התרבות העכשווית – מיקוד בעצמי
כשאני גולשת ברשתות החברתיות, אני אומדת דרכן את הלך הרוח, את הנושאים שמעסיקים אנשים וגם את סף התודעה הרווח. כשאני גולשת ברשתות, אני חשה שאני מבקרת בעולם בתוך עולם, זהו עולם וירטואלי דיגיטלי, שבו משתקפות מגמות חברתיות, כלכליות ופוליטיות באופן מובהק, מוקצן ומהיר.
אחד הדברים הבולטים ביותר בתקופה בה אנו חיים, ומשתקף בעוצמה ברשתות החברתיות, הוא שאנשים מאוד עסוקים בעצמם – איך להרגיש טוב יותר, להיראות טוב יותר, להיחשב לראויים ובעלי ערך, להתקדם ולמצות את החיים באופן הטוב ביותר.
אין במיקוד בעצמי כל פסול, כל עוד הוא אינו בא על חשבון ההכרה כי העצמי הוא חלק ממשהו רחב יותר וכי כולנו קשורים זה לזה, מושפעים זה מזה ומשפיעים זה על זה באופן הדורש מאיתנו לחשוב על הקשר שבין הבחירות האישיות ואורח החיים האישי, לבין המציאות המשותפת של כולנו.
המיקוד בעצמי יכול להועיל כאשר הוא תורם לפיתוח העצמי ולפיתוח התודעה והמודעות העצמית, וכאשר הוא מוביל אל מחוץ למעגל הסגור של האגוצנטריות והשאיפה למלא את צרכי העצמי מבלי לראות דבר מעבר לכך.
בפועל, רוב האנשים לכודים במעגל הסגור של העיסוק בעצמי ואינם מתעוררים, מתפקחים ועושים את הצעד התודעתי הקטן הנוסף שמוביל להבנה שהם חלק ממכלול, ושבפועל כולנו כאן על פני האדמה שותפי גורל וחולקים את אותו כדור ארץ המשווע לחמלה וריפוי, ואת אותה ציביליזציה המצויה בשלב קריטי בתולדותיה.
האנושות מצויה בצומת דרכים שבו היא מתמודדת עם אחד האתגרים הגדולים בתולדותיה – משבר האקלים.
בשעה שמשבר האקלים נוכח בעוצמה ומאיים על עתיד האנושות וכדור הארץ, ברקע, בשעת כתיבת שורות אלו, מצוי וירוס הקורונה המגיע בגלים, וריאנט אחר וריאנט, מעלה אתגרים ערכיים, אתיים, כלכליים וחברתיים, מציף בעוצמה את הכשלים בתרבות האנושית ומעצים עוד ועוד את חוסר הוודאות.
אם כך, מדוע אנשים לא רואים את הקשר בין סגנון החיים שלהם והנורמות המקובלות, לבין מצב החירום הקולקטיבי שהאנושות מצויה בו?
הדבר נובע מנתק מתמשך בין האדם לבין המכלול שהוא חלק בלתי נפרד ממנו.
הנתק שבין האדם לבין המכלול
ככל שחולפים הזמנים והטכנולוגיה מתפתחת, נוצר נתק הולך וגדל בין אורח החיים וסגנון החיים האישי לבין האתגרים עימם האנושות מתמודדת כקהילה אוניברסלית.
הנתק כה גדול והתודעה כל כך ממוסכת, עד שרוב האנשים אינם מודעים לקשר הפשוט שבין בחירה לבין התוצאות וההשלכות שלה. בנוסף, ישנם אנשים רבים שכן מודעים להשלכות ולתוצאות של אורח החיים שלהם, אך מודעות זו מותירה אותם אדישים וקהי חושים, צמודים לאזורי הנוחות ולהרגלים, ומתכחשים להשפעות ההרסניות.
