ניטרליות אל מול שוויון נפש
בתקופה האחרונה, עקב המצב המדיני שהגענו אליו, פרסמתי מספר מאמרים ופוסטים הנוגעים במגמות אקטואליות ומציגים את עמדתי כלפי האתגרים עימם אנחנו מתמודדים כחברה.
כמו כל הדברים שאני כותבת, גם בתכנים האלו ניסיתי להביא תמונת מצב רחבה ככל הניתן, המראה את המגמות השונות ונוגעת בכל הרצף – החל מעולם הסיבות, התודעה והערכים האוניברסליים אותם אני מלמדת, ועד לעולם התוצאות והאירועים הממשיים.
לאנשים רבים, ביניהם כאלו שעוקבים אחרי הרבה שנים, ורואים בי "מורה רוחנית" או ״מנהיגה״, או דמות שמקושרת עבורם לעולמות הרוח המופשטים והתיאורטיים, היה קשה להכיל את העובדה שאני מביעה עמדה פוליטית, מכיוון שהדבר נתפש עבורם כ"בחירת צד" או סתר איזושהי פרדיגמה לפיה חיבור לעולם הרוחני, משמעו ניטרליות שיש בה ניתוק מעולם ההגשמה והמימוש.
זיהיתי בתגובות, גם תפישה לפיה העיסוק בעולם הרוח הינו טהור, נקי, חף ותם ואילו העיסוק בפוליטיקה או במתרחש במרחב האקטואלי – מלוכלך, אינטרסנטי ובלתי ראוי.
אל מול הביקורות והטענות אני שואלת – הרי מה הטעם ברוח ותודעה, בקיום תהליכי התפתחות והתעלות רוחנית, אם כל אלו לא עוברים תרגום למשמעויות יישומיות, לאורחות חיים, להלכות אדם, למעשים ובחירות, למבנים חברתיים ולמערכות יחסים בין אדם לעצמו, לחברו, לסביבתו, לקהילה, לעם ולעולם?
כתבתי פעם מאמר על כך שהכל פוליטי, ואני חשה כי אנשים רבים מתקשים להכיל זאת. בכך, הם יוצרים הפרדה בין עולם הרוח ועולם החומר, מתוך קושי להתמודד עם הפער שבין עולמות מופשטים ועילאיים שיש בהם חוויה של שלום, אחדות ואהבה חובקת כל, לבין חברה אנושית שיש בה צדדים יפים וחיוביים, לצד שחיתות, נפרדות, דורסנות, ובמובנים רבים, בדיוק ההפך מקיום של אחדות ואהבה וקבלה והפריה הדדית.
הרוח והחומר נועדו להיות שזורים זה בזה. האנושיות, על שלל הביטויים שלה, נועדה לקלוט אליה את העילאיות הרוחנית, בתהליכי טרנספורמציה והתפתחות שיש בהן שיווי תצורה הדרגתי בין העצמי המופשט, העילאי והאלוהי לבין העצמי האנושי, המיישם והמממש.
אור ואהבה – האמנם?
אסכולות רוחניות מסויימות, מניחות שעל מנת לשמר את הניקיון הרוחני והנפשי – נדרש לא לנקוט עמדה, אלא "לשלוח" באופן ניטרלי ״אור ואהבה״ – כשבפועל הן אינן מבינות את מהותו של האור ואת מהותה של האהבה.
לאור תמיד יש כיוון. האור, מעצם מהותו הוא כוח ששואף, באופן אקטיבי, להתפתחות ותנועה. אנחנו הם אלה שבאמצעות הבחירות שלנו, נקיטת העמדה והתנועה האקטיבית בעולם הזה, מנתבים את האור ככוח, ומעניקים לאור את הכיוון שלו ואת היכולת לבוא לכדי ביטוי או לחלופין לדעוך ולהיעלם.
