המאמר נכתב במאי 2021, בטרם התרחשו מאורעות ה 7/10/24
אני בוחרת לפרסם כאן פוסט שהעלתי בשנה שעברה לרגל יום העצמאות.
זהו פוסט שלצערי נותר אקטואלי מאוד והוא מזמין להתייחס ליום העצמאות כאל יום שבו אנו בוחנים כאומה כיצד אנו מתייחסים לעצמאותנו ומה אנו יוצרים במרחב הריבוני של מדינת ישראל.
וירוס הקורונה, הציף הרבה מן הכשלים שעימם אנו נדרשים להתמודד כאן בישראל וברחבי העולם.
המציאות שהתערערה ממש הזמינה לערוך חשבון נפש ולשאול שאלות מהות אשר יאפשרו לנו להתבונן על עצמנו ועל מדינת ישראל, להגדיר את המשך דרכנו, לשנות הרבה מאופייני ההתנהלות שלנו ולעצב את עתידנו.
הניסיון לשמר ״עסקים כרגיל״, אף על פי ולמרות כל המתרחש סביבנו, הן ברמת הקורונה כמשבר עולמי והן ברמה החברתית, הפוליטית, הערכית והמוסרית כאן במדינת ישראל, משאיר את התודעה הציבורית רדומה וקהה, נעה בתלם, נוהה אחר המסורות והטקסים ונצמדת אליהם על מנת לחוש תחושת ביטחון, תכלית וזהות.
הרוב הגדול של הציבור, מבקש לשבת סביב ״מדורת השבט״, לצפות בטקסים ולקחת חלק בחגיגות אשר ממלאות את החלל הפנימי הריק ויוצרות חוויה רגעית של שייכות, מלאות ושמחה.
ההיצמדות למוכר ולידוע כמגדירים תחושת זהות וביטחון, הניסיון המאומץ למצוא משמעות בתוך בליל המילים המשודרות בערוצים השונים, הכמיהה ללקט את המחוות המעטות המשדרות חיוביות, הריגוש וההתרגשות שבצפיה בטקסים המשדרים פטריוטיות וגאווה לאומית, כמוהם כסם מאלחש היוצר טשטוש של אומדן המציאות הקולקטיבית וחוסר יכולת לראות את הסמוי שמצוי מתחת למעטה המתקתק של החגיגות והחגיגיות.
האלחוש והטשטוש אינם מאפשרים להתבונן בכנות, לזהות את המדרון הערכי והמוסרי בו אנו מצויים כחברה, ובכך פוטרים מאומדן מציאות בהיר שעלול להכאיב, להפחיד, להרתיע ולעורר ייאוש, או לחלופין להוביל ללקיחת אחריות וליצירה של שינוי חברתי יסודי ועמוק.
חזון הקמת מדינת ישראל
דרכו של עם ישראל עד להקמת מדינת ישראל, היתה דרך לא פשוטה, של דיכוי, שואה, מלחמת קיום ומאבקים על הזכות לעצמאות. היינו אמורים לצמוח מן הדרך הזו, ללמוד ממנה, להפנים את שיעוריה ולנבוע מהם אל מדרגה חדשה.
זוהי דרך, אשר עיצבה את מי שאנחנו ואשר בבסיסה עמדו ערכים ורצון לבטא את חזונו של עם ישראל. היה זה חזון לכינון מדינת ישראל שתהווה בית לחברה אנושית ערכית, מוסרית, מתקדמת וחדשנית אשר תהווה מראה מקום לאבולוציה של כלל משפחת האנושות, ותהיה חלק בלתי נפרד ממשפחת העמים.
עצמאות היא אחריות, מחוייבות ובגרות
עצמאות טומנת בחובה אחריות. זוהי אחריות לנבוע מן הערכים והחזון, להתפתח לאורם ולהתחדש על בסיס מתמיד, מתוך הסכמה לצמוח מן העבר, לשחרר טראומות ומשקעים, ולנוע חכמים ונבונים כאומה אל עבר אופק חדש של צמיחה.
