על מוסר וערכים

ערכים הם הבסיס לקיומה של חברה.

על מנת ליצור תשתית ומסגרת להתנהלות של חברה הטרוגנית, המורכבת באופן טבעי, מגישות שונות, מנהגים שונים, ספי-תודעה מרובדים, וגוונים רבים – נדרשת מסגרת קולקטיבית המהווה מוסכמה.

המסגרת הזו בנויה על ערכים שמקובלים על כולם, ונורמות שנובעות מן הערכים הללו ומגדירות אופייני התנהלות, המוודאים כי החברה תתנהל באופן מוסדר והרמוני.

אך אין זה מספיק להסכים על ערכים ואמות מידה, אלא נדרשת גם הסכמה משותפת לפתח ולעדכן את המסגרת הערכית, כך שהיא תשרת את הכלל ותותאם על בסיס קבוע לצמיחה והתפתחות תודעתית ומעשית.

כלומר, על מנת ליצור מסגרת ותשתית אופטימלית לצמיחה ושגשוג של ציוויליזציה, נדרש להגדיר מסגרת ערכית המורכבת מערכי-על המקבלים קדימות, וגם נדרש להגדיר את התשתית הזו כך שתפעל באופן מתמיד במה שאני קוראת לו ״קוד פתוח״ כך שהם יהיו פתוחים לדיון, הגות, העמקה ועדכון.

ערכים מסייגים ומציבים גבולות, ומהווים מצפן ומורה דרך להתנהלות אנושית בעולם גשמי רווי בהשפעות וגירויים.

ערכים מאפשרים לנו לבטא את המיטביות שבאנושיות, תוך התגברות על מכשלות הגוף והנפש.

Pornography is a question of Geography 

John Patrick

מכירים את האימרה: ״פורנוגרפיה היא עניין של גאוגרפיה״?

האימרה הזו מתייחסת לכך שתפישה נגזרת מערכים, המשתנים בהתאם לכל תרבות ומקום והנורמות המקובלות אצלה, והיא אינה מוחלטת. 

לדוגמה, בשבטים ילידיים, חזה חשוף של אישה הוא דבר מקובל , נפוץ ונורמלי, בעוד שבחלקים ניכרים בחברה המערבית השמרנית, חשיפת חזה נשי בציבור נחשב כאקט מיני בוטה ושערורייתי, ובמדינות איסלמיות, כמעט כל חלק חשוף של גוף אישה נחשב מיני, פורנוגרפי, חוטא ומנוגד לחוק.

ערכים הם תשתית חברתית המשתנה בין תרבויות שונות וספי תודעה שונים, ולכן כאשר נעבור ממקום למקום ומתרבות אחת לאחרת, נראה ציווים, אמונות ותפישות באשר למה שמקובל וראוי, שהם תוצר ערכים ושל הנורמות הנגזרות מהם.

הערכים נועדו להתפתח במקביל להתפתחותה של החברה, להיות גמישים ודינמיים ובכל פעם לבטא משמעויות חדשות, נורמות חדשות ואופייני התנהלות שמשקפים צמיחה והתפתחות תרבותית. לעיתים מה שנחשב שערורייתי ולא מתקבל על הדעת כיום, היה נחשב לגיטימי במאה הקודמת, ולהפך.

מה הם ערכי-על?

כשאומרים "מוסר" או "ערכים", אנשים שונים יחשבו על דברים שונים.

לכל תרבות וחברה יש מערכת של עקרונות, ערכים ומוסכמות שנובעות מתוך תפישת העולם שלה, או כאלו שהתפתחו מתוך הצורך הארגוני – חברתי שלה.

אך לתפישתי, מעל לכל אלו, ישנה מערכת חוקים אוניברסלית מוגדרת, המהווה מסגרת ערכית חיונית לקיום הרמוני של חברה. 

זוהי מסגרת שההגעה אליה היא על ידי חציית סף תודעתית, שחושפת בפני האדם את ההכרה כי כולנו מאותו מקור, חלק מאותו מכלול. הדבר מוביל לאימוץ גישה אוניברסלית המעוררת באדם את השאיפה לתת לערכים אוניברסליים ביטוי בחיים עצמם, ולהעניק להם משמעות ישימה בהתנהלות היומיומית, כפרטים וכחברה אנושית.

לערכים האוניברסליים והגלובליים, המצויים מעל ערכים מגזריים או לוקאליים, אני קוראת ערכי-על.

על מנת להבין את חשיבותם של ערכים בכלל וערכי-על בפרט, ארצה לדון תחילה בתפקידם של המוסר והערכים בהתפתחותה של החברה האנושית.

תפקידם של מוסר וערכים בהתפתחות האנושית

לאורך תולדות ימי האנושות, המוסר והערכים יצרו סדר, איזון ותיאום בין שני כוחות שהיתה להם נטיה להתנגש: הצרכים של הפרט אל מול הצרכים של הכלל. בכך, היוו המוסר והערכים תשתית שנועדה לאפשר לחברה האנושית להתקיים ולהתפתח באופן הרמוני.

זו היתה בראש ובראשונה קונסטרוקציה, שנועדה לאפשר לאנשים לקיים ממשקים ותקשורת באופן הרמוני על פי קודים חברתיים – אמות מידה שיוצרות מסגרת תרבותית-חברתית, שבתוכה אנשים יוכלו לחיות ולהתפתח.

המוסר והערכים היוו מערכת סייגים, שנועדה להגן על האנשים מפני עצמם, ולהגן על החברה כולה מפני פרטים בתוכה. בכך הגנה המערכת הערכית על קיומה של החברה וביססה מוסכמות חברתיות שיצרו סדר ואמות מידה ברורות המכתיבים קודים חברתיים והתנהגותיים.

דוגמה למערכת ערכים שכזאת היא עשרת הדיברות שהובאו במה שמוכר כארכיטיפ של ״מעמד הר סיני״.

מעמד הר סיני, מייצג את הקיבוץ של שבטים שונים ומגוונים, על מנת להעניק להם תשתית ערכית וקודים תרבותיים בסיסיים, שיאפשרו להם להתכנס סביב אמת משותפת של מהות וערכים, ליצור לכידות חברתית ולהפוך אותם לאומה המתפתחת וצומחת, ומתאמת עצמה לערכים אוניברסליים.

ניתן לראות את מעמד הר סיני, כהתכנסות שנועדה להושיט את התשתית השלמה והמלאה לתהליכים של צמיחה תרבותית משותפת, לשבטים ומגזרים שונים, שהיו מצויים בכל מיני דרגות של התפתחות, ולהם נורמות תרבותיות שונות ומגוונות.

עשרת הדיברות שהובאו במעמד הר סיני, נועדו ליצור אמות מידה ברורות שיש בהן הוראות של ״עשה״ ו-״אל תעשה״, כדי להוביל בתהליכים של טרנספורמציה חברתית, שבהם התודעה מתפתחת לשלב חדש ומתקדם יותר, המתעלה מעל לתודעה יצרית והישרדותית, ונוצרת הסתגלות חברתית לערכים, אמות מידה והלכות אדם, ההופכים לאמת המשותפת של השבטים והמגזרים השונים.

