טרור בעידן הפוסט אמת

ההטיה בשמאל ובימין הפוליטיים

ועיקרון תוקף פעיל במאור פנים

העולם שבו אנחנו חיים אינו יציב. החברה האנושית מיטלטלת בתנועות גלובליות, בהן אנחנו חוזים בפלגנות שמקצינה ותסיסה של מוקדים בעולם, שמבטאים קיטוב הולך ומתגבר, בתנועה שעלולה להוביל לסחרור מסוכן.

הלוחות הטקטוניים של המפה העולמית זזים ומעצבים את פני העולם מחדש. עיצוב זה נעשה ללא ציר מאוזן, שמסייע לייצב את אופק האירועים הגלובלי ולאזן את הקיטוב המוגבר, שבו למרבית האירוניה, השמאל הקיצוני אינו מודע לכך שהוא תומך בימין קיצוני ובכך, הכוחות הללו מזינים זה את זה ומגבירים את הכאוס ואת תהליך הכרסום המתמשך שאנו רואים במדינות דמוקרטיות.

המגמה הזו משקפת הטיה בתודעה האנושית, שבה השמאל והימין הפוליטיים, שהיו אמורים לאזן ולהפרות זה את זה, סולפו ועוותו, באופן שמעודד עוד ועוד אירועים קיצוניים וסחרור במעגל סגור.

בכך, הן הימין והן השמאל מקצינים, ונוצר מצב בו השוליים של כל מחנה נותנים את הטון. הימין הופך יותר ויותר קיצוני, לאומני, פנאטי, מתסיס ומלבה אלימות ושנאה. מנגד, השמאל שמתיימר להיות נאור ויפה-נפש, אינקלוסיבי (מכיל מגוונות) ו"מגן החלשים", בפועל מתנתק מהערכים שהוא לכאורה אמור לייצג, ותומך במגמות שלמעשה נוגדות את הערכים הדמוקרטיים והליברליים.

על העיוות של הקטבים הפוליטיים, דיברתי לאורך השנים בסמינרים השונים שקיימתי. את הפתרון לתופעה הזו הבאתי כאשר דיברתי על העיקרון הקוסמי – אוניברסלי שאני קוראת לו ״תוקף פעיל במאור פנים״; זהו עיקרון שיש בו מסוגלות לבטא תוקף ועוצמה כנגד כוחות אנטי דמוקרטיים, מתוך מאור פנים אמיתי, שיש בו חתירה לאמת הנמצאת מעל אג׳נדה פוליטית כזו או אחרת, ומייצגת ערכים אוניברסליים.

העיקרון "תוקף פעיל במאור פנים" חיוני כעת יותר מאי פעם.

שימוש בכלים הדמוקרטיים כדי לפגוע בדמוקרטיה

אנחנו חיים בעולם שבו כוחות רדיקלים, אנטי-דמוקרטיים ולא הומניים, משתמשים בתרבות הפוליטיקלי קורקט והזהותנות, כדי לחזק את המטרות שלהם. 

דוגמה לכך הם ארגונים איסלמיים קיצוניים כגון חמאס, שמגייסים את דעת הקהל העולמית על מנת לתמוך בזכויות אדם, חופש וחירות למיעוט שהם כביכול מייצגים, כדי להגן על הארגון שלהם בשם ערכים אלו. בפועל האג׳נדה של הארגון והחופש שאליו הוא קורא, הוא חופש לבטא רעיונות איסלאמיסטים קיצוניים, אלימים, אכזריים ומדכאים, שהם ההפך הגמור מזכויות אדם וחופש.

חוגי האיסלם הקיצוני הללו פועלים כזאב בעור של כבש, מעודדים את השמאל הפרוגרסיבי לתמוך בהם, כאשר הם מרימים את דגל את הדה-קולוניאליזם ושחרור פלסטין – כביכול כדי להחזיר את השליטה לידי העם הפלסטיני, אך למעשה, מטרתם האמיתית היא  לחזק את שליטתם של ארגוני האיסלם הקיצוני.

קולוניאליזם אינו רק כיבוש פיסי של אדמה. ישנו גם קולוניאליזם דתי, כמו מהגרים שיוצרים מובלעות איסלמיסטיות אנטי דמוקרטיות בתוך המקומות אליהם היגרו, או קולוניאליזם כלכלי, שיוצר תלות כלכלית במדינת חסות, דוגמת מה שיצרה סין בכניסה הכלכלית שלה למדינות רבות, והתלות שיצרה בה כיצרנית של העולם, שהואטה על ידי נגיף הקורונה.

כאשר אלה שמתיימרים להגן על זכויות אדם ובני אדם, תומכים בארגונים שכאלה, מעניקים להם גושפנקה תמיכה ומשאבים, הם מעניקים אותם למי שפועל בניגוד למה שהם תומכים ומאמינים בו. הם עושים זאת, מכיוון שאינם מזהים שהם הופכים להיות פרקליטו של השטן, ואינם מכירים בכך שהם מתומרנים ומגוייסים למטרה שאינה שלהם.

