מחשבות על פוליטיקלי קורקט, פופוליזם ותרבות הביטול
תרבות הפוליטיקלי קורקט ולצידה תרבות הפופוליזם, הרייטינג וגם הגזלייטינג והביטול – יוצרות מצב שבו אנשים נמנעים מלהביע את דעתם האמיתית, והשיח מתנהל פעמים רבות במילים מכובסות, שיש בהן תקינות פוליטית ו"הליכה על ביצים" כדי לא לפגוע ברגשותיו של מגזר כזה או אחר, או לחלופין פחד להשמיע דיעה ולהיחשף לאלימות, שיימינג והוקעה ברשתות החברתיות.
ככל שהחברה יותר מפולגת ומקוטבת והאווירה הציבורית נפיצה – כך האפשרות לומר דברים בכנות, שקיפות, פשטות וישירות נעלמת.
ההתלהמות והפופוליזם מחד והתקינות הפוליטית מאידך – מסרסים את האפשרות ללבן סוגיות מהות ולקיים תהליכים בריאים בתוך החברה.
אנחנו ערים יותר ויותר למצב שבו השיח הופך עקר, טפלוני, מסוייג, או לחלופין מתלהם, מבטל ופוסל. הדבר לא מאפשר החלפת דעות, דיון ציבורי וליבון סוגיות חשובות, מתוך דיאלוג נטול מניעות שאין בו בלמים מלאכותיים הנובעים מפחד להביע דעה או מהיצמדות לאג׳נדה בעיוורון ללא מוכנות לדיאלוג.
התופעה החברתית הזו בעייתית מאוד, מכיוון שהיא לא מאפשרת להתמודד עם אתגרים ולתת להם מענה. היא מונעת התרה של קונפליקטים ומציאה של פתרון לבעיות ואתגרים קולקטיביים (וגם אישיים).
התופעה החברתית הזו משגשגת על קרקע חברתית, שבה אנחנו פוגשים הרבה פחות רצון טוב וטוהר כוונות, ויותר ויותר ניצול של אמירות, התבטאויות ואירועים כדי לשרת אינטרסים פוליטיים או מסחריים שאין בהם את טובת הציבור אלא חיפוש אחר תועלת אישית והון פוליטי או כלכלי.
מהי הבעיה העיקרית בעיקור וסיוג השיח?
עיקור וסיוג השיח פוגמים ביכולת ליצור תהליכים אישיים וחברתיים בריאים שמובילים לצמיחה.
כדי להסביר זאת אתאר לכם כאן כיצד נראה תהליך מאוזן והרמוני.
כדי לפתור בעיות ואתגרים – נדרש בראש ובראשונה להכיר בבעיה או באתגר, להגדיר אותו ברמה התפיסתית קוגניטיבית, למלל אותו ולתת לו שם ותיאור בהירים, כנים, חדים צלולים ומדוייקים.
לאחר מכן, נוצר תהליך של הכלה רגשית של כל מה שהשיום (מתן השם לדבר) מעורר בתוך הנפש וזאת על מנת להתחיל ולשחרר את המטען הרגשי שמחובר לבעיה או לאתגר.
כאשר תהליך העיבוד הרגשי מתקדם, מבשילה היכולת להקשיב לרצון שעולה מבפנים, שתכליתו לפתור את הבעיה ולהתמודד עם האתגר שטמון בה, ואז מתפנה מקום בתוך הנפש והיא ערוכה להתחיל ולבטא פרואקטיביות ולגבש רעיונות, מחשבות ופרקטיקות שיכולים לתת מענה לבעיה.
משם – הדרך מובילה לגיבוש משמעויות יישומיות ולנקיטת צעדים מעשיים שתכליתם לחולל שינוי ולפתור את הבעיה.
תיארתי לכם כאן תהליך עיבוד חיובי ובונה שמאפשר ליצור התפתחות וצמיחה.
המתודה הזו הינה דרך יעילה ובריאה להתמודד עם אתגרים ולצמוח (ואותה אני מלמדת לעומק בין השאר בתכנית להכשרת מטפלים ומנהיגים)
אך מה קורה כאשר תרבות הפוליטיקלי קורקט הנמנעת והנזהרת או לחלופין הפופוליזם שיש בו התלהמות וסתימת פיות, מונעים ביטוי חופשי ואמיתי?