כולנו בני משפחת האור ולאור יש כיוונים רבים. האור הוא לא חיובי ולא שלילי, הוא כוח שאנחנו הם אלה שקובעים לאן הוא ינותב ועושים זאת באמצעות המחשבות שלנו, תפישות העולם שלנו, הערכים שלנו, הרגשות שלנו, הרצונות והמעשים.
האור אינו יכול להיות מנותב, מבלי שנבחר את מה אנחנו מבקשים להעצים ולהגשים.
אנחנו הישות המבצעת: אנחנו יכולים ליצור באמצעות אור הן גן עדן והן גיהנום – הכל תלוי בנו ובאופן שבו אנו מנתבים באופן אקטיבי את ההזנה ואת כוח החיים הקוסמי, באמצעות כוחות הנפש שלנו.
וממש כמו האור, גם לאהבה יש כיוון, מכיוון שאהבה, מעצם מהותה, שואפת לאפשר לכל אחד ואחת את המרחב לממש את עצמם ברמה המיטבית. (״ואהבת לרעך כמוך״).
משמע, פעמים רבות, הביטוי הממשי של אהבה יהיה היכולת להציב גבולות וסייגים בשם האהבה כדי למנוע את ההיפך מאהבה – מרחב שיש בו פחד, כפייה, קיפוח, הדרה, הקטנה ופסילה של האחר, פגיעה ביכולת של כל אדם ואדם לבוא לכדי ביטוי וצמצום רוחני ותודעתי המוביל לקפיאה על השמרים.
לכן, על מנת להיות נאמנים למהות החיים כאן על פני האדמה, ולבטא רוחניות בלתי מתנצלת – עלינו להבין שבאנו לכאן לעולם הזה, כדי לעשות שימוש מודע ואחראי בזכות הבחירה החופשית, לנקוט עמדה, ולהשפיע על המציאות באופן ער ותבוני.
מה ההבדל בין שוויון נפש לפסיביות וניטרליות?
פעמים רבות אנשים נוטים לפרש מצב רוחני גבוה כמצב של ניטרליות, ומבלבלים או לא מבחינים בין ניטרליות שיש בה פסיביות, לבין שוויון נפש, שיש בו פעולה אקטיבית ונקיטת עמדה ברורה בעבור תמיכת חזון וערכים, אך ללא תלות בתוצאה.
אם נתבונן על העצמי המופשט והעילאי – מה שמכונה נשמה, אין בו ישיבה על הגדר, אין בו פסיביות ושוויון נפש, במובן של אדישות וניטרליות, אלא יש בו אהבה על-סופית, רצון להעניק, להשפיע ולשנות, והוקרת תודה עצומה על האפשרות להתקיים כאן בגוף הפיזי בנפש אנושית, להתהלך בתוך עולם הממשות וההגשמה, לבטא את קולו ועמדתו, את החזון והערכים שלו, לשנות, להשפיע ולקחת חלק בעיצוב המציאות הממשית.
על מנת להיות נאמנים למהות החיים כאן על פני האדמה, ולבטא רוחניות בלתי מתנצלת – עלינו להבין שבאנו לכאן לעולם הזה, כדי לעשות שימוש מודע ואחראי בזכות הבחירה החופשית, לנקוט עמדה, ולהשפיע על המציאות באופן ער ותבוני.
מהו שוויון נפש?
כשאדם נמצא במצב שבו הוא מגיע לשלמות פנימית ולשלום פנימי, הוא מקיים את מה שאני קוראת לו ״עיקרון הרצף״ – משמע יוצר גשר שלם ומלא, המחבר בין תודעה רחבה ורוחניות בלתי תלויה, לבין עשייה ההולמת אותן, ואז הוא מממש את התודעה והערכים הלכה למעשה במציאות חייו.