תופעה זו מאפיינת הרבה אנשי שמאל בעולם, אשר לא מכילים את המורכבות של הדברים, וחשיבת ה-״שמאל״ שלהם, שבה יש ניסיון להיות מאוזנים והומניים, גורמת להם ל-״קריסה מנטלית״ ולחוסר יכולת לקיים בוחן מציאות בהיר, שיש בו חלוקה ואמות מידה ברורות ל״טוב״ ו״רע״.

את הימין הפופוליסטי, האלים והגס – פעמים רבות קל לזהות כי הוא אינו יומרני או מתוחכם.

אך את השמאל המוטה והמסולף – לרוב קשה לזהות, מפני שהוא יומרני, מאמין שהוא פועל במאור פנים ונאורות, וגם מפחד להביע עמדה כדי לא לאבד לגיטימציה.

חשיבה מורכבת ועיקרון המהה"ד

כדי לראות את הדברים כפי שהם, לזהות את המגמות השונות מבעד לשכבות ההטעיה והפרופוגנדה נדרשת חשיבה תבונית, המזהה את המורכבות של המציאות ואת היעדר הדיכוטומיות שלה.

כדי לזהות מגמות בבהירות נטולת פניות – נדרשים אומץ ויכולת לא להיקשר לצורת חשיבה "שמאלנית" או "ימנית", או לאג׳נדה שמאלנית או ימנית, שהזהות העצמית מוגדרת על ידה. 

הרבה אנשים מאמצים נרטיב על סמך הזהות איתם הם מזוהים, מבלי לבדוק את העובדות או ליצור ריברס-אינג'נירינג מחשבתי, שבו הם מתבוננים מבעד לעולם התוצאות, על עולם הסיבות שהובילו אליהן.

היכולת ליצור תהליך שכזה, דורשת היעדר הזדהות עם אג׳נדה, כנות ויכולת לבודד נתונים מאומתים בתוך בליל של דיס-אינפורמציה. זוהי יכולת לזהות בחירות, תוצאות והשלכות ולרדת לשורש הדברים.

אך זה דורש השקעה, העמקה וחריצות, ופעמים רבות הרבה יותר קל לאמץ נרטיב מבלי לבדוק את אמיתותו, רק כי הוא מתלבש טוב על האג׳נדה והמיצוב העצמי ב״צד הנכון״.

ניתן לראות זאת ברבים שמפגינים בעבור הנרטיב אותו אימצו אבל לא באמת מכירים את ההיסטוריה או הפרטים של הרעיון בשמו הם יוצאים לרחובות. בסרטון הזה של יוסף חדד ניתן לראות בבירור כיצד מישהי שמזוהה עם נרטיב ספציפי אינה מסוגלת להגן עליו מבחינה רעיונית כי פשוט אינה בקיאה בהיסטוריה.

ישנה נטיה אנושית ליצור קשר סימביוטי בין המחנה הפוליטי לבין הזהות העצמית, לכן התפקחות מאשליית ה"צדדים" היא כואבת, אך משתלמת. היא מהווה פתח לריפוי וחלון הזדמנות למציאות חדשה. כתבתי על כך במאמר מחשבות על מנהיגות, בפרק שמדבר על הכאב שבהתפקחות.

כדי להשפיע באמת על עיצוב המציאות, עלינו להיות מסוגלים לנוע בעידון ובגמישות בין שתי הגישות "השמאלית" ו"הימנית", ובכך ליצור עמוד שדרה יציב, גמיש ודינמי, שמסוגל להתבונן על המציאות מתוך גישות וזוויות התבוננות שונות ומגוונות, ולבחור בכל פעם את אופיין הפעולה הנכון לאותו הרגע ולאותו המצב.

זוהי פעולה  על פי עקרון המהה"ד (מחולל הסתברותי הרמוני דינמי), אותו אני מלמדת מאז 2007, בניסיון לסייע לאנושות לנווט את דרכה בבטחה אל תוך המאה ה-21.

עקרון המהה"ד, מבטא את היכולת לפעול בשיתופי פעולה אל מול התרחישים הנוצרים בעולם שלנו, באופן דינמי וגמיש, שאין בו היקשרות לרעיונות או לאופייני פעולה נוקשים ושרירותיים. זוהי פעולה שנעשית בצורה הרמונית כלפי אמת אוניברסלית, שכולם מחוייבים אליה ללא עוררין.

הפעולה על פי  עיקרון המהה"ד מובילה ליכולת להתבונן על אירועים בעין חדה ובלתי מוטה, ליצור אנליזה נטולת אג׳נדה שמאלית או ימנית, או אינטרס פוליטי כזה או אחר. מתוך כך, זוהי נקיטת עמדה באופן מובהק וברור, שהינה נאמנה לערכים אוניברסליים, ויש בה גישה הסתברותית, הרמונית ודינמית, שנותנת מענה בכל רגע נתון למה שנדרש באותו הרגע.

אם ניקח את זה לסוגיה של הקונפליקט הישראלי-פלסטיני, הרי שבהיצמדות של השמאל העולמי למאבק הפלסטיני, הוא נוטה לראות תמונה שטוחה וחד מימדית של המציאות, תמונה של מאבק צודק למען חופש, שחרור וזכויות אדם למיעוט מוחלש.

