אני כותבת אליכם בלב כואב ועצוב על המאורעות המטלטלים והקשים שקרו וממשיכים לקרות בישראל. מעגל האלימות והשנאה שמזין את עצמו, המציאות בישראל שמזה תקופה הולכת ומקצינה, המאבק על הישות הישראלית, על העתיד והזהות שלנו כמדינה וכבני אדם.
לאורך תקופה ארוכה חווינו בישראל דעיכה מתמשכת ומסוכנת, שכילתה אותנו מבפנים ולוותה במאבקים פנימיים. על הדעיכה הזו כתבתי רבות, והיא נובעת מנפילה ערכית ותודעתית ומתן במה לכוחות קיצוניים, שאינם כשירים להנהיג להוביל ולחסות על אומה ועל אנשים.
מנקודת המבט שלי, שנאת חינם, אלימות, הדרה, כפייה ואפליה, שמייצגים פופוליזם ואובדן דרך, משולים לתהליך גסיסה מתמשך שרבים אינם מודעים לו, ולא פעם כתבתי על כך שאנחנו שרויים בכילוי עצמי שעלול לאיים על עתידנו.
האירועים השליליים והעצובים המתרחשים, הם כעין פעולת החייאה, כואבת, אלימה, מטלטלת, שדוחפת אותנו להתעורר וליצור חשבון נפש, עם הגב לקיר, בהרבה כאב אישי וקולקטיבי, ותחת איום קיומי, המזמין אותנו לבחור בחיים ולבחור להיות בראש ובראשונה בני אדם שוחרי חיים.
הבחירה בחיים, היא בחירה להוקיע את כל מה שיש בו התלהמות, פילוג, הסתה, שנאת חינם, ואלימות, שטיבם לבעבע ולהתגבר בתקופות של קושי ואיום קיומי.
חשוב לי להדגיש, כי כאשר מתקיים איום על קיומנו, עלינו לפעול בתוקף על מנת להתגבר על אלו המבקשים לפגוע בנו, אך אל לנו לעשות זאת במחיר של פנייה כנגד הערכים המחזיקים את המרקם החברתי שלנו.
עלינו לעשות זאת תוך שמירה על צלם אנוש, ערכים, וכבוד לחיים כי אם לא נעשה זאת, נאבד את עצמנו בניסיון להגן על עצמנו.
המשמעות של לבחור בחיים, היא לבחור בכל מה שמייצג את תכלית הקיום והחיים שלנו כאן על פני האדמה. זה אומר, גם בתוך זעזוע וטלטלה, לזכור מי אנחנו, לא לאבד את הדרך ולבחור בערכים אוניברסליים וחיבור בין בני אדם. זהו חיבור שבבסיסו היכולת לכונן שלום פנימי בקרבנו כעם ולשקף את הניצוץ האלוהי שטמון בכל בני האדם.
ישראל בתקופת המעבר הגדול
הכאב שחווה ישראל באופן קולקטיבי הוא עמוק. הזוועות, המפלצתיוּת, הסדיזם, ממדי השנאה והאלימות, הם לא נתפשים. הם מעוררים תחושה עמוקה של אבל, אמפתיה וגם עצב תהומי.
תחושת העצב והכאב מתגברת עוד יותר לנוכח ההתנהלות האטומה והשרירותית של הממשלה המקולקלת שמנהיגה את המדינה כעת.
זוהי ממשלה שמייצגת את ההיפך הגמור ממנהיגות, חסות או אחריות, ממשלה נטולת ערכים או חזון אמיתי, שהעומד בראשה יזכר לדיראון עולם וכך גם כל מי שאיפשר – ומאפשר לו גם כעת – להמשיך ולהוביל.
אני מקווה בכל ליבי, שנשכיל כאומה להוקיע את הקיצוניות, ההתלהמות, ושנאת החינם, שגם כעת, בתוך כל הכאוס, ממשיכים לבעבע ולזרוע הרס פנימי, ליצור קרעים במירקם החברתי וחמור מכל אלה, להשחית כל חלקה טובה במוסר ובערכים שאמורים היו להיות נקודת החוזקה שלנו בתוך משפחת העמים.
