האדם כקוסם – אלכימאי
כולנו קוסמים – אלכימאים.
כל בני האדם הינם ישויות רוחניות, מהויות היודעות להפוך אנרגיה לחומר.
הרצונות, המאוויים, המחשבות, הרעיונות והרגשות, הופכים בידי האדם לתוצרים גשמיים הבאים לכדי ביטוי בכל תחום ותחום בחיינו כאן על פני האדמה, הן כמעשים והן כתוצרים שונים ומגוונים.
היכולת הטמונה באופן טבעי בכל אדם ואדם להפוך את הפוטנציאלים התיאורטיים לתוצרים ממשיים המוגשמים בחומר, הינה יכולת לתווך עולם אנרגטי, תיאורטי, רוחני ומופשט, ולחבר אותו אל עולם המעשה וההגשמה.
כולנו מחזיקים במיומנות של הפיכת רוח לחומר ותרגום של אנרגיה מופשטת לתצורה גשמית אותה ניתן לחוות באמצעות החושים, אך רבים מבני האנוש עושים זאת בצורה בלתי מודעת, אינם מכירים בהיותם קוסמים – אלכימאים, ובכך נוטים להיאחז בהישגים החומריים והגשמיים שלהם, המגדירים אותם ואת אזורי הביטחון והנוחות שלהם.
הקוסם – האלכימאי מודע ליכולותיו, עושה בהן שימוש תבוני ומושכל ומנתב את הכוחות הפנימיים הטמונים בו כרצונות, מחשבות ורגשות, אל הגשמה עצמית מתוך בחירה חופשית ערה ומודעת, התחדשות מתמדת והליכה סקרנית אל הלא נודע.
זהו תהליך דינאמי ומרגש של תנועה בשבילים חדשים שבהם הופך הקוסם – האלכימאי את הסמוי לגלוי, את הלא-ידוע לידוע ואת העלום למוכר, ומעיר מתוכו, על בסיס מתמיד, פוטנציאלים חדשים.
האלכימיה המתוארת הינה תהליך המתרחש כאשר האדם מחובר לעצמי המזוקק שלו אשר במהותו נועד להתפתח ולקיים תנועה מתמדת, אשר יש בה התחדשות. כאשר האדם נאחז במוכר ובידוע, מפסיק להתפתח ולהתחדש ונותר באזורי הנוחות המוכרים והבטוחים לכאורה, הוא מרחיק עצמו ממהותו כקוסם-אלכימאי ובהדרגה הופך מישות ההופכת רוח לחומר, לישות רוחנית הלכודה בחומר.
זהו היפוך משמעויות היוצר תנועה במעגל סגור והתרחקות ממימוש מועצם שבו מבטא האדם את מלוא הפוטנציאלים הטמונים בו.
בני האנוש נרתעים מן הלא-נודע ומקושרים עד מאוד למוכר ולידוע המגדיר אותם ואת הביטחון שלהם. ניתן לדמות זאת למצב שבו הקוסם – האלכימאי מגשים באמצעות כוח הקסמים שלו תוצרים גשמיים אליהם הוא נקשר ובהם הוא נאחז, מתוך שיכחה שהוא זה שיצר אותם ומתוך עמעום של ההכרה כי לכל מקום אליו ילך הוא יוכל להגשים וליצור עוד ועוד תוצרים מעצם היכולת הטמונה בו.
נסו לרגע לדמיין קוסם המנופף בשרביטו, מגשים יש-מאין ארנבת חמודה ואז אוחז בה בבהלה כמגדירה אותו ואת הביטחון שלו, ומסרב לשחרר אותה.
ההתרחקות של האדם מן ההכרה בהיותו קוסם – אלכימאי מובילה לפחד מן הלא-נודע ומהבלתי מוכר, זהו פחד הנובע מחוסר הבנה כי בכל רגע נתון, ניתן לו לאלכימאי לתרגם רוח לחומר ולהפוך פוטנציאלים תיאורטיים לממשות המוגשמת הלכה למעשה בחייו.
זרעים של תקווה
האדם הינו ישות מורכבת בעלת רבדים רבים, אלכימאי-קוסם המבקש ליצור משמעות ולהגשים יש מאין. ה-אין, מורכב מפוטנציאלים הטמונים באדם וטרם הוגשמו על ידו. אלו פוטנציאלים גולמיים אשר האדם הופך אותם לפוטנציאלים מוגשמים, ל-יש. זוהי אלכימיה שבה האדם, באמצעות רוחו, נפשו וגופו, מפיח בפוטנציאלים הגולמיים רוח-חיים, ומקנה להם כיוון וכוונה היוצרים משמעויות חדשות.
