|
Getting your Trinity Audio player ready...
|
פרק חמישי בסדרת מאווררים את הנפש
במאמר הקודם בסדרת מאווררים את הנפש דיברנו על היכולת להגשים מציאות רצויה על ידי הקשבה לרצון האותנטי ובחירה לגבות אותו, הלכה למעשה בחיים, בתהליך הדרגתי שמשנה את המציאות הפנימית ובהמשך גם את המציאות החיצונית, באופן שלם והרמוני.
כדי להקשיב לרצון ולהביאו לכדי מימוש – נדרש מאיתנו, בראש ובראשונה, להיות מחוברים לעצמי האותנטי שלנו, מתוך קבלה עצמית, שלום פנימי עם מי שאנחנו, ותנועה קדימה במסלול החיים מתוך מוטיבציה חיובית שיש בה רצון לשיפור עצמי, הסכמה לקבל השראה מאחרים ובו זמנית להיות נאמנים לעצמנו.
זהו מצב הוויה מפוייס, שיש בו: יכולת להכיל מחשבות ורגשות לא נעימים, אותנטיות ויכולת להתמודד עם מערכות השפעה שונות ומגוונות. מערכות אלה כוללות את שלל ההשפעות של העידן הטכנולוגי בו אנו חיים ובין היתר הרשתות החברתיות, שפעמים רבות מרחיקות אותנו מעצמנו ומציבות סטנדרטים מסולפים המגדירים מהי הצלחה ומהו מימוש עצמי.
על כל אלה ארצה לדבר אתכם בפרק הזה.
כשמבקשים לפרוס גשר בין המצוי לבין הרצוי, להתגבר על אתגרים נפשיים, לחולל פיוס וליצור שלום פנימי שמוביל לשלום עם האחרים – נדרש להתמודד עם מחשבות ורגשות דיס-הרמוניים, שרבים נוטים להחביא או להסתיר אותם, מכיוון שהם בדרך כלל מעוררים בנו בושה ושפיטה עצמית.
אחד ההיבטים שהכי קשה לאנשים לראות בתוך עצמם, להתבונן עליו ולהתמודד איתו – הוא קנאה.
הקנאה מעוררת חוויה נפשית לא נעימה. היא איכות "לא סקסית" ולא מקובלת חברתית, ולכן הנטייה הרווחת היא להסתיר ולהדחיק אותה, במקום לחשוף בחמלה את שורשיה, להתייחס אליה ולהעניק לה תשומת לב חומלת.
ההשוואתיות המתקיימת בקנאה יוצרת הלך רוח נפשי של ריחוק מהעצמי האותנטי וניכור כלפיו, חוויה של נפרדות וחוסר שייכות, תחרותיות, הישרדות ואטמוספרה פנימית רעילה, המפנה שיפוטיות, ביקורתיות והיעדר קבלה כלפי העצמי.
היכולת לזהות את הקנאה, ולהכיר בה, מתוך כנות שאין בה שפיטה, סוללת את הדרך לרפא את מכאובי הנפש שהיא מייצגת ולחולל טרנספורמציה נפשית שיש בה השלמה ושלום עם מי שאנחנו ומתוך ההשלמה הזו, בחירה לצמוח ולהתפתח, להשתפר ולגדול.
שורשיה של הקנאה, טמונים בחוויה נפשית של ניכור כלפי העצמי, שרווח מאוד בחברה המודרנית המלאה בהשפעות וגירויים.
מה בין ניכור לקנאה – קנאה בעולם המודרני
אנחנו חיים בחברה מרובת השפעות וגירויים, שסוגדת לתדמיות אשלייתיות, ומעודדת אינדיבידואליות בכל מחיר, גם במחיר ההתרחקות מן העצמי האותנטי ומן הפשטות והנינוחות שטמונות בו.
זה מעניין לראות, שמרוב האדרה של האינדיבידואליות, רבים מנסים להיות מאוד ״מיוחדים״ ״מקוריים״ ו-״שונים״ אך בפועל הופכים לחלק מנהייה עדרית אחר טרנדים שמנפקים אשליה של אינדיבידואליות.
