רצף האירועים המתרחש בארץ ובעולם, ממשיך להמחיש בעוצמה עד כמה הציביליזציה שלנו מצויה בצומת דרכים אקוטי בתולדותיה, וגם דוחף את המין האנושי עם הגב לקיר ומזמין להתעורר ולהתפקח.
הקורונה שהתפשטה ברחבי העולם ללא אבחנה בין דת לאום או גזע, משבר האקלים המאיים על איזון המערכות האקולוגיות של כדור הארץ ועל עתיד האנושות, וכעת המלחמה באירופה, על הנפיצות הגלובאלית שהיא יוצרת – מזכירים לנו כי הגבולות הפיסיים הם אשליה, כי כולנו חולקים את אותו עולם וכי גורלנו גורל משותף.
העולם מטלטל, פליטים שחרב עליהם עולמם מחפשים מקום מפלט, האפשרות למלחמה גרעינית שוב על השולחן אחרי עשורים בהם נדמה היה שהיא כבר לא אופציה, וישראל ממשיכה בשלה: התנהלות קטנונית, אנוכית, בדלנית ובלתי מוסרית שעטופה בערכים מסולפים ובתודעה ממוסכת.
כתבתי פעמים רבות על כך שאם לא תיווצר התפקחות בקרב הציבור הישראלי, אנו עלולים למצוא עצמנו במצבים קשים שהינם השתקפות של ההתדרדרות הערכים והתודעתית המתרחשת בישראל מזה זמן רב ומכרסמת כל חלקה טובה.
אנו מפנים את גבנו לפליטים מאוקראינה ופוליטיקאים מצדיקים את ההתנהלות השרירותית והשערורייתית שלהם בהסברים נבובים ובסיסמאות חלולות, המדברים על כך שישראל לוקחת חלק במאמץ העולמי לסיוע לפליטים מאוקראינה בכך שהיא תקלוט פליטים יהודיים במסגרת חוק השבות.
ישראל למעשה יוצרת סינון של פליטים לפי השיוך הדתי לאומי שלהם, ונמנעת מלהושיט יד על בסיס הומניטרי לאלה הזקוקים לכך בשעתם הקשה ביותר, כאשר כל עולמם מתמוטט עליהם.
בנוסף, אנו נמנעים בשם אינטרסים מקומיים (מעורבותה של רוסיה בסוריה) מלגנות את רוסיה המובלת על ידי דיקטטור שהפר את אמנות היסוד הבינלאומיות ופלש באופן שרירותי למדינה ריבונית שממשלתה נבחרה בבחירות דמוקרטיות ומחריב אותה ללא הנד עפעף (אני שואלת את עצמי מה הטעם בהסכמי גרעין אם ניתן להפר אותם בקפריזה של שליטים מטורפים).
מלבד היעדר הגינוי את רוסיה וההתייחסות השרירותית כלפי הפליטים מאוקראינה, גם חוק האזרחות עבר בכנסת לאחרונה והצטרף לחוק הלאום שעבר בכנסת הקודמת.
שנאת הזרים, הפגיעה בזכויות אדם והיחס לפליטים מאוקראינה, משקפים עד כמה הציבור בישראל ממוסך ועיוור ושכח את ההיסטוריה שלו עצמו.
לצערי, כאשר השיעור לא נלמד והמסקנות לא מיושמות לשם צמיחה תודעתית, ההיסטוריה חוזרת על עצמה, פעם אחר פעם, בחילופי תפקידים שבהם הקורבן הופך לפוגע ואילו הפוגע הופך לקורבן, במעגל סגור של כילוי עצמי והרס וסבל.
המלחמה באירופה אינה מנותקת מאתנו כאן בישראל, אלא מעצימה מאוד את הכתובת שעל הקיר ואת העובדה שהלאומנות והזהות הדתית היהודית גוברים על ערכי יסוד אנושיים.
זוהי תעודת עניות לעם שעבר תלאות רבות וחווה אפליה, שנאת חינם, רדיפות, והפניית גב לפליטים יהודיים ברגעי שבר, איום קיומי, אימה ומלחמה.
חברה המוותרת על ערכים המגדירים את הזהות האנושית שלה –הינה חברה המערערת ומבטלת את היסודות לקיומה וגוזרת על עצמה ריקבון ערכי ומוסרי המוביל לתהום הנשייה.
הסכנה האמיתית אינה איום מבחוץ אלא של התפוררות פנימית.
אך לצערי, רוב הציבור אינו מוכן לשנות את הנרטיב המגדיר את הזהות, השייכות ותחושת הביטחון ובכך גוזר על עצמו בטווח הארוך כלייה הנובעת מסטגנציה.
ההיצמדות ללאומנות דתית, מרחיקה את רוב הציבור הישראלי היהודי, מן הזהות הבסיסית וההיולית של כולנו – בני משפחת האדם ויוצרת מצב אבסורדי, שבו דת שמתיימרת לטפח רוחניות וערכים, הופכת לכוח קיצוני אשר משחית ערכים ומוסר ומדרדר את התודעה.
אני מאמינה בכל ליבי, שהגרעין המרכזי המעצב ומגדיר את הזהות שלנו, הינו הערכים בהם אנו מאמינים ועל-פיהם אנו פועלים.
