|
Getting your Trinity Audio player ready...
|
פרק שישי בסדרת מאווררים את הנפש
בפרק הקודם בסדרת מאווררים את הנפש דיברתי איתכם על היכולת לשחרר קנאה ולחולל פיוס, ועל הקשר בין קנאה לבין חיבור לעצמי האותנטי.
בפרק הזה נמשיך ונדבר על המעצורים שמעכבים אותנו, ושאותם נדרש להסכים לשחרר על מנת ליצור התחלות חדשות ולנוע קדימה בנתיב החיים.
אצל רבים, מעצור שכזה הוא פגיעוּת נפשית, שיוצרת חוויה של נפרדות וניכור. פגיעות מעכבת תהליכים של טרנספורמציה, צמיחה וריפוי רגשי. בכך, היא מונעת מאנשים רבים לנוע עם הפנים קדימה, אל עבר העתיד שאותו הם רוצים להגשים.
כדי להבין לעומק את הביטויים השונים של הפגיעות הנפשית, נסו לשאול את עצמכם: כאשר אתם חושבים על המילה פגיעות איזו אסוציאציה עולה בכם? איזה טיפוס מצטייר בעיני רוחכם?
רבים מכם יעלו בעיני רוחם דמות אנושית חלשה, מעודנת, פסיבית או שברירית. אך האם זה באמת כך? או שיכול להיות שמאחורי מסך הפגיעות מסתתר משהו אחר לגמרי?
לפני שאמשיך ואפרוש בפניכם את מה שעומד מאחורי התנהלות נפשית שיטתית שיש בה פגיעות, חשוב לי שניצור ביחד את האבחנה בין פגיעוּת לבין חשיפוּת, שהן שתי תכונות שונות לחלוטין.
האבחנה הזו תסייע לנו לזהות מהי פגיעות, להסיר את המסך מעליה, להתבונן ולהבין את המנגנונים הנפשיים שעומדים מאחוריה.
ההבדל בין פגיעוּת לחשיפוּת
בחשיפות מתקיימת המוכנות לצאת אל העולם ואל מערכות יחסים, ללא מערכות הגנה, בלב פתוח ומתוך מוכנות והתמסרות לגשת אל כל סיטואציה ללא מטעני עבר, מתוך פתיחות, גמישות, אמון ונדיבות.
אדם המצוי בחשיפות, הוא אדם המכיר בעוצמה שלו, מקיים כנות כלפי עצמו ומנהל תקשורת ישירה ושקופה עם אנשים אחרים, שבה הוא מביע את רגשותיו ומחשבותיו באופן בהיר, ישיר ונטול מערכות הסתרה, ועושה זאת מתוך אחריות ובגרות.
פגיעות, לעומת זאת, היא מצב נפשי שבו אדם מרגיש שהוא מותקף על ידי סביבתו ועל ידי המציאות, ורואה את עצמו כקורבן שחווה פגיעה. מתוך כך, אדם המצוי בפגיעות חש כאב, עלבון, סבל ויכול לחוות טראומה. כתוצאה מכל אלו – הוא מתבצר תחת שכבות של הגנה, שנועדו להפריד אותו מהסביבה ומהמציאות ולהגן עליו מפני פגיעה נוספת.
שכבות ההגנה והמיסוך של אדם המצוי בפגיעות, מבודדות אותו מסביבתו, ויוצרת חוויה של ניכור, נפרדות, זרות והתבדלות, אשר מובילה לבדידות, שמעצימה את הכאב הרגשי, הסבל והחשדנות, במעגל סגור שרק מגביר את הפגיעות עוד ועוד.
אדם השרוי בפגיעות נאחז במשקעי העבר, מתקשה להיות כן עם עצמו או עם האחרים, לרוב יהיה פתלתל וימנע מלקחת אחריות על עולמו הפנימי ועל מערכות היחסים שהוא מקיים אל מול עצמו ואל מול האחרים.
אם נסכם את האבחנה שבין חשיפות לפגיעות, יהיה לכם קל לזהות את ההבדל ביניהן על ידי בחינה: האם האדם מצוי בניכור או בחיבור? האם הוא נמנע ומתבצר, או מתמסר ומאפשר?
אזהרת מסע
בטרם אמשיך לעסוק בנושא הפגיעות, אבקש מכם לקרוא את הדברים ברגישות, ומתוך הכרה בכך שאין בדברים שאתם קוראים שפיטה את האנשים שהפגיעות היא טבע שני להם, ובכך שהדברים מובאים מתוך רצון לסייע ולהעניק כלים להתמודד עם פגיעות ולשחרר אותה.
בפסקאות הבאות, אפרוש בפניכם את המנגנון הנפשי של הפגיעות, ואביא הבנות על מה שעומד מאחורי המנגנון של הפגיעות הנפשית.