ההשטחה של התמונה, וזווית הראייה החד-מימדית, יוצרת נקודת עיוורון בשדה הראיה, כעין ״שטח מת״ בפרספקטיבה השמאלית של המפה. השמאל שמתיימר להיות נאור ולעמוד לצד כל אדם באשר הוא אדם, אינו מזהה את הכשלים הקיימים באג'נדה הלאומנית של "לוחמי החופש" הפלסטינים שבהם הוא מצדד שכוללת: טרור נטול אבחנה, פגיעה קשה בזכויות אדם, בנשים, להטבי״ם וכל אדם שאינו גבר מוסלמי דתי. זאת לצד שאיפה להרוס את ישראל ולבטל את קיומה כבית עבור יהודים או ישראלים בני דתות שונות, המחוברים לישראל ורואים בה את ביתם.

בכך לוקה השמאל, מבלי משים, בהעדפה מובהקת של צד ובשם החופש והצדק, יוצר דיכוי ואפליה, ותמיכה בכוחות אנטי דמוקרטיים שבינם לבין חופש אין ולו דבר.

ניתן לראות זאת למשל בפוסט שהעלתה פעילת הסביבה גרטה, שבו האמירה המרכזית היא ״עומדים לצד עזה״, אך זאת ללא שום אמירה שיש בה הוקעה של מעשי הטרור שהובילו לסבב הזה, ועל החפים מפשע (ובכללם פעילי שלום וסביבה) שנרצחו באכזריות.

פרדוקס המהגר-הקולוניאליסט

ההיצמדות של השמאל וההעדפה המובהקת של ה״צד״ הפלסטיני, היא דוגמה למחיר המוסרי והערכי שגובה פוליטיקת הזהויות, שמתיימרת להעלות על נס עקרונות של שוויון מגוונות ודאגה לחלש, אך בפועל מטשטשת את היכולת לטפח חברה אנושית מתקדמת, השואפת לבסס סולם ערכים אוניברסלי, שעל בסיסו מתקיימים הזרמים השונים בחברה. 

פוליטיקת הזהויות, יצרה מערכת חוקים שמגדירה מה ראוי לאדם "נאור" לחשוב על אדם אחר, מה מותר להגיד ומהן גבולות השיח, בולמת למעשה את היכולת ליצור אנליזה בהירה ולאמוד זרם תרבות או אדם באופן אותנטי ובלתי מוטה.

בכך נוצר מצב שבו לא ניתן ליצור אומדן והתבוננות לגופו של אדם, לגופה של תרבות, לגופו של רעיון או מעשה, אלא נוצרת תמונה חד-ממדית, לפיה האקט הנאור הינו לצדד במי שמוגדר כ-"מיעוט", כ-"חלש", או כ-״קורבן״ – גם אם הוא מבטא עמדות לא נאורות ולא הוגנות, ועושה מעשים בלתי מוסריים.

את המחיר של פוליטיקת הזהויות, אפשר לראות באתגרים של יבשת אירופה לדוגמה, שקלטה לתוכה מיליוני מהגרים, מתוך רצון טוב ותפישת עולם ליברלית והומנית. אך במקביל, מתוך רצון לאפשר חופש ביטוי וייצוג לכל הדעות והגוונים השונים, לצד חשש להיתפש כ״גזענית״ או מתנשאת – נמנעה מלסייג את הקליטה של המהגרים הללו בתיאום לסולם הערכים החברתי הליברלי המקובל באותן מדינות. 

בכך, נוצר מצב פרדוקסלי של "קולוניאליזם הפוך" – שבו גלי ההגירה יצרו רגרסיה חברתית ותרבותית, מכיוון שלתוך חברות מתקדמות, ליברליות ודמוקרטיות, הגיעו פרטים או אוכלוסיות אשר מבטאות אידיאולוגיה שיש בה דיכוי, פונדמנטליזם ושמרנות, המייצגים את העולם הישן והלא-דמוקרטי. בכך נוצרים מובלעות וחלחול של רעיונות, שבמהותם נוגדים את רוח הדמוקרטיה וערכיה.

בכך, השאיפה לתקינות פוליטית והצורך להכיל את המיעוט ואת זהותו בכל מחיר, יוצרת מצב שבו במקום לחנוך ולתאם את אוכלוסיית המהגרים אל סולם הערכים המתקדם שאותן חברות השכילו ליצור ולפתח במשך שנים, ולאפשר להם צמיחה, התפתחות, למידה והשתלבות הרמונית, תוך שימת גבול ערכי ברור להתנהלות בתוך החברה – ניתנת במה ולגיטימציה לדעות חשוכות, מנהגים ואג'נדות פוגעניות, אשר מכרסמות במרקם החברתי והדמוקרטי באותן מדינות.

בפועל, גם אם זה אולי ישמע לכם ״לא תקין״ פוליטית, בקרב תרבויות וחברות שונות ישנן ספי תודעה ופיתוח שונים, מתקדמים יותר ופחות. 

חברה שבה לנשים או ללהט״בים אין זכויות זהות – היא חברה פחות מפותחת מחברה ליברלית, שבה לכל אדם זכויות שוות. חברה שיש בה בורות והיא פועלת תוך תיעדוף של אנשים על בסיס דת, מין, גזע או צבע עור, היא חברה פחות מתקדמת, מחברה שאין בה הבדל בין דת, גזע ומין.

