מאיר ויצ׳נר
מנכ״ל
האסטרטג, איש החזון ומנהל השותפויות העסקיות של המרכז, האדם הראשון לפנות אליו לעצה ניהולית - אבל גם כדי לבנות מדף, לתקן אופניים, וכל מה שדורש ביקור במחסן הכלים
קיץ או חורף? קיץ, אני לא אוהב קור.
תה או קפה? קפה – מר, לא חמוץ, וחזק.
מה אנחנו לא יודעים עליך? שאני מאוד אוהב קליעה למטרה.
מה תיקח לחופשה בקאריביים? שנורקל.
מה הטעם לחיים? לעשות משהו שיתמוך בהמון אנשים, להצליח לחולל שינוי, להמציא או לתקן משהו שיכול להשפיע על הרבה אנשים.
ספר לנו קצת על עצמך?
גדלתי בבני ברק, בציבור הדתי-לאומי, לאבא מתנגד ואמא חסידה (והמבין יבין…). שני ההורים שלי הם ניצולי שואה, שבנו את החיים מחדש ביחד. גדלתי והתחנכתי בבני ברק על מוסדותיה. הרעיון היה להיות הישראלי החדש, אנטי-תזה לגלות. מוטיב השואה והתקומה היה מאוד חזק אצלנו, אז התחנכתי לציונות, בני-עקיבא, התיישבות, להיות קצין בצבא וכו'.
עשיתי תואר ראשון במדעי המחשב ומדעי המדינה, ותואר שני במנהל עסקים. בזמן הלימודים עבדתי בלילה בחברת תוכנה. העבודה המשמעותית הראשונה שלי הייתה בתאגיד קנדי-אמריקאי, שם הייתי 12 שנים. הייתי המון בחו"ל .משם עברתי לחברה ישראלית-אמריקאית. חוויתי עצמאות עסקית במשך 8 שנים, שבסופם כיהנתי כיו"ר של כמה חברות, וכדירקטור של בנק גדול.
כשאבא שלי נפטר, התחלתי מסע של חיפוש של משמעות עמוקה. למדתי אצל מורה שפתח אותי לעולם הזה, ובהמשך הגעתי יחד עם בת זוגי נעמה ויצ'נר לערב מבוא למודול 1. חצי ממה שדובר לא הבנתי, ולחצי השני התנגדתי, אבל היתה בי תחושה שלא יכולתי לערער עליה, שהגעתי הביתה. כשיצאנו מהמפגש אמרתי לנעמה שאני מרגיש שזה הדבר הכי נכון והכי מדויק שאי פעם שמעתי.
הגעתי למרכז לוהאריה עם הרבה ידע וניסיון ארגוני, וכתלמיד ראיתי כל מיני דברים שאפשר לייעל ולשפר. היו לי רעיונות ויוזמות שהעליתי מול מי שליווה אותי באותו הזמן. הזמינו אותי לפגישה שבה אני זוכר שדיברתי ודיברתי ופרשתי את החזון שלי לארגון… ובסופה הזמינו אותי להצטרף לצוות הניהול, שפועל בשיטת המחולל-הסתברותי-הרמוני-דינמי, מודל עבודה שאנחנו לומדים ונחנכים אליו במודולים המתקדמים.
אחרי כמה שנים בצוות, ראינו שיש צורך במישהו שיתכלל את פעילות הארגון והאופק האסטרטגי והעסקי, ובגמישות והדינמיות המאפיינת מאוד את הארגון שלנו, התחלתי לפעול כמנכ"ל הארגון. בהתחלה זה היה במקביל לפול-טיים ג'וב,לאחר הבשלה שלי, יצרתי לעצמי תכנית פרישה והעברתי את המשקל לעשייה במרכז. מבחינתי היום מרכז לוהאריה זה ה-דבר, פרויקט חיים. מוזר לי לקרוא לזה עבודה, אבל בזה אני עוסק.
