|
Getting your Trinity Audio player ready...
|
מה הקשר בין חג החירות העומד בפתח לבין הבחירות העומדות לפני עם ישראל והאם נבחר במסורות היוצרות הנצחה או בשחרור משליטה תודעתית ומוכנות להתחדשות?
האביב בפתח
החורף הסתיים. האביב נוכח במלוא העוצמה הטמונה בו להאיר ולעורר.
מתבוננת סביבי ומזהה תנועה במעגל סגור, אשר הינה נורמטיבית, מקובלת ואצל רוב הציבור הישראלי אינה מעוררת תהייה או שאלות.
שוב חג הפסח בפתח.
שוב אנשים דנים בבישולים לחג, שוב מחפשים מתכונים, שוב מנקים את הבתים, מזמינים לחג, מתווכחים על מי יגיע ומי לא יגיע, מתכננים חופשה, רוכשים בגדים חדשים על מנת לחוש תחושה של התחדשות ומדברים על יציאת מצרים, על המעבר מעבדות לחירות ושלל נושאים ברוח החג.
הדקדקנות במנהגי הפסח, וההתמקדות בהם, ממקדת את המודעות בעשייה חיצונית אשר אין בה שינוי פנימי ויש בה בזבוז משאבים והטיה של תשומת הלב כלפי הרגלים ומסורות אשר מבטאים הנצחה ופעמים רבות אף תנועה אוטומטית שיש בה מיסוך.
עולם כמנהגו נוהג
בפועל, עולם כמנהגו נוהג, וההתנהלות היא במסלול החוזר על עצמו מדי שנה, בריטואל המנציח קפיאה על השמרים עיסוק בטפל והתמקדות במסורות ומנהגים אשר בינם לבין כוונת המקור אין ולו דבר והם מנציחים נרטיב של נרדפוּת, נבדלות, טובים ורעים, שכר ועונש.
רוב הציבור אינו עוצר לשאול או להעמיק במקורן של המסורות, או לנסות ולהתבונן על שורשי המנהגים השונים והקישוריות שלהם להתפתחותה של הדת היהודית לאורך שנות קיומה.
ערעור על המוסכמה הדתית ועל המסורות הנלוות אליה, נתפשות אצל ציבור רחב ככפירה וכהפרה של הצביון הדתי-לאומי, עליו יש לשמור בקפידה, על מנת לשרוד ולממש ביטחון.
ציבור זה חונך להאמין בקדושתן של התורה והדת. קדושה אשר אין לגעת בה, שמקורה בצווי ורצון אלוהי.
מתוך כך, ממסדים שונים, הקופאים על שמריהם, לקחו על עצמם את הסמכות לייצג ולשמר את ה"רצון והציווי האלוהי" ופיתחו מנגנוני שליטה והגמוניה, היוצרים סילוף, הפחדה והפרדה, פרשנות מעוותת, עסקנות, הכפפה, אפליה, הנצחה של תפישת עולם שהרבה ממנה כבר אינו רלוונטי וכאמור קפיאה על השמרים.
הממסד הדתי, המסרב להכיר כי פנים רבות לאמת, פעמים רבות דורס בשם הדת ערכי יסוד אשר הינם הבסיס לקיומה של החברה, כחברה מגוונת, משגשגת השרויה בהפריה פנימית והרמוניה.
התחדשות – מפתח לחוסן ושגשוג
צביון של אומה, אינו נשמר באמצעות הכפפה של מסורות וציוויים דתיים, לאומנות והצמדות לעבר, אלא באמצעות המוכנות של החברה להתבונן קדימה, להתמיד להתחדש, לשחרר מערכות אמונה שאיבדו מתוקפן ולטפח ערכי יסוד שיש בהם כיבוד של השונים והמגוונים, חופש ביטוי, סובלנות, שיח, נדיבות וערבות הדדית.
חוסנה ושגשוגה של אומה נובע מיכולתה לטפח תשתיות תודעתיות המבטאות ערכים, מהות ומשמעות ולצד זאת לתעל את המשאבים הכלכליים הקיימים כלפי פנים, כדי לטפח את החברה, להעצים את השכבות השונות בתוכה ואת השירותים המוענקים להן, כך שישגשגו, יתפתחו ויתחדשו מתוך רווחה ויוכלו לפנות עצמן מדאגות קיומיות למימוש עצמי מורחב ומועצם.
עתידה של אומה נעוץ ביכולת להחזיק בראייה ארוכת טווח שיש בה חזון בהיר וברור, הנובע מאמונה ועוצמה.
מתוך כל אלה נוצרת התפתחות הרמונית שיש בה התחדשות המובילה לחדשנות.
מדינת ישראל מתפארת בכך שהיא מביאה חדשנות טכנולוגית – אך אין בחדשנות זו כל טעם, אם אינה מגובה בהתחדשות של התודעה, המודעות והערכים שהינם בסיס קיומנו.