אני מתארת לכם אדם, שתודעתו ערה ומפותחת והמודעות העצמית שלו מאפשרת לו לנהל את כוחות הנפש שלו, כך שהוא המנהיג של חייו. זהו אדם שהקוגניציה שלו יודעת להבין מהי המשמעות היישומית של התודעה שהוא מחזיק בה, ומהם הערכים הנגזרים ממנה – ומתוך כל אלה הוא מתנהל בחייו כשפיו, ליבו, מחשבתו ותודעתו שווים.
כלומר, כאשר אדם הווה הלכה למעשה את הערכים והתודעה שיש בהם חיבור רוחני – הוא יתנהל בעולם הגשמי שבו אנו חיים, מתוך פרואקטיביות, כשהוא פועל למען הערכים שלו ולמען מה שהוא מאמין בו, מבלי להיות תלוי בתוצאה.
לא פעם כתבתי שאנחנו מצויים בעולם הגשמי הזה כדי לפעול בתוכו, לבחור את דרכנו בבחירה חופשית ערה ומודעת, ולנקוט עמדה שיש בה את היכולת להבחין בין טוב ורע.
כלומר לדעת לאפיין:
"טוב" = מחובר לערכים אוניברסליים וקוסמים
ו"רע" = פועל בניגוד לערכים קוסמיים ואוניברסליים
האלוהות האוניברסלית טמונה בכולנו ללא קשר לדת, לאום, גזע ומין.
כשאנחנו בוחרים ונוקטים עמדה ("סור מרע, עשה טוב") אנחנו מממשים הלכה למעשה את הזכות לבטא את היכולת האלוהית שלנו כאן על פני האדמה ולהשפיע, לברוא ולעצב מציאות, וניתן לעשות זאת על ידי פעולות פרואקטיביות, בעד מה שנרצה להגשים.
כאשר האדם פועל מתוך שוויון נפש הוא אינו מוטה, לא תלוי בתוצאה הסופית אלא ממוקד במהות ובמשמעות, ולכן המטרה לעולם לא תקדש את האמצעים.
במצב של שוויון נפש, האדם משמר פרספקטיבה צלולה ובהירה, שיש בה חיבור למבט על, ולרצון טהור ומזוקק לפעול למען הערכים והחזון שהרוחניות שלו מבטאת כאמת אוניברסלית.
במצב הזה הנפש מאוזנת, היא אינה ״נגד״ אף אחד, אלא ״בעד״ מה שהאדם מבקש לתת לו גיבוי. זהו מרחב נפשי שאין בו אלימות, או שנאה או נפרדות, או כוחניות – אלא רצון טהור לתת מקום לתודעה ולערכים ולאפשר להם לבוא לכדי ביטוי.
במצב הזה, הנפש האנושית מגבה את הרצון לפעול בעד חזון ורעיון, ואינה מוטה על ידי רצון להנכיח בכל מחיר את הרצוי ולהפוך אותו למצוי וזהו המפתח לשוויון נפש שמשמעו רצון גדול אך לצידו היעדר תלות בתוצאה.
שוויון נפש אין משמעו ניטרליות או פסיביות.
ניטרליות ופסיביות
בניגוד לאדם הפועל מתוך שוויון נפש ואי תלות בתוצאה – האדם המקיים ניטרליות ופסיביות, משמר ריחוק מאתגרי העולם. הוא מנותק, אדיש, מתעלם או מתחמק מבחירה – ומתוך כך, משמר עמדה מתבוננת שאינה לוקחת חלק פעיל בעיצוב המציאות.
הניטרליות הפסיבית אינה מאפשרת להפעיל את כוח הבריאה והיצירה הטמונים בנו מעצם מהותנו. היא אינה מאפשרת ״לתת כיוון לאור״.
כאמור בפרקים הקודמים, ישנה תפישה שגויה לפיה הניטרליות והניתוק החווייתי או הרגשי מייצגים רמה רוחנית גבוהה, אולם אין זה כך. הפרדיגמה הזו נובעת מהיעדר הבנה של תכלית הקיום והעקרונות הקוסמיים העומדים בבסיס החיים על פני האדמה ושל משמעותו של האור ככוח קוסמי.
