אלינור סמרה
מנהלת מתחם SIX
אחראית ומרכזת הפרויקטים והסדנאות במתחם התרבות SIX - בית לקשרים חיים, ועוזרת אישית למנהלת המותג
קיץ או חורף? קיץ – אני אוהבת שמש ואור, במיוחד אחרי שגרתי בחו"ל, בעיר שבה יש קיץ רק שלושה חודשים בשנה, כך שזה מצרך נדיר מבחינתי.
תה או קפה? תחרות קשה, בגדול קפה הפוך על מקינטה עם חצי קפה טחון וחצי אבקת דמוי קפה מתמרים.
מה אנחנו לא יודעים עליך? שאני מדברת חמש שפות, ושגרתי בוואן באוסטרליה במשך חצי שנה.
מה תיקחי לחופשה בקאריביים? איירפודס, ספר וקרם הגנה לכל הקעקועים שלי.
מה הטעם לחיים? להכיר תרבויות חדשות, ולחוות איך אנשים חיים במקומות במדינות ותרבויות שונות ואפילו פה בארץ, בחיים שהם מאוד שונים ממני.
ספרי לנו קצת על עצמך?
אני במקור מרמת גן, בתור ילדה הייתי אוטודידקטית ומסוג התלמידים שלא צריכים ללמוד הרבה למבחנים כדי להוציא ציונים טובים. הכי אהבתי ללמוד שפות – בבית הספר למדתי צרפתית, ובמקביל עצמאית לימדתי את עצמי איטלקית, ספרדית ואנגלית. מבחינה חברתית רוב התלמידים היו במסגרות של הצופים ואני לא התחברתי לזה, מה שגרם לי להיות קצת אאוטסיידרית, אבל היו לי קבוצת חברים מאוד קרובים שעם חלקם אני שומרת על קשר קרוב עד היום.
היתה לי ילדות מאוד עירונית – כל יום היינו מסתובבים בתל אביב המעניינת והצבעונית ואז חוזרים הביתה לרמת גן הישנונית. בתור ילדה ממש חיכיתי לעזוב את הבית של ההורים ולהיות עצמאית. גם הרגשתי שנולדתי בארץ הלא נכונה ובתקופה הלא נכונה – תמיד נמשכתי לסיפורים ומוזיקה מהסיקסטיז והסבנטיז, תקופה של יציאה מהקופסה וחופש, והייתה לי אובססיה ספציפית לביטלס, שהצמידה אותי כל יום שישי לרדיו להאזין לתכנית הקבועה עליהם, וגם להגיע לאירועים ולהתחבר לאנשים סביב זה.
בסוף התיכון הגעתי לצבא ושם גיליתי פנים חדשות לגמרי של עצמי – אחרי תקופה כמאבחנת בחיל מודיעין יצאתי לפיקוד על טירונים במחלקה. גיליתי בתוכי עצמאות, יכולת הובלה, מנהיגות, וגם מיומנויות חברתיות ויכולת להתחבר לאנשים חדשים, מה שמאוד בנה לי את הביטחון העצמי ופיתח אותי אישית וחברתית.
אחרי הצבא עשיתי עבודה מועדפת בקומונה חקלאית במדבר, שם היה לי את כל העצמאות שרציתי, וכילדה שגדלה כבת יחידה חוויתי לראשונה מה זה אומר לחיות עם אנשים, ועוד במקום שקט ובודד – הכרתי את הקסם שבחיים הלא-עירוניים.
בהמשך נסעתי לארה"ב להדריך במחנה קיץ של הסוכנות היהודית, והמשכתי לטייל במרכז ודרום אמריקה. בכל מקום בו טיילתי הכרתי חברים חדשים ועם חלקם הקשרים ממש נשארו עד היום. אחד החברים שהכרתי בפרו, בסוף הטיול חזר לארץ והקים חברת סטארט-אפ שמחברת בין מטיילים לשירותי רפואה, והזמין אותי להצטרף אליהם לעבוד שם.