כולנו מעוניינים לחיות את חיינו בפשטות נינוחה, שבה אנחנו מרגישים טוב עם מי שאנחנו, חווים חוויה של הרמוניה פנימית ומרחב נפשי תומך צמיחה, שגשוג והתפתחות חיובית.
אם כן, מה מאפשר את החוויה הזו של נינוחות נפשית?
מה שמעניק לנו את התחושה הנינוחה אותה תיארתי לכם, הוא חיבור לעצמי האותנטי, מתוך קבלה עצמית שיש בה מחד שלום עם מי שאנחנו ומאידך, פתיחות לגילוי עצמי וחקירה פנימית שמרחיבה אותנו.
זהו מצב הוויה שאין בו מאמץ להיות מיוחדים בכל מחיר, או ניסיון להיות מישהו אחר ולהידמות לו. בכך נוצרת פניות להשקיע את המשאבים האישיים בטיפוח הייחודיות והאותנטיות, מתוך הקשבה לרצון הטהור והאמיתי, שמוביל אותנו להשתפר ולרכוש מיומנויות חדשות.
ההתפתחות הטכנולוגית, ועידן הקפיטליזם, דחקו את הנפש האנושית לתחומים קיצוניים של ניכור וריחוק מן העצמי: הישגיות, תחרותיות ומרדף אחר סמלי סטטוס בחסותה של תרבות המשפיענים ועלייתן של הרשתות החברתיות, המכתירות ״מלכים״ ו״מלכות״, שמרכולתם היא אמנות מייצגי השווא – מעודדים אנשים לנסות להידמות לאחרים.
בכך, רבים נוהים אחר הישגים של אחרים (אמיתיים או מזויפים ומפולטרים), וזאת במקום להתיידד עם העצמי האותנטי , ללמוד להקשיב לקול שלו, להכיר אותו, ולחיות חיים שיש בהם הגשמה עצמית, בהתאם למסלול המימוש הייחודי שהעצמי האותנטי מתווה לנו.
אחת מהנחות היסוד שאני מלמדת, היא שכדי לחוות רווחה נפשית, חיוניות וכוח חיים, עלינו להיות מחוברים למה שאני קוראת לו ״מסלול המימוש המועצם״, שהוא נתיב חיים המחובר להכוונה של הנשמה ולייעוד שלה על פני האדמה, ויש בו גילוי עצמי מתמיד במסע חיים של התפתחות.
ההתרחקות מהעצמי האותנטי יוצרת מצב של ניסיון להידמות למישהו אחר, מה שיוצר גם התרחקות מנתיב הנשמה והמימון האנרגטי והגשמי הגלום בנתיב זה. החיבור לנתיב הנשמה הוא זה שיוצר חוויה נפשית של חיוניות, מלאות ושביעות רצון.
נסו לחשוב על המונח שביעות רצון. זהו מצב הוויה שבו האדם ממלא אחר הרצון של העצמי האותנטי, מגשים את עצמו ובכך, חווה תחושה של ״שובע״ נפשי, מלאות פנימית ושלום עם עצמו.
כאשר מתקיים ניכור כלפי העצמי, היעדר קבלה עצמית וניסיון להידמות לאחרים, הרצון של העצמי אינו בא לידי ביטוי והאדם חווה חוויה נפשית של חוסר, ריקנות וגם רעב מתמיד ומרדף אחר תחושה של הזנה וערך.
כל המתואר, הוא הבסיס לחוויה של קנאה, בניסיון להידמות לאחרים, אשר מוביל גם לתופעות של ניכוס, לקחנות והעמדת פנים, לצד הכחשה של כל אלו.
מצב זה נובע מעיוורון מודעותי ואובדן דרך, יוצר ״הרעלה״ של הנפש ומשאיר את האדם במאמץ וקונפליקט פנימי באופן מתמיד.
