מחכים למשיח

בבסיס השאיפה הזו מצויות היעדר ההכרה בעוצמה האישית של כל אחד ואחת מאיתנו, שאיפה ילדותית לדמות אב סמכותנית הפוטרת מן הצורך בחשיבה אישית, היעדר מוכנות לקחת אחריות על המציאות האישית והקולקטיבית ומתוך כך, כאמור, העברה של העוצמה האישית לידיו של מישהו אחר – דמות המנהיג הנערץ, הנוסך תחושת שליטה במצב, ודאות וביטחון.

קל לחפש ישועה בחוץ. קל להעביר את העוצמה לידיים של מישהו אחר שיוביל וינהיג מבלי לרדת לעומקם של תהליכים ולקחת אחריות משותפת על המציאות בה אנו חיים. אך בגרות חברתית וציבורית מתבטאת ביכולת לאמוד היטב את מי שמכתירים את עצמם בכתרים של מנהיגות ולבחון אותם תחת אמות מידה ערכיות ומוסריות ומתוך בחינה של החזון, של הכישורים ושל ההוכחות הלכה למעשה בשטח.

העברת הסמכות הרוחנית לדת

החיפוש אחר מנהיג ומושיע, אינו נשאר רק בתחומי הפוליטיקה, אלא גולש גם אל העולם הרוחני. זו גם הסיבה שרבים מעבירים את הסמכות הרוחנית לידיהם של מי שלכאורה מוסמכים לכך: רבנים ואנשי דת הנתפשים הן כאוטוריטה רוחנית והן כנושאים עבור האחרים את שלהבת הרוחניות של עם ישראל.

ההסללה של הדת, כנתיב הבלעדי לאפיון הזהות הרוחנית, יוצרת העברה של המנהיגות והסמכות הרוחנית למנגנון הדתי ולרבנים ומובילה למוכנות לשלם את המחיר בדמות התעלמות מן הסחטנות הפוליטית הפוגעת בערכים דמוקרטיים.

חשוב לי לא ליצור הכללה. ישנם רבנים ואנשי דת המייצגים ערכים, חשיבה חדשה, מאור פנים וניקיון כפיים המעצימים את ציבור המאמינים, אך לצד זאת ישנם רבנים ואנשי דת הרואים עצמם כנציגי אלוהים עלי אדמות, מקטינים ומחלישים את ציבור המאמינים, מנציחים בורות ופחד ואינם מאפשרים חשיבה עצמאית, השכלה, רוחב יריעה תודעתי ומודעותי או בחירה חופשית.

מנהיגות אינה מסתכמת במנהיג בודד

אינני באה ופוסלת את הצורך במנהיגות. מנהיגות הינה דבר חשוב וחיוני, מכיוון שהיא נועדה לבטא רוחב יריעה, ראיה אסטרטגית מרחיקת טווח, להוות דוגמא אישית ולהשרות השראה חיובית.

אך מנהיגות אינה מסתכמת במנהיג בודד אחד, אלא דורשת שכבה של הנהגה המורכבת ממכלול של אנשים המייצגים מכלול של תפישות עולם ורוחב יריעה תבוני המהווה השראה לאחרים.

אנו רואים את התוצרים של היעדרה של מנהיגות, לא רק בדמותו של נתניהו שלתפישתי מסחרר מדינה שלמה סביב האינטרסים הצרים שלו, אלא גם בקרב פלגים בציבור החרדי הסובלים מתוך משבר הקורונה מהיעדר מנהיגות ראויה ותבונית.

על-מנת לבסס מנהיגות חדשה, ולהיחלץ מן המצב אליו נקלענו, נדרש בראש ובראשונה לשחרר את השאיפה הקמאית למושיע, להביע מוכנות להסתכל למציאות בעיניים ולאפשר החלפה של המנהיגות הפופוליסטית והשלילית המעודדת חוסר אחריות, בורות, קטנות ופחד לטובת מנהיגות חדשה המשרה השראה חיובית.

"משיח" כמצב תודעה

בכתובים השונים, אשר הובאו לאורך ההיסטוריה של האנושות, מוצגים הימים של "ביאת המשיח".

הנטייה האנושית המחפשת מנהיג להטיל עליו את האחריות ולהעביר אליו את העוצמה, היא לחפש את ה"משיח" בחוץ, לקטלג אותו כמהות נשגבת, כסמכות רוחנית כלשהי, או כמנהיג מושיע ובכך, להפנות משקל אל דמות אשר תבטא גאולה ותנכיח מציאות חדשה.

גישה שכזו, מפספסת את העיקר, שהוא המוכנות של כל אחד ואחת להיות מנהיג ולקחת אחריות הן על המציאות האישית והן על המציאות המשותפת.

המשיח, אינו פרט אחד נפרד. המשיח הינו מצב תודעה, הטמון בכל אחד ואחת מאיתנו –  בכל מי שמוכן ליצור סדר עדיפויות בו ערכים, חזון, מאור פנים ויושרה, קודמים לאינטרסים צרים ואנוכיים, ולגבות את סדר העדיפויות הזה הלכה למעשה  בחיי היומיום.

כאשר ״תודעת משיח״ תחליף את התודעה המהונדסת של ציבור הפוטר עצמו מאחריות ונוהה אחרי מצגי השווא של מנהיגות פופוליסטית, נוכל להתחיל ולשקם את פני החברה מתוך הבנה שאנחנו הם אלו הקובעים את גורלנו, אנחנו אלו שנושיע – וכי מה שניצור הוא שיהיה.