רוני שפיר
מנהלת מותג
מובילה את המותג וצוותי הדיגיטל, מנהלת פרויקטים מיוחדים, חברה באנסמבל תאטרון הפלייבק של המרכז
קיץ או חורף? חורף, קר – חום עושה אותי עצבנית וגשם עושה אותי שמחה.
תה או קפה? פסטה.
מה אנחנו לא יודעים עליך? שאני תמיד הולכת עם גרביים שונות – ערימת הכביסה גבוהה מדי בשביל ללבוש גרביים תואמות.
מה תיקח לחופשה בקאריביים? ספר! חופש זה אומר פניות מנטליות, אם אני מספיק פנויה כדי לצלול לספר – זה אומר שאני בחופשה.
מה הטעם לחיים? חוץ מאוכל? ליצור ביחד. יצירה משותפת עם אנשים.
ספרי לנו קצת על עצמך?
גדלתי בהרצליה, תמיד בבית ספר מצאתי את עצמי מתחמקת משיעורים ועושה דברים אחרים – בין אם זה להתנדב בפינת החי או למצוא פרויקטים צדדיים שהיו אי של שפיות בבית ספר, מה שעזר לי להעביר את הזמן שם. תמיד אהבתי לדבר ולהציג דברים, אבל היו תקופות שגם הייתי יותר מופנמת. התחברתי לעולם של המבוגרים יותר מאשר הילדים, בכיתה ג' גיליתי את הארי פוטר והוא היה החבר הכי טוב שלי.
הגעתי למרכז לוהאריה דרך אמא שלי שרון טילינגר, כך שמגיל די צעיר אני כבר חלק מהמרכז, אז הילדות שלי תמיד הייתה משולבת גם בתודעה ובהתפתחות. היתה לי סקרנות בלתי מוסברת ומשיכה לא הגיונית – למשהו שאמא שלי למדה בימי רביעי בערב – בלי שידעתי מה בדיוק היא עושה. רק ידעתי שאני רוצה את זה. הצטרפתי לקבוצת נוער שבה הייתי הכי קטנה – ה"להיות הכי קטנה" הפך למוטיב חוזר בחיים שלי.
בתור ילדה הייתי מאוד פחדנית, מהחיים, ממלחמה, מהחדשות, מגנבים, ממכשפות, ומה לא. אחד הדברים הראשונים שהלימודים עזרו לי בהם, זה כשהבנתי את הרעיון של נצחיות הנשמה, ושהקיום לא מסתכם במה שאנחנו חווים ורואים, שם נגמרו הפחדים הקיומיים והתחיל להתבסס בי ביטחון קיומי.
בגלל שלמדתי מגיל יחסית צעיר, הרבה פעמים שאלו אותי לאורך הדרך אם אני לא מרגישה שאני מפסידה את תקופת הנעורים שלי, והייתי עונה שלהפך, שאני מרגישה שאני מרוויחה אותה, כי יש לי פרספקטיבה שמאפשרת לי להתמודד בצורה הרבה יותר טובה עם אתגרי הנעורים ולהנות ממה שיש לנעורים להציע.
בהמשך הדרך הצטרפתי להנחיית קבוצת מודול 1 של בני נוער, ובמקביל באופן טבעי התחלתי להשתלב במרכז בפרויקטים שונים שעניינו אותי ושהייתי רלוונטית בתוכם, בתחומים של וידאו ודיגיטל, כמו הפקה ועריכת סרטונים.
למדתי שיווק, עריכת וידאו, מיתוג ועוד. אני די אוטודידקטית וסקרנית מטבעי, אז מלבד לימודי התעודה אני זוקפת לזכות הידע המקצועי שלי גם את זה שבמסגרת הפעילות שלי במרכז זכיתי לבלות שעות רבות לצד אנשי שיווק ומיתוג, במאים ועורכי וידאו מקצועיים וסבלניים.
כיום אני גרה במושב עם דר בכר, שלוש כלבות, שני חתולים ויותר מדי צמחים, שלא לקחנו בחשבון כשהבאנו אותם, שגם צריך להשקות אותם כל שבוע… אני חברת הנהלת המרכז, ורכזת הלמידה של חטיבת הלימוד הצעירה, כלומר מנהלת את צוותי ההנחיה של מודול 1. בנוסף אני גם מנהלת המותג וצוותי התוכן והדיגיטל – רשתות חברתיות וכל מה שקשור לנוכחות הדיגיטלית, מרכזת ומטפלת בפניות ללוהאריה. אני גם לוקחת חלק פעיל בכל מה שקשור לתוכן ולוידאו, ושותפה באנסמבל הפלייבק של המרכז.
