|
Getting your Trinity Audio player ready...
|
בחברה בה אנו חיים, האדם הממוצע שרוי במרוץ על סופי אחר מוצרים, סטטוס ועמידה בסטנדרטים ונורמות, אשר מרחיקים אותו מעצמו ולא באמת גורמים לו לחוש מסופק או שלם.
רוב האנשים בטוחים שאם יחפשו בחוץ הצלחה, הישגים, אושר וסיפוק, הם ירגישו שלמות ומלאות.
ישנן גם מוסכמות קולקטיביות שמגדירות מה יספק תחושה של מימוש עצמי, מלאות ואושר:
אם תהיה לי מערכת יחסים, ארגיש מלאות עצמית, ערך עצמי, אהבה ואושר.
אם יהיו לי ילדים, ארגיש מימוש עצמי, תכלית, המשכיות ואהבה.
אם אתחבר לדת, ארגיש שלווה, שייכות, סדר, ודאות ומשמעות.
אם יהיה לי כסף, ארגיש ביטחון קיומי, אוכל לקנות את כל מה שארצה ואהיה מסופק ושמח.
אם אוכל אוכל טעים, ארגיש מלאות רגשית, סיפוק, שמחה ורוגע.
אם אצמד לזהות נורמטיבית ומקובלת, אעשה קריירה, אשיג סטטוס ומעמד ואעמוד בציפיות, ארגיש טוב, אהיה ראוי, בעל ערך ובטוח בעצמי.
ועוד…
בכך רוב האנשים מפספסים את העיקר, את המהות של כל העניין הזה שנקרא חיים, ונמצאים במרוץ מתמיד, שהמיקוד שלו הוא חיפוש בחוץ.
המירוץ
אפשר ללכת לאיבוד בחיפוש אינסופי בחוץ, אך גם אפשר ללכת לאיבוד בפניה פנימה אל תוך הנפש.
בפניה פנימה, אל תוך העצמי, טמונה האפשרות ללכת לאיבוד בסחרור על סופי של חיטוט בנפש, מיקוד בצרכי העצמי, שאף פעם אינו יודע שובע מתשומת הלב המופנית כלפיו.
חשוב לי להדגיש, כי אלו השרויים בהישרדות מתמדת, אינם באמת פנויים לעסוק בעצמם, מכיוון שהם נלחמים את מלחמת הקיום היומיומית שלהם. אך אלו הפנויים יותר לעסוק בעצמם אינם מבינים כי זהו רק שלב בדרך. רק מדרגה אחת מיני רבות.
העיסוק האובססיבי בעצמי, רווח מאוד בקרב רבים מאלו המגדירים עצמם כאנשים המודעים לעצמם, אשר בפועל אינם עוצרים את העיסוק המתמיד בעצמם כדי לתהות ולשאול: מה המהות של כל זה? מה השלב הבא? ולאן העיסוק בעצמי נועד להוביל…?
הדבר הופך להתנהלות ממכרת שמטפחת עיסוק ומיקוד בעצמי, במסווה של העצמה אישית ופיתוח עצמי, כאשר בפועל הנפש נותרת במעגל סגור של אגו חסר, המבקש להתמקד במילוי עצמי ועיסוק בעצמי, ללא כל תכלית טרנספורמטיבית, או ללא מעבר לשלב הבא.
התהליך אותו אני מתארת, הינו חלק בלתי נפרד מן החברה בה אנו חיים כיום, המקדשת את ההישגיות של האינדיבידואל, מטפחת תחרותיות, מצויינות וקידום אישי ומעודדת אנשים לעסוק בעצמם.
רבים מבקשים לחיות נכון ותרים אחר מודלים ל – well being.
הדבר עלול למקד את האדם באופייני התנהלות וסגנון חיים הנחשבים מתקדמים ונאורים, תורמים לגוף ולנפש ומקנים תחושה של ערך עצמי, כאשר בפועל, עיסוק שכזה נוגע בקליפה דקה של ההוויה האנושית, ואינו מחבר למהות ולמשמעות של החיים כאן על פני האדמה.
