, סדר, ודאות וגם מגדיר את הזהות העצמית.

לצד כל זאת חשוב לי להדגיש כי מנקודת מבטי, מסורות, נורמות ומוסכמות אינן בהכרח דבר שלילי.

הן יכולות ליצור תשתית נפלאה לחיים קהילתיים, שיש בהם הרמוניה, סדר, ערכים, עקרונות פעולה, ולמידה מתוך ההיסטוריה המאפשרת לעצב את ההווה ולתכנן את העתיד.

אך כל זה אפשרי רק אם מבינים כי המסורות, הנורמות והמוסכמות, הן רק כלי, שנועד לשרת את הצמיחה האישית והקולקטיבית.

משמע, מסורות, נורמות ומוסכמות, נועדו להוות תשתית שבתוכה נוכל להתפתח, לשגשג ולצמוח, מתוך זיכרון של ההיסטוריה ממנה באנו, התחדשות בזמן ההווה ותנועה הרמונית אל העתיד.

אך כאשר הכלי שנועד לשרת את ההתפתחות התרבותית שלנו הופך מכלי שרת לדבר העיקרי – האבולוציה נבלמת עקב היצמדות לתבניות קבועות ונוקשות, הצמיחה האנושית נעצרת ואנו מתחילים לנוע כחברה וכקהילה במעגל סגור שהולך ומקצין וסופו כילוי עצמי.

זהו תהליך שבו הגולם קם על יוצרו. תהליך שבו מקדשים את הכלי במקום לעצב אותו באופן דינאמי בהתאם לצרכי העיתים ובהתאם להתפתחות הטנכולוגית והתודעתית.

במעגל הסגור הזה, נוצר נתק בין המסורות, הנורמות והמוסכמות לבין המהות שהן נועדו לשרת והמשמעות שהן נועדו לצקת אל חיי היומיום.

זהו נתק המעודד תנועה עדרית שיש בה קיבעון מחשבתי, שמרנות, מערכות אמונה בלתי רלוונטיות ומנהגים חלולים שמאחוריהם לא נמצאת כוונה טהורה, תודעה, או משמעות בהירה ורלוונטית.

חירות – החופש להתחדש

מדי שנה, עם בוא האביב, מנשבות רוחות של תקווה והתחדשות.

ואילו אנו – ממשיכים בשלנו, שנה אחר שנה, באותן תבניות, אותן נורמות, אותן דרכי חשיבה ואותן מסורות עבר, המוליכות אותנו בלולאת זמן, שבה העבר מונצח פעם אחר פעם אל תוך ההווה והמציאות רק הולכת ומקצינה, מבלי שאנו משכילים לצמוח, מבלי שאנו מוכנים לערער על המוסכמות הקולקטיביות שמגבילות את היכולת שלנו להתפתח, לשגשג ולקיים חירות אמיתית.

וחירות אמיתית משמעה: החופש לחשוב, החופש להתבונן על עצמנו בכנות ובהירות מתוך בחינה עצמית מתמדת ושמירה על רלוונטיות, והחופש להתחדש ולהשתנות ברמה דינאמית ובלתי תלויה.

עוד רגע ישבו כולם לשולחנות החג, יחגגו את חג החירות, יקראו שוב את ההגדה של פסח המנציחה נרטיב של בדלנות וקורבנות לאומית, ולא יעצרו לרגע לחשוב באופן בהיר, חופשי ונטול פניות ולהבין שמי שקם עלינו לכלותינו – הוא אנחנו, המכלים את עצמנו בהיצמדות לעולם ישן, למסורות עבר ולזהות לאומנית ודתית, שמרחיקה אותנו ממוסר וערכים אוניברסליים, ומן האפשרות להתפתח כתרבות אל עבר השלב הבא.

בשלה העת לעצור לרגע, לפרוץ את תקרת הזכוכית ואת המעגל הסגור של המוסכמה הקולקטיבית ולהיפתח לראיית עולם חדשה, שיש בה מוכנות לנוע קדימה, להתחדש ולהחליף תודעת פחד והישרדות, שנאה ושמרנות, בדלנות ומלחמה, בתודעה של ביטחון קיומי, שיתופי פעולה אוניברסליים והתחדשות רעיונית ותודעתית.

זה הזמן להשיל את הנורמות והמסורות שמנציחות סיפור ישן ולספר סיפור חדש.