כולנו מצויים פה בגוף פיזי כדי לקחת חלק בעיצוב המציאות הגשמית, כי אם לא, היינו נמצאים במצב צבירה מופשט וכלל לא מתגלמים בתוך גוף ונפש, כדי לשחק את משחק החיים האנושי.
הרוחניות במצבה המתקדם והמפותח, מאפשרת לאדם להחזיק בתוכו את אוקסימורון הקיום האנושי – וליצור אינטגרציה בין שני כוחות לכאורה מנוגדים; כוח הרצון המאפשר לחולל שינוי ולהשפיע, והכוח לקבל את הקיים, ולהכיל אותו ללא שפיטה וללא תלות בתוצאה.
אני יודעת שהאיכויות הללו יכולות להתפרש על ידי השכל וההיגיון כסותרות זו את זו אך אין זה באמת כך, מכיוון שהמיזוג ביניהן מחבר למצב תודעה מתקדם יותר מזה הרווח והמוכר.
המיזוג בין שני הכוחות האלו, הוא זה שטוען את הנפש האנושית בעוצמה גדולה מאוד של השפעה, מכיוון שהוא מאפשר לנקוט עמדה ופעולה ולבטא תוקף ועוצמה ועדיין לעשות זאת מתוך מאור פנים, קבלת השונה, והכרה כי גם זרמים ודעות מנוגדות הם עדיין חלק מאותו השלם ומאותה האחדות, מאותה משפחה של ״אור״.
הדבר מאפשר לקיים את העיקרון ״ואהבת לרעך כמוך״ ויחד עם זאת לבטא תוקף ועוצמה אישית שבה האדם מנתב את מלוא הכוח שלו כלפי מה שהוא מבקש להגשים.
באופן הזה, האדם מצדיק את קיומו הגשמי כאן על פני האדמה, עושה שימוש בבחירה החופשית כדי לעצב את המציאות, מעניק משמעות לכל מקום בו הוא חולף, משאיר את טביעת האצבע הייחודית של מהותו בכל פעולה ובחירה שלו, ורוקם את סיפור חייו באופן מודע וער, תוך שהוא מתפתח, מתרחב ומשתנה באופן מתמיד.
מנהיגות רוחנית
אפשר להתבונן על נלסון מנדלה, שהינו מנהיג שאני מעריכה, כדוגמה הממחישה מנהיגות המחברת בין שיעור קומה רוחני לעשייה גשמית.
נלסון מנדלה אמר:
"המשמעות של להיות חופשי אינה פשוט להשתחרר מהכבלים האישיים, אלא לחיות בדרך שמכבדת ומעצימה החירות של אחרים"
נלסון מנדלה לא היה פסיבי או ניטרלי, הוא היה מנהיג ונקט עמדה באופן פרואקטיבי, כדי לגבות את הערכים שבהם האמין. זוהי עמדה שבסופו של דבר גם יצרה מציאות, כי הוא סחף אחריו אנשים לכיוון ולערכים שבהם הוא האמין.
נקיטת העמדה שלו התאפיינה בכך שהוא בחן את המעשים והפעולות שהוא היה עד להן, לפי הערכים בהם האמין. בחינה שהובילה אותו למסקנה – כי קיפוח, הדרה, אפליה על בסיס גזע ואפרטהייד זה דבר שלילי. ואילו שוויון זכויות, כבוד לאדם באשר הוא אדם, זה דבר חיובי. ובעבור כך הוא פעל.
לפי ההיגיון של חלק מהאנשים, שתופשים עצמם ״נאורים״ ו-״רוחניים״, אם מנדלה היה בעד זכויות לשחורים וסיום משטר האפרטהייד – אז הוא בהכרח "תפס צד", כלומר הוא בהכרח היה נגד לבנים, ומתוך כך לא נאור ולא רוחני… אז זהו שלא! אפשר להיות בעד שוויון זכויות לשחורים (וכמובן גם לבנים) ועדיין להיות אוהבת אדם ולפעול למען הזכות של כל בני האדם לקיים חיים הרמוניים.