היום אני גר בעולש עם נעמה, ארבעה כלבים, שני חתולים והרבה דגים. ואני נמצא בפוזיציה שבה יש לי את הזכות לראות את כל מה שקורה ממבט-על, לתעל את המשאבים, לסנכרן ולהיות חבר במספר צוותים שבהם אני יכול לתרום. זו לא מנכ"לות קלאסית שבה אני מכתיב את הדברים לפי התפיסה האישית של או איך אני רוצה שהדברים יקרו, אלא יש בזה שותפות, ריכוז, ותכלול בראיה מערכתית. אני אמון על התכנית האסטרטגית לשנים הבאות ולראיה הפיננסית הארגונית. כלומר, יש לנו היררכיה ארגונית, אבל גם לא איבדנו את הייחודיות הארגונית שלנו – אנחנו עדיין עובדים כ-״מחולל״ – השיטה הייחודית ״מחולל-הסתברותי-הרמוני-דינמי״ שאותה פיתחה לוהאריה ושאותה אנחנו מלמדים במרכז.
פונים אליך כשצריכים… עצה טובה בכל דבר שבו אפשר להיעזר בניסיון ובידע שלי. אני חושב שהיכולת המרכזית שלי היא לראות הרבה צעדים קדימה, ואני שמח להגיד שמה שאני רואה בדרך כלל קורה, וגם מצליח. אני גם מאוד אוהב לבנות דברים, לעבוד עם הידיים, ואני תמיד שמח לעזור אם צריך לבנות משהו, לתקן, להתקין, להשאיל כלי עבודה או להתייעץ על דברים טכניים.
אילו תחומים בא לך לפתח בהמשך?
בא לי מאוד לפתח את הלמידה הדיגיטלית הבינלאומית שלנו, ולמצוא את השילוב הראוי בין טכנולוגיה לרוח – איך טכנולוגיה יכולה לקדם את הרוח בצורה טובה באמת. זה פיצוח לא פשוט – איך לסייע לאנשים בטרנספורמציה באמצעים דיגיטליים, ולפתח את היכולת שלנו להשפיע על המונים בצורה טובה, מעמיקה ואמיתית שתשפיע ותיצור אימפקט.. אני גם רוצה שיהיו לנו עוד מלא תלמידים מדהימים.
בעולם אוטופי מה אתה עושה כל היום?
אם העולם אוטופי אין לי מה לעשות פה, אני אלך לעולם אחר 😊… הייתי רוצה להתעסק בהגות, בפילוסופיה ובחשיבה רחבה, זה חוזר אצלי לאיך נוגעים בהמון אנשים ומייצרים את הפילוסופיה או הרעיון המסדר – העולם השאיפה הטבעית שלו היא אנטרופיה, וכדי שהעולם יהיה אוטופיה צריך מערכת מסדרת, ואני כנראה ארצה להיות שם במערכת המסדרת.
אם היית צריך לתאר את ״מרכז לוהאריה״ בשני משפטים מה היית אומר?
מרכז לוהאריה הוא מרחב בו ניתן להתפתח ולפתח באופן שלם מאובטח ומלא. בית שמלמד שחזונות וחלומות הן רק ההתחלה לעוד, ושתקרת הזכוכית להתפתחות, לא באמת קיימת.
מקור של תקווה לאדם, כי העתיד הוא בידינו וכפי שאומרת לוהאריה: ״מה שניצור הוא שיהיה״. מרכז לוהאריה הוא קהילה שהיא משפחה ושאיש לא יהיה אף פעם לבד.
מאיר ויצ׳נר
מנכ״ל
קיץ או חורף? קיץ, אני לא אוהב קור.
תה או קפה? קפה – מר, לא חמוץ, וחזק.
מה אנחנו לא יודעים עליך? שאני מאוד אוהב קליעה למטרה.
מה תיקח לחופשה בקאריביים? שנורקל.
מה הטעם לחיים? לעשות משהו שיתמוך בהמון אנשים, להצליח לחולל שינוי, להמציא או לתקן משהו שיכול להשפיע על הרבה אנשים.
ספר לנו קצת על עצמך?
גדלתי בבני ברק, בציבור הדתי-לאומי, לאבא מתנגד ואמא חסידה (והמבין יבין…). שני ההורים שלי הם ניצולי שואה, שבנו את החיים מחדש ביחד. גדלתי והתחנכתי בבני ברק על מוסדותיה. הרעיון היה להיות הישראלי החדש, אנטי-תזה לגלות. מוטיב השואה והתקומה היה מאוד חזק אצלנו, אז התחנכתי לציונות, בני-עקיבא, התיישבות, להיות קצין בצבא וכו'.