תהליך ההפנמה של הערכים, הסייגים הנובעים מהם ואמות המידה המוסריות שהם מייצגים, נועד להיות תהליך מדורג שיש בו שינוי במודעות ובתפישה האישית והקולקטיבית, בעקבות כך שינוי רגשי ונפשי, ואחריו שינוי באופייני ההתנהלות וגם בסגנון החיים הלכה למעשה.

הפנמה מלאה שכזאת, יוצרת מעבר ממצב של בחירה חופשית נטולת סייגים או גבולות, לבחירה חופשית ערה ומודעת, המתקיימת לאורם של ערכים אוניברסליים המתורגמים להלכות אדם ולקודים חברתיים-תרבותיים המשקפים צמיחה אבולוציונית, כקהילה אנושית המגלה את שורשיה הקוסמיים ומגלמת אותם עלי אדמות כחברת מופת.

עשרת הדיברות נועדו לתפקד כבסיס ערכי אוניברסלי – לא רק לישראל אלא עבור האנושות כולה. 

המערכת הזו יועדה אל הציבור של מעמד הר סיני – אסופה של שבטים שנמצאו בסף התפתחותי בסיסי והישרדותי, שבו  טרם היתה להם היכולת ליצור סובלימציה ולהטיל סייגים על יצרים, צרכים אגואיסטים, דעות ואג'נדות. אל מול המצב החברתי הזה היה רצון ליצור סדר והרמוניה, בעזרת מערכת חיצונית של סייגים, אמות מידה ונורמות התנהלות, שמתוכן יוכלו להיגזר בהמשך גם תפישות מוסריות.

מה ההבדל בין ערכים למוסר?

בעוד "ערכים" הם אמות מידה שאפשר להיצמד אליהם כאקסיומה גם מבלי להבין את החוקיות העומדת מאחוריהם, "מוסר" הוא מצב מתקדם יותר. מוסר מתאר כבר את היכולת ליצור קיטלוג שמבחין בין טוב לרע, והוא תוצר של חשיבה מתקדמת, ראיה כוללת ויכולת להכיל את המשמעות ואת הכוונה והתודעה שעומדות מאחורי חוקים, סייגים וציוויים.

בחברה שמצויה בסף התפתחות בסיסי ויצרי, שיש בה תחרות על משאבים, אגו דומיננטי ומיסוך תודעתי, התפישה המוסרית אינה מוכלת, ולכן נדרשת מדרגה בסיסית יותר וראשונית, שמלמדת אנשים איך "לחשוב ערכים" ולתרגם ערכים למשמעות היישומית שלהם בחיי היומיום.

בתהליך מדורג של התפתחות חברתית ותרבותית, תחילה מובאים ערכים כמערכת סייגים חיצונית שכופה נורמות מסוימות על החברה, ובהמשך נוצר תהליך טבעי ואורגני של התרחבות תפישתית ותודעתית, שמאפשרת לאנשים להכיל ולהבין את התפישה המוסרית שממנה נגזרים הערכים.

זהו מעבר הדרגתי שבו תהליך קבלת ההחלטות של אנשים עובר ממצב של אילוץ מבחוץ למצב של בחירה חופשית, שנובעת מחיבור למשמעות וערכים, ולסדרי עדיפויות אישיים.

בתהליך ההדרגתי הזה, אנשים מתנהלים תחילה על פי קודים חברתיים כי אינם רוצים להיענש על ידי מערכת אכיפת החוק וחוששים מנידוי חברתי. אך בהמשך, הם עוברים התפתחות תודעתית ונפשית, לצד עידון רגשי, מחשבתי וגופני, הנובעים כולם מהפנמה של ערכים ומוסר, עד לשלב התפתחותי חדש, שבו הטרנספורמציה הנפשית והתודעתית מובילה לשינוי סדרי העדיפויות שלהם וסגנון החיים שלהם, והם מציבים לעצמם סייגים התנהגותיים.

אני מתארת לכם התפתחות אבולוציונית שיוצרת הבשלה תודעתית ונפשית, כך שמערכת הערכים והמוסר הופכת לקונסטרוקציה מנטלית, המתפקדת כתשתית נפשית יציבה ומאוזנת.

התשתית המנטלית של ערכים ומוסר מאפשרת לאדם ליצור הרמוניה פנימית כלפי עצמו, ומאפשרת לו ליצור ממשקים חברתיים שיש בהם הרמוניה אל מול אחרים.

האימוץ של ערכים ומוסר כתוצאה מתהליך טרנספורמציה אישי, מאפשר לאדם ליצור אומדן עצמי וסביבתי, ויכולת לנווט את דרכו בתוך עולם מרובה אפשרויות. באופן הזה נוצר שימוש במוסר ובערכים, ככלים שמאפשרים לו להבחין בין טוב ורע, ובכך לסייג את הבחירות האישיות על ידי בחינה של מעשים ובחירות כמוסריים או כבלתי-מוסריים, בהתאם למידת ההתאמה שלהם לערכים.

בשלב מתקדם יותר, הערכים והמוסר מהווים כלים להתבוננות פנימית, בקרת איכות ובחינה של בחירות, תוצאות וההשלכות שלהן. זה נעשה מתוך מסוגלות כנה לקחת אחריות על בחירות שכבר נעשו, ולשנות כיוון במידת הצורך, כאשר הערכים מהווים כעין מצפן המראה את הדרך.

סולם ערכים – גשר בין עולם תיאורטי להתנהלות גשמית

סולם ערכים, כשמו כן הוא – זוהי מערכת מדורגת, מעין סולם שמהווה גשר בין עולם של מחשבה תיאורטית ועילאית לבין עולם גשמי והתנהלות מעשית, פרקטית ויומיומית.

מעצם טיבו, סולם ערכים הוא מבנה מדורג של עקרונות ואמות מידה, שנועד לאפשר לאנשים פסיעה על גבי השלבים שלו, תוך התפתחות וצמיחה הן של האדם והן של החברה והקהילה.

בסולם ערכים תקני יש ערכי-על. אלו ערכים בעלי קדימות ועדיפות, שהם כמו מטריה שתחת חסותה נמצאים הערכים האחרים.

ערכי-העל הם ערכי אדם גלובליים, שנגזרים מתוך תפישת מוסר אוניברסלית. זהו סט של ערכים, עקרונות, אמות מידה ונורמות, שתכליתו למקסם את היכולת הן של הפרט והן של הכלל לצמוח באופן הרמוני.

אלו ערכים שמעניקים אפשרות ביטוי להטרוגניות האנושית, ומרחב בעבור הפרטים השונים להתפתח, לממש את הפוטנציאל שטמון בהם, ולעשות זאת כשתועלת הפרט ותועלת הכלל שזורות זו בזו באופן הרמוני, תוך שמירה על חירות, שוויון זכויות ואפשרויות, ויכולת לבטא כבוד לכל אדם ואדם באשר הוא אדם.

מאחר ואלו ערכים אוניברסליים, שמבטאים מוסר אנושי בסיסי, הם נדרשים להיות מעל לכל מערכת חוקים או ערכים אחרת.

