איריס גל
עוזרת אישית למנהל המוצר
עוזרת אישית למנהל המוצר ושותפה בצוותי הפקה של פרויקטים ואירועים
קיץ או חורף? סתיו ואביב, בעונות מעבר נעים יותר.
תה או קפה? קפה מקינטה, בכוס זכוכית בלי ידית. רק בגיל 40 בערך למדתי להנות מקפה.
מה אנחנו לא יודעים עליך? שאני לא מפחדת מגבהים אבל כן מצוקים או מנפילה לתהום.
מה תיקחי לחופשה בקאריביים? יומן ויזואלי, מוזיקה, ואנשים אהובים.
מה הטעם לחיים? שהעיסוק והעשייה הוא מה שאת אוהבת, כל הזמן.
ספרי לנו קצת על עצמך?
נולדתי בירושלים, אבל גדלתי בקריית ביאליק. כל סופשבוע היינו בירושלים עם המשפחה של אבא, כך שירושלים הייתה חלק מהותי מהחיים שלי. יש לי שלוש אחיות, אחת מהן תאומה שלי, ואנחנו כמו שבט. הן הנכס הכי גדול שלי בחיים.
בתור נערה לא השתייכתי לקבוצה אחת. הייתי מחוברת לכולם – פאנקיסטים, ערסים, חנונים, הייתי מין שילוב של מצד אחד עדינות וחיבור ליופי, אבל גם "הערסית" מקריית ביאליק. הייתי תמיד פעילה ועסוקה, בתוך הבית וגם מחוץ לבית. התעניינתי בריקוד, באמנות, בטכנולוגיה וגם בעולם הרוח – למדתי רייקי, תקשור, פרחי באך ומה לא.
כנערה אבא שלי אמר לי שעד שיגיע תאריך הגיוס שלי כבר לא נצטרך צבא, אז כמו בת טובה האמנתי לו ודחיתי את הגיוס, הלכתי ללמוד ערבית במסלול עתודה – ערבית חד-חוגית, מה שלא היה מקובל אז. אחרי שלוש שנים הסתבר שלא רק שאין שלום, אלא גם הייתי חייבת לצבא עוד שנה וחצי שירות. אז התגייסתי. שירתתי ביחידת קשרי חוץ עם מצרים וירדן, הפקתי אירועים דיפלומטיים ואירועי הסברה.
אחרי הצבא וטיול של שנה במזרח, עברתי לטבעון כדי לעזור לאחותי לטפל באחיינים שלי. למדתי חינוך וולדורף ועבדתי בחינוך המיוחד בהרדוף, וגם הייתי גננת ומדריכה פדגוגית. כל הזמן הזה הייתי מעורבת במקביל ביזמות ובהקמה של דברים – מכללה להורים, מערכת עיתון, קואופרטיב אורגני ועוד. עסקתי גם ביצירה ובמלאכות קדומות – אריגה, רקמה, תפירה וכו'.
בשלב מסוים התחלתי ללמוד במרכז לוהאריה, ודרך הקשרים שנוצרו בקהילה של המרכז הכרתי את תחום היומן הוויזואלי. בתקופת הקורונה הגנים שבהם עבדתי נסגרו, הסטודיו לא היה פעיל, ובנוסף להכל גם התמודדתי עם גידול בשד. זו הייתה תקופה קשה של טיפולים וניתוחים, אבל במהלכה הקמתי את מועדון מסעות יצירתיים בזום, קהילה שהתחילה כיוזמה התנדבותית והפכה לעיסוק העיקרי שלי.
אחרי תקופה שבה מבחינתי העוגן בחיים היה הלימודים במרכז לוהאריה, הצטרפתי לצוות שמלווה את תלמידי מודול 1. התהליך שעברתי כחלק מההכשרה של הצוות עורר בי את תחושת השליחות ואת הרצון להוביל, להנהיג, ליצור וליזום. קיבלתי הזמנה לנהל את המחזור הבא של מודול 1, וממנו התגלגלתי לתפקיד הנוכחי שלי בצוות ניהול מוצר.
היום אני גרה בטבעון, נשואה לאמיר ויש לנו שלושה ילדים וכלבה. אני העוזרת האישית של מנהל המוצר, וזה אומר מעורבות בפיתוח מוצרים חדשים, טיוב וחידוש של מוצרים קיימים, ובמקביל אני גם לוקחת חלק בצוותים שמנהלים פרויקטים ואירועים. בנוסף, אני מנחת קבוצות של היומן הויזואלי בשיטת דפי נפש.
