משבר האקלים כאן והעולם כמנהגו נוהג
משבר האקלים כבר כאן תקופה ארוכה. התהליכים שאנחנו רואים ברמה המקומית וברמה הגלובאלית, אינם ניתנים להכחשה: הצפות, שיטפונות, שריפות, יובש קיצוני, קור קיצוני, חום קיצוני, מיני בעלי חיים וצמחים המצויים בסכנת הכחדה – הכל יוצא מאיזון ומתחיל להסתחרר בסחרור שאם לא נעצור אותו יוביל אותנו לעתיד דיסטופי וקודר.
אני תוהה, האם אנשים רואים את הקשר שבין האירועים השונים המתחוללים סביבנו, כתוצאה ממשבר האקלים, לבין היעדר ההישגים של ועידת האקלים, וכישלונה של המנהיגות העולמית להחליט על שיתוף פעולה גורף, המוביל לשינוי מיידי?
במאמר קודם שפירסמתי בנושא משבר האקלים והתקופה בה אנו מצויים, ״לשגשג או להיכחד״, שאלתי האם אנו מוכנים לתרגם את ההסכמה על כך שמשבר האקלים נוכח, לכדי יצירת שינוי כאן ועכשיו?
התשובה המהדהדת כל הדרך מוועידת האקלים בגלזגו היא, לצערי, לא.
בפני המנהיגות העולמית, עמד אתגר מרכזי שיכול להיות מסובך לביצוע.
אך אם מתמקדים בעיקר ומבינים את חומרת המצב, ניתן בפשטות ליצור סדר עדיפויות עולמי ברור, שבו הצלת כדור הארץ, על יושביו, מקבלת קדימות ברורה.
גיבוש סדרי עדיפויות ברורים, יעמיד את הפעולות להצלת כדור הארץ מעל לאינטרסים כלכליים של מדינות וארגונים השואבים כוחם מתעשיות מזהמות, ויעמיד את הצלת המין האנושי מעל לנורמות של תרבות הצריכה העולמית והרגלי החיים של התרבות בת זמננו.
אי אפשר להתעלם מן הפער שבין הדיבורים היפים של מנהיגי העולם לבין ההחלטות שהתקבלו בפועל.
ויתור אחר ויתור, דחייה אחר דחייה, והרבה מניעים זרים, נכנסו לשיקוליהם של מקבלי ההחלטות והובילו לכך שתוצרי הועידה לא באמת נותנים מענה לאיום העתידי הנשקף לאנושות.
המשא ומתן הפוליטי והדיפלומטי נכשל אל מול כוחן של תעשיות, תאגידים ובעלי הון השולטים בתשתיות ויוצרים סבך של אינטרסים מעוותים שהפוליטיקאים לכודים בתוכו.
הניסיון לרתום מדינות שונות לטובת רווחה ארוכת טווח של כדור הארץ, על כל החיים המתקיימים בו, כשל, והמצב הקיצוני בו אנחנו נמצאים, משקף לנו נושא אקוטי: היעדרה של מנהיגות ראויה ברמה המקומית והבינלאומית, והיעדר עתודה של מנהיגות המייצגת דור חדש.
מנהיגי ההווה הפקירו את עתיד הפלנטה, משום שהם שבויים בעבר: חושבים בדרכים ישנות, פועלים על פי כללי משחק שאינם רלוונטיים עוד נוכח מצב החירום בו אנו מצויים, ומחזיקים בתודעה מוגבלת וממוסכת על ידי נורמות שרבות מהן כבר לא רלוונטיות.
לא פעם כתבתי כי על מנת ליצור את העתיד, עלינו ללמוד מן העבר וליצור שינוי בהווה.
בפועל, האנושות נעה במעגל סגור כשהיא מונהגת על ידי פוליטיקאים שחשיבתם לכודה בתבניות מגבילות והם נתונים תחת שליטה של מנגנונים פוליטיים וכלכליים, אשר מכלים את החברה האנושית ואת הפלנטה.