עשיתי תואר ראשון במדעי המחשב ומדעי המדינה, ותואר שני במנהל עסקים. בזמן הלימודים עבדתי בלילה בחברת תוכנה. העבודה המשמעותית הראשונה שלי הייתה בתאגיד קנדי-אמריקאי, שם הייתי 12 שנים. הייתי המון בחו"ל .משם עברתי לחברה ישראלית-אמריקאית. חוויתי עצמאות עסקית במשך 8 שנים, שבסופם כיהנתי כיו"ר של כמה חברות, וכדירקטור של בנק גדול.
כשאבא שלי נפטר, התחלתי מסע של חיפוש של משמעות עמוקה. למדתי אצל מורה שפתח אותי לעולם הזה, ובהמשך הגעתי יחד עם בת זוגי נעמה ויצ'נר לערב מבוא למודול 1. חצי ממה שדובר לא הבנתי, ולחצי השני התנגדתי, אבל היתה בי תחושה שלא יכולתי לערער עליה, שהגעתי הביתה. כשיצאנו מהמפגש אמרתי לנעמה שאני מרגיש שזה הדבר הכי נכון והכי מדויק שאי פעם שמעתי.
הגעתי למרכז לוהאריה עם הרבה ידע וניסיון ארגוני, וכתלמיד ראיתי כל מיני דברים שאפשר לייעל ולשפר. היו לי רעיונות ויוזמות שהעליתי מול מי שליווה אותי באותו הזמן. הזמינו אותי לפגישה שבה אני זוכר שדיברתי ודיברתי ופרשתי את החזון שלי לארגון… ובסופה הזמינו אותי להצטרף לצוות הניהול, שפועל בשיטת המחולל-הסתברותי-הרמוני-דינמי, מודל עבודה שאנחנו לומדים ונחנכים אליו במודולים המתקדמים.
אחרי כמה שנים בצוות, ראינו שיש צורך במישהו שיתכלל את פעילות הארגון והאופק האסטרטגי והעסקי, ובגמישות והדינמיות המאפיינת מאוד את הארגון שלנו, התחלתי לפעול כמנכ"ל הארגון. בהתחלה זה היה במקביל לפול-טיים ג'וב,לאחר הבשלה שלי, יצרתי לעצמי תכנית פרישה והעברתי את המשקל לעשייה במרכז. מבחינתי היום מרכז לוהאריה זה ה-דבר, פרויקט חיים. מוזר לי לקרוא לזה עבודה, אבל בזה אני עוסק.
היום אני גר בעולש עם נעמה, ארבעה כלבים, שני חתולים והרבה דגים. ואני נמצא בפוזיציה שבה יש לי את הזכות לראות את כל מה שקורה ממבט-על, לתעל את המשאבים, לסנכרן ולהיות חבר במספר צוותים שבהם אני יכול לתרום. זו לא מנכ"לות קלאסית שבה אני מכתיב את הדברים לפי התפיסה האישית של או איך אני רוצה שהדברים יקרו, אלא יש בזה שותפות, ריכוז, ותכלול בראיה מערכתית. אני אמון על התכנית האסטרטגית לשנים הבאות ולראיה הפיננסית הארגונית. כלומר, יש לנו היררכיה ארגונית, אבל גם לא איבדנו את הייחודיות הארגונית שלנו – אנחנו עדיין עובדים כ-״מחולל״ – השיטה הייחודית ״מחולל-הסתברותי-הרמוני-דינמי״ שאותה פיתחה לוהאריה ושאותה אנחנו מלמדים במרכז.
פונים אליך כשצריכים… עצה טובה בכל דבר שבו אפשר להיעזר בניסיון ובידע שלי. אני חושב שהיכולת המרכזית שלי היא לראות הרבה צעדים קדימה, ואני שמח להגיד שמה שאני רואה בדרך כלל קורה, וגם מצליח. אני גם מאוד אוהב לבנות דברים, לעבוד עם הידיים, ואני תמיד שמח לעזור אם צריך לבנות משהו, לתקן, להתקין, להשאיל כלי עבודה או להתייעץ על דברים טכניים.
אילו תחומים בא לך לפתח בהמשך?
בא לי מאוד לפתח את הלמידה הדיגיטלית הבינלאומית שלנו, ולמצוא את השילוב הראוי בין טכנולוגיה לרוח – איך טכנולוגיה יכולה לקדם את הרוח בצורה טובה באמת. זה פיצוח לא פשוט – איך לסייע לאנשים בטרנספורמציה באמצעים דיגיטליים, ולפתח את היכולת שלנו להשפיע על המונים בצורה טובה, מעמיקה ואמיתית שתשפיע ותיצור אימפקט.. אני גם רוצה שיהיו לנו עוד מלא תלמידים מדהימים.