פונים אליך כשצריכים… סדר והוראות מה לעשות, סנכרון בין מוקדים שונים, או כשצריכים משהו מלוהאריה.
אילו תחומים בא לך לפתח בהמשך?
החלום שלי זה שאנחנו נעשה פיצ'ר – סרט, הצגה משהו אומנותי שממחיש ומבטא את הסיפור ואת התודעה שאנחנו מלמדים. הייתי רוצה לפתח את כל תחומי הביטוי באמצעות אמנויות הבמה והקולנוע, ואמנויות בכלל. בא לי לביים סרט.
בעולם אוטופי מה את עושה כל היום?
מתעסקת ביצירה עם אנשים שכיף לי איתם, וכל השאר עושה את עצמו – מישהו אחר עושה רשימת משימות, ויש מלא כלבים מסביבי, שלא נובחים. וכמובן יש תמיד המון זמן לאכול.
אם היית צריכה לתאר את ״מרכז לוהאריה״ בשני משפטים מה היית אומרת?
מרכז לוהאריה בשבילי, הוא המקום בו כל החלומות הכי מגווונים שלי ״איכשהו״ מתגשמים לאורך השנים באופן הרבה יותר מוצלח מאיך שחלמתי אותם מלכתחילה. אז אם זה קרה לי, זה יכול לקרות גם לך 🙂
רוני שפיר
מנהלת מותג
קיץ או חורף? חורף, קר – חום עושה אותי עצבנית וגשם עושה אותי שמחה.
תה או קפה? פסטה.
מה אנחנו לא יודעים עליך? שאני תמיד הולכת עם גרביים שונות – ערימת הכביסה גבוהה מדי בשביל ללבוש גרביים תואמות.
מה תיקח לחופשה בקאריביים? ספר! חופש זה אומר פניות מנטליות, אם אני מספיק פנויה כדי לצלול לספר – זה אומר שאני בחופשה.
מה הטעם לחיים? חוץ מאוכל? ליצור ביחד. יצירה משותפת עם אנשים.
ספרי לנו קצת על עצמך?
גדלתי בהרצליה, תמיד בבית ספר מצאתי את עצמי מתחמקת משיעורים ועושה דברים אחרים – בין אם זה להתנדב בפינת החי או למצוא פרויקטים צדדיים שהיו אי של שפיות בבית ספר, מה שעזר לי להעביר את הזמן שם. תמיד אהבתי לדבר ולהציג דברים, אבל היו תקופות שגם הייתי יותר מופנמת. התחברתי לעולם של המבוגרים יותר מאשר הילדים, בכיתה ג' גיליתי את הארי פוטר והוא היה החבר הכי טוב שלי.
הגעתי למרכז לוהאריה דרך אמא שלי שרון טילינגר, כך שמגיל די צעיר אני כבר חלק מהמרכז, אז הילדות שלי תמיד הייתה משולבת גם בתודעה ובהתפתחות. היתה לי סקרנות בלתי מוסברת ומשיכה לא הגיונית – למשהו שאמא שלי למדה בימי רביעי בערב – בלי שידעתי מה בדיוק היא עושה. רק ידעתי שאני רוצה את זה. הצטרפתי לקבוצת נוער שבה הייתי הכי קטנה – ה"להיות הכי קטנה" הפך למוטיב חוזר בחיים שלי.
בתור ילדה הייתי מאוד פחדנית, מהחיים, ממלחמה, מהחדשות, מגנבים, ממכשפות, ומה לא. אחד הדברים הראשונים שהלימודים עזרו לי בהם, זה כשהבנתי את הרעיון של נצחיות הנשמה, ושהקיום לא מסתכם במה שאנחנו חווים ורואים, שם נגמרו הפחדים הקיומיים והתחיל להתבסס בי ביטחון קיומי.
בגלל שלמדתי מגיל יחסית צעיר, הרבה פעמים שאלו אותי לאורך הדרך אם אני לא מרגישה שאני מפסידה את תקופת הנעורים שלי, והייתי עונה שלהפך, שאני מרגישה שאני מרוויחה אותה, כי יש לי פרספקטיבה שמאפשרת לי להתמודד בצורה הרבה יותר טובה עם אתגרי הנעורים ולהנות ממה שיש לנעורים להציע.