אורח החיים המודרני והקידמה הטכנולוגית עמעמו וטשטשו את הקשר שבין האדם לאדמה ובין האדם לקהילה האנושית הגלובלית. בכך, האופן בו האדם תופס את עצמו, יוצר חוויה סובייקטיבית מצומצמת שבה האדם רואה עצמו נפרד מהאחרים, מהחברה, מהטבע ומעולם החי.
הנתק הוא בין האדם לבין כדור הארץ, כמו גם בין מדינות ולאומים ובין החצר הקדמית של כדור הארץ (המדינות המפותחות והעשירות) לבין החצר האחורית של כדור הארץ (המדינות הבלתי מפותחות והעניות).
הנתק הזה גורר התנהלות ממוסכת, שאין בה את ראיית הקשר שבין חלק אחד לאחר במכלול השלם של האנושות ושל כדור הארץ, ויוצר מציאות של ניצול, הרס, פגיעה, סבל, כילוי משאבים שכל עוד אינם נוגעים ישירות לאדם, קל לו להתעלם מהם.
הניתוק מן הקירבה לאדמה ולטבע והעברת המיקוד אל המסכים יצרה העצמה של הניכור והנתק שבין העצמי לבין הסביבה והעולם. כאשר המציאות (גם אם היא כאוטית ושלילית) נחווית דרך מסכים, נפש האדם גדושה במידע וגירוי חווייתי הממסך את הרגשות, ומנתק את האדם מן היכולת לחוש קרוב ושותף.
ריבוי תוכניות הריאליטי מעודד חוסר אבחנה בין מה אמיתי ומה מבויים, ומעצים עוד ועוד את הקהות הרגשית ואת הנתק התפישתי שבין האדם לבין המציאות.
כאשר ישנו נתק תפישתי בין אורח החיים לתוצאות ולהשלכות שלו, מתפתחת חברה שבה הפרט מנוכר ומנותק מן המכלול ההוליסטי שהוא חלק בלתי נפרד ממנו, והחברה כולה המורכבת מכל אותם פרטים מנוכרים, כורתת את הענף עליו היא יושבת, מפרה את האיזון האקולוגי באופן שרירותי, מכלה את משאבי כדור הארץ, פוגעת ומנצלת חלקים מתוך האנושות אשר חלשים מדי מכדי להתנגד או להוביל לשינוי.
פרדוקס הקהילות ברשתות החברתיות
השאיפה האנושית היא להעניק משמעות לחיים ולקיום.
אפשר לעשות זאת על-ידי מילוי מתמיד מבחוץ: עוד קניות, עוד נסיעות ובילויים, עוד ריגושים, עוד ארוחות משפחתיות, עוד ילדים, עוד כסף, עוד הישגים ותארים, עוד רכוש, עוד כוח, עוד טקסים ותפילות, עוד חגים, עוד תוכניות ריאליטי, עוד לייקים ברשתות החברתיות, עוד ועוד ועוד.
אך המילוי המתמיד הזה מבחוץ, שהפך לנורמה, מרחיק את האנשים, מלמצוא משמעות בתוכם, להרחיב את התודעה שלהם, להתפתח אל מעבר לתקרת הזכוכית של מה שמקובל ונורמטיבי וליצור משהו חדש.
תרבות המשפיענים מעורבת עד מאוד ביצירת המיסוך והנתק שבין האדם לבין גורלה הקולקטיבי של האנושות.
אם המשפיענים תלויים לפרנסתם בשיווק על סופי של מוצרים ושירותים המייצגים אורח חיים אגוצנטרי הממוקד במילוי עצמי, הרי שבדיוק את סגנון החיים הזה הם יקדמו ויאדירו.
הרבה מן המשפיענים מובילים את קהילת העוקבים שלהם במעגל סגור של צריכה מתמדת שאין בה עצירה לשם חשבון נפש ושינוי סגנון החיים, תוך התייחסות למצב הקריטי שבו האנושות מצויה – מה שנקרא: אחרי המבול.
גם המשפיענים שמשלבים בתכנים שלהם מסרים חיוביים, עושים זאת כאשר יד אחת מדברת על צרכנות נבונה, או על אקולוגיה, והיד השנייה ממשיכה לקדם מוצרים ושירותים.