התפתחות הרמונית – נביעה ממסורות העבר אל עבר משמעויות חדשות
טיבה של התפתחות הרמונית, שהיא נובעת מתוך מצב קיים ומשנה אותו על בסיס קבוע.
ההתפתחות ההרמונית אינה מבטלת את הקיים, אלא נובעת ממנו, ממשיכה ממנו והלאה, ונובעת אל עבר משמעויות חדשות, אפשרויות חדשות, תפישת עולם המתעדכנת תדיר ואופייני פעולה המתאימים עצמם, בכל פעם, לרוח התקופה ולמדרגה ההתפתחותית החדשה.
כאשר מדברים בחג הפסח על התחדשות, וממשיכים לשמר מסורות עבר ותפישת עולם אשר אין בהן התחדשות – מתקיים פרדוקס ונוצרת לכידה של התודעה. וכאשר התודעה לכודה, המציאות הגשמית גם היא לכודה במעגל סגור.
רבים ישבו סביב שולחנות החג, המוגדר כחג החירות, ישוחחו על עניינים ברומו של עולם, יחליפו דעות, יתווכחו ויחושו חופשיים לבטא את דעתם. האם באמת מתקיימת חירות מחשבתית המאפשרת בחירה חופשית?
האם הבחירה החופשית באמת חופשית?
רבים נשלטים תודעתית, חושבים שהם חופשיים בבחירתם ובפועל מוטים ומתומרנים מבלי שהם ערים לכך.
כאשר מדברים על שליטה תודעתית, רבים תופשים מושג זה כחבוי בין הצללים, עמום, מאיים ובלתי ברור.
ראשית, יש להבחין בין הרחבת התודעה שבה מתפוגגת תקרת זכוכית ונפתחת פרספקטיבה חדשה (המערערת פעמים רבות את הנחות היסוד ויוצרת באדם תהליך של התפקחות) לבין תמרון של התודעה שבו נוצרת הטיה מכוונת של התודעה מתוך רצון לשמר תקרת זכוכית ותנועה במעגל סגור.
השליטה התודעתית גלויה, חשופה לכל עין, מקיפה אותנו וכל תכליתה לשמר את המעגל הסגור.
הדבר נעשה באמצעות יועצי תקשורת המשכירים שירותיהם לכל המרבה במחיר ללא כל אחריות או ראיית ההשלכות של מעשיהם, פרסום של חדשות שווא (fake news) דרך אמצעי תקשורת אשר נאבקים על כל פיסת מידע צהוב ומטלטל אשר מביא עימו רייטינג ומספק ריגושים לקהל הצמא לכך, יצירת ספינים ותמרון דעת הקהל על ידי ליבוי של פחד, שנאה, הסתה, דה-לגיטימציה, תחושת הישרדות ואיום, וגם יצירת פילוג מכוון המאפשר להפריד ולמשול, תמרון באמצעות רשתות חברתיות ובעיקרן הפייסבוק, הצפה במידע באמצעות ערוצי המדיה השונים ובכך יצירה של התמכרות וגודש היוצר מיסוך ועוד.
השליטה התודעתית יכולה להתקיים כאשר ישנם כאלה אשר מתוך התמכרות, אטימות ובורות מוכנים להיות נשלטים.
זהו קשר סימביוטי והרסני בין יצרני תוכן לצרכני תוכן אשר נדרש להכיר בו כדי לפרק אותו.
זוהי מכונה משומנת אשר מונעת על ידי אינטרסים כלכליים ופוליטיים שבבסיסם עומד הרצון ליצור מוקדי שליטה וכוח.
להיות חופשי, משמעו, להיות ער להשפעות הללו ולקבל החלטה ערכית להפסיק ולצרוך תוכן שיש בו את כל האיכויות השליליות המתוארות, מתוך מוכנות להרחיב את התודעה והמודעות ולהיפתח בחריצות לחקירה אישית המאפשרת בחירה חופשית מודעת.
והגדת לבנך – האם עם ישראל יצא ממצרים?
סיפור יציאת מצרים, הינו סיפור אשר ניתן להעמיק בו ולהתבונן עליו בזוויות שונות ומגוונות. זהו תוכן אותו צורכים רבים מבלי להעמיק במקורו או במשמעויותיו.
ניתן להתייחס אליו כאל אמת היסטורית, כאל אסופה של תוכן אשר נוצרה לצורך איגוד וחיבור של עם ישראל סביב חג המתקיים באביב, כאל ארכיטיפ, וגם כאל משל.
ניתן גם לנוע הלאה מסיפור יציאת מצרים, להסכים "לצאת מהסיפור", ולספר סיפור חדש המבוסס על רוחב היריעה התבוני המתקיים בתקופתנו, ועל ערכי יסוד אוניברסליים.