בהמשך הדרך הצטרפתי להנחיית קבוצת מודול 1 של בני נוער, ובמקביל באופן טבעי התחלתי להשתלב במרכז בפרויקטים שונים שעניינו אותי ושהייתי רלוונטית בתוכם, בתחומים של וידאו ודיגיטל, כמו הפקה ועריכת סרטונים.
למדתי שיווק, עריכת וידאו, מיתוג ועוד. אני די אוטודידקטית וסקרנית מטבעי, אז מלבד לימודי התעודה אני זוקפת לזכות הידע המקצועי שלי גם את זה שבמסגרת הפעילות שלי במרכז זכיתי לבלות שעות רבות לצד אנשי שיווק ומיתוג, במאים ועורכי וידאו מקצועיים וסבלניים.
כיום אני גרה במושב עם דר בכר, שלוש כלבות, שני חתולים ויותר מדי צמחים, שלא לקחנו בחשבון כשהבאנו אותם, שגם צריך להשקות אותם כל שבוע… אני חברת הנהלת המרכז, ורכזת הלמידה של חטיבת הלימוד הצעירה, כלומר מנהלת את צוותי ההנחיה של מודול 1. בנוסף אני גם מנהלת המותג וצוותי התוכן והדיגיטל – רשתות חברתיות וכל מה שקשור לנוכחות הדיגיטלית, מרכזת ומטפלת בפניות ללוהאריה. אני גם לוקחת חלק פעיל בכל מה שקשור לתוכן ולוידאו, ושותפה באנסמבל הפלייבק של המרכז.
פונים אליך כשצריכים… סדר והוראות מה לעשות, סנכרון בין מוקדים שונים, או כשצריכים משהו מלוהאריה.
אילו תחומים בא לך לפתח בהמשך?
החלום שלי זה שאנחנו נעשה פיצ'ר – סרט, הצגה משהו אומנותי שממחיש ומבטא את הסיפור ואת התודעה שאנחנו מלמדים. הייתי רוצה לפתח את כל תחומי הביטוי באמצעות אמנויות הבמה והקולנוע, ואמנויות בכלל. בא לי לביים סרט.
בעולם אוטופי מה את עושה כל היום?
מתעסקת ביצירה עם אנשים שכיף לי איתם, וכל השאר עושה את עצמו – מישהו אחר עושה רשימת משימות, ויש מלא כלבים מסביבי, שלא נובחים. וכמובן יש תמיד המון זמן לאכול.
אם היית צריכה לתאר את ״מרכז לוהאריה״ בשני משפטים מה היית אומרת?
מרכז לוהאריה בשבילי, הוא המקום בו כל החלומות הכי מגווונים שלי ״איכשהו״ מתגשמים לאורך השנים באופן הרבה יותר מוצלח מאיך שחלמתי אותם מלכתחילה. אז אם זה קרה לי, זה יכול לקרות גם לך 🙂
רוני שפיר
מנהלת מותג
מובילה את המותג וצוותי הדיגיטל, מנהלת פרויקטים מיוחדים, חברה באנסמבל תאטרון הפלייבק של המרכז
קיץ או חורף? חורף, קר – חום עושה אותי עצבנית וגשם עושה אותי שמחה.
תה או קפה? פסטה.
מה אנחנו לא יודעים עליך? שאני תמיד הולכת עם גרביים שונות – ערימת הכביסה גבוהה מדי בשביל ללבוש גרביים תואמות.
מה תיקח לחופשה בקאריביים? ספר! חופש זה אומר פניות מנטליות, אם אני מספיק פנויה כדי לצלול לספר – זה אומר שאני בחופשה.
מה הטעם לחיים? חוץ מאוכל? ליצור ביחד. יצירה משותפת עם אנשים.
ספרי לנו קצת על עצמך?
גדלתי בהרצליה, תמיד בבית ספר מצאתי את עצמי מתחמקת משיעורים ועושה דברים אחרים – בין אם זה להתנדב בפינת החי או למצוא פרויקטים צדדיים שהיו אי של שפיות בבית ספר, מה שעזר לי להעביר את הזמן שם. תמיד אהבתי לדבר ולהציג דברים, אבל היו תקופות שגם הייתי יותר מופנמת. התחברתי לעולם של המבוגרים יותר מאשר הילדים, בכיתה ג' גיליתי את הארי פוטר והוא היה החבר הכי טוב שלי.