בתור העובדת הרביעית בסטארט-אפ בהקמה, עשיתי הכל – ניהול חשבונות וכספים, פיתוח עסקי, יצירת קשר עם רופאים בעולם, הייתי טסה למרפאות בכל מיני מדינות, נפגשת עם רופאים ומצרפת אותם כשותפים שלנו. אחרי ההשקה של הפיילוט עברתי מניהול הצמיחה הבינלאומית לצד השני, שהוא ניהול שירות הלקוחות, עבודה שהיתה עשרים וארבע שבע, מצב חירום תמידי כי הלקוחות הם חולים שזקוקים לשירותים רפואיים. אבל כמה שזה היה קשה זה גם היה מספק, ופיתח בי יכולות ניהול אופרציות מורכבות והתמודדות תחת לחץ. וקיבלתי משם עוד מתנה – המנהלת שלי והשותפה להקמה היתה תלמידת מרכז לוהאריה במסלול מנהיגות. היא היתה עבורי מודל להשראה ודרכה נחשפתי למרכז והתחלתי ללמוד את מודול 1.
תוך כדי העבודה בסטארט-אפ סיימתי תואר ראשון בפרסום ותקשורת שיווקית, ולאחר הלימודים, החלטתי שאני הולכת להגשים את החלום שתמיד היה לי, וזה לגור בחו״ל תקופה ממושכת, ובחרתי לעזוב לאוסטרליה.זו היתה החלטה לא פשוטה של לעזוב קריירה וחיים בישראל, אבל ידעתי שזה משהו שאני חייבת לעשות עבור עצמי.
כשהגעתי לאוסטרליה, טיילתי בתקופה הקורונה ודווקא חוויתי חופש כאשר הרבה אנשים היו בבידוד, ולאחריה עבדתי בתחומי הפיתוח עסקי וניהול שירות לקוחות במלבורן. במשך כל הזמן הזה תמיד נשארתי מחוברת ללימודים במרכז לוהאריה באונליין (גם אם זה אומר לשמוע שיעור בוואן או באוהל).
במהלך השהות שלי באוסטרליה לקחתי חלק בתרגומים קטנים של תכנים של המרכז, בעיקר מאמרים, ואחר כך גם התעסקתי בפרויקטים גדולים יותר כמו תרגום קורסים וסמינר. בשלב מסוים התחלתי להשתתף בפורמט נסיוני כחברה בצוות המלווה של מודול 1, בדגש על מתחברי האונליין – מה שהתחיל כפורמט נסיוני הפך להצלחה גדולה.
בתקופה הזאת התחילה להתפתח אצלי התחושה שהשהות באוסטרליה מיצתה את עצמה, ורצון חדש ומשונה נולד – לחזור לישראל. הרגשתי שהרצון הזה נוגד כל אינסטינקט – לחזור לארץ? ועוד בתקופת מלחמה? אבל הקשבתי לזה.
היום אני גרה בכפר ויתקין, אני מנהלת את מתחם SIX – בית לקשרים חיים שהוא הבית לקהילה של מרכז לוהאריה. זה אומר שאני אחראית על הפרויקטים, הלו"ז, קשרי חוץ, תיאום סדנאות, סנכרון עם המרכז הלימודי והזרועות השונות של הארגון ובעצם כל מה שאומר לנהל מרכז תרבות בהקמה. ובמקביל, בגלל שכמו בסטארט-אפ רבים מאיתנו מחזיקים כמה כובעים – אני גם מסייעת לרוני מנהלת המותג בפרויקטים שונים שנמצאים תחת חסותה.
פונים אליך כשצריכים… לתרגם משהו, או עזרה טכנולוגית.
אילו תחומים בא לך לפתח בהמשך?
הייתי רוצה לפתח את היכולת שלנו להגיע לעוד קהלים וקהילות, ובאמצעות ערוצים שהם לא רק תכנית הלימודים – וזה מה שאנחנו עושים ב-SIX. באופן אישי מאוד הייתי רוצה לפתח את היכולות שלי לחלוש על אופרציות רחבות, וגם בא לי להיכנס לתחום של AI, וללמוד אותו.
בעולם אוטופי מה את עושה כל היום?
האמת? מה שאני עושה עכשיו – אני מאוד אוהבת את היכולת לחלוש על כמה תחומים, ולעבוד בסביבה עם אנשים שאני אוהבת. אני במקום שבו יש לי את כל מה שצריך כדי להתפתח – אחריות, יכולת לנהל ולחלוש, חניכה ואופק רחב להתפתחות אישית ומקצועית.
אם הייתי צריכה לתאר את מרכז לוהאריה בשני משפטים, מה היית אומרת?
הייתי אומרת שזה לא דומה לשום דבר שהכרתם לפני, ושזה המקום הכי טוב להיות בו.