דוגמה נוספת? ושוב, מכיוון שהרבה יותר קל לבני האדם לבחון לחיוב את פועלם של מנהיגים רוחניים רק אחרי שאלו כבר לא בין החיים…
בואו נתבונן על גנדי.
גנדי אמר:
"אתה מסייע למערכת מרושעת באופן היעיל ביותר כשאתה מציית לפקודות ולצווים שלה. מערכת מרושעת לעולם אינה ראויה לנאמנות כזאת. נאמנות כזו פירושה נטילת חלק ברוע. אדם טוב יתנגד למערכת המרושעת בכל נפשו."
גנדי הוביל התנגדות בלתי אלימה באמצעות שביתה. הוא יצר מצב של נקיטת פעולה פרואקטיבית באמצעים פסיביים וכך פעל בעד הערכים שבהם האמין. האם בכך שגנדי שילב בין מנהיגות רוחנית ופוליטית ונקט עמדה הוא פגע בטוהר האישי שלו? ההיפך הוא הנכון, הוא העצים את הערכים והתודעה והווה אותם דרכו ובעדו.
כפי שאני מלמדת כבר שנים, לתודעה יש משמעויות יישומיות ומנהיגים אינם יושבים על הגדר בפסיביות וניטראליות ומסתכלים על הזרם – אלא מעצבים את הזרם ומנתבים אותו לכיוון שהם מאמינים בו התואם את החזון והערכים שלהם.
אני חונכת למנהיגות. אני מלמדת עקרונות וערכים אוניברסליים, את המשמעויות היישומיות שלהם וכיצד לתת להם גיבוי, הן ברמה הנפשית והן ברמה המעשית.
סוג החיבור הרוחני שאליו אני מכווינה, לא נועד להיות תכשיט או אקססוריז יוקרתי, תעודה על הקיר או מדליה. תכלית העשייה שלי היא לטפח מנהיגים, מטפלים ואנשי רוח בעלי חשיבה עצמאית ויצירתית, שהם גם אנשים של עשייה והגשמה.
האנשים שאני חונכת ומלמדת הם מנהיגים בראש ובראשונה של עצמם, שפועלים ברשת של מגשרי עולמות – המחברים בין עולם סיבות ועולם תוצאות, עולם הרוח ועולם החומר, משפיעים ומשנים מציאות ועושים זאת כאשר הם הווים את התודעה ואת הערכים הנגזרים ממנה – כדרך חיים.
איך אוכל שלא לנקוט עמדה?
נקיטת עמדה היא אקט רוחני
נקיטת עמדה אין פירושה בגידה ברוחניות, נהפוך הוא – היא רתימה של הכוח האלוהי בעבור הערכים שאותם האדם מבקש לממש.
כתבתי במאמר נקיטת עמדה היא אקט רוחני, על התפישה לפיה נקיטת עמדה היא הפרה של קדושה או של היכולת להיות "מורם מעם".
חשוב להבין שכדי להשפיע, יש לשמר את התודעה שלך במצב גבוה ובלתי מוטה, ו"מורם מעם", אך לנקוט פעולה באמצעות הגשמיות שלך על מנת לתמוך את אותה תודעה.
כולנו מצויים פה בגוף פיזי כדי לקחת חלק בעיצוב המציאות הגשמית, כי אם לא, היינו נמצאים במצב צבירה מופשט וכלל לא מתגלמים בתוך גוף ונפש, כדי לשחק את משחק החיים האנושי.
המצב בישראל
נקיטת עמדה, אין פירושה לשנוא את אלו שאוחזים בעמדה נגדית, אלא לפעול בעד מה שאנו מבקשים להנכיח ויש בו כבוד הדדי, קבלה, חופש לביטוי ומימוש עצמי, שוויון ואהבת האדם.