ניתן לדמות זאת למצע עשיר ומרובד הטמון באדם, בשכבות רבות, שבהן מצויים פוטנציאלים למימוש והגשמה, כזרעים אשר יש להשקותם על-מנת לאפשר להם לנבוט, לצמוח ולשגשג.
פעמים רבות הפוטנציאלים טמונים באדם אך הוא אינו מפעיל אותם, ובכך אינו מממש את יכולתו כקוסם – אלכימאי לבטא יש-מאין, להתחדש ולממש עצמו באופן מורחב ומועצם.
נתיבי המימוש העצמי בחיים על פני האדמה הינם מגוונים, ומתקיימים במישורים רבים. התנועה כקוסם – אלכימאי נועדה להתקיים על-פי העיקרון ״לראות את הקיים, לנבוע מיש, להתמיד להתחדש״ כאשר בכל שלב ושלב האדם נובע מן ההתפתחות שיצר בתוכו, מחוצה לו, ומן ההישגים שהשיג, ומשתמש בכל אלה כתשתית לצמיחה אל עבר שלב חדש בחייו שבו הוא מתחדש, משקה את זרעי התקווה הטמונים בו ונע אל עבר מחוזות חדשים.
המחוזות החדשים אינם באים לכדי ביטוי רק ב״כיבוש״ של יעדים חיצוניים, אלא יכולים לבוא לכדי ביטוי בתהליך של גילוי עצמי שבו האדם חושף בתוכו איכויות נפשיות חדשות אשר לא היו מוכרות לו עד כה ומתרועע עם היבטים חדשים של העצמי שלו.
כיצד משקים את זרעי התקווה הטמונים כפוטנציאלים בכל אחד ואחת? זהו תהליך שבו האדם לומד לתאם את כוחות הנפש השונים שלו כך שישרתו את הקוסם – האלכימאי שהוא, ויהפכו את נפשו וגופו לכלי ביטוי הרמוני, המתמסר לשינוי וטרנספורמציה.
במצב שכזה, האדם לומד לזהות את הרצון הטהור הנקי מהשפעות והסחות דעת, לזקק את מחשבותיו ורגשותיו, ולהתמסר להתחדשות גם אם הדבר מעורר בו פחד, או מנוגד להרגלים ולהתניות עימן הוא מזוהה.
זהו תהליך של יציאה מאזור נוחות ומעבר לאזור התפתחות שבו האדם מסכים לצמוח, ולאפשר לעצמו להתרחב אל מעבר למיומנויות שהוא כבר רכש, אל מעבר למה שהוא מכיר ויודע.
הפוטנציאל הוא רק פוטנציאל. הוא מונפץ רק כאשר הקוסם – האלכימאי נוגע בו במטה הקסמים שלו – רק כאשר האדם מפעיל אותו, מביא אותו לכדי ביטוי, משקה אותו, ומטפח אותו.
כיצד מפעילים את הפוטנציאלים הללו?
נדרש לאפשר להם לבוא לכדי ביטוי. פעמים רבות אנשים אינם מממשים את הפוטנציאלים הטמונים בהם מכיוון שהם לא מעזים לצאת מאזורי הנוחות והביטחון שלהם, שם הם מרגישים מיומנים, שולטים, מוגדרים ובעלי עוצמה וערך, אל עבר התנסויות שבהן הם חשים חלשים, בלתי מיומנים, לא יודעים ומובכים.
כאשר עולה בכם חשש ללכת אל הלא-נודע ולגלות מחוזות חדשים בתוככם ומחוצה לכם, זכרו כי אתם קוסמים וכי האלכימאי המצוי בפנימיותכם מבקש כל העת להשקות את זרעי התקווה הטמונים בכם, לעשות קסמים ולהפוך פוטנציאלים תיאורטיים לכאלה מוגשמים.
השקיית זרעי התקווה הטמונים בכם ויצירת המרחב לנביטה שלהם, כמוה כיצירת ״חממה״ פנימית, מרחב בטוח ומוגן בתוך הנפש, אשר אין בו צרימות, התנגדות, בלימה או מניעה ויש בו הכרה במסוגלות ובעוצמה האישית, התמסרות, חריצות ומוכנות ללמוד ולרכוש מיומנויות חדשות, היוצרות מצע נפשי עשיר להתחדשות מתמדת.
בכך הזרעים העדינים הטומנים בחובם קשת אפשרויות חדשה נובטים, מתחזקים והופכים משתילים רכים עליהם נדרש להגן ואותם נדרש לטפח, לשיח חזק ומסועף המשתלב בגן הפנימי אשר כבר קיים ונוכח.
זהו תהליך שבו זרע אחר זרע, שתיל אחר שתיל, מטפח האדם גן פנימי פורח ומשגשג המתחדש על בסיס מתמיד ויוצר אטמוספירה פנימית שיש בה שפע ורווחה – גן עדן עלי אדמות.