אלינור סמרה
מנהלת מתחם SIX
קיץ או חורף? קיץ – אני אוהבת שמש ואור, במיוחד אחרי שגרתי בחו"ל, בעיר שבה יש קיץ רק שלושה חודשים בשנה, כך שזה מצרך נדיר מבחינתי.
תה או קפה? תחרות קשה, בגדול קפה הפוך על מקינטה עם חצי קפה טחון וחצי אבקת דמוי קפה מתמרים.
מה אנחנו לא יודעים עליך? שאני מדברת חמש שפות, ושגרתי בוואן באוסטרליה במשך חצי שנה.
מה תיקחי לחופשה בקאריביים? איירפודס, ספר וקרם הגנה לכל הקעקועים שלי.
מה הטעם לחיים? להכיר תרבויות חדשות, ולחוות איך אנשים חיים במקומות במדינות ותרבויות שונות ואפילו פה בארץ, בחיים שהם מאוד שונים ממני.
ספרי לנו קצת על עצמך?
אני במקור מרמת גן, בתור ילדה הייתי אוטודידקטית ומסוג התלמידים שלא צריכים ללמוד הרבה למבחנים כדי להוציא ציונים טובים. הכי אהבתי ללמוד שפות – בבית הספר למדתי צרפתית, ובמקביל עצמאית לימדתי את עצמי איטלקית, ספרדית ואנגלית. מבחינה חברתית רוב התלמידים היו במסגרות של הצופים ואני לא התחברתי לזה, מה שגרם לי להיות קצת אאוטסיידרית, אבל היו לי קבוצת חברים מאוד קרובים שעם חלקם אני שומרת על קשר קרוב עד היום.
היתה לי ילדות מאוד עירונית – כל יום היינו מסתובבים בתל אביב המעניינת והצבעונית ואז חוזרים הביתה לרמת גן הישנונית. בתור ילדה ממש חיכיתי לעזוב את הבית של ההורים ולהיות עצמאית. גם הרגשתי שנולדתי בארץ הלא נכונה ובתקופה הלא נכונה – תמיד נמשכתי לסיפורים ומוזיקה מהסיקסטיז והסבנטיז, תקופה של יציאה מהקופסה וחופש, והייתה לי אובססיה ספציפית לביטלס, שהצמידה אותי כל יום שישי לרדיו להאזין לתכנית הקבועה עליהם, וגם להגיע לאירועים ולהתחבר לאנשים סביב זה.
בסוף התיכון הגעתי לצבא ושם גיליתי פנים חדשות לגמרי של עצמי – אחרי תקופה כמאבחנת בחיל מודיעין יצאתי לפיקוד על טירונים במחלקה. גיליתי בתוכי עצמאות, יכולת הובלה, מנהיגות, וגם מיומנויות חברתיות ויכולת להתחבר לאנשים חדשים, מה שמאוד בנה לי את הביטחון העצמי ופיתח אותי אישית וחברתית.
אחרי הצבא עשיתי עבודה מועדפת בקומונה חקלאית במדבר, שם היה לי את כל העצמאות שרציתי, וכילדה שגדלה כבת יחידה חוויתי לראשונה מה זה אומר לחיות עם אנשים, ועוד במקום שקט ובודד – הכרתי את הקסם שבחיים הלא-עירוניים.
בהמשך נסעתי לארה"ב להדריך במחנה קיץ של הסוכנות היהודית, והמשכתי לטייל במרכז ודרום אמריקה. בכל מקום בו טיילתי הכרתי חברים חדשים ועם חלקם הקשרים ממש נשארו עד היום. אחד החברים שהכרתי בפרו, בסוף הטיול חזר לארץ והקים חברת סטארט-אפ שמחברת בין מטיילים לשירותי רפואה, והזמין אותי להצטרף אליהם לעבוד שם.