התבוננות על המצב בישראל ואמירה כי הכפייה הדתית-חרדית היא מגמה שלילית, אין פירושה כניעה להסתה ופילוג. זוהי נקיטת עמדה שבאה ואומרת – הערכים האלה אינם עומדים בקנה אחד עם תפישת עולמי, ואני לא רוצה לתת להם כוח.
אם אני לא מוכנה לשתף פעולה עם עקרונות דתיים כמו הדרה קיפוח אפליה וכו' זה לא אומר שאני שונאת, או נגד דתיים או חרדים. למעשה, אני בשוויון נפש כלפיהם, המעורב בחמלה ואהבת האדם, ואני עומדת על זכותם לקיים ולממש את אמונתם, כל עוד אמונה זו אינה דורסת אחרים, או מפריעה או מבטלת את קיומו של מרחב התואם את הערכים שאני מבקשת לקדם ולהעצים שהם ערכי הדמוקרטיה.
לערכים יש משמעויות יישומיות וכך גם לתודעה. כיצד זה יכול להיות שאנשים שמאמינים באחדותיות ואהבה – לא עושים אחד ועוד אחד ומזהים כי המגמות המתרחשות במציאות שלנו נוגדות את הערכים הללו?
אני לא רוצה לתת כוח להדרת נשים, אפליית נשים, הוקעת להט"ב ודחיקת מערכת המשפט הנוכחית לטובת בתי דין רבניים המייצגים תפישת עולם שאינני מאמינה בה ונוגדת ערכים דמוקרטיים.
אינני רוצה לתת כוח לשמרנות דתית שיש בה, בעיניי, קפיאה על השמרים וסילוף מושג הרוחניות תוך היצמדות לתנועה במעגלים סגורים ולטקסים ריקים מתוכן. מנקודת מבטי – הדבר סותר את מהות קיומנו, שבבסיסה עומדת ההתמדה להתחדש ולהתפתח גם ברמת התפישות הרוחניות שלנו והאופן שבו אנו מתחברים לאלוהות האוניברסלית.
הערכים הדמוקרטיים שאני פועלת בעדם, מאפשרים לכל אדם לפעול על פי אמונתו ותפישת עולמו, כל עוד היא לא פוגעת באחרים ומפריעה להם לממש את אמונתם ותפישת עולמם – איש באמונתו יחיה. אין כאן שנאה, אלא יש כאן הצבת גבול מתוך אקט של אהבת האדם, ויש כאן פעולה למען, ולא כנגד.
תוקף פעיל במאור פנים
הצבת גבול ופעולה למען, היא ביטוי הלכה למעשה של מה שאני מלמדת וחונכת אליו, ואותו אני מסכמת בעיקרון קוסמי אחד שאני קוראת לו ״תוקף-פעיל במאור-פנים״.
בעולם שלנו, כשאנשים מסתכלים על הערך של ״מאור-פנים״ הם מפרשים אותו כפסיביות או ביטול עצמי, וכשמסתכלים על הערך של ״תוקף״ הם מפרשים אותו כאגרסיביות או תוקפנות.
אך הדרך שאותה אני מלמדת ואליה אני חונכת, טומנת בחובה את היכולת לשלב את שתי האיכויות האלה לכדי שלם.
זוהי התנהלות שיש בה מתן תוקף לרצון הטהור של האדם, מתוך עוצמה אישית וגיבוי של הערכים באופן בלתי אלים, מתוך אהבת האדם וכיבוד האדם באשר הוא אדם וכל זאת מתוך רצון טוב וכוונה טהורה. ובקיצור: תוקף-פעיל במאור-פנים.
המיזוג הזה מאפשר לאדם לנקוט פעולה אקטיבית בעבור הערכים ובעבור החזון שהוא מבקש לממש ולהגשים. וזו, בעיניי, מנהיגות.
