יש לי הרבה הגות ומחשבות, על המצב בישראל, ערב הבחירות המי יודע כמה…
ערכתי לכם סוג של מגזין העוסק בסוגיות שעל סדר היום.
חלקו של המגזין נכתב בימים אלו ממש, וחלקו מבוסס על מאמרים קודמים שלי.
שאלות ששמעתי: האם ללכת להצביע? למי להצביע?
מה שבולט מאוד לעיני, הוא שהשיח הרווח אינו ממוקד בניסיון לרדת לשורש הדברים, להבין למה אנחנו נעים במעגל הסגור הזה, שמעביר אותנו מסבב בחירות אחד לזה הבא אחריו.
אני מוצאת כי הרוב מקווים להפיק את התוצאות הכי טובות ממצב ממש גרוע, מבלי לשאול מה הסיבות למצב הזה ואיך ניתן לשנות אותן.
אבל האם הציבור באמת מוכן לשינוי? או שצעד ועוד צעד, אנחנו עדים לכך שהפלונטר הפוליטי רק הולך ומעמיק, מכיון שבהדרגה חדרו ללב המיינסטרים של החברה הישראלי גישות מסולפות ומעוותות, שבעבר היו נתפשות כקיצוניות ומחרידות, ועברו תהליך של נירמול ולגיטמציה, אשר מוביל אותנו אל ספו של אובדן דרך קולקטיבי?
הפלונטר הפוליטי הוא רק תסמין. כדי לפרום את הפלונטר הזה, צריך להסכים ולהניח על השולחן באומץ את הנושא המרכזי שעל סדר יומנו כחברה, והוא ההגדרה של הזהות שלנו, ומתוך כך להסכים לקבוע מה יהיה הצביון של המדינה הזו: האם דתי-לאומי, או דמוקרטי ליברלי? האם תהיה זו מדינת ישראל, או מדינת יהודה?
בפועל, העיסוק בהתמודדות עם התוצאות, מבלי לגעת בסיבות, מנתב את התודעה הציבורית לעסוק בטפל ויוצר קהות הולכת וגוברת, המובילה רבים לייאוש, ניתוק ואדישות.
אנו עדים להתפוררות מדורגת של הערכים שאמורים היו להוות את הבסיס לצמיחה של התרבות הישראלית. הקיטוב מתגבר, שיח הזהויות מפריד ומפלג את חלקיה של החברה הישראלית והמכשיר הפוליטי משקף את פני הציבור הישראלי השאנן והזחוח, שאינו קולט כי עתידו מונח כעת על כף המאזניים הדמוקרטיות.
מערכות הבחירות הבלתי נגמרות, מעניקות לנו, פעם אחר פעם, הזדמנות להציל את עצמנו מן הכילוי העצמי, ומציבות בפני כולנו את השאלה: האם נמשיך להתקיים כחברה דמוקרטית, ליברלית המייצגת חדשנות וקידמה, יושרה וערכים הומניים, או שנהפוך למדינה לאומנית, דתית ושמרנית, שבה ערכי הדת והלאום הינם מעל ערכי אדם.
זוהי השאלה שעל סדר היום בבחירות הללו, וגם באלה שקדמו להן – והיא תגדיר את עתידנו.
אני קוראת על רבים שמכריזים שלא יצביעו ולא ישתפו פעולה עם מנגנון מושחת ומנוון שאיכזב אותם, וחשים שהמשחק הדמוקרטי מוכתב מראש.
לכל אלה אני מבקשת לומר, כי הצבעה אינה בחירה או זכות, אלא הכרח וחובה, של כל אזרח הרואה עצמו חלק מן ההליך הדמוקרטי.
הפלונטר הפוליטי, בחלקו, נמצא גם באחריותו של הציבור הישראלי, שאינו מגבה את הדמוקרטיה על ידי מימוש זכות ההצבעה שלו, ואינו מכיר בכך כי זוהי חובתו ואחריותו האזרחית להצביע כדי לקחת חלק בעיצוב המציאות.