חשוב לי להדגיש, כי אם קיימת בכם באופן שיטתי פגיעות – כדאי לכם להסכים ולשחרר אותה, מכיוון שבראש ובראשונה היא פוגעת בכם.
מסכימים להמשיך איתי?
אחרי שהבנו את ההבדל בינה לבין חשיפות, בואו נעמיק במנגנון של הפגיעות הנפשית.
מה נמצא בבסיס הפגיעות?
הפגיעות כשמה כן היא – פוגעת.
אדם שמצוי במצב נפשי של פגיעות, פוגע בעצמו, באיכות חייו, במערכות היחסים שלו, ויתרה מזאת, פוגע גם באחרים.
עד כה הבנו כי חולשה, עידון, פסיביות או שבריריות, הן רק ״תחפושות״ של הפגיעות, אך בפועל אלו איכויות שלא באמת מבטאות פגיעות.
אם כך – מה עומד בבסיסה של הפגיעות? מה נגלה אם נסיר את המסך מעל לפגיעות?
התשובה לכך היא שלמעשה, פגיעות נובעת מאיכויות נפשיות של שליטה, נוקשות, קיבעון והיאחזות בעבר, כמו גם התמכרות לקורבנות, והיעדר מוכנות לקחת אחריות אמיתית על המציאות הפנימית והחיצונית.
פגיעות מעבירה את נקודת המיקוד של האדם כלפי חוץ, אל מישהו אחר שהוא ה-״פוגע״, ומגדירה את מערכת היחסים מול אחרים, כמערכת יחסים שיש בה שני מחנות או שני צדדים, המנהלים ביניהם מאבק מודע או בלתי-מודע שיש בו ״פוגע״ ו-״נפגע״, "טובים" ו"רעים".
אדם המקיים פגיעות, מעביר את נקודת המיקוד שלו אל האחרים, שהם אלו הפוגעים בו, ולמעשה מעביר את האחריות ממנו והלאה.
איך נשמע הדיאלוג הפנימי של אדם המקיים בתוכו פגיעות? בערך כך: ״הם פגעו בי, הם מכאיבים לי, הם לא בסדר, הם אשמים בכאב ובעלבון שאני חש…״ ועוד.
הדיאלוג הזה מפריד את האדם מן הסביבה שלו, מבצר אותו תחת שכבות של מערכות הגנה ויוצר מחנות של ״אני״ ו-״הם״. ההפרדה הזו לרוב מלווה בצדקנות, האשמה, שפיטה וקטלוג את האחרים כ-״לא בסדר״, ולמעשה יוצרת ניכור וריחוק של האדם מעצמו ומסביבתו. הריחוק מבודד את האדם, המבוצר בפגיעותו, ומוביל להיעדר תקשורת. בכך האדם למעשה בולם כל אפשרות לקבל מראה מקום או סיוע מהסביבה המקיפה אותו.
ההתבצרות המתוארת, משאירה את האדם מכונס בפגיעותו, בתוך מרחב נפשי מצומצם שכביכול ״שומר״ עליו מפני פגיעה, אך בפועל פוגע בו ומונע ממנו להשתחרר מכבלי הפגיעות. המרחב הנפשי המסוגר והמצומצם לא מאפשר לאדם לצמוח אל מדרגה חדשה של אומדן עצמי, אחריות, כנות והתפתחות, המולידים עוצמה.
הניכור, הבידול, ההפרדה והחלוקה למחנות של ״אני״ ו-״הם״, מונעים מהאדם לקיים מודעות עצמית שיכולה לקדם ולפתח אותו, לאפשר לו להתפקח מפגיעותו ולקבל פרספקטיבה בהירה על עצמו ועל הכוחות הנפשיים המפעילים אותו.
בכך מרחיקה הפגיעות את האדם מן היכולת לנהל עם עצמו דיאלוג כן וער, שמאפשר לו לקיים אומדן עצמי בהיר, גם אם הדבר כואב או לא נעים, ולקחת באופן פרואקטיבי אחריות על עצמו ועל האופן בו הוא מנהל את חייו.
לא פעם כתבתי על כך, שאחד האתגרים הגדולים של האנושות מאז ומתמיד, טמון ביכולת לעבור ממצב של ניכור למצב של חיבור.
אדם שמצוי במצב נפשי של פגיעות, פוגע בעצמו, באיכות חייו, במערכות היחסים שלו, ויתרה מזאת – פוגע גם באחרים.