התהליך הזה מבשר על תום עידן הפוליטיקה והדמוקרטיה, כפי שאנו מכירים אותן.
━━━
תום עידן הפוליטיקה והדמוקרטיה
מצב החרום בו אנו מצויים, הוא תוצר של היעדר מנהיגות ופרדוקס מנהיגות, אשר מאיים על עתיד העולם, וחושף את כישלונה של השיטה הדמוקרטית, הפוליטית והכלכלית הרווחת במרבית העולם המערבי.
התלות הגוברת בבעלי הון, המחזיקים פעמים רבות באינטרסים מנוגדים לאינטרס הציבורי, לצד הצורך המתמיד לרצות ציבור שראייתו צרה, שאינו מודע וער לתהליכים רחבים ועסוק בהישרדות וסיפוק מיידי, יוצרת תמונה מעוותת שבה הפוליטיקאים לכודים באופן מתמיד בין אינטרסים מנוגדים.
הפוליטיקאים מחד מנסים לרצות את בוחריהם (במקום להנהיג אותם), זאת כדי לקבל מנדט להמשיך ולהחזיק בעמדות כוח, ומאידך נתונים ללחצים ושליטה של בעלי הון שהאינטרס שלהם אישי, אנוכי ופעמים רבות מנוגד לתועלת הציבור ולרווחת כדור הארץ.
מרבית המנהיגות הפוליטית הקיימת חושבת באופן ישן, אינה מפותחת ברמה התודעתית ומחוברת לנורמות ישנות המצויות תחת תקרת זכוכית.
פעמים רבות זוהי מנהיגות צבועה ומלאת אינטרסים, מנהיגות פופוליסטית, המחזיקה ברצון להישגים מידיים שניתן לתרגם אותם לקולות המצביעים, אך הם באים על חשבון קיומו של חזון ארוך טווח.
כפי שכתבתי כבר בעבר, הפופוליזם יוצר פרדוקס שבו פוליטיקאים לא באמת מביאים חזון, לא באמת חושבים מחוץ לקופסא, לא באמת מעזים לערער על הנורמות הקיימות, אלא יוצרים אסופה של פשרות ותמרונים, שנועדו לשרת את הישארותם במוקדי כוח ושררה.
בכך, אין באמת חדש תחת השמש, והרבה מדרכי החשיבה וההתנהלות נותרים מיושנים, מוגבלים והרסניים.
לצד זאת, חשוב לי להדגיש כי קיימת גם מנהיגות מלאת כוונות טובות ורצון טוב, אך לרוב זוהי מנהיגות נטולת כוח ממשי ויכולת לממש את הכוונות הטובות, הן משום שהיא מנותקת מבעלי ההון, אך גם מכיוון שהציבור נוטה לנהות אחר מנהיגות פופוליסטית שמרצה את הלכי הרוח המקובלים, מתאמת עצמה לנורמות ולמכנה המשותף הרחב והנמוך ומביאה להישגים מיידיים.
פעמים רבות הציבור מתנער ממנהיגות אשר דורשת חשיבה חדשה, קוראת לשינוי של הרגלים ונורמות ומכוונת לתהליכים ארוכי טווח.
בכך המכשיר הדמוקרטי, שנועד לשרת את החברה האנושית, אינו באמת מאפשר את צמיחתם של מנהיגים ראויים ובלתי תלויים, המבשרים על ערעור המצב הקיים, התחדשות, נאורות ושינוי אמיתי.
━━━
הפניה של הדמוקרטיה כנגד עצמה
כתבתי לא פעם, שעל מנת לקיים דמוקרטיה, נדרש להיות ראויים לדמוקרטיה.