האדישות, הקהות, הפינוק והיעדר האחריות, מובילים למצב שבו גורמים קיצוניים משתמשים במכשיר הדמוקרטי כדי לפגוע בדמוקרטיה.
מצביעי השמאל הינם פעמים רבות אדישים, ציניים, עסוקים בביקורת עצמית נטולת פואנטה, או מתנשאים על אחרים, ומנותקים מהיכולת להתחבר למשמעויות רוחניות, שנתפשות כנחותות או קלישאתיות. בכך, מצביעי השמאל אינם מצליחים להתחבר למשמעות ערכית או חזון חדש, ומשמרים תחושה של חוסר רלוונטיות והיעדר אלטרנטיבה.
מצביעי הימין, הולכים ומקצינים עוד ועוד ומאבדים את הקשר עם ערכים דמוקרטיים וליברליים, נוהים אחר הדת והמסורות כמגדירות את הזהות והופכים שמרניים יותר ויותר.
ואילו מצביעי המרכז פעמים רבות מייצגים תמהיל שאין לו זהות עצמית מוגדרת, או כיוון ברור, אלא תנועה בין הטיפות, רק כדי להציל את הספינה הטובעת.
אז למי להצביע?
הצביעו למפלגות אשר מייצגות ערכים דמוקרטיים ומחויבות לשמור ולהגן על הדמוקרטיה, ולקדם סובלנות, חופש ושוויון זכויות.
יש כמה בודדות שכאלה – צרו בחירה ביניהן.
רמז: הן לא נמצאות בצד הימני, הלאומני-דתי של המפה הפוליטית, והן אינן כוללות נאשמים או מורשעים בפלילים.
הערכים שמעניינים ומכווינים אותי כאשר אגש לקלפי הם:
- נאמנות לערכי יסוד דמוקרטיים
- מאור פנים, יושרה וניקיון כפיים, טוהר המילה וטוהר הכוונה
- אחדותיות והיעדר נהייה אחר שיח הזהויות
- ראיה כוללת הנקייה מאינטרסים מסולפים
- קבלת השונים והמגוונים ומתן זכות שווה לביטוי וקיום
- מוכנות לשיתופי פעולה וחתירה לשלום
- שאיפה לדיאלוג ודו קיום מתוך ביטחון קיומי, אומץ ותקווה
- קיימות, מודעות סביבתית ואקולוגית והגנה על הטבע
- טיפוח חקלאות המכבדת את הסביבה, וטיפוח סחר הוגן
- כיבוד בעלי החיים והגנה עליהם מפני ניצול והתעללות
- תמיכה וטיפוח את השכבות החלשות בחברה
- גישה המעצימה ומתעדפת עסקים חברתיים
- שינוי מערכת החינוך ותכניות הלימוד, כך שתהיינה מתקדמות, חדשניות ונקיות מאג׳נדה
- טיפוח אמנות בלתי תלויה
וכמובן שיש עוד, אך זוהי תמצית הדברים.
למהלכים המתרחשים מזה תקופה בישראל, תהיה השפעה אדירה על עתיד המדינה הזו.
הבחירות יקבעו האם ההיסטוריה תחזור על עצמה מבלי שלמדנו ממנה והמדינה הזו תנוע לשנים של תוהו, קיצוניות והתרסקות תרבותית, עד להתפקחות הכואבת מאוד, או האם תיחלץ בעור שיניה מן הסחרור המסוכן הזה ותחל בתהליך שיקום שבבסיסו שיבה לערכים דמוקרטיים ולערכי אדם ובחירה בזהות ישראלית-אוניברסלית.
זהות יהודית לאומית או זהות ישראלית דמוקרטית?
המציאות שבה אנו חיים, היא תוצר של תהליך עמוק ורחב, המתרחש מזה שנים בחברה הישראלית, ויש בו דעיכה הדרגתית של התודעה הדמוקרטית, התפוגגות מדורגת של גישה ליברלית לטובת שמרנות, וזיקה הולכת וגדלה ללאומנות ודתיות לסוגיה השונים.
