האם ידעתם כי הידע שלכם אינו העיקר אלא מהווה כלי בעבור ההתפתחות שלכם?
כאשר אתם מבקשים להרחיב ולפתוח את התודעה שלכם, חשוב להבין כי הרחבת התודעה אין משמעה רק צבירה של ידע, אלא תהליך שבו אתם מגמישים את התפישה והמחשבה אל עבר ספקטרום שקודם לכן לא הכלתם אותו ולא תפשתם אותו במחשבה שלכם, מה שמשנה את האופן שבו אתם מתבוננים על המציאות וחווים אותה.
משמע, זהו תהליך שבו אתם למעשה לא מתמקדים רק בצבירת ידע, אלא מוכנים להרכין ראש ולהכיר בכך כי אינכם יודעים את מה שאינכם יודעים ומתוך כך, אתם פותחים עצמכם להעניק משמעויות חדשות למה שאתם כבר יודעים, ומרחיבים את עצמכם ואת התודעה שלכם.
לאמת פנים רבות. הידע שלכם משקף רק ערוץ אחד מיני רבים, מסלול אחד מתוך ריבוי של מסלולים בתוך מכלול רחב, אמת סובייקטיבית שהינה תוצר של מה שהמחשבה והתפישה שלכם מכילות כידע זמין ונגיש.
הידע הוא לא העיקר, אלא רק כלי בעבור הרחבת התודעה.
המוכנות להתבונן על הידע שרכשתם מתוך נקודת מבט רחבה, גמישה ופתוחה יותר, ולהעניק לידע זה פרשנות חדשה, הופכת את הידע לכלי בשירות התודעה שלכם. נקודת מבט זו יכולה להגן עליכם מפני הילכדות בבית הכלא שהידע מהווה ומפני תפישת המציאות החלקית והמוגבלת המתבססת רק עליו.
נשמע מורכב?
לא ממש. למעשה זה ממש פשוט: כפי שידע יכול לסייע להרחיב את ההבנה ואת התודעה, כך הוא גם יכול לבלום, למסך וליצור תקרת זכוכית החוסמת את האדם מלראות את המצוי מעבר לגבולות הידע שלו.
כיצד ידע יכול לבלום, להגביל וליצור תקרת זכוכית?
ישנם אנשים שלמרות שהם בעלי ידע רב, עשיר ורחב, התודעה שלהם ממוסכת וצרה. זאת, מכיוון שהם מתנהלים תחת תקרת זכוכית של מוחלטות הקובעת כי ״רק מה שאני יודע הוא מה שקיים״ וכי הדרך שבה אני רואה ומבין את הדברים – היא האמת ומבטאת את התמונה המדוייקת של המציאות.
כאשר האדם נאחז בידע ככזה המגדיר אותו ונוסך בו ערך וביטחון, וכאשר הוא רואה במה שהוא יודע מציאות מוחלטת ואמת שאין בלתה, הוא דן את עצמו להתנהל בעולם מוגבל ומצומצם, המבוסס על תבניות המחשבה והתפישה שהינן תוצר של הידע שלו.
ההכרה כי לאמת פנים רבות וכי המציאות האישית היא סובייקטיבית, יחסית וחלק ממציאות רחבה הרבה יותר, פותחת פתח להרחבה מתמדת של התפישה ושל התודעה ומאפשרת צמיחה אל עבר תובנות וחוויות אשר לא היו גלויות עד כה.
החיים בעולם מאיים והקשר להיאחזות בידע ככוח
רבים רואים את החיים כמרחב מאיים שבו נדרש להילחם כדי לשרוד. מתוך כך המציאות האישית הינה מציאות של תחרות, מאבק על משאבים, הישגיות גדולה, חרדה קיומית מתמדת, לחץ, מתח וחוויה של חוסר ודאות והיעדר ביטחון קיומי.
במציאות שכזו, שבה המאבק והתחרות שולטים, ידע נחשב ככזה המעניק יתרון וכוח, ומתוך כך נוצרת היאחזות בו והיצמדות אליו כמגדיר את העצמי ומנפק תחושה של ודאות וערך.