בעולם שלנו, ישנם סוגים מגוונים של מנטליות ותרבויות, דתות, לאומים וחברות, שיטות כלכליות ועוד. זהו עולם מרובה מציאויות, זירות ומגרשי משחק, שחלקם אינם מנוהלים על ידי מערכות ערכיות ותפישות מוסר, אלא על ידי מערכות של אינטרסים, או לחלופין על ידי מערכות אמונה מיושנות ושמרניות.

מערכות האינטרסים הפוליטיים או השאיפות הקולוניאליסטיות והמיסיונריות, יכולות להיות חלק מ"מערכת הערכים" של חברה, אולם אלו ערכים שמיקומם בחברה תקינה ובת-קיימא, שבה נשמר הסדר הטוב – נדרש להיות בתחתית סולם הערכים, מתחת לערכים האוניברסליים, והם אמורים להיות כפופים להם.

בפועל, אנחנו חוזים כעת בדוקטרינות ומשטרים סמכותניים אשר מציגים כלפי חוץ את "הערכים שלהם", אך הערכים הללו אינם נגזרים מתפישות מוסר, אלא משאיפות לא מוסריות לצבור כוח והשפעה ולהשיג שליטה על בני אדם ועל משאבים, כאשר שאיפות אלו דורסות ערכים אחרים כמו זכויות אדם, הוגנות ושאיפה להרמוניה וצדק, שהם ערכים אוניברסליים שנועדו להיות בראש סולם הערכים, מעל לכל ערך אחר.

בצפון-קוריאה, לדוגמה, הוטלו על גברים סנקציות שנוגעות לאיסור על סוגי תספורות. תושבות המדינה שמבקרות אצל הספר יורשו לבחור מתוך קטלוג מצומצם של תספורות שנחשבות "ממלכתיות", ראויות ונאותות לנשים, והגברים נדרשים לקטלוג מצומצם אפילו יותר – והם נדרשים לבחור תספורות שמחקות את סגנונו של השליט. הסנקציות, שמצמצמות את חופש הביטוי של הפרט, נובעות מתוך אינטרס פוליטי שלא לאפשר לתרבות המערבית לחלחל אל המדינה הסגורה, אינטרס שלפי שליטי צפון-קוריאה, גובר על זכויות האדם על גופו.

בישראל, שלא השכילה ליצור חוקה שמגדירה הפרדה ברורה בין דת למדינה, ישנו קונפליקט מתמשך בין ערכי-על שאותם מייצגת הדמוקרטיה, לבין ערכים ועקרונות דתיים, כאשר באופן סדרתי נדרסים ערכים ועקרונות דמוקרטיים כמו הזכות לשיוויון, חופש דת ופולחן, וסיוע לחלשים ומעוטי יכולת, לטובת חוקים והגבלות שנגזרים מתוך איסורים דתיים, כמו השבתת התחבורה הציבורית בשבת, הדרת נשים במרחב ציבורי, הכנסת חמץ לבתי חולים בפסח, ועוד. כתבתי על כך במאמר זה לא ימין ושמאל – זה בין אדם לאדם.

מה הם ערכים אוניברסליים?

התפישה הליברלית הרווחת בעולמנו, מדברת על כך שכל בני האדם שווים ולכן לכולם זכות שווה לבוא לידי ביטוי. 

אולם לתפישתי זוהי הגדרה בעייתית, מכיוון שכאשר ערכים של "שיוויון זכויות" הופכים לחוקים, המנותקים מערכי-העל האוניברסליים, נוצרת מסקנה פרדוקסלית שבה ישנו שוויון בין חלקים מוסריים בחברה לבין חלקים לא מוסריים בחברה, מה שמוביל לקונפליקטים, פרדוקסים מוסריים ואף פגיעה בחברה ובפרטים הטמונים בה, בשם העיקרון השרירותי של הזכות לשיוויון.

הדוגמה הטובה ביותר לכך, היא מתן זכות שווה למגזרים אנטי-דמוקרטיים, שעושים שימוש ציני בכלי הדמוקרטיה כדי לחסל את הדמוקרטיה. אלו מגזרים שכל עוד הם אוחזים בכסף ויכולים לקנות בו שטחי פרסום ואהדה, אין כל הגבלה על פעילותם המסוכנת, בשם הזכות לשיוויון.

למעשה, איננו שווים. אנחנו שונים ומגוונים, ולכל אחת ואחד מאיתנו מגיעה הזכות השווה להביא לידי ביטוי את הייחודיות שטמונה בו, ואת הפוטנציאל האישי שגלום בו, כדי לבוא לידי ביטוי ברמה האופטימלית – אך בסייג אחד מרכזי: כל עוד הביטוי האישי אינו פוגע בערך העל של שוויון הזדמנויות וזכויות של אחרים.

הקונפליקט המוסרי נוצר, כאשר בשם ערך השיוויון יכול אדם או ארגון בעל אג'נדות חשוכות, שהוא בוּר, ממוסך, תומך בטרור, באלימות, דיכוי, הדרה והרס החברה, לקבל את הזכות השווה לבטא את דעותיו ועמדותיו כמו אדם שמייצג ערכים של חופש מחשבה וליברליזם.

חלק מהבעיה בעולם שבו אנו חיים, היא שיש התנגשויות בין זירות, ושאנשים לא יודעים לאפיין את הזירות השונות ולהבין שהן לא שוות.

באופן הזה, נוצר מצב שבו גופים, מגזרים או ארגונים, שמנוגדים לחלוטין לדמוקרטיה ולערכים אוניברסליים, ושמייצגים רגרסיה, הרס ואף טרור, מקבלים יחס דמוקרטי שווה כמו איגודים, ארגונים או ישויות מדיניות שמייצגים ערכים מתקדמים. 

מתוך ההכרה בכך שאנחנו שונים ומגוונים, ואיננו שווים – גם לא בסף-ההתפתחות וברמת המוסר שלנו, יש לנו אפשרות כחברה לדרג את רמות ההתפתחות והערכים המגזריים השונים וליצור סדר עדיפויות, שיוצר סדר חברתי ברור. הסדר החברתי הזה מעניק לפרטים בתוכו יותר מקום מאשר לאחרים, מפני שהם מייצגים את המוסר – את הקידמה, ההכלה, ואת היכולת להתפתח ולפתח את החברה, להתעצם ולהעצים אחרים.

היכולת לבטא מוסר, היא היכולת לדרג את שלבי האבולוציה בתוך החברה, לאפיין שלב מתקדם יותר על פני שלב נחות יותר, ולתעדף את השלב המתקדם יותר.

זה אמנם לא פוליטיקלי-קורקט, אולם אמרתי וכתבתי לא פעם, כי אנשים וחברות שיש בהם שמרנות, הדרת נשים, קיפוח מיעוטים, דיכוי של מגזרים ודעות גזעניות – מייצגים שלב נחות בסולם התפתחותי של חברה, ונדרשים להרכין ראש אל מול אנשים וחברות שיש בהם ביטוי לכלל חלקי החברה, ושיוויון זכויות.

סולם הערכים, כשמו כן הוא – הוא סולם, ובו יש דירוג.

אתן לכם כמה דוגמאות.

ערך של הדרת נשים הוא ערך נמוך יותר מערך של שיוויון זכויות לכל מיגדר ומיגדר, מכיוון ששיוויון הזכויות לנשים, כבר כלול ומוכל בערך של שוויון זכויות לכל אדם.