הכל סובב סביב הרצון להצליח, להגדיל את טווח ההשפעה ולעשות מזה כסף, ומשפיענים רבים אינם מסתירים זאת ומציגים זאת בגלוי כפרנסה שלהם.
זה בסדר להתפרנס, ואנו חיים בעולם שבו האדם נדרש לקיים את עצמו ולהרוויח את לחמו (תוצר של חשיבה כלכלית מסולפת, המצויה תחת תקרת זכוכית של הנחות מוצא שגויות, אך על כך בפוסט אחר).
אבל למה לבחור במקצוע, שככל שהוא הופך רווח ונפוץ, כך הוא מעצים מעגל סגור שהשפעתו על עתיד האנושות קטלנית ופוגענית?
במאמר מחשבות על משבר האקלים עסקתי בסוגיית משפיעני הרשת שפרנסתם היא עידוד תרבות הצריכה המכלה את משאבי כדור הארץ ותורמת למשבר האקלים. אך כאן, אני רוצה לעסוק בהשפעה הרסנית נוספת והיא הקהילות הנאספות סביב משפיענים ונוגדות לחלוטין את תועלת החברה האנושית והתפתחותה לשלב אבולוציוני המשקף תודעה ערה וחשיבה חדשה.
המרחב הווירטואלי, הינו כר נפלא להתפתחות של קהילות שחבריהן מתחברים זה לזה על סמך מכנים משותפים המצויים מעבר לזמן ולמרחב הפיסי, ואכן ברחבי הרשתות החברתיות תוכלו למצוא קהילות העוסקות בתחומים חיוביים המקדמים את הפרט ואת ממד הקהילתיות על שלל גווניה.
אך האם הן הרוב?
מי הן הקהילות הגדולות באמת?
מה מאפיין אותן?
כמה אנשים באמת מתכנסים סביב מהות ומשמעות, המצויות מעבר למילוי העצמי, ויש בהן נגיעה ללקיחת אחריות על עתידנו כציביליזציה?
כיום, המצב הרווח הוא שבמקום שברשתות החברתיות ישגשגו קהילות המתכנסות סביב מהות ומשמעות ורצון לשפר את מצבנו כפרטים וכחברה, מתבססות קהילות סביב משפיעני רשת, שהאמת המשותפת שלהן היא צרכנות הממוקדת בצרכים האישיים, סיפוק מיידי, שיפור חומרי של סגנון החיים ונהייה אחר טרנדים ואופנות.
קהילה נועדה לכנס אנשים באופן המעניק להם משמעות, תורם לביטחונם ומעשיר את חייהם. במהותה, קהילה אמורה להישען על ערכים, חזון קולקטיבי ושאיפה לחיים של רווחה וצמיחה משותפת אל עבר עתיד הרמוני.
התרבות של העת הזו, לא באמת מצליחה להצמיח מנהיגים בעלי שיעור קומה, המשקפים ראיה חדשה ורעננה ומוכנים באומץ להוביל את הקהילה האנושית אל מעבר לתקרת הזכוכית. גם על כך כתבתי בהרחבה במאמר ״מחשבות על משבר האקלים״.
אך לצערי, גם הרשתות החברתיות, שיכולות היו להוות אלטרנטיבה, אינן מהוות מרחב ליצירתה של מנהיגות חדשה ולהתכנסותן של קהילות גדולות המבטאות אנושיות חדשה, אלא לרוב, מייצרות עוד ועוד מאותו הדבר: משפיענים וכוכבני רשת, המשפיעים על המונים, מביאים ראיה צרה ומוליכים אחריהם את העוקבים במעגל סגור של סגידה לחומר, לגוף, לתדמית, לטרנדים ולאופנות, לדימוי עצמי פלקטי ונטול מהות, לעיסוקים ולאורח חיים המנותקים מן המשבר הגלובאלי ההולך ומעמיק.