קנאה בעידן הרשתות החברתיות
קנאה היא כוח דחף שלילי, אשר נובע מתחושת כישלון ומתח פנימי כתוצאה מתסכול ומיקוד בחצי הכוס הריקה.
קנאה מקטינה ומבטלת את האחר, או לחלופין מאדירה אותו מתוך ניסיון להידמות לו.
בכך קנאה יוצרת בולען נפשי, שמוביל לסחרור במעגל סגור של רגשות ומחשבות שליליים, היוצר חוויה אשלייתית של התקדמות והתפתחות אישית, על ידי התבוננות על האחר מתוך צרות עין, הקטנה ואף ביטול של הצלחתו, או לחלופין האדרה אותו ורצון להידמות לו, מה שיוצר חוויה של תסכול והיעדר התקדמות בחיים.
עידן הרשתות החברתיות מעודד החצנה של סגנון חיים ואורח חיים, והצגה שלהם פעמים רבות באופן מופגן ומופרז, שנועד לעורר קנאה ושאיפה להידמות למשפיענים השונים.
בנוסף, החשיפה הרבה למידע, מעצימה מאוד לא רק את תופעת הקנאה והרצון להידמות לאחרים, אלא גם תופעות של העתקה וניכוס. זאת מכיוון שמחד, כל אחד יכול להיחשף למידע, להעביר מידע ולהעתיק מידע, ומאידך לא בכולם קיימים הערכים המאפשרים לעשות שימוש במידע במאור פנים, מתוך הפניה למקור המידע ומתן הקרדיט הראוי.
עידן הפוסט-אמת, הופך את הדברים למורכבים עוד יותר, מכיוון שתוכנות בינה מלאכותית, מאפשרות לתמרן ולעצב מידע, באופן שמקשה לזהות מה אמת ומה שקר, מה מקורי ומה מועתק.
העת המודרנית, מציבה בפנינו כחברה, את האתגר להגדיר היטב את סט הערכים שלנו, על מנת לבסס תשתית שתאפשר לנו לשתף ולנתב מידע מתוך מאור פנים, ולטפח את הפרט ואת החברה בכללותה, בגישה של מגוונות, מקוריות, ושמירה על טוהר ואמות מידה מוסריות.
הניכור כלפי העצמי האותנטי, הנהייה אחר כבוד, כוח, כסף ואחר מה שפופולרי, הם הכוחות המניעים את תופעת ה- wannabe שיש בה ניסיון להידמות למישהו אחר ולהעתיק אותו.
הניסיון להידמות למישהו אחר, מוביל לניסיון לחקות אותו, מתוך כך שאין לאדם ״נכסים״ משל עצמו, מכיוון שהוא רחוק מעצמו ומנוכר למהותו הייחודית.
כאמור, עידן הרשתות החברתיות ותרבות המשפיענים, מעודדים נהייה עדרית אחר טרנדים ותדמיות – ובכך לא רק שמרחיקים את האדם מעצמו, אלא גם מנתיב הנשמה שלו – משמע ממסלול הגשמה עצמית שהוא הרמוני לאדם ותואם אותו.
סטיה מנתיב הנשמה, מובילה לריחוק מהעצמי האותנטי, לתחושה של חוסר סיפוק, ניתוק, היעדר הזנה גשמית, רוחנית ורגשית. במצבים כאלה לרוב נוצר ניסיון לקחת הזנה מאחרים, לא בתהליך של למידה או קבלת השראה, אלא לקיחה, בעלתנות וניכוס, או לחלופין התנהלות כקליפה ריקה מתוכן פנימי אותנטי, כן ואמיתי.
סטייה מנתיב הנשמה, מובילה לריחוק מהעצמי האותנטי, לתחושה של חוסר סיפוק, ניתוק, היעדר הזנה גשמית, רוחנית ורגשית. במצבים כאלה לרוב נוצר ניסיון לקחת הזנה מאחרים, לא בתהליך של למידה או קבלת השראה, אלא לקיחה, בעלתנות וניכוס, או לחלופין התנהלות כקליפה ריקה מתוכן פנימי אותנטי, כן ואמיתי.