כדי לפתור בעיות ואתגרים – נדרש בראש ובראשונה להכיר בבעיה או באתגר, להגדיר אותו ברמה התפיסתית קוגניטיבית, למלל אותו ולתת לו שם ותיאור בהירים, כנים, חדים צלולים ומדוייקים
הפוליטיקלי קורקט המתחשב והנזהר והפופוליזם המתלהם והדורס – הם שני קצוות שהמשותף ביניהם היעדר תקשורת בונה ומקדמת.
אני מוצאת שבתוך המגמות הללו שתיארתי, אין באמת יכולת לתאר ולמלל בכנות ושקיפות בעיות ואתגרים, ומכאן לא באמת נוצר מרחב תרבותי המאפשר מתן במה לריבוי דעות, מוכנות להקשיב ולהחליף דעות, ליצור עיבוד רגשי שמחולל שינוי נפשי ואז לקיים תהליכי עומק של מחשבה יצירתית שמולידה פיתרון ופעולה מעשית.
זה מעניין לראות כיצד מנהיגים פופוליסטים משתמשים בתרבות הפוליטיקלי קורקט באופן ציני כדי לסתום פיות ולהעצים שיח זהויות. זה קורה כאשר אישיות ציבורית כלשהי משמיעה דעה ביקורתית שאינה עומדת בכללי התקינות הפוליטית ואז המנהיג הפופוליסטי קופץ על המציאה ומשתמש בתרבות הפוליטיקלי קורקט כדי להוקיע את האמירה הביקורתית מכיוון שאינה עומדת בכללי התקינות הפוליטית.
אנחנו רואים את זה סביבנו כל הזמן: שימוש ציני של פוליטיקאים ואנשי ציבור במה מותר להגיד ומה אסור לומר, מבלי שהדבר מחובר לשיח כן ואמיתי, או לערכים כלשהם, מלבד שרידות פוליטית ואינטרסים שבינם לבין הקשבה אמיתית לגיוון החברתי והתרבותי אין ולו דבר.
אמצעי התקשורת מצטרפים לחגיגת הצביעות הזו ומעצימים את הדרמה כדי להרוויח רייטינג, ללא שום אמות מידה, שיש בהן הבנה של הנזק שהדבר גורם לתודעה הציבורית ולבריאות הנפשית של החברה והקהילות השונות שמרכיבות אותה.
כל קונפליקט, כל דרמה, כל התבטאות – הם פוטנציאל לרווח פוליטי או למכונת הרייטינג שלא יודעת שובע, כאשר אנחנו כציבור משתפים פעולה עם המנגנון המסולף וההרסני הזה.
תרבות סתימת הפיות, ההתלהמות, ההפחדה שמקורן בפופוליזם או בתרבות התקינות הפוליטית שמנסה ללכת בין הטיפות – שתיהן מגמות בעייתיות, שמעקרות את השיח, אך יתירה מזאת, מובילות במעגל סגור שאינו מאפשר פיתרון של בעיות, התרה שלהן ופעולה יצירתית המחוללת צמיחה ושינוי.
מה הפיתרון? מרחב ציבורי שיש בו רצון טוב של אנשים, פתיחות להחלפת דעות ורעיונות באופן שקוף כן וחופשי ופוליטיקאים ואנשי תקשורת שמתחייבים לא לנצל שיח חופשי לטובת רייטינג או רווח פוליטי.
מה יוביל לזה?
שימת דגש על שיח מקדם ומפרה מתוך רצון טוב ומאור פנים.
הקפדה על טוהר המידות של נבחרי ציבור כמדד ראשוני לבחירה בהם.
והיעדר שיתוף פעולה עם תרבות הרייטינג.
זה תלוי בנו ובמוכנות לחשב מסלול מחדש.
זה תלוי במוכנות שלנו להשקיע עוד תשומת לב במה שאנחנו מעניקים לו כוח ולקחת מנהיגות על האופן שבו אנחנו תורמים לתרבות הפוליטיקלי קורקט, הפופוליזם והרייטינג.
המלצה לקריאה נוספת: מחליפים דעות: התנצחות או דיאלוג