עבור רבים, פוליטיקת הזהויות חזקה יותר מהיכולת לאמוד את מעשיו ומניעיו של אדם לגופם, ללא קשר של השיוך הזהותני שלו, אלא על פי סולם ערכים אוניברסלי אשר בבסיסו כבוד האדם, שוויון והזכות לכל אדם לחיות את חייו בחופש. היעדר סולם ערכים ברור ומובחן, גרם לשמאל העולמי לאבד את המצפן המוסרי ואת בוחן המציאות שלו, עד כדי חוסר יכולת להבחין בין לוחמי חופש לבין טרוריסטים רצחניים.

יש כאן היבט נוסף, מעורר מחשבה שעלול גם להעלות עצב: האג׳נדה הפוליטית השמאלית כיבתה בהדרגה את הכוח העצום ביותר שלנו כבני אדם – את כוח האמפתיה, ויצרה שרירותיות שיש בה ניתוק רגשי.

זהו היבט של ניכור אנושי, שאין בו אמפתיה פשוטה לאנשים, למצוקתם וסבלם, אלא ביטול והדרה שלהם מהשיח, רק בגלל שהם ממוצבים בצד שאינו מסתדר עם הדעה הפוליטית. הם אינם שייכים ל"מחנה הנכון" ולכן אין משמעות לסבל ולאבדן שלהם. 

זהו היבט כואב של תרבות הביטול שמרחיקה אותנו מן האנושיות שלנו ומוחקת אנשים, לאומים ומדינות, באופן מוחלט, דיכוטומי ושרירותי.

בכך, הדעה הפוליטית השמאלית הנחרצת, על הנרטיב ה"נאור, מכיל ומתקדם" שלה, בפועל, אוטמת את הלב מלחוש אמפתיה אנושית פשוטה כלפי סבל של אנשים. כך שבמקום האמפתיה, נשארת רק שתיקה רועמת, או במקרים הגרועים ביותר, שמחה לאיד כלפי מעשי זוועה, שמילים קטנות מלתאר אותם.

על תרבות הביטול וחשיבה מורכבת

תרבות הביטול הפושה ברחבי הרשתות החברתיות, לא פסחה על היחס בעולם לישראל.

במציאות כיום, ישראל נדרשת לחשבון נפש עמוק בכל הנוגע להתנהלות שלה בשטחי הגדה המערבית ובעזה, הכיבוש, והיעדר החזון החברתי והמדיני, המשקף אובדן דרך. אולם זוהי התנהלות, שבעקבותיה ישראל עברה ביטול וחרם, שבעקבותיו רבים מתעלמים מן הצורך הקיומי שלה – להגן על עצמה מפני תוקפנות.

תרבות הביטול לא פסחה גם על המציאות החברתית בתוך ישראל, שבה השמאל הישראלי נחלש והצטמק בהדרגה, מפני שהוא עצמו עבר ביטול והחרמה על ידי הימין הקיצוני ועל ידי ראש ממשלה פופוליסט ומושחת שביטל את השמאל ויצר דה-הומניזציה ודה-לגיטימציה שלו, עד למצב של כמעט מלחמת אזרחים.

כאשר אנו עוקבים בריברס אינג׳נירינג אחר בחירות, תוצאות והשלכות, אי אפשר להתעלם מההיסטוריה של מדינת ישראל, והאתגר שעמד בפני מחנה השמאל שבה.

משחר קיומה, מדינת ישראל נאלצה להגן על עצמה מפני מדינות אויב וארגוני טרור, שלא כיבדו את החלטת האו״ם על כינון מדינת ישראל, ולמעשה עד היום אינם מכירים בה ומבקשים להשמידה. החיים, תחת איום קיומי מתמיד, מעצבים תודעה ציבורית מפוחדת, רדופה ומאויימת, והפכו את הציבור הישראלי לציבור חשדן, אשר למד כי אין לו ברירה אלא להסתמך על כוחו הצבאי ולהגן בכוח על גבולותיו. 

 אף על פי כן, הסכם השלום עם מצרים (שפלטה מתוכה את עזה כנפטרת מצרה צרורה), עם ירדן, ובעת האחרונה גם ההסכמות עם מדינות במפרץ, הוכיחו כי הישראלים, למרות האיום הקיומי ולמרות ההיסטוריה העקובה מדם ורדיפות, בחרו בתקווה ובהושטת יד למדינות אחרות.  

ההיסטוריה של היחסים בין ישראל לפלסטינים רצופה עליות ומורדות, טרגדיות ובחירות הדדיות אומללות שמושפעות מן ההיסטוריה והנרטיב של שני הצדדים בסכסוך. אך אי אפשר להתעלם מכך שהשמאל הישראלי, למרות חשש רב בקרב הציבור הישראלי ובהיעדר הסכמה רחבה – ניסה בכל כוחו לקדם פתרון לסוגיה הפלסטינית, באמצעות הסכמי אוסלו – וספג מכה אנושה. 