עצמאות טומנת בחובה מחוייבות. זוהי מחוייבות כלפי החזון והערכים, ומחוייבות לכבד את התשתית החוקתית אשר נועדה לאפשר לחזון ולערכים להישמר ולהוות מצע בלתי מעורער לצמיחה.
עצמאות נובעת מבגרות שיש בה ראיה רחבה ותבונית, הכלה של מצבים שונים ומגוונים, ללא קיטלוג ילדותי ודיכוטומי כטוב או כרע (המשטח את המציאות ומרדד אותה), אלא מתוך סובלנות ומאור פנים, יכולת לראות את הפנים הרבות של האמת ואת הרבדים הרבים של המציאות ומתוך כך לבחור בחירות מושכלות המגובות בערכים ובטוהר.
עצמאות ובגרות טומנות בחובן ראיה אסטרטגית וגישה מעשית יעילה וממוקדת, אשר אינה מוטית על ידי דעות קדומות או רגשות גואים ובלתי מאוזנים ויש בה תודעה ערה ורחבה, אנליזה צלולה ובהירה, פתיחות ומוכנות מתמדת להתחדש.
אובדן הדרך
ישנן בישראל מגמות חיוביות ויפות, אשר חשוב כי נטפח אותן ונעצים אותן, אך לצידן, קיימות מגמות רבות הממוטטות את התשתית הערכית והמוסרית שהינה הבסיס לקיומנו כאומה וכחברה.
ההתפתחויות בזירה החברתית והפוליטית מעוררות עצב עמוק ותחושה של אובדן דרך ותנועה במדרון תלול אל עבר התהום.
שחיתות שלטונית, היעדר מנהיגות ראויה, קשרי הון-שלטון המעצבים מפת אינטרסים הפוגעת בציבור ופועלת למען מתי מעט, הסכמים פוליטיים מסולפים ומעוותים המשפיעים על פני החברה ופוגעים בציביון שלה, קיפוח והדרה, הזנחה וזניחה של שכבות חלשות, כרסום מתמיד בערכים, שקרים והונאה, שימוש בפייק ניוז, שליטה באמצעי התקשורת השונים אשר מועלים בתפקידם, פגיעה בשומרי הסף, חבלה ברשויות השונות והפרה של מערכת האיזונים והבלמים, בזבוז אדיר של משאבים וכספים הפוגע ביכולת הצמיחה, ומעל הכל הפיכת כל אלה לנורמות שהציבור הופך אדיש כלפיהן ובכך מעניק להן גושפנקה.
להיות ראויים לעצמאות
חשוב לזכור כי כדי לקיים עצמאות – נדרש להיות ראויים לעצמאות.
כדי לקיים עצמאות – נדרש להוקיר את העצמאות, לפעול באופן אקטיבי על מנת לשמור עליה, ומתוך אומץ ונחישות לחזור לערכי היסוד העומדים בבסיס הקמת מדינת ישראל ומגילת העצמאות.
כדי לקיים עצמאות עלינו כאומה ליצור חשבון נפש – להתבונן במראה בכנות, לזהות היכן התרחקנו מערכי היסוד ופנינו כנגדם ולהגדיר את הזהות שלנו מחדש כך שתהיה מבוססת על חזון וערכים משותפים.
כאשר אנו נכנסים בשעריו של יום העצמאות, במקום לחגוג את יום העצמאות בחגיגות עקרות מתוכן המשמרות תחושה אשלייתית של אחדות ומצויינות, הייתי מזמינה לחשבון נפש קולקטיבי שיש בו בחינה שלנו את עצמנו כאומה, והתבוננות מה יצרנו עם זכות העצמאות שהופקדה בידינו על מנת שנתפקח, נתעורר ונתחיל לטפח אותה, להוקיר אותה ונשתמש בה בבגרות, אחריות ותבונה.
מה שניצור הוא שיהיה.