הרשתות החברתיות, המנוהלות בעצמן על-ידי תאגידים תאבי הון וכוח, הפכו ממרחב של תקווה למרחב שבו רבים הולכים לאיבוד ונוהים אחר מצגי השווא של משפיעני הרשת והידוענים.
אנו נתקלים בפרדוקס שבו קהילות מתכנסות סביב אנשים, שאינם באמת מנהיגים בעלי שאר רוח וראיה רחבה וכוללת, המייצגים חזון, ערכים ורף מודעותי ותודעתי גבוה, אלא סביב אנשים שהאג׳נדה שלהם אישית, אנוכית, מסחרית וצרת אופקים.
למרבה האירוניה, הקורונה שהניפה דגל אדום והציבה תמרור אזהרה לאנושות על כך שנדרש שינוי מיידי, דווקא העצימה את התופעה עליה אני מדברת, והחריפה את המצב.
במקום לעצור את הטירוף של תרבות הצריכה וכילוי המשאבים, את ההדוניזם, העיוורון וההתנהלות השרירותית, הקורונה העצימה את הבריחה אל העולם הדיגיטלי, אל עולם המשפיענים ותרבות המותגים, ואף הגבירה את מעגלי הצריכה שעברו לרשתות החברתיות והיוו פיצוי על אובדן חופש התנועה וההסתגרות בבתים.
עצרו לרגע, בדקו ממי אתם מושפעים והצטרפו לקהילות המבטאות ערכים ומשמעות
השאיפה האנושית לחוש שייכים, מקובלים ובעלי ערך עוברת ברשתות החברתיות עיוות וסילוף.
אם אני עוקב.ת אחר טרנדים, קונה מוצרים שמשפיענים ממליצים עליהם ויושב.ת סביב מדורת השבט של הערוצים המסחריים והאופנות – אז אני מרגיש.ה שייכות, ערכיות ומשמעות.
אך בפועל, הדבר רק מרחיק אנשים יותר ויותר מעצמם ומן היכולת שלהם לשנות את התפישה ולהבין שמשהו בעולם הזה לא עובד, מקולקל ודורש תיקון ושינוי.
אז מה אני בעצם אומרת?
אם אתם מבקשים לצקת משמעות לחיים שלכם ולהשתייך לקהילה בעלת ערך ומהות, התחברו לאנשים המייצגים ערכים, עומק, חזון וצרו קהילות שהמכנה המשותף שלהן אינו חומרי אלא רוחני ותודעתי.
צרו קהילות המשלבות את תועלת הפרט ותועלת הכלל זו בזו, קהילות המייצגות חשיבה הוליסטית וחדשנית ופועלות לשינוי המצב הקיים וגיבוש נורמות אנושיות המסייעות ליצירת עתיד הרמוני עבור האנושות.
לימדו להבחין בין ערכים ומהות לבין האמצעים והתוצאות שלהם
אינני באה ואומרת אל תקנו בכלל, אלא חשוב לי שתבינו שקניות אינן המרכז, הן אינן המשמעות והמהות אלא רק אמצעי.
המוצרים והשירותים שאתם רוכשים אינם ערך מרכזי, וגם סגנון החיים שלכם אינו ערך מרכזי – אלו תוצאות בלבד של התודעה, החשיבה והנורמות בהן אתם מאמינים.
המוצרים והשירותים שאתם רוכשים, וסגנון החיים שלכם, הם רק אמצעי ביטוי. אלו הם נגזרות ותוצרים של התודעה, מערכות האמונה והערכים שלכם, שהם אלו שחשובים באמת.
אם ארחיב על כך עוד קצת, הרי שהערכים והחזון שלכם הם המרכז, והם משפיעים על האופן שבו אתם מנהלים את כל סגנון החיים שלכם.
לשם הדוגמא: אם אתם דוגלים בערכים של חסד וחמלה, סולידריות ואמפתיה – הדבר ישפיע על סגנון החיים שלכם והתוצר של זה יהיה שתנהגו בכבוד ובמאור פנים כלפי אנשים אחרים, תעזרו לזולת, תנהלו אורח חיים טבעוני ותקפידו על תרומה לארגוני צדקה.