איך נראית התנהלות בריאה, תקינה ומאוזנת?
בהתנהלות מאוזנת, השאיפה לבטא את הייחודיות האישית, אינה מסתכמת ב״העיקר להיות מיוחד״, אלא בהקשבה לקול האותנטי גם אם הוא פשוט ונטול יומרנות, ויכולת להיות נאמנים לעצמנו, גם אם הדבר אינו טרנדי, או אופנתי.
במצב תקין ובריא, מודל ההשראה של האדם, שאליו הוא שואף להידמות – הוא העצמי שלו, המתפקד כמצפן פנימי שמורה לאדם את הדרך ומחבר אותו ליכולת לקבל השראה מאחרים, באופן אותנטי וחיובי.
במצב מאוזן, האדם קשוב בראש ובראשונה לעצמו, מגדיר לעצמו חזון וערכים העומדים בבסיס הוויתו, נאמן לעצמו ומבסס בתוכו את היכולת להגשים את החלומות שלו ואת רצון ההתפתחות הטהור, שנובע מן הפנימיות שלו. בכך הוא אינו מנסה להידמות לאחרים, אלא שואף לממש את הגרסה הטובה ביותר של עצמו, מתוך יחסי גומלין הרמוניים עם עצמו ועם הסביבה שיש בהם הדדיות, רצון טוב והפריה הדדית.
כאשר אדם מתנהל באופן הרמוני, הוא מחובר לעצמו ובו זמנית בוחר ממי וממה הוא מקבל השראה חיובית, התומכת ומעצימה אותו. במצב שכזה האדם שואב השראה מאחרים, ועושה זאת באופן מודע, מתוך הכרה במקור ההשראה, ואף הסתמכות עליו ככזה המעצים את העצמי הייחודי ומאפשר לו לבוא לכדי ביטוי באופן מיטבי.
החיים האנושיים הינם מרחב של הזדמנויות להתחבר למעיין ההשראה הפנימי, ולצד זאת לקבל גם השראה מאחרים. לכל אחד ואחת יש את היכולת לבחור מי ומה יהיו מקורות ההשראה שלו, אילו גוונים יצבעו את ה"פיד" של חייו ויהפכו להיות חלק ממה שמשפיע עליו ומעצב אותו.
יש כל כך הרבה יש, וכל כך הרבה מודלים להשראה שניתן לנהל עימם יחסי גומלין.
יש סביבנו כל כך הרבה אנשים שיכולים להפרות ולהעשיר אותנו בזוויות התבוננות מרתקות, שפותחות לנו אפיקים חדשים של ידע והבנות.
יש בקרבנו כל כך הרבה אנשים שההישגים שלהם מהווים הוכחת היתכנות לכך שדברים הנתפשים כבלתי אפשריים או מורכבים – הם אכן אפשריים.
אנחנו מוקפים באנשים שמבטאים, באמצעות הבחירות שהם יוצרים ואורח החיים שלהם, שיאים שניתן לנו לשאוף אליהם ולהכיר בכך שהם ברי קיימא.
ישנם כל כך הרבה מוקדים בתוך החברה האנושית, המהווים השראה שניתן לשאוף אליה, ללמוד ממנה ובכך להיפתח למנעד רחב של אפשרויות מימוש וביטוי.
על מנת לקיים יחסי גומלין עם כל השפע הזה, נדרשת הסכמה פנימית כנה לקבל השראה מאחרים, להשתנות, ללמוד דברים חדשים, להתנסות ולאפשר.
זוהי הסכמה להעדיף פרגון והערכה על פני צרות עין וקנאה, לבחור בהפריה הדדית ולהעדיף אותה על פני תחרות או השוואתיות.
הסכמה שכזו מגיעה כאשר האדם מכיר בערכו, בייחודיות האישית שלו, ומפתח מסוגלות לפגוש את העולם בעיניים ערות, בוטחות וסקרניות.