זהו תהליך מתמשך שבו הכל נע ימינה, כך שלאומנות, זהות יהודית וגישות אנטי ליברליות, הם הטרנד הרותח, לא רק בקרב פוליטיקאים, אלא כנורמה חברתית ההולכת וצוברת תאוצה, גם בקרב משפיענים ומובילי דעת קהל וכמובן בציבור הרחב.
לחזור בתשובה זה in ומלמד לכאורה על חיבור רוחני ועל הליכה ״בדרך הנכונה״.
רוב הציבור אינו עוצר לשאול או להעמיק במקורן של המסורות, או לנסות ולהתבונן על שורשי המנהגים השונים והקישוריות שלהם להתפתחותה של הדת היהודית לאורך שנות קיומה.
ערעור על המוסכמה הדתית ועל המסורות הנלוות אליה, נתפשות אצל ציבור רחב ככפירה וכהפרה של הצביון הדתי-לאומי, עליו יש לשמור בקפידה, על מנת לשרוד ולממש ביטחון וזהות.
ציבור זה חונך להאמין בקדושתן של התורה והדת. קדושה אשר אין לגעת בה, מאחר שמקורה בצווי ורצון אלוהי. מתוך כך, ממסדים שונים, הקופאים על שמריהם, לקחו על עצמם את הסמכות לייצג ולשמר את ה"רצון והציווי האלוהי" ופיתחו מנגנוני שליטה והגמוניה, היוצרים סילוף, הפחדה והפרדה, פרשנות מעוותת, עסקנות, הכפפה, אפליה, הנצחה של תפישת עולם שהרבה ממנה כבר אינו רלוונטי וכאמור קפיאה על השמרים.
הממסד הדתי, מסרב להכיר בכך כי פנים רבות לאמת, וכי בדמוקרטיה מתקיימים ערכי יסוד אשר נועדו לאפשר את קיומן של תרבויות ואמונות שונות ולתמוך את היכולת שלהן לחיות בשלום זו לצד זו.
הממסד הדתי ועסקניו, דורסים פעמים רבות בשם הדת את הדמוקרטיה ואת ערכי היסוד שלה, שהם הבסיס לקיומה של חברה מגוונת, משגשגת השרויה בהפריה פנימית והרמוניה.
אך גם אלו הנחשבים חילוניים תורמים לכרסום הזה בדמוקרטיה לטובת דת ולאומנות והמגמה הזו פופולארית מאוד ברשתות החברתיות, כך שאם את.ה רוצה להשיג עוקבים., כדאי לך מאוד להציג גישה לאומנית ולהגן על הזהות היהודית הנרדפת על ידי אנטישמים עוכרי ישראל (אינני אומרת כי אין אנטישמיות בעולם, אך יש הבדל בין ליצור הסברה כנגד גזענות ושנאת חינם, לבין לרכב על הגל הזה כדי להרוויח את אהדת הקהל).
הלאומנות המתרפקת על הזהות היהודית, הפכה לטרנד שטחי ושטוח ברשתות החברתיות, גם אם זה בא על חשבון אומדן אובייקטיבי של המציאות ובחירה בערכים של זכויות אדם ואהבת אדם באשר הוא אדם.
בכך, ברשתות החברתיות, חובה להגן על היהודים, אבל בו זמנית מותר להיות גזענים ומלאי דעות קדומות ושנאת חינם כלפי אחרים.
במציאות שבה אנו חיים, קיפוח, אפליה, הדרה, תוקפנות, וגזענות, מקבלים לגיטימציה והצדקה, ואנשי ציבור נמדדים על פי מדדים פופוליסטיים ולא על פי פרמטרים כמו: הערכים שהם מייצגים, חזון ארוך טווח, יושרה, או תוצאות בשטח.