או אם אתם דוגלים בערכים של אקולוגיה וקיימות – אז אורח החיים שלכם יבטא זאת, והתוצר של זה יהיה שתקפידו על הפרדת פסולת ומחזור, על מינימום פסולת והפחתת טביעת הרגל הפחמנית שלכם, לא תשתמשו בכלים חד פעמיים, תרכשו מחנויות יד שניה, תצאו להתנדב בשמורות הטבע ותאכלו אוכל אורגני הנקי מכימיקלים וגם אוכל טבעוני, מתוך ההבנה כי משקי החי תורמים תרומה גדולה למשבר האקלים.
אם אתם דוגלים בערכים של שוויון זכויות וחירות הפרט – תכבדו את כל המגוונות האנושית, ללא קשר לדת, גזע, מין או מגדר מיני. תהיו סובלניים, תשאפו לדיאלוג ותקיימו אורח חיים ששואף לצריכת מוצרים בסחר הוגן, שאין מאחוריהם ניצול ועבדות.
כאשר המשקל עובר מערכים וממשמעות, אל המוצר עצמו שעובר לקדמת הבמה והופך לדבר החשוב, למעשה נוצר היפוך משמעויות, שבו אנשים מתנהלים בעולם מבלי שיש קרקע יציבה תחת רגליהם, קרקע שהיא הערכים שלהם.
כאשר אנשים מעבירים את תחושת הערך העצמי שלהם אל חפצים, מוצרים ומותגים, המתחלפים בגלים של טרנדים ואופנות, הם למעשה יוצרים תלות מתמדת ברכישה של מוצרים, שאמורים לגרום להם להרגיש את תחושת המילוי והערך, הרווחה, השייכות והביטחון. אך בכך, הם מתרחקים מן העיקר ולא באמת מסוגלים להגדיר לעצמם מהו האני מאמין שלהם, התכלית לשמה הם חיים, המהות של החיים והיכולת לצקת אל תוכם משמעות אמיתית.
ישנם אנשים שהתכלית שממלאת את מחשבותיהם ורגשותיהם היא לקנות בגדי מעצבים, לצאת למקומות בילוי נחשבים, לחיות חיים שמצטלמים טוב ונראים טוב. זהו ציבור המנהל אורח חיים אשר ממוקד במרדף אחר מותגים, מוצרים, טרנדים ושירותים שונים המייצגים סטטוס.
אלו חיים שהמשמעות שלהם היא להידמות לכוכבי הרשת הנערצים.
בסגנון חיים שכזה, ערכים ומשמעות לא מצויים במרכז, מה שמצוי במרכז באופן מובהק זו השאיפה ללכת אחר מובילי דעת קהל, המהווים פלקט ריק מתוכן וניסיון לעמוד בסטנדרטים ובנורמות המגדירות מה טוב, ומה נחשב, ומה ראוי, ומה מצטלם יפה.
זה מאוד מזכיר לי שקראתי ראיון (אינני זוכרת היכן) שבו שאלו ילד מה הוא רוצה להיות שיהיה גדול והוא ענה יוטיובר (כוכב youtube) מפורסם ועשיר. אבל כששאלו אותו ומה יהיה בערוץ ה-youtube שלו, אותו ילד לא ידע לענות, זאת מכיוון שהמהות או המשמעות לא עניינו אותו, אלא נטו הפרסום, הכסף, המעריצים ומילוי העצמי האנוכי.
מעבר ממובילי קהילות בעלי חשיבה מצומצמת וצרה למנהיגים בעלי ראיה הוליסטית
רבים ממובילי הקהילות השונות, מחזיקים בתודעה מקוטבת ובתפישה מוגבלת אשר אין בה ראיה רחבה והוליסטית, הרואה את הקשר שבין דבר לדבר ובין בחירה לבין התוצאות וההשלכות שלה.