כאומה – אנחנו נדרשים ללמוד ולהבחין בין טוב ורע, מוסרי ובלתי מוסרי, וגם להתבונן על בחירות תוצאות וההשלכות שלהן, מתוך מסוגלות כנה לקחת אחריות ולשנות כיוון.
רבים, איפשרו לממשלת החידלון הזו להתקיים, כי הם העדיפו את הביטחון האישי על פני ערכים ומוסר וחזון. כעת, המציאות מראה לנו כי אם מוותרים על ערכים, ובוחרים אנשים מקולקלים שמנרמלים שחיתות ואובדן דרך – הדבר מוביל לקריסה לא רק של התשתיות החברתיות והמדיניות אלא גם לאובדן הביטחון האישי ולפגיעה בנו.
הכתובת על הקיר, והיא קוראת לנו לחשב מסלול מחדש, לסלק את הקיצוניות מתוכנו, לא לתת לקיצוניות והתלהמות במה או מקום, וליצור יחדיו קמפיין ענק שתכליתו שיבה לערכים, למוסר, ליושרה ולערבות הדדית, שיש בה כבוד לאדם באשר הוא אדם, ויכולת להפעיל עוצמה תקפה תוך שימור צלם אנוש ומוסריות.
*
אין שום נרטיב, ואין שום מטרה בעולם שיכולה להצדיק מעשי זוועה של טרור.
כואב לי על הבחירה האוטומטית של הפוליטיקאים לעשות עוד מאותו הדבר. על ההתעלמות המנותקת והשרירותית מן השבויים והחטופים וממשפחותיהם – ועל הדהרה להגיב על אלימות נטולת ההבחנה שהתרחשה כלפינו, באלימות נטולת הבחנה כלפי האוכלוסייה האזרחית בעזה, ששבויה גם היא בידי מרצחי החמאס.
איך יכול להיות שעדיין אנחנו שומעים קולות בישראל, שדורסים באלימות קשה את אלו שמרחמים על נשים וילדים גם בעזה? איך יכול להיות שאיננו מוקיעים ומקיאים מתוכנו כחברה, את אלו שמזהמים את התודעה ואת המוסר והערכים שאמורים להיות נר לרגלינו.
במקום לעצור לחשבון נפש, לסלק מחיינו ראשית את ההנהגה הכושלת ולהפנות את משאבינו להצלה, חילוץ שיקום, ריפוי וניסיון לחשוב מחוץ למעגל הסגור, שיוביל לסיומו של מעגל הדמים – אנחנו עדיין עסוקים במחלוקות פנימיות שעושות מקום לאלו שבקיצוניות שלהם איפשרו לממשלת המחדל והשחיתות הזו להתקיים ולשמר את מעמדה לאורך שנים תוך החרבה וכתישה עד דק של התשתיות החברתיות והמדיניות.
כשאנחנו אלימים ומתלהמים – אנחנו חלשים!
כשאנחנו מוסריים ומחושבים – אנחנו עוצמתיים!
ככה פשוט.
מה שעוד מציף את ליבי בעצב עמוק זה המיסוך האנושי הבינלאומי, והמיסוך שקיים גם בקרב ערביי ישראל והשטחים. על כך שכל הזוועה הזו, על התיאורים הגרפיים, הצילומים המזעזעים והפשעים נגד האנושות שבוצעו על-ידי החמאס, אינם מספיקים כדי לעורר ולטלטל חלקים מסויימים בדעת הקהל העולמית, בדעת הקהל בעולם הערבי וגם בקרב ערביי ישראל.
אני נדהמת לראות שגם עכשיו, אחרי כל מה שלמדנו ועברנו כמין אנושי, ישנם אזורים בעולם שבהם מצדיקים את הפעולות הללו, בשם מלחמה, כביכול, של מיעוט מסוים על החופש שלו.
אני רואה בזעזוע כיצד ישנם עדיין גורמים רבים בעולם, ביניהם חוגים שמכנים עצמם ״ליברליים״ ו״נאורים״, שמצדיקים את פעולת החמאס, ונצמדים לנרטיב של ״הגנה על החלשים״ מבלי לשאול מי הם ״החלשים״ הללו ומה הם מייצגים.
אתה יכול להיות ״חלש״ או ״אנדרדוג״ ועדיין לייצג רעיונות איומים וקיצוניים. אתה יכול להיות "חלש" או ״אנדרדוג״ ועדיין לבצע פשעים כנגד כל אמת מידה מוסרית ואנושית.