הדמוקרטיה, כמכשיר פוליטי, יכולה לטפח תהליכים חברתיים חיוביים, רק כאשר הציבור נחנך באופן מתמיד לקיים יחסי גומלין עם הדמוקרטיה. משמע, על מנת לטפח את הבסיס לדמוקרטיה נדרש ציבור ער ומודע, שמחזיק בערכים ברורים, ובכך יכול לתפקד ככוח אלקטורלי הבוחר מנהיגות ראויה, רואה את הקשר ארוך הטווח שבין בחירה, תוצאה והשלכות וסולל באמצעות הבחירות הדמוקרטיות נתיב קולקטיבי של צמיחה והתפתחות.
המצב בו אנו נתונים כיום כציביליזציה, מעיד על כך שהדמוקרטיות של העולם המערבי, שאמורות היו לייצג את עתידו של כדור הארץ, כשלו במשימתן, מכיוון שלא השכילו להגן על הדמוקרטיה מפני עצמה, להצמיח ציבור אחראי המוקיר את הדמוקרטיה וערכיה ושומר עליהם, ולטפח דור של מנהיגים בלתי תלויים, החושבים רחב, רואים רחוק ומסוגלים להוביל את החברה האנושית אל השלב הבא בתולדותיה.
כאשר מרבית הציבור העולמי מנותק מהמשמעויות המיידיות של משבר האקלים, והמנהיגות הקיימת לא מביאה חשיבה חדשה או חזון ארוך טווח, ומשחקת על פי כללי המגרש הפוליטי שבו בעלי הון ותאגידים שולטים, נוצר ואקום מנהיגותי וציבורי החושף את השיטה הדמוקרטית והפוליטית בפני סכנה מוחשית ומיידית לעתידה.
במציאות העכשווית, הזכויות הטמונות בדמוקרטיה, מנוצלות באופן גס על ידי פוליטיקאים תאבי מעמד ושררה, על ידי בעלי הון תאבי נכסים וכוח ועל ידי ציבור שמבקש לחגוג ולחיות את חייו בלי חשבון.
בכך, השיטה הפוליטית הנוכחית הפכה מכלי שנועד לשרת את האנושות ולאפשר קיום של מערכת דמוקרטית התומכת עתיד טוב יותר – לכלי אשר פוגע ומחבל בעתידה של האנושות.
במצב שכזה, האחריות לדאגה לעתיד נופלת על כתפיו של הדור הצעיר, בני נוער וילדים, אשר רבים מהם ערים ומודעים למצב, סובלים מחרדות, דיכאונות ודאגות ממשיות, אך עדיין נטולי כוח פוליטי ממשי.
למעשה, הדור הצעיר הזה נותר לכוד בין הפטיש לסדן – בין מנהיגות ישנה שחושבת באופן ישן – לבין היעדר עתודה של מנהיגות חדשה – דור ביניים שהיה אמור לבנות את הגשר בין הפוליטיקה, התשתיות וההון של העולם הישן לבין דרכי חשיבה והתנהלות חדשות, היוצרות תשתית לעולם חדש.
דור הביניים שהיה אמור להוביל את העולם אל השלב הבא, לרוב שבוי בעצמו במעגל סגור ועסוק פעמים רבות בטפל. זוהי שכבה העסוקה בעצמה, ממוקדת לרוב במימוש האישי העצמי וביצירת סיפורי הצלחה אישיים, צבירת נכסים, רכוש וסטטוס, אשר מתאפיינים גם הם בגישה אנוכית של ״אחרי המבול״.
━━━
במה עסוקה העתודה של המנהיגות החדשה ומי משפיע היום באמת?
כאשר אני מדברת על עתודה של מנהיגות ראויה, אני לא מדברת רק על דור הביניים, שכבר משולב בתשתיות הפוליטיות והכלכליים וכבול לאינטרסים ולנורמות הקיימות, אלא על שכבה שלמה של צעירים שעסוקים בנהנתנות, ראוותנות, סיפוק מידי ונהייה אחר טרנדים חסרי משמעות ואחר משפיעני רשת חלולים.