רבים ממובילי הקהילות ברשתות החברתיות, ממוקדים לחלוטין בראיה המגזרית הצרה של הקהילה אותה הם מייצגים אשר משרתת את הנרטיב שלהם, ומתעלמים לחלוטין מערכים שאינם חלק מהאג׳נדה שלהם.
אנשים אלו מובילים אחריהם קהל גדול, אך אם נבחן האם האישיות שלהם מתאימה לחנוך, לקחת אחריות כוללת, לפעול באורח בלתי אישי ומתוך ראיה רחבה? האם התודעה שלהם רחבה ומפותחת, כך שהם מציגים ערכים ומשמעות התורמים לקהל העוקבים? האם הם פועלים על פי ערכים המהווים קרקע יציבה ופורה לצמיחה אישית וקולקטיבית? נוכל לראות כי הם אינם באמת מתאימים להוביל ולהנהיג.
במנהיגות ומשפיענות – טמונה אחריות
בהובלה ובהשפעה טמונה אחריות, וכדי להוביל ולהשפיע נדרשת הכשרה נפשית ותודעתית. לצערי, בתרבות בה אנו חיים לא נדרשת כל הכשרה על מנת להוביל אנשים. ובכך, העולם מובל על ידי אנשים שתודעתם מוגבלת וממוסכת וחשיבתם ישנה ומצומצמת.
אנו רואים זאת הן במרחב הפוליטי והן במרחב של הרשתות החברתיות.
היעדר חזון הפך למצב רווח, שבו אין משנה סדורה או אופק ברור אליו אנו מבקשים לחתור כציביליזציה הערה לצומת הדרכים בה היא מצויה ומוכנה לעשות חשבון נפש ולתקן את דרכיה.
אופורטוניזם ואסקפיזם יצרו מציאות שבה כל אחד ממוקד בדלת אמותיו ובסיפוק צרכיו המיידים, מבלי לראות את האסון הנוצר באמצעות הרס התשתית הערכית והמרקם האנושי של החברה בה אנו חיים.
נסו לדמיין את כדור הארץ לספינה השטה במרחבי הזמן והחלל. ספינה אינה יכולה להפליג בביטחה, ללא קברניט המנווט אותה, באופן אובייקטיבי, על-אישי, טהור ובלתי מוטה. ספינה אינה יכולה להתנהל באופן מאוזן והרמוני, ללא מנהיגות המקיימת ערבות כלפי כל נוסעי הספינה, מחזיקה בחזון בהיר וברור המשרת את הכלל, לוקחת אחריות ומוכנה לנוע אל מחוזות חדשים, מתוך פתיחות ואומץ.
על מנת להשיט ספינה, נדרשים תהליכי לימוד והסמכה קפדניים. כיצד זה שהדבר אינו חל על כאלו המשפיעים על המונים?
כיצד אנשים שמים את חייהם בידיהם של משפיענים ומנהיגים שהמבנה האישיותי שלהם והכישורים שלהם אינם תואמים מנהיגות והובלה?
היום, יותר מאי פעם, נדרש ממדינות, מקהילות וממשפיענים, להתחיל לחשוב מאוחד ולא נפרד, כוללני ולא ספציפי, גלובאלי ולא לוקאלי.
עד שלא תתבסס פה התודעה שאנחנו קשורים זה לזה, שגורלנו גורל משותף ושהשינוי מתחיל בכל אחד ואחת מאיתנו, ימשיכו להתקיים כאן קהילות רבות הפועלות בנפרד וסותרות זו את פעילותה של זו.
חלק מהקהילות מייצגות טמינת ראש בחול והתכנסות סביב מכנה משותף נמוך, אנוכי, ממוסך ואישי כמו קופוני הנחה, קניות, טרנדים, אופנות, בידור וריאליטי ועוד.
חלק מהקהילות מייצגות אג׳נדות וערכים שהינם ראויים, אך הם מושכים לכיוונים רבים, שפעמים רבות סותרים זה את זה, מבלי להבין כי כולנו מאותו מקור, כי יש בינינו שותפות גורל וכי הפתרון למצב החרום בו אנו מצויים חייב להיות הוליסטי.