אם האדם אוכל בריא, עושה יוגה, קורא ומעשיר את הידע האישי, מגלה עניין בנושאים שנחשבים ראויים, מפתח את המודעות העצמית שלו, מקיים תרבות פנאי, אך בפועל עושה זאת, כי מה שמעניין אותו זה רק הוא עצמו והוא איננו רואה מעבר לזה, הרי שהעיסוק בעצמי מוביל למעגל סגור, שאין לו באמת סוף, והוא בולע ומרחיק מן המשמעות המזוקקת של החיים שלנו כאן על פני האדמה.
העיסוק המתמיד אך ורק בעצמי, בקרב אלו המגדירים עצמם אנשים מודעים, מלבד שהוא עלול לטפח אגוצנטריות במסווה של התפתחות אישית, גם משטח את האינטראקציות השונות שהאדם מקיים, כך שהן כולן עוברות דרך העדשה של מילוי העצמי, הגדרת העצמי כראוי ובעל ערך, וסיפוק העצמי באופן המעניק תחושה של רווחה ומשמעות.
בכך, במקום לנהל יחסי גומלין שיש בהם הדדיות אמיתית ואינטראקציה פשוטה טהורה עם העולם שבה תשומת הלב אינה רק על העצמי, מרודדים החיים לכדי אני ועצמי ותו לא.
אך החיים הם הרבה מעבר לכך…
משמעותם של חיים על פני האדמה
החיים שלנו הם מעשה מרקם מעודן המורכב ממערכות יחסים:
מערכת היחסים שלנו עם עצמנו,
עם האנשים הקרובים לנו,
עם העולם שהוא הבית שלנו.
דבר לא באמת חשוב מלבד האינטראקציות שאנו יוצרים, שבאמצעותן אנו יוצקים מהות ומשמעות לחיים כאן על פני האדמה.
אין שם באמת שום דבר בחוץ, מלבד מה שאנו מביאים, דרך האינטראקציות שלנו אל העולם שמקיף אותנו.
אנו יוצקים את עצמנו לכל אינטראקציה ובכך מעצבים אותה בדמותנו.
העולם שלנו הוא תוצר של האינטראקציות שאנחנו מקיימים.
ההכרה הזו יכולה להפחיד ולהרתיע, מכיוון שהיא דורשת אחריות ומעוררת את ההבנה שהעולם שאנו חיים בו עוצב על ידנו באמצעות האינטראקציה שיצרנו עימו, והוא השתקפות שלנו כפרטים וכמין אנושי.
האם זהו הפרצוף שלנו? עולם התלוי על בלימה, חולה במגפה, שרוי במשבר אקלים, משאביו הרוסים והוא מנוצל, רמוס, וזועק לעזרה?
האם זוהי דמותנו? דמות של שנאת חינם, פירוד, הליכה עדרית אחר נורמות ותכתיבים חברתיים, פחד ומילוי צרכים אנוכיים?
אם אין שום דבר בחוץ והעולם הוא השתקפות של האינטראקציות שאנו מקיימים, הרי שהעולם שבו אנו חיים כיום, מהווה מראה שחשוב שנסכים להתבונן בה, גם אם היא מעוררת רתיעה ופחד, מכיוון שבהתבוננות הזו טמונה הזדמנות.
ההבנה שאנו מעצבים את המציאות בדמותנו, יכולה לעורר הרבה תקווה כי היא מאפשרת להביא אל האינטראקציות השונות את המיטב שלנו: את האחריות, את האהבה, החסד, התבוניות, הנדיבות, החכמה, הטוהר, וכל שאר התכונות האנושיות שמשקפות את הטבע האלוהי של האדם.
כיצד ההתבוננות על האינטראקציות השונות יכולה לבוא לידי ביטוי ולהשפיע על חיינו?
יותר ויותר אנו נחשפים לאסונות אקולוגיים, למשבר האקלים, שטפונות והצפות, שריפות, סופות ובצורות, ותנאים סביבתיים וחברתיים, ההופכים להיות לא יציבים וקיצוניים.
בפועל, אינני מזהה נקיטת פעולות חירום, שנועדו ליצור באופן מיידי מזעור של הנזקים שיצרנו כציביליזציה, המכלה את הכוכב הזה, ולגבש תכנית חירום הנוקטת עמדה תקפה וחפה מאינטרסים.