פונים אלייך כשצריכים…
להוציא לפועל משהו, לעשות סדר, לתאם בין מחלקות או בין אנשים, וגם כדי למצוא אנשי מקצוע או ליצור חיבורים קהילתיים.
מה תרצי לפתח בהמשך?
החלום שלי הוא לפתח ריטריטים – אירועים שמשנים את החיים, בהם נכנסים בצורה אחת ויוצאים אחרת, דרך יצירה, תהליכי אימון וריפוי.
בעולם אוטופי, מה את עושה כל היום?
האמת? מה שאני עושה עכשיו. אני מרגישה שאני פורחת. אני קמה בבוקר ועושה את מה שאני אוהבת – מלמדת, מכשירה נשים להנחות קבוצות יצירה, עובדת עם אנשים מדהימים, לומדת ומפתחת. הייתי אולי יותר נחה, ומקדישה זמן לשהות בטבע, אבל מעבר לזה – אני כבר חיה את החלום.
אם היית צריכה לתאר את ״מרכז לוהאריה״ בשני משפטים מה היית אומרת?
תכלס מספיקה לי מילה – בית, אבל אם הייתי צריכה לתאר את מרכז לוהאריה בשני משפטים, אז הייתי אומרת שזו תחנת העגינה שלי, המקום בו אני נטענת, מוזנת, מרחיבה את התודעה ופוגשת את עצמי בפשטות – מחברת את הרמה הגבוהה של המהות שלי עד הרמה הכי אנושית שבה אני מגשימה את עצמי.
איריס גל
עוזרת אישית למנהל המוצר
קיץ או חורף? סתיו ואביב, בעונות מעבר נעים יותר.
תה או קפה? קפה מקינטה, בכוס זכוכית בלי ידית. רק בגיל 40 בערך למדתי להנות מקפה.
מה אנחנו לא יודעים עליך? שאני לא מפחדת מגבהים אבל כן מצוקים או מנפילה לתהום.
מה תיקחי לחופשה בקאריביים? יומן ויזואלי, מוזיקה, ואנשים אהובים.
מה הטעם לחיים? שהעיסוק והעשייה הוא מה שאת אוהבת, כל הזמן.
ספרי לנו קצת על עצמך?
נולדתי בירושלים, אבל גדלתי בקריית ביאליק. כל סופשבוע היינו בירושלים עם המשפחה של אבא, כך שירושלים הייתה חלק מהותי מהחיים שלי. יש לי שלוש אחיות, אחת מהן תאומה שלי, ואנחנו כמו שבט. הן הנכס הכי גדול שלי בחיים.
בתור נערה לא השתייכתי לקבוצה אחת. הייתי מחוברת לכולם – פאנקיסטים, ערסים, חנונים, הייתי מין שילוב של מצד אחד עדינות וחיבור ליופי, אבל גם "הערסית" מקריית ביאליק. הייתי תמיד פעילה ועסוקה, בתוך הבית וגם מחוץ לבית. התעניינתי בריקוד, באמנות, בטכנולוגיה וגם בעולם הרוח – למדתי רייקי, תקשור, פרחי באך ומה לא.
כנערה אבא שלי אמר לי שעד שיגיע תאריך הגיוס שלי כבר לא נצטרך צבא, אז כמו בת טובה האמנתי לו ודחיתי את הגיוס, הלכתי ללמוד ערבית במסלול עתודה – ערבית חד-חוגית, מה שלא היה מקובל אז. אחרי שלוש שנים הסתבר שלא רק שאין שלום, אלא גם הייתי חייבת לצבא עוד שנה וחצי שירות. אז התגייסתי. שירתתי ביחידת קשרי חוץ עם מצרים וירדן, הפקתי אירועים דיפלומטיים ואירועי הסברה.
אחרי הצבא וטיול של שנה במזרח, עברתי לטבעון כדי לעזור לאחותי לטפל באחיינים שלי. למדתי חינוך וולדורף ועבדתי בחינוך המיוחד בהרדוף, וגם הייתי גננת ומדריכה פדגוגית. כל הזמן הזה הייתי מעורבת במקביל ביזמות ובהקמה של דברים – מכללה להורים, מערכת עיתון, קואופרטיב אורגני ועוד. עסקתי גם ביצירה ובמלאכות קדומות – אריגה, רקמה, תפירה וכו'.