ערך של פמיניזם או תמיכה בלהט"ב, הם נמוכים יותר מערך-העל שהוא כבוד לאדם באשר הוא אדם בלי שום התייחסות למין או למגדר שלו, זאת מכיוון שהוא מכיל בתוכו את הכבוד לכל המגזרים כולם.

בתוך הערכים האוניברסליים טמונה הכרה בשונוּת ובמגוונוּת האנושית, ואף טיפוח שלה, על ידי יכולת לתת לכל אחת ואחד לבטא את הייחודיות שלו, כל עוד הייחודיות הזו אינה פוגעת ומבטלת את האחרים, או את הערכים הדמוקרטיים.

היכולת של תרבות ליצור בידול ודירוג, ולתת קדימות למגזרים שמבטאים את הערכים האוניברסליים, שהם ערכים מתקדמים יותר ומייצגים חלקים גבוהים בסולם ההתפתחות החברתי – היא זו שתאפשר לחברה לטפח את הפוטנציאל שגלום באנשים. 

בדרך זו  תוכל החברה ליצור תיעול -משאבים בין המגזרים השונים באופן הרמוני ומושכל, ובאופן שתורם להתפתחות של החברה ומעניק לאנשים את הכלים, המשאבים והיכולות לממש את הפוטנציאל האופטימלי שלהם.

איננו שווים. אנחנו שונים ומגוונים, ולכל אחד מאיתנו מגיעה הזכות השווה להביא לידי ביטוי את הייחודיות שטמונה בו, ואת הפוטנציאל האישי שגלום בו, כדי לבוא לידי ביטוי ברמה האופטימלית – אך בסייג אחד מרכזי: כל עוד הביטוי האישי אינו פוגע בערך העל של שוויון הזדמנויות וזכויות של אחרים.

התנגשות בין ערכים, תפישות עולם ותרבויות

כחלק מתקופת המעבר הגדול, אנו רואים במציאות סביבנו קיטוב שהולך ומקצין, ואיתו הולכים ומעמיקים הפערים בין מנטליות ותרבויות, וההתנגשויות בין סטים שונים של ערכים. 

כל אלו מפגישים אותנו עם אתגרים ודילמות מוסריות, שנובעים ממאבק בין מוסכמות, תפישות עולם, גישות וערכים, ומהקושי לשחק משחק משותף בכמה מגרשים שונים.

המאבקים והקונפליקטים שאנו פוגשים, נובעים מהפרות של ערכי-על אוניברסליים לטובת אינטרס אינדיבידואלי של מגזר, מדינה או דת כזו או אחרת. זו התנגשות בין זירות, שהיא גם התנגשות בין אינטרסים, ובמקרים רבים – גם התנגשות בין מערכות אמונה ותפיסות מוסר.

ניקח לדוגמה את נושא החטופים באירועי ה-7.10.23. אלו אנשים שנחטפו מתוך מגרש משחקים אחד, ונגררו אל מגרש משחקים אחר עם נורמות וערכים אחרים לגמרי. זה יצר מפגש בין שתי זירות שאין תאימות ביניהן – מכיוון שאין תאימות בין הערכים של החמאס לבין הערכים של מדינת ישראל.

כאשר העולם יוצר סימטריה בין ארגון טרור קיצוני ואלים, לבין צבא היוצא למלחמה כתוצאה מהתקפה על שטח ריבוני, ומשווה טרור ברוטאלי הכולל פשעים כנגד האנושות בשם קיצוניות דתית, לפעילות צבאית של מדינה דמוקרטית שמנסה למגר ארגון טרור הרוצה בחיסולה – נוצרת למעשה רמיסה של סט ערכים אחד על ידי סט ערכים נמוך ממנו.

זהו אקט אלים וברוטאלי שגם בתוך הזירה הבינלאומית מהדהד ומציף כשלים מוסריים וערכיים, כמו שאלת המשא-ומתן ושחרור החטופים במחיר שחרור מחבלים, שבמובנים רבים חיכו, ואולי אף היו שותפים ביצירת התנאים לעסקה שכזו, כדי שיוכלו להשתחרר מהכלא, להמשיך ולפגוע. 

או הדילמה הנוספת שקשורה לפגיעה של אזרחים חפים מפשע ובהם נשים וילדים, שמהווים "מגן אנושי" לאנשי חמאס, ונהרגים כתוצאה מהפעולות הצבאיות של צה"ל, שמנסה לצמצם את כוחו של החמאס למנוע ממנו פעולות טרור נוספות בעתיד. 

ישראל, כמעין מיקרו-קוסמוס של הקוסמוס, מתמודדת מול אתגרים כוללניים, שנוגעים לכלל האנושות ומציפים שאלות ערכיות ומוסריות המשתקפות הן במלחמה המתרחשת אל מול חמאס וחיזבאללה והן ברמה הפנימית במלחמה על הדמוקרטיה וכנגד הסיאוב השחיתות והקיצוניות הדתית לאומנית.

בבית הספר למנהיגות (התמחות שהיא חלק מתכנית ההכשרה של המרכז שלנו) אחד מערכי-העל שאנחנו מלמדים הוא תוקף פעיל במאור פנים, והמשמעות שלו היא יכולת להציב סייגים להתנהלות שמערערת את הערכים האוניברסליים, ולהצליח ולעשות זאת בתוקף, אך מבלי לאבד את עצמנו בדרך, מכיוון שבניסיון להגן על ערכים דמוקרטיים – אנחנו עלולים לאבד את הדמוקרטיה, ובניסיון ולהגן על עצמנו מפני תוקפנות – אנחנו עלולים להפוך להיות התוקף. 

היכולת לפעול בתוקף פעיל כדי להגן על ערכים אוניברסליים ודמוקרטיים, ולשמר את מאור הפנים ואת הערכים עצמם, דורשת מיומנות תודעתית ומוסרית להכיל מורכבות.

 במעבר למאה ה-21, המיומנות הזו הופכת קריטית והיא דורשת חוסן תודעתי וחוסן רגשי, וכוללת חיבור לתבוניות, לבוחן מציאות בהיר, ולערכי-על, שהעמידה בהם היא תנאי סף להשתתפות במשחק הפוליטי.

פוליטיקת הזהויות – סכנה ערכית ומוסרית

בעת הנוכחית, הפופוליזם הולך וגואה תוך שהוא יוצר הינדוס של התודעה, והעצמה של הקשר הרגשי בין אנשים לבין מנהיגים סמכותניים ופופוליסטים.

הזיקה הרגשית לדעה פוליטית, וההישענות עליה כמגדירה את הזהות העצמית, יוצרים עיוורון תודעתי, רוחני וערכי שלא מאפשר שיח אמיתי, הגמשה של תפישת העולם ושל דעה ועמדה, או יכולת להחליף דעות ולהגיע להסכמות.

הערכים הדמוקרטיים, שמחוברים לערכים אוניברסליים, לא שייכים לימין או לשמאל, הם מצויים מעל לספקטרום הפוליטי ומהווים תכסית שמאפשרת הן לימין והן לשמאל לפעול ביחד תחת מטריה ששומרת ומגנה על זכותם הבסיסית להתקיים ולהתפתח.