בעולם בו אנו חיים הפכה צבירת הידע לקלה, עקב החשיפה למאגרי מידע אינטרנטיים, המנגישים בקלות ידע רב. אך, לצד זאת, פעמים רבות צבירת הידע הינה שטחית ומוגבלת ואף לוקה במידע שגוי ומגמתי.
כאמור, הנטייה לצבור ידע נובעת מרצון הישרדותי לשליטה ומן התפישה כי הידע הוא כוח המגן על העצמי מפני העולם המאיים והבלתי צפוי. מצב שכזה גורם לכך שהאדם תלוי בידע על מנת להרגיש ביטחון, קשור לידע המעניק תחושת ערך עצמי, ונצמד אליו ככזה מוחלט וחד משמעי, כאשר בפועל המציאות הינה רחבה הרבה יותר מאשר הידע האישי או תפישת העולם הסובייקטיבית.
המציאות שבה אנו חיים הינה תוצר של תבניות המחשבה שלנו… הכיצד?
ההכרה כי לאמת פנים רבות וכי המציאות האישית היא סובייקטיבית, יחסית וחלק ממציאות רחבה הרבה יותר, פותחת פתח להרחבה מתמדת של התפישה ושל התודעה ומאפשרת צמיחה אל עבר תובנות וחוויות אשר לא היו גלויות עד כה.
המציאות רחבה, רב ממדית ומרובדת והתודעה מסוגלת להיפתח ולהתרחב לעוד ועוד ממדים של המציאות בתהליך אבולוציה של המחשבה, הרגש והנפש. זהו תהליך המבוסס על ידע ותובנות, אך גם על תהליך של טרנספורמציה נפשית, המאפשרת לשנות את הדרך שבה אנו מפענחים את העולם ומעניקים לו פרשנות אישית.
זהו תהליך שבו התודעה מתרחבת בהדרגה אל מעבר למוכר ולידוע, והמחשבה והרגש מתעלים אל מעבר להתניות החברתיות והתרבותיות, ולמערכות האמונה הקולקטיביות.
מערכות האמונה הקולקטיביות, יוצרות מסלולים ידועים מראש של אופייני חשיבה ותפישת מציאות אשר מגדירים מהי ה״אמת״ באמצעות תבניות מנטאליות ומסלולים במוח המגבשים נורמות ואמות מידה שחלקן ראויות ומקדמות וחלקן מגבילות, מסולפות ובולמות.
התבניות המנטאליות נקבעות על-ידי תאי העצב (הנוירונים) במוח היוצרים מסלולים קבועים המגבשים את האופן בו אנו תופשים את המציאות.
כל חשיבה ״מחוץ לקופסא״ ומעבר לנורמות ולמסלולים הידועים והמוכרים, מולידה מסלולים חדשים הפותחים את האדם למציאות אפשרית חדשה.
כפי שמתקיימים מסלולים במוח האישי של כל אחד ואחת, כך גם מתקיימים מסלולים שכאלה ב״מוח הקולקטיבי״ של האנושות, המתפקדים כרשת נוירונים גלובאלית, המגדירה את התרבות בה אנו חיים וקובעת את הנורמות השונות, המוסכמות ותפישת העולם.
כאשר ז׳ול וורן תיאר את הצוללת נאוטילוס בספרו ״עשרים אלף מיל מתחת למים״, או את אלבטרוס ספינת האוויר בספרו ״רוטור כובש השחקים״, זמן רב לפני שהומצאו הצוללת או המסוק, או כאשר אייזיק אסימוב תיאר בספריו עולם ובו רובוטים ובינה מלאכותית, הם למעשה פתחו בעבור הקוראים מסלולי נוירונים חדשים, אשר איפשרו להם להיחשף למציאויות נוספות מלבד אלו המוכרות להם.
כך גם גלילאו גליליי, אשר חיזק את המודל ההליוצנטרי, לפיו כוכבי הלכת נעים סביב השמש ובכך ערער את הנורמות הקיימות, ופתח פתח לתפישה חדשה של המציאות ושל העצמי הקולקטיבי האנושי.
אינני יכולה שלא להזכיר גם את המדען הדגול ניקולה טסלה, שהביא את זרם החילופין ואת הרדיו ואף ביקש להנכיח שידור חשמל באופיין אלחוטי, ניסיון אשר נבלם על-ידי בעלי אינטרס.