בשלב מסוים התחלתי ללמוד במרכז לוהאריה, ודרך הקשרים שנוצרו בקהילה של המרכז הכרתי את תחום היומן הוויזואלי. בתקופת הקורונה הגנים שבהם עבדתי נסגרו, הסטודיו לא היה פעיל, ובנוסף להכל גם התמודדתי עם גידול בשד. זו הייתה תקופה קשה של טיפולים וניתוחים, אבל במהלכה הקמתי את מועדון מסעות יצירתיים בזום, קהילה שהתחילה כיוזמה התנדבותית והפכה לעיסוק העיקרי שלי.
אחרי תקופה שבה מבחינתי העוגן בחיים היה הלימודים במרכז לוהאריה, הצטרפתי לצוות שמלווה את תלמידי מודול 1. התהליך שעברתי כחלק מההכשרה של הצוות עורר בי את תחושת השליחות ואת הרצון להוביל, להנהיג, ליצור וליזום. קיבלתי הזמנה לנהל את המחזור הבא של מודול 1, וממנו התגלגלתי לתפקיד הנוכחי שלי בצוות ניהול מוצר.
היום אני גרה בטבעון, נשואה לאמיר ויש לנו שלושה ילדים וכלבה. אני העוזרת האישית של מנהל המוצר, וזה אומר מעורבות בפיתוח מוצרים חדשים, טיוב וחידוש של מוצרים קיימים, ובמקביל אני גם לוקחת חלק בצוותים שמנהלים פרויקטים ואירועים. בנוסף, אני מנחת קבוצות של היומן הויזואלי בשיטת דפי נפש.
פונים אלייך כשצריכים…
להוציא לפועל משהו, לעשות סדר, לתאם בין מחלקות או בין אנשים, וגם כדי למצוא אנשי מקצוע או ליצור חיבורים קהילתיים.
מה תרצי לפתח בהמשך?
החלום שלי הוא לפתח ריטריטים – אירועים שמשנים את החיים, בהם נכנסים בצורה אחת ויוצאים אחרת, דרך יצירה, תהליכי אימון וריפוי.
בעולם אוטופי, מה את עושה כל היום?
האמת? מה שאני עושה עכשיו. אני מרגישה שאני פורחת. אני קמה בבוקר ועושה את מה שאני אוהבת – מלמדת, מכשירה נשים להנחות קבוצות יצירה, עובדת עם אנשים מדהימים, לומדת ומפתחת. הייתי אולי יותר נחה, ומקדישה זמן לשהות בטבע, אבל מעבר לזה – אני כבר חיה את החלום.
אם היית צריכה לתאר את ״מרכז לוהאריה״ בשני משפטים מה היית אומרת?
תכלס מספיקה לי מילה – בית, אבל אם הייתי צריכה לתאר את מרכז לוהאריה בשני משפטים, אז הייתי אומרת שזו תחנת העגינה שלי, המקום בו אני נטענת, מוזנת, מרחיבה את התודעה ופוגשת את עצמי בפשטות – מחברת את הרמה הגבוהה של המהות שלי עד הרמה הכי אנושית שבה אני מגשימה את עצמי.
איריס גל
עוזרת אישית למנהל המוצר
עוזרת אישית למנהל המוצר ושותפה בצוותי הפקה של פרויקטים ואירועים
קיץ או חורף? סתיו ואביב, בעונות מעבר נעים יותר.
תה או קפה? קפה מקינטה, בכוס זכוכית בלי ידית. רק בגיל 40 בערך למדתי להנות מקפה.
מה אנחנו לא יודעים עליך? שאני לא מפחדת מגבהים אבל כן מצוקים או מנפילה לתהום.
מה תיקחי לחופשה בקאריביים? יומן ויזואלי, מוזיקה, ואנשים אהובים.
מה הטעם לחיים? שהעיסוק והעשייה הוא מה שאת אוהבת, כל הזמן.
ספרי לנו קצת על עצמך?
נולדתי בירושלים, אבל גדלתי בקריית ביאליק. כל סופשבוע היינו בירושלים עם המשפחה של אבא, כך שירושלים הייתה חלק מהותי מהחיים שלי. יש לי שלוש אחיות, אחת מהן תאומה שלי, ואנחנו כמו שבט. הן הנכס הכי גדול שלי בחיים.
בתור נערה לא השתייכתי לקבוצה אחת. הייתי מחוברת לכולם – פאנקיסטים, ערסים, חנונים, הייתי מין שילוב של מצד אחד עדינות וחיבור ליופי, אבל גם "הערסית" מקריית ביאליק. הייתי תמיד פעילה ועסוקה, בתוך הבית וגם מחוץ לבית. התעניינתי בריקוד, באמנות, בטכנולוגיה וגם בעולם הרוח – למדתי רייקי, תקשור, פרחי באך ומה לא.