כוחות קיצוניים אלימים, שיש להם השקפה פונדמנטליסטית, אינם באמת מייצגים את הרצון לחופש. אלה כוחות אלימים, שטוב שישארו חלשים עד שיתפוגגו ויעלמו, לא משנה היכן הם מתקיימים בארץ או בעולם.
עלינו לעשות זאת תוך שמירה על צלם אנוש, ערכים, וכבוד לחיים כי אם לא נעשה זאת, נאבד את עצמנו בניסיון להגן על עצמנו.
הזוי לראות עד כמה התודעה האנושית מוזנת מבליל מידע, כמויות של דיס-אינפורמציה, פייק ניוז ומלחמה על התודעה, מבלי שאנשים יודעים לחשוב בצורה ביקורתית, לשאול שאלות תבוניות ואינטליגנטיות.
הרבה אנשים פשוט נוהים אחר מידע מסולף ומאמצים נרטיב של צד מסוים מבלי להעמיק, לבדוק, או אפילו לדעת שהם בוחרים פעמים רבות להיות פרקליטו של השטן, כאשר מה שיכול היה לסייע להם להישאר צלולים ובהירים, בצד הנכון של עיצוב ההיסטוריה – הוא נאמנות פשוטה לקודים אתיים ולערכים אוניברסליים.
כדי להתקיים בתקופה הקיצונית והאינטנסיבית שבה אנו חיים, לה אני קוראת תקופת ״המעבר הגדול״ – נדרש להחזיק בקוד מוסרי ברור ובלתי מתפשר, שמהווה קונסטרוקציה מנטלית שמאפשרת לשמר בוחן מציאות ברור.
הקוד המוסרי עליו אני מדברת מאפשר לראות את הדברים בבהירות, ולהוקיע אלימות כנגד חפים מפשע באשר הם. הקוד המוסרי הברור הזה מאפשר פעולה תקיפה כנגד כל מי שמביע תמיכה בפשעים כנגד האנושות, כמו אלו שפשעו אנשי החמאס.
המציאות אינה מוחלטת, אלא מורכבת. על מנת להבין מאורעות ומהלכים מורכבים חשוב לדחות בשאט נפש פופוליזם, שמעצב נרטיבים שמטשטשים (ומטמטמים) את היכולת לחשוב באופן עצמאי ויוצרים חברה של אנשים רפי שכל ובורים שנוקטים עמדה מבלי שהם מבינים את המורכבות של המציאות.
היכולת להתבונן על מציאות מורכבת ולמצוא את הדרך בתוך עידן הפוסט אמת נובעת ממחויבות לאמות מידה בסיסיות. אמות המידה עליהן אני מדברת, נועדו להגן על בני האנוש מפני אובדן צלם אנוש. אלו אמות מידה אוניברסליות שיש בהן אבחנה בין טוב ורע ואמפתיה אנושית בסיסית, שהיא יותר חזקה מכל דעה פוליטית וחברתית תרבותית.
ערכים אוניברסליים של כבוד לאדם באשר הוא אדם, חופש, שוויון זכויות וגם מחויבות לא לפגוע, להתעלל, ולבזות את האחר, בכוונת זדון שיש בה אכזריות של אדם לאדם.
אין שום נרטיב, ואין שום מטרה בעולם שיכולה להצדיק מעשי זוועה של טרור.
החמאס וארגוני הטרור מייצגים אנשים שאיבדו את הדרך, נותקו מן האנושיות שלהם ומן המקור שלהם ושרויים בתעתוע עמוק, מוטציה של התודעה והנפש, שפועלות באופן הפוך לחלוטין לטבע האנושי והקוסמי של האדם.
לא עוד
זה הזמן להסתכל לאמת בעיניים, כי מה שקורה בישראל משפיע על כל העולם. תמיד זה היה ככה, תמיד זה יהיה ככה. מיקרו ומקרו. טרור אכזרי, סדיסטי, פגיעה בחפים מפשע בצורה איומה – לא באים בחשבון בשום צורה.