רבים בקרב אותם אנשים החזיקו גם בתפישות עולם ודרכי חיים שונות ממה שהיה מקובל בתקופה בה חיו. אביא לדוגמא את איש האשכולות, האמן והמדען לאונרדו דה וינצ'י, שהיה צמחוני וכך גם טסלה שראה בשחיטת בעלי חיים ואכילתם מנהג ברברי הפוגע במוסר האנושי.
לאורך הדורות צמחו בקרב האנושות מדענים, סופרים ואנשי חזון, רוח ומעש בתחומים מגוונים אשר הביאו פרספקטיבה ואופייני חשיבה אשר הקדימו את זמנם, מכיוון שייצגו תחום אפשרויות ומסלולי תפישה ומחשבה אשר לא היו מקובלים ולא נחשבו אפשריים. בכך, הם למעשה נטעו את האפשרויות הללו אל תוך התודעה הקולקטיבית, קירבו את הרעיונות הללו והפכו אותם לנגישים וברי יישום מאוחר יותר.
התבניות המחשבתיות, הן האישיות והן הקולקטיביות, מוקרנות על-ידי בני האדם על המרחב ההולוגרפי בו אנו חיים, ואלו נחווים על-ידי הגוף והנפש כמציאות ממשית אותה ניתן לתפוש ולהרגיש באמצעות החושים והחיישנים הנפשיים והביולוגיים. אנו מעצבים את המציאות בהתאם למה שאנחנו מסוגלים לתפוש במחשבה שלנו ובהתאם לערכים המתווים לנו את הדרך כיצד ליישם ולממש את מה שאנו חושבים עליו.
למעשה, כל תפישת המציאות שלנו, הזהות העצמית ומערכות היחסים שלנו זה עם זה ועם העולם בו אנו חיים, הינם ייצוגים מנטאליים שאנו תופשים כממשיים ובכך מגשימים אותם.
מחשבה תבניתית מצמצמת את התודעה ולוכדת את האדם במציאות מצומצמת וחלקית
אם התודעה אינה גמישה ופתוחה, והאדם קשור לידע ומזוהה עימו כאמת המוחלטת, הידע עלול לתחום את האדם לגבולות המוכר והידוע, השכל וההיגיון ותבניות המחשבה עליהן מבסס האדם תחושת ביטחון וודאות.
בפועל, ההיצמדות לידע מתוך נוקשות ומוחלטות, וצבירת ידע מתוך שאיפה להרגיש כוח וביטחון, מצמצמת את ההתפתחות האישית במקום לקדם אותה.
ההכרה כי ידע הוא רק כלי בתוך תהליך רחב הרבה יותר שבו הנפש עוברת טרנספורמציה על מנת לאפשר נקודת מבט מורחבת ותודעה גמישה, הינה הצעד הראשון במסלול של צמיחה והתפתחות אל מנעד מציאויות חדש, המאפשר מימוש עצמי מורחב ומועצם.
במסלול הצמיחה אותו אני מתארת, מתקיים תהליך של שחרור דעות קדומות, פיגוג תבניות מחשבה מגבילות, ערעור יזום של נורמות מסולפות, שחרור מערכות הגנה שיש בהן פחד להתרחק מן המוכר והידוע וללכת אל הלא נודע, ומוכנות להמיר זהות עצמית מצומצמת לטובת כזו רחבה יותר, היוצאת אל מרחבי החופש התודעתי שמחוץ לתקרת הזכוכית האישית והקולקטיבית.
התנגדות נפשית והיצמדות לידע
התהליך של הרחבת התודעה ושל הידע האישי, יהיה מלווה פעמים רבות בחוויה נפשית של עומס, רתיעה, התנגדות או היעדר הכלה.
זכרו כי כאשר אתם מתקשים להכיל מידע חדש, חווים התנגדות נפשית, טשטוש, אובדן ריכוז, או עומס מנטאלי, זוהי דרכה של הנפש לאותת לכם כי אתם שרויים בתוך תהליך של פיגוג תקרת הזכוכית האישית והתרחבות של המחשבה והתודעה שלכם אל מעבר לה.