הגעתי למרכז לוהאריה דרך אמא שלי שרון טילינגר, כך שמגיל די צעיר אני כבר חלק מהמרכז, אז הילדות שלי תמיד הייתה משולבת גם בתודעה ובהתפתחות. היתה לי סקרנות בלתי מוסברת ומשיכה לא הגיונית – למשהו שאמא שלי למדה בימי רביעי בערב – בלי שידעתי מה בדיוק היא עושה. רק ידעתי שאני רוצה את זה. הצטרפתי לקבוצת נוער שבה הייתי הכי קטנה – ה"להיות הכי קטנה" הפך למוטיב חוזר בחיים שלי.
בתור ילדה הייתי מאוד פחדנית, מהחיים, ממלחמה, מהחדשות, מגנבים, ממכשפות, ומה לא. אחד הדברים הראשונים שהלימודים עזרו לי בהם, זה כשהבנתי את הרעיון של נצחיות הנשמה, ושהקיום לא מסתכם במה שאנחנו חווים ורואים, שם נגמרו הפחדים הקיומיים והתחיל להתבסס בי ביטחון קיומי.
בגלל שלמדתי מגיל יחסית צעיר, הרבה פעמים שאלו אותי לאורך הדרך אם אני לא מרגישה שאני מפסידה את תקופת הנעורים שלי, והייתי עונה שלהפך, שאני מרגישה שאני מרוויחה אותה, כי יש לי פרספקטיבה שמאפשרת לי להתמודד בצורה הרבה יותר טובה עם אתגרי הנעורים ולהנות ממה שיש לנעורים להציע.
בהמשך הדרך הצטרפתי להנחיית קבוצת מודול 1 של בני נוער, ובמקביל באופן טבעי התחלתי להשתלב במרכז בפרויקטים שונים שעניינו אותי ושהייתי רלוונטית בתוכם, בתחומים של וידאו ודיגיטל, כמו הפקה ועריכת סרטונים.
למדתי שיווק, עריכת וידאו, מיתוג ועוד. אני די אוטודידקטית וסקרנית מטבעי, אז מלבד לימודי התעודה אני זוקפת לזכות הידע המקצועי שלי גם את זה שבמסגרת הפעילות שלי במרכז זכיתי לבלות שעות רבות לצד אנשי שיווק ומיתוג, במאים ועורכי וידאו מקצועיים וסבלניים.
כיום אני גרה במושב עם דר בכר, שלוש כלבות, שני חתולים ויותר מדי צמחים, שלא לקחנו בחשבון כשהבאנו אותם, שגם צריך להשקות אותם כל שבוע… אני חברת הנהלת המרכז, ורכזת הלמידה של חטיבת הלימוד הצעירה, כלומר מנהלת את צוותי ההנחיה של מודול 1. בנוסף אני גם מנהלת המותג וצוותי התוכן והדיגיטל – רשתות חברתיות וכל מה שקשור לנוכחות הדיגיטלית, מרכזת ומטפלת בפניות ללוהאריה. אני גם לוקחת חלק פעיל בכל מה שקשור לתוכן ולוידאו, ושותפה באנסמבל הפלייבק של המרכז.
פונים אליך כשצריכים… סדר והוראות מה לעשות, סנכרון בין מוקדים שונים, או כשצריכים משהו מלוהאריה.
אילו תחומים בא לך לפתח בהמשך?
החלום שלי זה שאנחנו נעשה פיצ'ר – סרט, הצגה משהו אומנותי שממחיש ומבטא את הסיפור ואת התודעה שאנחנו מלמדים. הייתי רוצה לפתח את כל תחומי הביטוי באמצעות אמנויות הבמה והקולנוע, ואמנויות בכלל. בא לי לביים סרט.
בעולם אוטופי מה את עושה כל היום?
מתעסקת ביצירה עם אנשים שכיף לי איתם, וכל השאר עושה את עצמו – מישהו אחר עושה רשימת משימות, ויש מלא כלבים מסביבי, שלא נובחים. וכמובן יש תמיד המון זמן לאכול.
אם היית צריכה לתאר את ״מרכז לוהאריה״ בשני משפטים מה היית אומרת?
מרכז לוהאריה בשבילי, הוא המקום בו כל החלומות הכי מגווונים שלי ״איכשהו״ מתגשמים לאורך השנים באופן הרבה יותר מוצלח מאיך שחלמתי אותם מלכתחילה. אז אם זה קרה לי, זה יכול לקרות גם לך 🙂