בעולם אנחנו עדים לקריסה של הקטבים הפוליטיים – זהו תהליך אוטואימוני, שבו בשם ההתמכרות לאשליה של ימין או שמאל, אנחנו מוותרים על ערכים בסיסיים, ובכך משמידים כל חלקה נאורה בתרבות שלנו.

הנה כמה דוגמאות לכך:

תנועות פמיניסטיות

הערכים של תנועת #Metoo נועדו להגן על זכויות נשים, מתוך ערכי-על שאומרים – כולנו בני אדם, לא משנה מאיזה מין אנחנו.

אולם במסגרת הטבח שביצעו חמאס ב 7/10/23 נשים נאנסו בברוטליות, אך תנועת me too לא פצתה פה למען הקורבנות או הגנה עליהן. זה קרה מפני שעל הערך של חופש הפרט על גופו, והחופש של אדם להתקיים ולהיות מוגן מפני אלימות מינית ואלימות בכלל – גבר האינטרס הפוליטי, והמגדר של "מגני החלשים" שתאם לנרטיב של החמאס שהציג את העם הפלסטיני החלש והמדוכא.

כלומר, סט הערכים של הפמיניזם נדרס מכיוון שבתפישתם של המאמינים בו, הוא לא כפוף לערכים אוניברסליים, אלא מפריד בין אישה לאישה בפוליטיקת זהויות שבה נשים ישראליות פחות נחשבות מאחרות.

תנועת BLM

הערכים של תנועת Black lives matter, נועדו להציף למודעות את היחס המשטרתי המפלה כלפי שחורים, מתוך ערכי-על שאומרים – כולנו בני אדם, לא משנה מאיזה גזע אנחנו.

אך גם במקרה הזה תנועת black lives matter בחרה צד, כשאנשיה עמדו וקראו לאינתיפאדה ול"התקוממות אלימה", או במילים אחרות – טרור.

תנועות סביבתיות

הערכים של תנועות למען סביבה ואקלים נועדו להגן על כדור הארץ ולתעדף את השמירה עליו על פני כל אינטרס כלכלי כזה או אחר, בהיותו הבית וסביבת מחייה המאפשרת חיים עבור כל יושביו ללא הבדל של דת גזע ומין ומתוך ההכרה כי כולנו אזרחי הפלנטה.

בפועל, גרטה טוננברג, המזוהה עם מחאת האקלים הגלובלית, הצטלמה לרשתות החברתיות, הגיעה להפגנות עם כאפייה, ונקטה עמדה פרו-פלסטינאית מבלי להבין את מורכבות הסכסוך. היא לא הביעה שום גינוי על הטבח שביצע החמאס ובכך פגעה אנושות באוניברסליות של התנועה למען הסביבה.

בדומה לגרטה, אנשים רבים שרואים עצמם דמוקרטים וליברלים, נקטו עמדות מגזריות, ובכך בחרו להפנות את גבם כאשר נעשו פשעים כנגד האנושות, שדורסים את ערכי-העל של הדמוקרטיה.

פוליטיקת הזהויות אל מול ערכי-על

ערכי הדמוקרטיה נועדו לאפשר חופש ייצוג לכלל המגזרים השונים בחברה, והם נגזרים מתוך ערכי-על שלפיהם לכל אזרח ישנה זכות לחירות, שיוויון זכויות ואפשרויות.

המשותף לכל המערכות והארגונים האלו היא היותם נגזרים מתוך ערכי-על אוניברסליים.

פוליטיקת הזהויות היא מסך של ערכים ועקרונות מגזריים ולוקאליים, שמסתירים את הערכים האוניברסליים. 

הנהייה אחר סט ערכים מגזרי, תוך היעדר נאמנות לערכי-על, מביאה למצב של אובדן דרך, אובדן המצפן המוסרי, ולפרדוקסים שצפים בעוצמה בארץ ובעולם.

אחד הפרדוקסים המובהקים הוא הפרדוקס של חופש הפולחן – זהו ערך שנמצא במסגרת הערכים הדמוקרטיים ומעניק לכל אחד ואחת את הזכות לתת ביטוי לאמונתו באופן שהוא רואה לנכון.

 אולם אם נתבונן על דתות שבהן, כחלק מחופש הפולחן, יש קידוש פרקטיקות של הדרת נשים, או פגיעה בזכויותיהן וביכולת שלהן להשפיע, לקבל ייצוג ולהתבטא באופן אותנטי – כאן למעשה הערך של חופש הפולחן דורס את ערך-העל של החירות, שיוויון הזכויות וההזדמנויות לכל אדם באשר הוא אדם.

הדילמה המוסרית הזו נוגעת בנושא של זכות הבחירה החופשית.

העולם הזה נועד להיות עולם של בחירה חופשית, אולם במציאות של בחירה חופשית יש מגוון רחב מאוד של אפשרויות, וכל אדם נדרש לסייג את הבחירה החופשית שלו בתבונה, מה שדורש מאנשים להעניק קדימות לערכי-על, ולתעדף אותם באופן מובהק על פני המגזר או האג'נדה האישית.

ברגע שהנאמנות לערכים אוניברסליים וגלובליים, מהווה אמת משותפת שמוסכמת על כולם  – בין אם אתה אישה, יהודי, איסלאמי, נוצרי, פמיניסט, קפיטליסט או ליברטריאני, הרי שהיכולת לתעדף את ערכי-העל יוצרת את האפשרות לריבוי זירות ומציאויות להתקיים זו לצד זו, מבלי לפסול האחת את השנייה.

כולנו מאותו מקור

אם נתבונן על הערכים האוניברסליים, שנמצאים בראש הסולם, נמצא כי ערך מרכזי ביניהם הוא ערך הכבוד לאדם באשר הוא אדם, כלומר, כיבוד השונות והמגוונות, והחופש לבוא לכדי ביטוי ולממש את הפוטנציאל הגלום בכל אדם.

אחד הדברים שהעסיקו את האנושות בתהליך הההתפתחות שלה במבנים ארגוניים של קהילות, שבטים, ממלכות, אימפריות ומדינות, היא ההתנגשות בין טובת הכלל לחירות הפרט, כאשר לעיתים היתה זו המדינה או החברה שהיתה מעל לכל, ולעיתים, כפי שאנו חוזים בחברה המודרנית, נוצר קידוש של האינדיבידואל וההעצמה של הפרט על חשבון הקהילה והחברה. 

אולם בשתי הגישות האלו ישנו טשטוש וחוסר הבנה של האוניברסליות, ושל היות כולנו חלק ממכלול אחד.

הבנת היסוד שאני רוצה להדגיש בפניכם היא שהפרט מוכל בכלל.

כולנו מאותו המקור – הזרמים, הדתות, הלאומים, השפות, האוריינטציות, האג'נדות, והתורות הכלכליות והפוליטיות, יצרו כולם מגוונות גדולה, שבה פעמים רבות ״מרוב עצים לא רואים את היער״. ואם אמשיך את הדימוי הזה, אז גם ״מרוב ענפים לא רואים את העץ, ולא מזהים שכל הענפים כולם קשורים ומחוברים לגזע אחד״. 

הגזע הזה, הוא המקור שכולנו חלק ממנו, והביטוי של החיבור הזה בין כלל הזרמים באנושות, הוא היותנו סופר-אורגניזם שמורכב מכל בני משפחת האדם.