לא תהיה לנו זכות קיום כבני אנוש, כאנושות, אם לא נשכיל להוקיע את כל מה שפועל בניגוד לערכים אוניברסליים ולכבד אדם באשר הוא אדם.
אנחנו חייבים להוקיע מקרבנו ארגוני טרור.
אנחנו חייבים להגיד די ולא עוד.
לא לתרץ, לא להצדיק.
צריך להסכים להסתכל לאמת בעיניים ולא לתת לפייק ניוז ותעמולה להונות אותנו. מי שראה את התמונות, ומי שראה את הסרטים לא יכול להתכחש לאמת ולא יכול להישאר אדיש.
זה הזמן לחשבון נפש ולמנהיגות חדשה הן בישראל והן בקרב הפלסטינים.
לפלסטינים, אני באה ואומרת: במקום להגדיר ימי זעם ולהפנות את האנרגיה שלכם להרס, חורבן, שנאה ופונדמנטליזם דתי קיצוני, בחרו להוקיע מתוככם את ארגוני הטרור והפנו את התקציבים שמועברים אליכם כדי להתחדש, לבנות ולשגשג. קבלו את הידיים המושטות אליכם כדי לבחור בדרך של בנייה שיתוף פעולה ואהבה במקום בדרך של מלחמה ושנאה.
לאחיי ואחיותיי הישראלים, בואו נחזיק ידיים, בואו נתאושש, בואו נעבור דרך הכאב האיום והנורא, בואו נעשה חשבון נפש, ובואו נבחר לעצמנו מנהיגות חדשה שיכולה להוביל אותנו מחוץ למעגל הסגור של עוד ועוד מאותו הדבר.
הביטחון שלנו מתחיל בחוסן פנימי, בהיעדר התפשרות על הערכים שלנו, וביכולת להגן על עצמנו ולהילחם על הקיום שלנו מבלי לאבד צלם אנוש.
חייבים להתבונן על הדברים, הכתובת כתובה על הקיר.
והיא מזמינה את הקהילה האנושית האוניברסלית להכריז: לא עוד.
כולנו מאותו המקור, בני משפחת האדם.
מרחב מוגן משליטה תודעתית
האירועים מערערים את תחושת הביטחון הקיומי ומציפים הרבה כאב ופחד וכל אלה מתגברים עוד יותר, עקב הערפול על חלק מן האירועים וההעברה של מידע בערוצים שעוקפים את ערוצי המיינסטרים שעליהם חל איפול ואיסור פרסום.
חלק מן המידע מביא אמת מטלטלת, וחלק מן המידע שמופץ הוא מגמתי והוא חלק ממלחמה על התודעה שנועדה להחליש אותנו ולפגוע בחוסן הנפשי, התודעתי והרגשי.
חוסר הוודאות, הפחד, תחושת האיום הקיומי, מטלטלים את הנפש ובכך עלולים ליצור ״מחול שדים״ רגשי ומחשבתי. לכן, ממש חשוב למנן ולסנן את המידע שאתם צורכים, לבחור במודע לאזן את הרגש ולהשקיט את המחשבה, ובכך להיות עוגנים של איזון המסייעים לקהילה ולחברה שכולנו חלק ממנה.
בתקופה הזו ובכלל במציאות שבה אנו חיים, חשוב למקד את תשומת הלב בכל מה שמאפשר יציבות נפשית וחוסן רגשי ורוחני, מכיוון שכאשר אנחנו יציבים נפשית, מחוברים רוחנית ומקיימים בהירות מחשבתית ורגשית, ניתן לנו לחסות על אחרים וליצור רשת אנושית, שחוסנה ויציבותה יוצרים השראה על האחרים ומשפיעים על המציאות.
מיד עם פרוץ האירועים כינסתי את צוות מרכז לוהאריה ויצרנו תכנית מסודרת של פעילויות תמיכה, הכוללת ערוצים שונים ומגוונים, שתכליתם לאזן, לתמוך, להעניק פרספקטיבה וליצור אלטרנטיבה זמינה בעבור כל מי שזקוק לכך.
כל הפעילויות והתכנים נמצאים כאן באתר באיזור שקראנו לו מרחב מוגן.
אני מזמינה אתכם להמשיך לעקוב, להתתחבר, להתעצם ולהעצים.
שלכם באהבה רצון והמון המון נחישות,
לוהאריה