והגרוע מכל – לא באמת מתקיים תהליך של בקרה עצמית קולקטיבית, או חשבון נפש, שיכולים להוביל להתפקחות, ללמידה מההיסטוריה או ללקיחת אחריות על המציאות וליצירת שינוי.
האם באמת באים עלינו לכלותנו? ואולי הכילוי מתרחש בקרבנו, ונוצר על ידי שנאת חינם, פחד, הישרדות, בורות ואנוכיות?
האם באמת מתקיים על מדינת ישראל איום קיצוני מתמיד? האין אנו מצויים כעם במצב שונה מאשר לפני 2000 שנה?
מה למדנו מן ההיסטוריה הייחודית של עם ישראל והיחס כלפיו?
האם למדנו להימנע משפיטה ודעות קדומות כלפי מיעוטים? האם אנו מקבלים את השונה? האם אנו מבטאים חסד וחמלה, אמפתיה ונדיבות?
האם אנו מכירים בכוחה של מילה ובוררים את מילותינו מתוך אחריות? האם אנו מאוחדים בתוכנו כחברה?
האם אנו רואים מעבר לסיפוק המיידי וערים לתוצאות וההשלכות של הבחירות שאנו בוחרים? האם אנו ממוקדים באינטרסים אישיים צרים ואנוכיים, או מתבוננים סביבנו ומגלים אחריות כלפי החברה בה אנו חיים?
האם אנו מנציחים נורמה של מנהיגות מושחתת ומסואבת, או בוחרים מנהיגים בעלי חזון, יושרה ומעוף המקיימים אחריות כוללת?
האם אנו פסיביים או אקטיביים?
האם אנו מתאחדים על בסיס מכנים משותפים גבוהים או על בסיס מכנים משותפים נמוכים, כגון איומים או אסונות?
הנרטיב הרווח בקרב רבים בישראל הוא שישראל היא אור לגויים כאשר בפועל, אנו מצויים בתהליך ניוון ערכי ופיגור תודעתי, שמרנות ונסיגה תרבותית ונותרים הרחק מאחור.
צביון של אומה, אינו נשמר באמצעות הכפפה של מסורות וציוויים דתיים, לאומנות והצמדות לעבר, אלא באמצעות המוכנות של החברה להתבונן קדימה, להתמיד להתחדש, לשחרר מערכות אמונה שאיבדו מתוקפן ולטפח ערכי יסוד שיש בהם כיבוד של השונים והמגוונים, חופש ביטוי, סובלנות, שיח, נדיבות וערבות הדדית.
חוסנה ושגשוגה של אומה נובע מיכולתה לטפח תשתיות תודעתיות המבטאות ערכים, מהות ומשמעות ולצד זאת לתעל את המשאבים הכלכליים הקיימים כלפי פנים, כדי לטפח את החברה, להעצים את השכבות השונות בתוכה ואת השירותים המוענקים להן, כך שישגשגו, יתפתחו ויתחדשו מתוך רווחה ויוכלו לפנות עצמן מדאגות קיומיות למימוש עצמי מורחב ומועצם.
עתידה של אומה נעוץ ביכולת להחזיק בראייה ארוכת טווח שיש בה חזון בהיר וברור, הנובע מאמונה ועוצמה.
מתוך כל אלה נוצרת התפתחות הרמונית שיש בה התחדשות המובילה לחדשנות.
מדינת ישראל מתפארת בכך שהיא מביאה חדשנות טכנולוגית – אך אין בחדשנות זו כל טעם, אם אינה מגובה בהתחדשות של התודעה, המודעות והערכים שהינם בסיס קיומנו.
המחויבות להגן על הדמוקרטיה באמצעות נאמנות לערכי יסוד אוניברסליים
כתבתי על כך רבות לאורך השנים האחרונות וחזרתי והתרעתי שאנו שרויים בהתאבדות קולקטיבית בלתי מודעת.