המעבר מניכור לחיבור, נובע מן ההכרה כי איננו נפרדים זה מזה וכי לא באנו לאיים זה על זה, או לפגוע אחד בשני. זוהי הכרה כי כולנו מהווים חלק מאותו מכלול ולמעשה יכולים ואף נועדנו, להפרות זה את זה, לחלוק חוויות משותפות ונקודות מבט מגוונות. נועדנו ליצור הדדיות שיש בה יחסי גומלין, ערבות הדדית ותמיכה, גם אם ישנן מחלוקות, וגם אם תוך כדי תהליכי חיים פגענו זה בזה, ביודעין או שלא ביודעין.
היכולת לעבור מניכור לחיבור, טמונה בבחירה לשחרר פגיעות וטינה,לא לנטור או לשמור בבטן, אלא לסלוח ולאחוז ידיים, ותמיד להעדיף דיאלוג ותקשורת שיש בהם יישור הדורים, תיאום ציפיות ושיתוף כן של רגשות ומחשבות, בין אם הם חיוביים או שליליים.
הבחירה לפעול בצורה הזו, מאפשרת לנו לרקום רשת של מה שאני קוראת לו קשרים-חיים, שבאמצעותם אנחנו מכירים ברצון הטוב אחד של השני, מעצימים זה את זה ואת חווית השייכות והביטחון, מתוך מוכנות להתמודד ביחד עם אתגרי החיים.
פגיעות כמכשיר לשליטה באחרים
כאשר אדם מצוי במצב של פגיעות, הוא תופש את עצמו כחלש. זוהי תחושה אשלייתית, שמרחיקה את האדם מן העוצמה שלו ומובילה אותו להשתמש בפגיעות על מנת לגייס שליטה וכוח.
איך זה נעשה בפועל?
הפגיעות מובילה לתנועה כוחנית, שבה האדם מתמרן את האחרים באמצעות פגיעותו, וקובע כיצד יראה הדיאלוג עימם, תוך הימנעות מעיסוק באזורים כואבים שלא נוח לו להתבונן עליהם או לדבר עליהם.
באמצעות מנגנון הפגיעות, האדם למעשה שולט באופן שבו יתנהלו מערכות היחסים שלו והוא ״מאלף״ בהדרגה את הסובבים אותו לנהוג כלפיו בהימנעות ורתיעה. ההתנהלות הזו מנציחה את ההתבצרות של האדם באזורי הנוחות שמתווה האגו שלו ואת ההימנעות שלו מתנועה שיש בה שינוי והתפתחות.
כך, באמצעות פגיעותו, האדם שולט ביחסים שלו עם הסביבה ומתמרן את האחרים לנהוג באופן המשרת את האגו שלו ואת ההתבצרות שלו במצב של פגיעות וקורבנות.
כיצד זה קורה?
כאשר האדם מגיב פעם אחר פעם בפגיעות, עלבון, החמצת פנים, האשמה את האחרים בכך שהם מעוררים בו מצוקה או כאב, הוא יוצר על בסיס קבוע דיס-הרמוניה בתקשורת עימו אשר אינה נעימה לסביבתו. כאשר הדינמיקה הזו חוזרת על עצמה, היא מרחיקה בהדרגה את האחרים ממנו, ומעוררת בהם רתיעה ממנו וממערכת התגובות שהוא יוצר ומופנית כלפיהם.
בכך ״מאולפים״ האחרים להימנע מתקשורת ישירה וכנה היוצרת ״פגיעה״, האדם פוטר את עצמו מדיאלוג שקוף ממנו הוא רוצה להימנע ובולם כל אפשרות להפריה הדדית, התפקחות, השתנות ושינוי.
בכך נותר האדם מופרד מסביבתו, לכוד בפגיעותו ונע בחייו במעגל סגור המשחזר פעם אחר פעם חוויות של פגיעה, תסכול, קושי, חוסר אמון באנשים, נפרדות ונוקשות, היעדר לקיחת אחריות, חיכוך, סבל והיקשרות לכאב וטראומות עבר.
פגיעות לוכדת את האדם בעבר
אדם פגיע, הוא אדם פגוע, אשר נאחז בטראומות עבר ונקשר אליהם ככאלה המגדירות אותו ואת יחסו אל העולם.
אין זה משנה אם הטראומה מוצדקת או לאו, מכיוון שבכל מקרה, האחיזה בה יוצרת משקולת כבדה, שמביאה את העבר אל ההווה ולא מאפשרת לאדם להחלים, לשנות את התפישה שלו ואת המסקנות שלו על עצמו ועל העולם.
פגיעות יוצרת מיסוך, מחבלת בתקשורת של האדם עם עצמו ועם האחרים ומובילה להיעדר כנות היוצרת ערפול של תפישת המציאות. בכך המחשבה של האדם לכודה באופן מתמיד באירועים ״פוגעים״ שהתרחשו בעבר המשפיעים על ההווה, ומושכים אל האדם עוד ועוד חוויות של פגיעה, בחינת ״אשר יגורתי בא לי״.