בתור העובדת הרביעית בסטארט-אפ בהקמה, עשיתי הכל – ניהול חשבונות וכספים, פיתוח עסקי, יצירת קשר עם רופאים בעולם, הייתי טסה למרפאות בכל מיני מדינות, נפגשת עם רופאים ומצרפת אותם כשותפים שלנו. אחרי ההשקה של הפיילוט עברתי מניהול הצמיחה הבינלאומית לצד השני, שהוא ניהול שירות הלקוחות, עבודה שהיתה עשרים וארבע שבע, מצב חירום תמידי כי הלקוחות הם חולים שזקוקים לשירותים רפואיים. אבל כמה שזה היה קשה זה גם היה מספק, ופיתח בי יכולות ניהול אופרציות מורכבות והתמודדות תחת לחץ. וקיבלתי משם עוד מתנה – המנהלת שלי והשותפה להקמה היתה תלמידת מרכז לוהאריה במסלול מנהיגות. היא היתה עבורי מודל להשראה ודרכה נחשפתי למרכז והתחלתי ללמוד את מודול 1.
תוך כדי העבודה בסטארט-אפ סיימתי תואר ראשון בפרסום ותקשורת שיווקית, ולאחר הלימודים, החלטתי שאני הולכת להגשים את החלום שתמיד היה לי, וזה לגור בחו״ל תקופה ממושכת, ובחרתי לעזוב לאוסטרליה.זו היתה החלטה לא פשוטה של לעזוב קריירה וחיים בישראל, אבל ידעתי שזה משהו שאני חייבת לעשות עבור עצמי.
כשהגעתי לאוסטרליה, טיילתי בתקופה הקורונה ודווקא חוויתי חופש כאשר הרבה אנשים היו בבידוד, ולאחריה עבדתי בתחומי הפיתוח עסקי וניהול שירות לקוחות במלבורן. במשך כל הזמן הזה תמיד נשארתי מחוברת ללימודים במרכז לוהאריה באונליין (גם אם זה אומר לשמוע שיעור בוואן או באוהל).
במהלך השהות שלי באוסטרליה לקחתי חלק בתרגומים קטנים של תכנים של המרכז, בעיקר מאמרים, ואחר כך גם התעסקתי בפרויקטים גדולים יותר כמו תרגום קורסים וסמינר. בשלב מסוים התחלתי להשתתף בפורמט נסיוני כחברה בצוות המלווה של מודול 1, בדגש על מתחברי האונליין – מה שהתחיל כפורמט נסיוני הפך להצלחה גדולה.
בתקופה הזאת התחילה להתפתח אצלי התחושה שהשהות באוסטרליה מיצתה את עצמה, ורצון חדש ומשונה נולד – לחזור לישראל. הרגשתי שהרצון הזה נוגד כל אינסטינקט – לחזור לארץ? ועוד בתקופת מלחמה? אבל הקשבתי לזה.
היום אני גרה בכפר ויתקין, אני מנהלת את מתחם SIX – בית לקשרים חיים שהוא הבית לקהילה של מרכז לוהאריה. זה אומר שאני אחראית על הפרויקטים, הלו"ז, קשרי חוץ, תיאום סדנאות, סנכרון עם המרכז הלימודי והזרועות השונות של הארגון ובעצם כל מה שאומר לנהל מרכז תרבות בהקמה. ובמקביל, בגלל שכמו בסטארט-אפ רבים מאיתנו מחזיקים כמה כובעים – אני גם מסייעת לרוני מנהלת המותג בפרויקטים שונים שנמצאים תחת חסותה.
פונים אליך כשצריכים… לתרגם משהו, או עזרה טכנולוגית.
אילו תחומים בא לך לפתח בהמשך?
הייתי רוצה לפתח את היכולת שלנו להגיע לעוד קהלים וקהילות, ובאמצעות ערוצים שהם לא רק תכנית הלימודים – וזה מה שאנחנו עושים ב-SIX. באופן אישי מאוד הייתי רוצה לפתח את היכולות שלי לחלוש על אופרציות רחבות, וגם בא לי להיכנס לתחום של AI, וללמוד אותו.
בעולם אוטופי מה את עושה כל היום?
האמת? מה שאני עושה עכשיו – אני מאוד אוהבת את היכולת לחלוש על כמה תחומים, ולעבוד בסביבה עם אנשים שאני אוהבת. אני במקום שבו יש לי את כל מה שצריך כדי להתפתח – אחריות, יכולת לנהל ולחלוש, חניכה ואופק רחב להתפתחות אישית ומקצועית.
אם הייתי צריכה לתאר את מרכז לוהאריה בשני משפטים, מה היית אומרת?
הייתי אומרת שזה לא דומה לשום דבר שהכרתם לפני, ושזה המקום הכי טוב להיות בו.