הדמוקרטיה הינה מכשיר מזוקק ועדין, אשר נדרש לעשות בו שימוש תבוני ומושכל, ולא – הופכת הדמוקרטיה למכשיר מסוכן.
על מנת לקיים דמוקרטיה, נדרש לטפח את הבסיס לדמוקרטיה.
ומהו הבסיס לדמוקרטיה מאוזנת הפועלת באופן מיטבי לתועלת הכלל והפרט?
הבסיס העיקרי הינו ציבור ער תודעתית, המכבד את ערכי היסוד עליהם מושתתת הדמוקרטיה. ציבור המחויב להעמיד את הערכים הדמוקרטיים בראש סדרי העדיפויות לפני כל אג׳נדה אחרת.
על מנת לקיים דמוקרטיה נדרש ציבור שמגבה את המציאות הדמוקרטית.
כלומר נדרש, באופן מתמיד, לחנוך את הציבור לערכים שהם נר לרגליה של הדמוקרטיה, כך שערכים אלו יתפקדו כאמת משותפת, המצויה מעל תפישת עולם כזו או אחרת, ובכך יהיו מצע לחברה משגשגת, מגוונת וערכית, השרויה בצמיחה.
אם לא מטפחים תודעה דמוקרטית שכזו בקרב הציבור, הופכת הדמוקרטיה למכשיר הנתון בידי צי של בורים, המכלים את הדמוקרטיה במו ידיהם.
וזהו המצב העכשווי: עוד מערכת בחירות, שמשקפת בעוצמה מצמררת את העובדה שלא השכלנו כחברה להגן על הדמוקרטיה, להעריך אותה ולשמור עליה, וכי אנו תופשים אותה כמובנת מאליה.
את ערכי היסוד, או ערכי העל שמתפקדים כמוסכמה קולקטיבית, נדרש להגדיר יחדיו כחברה.
למען הדוגמא – ערך יסוד שכזה הינו טיפוח השונות והמגוונות וכיבוד השונה – ובכך, עלינו לוודא כי ערך זה יהיה מעל לאג׳נדה שבה ציבור אחד פוסל ציבור אחר, השונה ממנו, וזאת מכיוון שערך העל הזה מוטמע היטב בתודעה הקולקטיבית, ויש את ההבנה כי השונות והמגוונות מאפשרות לחברה לשגשג וכי בלעדיהן החברה הופכת חד-גונית ואף עלולה להתנוון.
או ערך אחר – מחויבות ליושרה ומאור פנים שיש בה שקיפות, ישירות, נאמנות לחוק, טוהר הכוונה, טוהר המילה, טוהר המחשבה וטוהר הלב – ובכך הציבור לא יתעלם ממצבים בהם נבחרי ציבור, אינם פועלים מתוך טוהר, עוברים על החוק, או פועלים בהיעדר תום לב והיעדר מאור פנים כדי לקדם את האג׳נדה אותה הם מייצגים. זאת, מכיוון שערך העל של מאור פנים ויושרה ושמירה על טוהר, יהיה מעל האג׳נדה של ימין או שמאל, וייתפש ברמה התודעתית כחשוב הרבה יותר.
או, כדוגמא נוספת, ערך שיש בו את המחויבות של כלל מרכיבי החברה כלפי השלום והביטחון של כל הפרטים בחברה, מתוך הכרה בזכות הקיום שלהם והביטוי העצמי שלהם.
וכן הלאה וכן הלאה…
ערכי העל השונים, אמורים לסלק נורמות מסולפות אשר השתרשו לאורך תקופה והובילו להתדרדרות ערכית ומוסרית, שבה שקר הינו לגיטימי, אנוכיות הינה ראויה, מניפולציה על דעת קהל הינה מכשיר נפוץ, וההנהגה פוליטית הינה נטולת חזון כולל ועסוקה בהאדרה עצמית, הפרד ומשול, והישרדות שלטונית.