בעולם אוטופי מה אתה עושה כל היום?
אם העולם אוטופי אין לי מה לעשות פה, אני אלך לעולם אחר 😊… הייתי רוצה להתעסק בהגות, בפילוסופיה ובחשיבה רחבה, זה חוזר אצלי לאיך נוגעים בהמון אנשים ומייצרים את הפילוסופיה או הרעיון המסדר – העולם השאיפה הטבעית שלו היא אנטרופיה, וכדי שהעולם יהיה אוטופיה צריך מערכת מסדרת, ואני כנראה ארצה להיות שם במערכת המסדרת.
אם היית צריך לתאר את ״מרכז לוהאריה״ בשני משפטים מה היית אומר?
מרכז לוהאריה הוא מרחב בו ניתן להתפתח ולפתח באופן שלם מאובטח ומלא. בית שמלמד שחזונות וחלומות הן רק ההתחלה לעוד, ושתקרת הזכוכית להתפתחות, לא באמת קיימת.
מקור של תקווה לאדם, כי העתיד הוא בידינו וכפי שאומרת לוהאריה: ״מה שניצור הוא שיהיה״. מרכז לוהאריה הוא קהילה שהיא משפחה ושאיש לא יהיה אף פעם לבד.
מאיר ויצ׳נר
מנכ״ל
האסטרטג, איש החזון ומנהל השותפויות העסקיות של המרכז, האדם הראשון לפנות אליו לעצה ניהולית - אבל גם כדי לבנות מדף, לתקן אופניים, וכל מה שדורש ביקור במחסן הכלים
קיץ או חורף? קיץ, אני לא אוהב קור.
תה או קפה? קפה – מר, לא חמוץ, וחזק.
מה אנחנו לא יודעים עליך? שאני מאוד אוהב קליעה למטרה.
מה תיקח לחופשה בקאריביים? שנורקל.
מה הטעם לחיים? לעשות משהו שיתמוך בהמון אנשים, להצליח לחולל שינוי, להמציא או לתקן משהו שיכול להשפיע על הרבה אנשים.
ספר לנו קצת על עצמך?
גדלתי בבני ברק, בציבור הדתי-לאומי, לאבא מתנגד ואמא חסידה (והמבין יבין…). שני ההורים שלי הם ניצולי שואה, שבנו את החיים מחדש ביחד. גדלתי והתחנכתי בבני ברק על מוסדותיה. הרעיון היה להיות הישראלי החדש, אנטי-תזה לגלות. מוטיב השואה והתקומה היה מאוד חזק אצלנו, אז התחנכתי לציונות, בני-עקיבא, התיישבות, להיות קצין בצבא וכו'.
עשיתי תואר ראשון במדעי המחשב ומדעי המדינה, ותואר שני במנהל עסקים. בזמן הלימודים עבדתי בלילה בחברת תוכנה. העבודה המשמעותית הראשונה שלי הייתה בתאגיד קנדי-אמריקאי, שם הייתי 12 שנים. הייתי המון בחו"ל .משם עברתי לחברה ישראלית-אמריקאית. חוויתי עצמאות עסקית במשך 8 שנים, שבסופם כיהנתי כיו"ר של כמה חברות, וכדירקטור של בנק גדול.
כשאבא שלי נפטר, התחלתי מסע של חיפוש של משמעות עמוקה. למדתי אצל מורה שפתח אותי לעולם הזה, ובהמשך הגעתי יחד עם בת זוגי נעמה ויצ'נר לערב מבוא למודול 1. חצי ממה שדובר לא הבנתי, ולחצי השני התנגדתי, אבל היתה בי תחושה שלא יכולתי לערער עליה, שהגעתי הביתה. כשיצאנו מהמפגש אמרתי לנעמה שאני מרגיש שזה הדבר הכי נכון והכי מדויק שאי פעם שמעתי.
הגעתי למרכז לוהאריה עם הרבה ידע וניסיון ארגוני, וכתלמיד ראיתי כל מיני דברים שאפשר לייעל ולשפר. היו לי רעיונות ויוזמות שהעליתי מול מי שליווה אותי באותו הזמן. הזמינו אותי לפגישה שבה אני זוכר שדיברתי ודיברתי ופרשתי את החזון שלי לארגון… ובסופה הזמינו אותי להצטרף לצוות הניהול, שפועל בשיטת המחולל-הסתברותי-הרמוני-דינמי, מודל עבודה שאנחנו לומדים ונחנכים אליו במודולים המתקדמים.