בשכבה זו, ניתן לראות רבים שבמקום להוביל, להנהיג וללכת נגד הזרם, הם מובלים ונוהים אחר מובילי דעת קהל ותרבות משפיעני הרשתות החברתיות, שמדגמנים אורח חיים נטול אחריות חברתית אמיתית. רבים מהם מדברים מילים יפות, רוכבים על טרנדים שנחשבים נאורים או ערכיים, אבל בפועל מנהלים אורח חיים נטול אכפתיות או מודעות, המבטא הדוניזם אנוכי.
מובילות ומובילי דעת קהל המתיימרים לייצג נאורות, בפועל, מנהלות ומנהלים דוכני ממכר-בסטות בשוק המסחר המקוון, ורוב עיסוקם הוא לדחוף ולשווק עוד ועוד מוצרים, עוד ועוד אורח חיים מנותק, מבלי להתבונן מילימטר קדימה, ולראות את ההשלכות של אורח החיים הזה באופן רחב יותר.
נסו לדמיין שבמקום לדחוף עוד ועוד מוצרים בעטיפה של lifestyle, משפיעני רשת היו הופכים למובילים חברתיים שהיו מעודדים האטה של צריכה, חשיבה פוליטית חדשה, חרם על מדינות שאינן רתומות להורדת זיהום האטמוספירה ופוגעות בערכים אוניברסליים ועוד…
בהקשר הזה אני רוצה לחבר אתכם למושג חשוב שיאפשר לכם לזהות מתי מתקיים מצג שווא שבו משפיען משתמש בערכים על מנת למתג עצמו כערכי ונאור, אך בפועל לא באמת מייצג זאת בהתנהלות שלו.
━━━
המושג עליו אני מדברת הוא איתות סגולה (מתוך ויקיפדיה):
"איתות סגולה הוא תחדיש לביטוי פעולה מוסרית לכאורה, אשר מטרתה לקדם את תדמית הפועל ולפרסם בחברה את איכות מידותיו. פעולה זו עשויה להיות מעשה ללא תועלת המקרין מוסריות, הבעת דעה בפומבי או התרגשות גלויה שייעודה קידום חברתי".
קחו לדוגמא את שיגעון המכירות של ShoppingIL, שבו משפיענים ומשפיעניות רשת דיברו על הערכים של תמיכה בעסקים ישראלים, על כך שהם עצמם צריכים להתפרנס ושזו העבודה שלהם.ן – לשווק ברשתות החברתיות, וגם הוסיפו שלא חייבים לקנות את מה שלא צריכים.
והנה, כעת אנו בשיגעון ה-black friday המציע 'סיילים' חדשים (הפעם לקראת סוף השנה, כאשר 3 ימים לאחר מכן יש את סייבר מנדיי, שמהווה ניסיון נוסף להמשיך לסחוט את הטיפות האחרונות של הלימון ולהמשיך את שיגעון הקניות הזה) שבו המשפיענים ממשיכים לשווק ולשווק, ואנשים ממשיכים לצרוך ולצרוך – בזמן שהמיקוד של כל אחד ואחת מאיתנו, צריך להיות במשהו אחר לגמרי, כמו למשל הבנת הקשר בין תרבות הצריכה למשבר האקלים.
האם מישהו מן המשפיענים הללו חשב על כך שהעיסוק שלו הינו עיסוק פוגעני, המעודד את הרס כדור הארץ ואת תרבות הצריכה שכל עיקרה כילוי משאבים מתמיד ומילוי מתמיד מבחוץ? האם מי מהם שקל להסב מקצוע לעיסוק שתורם להצלת כדור הארץ? שאינו מזיק לחברה ולסביבה ומייצג חשיבה חדשה וערכים חדשים?
התשובה לשאלות הללו תהיה ש״אנשים צריכים להתפרנס״, אך השיטה הפוליטית, הכלכלית, החברתית, יוצרת קשר בין הפרנסה והקיום האישי לבין אופייני התנהלות ואורחות חיים הפוגעים בסביבה ובעתיד האנושות. זהו פרדוקס שבו הפרנסה היא גם הגרזן הגודע את הענף עליו יושבים.