כנערה אבא שלי אמר לי שעד שיגיע תאריך הגיוס שלי כבר לא נצטרך צבא, אז כמו בת טובה האמנתי לו ודחיתי את הגיוס, הלכתי ללמוד ערבית במסלול עתודה – ערבית חד-חוגית, מה שלא היה מקובל אז. אחרי שלוש שנים הסתבר שלא רק שאין שלום, אלא גם הייתי חייבת לצבא עוד שנה וחצי שירות. אז התגייסתי. שירתתי ביחידת קשרי חוץ עם מצרים וירדן, הפקתי אירועים דיפלומטיים ואירועי הסברה.
אחרי הצבא וטיול של שנה במזרח, עברתי לטבעון כדי לעזור לאחותי לטפל באחיינים שלי. למדתי חינוך וולדורף ועבדתי בחינוך המיוחד בהרדוף, וגם הייתי גננת ומדריכה פדגוגית. כל הזמן הזה הייתי מעורבת במקביל ביזמות ובהקמה של דברים – מכללה להורים, מערכת עיתון, קואופרטיב אורגני ועוד. עסקתי גם ביצירה ובמלאכות קדומות – אריגה, רקמה, תפירה וכו'.
בשלב מסוים התחלתי ללמוד במרכז לוהאריה, ודרך הקשרים שנוצרו בקהילה של המרכז הכרתי את תחום היומן הוויזואלי. בתקופת הקורונה הגנים שבהם עבדתי נסגרו, הסטודיו לא היה פעיל, ובנוסף להכל גם התמודדתי עם גידול בשד. זו הייתה תקופה קשה של טיפולים וניתוחים, אבל במהלכה הקמתי את מועדון מסעות יצירתיים בזום, קהילה שהתחילה כיוזמה התנדבותית והפכה לעיסוק העיקרי שלי.
אחרי תקופה שבה מבחינתי העוגן בחיים היה הלימודים במרכז לוהאריה, הצטרפתי לצוות שמלווה את תלמידי מודול 1. התהליך שעברתי כחלק מההכשרה של הצוות עורר בי את תחושת השליחות ואת הרצון להוביל, להנהיג, ליצור וליזום. קיבלתי הזמנה לנהל את המחזור הבא של מודול 1, וממנו התגלגלתי לתפקיד הנוכחי שלי בצוות ניהול מוצר.
היום אני גרה בטבעון, נשואה לאמיר ויש לנו שלושה ילדים וכלבה. אני העוזרת האישית של מנהל המוצר, וזה אומר מעורבות בפיתוח מוצרים חדשים, טיוב וחידוש של מוצרים קיימים, ובמקביל אני גם לוקחת חלק בצוותים שמנהלים פרויקטים ואירועים. בנוסף, אני מנחת קבוצות של היומן הויזואלי בשיטת דפי נפש.
פונים אלייך כשצריכים…
להוציא לפועל משהו, לעשות סדר, לתאם בין מחלקות או בין אנשים, וגם כדי למצוא אנשי מקצוע או ליצור חיבורים קהילתיים.
מה תרצי לפתח בהמשך?
החלום שלי הוא לפתח ריטריטים – אירועים שמשנים את החיים, בהם נכנסים בצורה אחת ויוצאים אחרת, דרך יצירה, תהליכי אימון וריפוי.
בעולם אוטופי, מה את עושה כל היום?
האמת? מה שאני עושה עכשיו. אני מרגישה שאני פורחת. אני קמה בבוקר ועושה את מה שאני אוהבת – מלמדת, מכשירה נשים להנחות קבוצות יצירה, עובדת עם אנשים מדהימים, לומדת ומפתחת. הייתי אולי יותר נחה, ומקדישה זמן לשהות בטבע, אבל מעבר לזה – אני כבר חיה את החלום.
אם היית צריכה לתאר את ״מרכז לוהאריה״ בשני משפטים מה היית אומרת?
תכלס מספיקה לי מילה – בית, אבל אם הייתי צריכה לתאר את מרכז לוהאריה בשני משפטים, אז הייתי אומרת שזו תחנת העגינה שלי, המקום בו אני נטענת, מוזנת, מרחיבה את התודעה ופוגשת את עצמי בפשטות – מחברת את הרמה הגבוהה של המהות שלי עד הרמה הכי אנושית שבה אני מגשימה את עצמי.