כאשר עולה בכם קושי שכזה, במקום לקדש את תקרת הזכוכית של הידע האישי שלכם ככזה המגדיר את העצמי ואת הנרטיב והאג’נדה שלכם, הסכימו לעבור דרך תקרת הזכוכית ולפוגג אותה תוך התמסרות למה שעלול להיתפש על-ידי הנפש והאגו כבלתי נורמטיבי, לא הגיוני, הזוי ומוזר.
פעמים רבות ההתנגדות הנפשית יכולה לבוא לכדי ביטוי באמצעות זלזול בידע חדש או בידע ״איזוטרי״, נטייה לצחוק על ידע או על תפישה שונה, להגחיך את האדם המביא את הזווית השונה וללגלג עליו.
הזלזול, הלגלוג וההגחכה, הינם מערכת הגנה ההודפת את הסיכוי להתחדשות רעיונית ותודעתית, ומבטאת היעדר מוכנות לחקור, להסתקרן ולהתרחב.
כאשר עולים בכם זלזול, ציניות או לגלוג, זכרו כי זוהי מערכת הגנה המשמרת היצמדות לאג’נדה ותפישת עולם שאינן בהכרח משרתות את ההתרחבות והצמיחה המחשבתית, הרוחנית והתודעתית שלכם, וצרו הסכמה מודעת וערה לפרוץ את מסלולי החשיבה הידועים מראש, ולהיפתח למסלולים חדשים המובילים אל מנעדים חדשים של האמת ושל המציאות, גם אם הדבר מרתיע אתכם.
אפילוג
כולנו קשורים זה לזה בקשרי גומלין עמוקים היוצרים הן את המציאות האישית והן את המציאות הקולקטיבית.
כולנו חלק מן המוח הקולקטיבי האנושי ומן התודעה הקולקטיבית האנושית, שבה שזורים מסלולי החשיבה הקבועים, המוכרים והידועים.
אלו מסלולים במוח קולקטיבי אדיר ממדים, הפועלים כנוירונים היוצרים מוסכמות ונורמות המעצבות את המציאות בה אנו חיים.
טיבם של גדולי האנושות לאורך הדורות, בכך שפסעו באומץ אל מחוץ למסלולי החשיבה המותווים מראש ופתחו פתח אל אפיקים חדשים של חשיבה, תפישת עולם, ידע ותודעה.
גאוני הדורות הללו פתחו בעבור האנושות פתח להרחבת הידע הקיים, יצרו ערעור מוסכמות מגבילות ותפישות עולם מסולפות ואפשרו צמיחה אל עבר שלבים חדשים באבולוציה של האנושות כחברה ותרבות, אשר משפיעים עלינו עד היום.
תהליך זה נעשה באומץ רב, ופעמים רבות במחיר אישי כבד של ביזוי, נידוי והשפלה.
מה שבזמנו נחשב כאיזוטרי, הזוי ומוטעה, מהווה היום נורמות ומוסכמות על פיהן אנו חיים.
כאנושות, חשוב כי נפנים, כי ידע הוא יחסי וחלקי, כי לאמת פנים רבות, וכי עוד ועוד מן האמת הרחבה הזו נחשף בהתאם לבשלות, ליכולת ההכלה התודעתית והנפשית, לסולם הערכים האישי והקולקטיבי ולגמישות המנטאלית והרגשית.
תמיד אפשר הן להיחשף לידע חדש והן להתבונן על הידע הקיים מתוך זוויות חדשות ופרספקטיבה רעננה.
ההסכמה לחרוג מן הידע המוכר והידוע, נובעת מן ההכרה כי הידע הסובייקטיבי והקיים, הינו רק מסלול אחד מיני רבים, חלק ממכלול רחב ועשיר המבקש כי נעמיק אל תוכו ונחקור אותו באומץ, בגמישות, בענווה, בסקרנות, בפתיחות ובמוכנות להתחדש.
שבילי התודעה והידע מזמינים אותנו לטייל בהם באופן חופשי ונטול דעות קדומות ולצאת להרפתקה מופלאה בתוכנו ומחוצה לנו.
לאונרדו דה וינצ׳י, ז׳ול וורן, אייזיק אסימוב, ניקולה טסלה, גלילאו גליליי ועוד רבים וטובים ממתינים לנו בפיתחם של מסלולים חדשים של חשיבה והשראה.
אתם באים?