האין זה פרדוקס שנדרש ליישב אותו? כי הרי אם נמשיך באותו האופן בו אנו מתנהלים כיום, ניצור עוד ועוד נזק, עוד ועוד הרס ונעצים את הדהירה אל התהום.
━━━
אז לאן הולכים מכאן? ואיך בכל זאת יוצרים שינוי?
היעדר המנהיגות והעובדה שהציבור מעניק את הכוח שלו למשחק פוליטי מעוות המייצג עידן ישן, ולמשפיעני רשת שמייצגים דור אטום ואנוכי, מובילים למצב שבו האנושות תעבור שינוי אלים ומטלטל, זאת מכיוון שאינה נוקטת יוזמה כנה ואמיתית לחולל שינוי ולא יוצרת ערעור יזום של המצב הקיים לטובת מצב חדש.
האנושות תידחף ליצור שינוי "עם הגב לקיר" ומתוך מצב חירום ההולך ומסלים, שהינו תוצר של התנהלות שרירותית ואנוכית, וטמינת ראש בחול לאורך זמן רב.
משבר האקלים כאן, הזמן אוזל והרכבת דוהרת לתהום. ככל שאנחנו מתמהמהים – כך ידרשו פעולות רדיקליות על מנת להציל את האנושות.
כדי לחולל שינוי אמיתי, צריך לשנות את כללי המשחק, וליצור חלופה לשיטה הפוליטית שלא עובדת – ושבה הפוליטיקה כמכשיר שנועד לנהל ולשרת את האנושות – הפכה למכשיר מחבל ופוגע בעתיד האנושות.
הדמוקרטיות ידרשו לעבור התחדשות ורענון, או שהן יעלמו מן העולם לטובת מבנים חדשים שיגדירו את האופן בו מתנהלות חברות ומדינות.
האם יהיו אלו מבנים המבטאים נאורות, ערכים, חופש, וקידמה אנושית, או שמא משטרים אפלים השולטים בכל תחום ותחום מן החיים האנושיים ואינם מקנים חירויות וביטוי חופשי?
הדבר יקבע על ידי מידת ההתעוררות של הציבור להכרה כי אנו מצויים בצומת דרכים שיקבע את גורלנו לעתיד לבוא ועל פי מידת המוכנות לצאת מאזור הנוחות אל עבר אזור התפתחות.
על מנת לנוע אל נתיב של צמיחה, שגשוג של הציביליזציה האנושית והצלה של כדור הארץ, נדרש להעצים שכבה של מנהיגות תודעתית ורוחנית שמציעה סולם ערכים חדש המחליף את הנורמות הקיימות, ולעודד את צמיחתה של מנהיגות שמסייעת לאנושות להירפא ולהתנקות מן ההתמכרות לצריכה, למסכים הממסכים את התודעה ולעיסוק השווא בתפל.
אסור לנו להתייאש, אלא להבין שנדרשת תנועת מלקחיים:
מצד אחד שינוי דחוף ומהיר של הרגלים ונורמות ברמה האישית שמצטברת למסה קריטית של כוח השפעה שמשנה את הכללים, ומצד שני – יצירת מנופי כוח שיצליחו להשפיע על השיטה הפוליטית המעוותת ולעורר אנשים להבין שהפוליטיקה אינה הפתרון, אלא הבעיה!
כדי לעשות את זה – כל אחד ואחת מאיתנו נדרש להירתם, לחקור ולגלות דרכי חשיבה חדשות, לשנות הרגלים ונורמות, לשאוב השראה ממקורות המייצגים נאורות קידמה וחדשנות, לבטא את השינוי באורח החיים האישי ולדרוש שינוי באורחות החיים הציבוריים.
כולנו נדרשים להיות חלק מהמנהיגות החדשה.
מה שניצור הוא שיהיה.
━━━