הושטת היד של ישראל לשלום, זכתה לגל רצחני של פיגועי טירור, פיצוץ אוטובוסים ופגיעה באזרחים רבים חפים מפשע, על ידי אותם ארגוני טרור איסלמי, ומחבלים רצחניים של החמאס,  שביקשו לעצור את תהליך השלום ואת ההסכמים שנחתמו בין אש״ף לבין ישראל. בכך, ארגוני הטרור פעלו, ממש כמו היום, בניגוד מובהק לאינטרס של העם הפלסטיני ולרצון שלו להיות חופשי. 

הפגיעה בהסכמי אוסלו, על ידי מנהיגות כושלת בשני הצדדים, ואירועי הטרור שהפכו קיצוניים ואלימים יותר בשנים שאחריו, יצרו שבר במחנה השמאל הישראלי, ואף ריסוק שלו. לעומתו, הימין הלך והקצין ותפס יותר ויותר נפח בקביעת המדיניות ביחס לסוגיה הפלסטינית. אל המרחב הזה נכנסו, משני הצדדים, גורמים קיצוניים, דתיים ופנאטיים יותר ויותר – אשר נותנים את הטון במציאות בה אנו חוזים כיום.

הניוון העצמי של חוגי השמאל בארץ ובעולם

בעבר כתבתי על כך שנקיטת עמדה היא אקט רוחני מן המעלה הראשונה, וכיוונתי לכך שאנשים הרואים עצמם כאליטה תודעתית, חברתית ורוחנית – נדרשים לנקוט עמדה ולא לשבת על הגדר או לשתוק כאשר מתרחשים אירועים שנוגדים את הערכים שהם מתיימרים לייצג.

נקיטת עמדה בהירה ונטולת פניות, מתאפשרת כאשר אדם מסוגל לחשוב חשיבה מורכבת. חשיבה שיש בה הכרה בכך שהמציאות מרובדת ואינה חד משמעית או מוחלטת. מתוך כך הוא מקיים חוסן תודעתי – שיש בו יכולת לסנן מידע ולנווט את התודעה העצמית מבעד לבליל האינפורמציה, הפייק ניוז, המציאויות הבדויות המופצות ברשתות החברתיות והנדוס התודעה.

חשיבה מורכבת מאופיינת במסוגלות להבחין בין "טוב" ו"רע" ולאפיין אותם מתוך בירור פנימי, על-פי מצפן ערכי ומוסרי בלתי מוטה. כך, האדם אינו הולך שבי אחר תרבות הפוליטיקלי-קורקט ופוליטיקת הזהויות, שמסלילות אותו לנקוט עמדה כלפי מה שנחשב ״תקין״, ״נכון״ ופופולרי באותו הרגע, או בקרב הקבוצה או הזרם הפוליטי שעמה הוא מזוהה.

מדהים לראות שהטבח האכזרי, הברוטלי והמצמרר שהתרחש בדרום ישראל, על ידי אנשי החמאס, שהוא ארגון טרור פונדמנטליסטי, דתי, נטול כל צלם אנוש, לא הוביל לנקיטת עמדה מוסרית, חד-משמעית, גורפת וברורה בקרב חוגי שמאל ברחבי העולם.

במקרה הטוב, חוגי השמאל הללו שתקו או שמרו על ״ניטרליות״, ובמקרה הרע מאוד, המשיכו לתמוך בחמאס ובפעולותיו, כחלק מהאג'נדה שלהם לתמוך בארגונים שקוראים כביכול לשחרור פלסטין.

הדבר נטען במשמעות עוד יותר עצובה, נוכח זה שהשמאל המובהק שעוד נשאר בישראל, המשיך לאורך שנים, כמיעוט לא אהוד שעבר ביטול, בעשייה כנגד הכיבוש, בהוקעה של הימין הקיצוני ובפעולה למען זכויות אדם באשר הוא אדם, ועשה זאת בתוך חברה ישראלית הנתונה לשטיפת מוח של ממשלה קיצונית ומושחתת, הנוקטת בפרקטיקה של הפרד ומשול ויצירת דה-לגיטימציה ודה-הומניזציה של כל מה שמייצג גישה שמאלנית.

עוד דבר מצמרר, שמעורר בי עצב תהומי ועמוק, הוא העובדה שבקרב החטופים וההרוגים הישראלים, ישנם אנשים המייצגים אליטה מעוררת השראה: פעילת שלום וזכויות אדם שעסקה בסיוע הומניטרי לאנשים בעזה, פעיל שלום בתוך ישראל, יזמית שעסקה בעשייה חדשנית למען ביטחון תזונתי במדינות עולם שלישי, אנשי תנועת הקיבוצים המייצגים קהילות שוחרות שלום של שיתופי פעולה, ואף צעירים שנטבחו במסיבת הטבע, שהם חלק משבט עולמי של אנשים שוחרי שלום, אחדות ואהבה אוניברסלית.

המעבר הגדול כבר כאן – עידן טכנולוגי שנדרש להיערך אליו

אני כותבת מזוויות שונות על תקופת המעבר הגדול שאנחנו מצויים בעיצומה. תקופה שמגדירה את העתיד של האנושות, ותקבע האם נהיה או נחדול. 

בסמינר ״העתיד כבר כאן״ דיברתי על כך שהסכנות המהותיות שטומנת בחובה ההאצה הטכנולוגית שבה אנו מצויים, אינן הטכנולוגיה לכשלעצמה, אלא הן טמונות בכך, שהתרבות האנושית לא השכילה להתאים את עצמה לטכנולוגיה הזו, לפתח ולהטמיע סט ערכים שתואם את היכולת הטכנולוגית המפותחת ומסייג את השימוש בה.