אלינור סמרה
מנהלת מתחם SIX
אחראית ומרכזת הפרויקטים והסדנאות במתחם התרבות SIX - בית לקשרים חיים, ועוזרת אישית למנהלת המותג
קיץ או חורף? קיץ – אני אוהבת שמש ואור, במיוחד אחרי שגרתי בחו"ל, בעיר שבה יש קיץ רק שלושה חודשים בשנה, כך שזה מצרך נדיר מבחינתי.
תה או קפה? תחרות קשה, בגדול קפה הפוך על מקינטה עם חצי קפה טחון וחצי אבקת דמוי קפה מתמרים.
מה אנחנו לא יודעים עליך? שאני מדברת חמש שפות, ושגרתי בוואן באוסטרליה במשך חצי שנה.
מה תיקחי לחופשה בקאריביים? איירפודס, ספר וקרם הגנה לכל הקעקועים שלי.
מה הטעם לחיים? להכיר תרבויות חדשות, ולחוות איך אנשים חיים במקומות במדינות ותרבויות שונות ואפילו פה בארץ, בחיים שהם מאוד שונים ממני.
ספרי לנו קצת על עצמך?
אני במקור מרמת גן, בתור ילדה הייתי אוטודידקטית ומסוג התלמידים שלא צריכים ללמוד הרבה למבחנים כדי להוציא ציונים טובים. הכי אהבתי ללמוד שפות – בבית הספר למדתי צרפתית, ובמקביל עצמאית לימדתי את עצמי איטלקית, ספרדית ואנגלית. מבחינה חברתית רוב התלמידים היו במסגרות של הצופים ואני לא התחברתי לזה, מה שגרם לי להיות קצת אאוטסיידרית, אבל היו לי קבוצת חברים מאוד קרובים שעם חלקם אני שומרת על קשר קרוב עד היום.
היתה לי ילדות מאוד עירונית – כל יום היינו מסתובבים בתל אביב המעניינת והצבעונית ואז חוזרים הביתה לרמת גן הישנונית. בתור ילדה ממש חיכיתי לעזוב את הבית של ההורים ולהיות עצמאית. גם הרגשתי שנולדתי בארץ הלא נכונה ובתקופה הלא נכונה – תמיד נמשכתי לסיפורים ומוזיקה מהסיקסטיז והסבנטיז, תקופה של יציאה מהקופסה וחופש, והייתה לי אובססיה ספציפית לביטלס, שהצמידה אותי כל יום שישי לרדיו להאזין לתכנית הקבועה עליהם, וגם להגיע לאירועים ולהתחבר לאנשים סביב זה.
בסוף התיכון הגעתי לצבא ושם גיליתי פנים חדשות לגמרי של עצמי – אחרי תקופה כמאבחנת בחיל מודיעין יצאתי לפיקוד על טירונים במחלקה. גיליתי בתוכי עצמאות, יכולת הובלה, מנהיגות, וגם מיומנויות חברתיות ויכולת להתחבר לאנשים חדשים, מה שמאוד בנה לי את הביטחון העצמי ופיתח אותי אישית וחברתית.
אחרי הצבא עשיתי עבודה מועדפת בקומונה חקלאית במדבר, שם היה לי את כל העצמאות שרציתי, וכילדה שגדלה כבת יחידה חוויתי לראשונה מה זה אומר לחיות עם אנשים, ועוד במקום שקט ובודד – הכרתי את הקסם שבחיים הלא-עירוניים.
בהמשך נסעתי לארה"ב להדריך במחנה קיץ של הסוכנות היהודית, והמשכתי לטייל במרכז ודרום אמריקה. בכל מקום בו טיילתי הכרתי חברים חדשים ועם חלקם הקשרים ממש נשארו עד היום. אחד החברים שהכרתי בפרו, בסוף הטיול חזר לארץ והקים חברת סטארט-אפ שמחברת בין מטיילים לשירותי רפואה, והזמין אותי להצטרף אליהם לעבוד שם.