חייבים לחשוב מאוחד!
חייבים לשתף פעולה!
חייבים לשנות את התפישה!
איך אפשר להילחם על זכויות להט״ב ומצד שני לשנוא זרים?
איך אפשר לייצג תפישה של דימוי גוף חיובי ואהבה עצמית (body positive) ובמקביל לא להיות Animal Positive, כלומר לשתף פעולה עם תעשיית המזון מן החי ועם האכזריות וההתעללות שבה?
איך אפשר לקדם פמיניזם ובמקביל להאדיר הצמדות לדת ולמסורת שמייצגת תפישה פטריארכלית המדירה נשים ומקפחת אותן?
איך אפשר לדבר על התחממות גלובאלית, אקולוגיה וקיימות ולהתבאס כשיורד גשם או כשמזג האוויר קר?
כל הדוגמאות שאני מביאה כאן הן חלק מזערי מדוגמאות רבות, אמיתיות לחלוטין, הלקוחות מעולם הרשתות החברתיות, שבו הציניות של משפיענים והמניפולציות שלהם על קהל העוקבים שלהם הן בלתי נתפשות.
אני נמנעת מלהביא אליכם דוגמאות ספציפיות, על מנת לא להלבין פנים אך ממליצה לכם בחום: לימדו לראות מבעד למצגי השווא והאשליה, לימדו להתבונן מבעד להעמדת הפנים הנעשית במסווה של אותנטיות ושקיפות, לימדו לזהות את האינטרסים, המניפולציות והציניות ושאלו את עצמכם פעם אחר פעם ממי אתם בוחרים להיות מושפעים ולקבל השראה?
במה אתם משקיעים את המשאבים שלכם?
בתקופה הזו, יותר מתמיד, חשוב כי תבדקו היטב ממי אתם שואבים השראה ובמה אתם בוחרים להשקיע את המשאבים שלכם.
למה הכוונה?
האם השקעת המשאבים שלכם היא במשהו רגעי וארעי המכלה משאבים, או במשהו בלתי מתכלה, נצחי, המעצים את המשאבים שלכם?
אנחנו חיים בחברה שהטמיעה בנו את התפישה שקניות על-סופיות של מוצרים ושירותים, זו הדרך האולטימטיבית לחיות את החיים.
רבים מתכננים את חייהם באופן הזה, מעבירים את כל המשקל שלהם אל תרבות הצריכה ובוחרים מסלול חיים שיעניק להם רמת חיים כמה שיותר גבוהה. משמע, את האפשרות הגדולה ביותר לקנות ומתוך כך לחוות חוויה של שמחה והנאה, מלאות פנימית וטעם לחיים.
הנורמה הזו שאני מתארת לכם, מוטמעת כל כך חזק אל תשתיות החברה שבה אנו חיים, עד שלאף אחד זה לא נראה מוזר שאנחנו כמין אנושי, תולים את הרווחה והאושר שלנו במרדף מתמיד אחר עוד ועוד מוצרים ועוד ועוד שירותים, שאנחנו מאמינים שיגרמו לנו להרגיש טוב יותר עם עצמנו ובפועל מותירים אותנו מכורים למילוי מבחוץ ובמרדף מתמיד אחר הדבר הבא.
כל חג הפך להזדמנות למכור ולקנות, ואם אין חג באופק אז ממציאים את ״חג הקניות״ או ״חגיגת הקניות״ שפוקדת אותנו בכל נובמבר ונועדה לתמרץ אנשים לקנות.
שמתם לב שכבר כמעט ואין בעלי מלאכה שמייצגים עולם שבו מתחזקים ומתקנים מוצרים?
כמה פעמים שמעתם מבעלי מקצוע שלא משתלם לתקן מכשיר מקולקל ושעדיף לקנות חדש?