תאגידים נצלניים ודורסניים לא הוצאו מחוץ לחוק, חברות היוצרות נזק חברתי ואקולוגי ממשיכות לפעול ללא הפרעה, וממשלות ממשיכות לשתף פעולה עם מוקדי כוח ובעלי הון המייצגים גזל וכילוי משאבים, הן ברמה החומרית והן ברמת שיעבוד רוחני ותודעתי של האנושות.
רבים מן האנשים מתנהלים ללא כל הבנה שאנחנו עומדים לפני אסון פלנטרי ותרבותי , אם לא נחשב מסלול מחדש ונשנה מיידית את הרגלי החיים וסגנון החיים.
הכל מתחיל ביכולת לפתוח את המוח האנושי לממדים חדשים של תודעה ותפישה, כך שמה שנחשב נורמטיבי לפני רגע, הופך לבלתי לגיטימי כאן ועכשיו, ונפלט מתוך תשתיות החברה האנושית.
ממדי התודעה של המוח האנושי הממוצע
המוח האנושי יכול לפעול בממדים שונים ורבים של תודעה ותפישה המשפיעים על האופן בו האדם אומד את עצמו ואת המציאות.
המוח האנושי הממוצע עסוק בסיפוק מיידי ודוחה כל מחשבה על התוצאות וההשלכות של הבחירות הנעשות בהווה.
הדבר נובע מתפישה הישרדותית וילדותית המעדיפה את המילוי העצמי המיידי על פני תכנון אחראי ומודע, הדורש מחשבה, משמעת ודחיית סיפוקים.
לכן, רוב הציבור מתנהל באופן שרירותי וחסר אחריות, תוך התעלמות מוחלטת מן התוצאות ארוכות הטווח של הבחירות שנעשות בהווה.
לדוגמא, העדפה לאכול מזון מתועש ומזיק והתעלמות כיצד הדבר ישפיע על הבריאות בגיל מתקדם ״כי זה רחוק״, כי ״עכשיו בא לי״ או, ״עכשיו לא בא לי להתאמץ״.
או ״טיגון״ של הגוף בשמש תוך התעלמות מן הנזקים ארוכי הטווח, כי זה רחוק והנזק אינו גלוי באופן המיידי.
או בחירה להשתמש בכלים חד פעמיים, כי ״אין לי כוח לרחוץ כלים כשאני מארח הרבה אנשים בסעודות החג״.
מה שאני מתארת לכם זה מוח הלכוד בשלושה ממדים, ממוקד בסיפוק מיידי, הישרדותי ואנוכי, ואינו מסוגל לזהות את הקשר שבין בחירה לתוצאות ולהשלכות שלה.
בפועל, זוהי התנהלות היוצרת פגיעה בעצמי ופעמים רבות גם פגיעה בכלל.
ישנם גם כאלה שהמוח שלהם מסוגל לזהות את הקשר שבין בחירות לתוצאות ולהשלכות שלהן ולעקוב אחר מגמות לאורך זמן.
זהו מוח הפועל בתפישה של ארבעה ממדים ורואה תהליכים ארוכי טווח.
אבל כאן נכנס אלמנט הבחירה:
מה אני בוחר לעשות עם הידיעה של התוצאות וההשלכות של המעשים שלי?
האם אני בוחר לצאת מאזורי הנוחות שלי גם אם התוצאות עדיין לא גלוית לעין באופן מיידי? האם אני בוחר לשנות את אורח החיים שלי, גם אם זה אומר לפעול בניגוד למסורות ולנורמות? האם אני עושה זאת למען עצמי? האם אני רואה את הקשר לקהילה, לחברה ולעולם?
האם אני בוחר להתעלם גם כשהתוצאות וההשלכות כבר גלויות ונוכחות במציאות?
האם אני רואה מעבר לסיפוק צרכי העצמי האנוכי? מעבר לנוחות המיידית והאישית?
הגיע הזמן לצאת מהמרוץ ולעבור לשלב הבא
בחברה בת ימינו רוב האנשים עסוקים בעצמם.
