מחשבות של יום הולדת שאני רוצה לחלוק אתכם.
בעבורי כל בוקר הוא יום הולדת, שבו אני חוזרת משנת הלילה, נקייה ומחודשת, נוחתת את תוך הגוף ומתחילה מבראשית, מבלי לדעת מי אהיה, אך מתוך ידיעה כי אהיה בדיוק מי ומה שאני רוצה להיות בעבור מה שאני מבקשת להגשים.
אך לצד זאת, יום ההולדת עצמו, כתאריך הנעוץ בזמן הליניארי, מהווה עבורי סוג של נקודת ציון, שמאפשרת לי להוקיר את המסע הזה שנקרא החיים האנושיים כאן על פני האדמה, להתבונן על אבני הדרך בתוכו ולהתכנס אל הרגע בזמן שבו ההוויה המופשטת שלי (תקראו לה נשמה, או אינטליגנציה אוניברסלית או עצמי קוסמי, או בכל שם אחר) שיגרה את עצמה אל תוך גוף פיסי קטן ובחרה לגלם את עצמה בתוך העולם המיוחד והמשוגע הזה.
אני חווה את עצמי נטולת גיל, גם עתיקת יומין וגם ילדה חפה, אך לצד זאת, הצבירה של זמן כאן על פני האדמה, שנה אחר שנה, יוצרת בתוכי עוד ועוד מעגלי התנסות וחוויה, שמעשירים את האדם שאני ואת הפרספקטיבה של מה זה להיות אנושי. זה תהליך גילוי עצמי מרתק של מה זה להיות אדם, ואיך זה מרגיש כשתודעה מגלמת את עצמה בחומר חי, גוף ונפש ומה אפשר לעשות עם כל זה באופן הטוב ביותר.
המצע הפנימי הזה שנצבר תוך כדי מסלול החיים, הוא כמו טבעות של עץ: מעגל, הנובע מתוך מעגל שנובע מתוך מעגל, בתנועה שצוברת עוד ועוד רבדים של חכמה פשוטה שנובעת מתוך עצם ההתנסות במה שיש לעולם הזה להציע, על היופי והכיעור, הסבל וההנאה, העצב והאושר וכל מה שביניהם. כתבתי על כך במאמר אוקסימורון הקיום האנושי.
כשההתנסות בדבר הזה של ״להיות אנושי״, נובעת מתוך פרספקטיבה רחבה, ותודעה המפוגגת על בסיס מתמיד את תקרת הזכוכית האישית והקולקטיבית, החיים נטענים בערך ומשמעות שמשנים את החוויה ואת המימוש העצמי, ועל זה חשבתי היום בבוקר כשקמתי אל יום הולדתי הליניארי.
התעוררתי וחשבתי לעצמי שכל רגע במסלול החיים, הוא הזדמנות להיוולד מחדש.
חשבתי לעצמי שככל שאנחנו נכנסים לדבר הזה שנקרא ״חיים״ מתוך תודעה פתוחה ופרספקטיבה רחבה וגמישה שאינה חסומה על ידי הנורמות והמוסכמות ויש בה מוכנות להתחדש וללמוד, חשיבה מקורית והקשבה למה שקורה בתוך העצמי ומה שקיים מעבר למוסכמות ולמובן מאליו, למוכר והידוע – כך החיים נטענים בעושר וחוויות שהם מעבר למובן מאליו והמוכר והידוע.
במפגש המבוא למודול 1 שהתקיים ביום רביעי, שאל אותי אחד האנשים המקסימים שישבו בקהל, מה מקור הידע של מודול 1 ותכניות ההכשרה השונות שפיתחתי לאורך השנים, ואני בפשטות אמרתי לו ״אני״ ונופפתי בידי בהתרגשות שיש בה את הרצון להעביר את כל מה שיש בתוכי הלאה.
אנחנו חיים בעולם שיש בו הרבה ניכור. ניכור בין אנשים. ניכור בין תרבויות ולאומים. ניכור בין האדם לבין מקור היותו, אך בראש ובראשונה ניכור בין האדם לבין עצמו.
היכולת שלי להביא את כל הידע המתודות הכלים והתודעה, נבעה אי שם בעבר, מתהליך של חיבור אל תוך העצמי שלי ומה שטמון בו, ואת המעבר הזה מניכור לחיבור, אני מעבירה הלאה למי שמבקש ליצור טרנספורמציה וליצור את הממשק לעולם שלם, רחב ועשיר שלרוב הוא חסום או סמוי מן העין.
אל מפגש המבוא ביום רביעי שעבר הגיעו אנשים רבים, יפים, שונים ומגוונים בכל מיני שלבים בחיים שלהם, שהמשותף להם סקרנות, רצון לצמוח ולהתחדש, להעמיק ולהעצים את המימוש העצמי.
הגיעו גם הרבה אנשים צעירים. וחשבתי עליהם היום, בזמן הזה של יום ההולדת, מתוך שמחה ותקווה, מכיוון שהבחירה שלהם להגיע למבוא וגם להצטרף ללימודי מודול 1, היא בחירה, בשלב מוקדם של החיים שלהם, ליצור חיבור פנימי ולהיחשף לתודעה ופרספקטיבה שישנו להם הלכה למעשה את כל החיים ואת האופן שבו הם יסתכלו על עצמם, על העולם ועל האפשרויות העומדות בפניהם.
זה מרגש אותי ממש, כי פסעתי בדרך הזו, ואני יודעת מה היא מביאה עימה אל הקיום האישי ואל היכולת לבוא לכדי ביטוי כאן בחיים האלה.
יושבת כאן, וכותבת לכם, מחשבות של יום הולדת, ולמעשה חוגגת בוקר חדש, רענן, מסתורי, שמבטיח שהכל אפשרי.
אגב, ההרשמה למודול 1 עדיין פתוחה – כאן נרשמים לצפייה במפגש המבוא.