עידן הפוסט-אמת, שבו, לצערי, אנחנו מצויים, הוא הרבה מעבר ל"פייק ניוז". הוא עידן שבו האנושות כושלת לנווט ולהנהיג את עצמה, מכיוון שהיא מעניקה כלים טכנולוגיים של בריאת עולמות ועיצוב עולמות, בידיהם של אנשים שאין להם את התודעה המתאימה ואת סולם הערכים התואם את הממד החמישי.

הממד החמישי, מצוי מעבר לעולם הגשמי התלת ממדי, ומעבר לממד הרביעי שמייצג הזמן הליניארי, בו תהליכים מתפתחים במתינות הדרגתית. זהו ממד חמישי דיגיטלי-וירטואלי-הולוגרפי, שבו ״מחשבה יוצרת מציאות״ לטוב ולרע.

זהו ממד שמתקיים במרחבי האינטרנט, בעולם הרשתות החברתיות ובעולם הסייבר. זהו ממד שבו הקישוריות והמיידיות גדולות, כך שמידע מופץ ומתפשט במהירות באופן אקספוננציאלי, כאש בשדה קוצים, דרך רשת של חיבורים וקשרים. המידע המועבר מעצב מציאות בהתאם למצב התודעה של זה הלוחץ על הכפתור או על מקלדת המחשב, מפעיל את הסיקוונס והופך מחשבות ורעיונות למציאות בת קיימא, ברצף שיכול להוביל לגן עדן או לגיהנום.

מנקודת מבטי, המאה ה-21 כבר כאן, ואיתה גם הממד החמישי – ואנחנו לא ערוכים להם.

בעידן בו אנחנו נמצאים, מה שקובע את היכולת להשפיע על רבים הוא היכולת לספר סיפור אטרקטיבי – ולאו דווקא מדויק או נאמן למציאות בפועל. אלו שיודעים לספר את הסיפור טוב יותר "כובשים את המציאות" ומקבלים "נתח שוק" דיגיטלי רחב ואחיזה בדעת הקהל, גם אם הנרטיב שאותו הם מציגים רחוק מהעובדות בשטח.

בכך, האמת העובדתית מאבדת מחשיבותה, ומה שקובע מה אמת ומה שקר, מה נכון יותר ופחות – הוא מי שיודע לעצב את הנרטיב באופן משכנע, עסיסי ובולט. מי שמחזיק בכוחות לעצב ולברוא מציאויות, הוא מי שיודע לעשות שימוש בנפש האנושית ובהטיות הקוגנטיביות והרגשיות המובנות בה ובכך, לעצב מציאות הבולעת אל תוכה ציבורים רחבים – עד לרמה של הכחשת אמת, ונהייה של ציבורים שלמים אחר עולמות תעתוע, תוך תמיכה ועידוד של מגמות, שהינן הרסניות לעולם כולו ולעתיד האנושות.

רגולציה בשירות הטרנספורמציה

מנגנון הרס רב עוצמה, מעשה ידינו כציביליזציה, מסחרר את האנושות בנתיב של כילוי עצמי, שנובע מעיוורון תודעתי, אובדן דרך ערכי ומוסרי וניכור בין הזרמים השונים של משפחת האדם ובינם לבין כדור הארץ.

מנגנון ההרס הזה ממחיש בעוצמה עד כמה דרושה אליטה אנושית, המקיימת חוסן תודעתי ונפשי, המכירה את חוקי המשחק החדשים ואת הערכים הדרושים, ופועלת במובהקות ובהתמדה כדי להעניק לאנשים את הכלים לזהות סיבה – תוצאה – השלכות, להכיר את עולם הסיבות ולהתמודד עם עולם התוצאות.

בנוסף, נדרשים תהליכי רגולציה, כדי ליצור תשתית ערכית וחוקתית להתמודדות עם אתגרי המאה ה-21 וההזדמנויות הטמונות בה, אך בעיקר – כדי למדר את הגישה לטכנולוגיות מתקדמות, כך שאנשים שאין להם את הבסיס הערכי והנפשי המתאים, לא יוכלו להשתמש בהן כדי להפיץ רעיונות הרסניים ולברוא עולמות אשלייתיים. עולמות שמערפלים את תפישת המציאות של הציבור הרחב והבלתי מיומן שמתקשה לזהות מהי מציאות אמיתית ומהי מציאות מזויפת ובדויה.

המציאות השתנתה במהירות לנגד עיננו, וכיום בעידן הדיגיטלי נוצר מצב, שבו הרבה מהשליטה ביצירת והפצת המידע מצויה בידי תאגידים, אשר רווחת הציבור והשירות את האמת אינם עומדים לנגד עיניהם. אלו מוסדות אשר כל תכליתם מיקסום רווחים והם נאבקים על משאבי תשומת הלב, הדעת האנושית, הצריכה והרייטינג.

בכך, המידע שהם מפיצים או מעניקים לו במה, אינו עומד תחת שום בקרה, אימות ובדיקת נתונים, או עקרונות של אתיקה. פעמים רבות המידע המועבר מסולף, מקוטב, מסית ומזיק, נוטה לספקולציות שאין מאחוריהן שום ביסוס – ומושך אחריו את ההמון.