אז איך משתחררים מקנאה?
היכולת להשתחרר מקנאה, מתחילה, בראש ובראשונה, במוכנות האמיתית והכנה להתחבר לעצמי האותנטי והפשוט, לקבל אותו ולחיות עימו בשלום.
זוהי מוכנות להפנות כלפי העצמי אהבה, חמלה, ורגשות חיוביים שבהדרגה מתרחבים בתוך הנפש עד שהם דוחקים את רגש הקנאה ומפוגגים אותו.
קנאה היא רגש שלילי שמלווה פעמים רבות במועקה, קושי, רעילות וארסיות כלפי אחרים ועלולה להוביל גם לפגיעה באחרים, באופן מודע או בלתי מודע.
השתחררות מקנאה, נוצרת על ידי פיתוח מודעות עצמית והסכמה להתבונן בכנות על הכוחות הפועלים בתוך הנפש, מתוך הבנה שכשאנחנו מסכימים להתבונן על דברים, ניתן לנו להאיר עליהם באור של תבוניות ולחולל בהם טרנספורמציה וריפוי.
היכולת להשתחרר מקנאה וליצור שלום פנימי וחיצוני, מלווה לעיתים קרובות בהסכמה מודעת לעבור דרך הכאב שנובע מן הפער שבין רצון ההגשמה, לבין המקום הנוכחי שבו נמצא האדם. יש בכך הסכמה להיות בשלום והשלמה עם העצמי ועם המקצב האישי, ולצד זאת מוכנות להשקיע בשיפור עצמי וצמיחה, בהתאם למסוגלות האישית וליכולת העצמית בכל זמן נתון.
בשלב הבא, נדרש ליצור בחירה לשנות את נקודת המבט, לוותר על צרות העין ועל תחושת הנחיתות או העליונות, החוסר והמאבק, לטובת פרספקטיבה שרואה כי יש מקום לכולם, כי כל בני האדם שונים ומגוונים מטבעם, אך הם חלק מאותו שלם. שונות ומגוונות נועדה ליצור השלמה והפריה הדדית ויכולת להוות זה לזה מודל חיובי לעירור של תקווה והשראה, גירוי של היצירתיות והסקרנות, מתוך ראיית היש, פרגון, מאור פנים וכבוד הדדי.
ביחסים שיש בהם השראה חיובית, ההתנעה להתפתחות אינה נובעת מתוך קנאה, תחרות והשוואתיות, אלא מבסיסים חיוביים של הנעה הדדית לצמיחה וגירוי לגילוי עצמי והתפתחות, מתוך הפריה הדדית.
ההפריה ההדדית נובעת מן היכולת להתבונן זה על זה ולראות הן את נקודות הדמיון והממשק, והן את נקודות השוני והפער, ומתוך נקודת המבט הזו, לקיים יחסי גומלין מלאי הוקרה והערכה, אמפתיה ויכולת להעצים אחד את השני.
היכולת לצמוח מתוך שלום פנימי, מאור פנים ועוצמה אישית, היא זו שמאפשרת לקבל השראה מאחרים, כאשר כל העת נשמרת הערכה, הוקרה והודיה למקור ההשראה, ללא קנאה, תחרות או העמדת פנים ומתוך רצון לחלוק את מקור ההשראה ולחבר אליו אחרים, כך שיוכלו גם הם לקבל השראה, להיות מופרים, לצמוח, להתעצם ולהעצים.
על מנת לרפא קנאה ולהתחבר ליחסים בין אישיים שיש בהם הפריה הדדית והרמוניה, נדרש להסכים לשחרר את הפגיעות הנפשית, שעליה אדבר אתכם במאמר הבא בסדרה.
לפרק הקודם – הרביעי בסדרה: כנות ואמדן עצמי – איזה טיפוס אתם?
לפרק הבא – השישי בסדרה: על ההבדל בין פגיעות לחשיפות
לעמוד ערכת ״מאווררים את הנפש״