אחרי כמה שנים בצוות, ראינו שיש צורך במישהו שיתכלל את פעילות הארגון והאופק האסטרטגי והעסקי, ובגמישות והדינמיות המאפיינת מאוד את הארגון שלנו, התחלתי לפעול כמנכ"ל הארגון. בהתחלה זה היה במקביל לפול-טיים ג'וב,לאחר הבשלה שלי, יצרתי לעצמי תכנית פרישה והעברתי את המשקל לעשייה במרכז. מבחינתי היום מרכז לוהאריה זה ה-דבר, פרויקט חיים. מוזר לי לקרוא לזה עבודה, אבל בזה אני עוסק.
היום אני גר בעולש עם נעמה, ארבעה כלבים, שני חתולים והרבה דגים. ואני נמצא בפוזיציה שבה יש לי את הזכות לראות את כל מה שקורה ממבט-על, לתעל את המשאבים, לסנכרן ולהיות חבר במספר צוותים שבהם אני יכול לתרום. זו לא מנכ"לות קלאסית שבה אני מכתיב את הדברים לפי התפיסה האישית של או איך אני רוצה שהדברים יקרו, אלא יש בזה שותפות, ריכוז, ותכלול בראיה מערכתית. אני אמון על התכנית האסטרטגית לשנים הבאות ולראיה הפיננסית הארגונית. כלומר, יש לנו היררכיה ארגונית, אבל גם לא איבדנו את הייחודיות הארגונית שלנו – אנחנו עדיין עובדים כ-״מחולל״ – השיטה הייחודית ״מחולל-הסתברותי-הרמוני-דינמי״ שאותה פיתחה לוהאריה ושאותה אנחנו מלמדים במרכז.
פונים אליך כשצריכים… עצה טובה בכל דבר שבו אפשר להיעזר בניסיון ובידע שלי. אני חושב שהיכולת המרכזית שלי היא לראות הרבה צעדים קדימה, ואני שמח להגיד שמה שאני רואה בדרך כלל קורה, וגם מצליח. אני גם מאוד אוהב לבנות דברים, לעבוד עם הידיים, ואני תמיד שמח לעזור אם צריך לבנות משהו, לתקן, להתקין, להשאיל כלי עבודה או להתייעץ על דברים טכניים.
אילו תחומים בא לך לפתח בהמשך?
בא לי מאוד לפתח את הלמידה הדיגיטלית הבינלאומית שלנו, ולמצוא את השילוב הראוי בין טכנולוגיה לרוח – איך טכנולוגיה יכולה לקדם את הרוח בצורה טובה באמת. זה פיצוח לא פשוט – איך לסייע לאנשים בטרנספורמציה באמצעים דיגיטליים, ולפתח את היכולת שלנו להשפיע על המונים בצורה טובה, מעמיקה ואמיתית שתשפיע ותיצור אימפקט.. אני גם רוצה שיהיו לנו עוד מלא תלמידים מדהימים.
בעולם אוטופי מה אתה עושה כל היום?
אם העולם אוטופי אין לי מה לעשות פה, אני אלך לעולם אחר 😊… הייתי רוצה להתעסק בהגות, בפילוסופיה ובחשיבה רחבה, זה חוזר אצלי לאיך נוגעים בהמון אנשים ומייצרים את הפילוסופיה או הרעיון המסדר – העולם השאיפה הטבעית שלו היא אנטרופיה, וכדי שהעולם יהיה אוטופיה צריך מערכת מסדרת, ואני כנראה ארצה להיות שם במערכת המסדרת.
אם היית צריך לתאר את ״מרכז לוהאריה״ בשני משפטים מה היית אומר?
מרכז לוהאריה הוא מרחב בו ניתן להתפתח ולפתח באופן שלם מאובטח ומלא. בית שמלמד שחזונות וחלומות הן רק ההתחלה לעוד, ושתקרת הזכוכית להתפתחות, לא באמת קיימת.
מקור של תקווה לאדם, כי העתיד הוא בידינו וכפי שאומרת לוהאריה: ״מה שניצור הוא שיהיה״. מרכז לוהאריה הוא קהילה שהיא משפחה ושאיש לא יהיה אף פעם לבד.