מתי פגשתם לאחרונה סנדלר, חייט, נגר שמתקן רהיטים, חשמלאי שמתקן מוצרי אלקטרוניקה וחשמל?
המקצועות הללו ועוד נוספים הופכים להיות נדירים יותר ויותר, מכיוון שהאנושות מוסללת לחשיבה של מהיר, זול, סיפוק מיידי ומצויה תחת גירוי מתמיד לקנות כדי להתחדש.
המחשבה שמוצר יגרום להתחדשות, היא תוצר של תפישה מעוותת שאין בה את ההבנה כי התחדשות אמיתית היא תוצר של שינוי נפשי, מחשבתי, רגשי ומעשי.
תודעה זה אקולוגי
התחדשות מתרחשת כאשר ישנה הסכמה להרחיב את התודעה ולשנות את תפישת העולם ואז גם את ההרגלים ואופייני ההתנהלות.
ואיך זה קורה?
על ידי ההסכמה לגעת בגרעין, להעצים את הקרקע היציבה שהיא הבסיס לקיום אישי, מאוזן והרמוני. זוהי קרקע של ערכים, של תודעה, של מודעות עצמית וקולקטיבית.
המוכנות להרחיב את הידע, להיחשף לעוד נקודות מבט, לפוגג את תקרת הזכוכית, לקבל רעיונות חדשים ולספוג השראה, מובילה להשקעה מניבה ורווחית עד מאוד – השקעה בתשתית הפנימית של מי שאתם שממשיכה אתכם הלאה, לתמיד.
מכירים את המושג ״לרכוש ידע״?
רוב האנשים רוכשים ידע כדי לרכוש מקצוע שיאפשר להם לרכוש כמה שיותר מוצרים ושירותים ויעניק להם רמת חיים כמה שיותר גבוהה.
מצחיקה אותי המחשבה שרמת החיים נמדדת רק על פי כמות החומר שאתה יכול לאפשר לעצמך, ללא התייחסות לעושר הנפשי ולשפע הפנימי שהינו תוצר של רוחב יריעה תודעתי.
אינני אומרת שחומר איננו חשוב! הוא חשוב מאוד לשם קיום הרמוני בעולם חומרי, אך בפועל אנחנו חיים בעולם לא מאוזן שבו המרדף אחר החומר דחק את הרוח ואת העושר הנפשי הפנימי.
כמה אנשים רוכשים ידע כדי להרחיב את התודעה שלהם ולהעשיר את הנפש שלהם?
למשל, כמה אנשים מתייחסים לרכישת ידע ותודעה באותה רצינות שבה הם מתייחסים לרכישת מכונית, או מקרר, או טלוויזיה חדשה, או בגד חדש?
אין כל פסול במכונית, או בטלוויזיה, או במקרר, או בבגד, או בכל מוצר אחר – כל עוד אתם מאזנים בין מידת הרצינות וההשקעה שבין חומר ורוח.
ההשקעה בנפש שלכם, ברוח שלכם, בתודעה שלכם, ברגשות שלכם, במחשבות שלכם, בהרגלים שלכם – היא הדבר הכי אקולוגי שתוכלו ליצור!
לרכוש השכלה, ידע, השראה – גם מפתח אתכם ואת החברה שבה אתם חיים, וגם אינו מתדלק את המעגל העל-סופי של צריכה וייצור שמכלה את משאבי כדור הארץ ומעצים את משבר האקלים.
לרכוש ידע ותודעה זו בחירה מאוד אקולוגית ומאוד מניבה ומשתלמת לטווח הארוך. זאת, מכיוון שאינכם מוציאים את הכסף שלכם רק על חומר שמתכלה ומכלה משאבים, אלא משקיעים את הכסף והמשאבים שלכם במשהו שלא מתכלה, שנשאר אתכם תמיד, שאינו מזיק לאף אחד והוא נצחי ואקולוגי – פיתוח העצמי ופיתוח התודעה.
בכך, כמובן שאתם תורמים הן לעצמכם והן לחברה בה אתם חיים – וכולם מרוויחים.