זהו גרעין חזק הרבה יותר מכל זהות אחרת, ואמיתי הרבה יותר, כי הרי, אין זה באמת משנה אם אתה ימני או שמאלי, שחום עור או לבן, דתי או חילוני, מזרחי או אשכנזי, יהודי, נוצרי או מוסלמי וכו׳, אם בבסיס הפנימי שלך אתה נטול ערכים שנועדו להגדיר אותך בראש ובראשונה כאדם.
הגרעין המשמעותי המעצב את הזהות שלנו כפרטים וכחברה, הוא היכולת לסייג את המעשים והבחירות שלנו על ידי מסגרת ערכית.
בבסיס היהדות עומדים הערכים ״ואהבת לרעך כמוך״ ו-״מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך״.
ערכים אלו נועדו ליצור תשתית שממנה תוכל לצמוח חברה בריאה המתפתחת באופן הרמוני התומך את כלל הזרמים בתוכה.
בפועל ההיצמדות לזהות הדתית-לאומית, מובילה לכך שרבים פונים כנגד הערכים הבסיסיים הללו.
בעצם היצמדותם לדת השזורה בזהות הלאומית, אותם לאומנים-דתיים, שמתיימרים לייצג אמות מידע אלוהיות רחוקים עד מאוד מכל מה שאלוהות מייצגת ויש בו חשיבה אוניברסלית ואחדותית.
אנחנו מצויים במצב פרדוקסלי שבו רבים בקרב הציבור היהודי נותנים עדיפות לדת וללאום על פני ערכים בסיסיים של אנושיות והומניות, ובכך למעשה הופכים את הדת והלאום למסגרת חלולה אשר אין בה באמת חיבור לתפישה רוחנית שלמה הרואה בכל בני האדם חלק מאותה אחדות.
החברה שלנו משוועת לשינוי בכל תחומי החיים. אך כדי ליצור שינוי שכזה נדרש שינוי תודעתי רחב שיש בו פיגוג של תקרת הזכוכית הקולקטיבית, שחרור של מערכות אמונה ומסורות, פיגוג של דעות קדומות ומוכנות לשנות את התפישה הקולקטיבית שבאמצעותה הפרטים בחברה מגדירים את הזהות שלהם.
שינוי זה ינבע מן ההכרה כי כולנו מאותו מקור, ישויות רוחניות שבחרו לחוות חוויית חיים גשמית, לבשו צורת אנוש ועטפו עצמן בתחפושות ותדמיות ובהן גם דת, גזע, לאום, מין ונטייה מינית.
לנשמה אין צבע עור, אלא יש בה אור שמהותו תבוניות מופשטת ונטולת גוף.
לנשמה אין דת, אלא היא הווה עצמה כחלק ממכלול הקיום והאחדות האוניברסלית.
לנשמה אין מין והיא שוזרת כוחות נקביים וזכריים לכדי שלמות ויכולת הפריה עצמית.
לנשמה אין לאום או ארץ, אלא היא אזרחית הקוסמוס.
הנשמה היא אינטליגנציה טהורה אשר אינה מוגדרת על ידי דימוי חיצוני גשמי וממשי.
הדימוי החיצוני הינו עטיפה חיצונית שמתחתיה נמצא גלעין מזוקק שאין לו הגדרה של זהות דתית, גזעית, לאומית או מגדרית.
גלעין זה הינו עצמי מופשט שרבים אינם מכירים בו ואינם מחוברים אליו.
זוהי הזהות האותנטית אשר החיבור אליה ממוטט את כל גדרות המגדר וההפרדה ומבטל כל סיכוי לדיכוי, הדרה, אלימות או מלחמה לטובת שיתופי פעולה, הפריה הדדית, כבוד הדדי וערבות.
ההכרה הזו כי הזהות שלנו עמוקה הרבה יותר מאשר החלוקות המגדריות האשלייתיות הללו, תוביל להתפקחות עמוקה מן החלוקות וההפרדות הללו, תשנה את יחסי הכוחות בתוך החברה ותוליד תפישה אחדותית שתשנה את כל סדרי החיים ותוביל לשוויון זכויות מלא לכל ישות אנושית באשר היא.
כאשר תהליך זה יתרחש תהפוך האנושות מחברה מפוררת ומופרדת, רווית מלחמות, אלימות וכוחניות, לחברה אשר פועלת בהפריה הדדית מתוך חוויה של שותפות גורל ואחדות.
זהו תהליך מתבקש אשר הינו חלק מן האבולוציה שהחברה האנושית נדרשת ליצור על מנת להבטיח את קיומה בתנועה אל תוך המאה ה-21.
ההסכמה לנוע אל מעבר לזהות העצמית, מעבר לזהות גזעית, דתית, לאומית או מגדרית, והמוכנות להתרועע עם העצמי הטהור והאותנטי, תחשוף את בני האנוש להבנת מקורם והיותם ישויות קוסמיות, המגולמות בחומר קוסמי שהתגבש לכדי הגוף הפיסי והגשמיות האנושית.
הכרה זו תוביל ליכולת להתאגד, לאחוז ידיים, להגן זה על זכויותיו של זה, לרתום את הרצונות המשותפים, היכולות השונות, המשאבים האנושיים והכלכליים – לכדי תנועה מאוחדת אשר תיצור גל הינף אדיר של שינוי מקומי וגלובאלי, המכיר בזכותו של כל אדם לחיות חיים שיש בהם מימוש של העצמי הייחודי, חופש ורווחה.
בשלה העת להתעורר ולהכיר כי כולנו מאותו מקור.