גם הרבה מן הגישות המציעות התפתחות תודעתית, מודעותית ורוחנית, עסוקות בהעצמת האינדיבידואל, ומטפחות פעמים רבות עיסוק אגוצנטרי על-סופי בעצמי מבלי להביא את ההבנה שאין טעם בעיסוק בהעצמה אישית, מוטיבציה, אימון אישי, טרנספורמציה, התפתחות, העצמה אישית וכדומה, אם הדבר לא מוביל לשלב הבא שבו העצמי רואה את עצמו חלק מן הכלל, ומתעורר בו הרצון להעניק ולתרום לכלל: להעניק לקהילה, לחברה, לעולם ולקחת אחריות בעיצוב המציאות המשותפת.
מעבר לשלב של העיסוק באינדיבידואל והעצמתו, קיים שלב נוסף, המבטא את המדרגה האבולוציונית הבאה של ההוויה האנושית. זהו שלב שבו נולדת ההכרה כי כולנו מחוברים אחד לשני, איננו נפרדים זה מזה, אלא קשורים בקשר עמוק שבו הכל שזור בכל.
זוהי הכרה כי מה שחשוב ומהותי אלו הן האינטראקציות והקשרים שאנו רוקמים עם אנשים אחרים, עם הקהילה בה אנו חיים, עם הסביבה והעולם, החי והטבע, עם האנושות, עם הקוסמוס.
בשלב הזה המוח נפתח לתפישה של חמישה ממדים, והאדם מתחיל לקיים חיים שבהם הוא ער לתהליכים ארוכי טווח, ולקשר שבין הבחירות שלו להשפעה שלהן על העצמי ועל הכלל, וגם לוקח אחריות ונוקט יוזמה, מתוך ההכרה שאנחנו מעצבים את המציאות בה אנו חיים.
פנינו לאן?
המציאות בה אנו חיים כיום, הינה תוצר של תנועה במעגל סגור של עיסוק אובססיבי בעצמי אנוכי ובסיפוק צרכי האינדיבידואל, והיעדר תנועה אל השלב הבא, שבו האינדיבידואל התבוני והער לוקח אחריות ורותם את עוצמתו לשיפור של המציאות המשותפת, ולתיקון הנזקים שיצרנו כציביליזציה.
התוצאות וההשלכות האיומות של הבחירות שיצרנו עד כה הופכות גלויות יותר ויותר, אבל רבים עדיין מעדיפים להתעלם, לעצום עיניים, לסגור את הלב ולהמשיך כרגיל, כי עדיין אפשר להתעלם, כי עדיין אפשר להישאר באזורי הנוחות ולעסוק בטפל.
אך לא לאורך זמן, כי הכל רק ילך ויקצין.
תהליך השינוי של התפישה והפתיחה של המוח האנושי כלפי הממדים הנוספים אותם תיארתי, הינו אקוטי להמשך דרכינו כאנושות, וליכולת שלנו לעצור, לעשות חשבון נפש, לבחור מנהיגים המסוגלים להתבונן על תהליכים מנקודת המבט המזהה בחירות, תוצאות והשלכות ברמה כוללת, ולתמוך שינוי מן היסוד של כלל תחומי החיים, כאן ועכשיו.
עכשיו זה הזמן לבחור בחירות ראויות, כך שהתוצאות וההשלכות יובילו אל עתיד טוב יותר ובר קיימא.
היכולת לבחור בבחירה חופשית הינה זכות אדירה שהאנושות ניצלה לרעה לאורך עידן שלם. התוצאות גלויות לנגד עינינו, ומעמידות אותנו בצומת דרכים: האם נצמח, נתפקח ונלמד לעשות שימוש תבוני בבחירה החופשית, מתוך אחריות ובגרות, או שנהפוך לחברה הנשלטת על ידי ממשלות ותאגידים, שבה כל תחומי החיים מנוטרים ומהונדסים, ובחירה חופשית לא מתקיימת.
אנו מעצבים את המציאות בדמותנו. כאשר נקרין על המציאות את הטבע האלוהי שלנו, באמצעות בחירות אחראיות וערות, נבסס כאן גן עדן עלי אדמות.
מה שניצור הוא שיהיה.