הנפרדות והקידוש של האינדיבידואל ושל המגזרים השונים, יצרו את הצורך המוקצן והמוחצן של אנשים בעת הזו להיות ייחודיים, מיוחדים ובולטים, וליצור מובחנות שתעניק להם נקודות בעולם החברתי, גם אם המובחנות והבולטות הזו היא שלילית, אגוצנטרית, יוצרת מצגי שווא ונטולת אותנטיות. 

הדבר הזה יוצר בלבול, שבו אנשים לא רואים את הקשר שבין הבחירות שלהם לבין ההשפעה של הבחירות הללו על המכלול שבתוכו הם חיים.

הניתוק והניכור שבין אנשים לבין הישות האנושית האוניברסלית – המין האנושי שכולנו חלק ממנו, יוצרת מציאות שבה רוב האנשים לא מכירים בכך שהם מושפעים זה מזה, טמונים בתוך המכלול האנושי כולו, מוזנים ממנו, משפיעים עליו ומושפעים ממנו ושגורלם תלוי בגורל המין האנושי כולו, ללא קשר לדת, מין, גזע ולאום.

המצב הפרדוקסלי הזה, מוביל לכך שאנשים לא מקיימים אחריות על הבחירה החופשית שלהם או על התנהלותם האישית.

בתוך האוניברסליות, והסופר-אורגניזם שאנו מהווים כמין אנושי, נדרש לחצות שלב אבולוציוני שבו אנשים מכילים את העובדה שהאינטרס של הכלל הוא מהותי בעבורם כפרטים.

דמוקרטיה יש להרוויח

אם נסתכל על הישות של מדינה – לאורך ההיסטוריה, פעמים רבות, נוצרה התנגשות בין החירות של הפרט לבין הכוח של המדינה, כשהיום ברוב המדינות הדמוקרטיות, כשמדובר בחקיקה ואכיפה, חירות הפרט גוברת ברוב המקרים. כתוצאה מכך, במדינות דמוקרטיות רבות אנו רואים תהליכים שיש בהם פגיעה במדינה בחסות החוק, או כרסום של יסודות הדמוקרטיה תוך שימוש בכלי הדמוקרטי עצמו.

המצב הזה מתאפשר כאשר אנשים כושלים בהבנה של מהות הדמוקרטיה, ומדינות לא לוקחות אחריות על הצורך לחנוך אנשים להיות ראויים לזכות הדמוקרטית.

מנקודת מבטי, דמוקרטיה היא שיטת משטר "למתקדמים". היא מיועדת לאנשים חושבים ותבוניים, שמכילים ערכים אוניברסליים. קיום של מדינה דמוקרטית מבלי לחנוך את הציבור לנהל יחסי גומלין עם הדמוקרטיה, וקידוש של חופש הפרט ללא חינוך של הפרט, יוצר מצב פרדוקסלי שבו גורמים שליליים, משתמשים בדמוקרטיה על מנת לפגוע בדמוקרטיה, לכרסם בערכים שאותה היא מייצגת ולמעשה לכרות את הענף שעליו גם הם יושבים.

ישנם רבים שחרדים לחופש הפרט וחיים בפחד וחשש מפני משטרי "האח הגדול", בהם המדינה חודרת לרשות הפרט וכופה עליו מערכת חוקים נוקשה, שלא מאפשרת חופש ביטוי, מחשבה והתנהלות. אל מול הפחד הזה, על המדינות הדמוקרטיות מוטלים סייגים ברורים שנוגעים לצנעת הפרט ולמגבלות האכיפה.

אולם את הפחד מגזילת החירויות נדרש לאזן עם השאלה – האם האנשים משכילים להיות ראויים לחירויות האלו?

מה הטעם בחירות הפרט וצנעת הפרט, בחברה של פרטים בורים, ממוסכים, שנוהים אחר מצגי שווא ופעולות הינדוס תודעה, ויוצרים בחירות מצטברות שמובילות להרס קולקטיבי והובלה של החברה כולה אל התהום?

כדי שהפרט יהיה זכאי לחירות, ולזכות לשמר את החופש שלו ואת צנעתו, הוא נדרש להיות מסוגל להטיל סייגים על עצמו, ולא לעשות דברים שיפגעו במכלול שהוא מהווה חלק ממנו. 

אם אנשים לא מקבלים חינוך לדמוקרטיה ולא עוברים הכשרה להטיל סייגים על עצמם ועל הבחירות שלהם באמצעות נאמנות לערכים אוניברסליים, נוצר מצב שנדרש להטיל עליהם סייגים מבחוץ, גם אם הדבר כרוך במחיר של צמצום החופש שלהם.

היעדר ההכשרה לחיות בתוך סביבת מציאות דמוקרטית וחופשית, יוצר מצב שבו פעמים רבות החופש הדמוקרטי מוליד שרשרת של בחירות שמצטברות ומובילות לנזקים שמכלים את הקהילה, החברה, המדינה ובהתבוננות מצטברת – גם את האנושות כולה.

משבר האקלים הוא דוגמה לכך. 

הוא תוצר של יחסי גומלין מעוותים ואינטרסנטים בין תאגידים ובעלי כוח והון לבין ציבור שאינו ער לבחירות המצטברות שלו לאורך חייו, ומקדש את "השוק החופשי".

״השוק החופשי״ בפועל כלל אינו חופשי, אלא נשלט בידי תאגידים וקשרי הון-שלטון, באופן שמשאיר את הכסף והמשאבים לכודים במעגל סגור – זהו סטטוס-קוו שנשמר ולא מאפשר התקדמות וחדשנות, למרות שמחיר השמירה על הסטטוס-קוו הזה מהווה סכנה לקיום האנושות, מאחר והוא מנציח את כילוי משאבי כדור הארץ ואת הפיכתו לסביבה שלא מאפשרת את המשך קיום המין האנושי.

התוצר הוא שכדור הארץ תלוי על בלימה.

דוגמה נוספת, הוא תהליכים אוטואימוניים שקרו כאן בישראל, חברה דמוקרטית צעירה יחסית, שבשם החופש איפשרה בהדרגה לכוחות קיצוניים לכרסם בדמוקרטיה, וליצור שימוש בחופש הביטוי ובאמצעי המדיה והתקשורת כדי לשסות, להפריד, לקטב ולהדיר באופן שערער את כל המציאות בישראל ומוביל אותה אל סף התהום.

אנחנו רואים את זה גם במדינות נוספות בעולם, שבהן באמצעים דמוקרטיים עולים כוחות לא דמוקרטיים ומאיימים על הדמוקרטיה.

כדי לאפשר לחברה האנושית להתקיים כחברה בת קיימא, נדרש לאמץ סט של ערכים אוניברסליים, ערכי-על שכל הערכים האחרים כפופים להם.

משמעות הדברים היא שדת ופולחן לא מקבלים קדימות, ודעות קיצוניות שפוסלות חופש, שוויון או קיום של בני אדם אחרים – גם הן מצויות בתחתית סדר העדיפויות החברתי. 

אך מעבר לכל אלה, נדרשת התבגרות מהירה של האנושות, ויכולת לסייג את החופש שמתקיים במגזרים השונים לבטא דעות הנוגדות ערכים אוניברסליים.