פגיעות פועלת בשירות האגו, ויוצרת באופן מתמיד וללא קשר למציאות, כאב נפשי המציף וממסך את הנפש, מנציח את העבר, מונע התחדשות בהווה ובכך משפיע על הפוטנציאלים העתידיים של צמיחה והתחדשות, מבטל אותם ולא מאפשר להם לבוא לכדי ביטוי.
לאגו האנושי קל הרבה יותר להיכנס לעמדת הפגיע, מאשר לקחת אחריות על המציאות הפנימית ולהסכים להמיר כאב, האשמה, פסיביות ומרירות, באהבה, אחריות, פרואקטיביות וחדוות התפתחות ועשיה המובילות לטרנספורמציה ושינוי.
12 צעדים להתמודדות עם פגיעות
אז מה לעשות אם אתם מזהים פגיעות נפשית?
כאשר אתם מזהים בתוככם פגיעות, צרו בחירה מודעת לנקוט ב – 12 הצעדים הבאים:
- הכירו בכך כי כאשר עולה בכם פגיעות – אתם בראש ובראשונה פוגעים בעצמכם.
- זכרו כי פגיעות משמעה סטגנציה, והכריזו ביניכם לבין עצמכם כי אתם מבקשים ליצור תנועה שיש בה התחדשות ושינוי.
- המירו את הפגיעות במוכנות כנה לקחת אחריות על הכאב שאתם חשים, מתוך ההכרה שלקיחת אחריות על הפגיעות תאפשר לכם לצאת מהמעגל הסגור שהיא יוצרת.
- שאלו את עצמכם: האם אתם מכורים לרגשות כמו כאב, סבל וקורבנות שבולמים אתכם מלהיות אקטיביים ולנוע אל מחוץ לאזורי הנוחות שלכם?
- שאלו את עצמכם: אילו רגשות והרגלים התומכים מעבר מפגיעות לאחריות ומחולשה לעוצמה, הייתם רוצים לסגל לעצמכם? הנה מספר דוגמאות לכך – רגשות כמו סובלנות, אהבה עצמית והומור, והרגלים כמו תקשורת, שקיפות או פרואקטיביות.
- צרו בחירה מודעת להתיידד עם קשת רגשות חדשה וחיובית המעודדת אתכם להיות פרואקטיביים ולהתחדש.
- הכירו בכך כי רק אתם יכולים להכאיב לעצמכם והעבירו את המשקל מן החוץ כלפי פנים.
- הימנעו מלהאשים אחרים בכאב שלכם והסכימו לעבור דרך הכאב של הפגיעות, מתוך הידיעה שהכאב הוא סופי. אתם תצאו מן הצד השני מפוקחים, בהירים ומלאי מוטיבציה.
- בססו בהדרגה דרכי תקשורת, שיש בהן כנות וישירות אל מול עצמכם ואל מול האחרים וצרו בחירה פעם אחר פעם, לעבור מניכור לחיבור. כך תבססו תקשורת שיוצרת בהירות, חיבור ועיבוד נפשי שמבטיחה כי לא תאגרו מטען נפשי שלילי מצטבר.
- הכירו בכך שכאשר אתם נקשרים לטראומות מן העבר, אתם למעשה משחזרים את העבר ויוצרים מעגל סגור שבו אתם מביאים את העבר אל ההווה ומנציחים את אותה חוויה של כאב ופגיעה ובכך לא נותנים לעצמכם אפשרות לפתוח דף חדש.
- הסכימו לשחרר את העבר, הפגיעות ואת שכבות ההגנה והשליטה שיצרתם ואפשרו לעצמכם לתת אמון בעצמכם, באחרים וביכולת שלכם להתמודד עם חוויות חיוביות ושליליות.
- הסכימו להשתנות ולפתוח את עצמכם לתפישת עולם חדשה שבה אין פוגעים ונפגעים, טובים או רעים, אלא דינמיקה של התפתחות ולמידה. עשו זאת מתוך מאור פנים כלפי עצמכם וכלפי אחרים, רצון טוב ובחירה לטפח קשרים של הפריה הדדית, חברות ושותפות.
במאמר הבא נעסוק בנוסטלגיה, כאתגר משמעותי שההתמודדות עימו מאפשרת להיות נוכחים בזמן הווה מבלי להיות קשורים לעבר, אלא להישען עליו כבסיס של חכמה וניסיון שמוביל אותנו עם הפנים קדימה, אל התחלות חדשות.
לפרק הקודם – החמישי בסדרה: לרפא קנאה ולחולל פיוס
לפרק הבא – השביעי בסדרה: נוסטלגיה – היקשרות לעבר
לעמוד ערכת ״מאווררים את הנפש״