את ערכי העל לא ניתן יהיה להפר, מכיוון שהם יהוו תשתית המגדירה את קיומה של החברה הדמוקרטית, ולפי חוק לא ניתן יהיה לערער על תשתית זו, אלא לטפח, לפתח אותה ולצמוח ממנה, באופן הנובע מן התשתית הזו אל מדרגות חדשות, בהתאם להתפתחות החברה.
בכך התשתית של ערכי העל תהווה מערכת אבטוח לכך שהדמוקרטיה תגן על עצמה מפני מצבים בהם שלטון הרוב, הינו שלטון של רוב אשר התרחק מערכי הדמוקרטיה ושרוי במיסוך, קיטוב ותעתוע.
לצד ערכי העל, אשר יהוו תשתית מוסרית, תודעתית ורעיונית, תשורטט מערכת עקרונות חוקתיים, אשר תאבטח את ערכי העל ואת חזונה של החברה.
כיום, מתקיים מצב שבו רבדים רבים בחברה הישראלית מצויים במיסוך ונפילה תודעתית (ללא קשר לימין או לשמאל).
רבדים אלו בחברה, בוחרים הנהגה שתייצג את האינטרסים שלהם, והנהגה זו פועלת בבית הנבחרים, באמצעים המכלים את הדמוקרטיה ופוגעים במכשירים השונים שלה.
בכך, הציבור עצמו מנווט את ספינת הדמוקרטיה אל כילוי עצמי.
כיום, המטרה מקדשת את האמצעים ובכך ההזדהות עם האג׳נדה מובילה להתדרדרות ערכית, מוסרית וחברתית.
כאשר החזון והערכים יקבלו מקום בראש סדר העדיפויות, ניתן יהיה למצוא את האמת המשותפת בין הרבדים והגוונים השונים בחברה ולכונן מכשיר דמוקרטי המוליד דור חדש של הנהגה ראויה.
להיות או לחדול
אנו מצויים בצומת דרכים היסטורי בתולדות עם ישראל.
האם נהפוך אוניברסליים וננכיח חזון, ערכים וחדשנות שיש בהם ראיה רחבה וכוללת – או האם נקפא על השמרים וניעלם בין דפי ההיסטוריה של האנושות כצביר לוקאלי, אשר מתוך השאיפה להגדרה עצמית דתית-לאומנית, ביטל את ערכי היסוד שלו ואת זהותו הייחודית ונבלע אל תוך תהום הנשייה של ההנצחה, השמרנות והיעדר ההתחדשות?
בתוך החברה הישראלית (הכוללת את כל אלו אשר חיים בישראל בתקופה נוכחית), קיימים קולות רבים המייצגים תפישת עולם שיש בה ערות תודעתית וחדשנות.
יותר ויותר אנו פוגשים אנשים היוצרים תנועה אקטיבית ומכירים בכוחם להשתנות ולשנות, הלוקחים אחריות על המציאות האישית ועל המציאות הקולקטיבית.
ישנם רבים המכירים בכך כי בשלה העת להתעורר.
רוחות השינוי נושבות.
השקיפות עולה. שחיתויות נחשפות. וגם מגמות חדשות נגלות ומציעות אלטרנטיבה זמינה בכל תחומי החיים.
התהליך שמבקש לקרות הוא תהליך של צמיחה, תהליך של ניעור שכבות המיסוך והסטגנציה, פיגוג מסורות שסיימו את תפקידן, שחרור מטעני עבר, גריפה של כל אשר אינו תואם ויצירה של אופייני התנהלות חדשים המבוססים על יושרה, מאור-פנים, וחיבור להכרה כי כולנו מאותו מקור, מאוחדים כאן יחדיו, על מנת לממש חיים מלאי השראה.
חשוב להכיר בכך כי ההתחדשות תלך ותתעצם, בין אם נשתף עימה פעולה כחברה, ובין אם נתנגד לה ונשאר מאחור, מחוץ למשחק הגלובאלי, המוביל את האנושות אל עומק המאה ה-21.