רגולציה בשירות האבולוציה – חופש המחשבה

בעיניי, בתוך הערך המרכזי של חופש של האדם לבוא לכדי ביטוי, ולממש את הפוטנציאל הגלום בו – נמצא גם חופש המחשבה, שאחת הנגזרות שלו היא הגנה על התודעה האנושית מפני התערבות ומניפולציה, הנדוס תודעה ותמרון שלה.

החלת רגולציה על רשתות ותשתיות מידע, באופן שתומך מחשבה חופשית, עשויה להישמע כמו צעד קיצוני ודרמטי, אולם היא מהווה מהלך שיש בו הצלה מפני מציאות קיצונית ודרמטית, של שליטה תודעתית באמצעות רשתות המידע וערוצי תקשורת, שמנצלות את  החולשות של המשתמשים בהם כדי ליצור מניפולציה על התודעה, ולמנוע חירות מחשבתית אמיתית, וכל זאת כדי לשרת אינטרסים כלכליים ופוליטיים.

זהו צעד נדרש על מנת לאפשר לאנושות עתיד בר-קיימה, כי אם לא נעשה זאת, אנחנו עלולים לכלות את עצמנו בתוך המרחב הפתוח והמאפשר, אך העדין והשברירי של הדמוקרטיה.

חוקרי התנהגות מזהירים מפני מיסאינפורמציה ודיסאינפורמציה, ומסמנים אותן כסכנות הגדולות ביותר לאנושות כיום.

דמוקרטיה – חובות וזכויות

אם הגעתם לחלק הזה, כבר ברור לכם שהדמוקרטיה משקפת ערכי-על, שמהווים מטריה מוסרית ורעיונית שהיא גלובלית ואוניברסלית.

דמוקרטיה לא רק שמציגה את הביטוי המעשי של ערכים ברף הגבוה שלהם, אלא גם מעניקה לבני האדם המשתתפים במהלך הדמוקרטי את הזכות להשפיע על המציאות האישית והקולקטיבית ולעצב אותה במודע.

כלומר, דמוקרטיה, בניגוד למשטרים סמכותניים, מעבירה הרבה עוצמה לידיים של אנשים, ומכבדת את זכות הבחירה שלהם ואת השקפת עולמם. אך העוצמה והזכויות שהדמוקרטיה מעניקה דורשות מאנשים לגבות זאת באמצעות בגרות נפשית ותודעתית, ואחריות אישית וקולקטיבית.

על מנת לשמור על הזכות לחירות ולדמוקרטיה, נדרש להגן על הזכויות שהדמוקרטיה מקנה (גם למחריביה), ולהקפיד על החובות שהדמוקרטיה דורשת מכלל אזרחיה (וגם ממנהיגיה).

חובת ההגנה על הדמוקרטיה ועל ההליך הדמוקרטי – הוא ערך שחל על כל האנשים על פני כל הקשת הפוליטית, שמשתתפת במשחק הפוליטי.

מדינה השואפת להיות דמוקרטית, נדרשת לספק מרחב תומך לכלל אזרחיה, לוודא כי נבחרי הציבור עומדים בתנאי סף והם בעלי כישורים נפשיים ומקצועיים להנהיג, וכי הם אכן משרתים את הציבור ורואים את טובת הכלל על מנת שהרשויות השונות יפעלו ללא רבב ומתוך מצויינות.

על המדינה להתחייב להיות בית שמעניק תחושה של קבלה, שייכות וביטחון לכל תושביו, תוך התבססות על ערכים מובהקים הברורים לכולם וחלים על כולם.

בנוסף, על המדינה להתחייב לחנוך את כלל האזרחים להציב את הערכים הדמוקרטיים בראש סדרי העדיפויות, להעצים את האנשים, וליצור רגולציות שתכליתן ביסוס של תשתיות קהילתיות וחברתיות שיטפחו את התודעה, המחשבה והנפש של הציבור, כך שאנשים יחזיקו בסט ערכים המגן עליהם מפני סכנות חברתיות. זהו עידוד של חוסן תודעתי ורגשי, ועצמאות מחשבתית.

מדינות נדרשות להתמיד להתחדש ולהתפתח, לרענן דרכי חשיבה, רעיונות וערכים, וגם לקיים בקרה על מגמות הרסניות שפועלות בניגוד לערכים המוסכמים על כולם, על מנת ליצור דמוקרטיה ערה ופעילה, שיודעת להגן על עצמה.

כפי שהתפקיד של החברה האנושית או המדינות הוא לחנוך ולספק את הידע – כך התפקיד של אנשים הוא לקחת אחריות ולהיות מספיק חרוצים ותבוניים כדי ללמוד, להתפתח ולהיות ראויים לדמוקרטיה ולבחירה חופשית.

כאמור בתחילת הפרק הזה, גם לאזרחי המדינה ישנן חובות מוסריות, ביניהן, ליצור הסכמות ברורות שמהוות אמת משותפת שהיא מעל המגזרים השונים, להתעלות מעל זהותנות, להוקיר, לשמור ולגלות אחריות כלפי זכות הבחירה החופשית, לבחון את המוסכמות התרבותיות על בסיס מתמיד, להתמיד להתחדש, לרענן נהלים וערכים ולוודא כי אופייני ההתנהלות השונים אכן משרתים את החברה באופן המיטבי.

הרבה מהאנשים לא באמת לוקחים אחריות על הבחירה החופשית שלהם ועל סט הערכים שמניע אותם, והם פועלים באופן מוטה המושפע מהינדוס תודעה, מנטייה נפשית לפרוק מטענים שליליים, נפרדות, בורות, עצלות מנטלית, דעות קדומות, שמרנות, נוקשות ועוד. הפופוליזם מנצל את הנפש האנושית, ואת הנטייה לעצלות המחשבתית, ודורס ערכים ומוסר באמצעות הטמעה של מסרים שטוחים וקלים לעיכול שיוצרים השפעה מהירה על הרגשות והמחשבות.

אל מול הפופוליזם הגואה והכרסום בדמוקרטיות, עלינו להתאמץ להתפתח, להעמיק, להכיל חשיבה מורכבת ורגשות מורכבים – וליצור תיעדוף של ערכים דמוקרטיים, שמעניקים לנו את האפשרות ליצור בוחן מציאות ברור ובהיר ואומדן של מצבים, אנשים ואירועים, על פי אמות מידה ברורות. 

הדברים הרבה יותר קריטיים ודחופים ממה שנדמה לנו. 

עם תום המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21, אנחנו נדחפים כציוויליזציה לקחת אחריות על המציאות, להבין שאנחנו שותפים בעיצוב שלה, לטוב ולרע, ומתוך כך להתרחב תודעתית וערכית, כדי להציב סייגים לעצמנו מבלי שיצטרכו להציב סייגים בעבורנו.

אנחנו נמצאים בתקופת המעבר הגדול שיגדיר האם העולם שלנו ישאר עולם של בחירה חופשית, שבו יש לנו את הזכות לקחת חלק בעיצוב המציאות (באמצעות הדמוקרטיה), או שבהדרגה נעבור לעולם שבו אנחנו נשלטים, ונכפות עלינו דרכי התנהלות, מכיוון שלא השכלנו להיות ראויים לבחירה חופשית, והובלנו את עצמנו ל"מצב חירום" בו בלית ברירה החירות נשללת, כדי לעצור את הדהירה לתהום ואת ההרס העצמי.