כדי להמחיש לכם עד כמה הדבר חמור, דמיינו מציאות שבה לא היתה רגולציה על ניקוז ביוב ומי שופכין, או פיקוח על מפעלים תעשייתיים, שיכולים לזהם את האוויר, הקרקע והנהרות, ככל העולה על רוחם – האם במציאות נטולת פיקוח שכזו המים שלנו היו נותרים ראויים לשתייה או שבהדרגה מקורות המים היו הולכים ומזדהמים? האם האוויר שלנו היה נותר ראוי לנשימה או שבהדרגה היינו נושמים יותר ויותר פיח וחומרים מסוכנים? לצערנו, אנחנו כבר יודעים את התשובה לכך.

אך מה קורה כאשר אין רגולציה על ה״צינורות״ שמזרימים אלינו מידע, שמזינים אותנו באינפורמציה ומתווכים לנו את המציאות? מה קורה כאשר הצינורות האלה מזדהמים בהדרגה, ומתחילה להיות מוזנת דרכם יותר ויותר אינפורמציה שקרית, מסולפת, חלקית ומתעתעת? בהיעדר רגולציה, מה מגן על הדעת האנושית מפני זיהום?  

גם כאן, במידה ויוצע פיקוח רגולטורי על אמצעי המדיה השונים, ישנם לא מעט אנשים, גם מהשמאל הנאור וגם מהימין הקיצוני, שיטענו שפיקוח שכזה פוגע בחופש הביטוי, ובחופש פרטיות המידע.

הפתרון, בעיניי, לדילמה הזאת חייב להיות הוליסטי וארוך טווח, ודורש חשיבה חדשה, הבוחנת מן היסוד את מה שהפך את המדיות השונות למה שהן כיום – והיא המערכת הכלכלית והתלות באינטרסים כלכליים, שאינם בהכרח תואמים את האינטרס הציבורי. 

בנוסף, נדרש לחנוך את הציבור הרחב להתנהלות בתוך העולם החדש, תוך מתן כלים לבוחן מציאות ואומדן המציאות והעצמי. נדרש לחנוך את הציבור ולהעניק לו כלים תודעתיים, קוגניטיביים וערכיים שיאפשרו לו להתנהל בתוך סביבת המציאות החדשה באופן מאוזן.

כמו כן, נדרשת עיתונות חופשית ועצמאית, שאינה תלויה במניעים כלכליים כאלו ואחרים, אלא במחויבויות אתיות ברורות לשרת את האמת ואת הציבור. היכולת ליצור זאת נובעת מהיפוך משקלים, שבו הציבור מכיר בחשיבותה של עיתונות חופשית, נקייה ובלתי מוטה, ויודע לתת לה גב ולתמוך בה.

היבט נוסף, הינו רגולציה גם על הרשתות החברתיות ופלטפורמות המדיה עצמן, ויכולת לבסס אמות מידה ברורות ליכולת שלהן לפעול מתוך אחריות לציבור ולקהילה בתוכה הן מתקיימות, באופן שיתמוך את רווחתו ותועלתו הנפשית, הרגשית והמנטלית. רגולציה זו כוללת  תנאי פיקוח ברורים ואחריות תאגידית על הפצת מידע שיקרי, על ביטויי אלימות וגזענות שפושים ברשתות החברתיות, ועל ההעדפה המובנית, המתקיימת בהן כיום למסרים מקוטבים היוצרים תיבת תהודה שלילית.

תמונת מציאות מורכבת אינה פופולרית

דוגמה לסילוף העמוק המתקיים ברשתות החברתיות והמידע הזורם בהן ניתן לראות דרך פנייה שקיבלה חברה שלי מידיד שלה במיאמי. הוא יצר איתה קשר כדי להרגיע אותה שאין באמת הרוגים או חטופים ישראלים ושזו קונספירציה ו"פייק ניוז" שנועדו להצדיק "טיהור אתני" בעזה. לך תשכנע אדם שכזה, שאתה מכיר את ההרוגים, החטופים ובני משפחותיהם אחוזי היגון והאימה. נסה להסביר לאנשי השמאל "הנאורים", לכאורה, שמפלצות החמאס כפתו ילדים רכים וירו להם בראש, רצחו נערים שרקדו במסיבת טבע והשליכו אותם לקברי אחים, ערפו ראשים של נשים וילדים ושרפו אותם, ביתרו את ביטנה של אישה הרה בעודה בחיים וירו בה ובעובר שלה.

בזה אנשי השמאל תומכים? האם זוהי אכן מלחמה למען חופש ושחרור, או פריקת עול וזריעת טרור לשם חיסול קיומה של מדינה, שנועדה לתת מפלט לעם רדוף, שסבל מפוגרומים, עינויים, אינקוויזיציות, גירוש ושואה? האם תמיכה וצידוד בטרור רצחני זהו "מאור הפנים" של השמאל שמתיימר לייצג ערכים אוניברסליים ופרוגרסיביות?

המציאות הינה מורכבת, ודורשת העמקה, בירור, הצלבה וסינון מידע, והעדפה של עובדות על פני גמיעת נרטיבים דיכוטומיים שמעודדים נקיטת עמדה פופוליסטית, מתוך עצלות מנטלית ורגשית.

עמידה לצד ישראל – אינה נוגדת את הצורך להילחם בממשלת נתניהו ובימין הקיצוני בישראל.

עמידה איתנה נגד הטרור של החמאס – אינה נוגדת את הצורך לסייע לעם הפלסטיני השרוי בסבל תחת הנהגה כושלת.

הפגנות המחאה בישראל, שנמשכו 40 שבועות עד לפרוץ המלחמה, היו דוגמה ומופת לחלקים רבים בחברה הישראלית שנקטו עמדה, נלחמו ללא לאות, ובהמון עוצמה רוחנית ונפשית, למען הדמוקרטיה, למען חופש, למען זכויות נשים ולהט״בים, למען הפרדת דת ומדינה, למען יושרה וסילוק של ראש ממשלה מושחת, כושל, אנוכי, אגוצנטרי, שקרן ומסוכן. 

ההפגנות הללו היוו השראה למדינות נוספות באירופה, שבהן הדמוקרטיה הולכת ונסוגה, בחסות אותו הפופוליזם והבורות האנושית, שמאפשרת הינדוס תודעה ומניפולציה של דעת הקהל. זוהי "הישראליות היפה" אשר מגיעה לה תמיכה עולמית גורפת, מכיוון שהיא מייצגת ערכים דמוקרטיים ומוכנות לנקוט עמדה כדי להגשים אותם מתוך התמדה ונחישות, כנגד מערכת משומנת של פוליטיקאים מושחתים.

האם במקביל ישנה ישראליות מכוערת קיצונית, לאומנית, אלימה וחשוכה? ודאי. המחאה מתנגדת לה.

האם במקביל ישנה פלסטיניות מכוערת, קיצונית, לאומנית, אלימה וחשוכה? ודאי. ונדרש להתנגד גם אליה.

זוהי המשמעות של מציאות מורכבת.

זוהי המשמעות של היכולת לחשוב חשיבה מורכבת.

הבחירה האוטומטית לתמוך בצד מסוים לא על פי התנהלות ומעשים, אלא על פי פוליטיקת זהויות ותקינות פוליטית, יוצרת פעמים רבות עמידה בצד הלא נכון של עיצוב ההיסטוריה.

כאשר אנשים בלתי ערוכים ובעלי תודעה ירודה ומחשבה מוגבלת, נוהים אחר מצגי השווא שמקטלגים מציאות מוחלטת ומקובעת, הם הופכים קלים לתמרון ונבלעים בתוך העולמות המזויפים שמנפקים מצגי שווא.

אלו אנשים שלא משכילים לרכוש כלים שהינם מהותיים על מנת להתמודד עם המציאות שמביאה איתה המאה ה-21 והממד החמישי. בכך הם נבלעים בתוך מציאות מסולפת, ובהדרגה, מבלי לשים לב, מאבדים את חופש הבחירה והופכים מתומרנים ונשלטים בידי שליטי ומעצבי המציאויות השונות. 

כך נוצרת נסיגה של עולם הבחירה החופשית, שבה אנשים אינם מודעים לכך שאינם חופשיים באמת, אלא מתומרנים ונשלטים. גם אם הם, לכאורה, נאורים, ליברלים ושוחרי חופש.

עתידה של האנושות – להיות או לחדול

עתידה של האנושות אינו מצוי באיסלאם קיצוני המדכא אנשים, נשים ולהט״בים, ודורס ערכים דמוקרטיים. 

עתידה של האנושות אינו מצוי ביהדות משיחית וקיצונית, הדורסת גם היא ערכים דמוקרטיים ומדכאת את אותן אוכלוסיות. 

עתידה של האנושות אינו מצוי בנצרות שמרנית, הנוטלת מאישה את הזכות על גופה, בחקיקה למניעת הפלות וכפיית המשך של הריונות בלתי רצויים.

עתידה של האנושות אינו מצוי בשליטים מושחתים המשרתים את הפופוליזם ומנצלים את משאבי העולם ואת משאבי בני האדם. 

כל אלו סופם לכלות את האנושות, באופן שלא יאפשר לה להתקיים.

עתידה של האנושות טמון בערכים דמוקרטיים ואוניברסליים. ערכים שיש בהם חוסן מוסרי אנושי, ואמות מידה ברורות, שמאפשרות בוחן מציאות, ויכולת לתת את הכוח שלנו למי ולמה שמייצגים ערכים שכאלו ללא קשר לזהותנות.

עתידה של האנושות טמון ביכולת לנהל יחסי גומלין מודעים ותבוניים עם הטכנולוגיה המתפתחת בצעדי ענק, תוך גיבוש סט ערכים ברור, המוביל בבטחה אל המאה ה-21.

עתידה של האנושות טמון במעבר מניכור לחיבור, באמפתיה פשוטה, שבין אדם לאדם וביכולת להתבונן בכנות על בחירות, תוצאות והשלכות, ולקחת אחריות על עתידנו, מתוך ההכרה כי כולנו מאותו המקור, חלק מרשת גדולה של קשרים חיים – משפחת האדם.