מה הטעם בחזרה על סיפור היציאה מעבדות לחירות, ועל המעבר מן ה"ישיבה על סיר הבשר" אל "מדבריות השינוי וההתמרה", ומהם אל ״הארץ המובטחת״, אם בפועל, היושבים סביב שולחנות הסדר אינם מקיימים שינוי של תפישת עולמם ואורחות חייהם?
מה הטעם במושג ״והגדת לבנך״ אם בפועל האנשים אינם שואלים את עצמם שאלות בסיסיות המעוררות מודעות עצמית והתחדשות פנימית ונצמדים למסורת ליל הסדר וחג הפסח, הנוסכת בהם תחושה של משמעות וביטחון.
מהי מסורת זו? מה היא מספרת? על איזה תודעה היא מבוססת?
בחירות 2019 – האם נבחר ב-חירות?
האם באמת באים עלינו לכלותנו? ואולי הכילוי מתרחש בקרבנו, ונוצר על ידי שנאת חינם, פחד, הישרדות, בורות ואנוכיות?
האם באמת מתקיים על ישראל איום מתמיד? האין אנו מצויים כעם במצב שונה מאשר לפני 2000 שנה?
מה למדנו מן ההיסטוריה הייחודית של עם ישראל והיחס כלפיו?
האם למדנו להימנע משפיטה ודעות קדומות כלפי מיעוטים? האם אנו מקבלים את השונה? האם אנו מבטאים חסד וחמלה, אמפתיה ונדיבות?
האם אנו מכירים בכוחה של מילה ובוררים מילותינו מתוך אחריות? האם אנו מאוחדים בתוכנו כחברה?
האם אנו רואים מעבר לסיפוק המיידי וערים לתוצאות וההשלכות של הבחירות שאנו בוחרים? האם אנו ממוקדים באינטרסים אישיים צרים ואנוכיים או מתבוננים סביבנו ומגלים אחריות כלפי החברה בה אנו חיים?
האם אנו מנציחים נורמה של מנהיגות מושחתת ומסואבת, או בוחרים מנהיגים בעלי חזון, יושרה ומעוף המקיימים אחריות כוללת?
האם אנו פסיביים או אקטיביים?
האם אנו מתאחדים על בסיס מכנים משותפים גבוהים או על בסיס מכנים משותפים נמוכים כגון איומים או אסונות?
כאשר תשאלו שאלות אלו תמצאו שחלקים ניכרים בחברה הישראלית, נדרשים לעבור שינוי והתפקחות, ואילו חלקים אחרים מצויים בתוך תהליכי התעוררות והכרה כי לאורך תקופה ארוכה (70 שנה שהיוו חלון הזדמנות למימוש ייעודו של עם ישראל) נוצרה נפילה תודעתית בקרב ציבור רחב והיעלמות של ערכי יסוד שהיוו את הבסיס לקיומו של עם ישראל.
אנו מצויים בצומת דרכים הסטורי בתולדות עם ישראל; האם נהפוך אוניברסליים וננכיח חזון, ערכים וחדשנות שיש בהם ראיה רחבה וכוללת – או האם נקפא על השמרים וניעלם בין דפי ההסטוריה של האנושות כצביר לוקאלי אשר מתוך השאיפה להגדרה עצמית דתית-לאומנית, ביטל את ערכי היסוד שלו ואת זהותו הייחודית ונבלע אל תוך תהום הנשייה של ההנצחה, השמרנות והיעדר ההתחדשות?
בתוך החברה הישראלית (הכוללת את כל אלו אשר חיים בישראל בתקופה נוכחית), קיימים קולות רבים המייצגים תפישת עולם שיש בה ערות תודעתית וחדשנות.
יותר ויותר אנו פוגשים אנשים היוצרים תנועה אקטיבית ומכירים בכוחם להשתנות ולשנות, הלוקחים אחריות על המציאות האישית ועל המציאות הקולקטיבית.
ישנם רבים המכירים בכך כי בשלה העת להתעורר.
רוחות השינוי נושבות.
השקיפות עולה. שחיתויות נחשפות. וגם מגמות חדשות נגלות ומציעות אלטרנטיבה זמינה בכל תחומי החיים.
ההתחדשות קורית והיא תלך ותתעצם, מתוך ניעור שכבות המיסוך והסטגנציה, פיגוג מסורות שסיימו תפקידן, שחרור מטעני עבר, גריפה של כל אשר אינו תואם ויצירה של אופייני התנהלות חדשים המבוססים על יושרה, מאור-פנים, וחיבור להכרה כי כולנו מאותו מקור, מאוחדים כאן יחדיו על מנת לממש חיים מלאי השראה.
את שולחנות החג המוכרים, יחליפו התכנסויות המבוססות על משמעויות חדשות ובהן הזכות לקיים כאן על פני האדמה חיים של אחווה, הפריה הדדית, אהבה, תבוניות ונדיבות ולממש יצירה בכל תחומי החיים מתוך מאור פנים.
מה שניצור הוא שיהיה.