קוד פתוח – התפתחות אישית כחלק ממכלול

אם הגעתם לכאן ואתם שואלים את עצמכם, מה זה אומר בפועל?

מהו הצעד הראשון שאפשר לעשות כעת כדי להחיל על עצמכם את הקונספט של ערכים אוניברסליים?

תוכלו להתחיל בהכלה של הרעיון שהאינטרסים האישיים שזורים באינטרסים הכוללניים. 

נסו לקיים תפישה מוסרית שמחזיקה את שתי נקודות המבט, האישית והכוללנית, ובהדרגה משלבת ביניהן, כך שאתם מתבוננים על הרצונות, המעשים, הבחירות, ההרגלים, והמחשבות שלכם – מתוך הבנה שהם משפיעים מאוד עליכם ועל חייכם, אבל גם משפיעים על הכלל, מאחר והפרט טמון בכלל, משפיע עליו ומושפע ממנו.

הסכימו לעבור מניכור לחיבור וקיימו הכרה בכך שאתם לא חיים בחלל ריק ואינכם לבד, אלא אתם מהווים חלק מקהילה, וממכלול אנושי.

זוהי הבנה משמעותית, מכיוון שהיא נוגעת במהות החיים, והופכת אותם מעיסוק מתמיד במילוי עצמי ומימוש עצמי, תוך תחושת בדידות, ניכור, הישרדות, תחרותיות ורדיפה אינסופית במנותק מהמכלול, לחיים שמחוברים להקשר הכולל שבתוכם הם מתקיימים.

זהו מעבר מפעולה בקוד סגור לפעולה בקוד פתוח, שבו אתם שואלים את עצמכם:

האם אני עסוק בעצמי כדי למלא כל הזמן את הבור הפנימי המתקיים בי?

האם אני מזוהה לחלוטין עם דעה פוליטית, אג'נדה, הדת, הלאום או הנטייה שלי, ממוקד רק בעצמי ואז אני בכלל לא רואה את האחרים?

האם אני מבין את הערכים הדמוקרטיים ואת המשחק הפוליטי שמחובר אליהם, ובוחר לכבד אותם?

האם אני מוקירה את הבחירה החופשית שלי, מסתכלת על סקאלת האפשרויות ויודעת לצמצם ולסייג אותה במודע, גם אם זה לא נוח לי?

הפדרציה האנושית

כקולקטיב אנושי  – אנו מצויים בצומת דרכים שיגדיר את ההמשך לבוא.

סרטים וספרים רבים, בתחום המדע הבדיוני, מתארים תרחישים של איום כוללני על כל יושבי כדור הארץ, כמו מגיפות מסתוריות, פלישות חוצנים, או אסונות טבע, שאל מולם האנושות מתאחדת במהירות רבה, זונחת את המאבקים הפנימיים לטובת מאבק גדול יותר על קיומה, נזכרת שכדור הארץ הוא הבית של כולנו ומתפקדת יחד כסופר-אורגניזם.

עם הגב לקיר, אין לנו ספק שנוכל לעשות זאת. אולם, למה שלא נעשה את זה מבלי שיש עלינו איום מבחוץ? 

למה שלא נבין שכולנו חלק מאותו מכלול ומאותה אחדות, כבר עכשיו?

מדוע שלא תצמח בעולם שלנו הנהגה אוניברסלית, שאינה מקומית או לוקאלית, אלא כזאת שיש בה כינוס והתגבשות של מנהיגים ממחוזות שונים לכדי מועצה אוניברסלית שמגדירה את הערכים האוניברסליים והגלובליים, יוצרת באופן ער ומודע היררכיה של ערכים ואמות מידה שמסייגים גורמים שפועלים בניגוד לערכי העל?

כדי שזה יקרה, לא חייב להיות איום חיצוני.

אם נתבונן על הכאוס שמתחולל כעת בעולם, ונרד לשורשו ועומקו, נראה שבבסיס הדברים מתקיים מאבק על משאבים, מאבק על אנרגיה ממקורות מתכלים ומלחמה על השליטה בה.

דיברתי על כך עם דר בפרק בפודקאסט שלנו מגשרים עולמות שעסק באנרגיה חופשית:

ביום שבו האנושות תפרוץ דרך בתחום האנרגיה, נוכל לייתר את השימוש בפחם, נפט וגז, וכל המפה העולמית תשתנה.

ביום שבו האנושות תפצח את הדרך ליצור אנרגיה חופשית – ואינני מדברת על אנרגית שמש או רוח, אלא על מקור אנרגיה שפועל על פי העיקרון של פרפרטום-מובילה (Perpetuum Mobile), והטכנולוגיה הזו תוצע לכולם בקוד פתוח, כל המציאות על פני האדמה תשתנה לחלוטין.

השינוי ינבע מכך שמדינות שמשתמשות בשליטה על משאבי האנרגיה ככוח פוליטי, ופועלות על פי סט ערכים ששייך לתחתית סולם הערכים, שאינו דמוקרטי או אוניברסלי, יפורקו מנשקן ומהיכולת להשפיע ולתמרן מהלכים גלובליים.

זאת תהיה קריסה של תאגידים, ממשלות צללים, ומדינות שבסולם הערכי נמצאות נמוך מאוד, אבל מחזיקות במשאבים אנרגטיים שמקנים להן כוח והשפעה.

האנושות נמצאת כיום במצב שבו במקום שתודעה וערכים גבוהים יהיו בקדמת הבמה, ועל פיהן תהיה חלוקת המשאבים, מה שמוביל זה חומר, כסף ושליטה על משאבים חומריים, כשפעמים רבות מי ששולט על חומר, כסף ומשאבים הם כאלו שהערכים שלהם הם ירודים ונמוכים.

כאנושות עלינו לשנות כיוון חשיבה, להפוך את הפירמידה שבה התודעה הקולקטיבית מעוצבת כעת על ידי בעלי אינטרסים שתודעתם ממוסכת והסולם הערכי שלהם ירוד, ולקיים מצב שבו התודעה, הרוח האוניברסלית, המוסר והערכים הגבוהים בסולם –  הם אלו שישפיעו על החומר ועל עיצוב המציאות.

יש לעשות זאת על ידי העדפה מובהקת ומתן קדימות מלאה לערכי יסוד בסיסיים שאמורים להתקיים בין אדם לאדם ובעבור כל אדם. 

אלו הם ערכים שאינם מגזריים אלא גלובליים ואוניברסליים, שעלינו להסכים עליהם כקולקטיב אנושי, ללא קשר לדת, לאום, גזע או מין – ואלו הם הערכים שמגדירים את היחסים שלנו בינינו לבין עצמנו כבני אדם, ונוגעים לשוויון זכויות, כבוד האדם וחירותו, יושרה, ניקיון כפיים, טוהר הכוונה ומאור פנים, ללא הבדל בין אדם לאדם ומתוך ההכרה שכולנו מאותו המקור.

עוד על מוסר וערכים במאה ה21 בפרק 4 בפודקאסט שלנו מגשרים עולמות: