המצב הנוראי משאיר אותי חסרת מילים, רק עצב גדול בלב על כך שקיצוניים אלימים המבטאים שפל אנושי ומוסרי מערערים כאן את הסיכוי ליציאה מן המבוי הסתום.
עצב גדול על כך שרוב הציבור אינו מזהה כי הוא מופעל על ידי מנגנון משומן של שליטה תודעתית שיודע בדיוק על איזה כפתורים בתודעה הקולקטיבית יש ללחוץ, כדי לעורר מהומה וליצור רצף אירועים כאוטי הבולם את הסיכוי לשינוי.
נתניהו, כראש ממשלת מעבר, אשר אין לו מנדט או לגיטימציה לקבל החלטות הרות גורל, לקח בשבי את מדינת ישראל, ומנהל אותה תוך כדי שהוא מבסס את הישרדותו האישית על מירמה, הפרדה, סכסוך, הפחדה וליבוי יצרים אפלים ואלימים תוך מתן לגיטימציה לימין קיצוני, משיחי, הרסני ומפלצתי.
במדיניות מחושבת ומעוררת חלחלה, נוצרה במזיד התססה, עד להתפוצצות כדי לחבל בסיכוי לשינוי ולהנדס את התודעה באמצעות פחד ואלימות.
אנו מצויים בתוך מהלך של הטיית דעת הקהל לעיסוק בכל מה שמבדל ומפריד, תוך לחיצה על מקומות רגישים המפעילים מנגנונים אוטומטיים של פחד קיומי והתגוננות מפני כל אלה הקמים עלינו לכלותנו.
עם ישראל יודע להתאחד כאשר עומד מולו אויב וכאשר נשקפת לו סכנה.
הוא יודע לומר שאין לנו ארץ אחרת, להתלונן על אנטישמיות ולספר את סיפור השואה והתקומה.
אך האם לקחנו כעם אחריות אמיתית על צביונה ואופיה של מדינת ישראל? האם למדנו מלקחי העבר? האם הצבנו לעצמנו חזון המבטא קידמה, גדלות נפש וערכים אוניברסליים?
בפועל, אנו חיים במדינה שאזרחיה הורסים אותה במו ידיהם כאשר הם מפנים גב ליושרה, נאורות וקידמה, ומעצימים שחיתות שלטונית, אוטונומיה חרדית ופלגים ימניים משיחיים, הדורסים ברגל גסה זכויות אדם וערכים אוניברסליים.
גם בקרב הציבור הישראלי-ערבי אנו חוזים בהיעדר מנהיגות ראוייה, שבמשך שנים הדירה את הציבור הערבי מלקחת חלק בממשלה ולקבל תקציבים המאפשרים פיתוח והתפתחות.
לאורך שנים, האלימות והפשיעה בחברה הערבית הלכו וגדלו וכעת, בעת תסיסה, האלימות והפשיעה מופנות לא רק פנימה, אל תוך החמולות והכפרים, אלא גם כנגד יהודים בערים מעורבות.
הימין הקיצוני בישראל מרים ראשו יותר ויותר, מתאגד בקבוצות ווטסאפ וטלגרם הקוראות ללינצ׳ באזרחים ערבים תמימים.
זוהי תופעה שאין לעבור עליה בשתיקה.
על כל מסר של התססה ושנאה – בואו נפיץ מסרים של תקווה ופיוס.
אל מול ארגוני טרור עלינו לפעול בתוקף פעיל ובעוצמה, אך דעת הקהל נדרשת להבין את המתרחש מאחורי הקלעים:
את החמאס טיפח ביבי באמצעות כספים מקטאר, אשר נועדו להרגיע את הרוחות, לשקם תשתיות ולהחליש את הרשות הפלסטינאית אשר מייצגת שאיפה להגיע להסכמה והסדר.
בפועל, העברת הכספים לחמאס שימשה למימון נשק אשר הופנה כלפי ישראל, ולחיזוק כוחם של התומכים באלימות.
הרשתות החברתיות גועשות במסרים פטריוטיים, משפיענים מתגייסים להגן על ישראל מפייק ניוז אנטישמי, אך בקושי נשמעים קולות השואלים כיצד הגענו למצב הזה? מי התסיס וליבה את האש? וכיצד כל זה קשור למחדלים הפרושים על פני שנות שלטון רבות שבהן אמות המידה השלטוניות והציבוריות התדרדרו אל תהום שחורה ומסוכנת?
כולי כאב על הסבל, על משפחות ההרוגים, על הביריונות, על האלימות ועל הפשיעה בקרב קיצוניים יהודים וערבים.
כואב לי על העיוורון שמותיר רבים במעגל סגור שאין בו את הזיהוי כי הבחירות שאנו יוצרים כאומה מובילות לאותן תוצאות ולהשלכות הרות אסון.
תקופת הקורונה, האסון בהר מירון וכעת הרחובות הבוערים, הם כולם דגלים אדומים שנועדו להציף את הכשלים במרקם החברתי והערכי, לעורר את הציבור ליצור חשבון נפש ולהבין כי תפישת העולם, הנורמות וההרגלים מובילים במעגל סגור שכדי לצאת ממנו נדרש להשתנות ולשנות, נדרש להסכים ולגעת במה שנחשב "טאבו" ולהגדיר את עצמנו מחדש.
לדבוק באותה תפישת עולם ובאותן נורמות המולידות אסון אחר אסון – זוהי איוולת שתוצאותיה הסלמה הולכת וגוברת, מכיוון שלא הוסקו המסקנות ולא נוצרו הלמידה וההתפקחות המולידות שינוי.
אין זה עניין של שכר ועונש אלא של לוגיקה פשוטה, שיש בה זיהוי של הקשר הישיר שבין בחירה, לבין התוצאות וההשלכות שלה.
עלינו כציבור לשמור על רגשות מאופקים ומאוזנים ולהתבונן על התהליכים בעין חכמה ותבונית המגבשת חזון קולקטיבי חדש. עלינו להסכים לעדכון גירסא שלנו כאומה, התואמת את רוח הזמנים, ומסתמכת על ערכים הומניים שרוחם רוח של קידמה ומאור פנים.
השינוי לא יתחיל מהפוליטיקאים.
השינוי מתחיל בנו, ואנחנו כבר רואים אותו ביוזמות הפיוס בכל הארץ בין יהודים וערבים, בעיתונות אמיצה ועצמאית אשר אינה נותנת יד להינדוס התודעה שנעשית באמצעות דקלום בתקשורת המיינסטרים של דפי המסרים המסולפים המגיעים מראש ממשלת המעבר שבבלפור.
אנו רואים את השינוי באנשים המעדיפים יושרה וערכים על פני תיוג לאומי, דתי או פוליטי.
אנחנו נמצאים בתקופה אפלה המציפה את כל העיוותים והסילופים ומזמינה להתפקחות ושינוי.
הימין הקיצוני והמפלצתי נחשף במלוא כיעורו – ומשמעותה של החשיפה לאור – יכולת למגר אותו ולהוקיע אותו, לסלק אותו מחיינו תוך העצמת מגמות של פיוס, דיאלוג, הפריה הדדית ואחווה.
כל אחד ואחת מאיתנו יכול להיות סוכן של השינוי הנדרש ומתוך אומץ לב לדבוק בערכים שיש בהם את הבחירה להיות בראש ובראשונה בני אדם.
אנו – מחוללי השינוי חייבים להעז ללכת נגד הזרם, מתוך הכרה צלולה ובהירה כי רב המחבר על המפריד, וכי ניתן מתוך עוצמה וחוכמה לפרוש גשרים של ערכים, מאור פנים, נאורות, קידמה ושלום.
מה שניצור הוא שיהיה