בתור העובדת הרביעית בסטארט-אפ בהקמה, עשיתי הכל – ניהול חשבונות וכספים, פיתוח עסקי, יצירת קשר עם רופאים בעולם, הייתי טסה למרפאות בכל מיני מדינות, נפגשת עם רופאים ומצרפת אותם כשותפים שלנו. אחרי ההשקה של הפיילוט עברתי מניהול הצמיחה הבינלאומית לצד השני, שהוא ניהול שירות הלקוחות, עבודה שהיתה עשרים וארבע שבע, מצב חירום תמידי כי הלקוחות הם חולים שזקוקים לשירותים רפואיים. אבל כמה שזה היה קשה זה גם היה מספק, ופיתח בי יכולות ניהול אופרציות מורכבות והתמודדות תחת לחץ. וקיבלתי משם עוד מתנה – המנהלת שלי והשותפה להקמה היתה תלמידת מרכז לוהאריה במסלול מנהיגות. היא היתה עבורי מודל להשראה ודרכה נחשפתי למרכז והתחלתי ללמוד את מודול 1.
תוך כדי העבודה בסטארט-אפ סיימתי תואר ראשון בפרסום ותקשורת שיווקית, ולאחר הלימודים, החלטתי שאני הולכת להגשים את החלום שתמיד היה לי, וזה לגור בחו״ל תקופה ממושכת, ובחרתי לעזוב לאוסטרליה.זו היתה החלטה לא פשוטה של לעזוב קריירה וחיים בישראל, אבל ידעתי שזה משהו שאני חייבת לעשות עבור עצמי.
כשהגעתי לאוסטרליה, טיילתי בתקופה הקורונה ודווקא חוויתי חופש כאשר הרבה אנשים היו בבידוד, ולאחריה עבדתי בתחומי הפיתוח עסקי וניהול שירות לקוחות במלבורן. במשך כל הזמן הזה תמיד נשארתי מחוברת ללימודים במרכז לוהאריה באונליין (גם אם זה אומר לשמוע שיעור בוואן או באוהל).
במהלך השהות שלי באוסטרליה לקחתי חלק בתרגומים קטנים של תכנים של המרכז, בעיקר מאמרים, ואחר כך גם התעסקתי בפרויקטים גדולים יותר כמו תרגום קורסים וסמינר. בשלב מסוים התחלתי להשתתף בפורמט נסיוני כחברה בצוות המלווה של מודול 1, בדגש על מתחברי האונליין – מה שהתחיל כפורמט נסיוני הפך להצלחה גדולה.
בתקופה הזאת התחילה להתפתח אצלי התחושה שהשהות באוסטרליה מיצתה את עצמה, ורצון חדש ומשונה נולד – לחזור לישראל. הרגשתי שהרצון הזה נוגד כל אינסטינקט – לחזור לארץ? ועוד בתקופת מלחמה? אבל הקשבתי לזה.
היום אני גרה בכפר ויתקין, אני מנהלת את מתחם SIX – בית לקשרים חיים שהוא הבית לקהילה של מרכז לוהאריה. זה אומר שאני אחראית על הפרויקטים, הלו"ז, קשרי חוץ, תיאום סדנאות, סנכרון עם המרכז הלימודי והזרועות השונות של הארגון ובעצם כל מה שאומר לנהל מרכז תרבות בהקמה. ובמקביל, בגלל שכמו בסטארט-אפ רבים מאיתנו מחזיקים כמה כובעים – אני גם מסייעת לרוני מנהלת המותג בפרויקטים שונים שנמצאים תחת חסותה.
פונים אליך כשצריכים… לתרגם משהו, או עזרה טכנולוגית.
אילו תחומים בא לך לפתח בהמשך?
הייתי רוצה לפתח את היכולת שלנו להגיע לעוד קהלים וקהילות, ובאמצעות ערוצים שהם לא רק תכנית הלימודים – וזה מה שאנחנו עושים ב-SIX. באופן אישי מאוד הייתי רוצה לפתח את היכולות שלי לחלוש על אופרציות רחבות, וגם בא לי להיכנס לתחום של AI, וללמוד אותו.
בעולם אוטופי מה את עושה כל היום?
האמת? מה שאני עושה עכשיו – אני מאוד אוהבת את היכולת לחלוש על כמה תחומים, ולעבוד בסביבה עם אנשים שאני אוהבת. אני במקום שבו יש לי את כל מה שצריך כדי להתפתח – אחריות, יכולת לנהל ולחלוש, חניכה ואופק רחב להתפתחות אישית ומקצועית.
אם הייתי צריכה לתאר את מרכז לוהאריה בשני משפטים, מה היית אומרת?
הייתי אומרת שזה לא דומה לשום דבר שהכרתם לפני, ושזה המקום הכי טוב להיות בו.