פורנוגרפיה היא עניין של גאוגרפיה
נסעתי לירושלים לביקור של יומיים עם חברות שלי.
אני תמיד מרותקת לראות כיצד במרחק של כשעה נסיעה, נמצא עולם אחר, שונה, מציאות אחרת.
יש כל כך הרבה מציאויות המתקיימות בו זמנית. מציאויות שלכל אחת מהן ערכים שונים, אופי שונה, צבעים וריחות, סגנון חיים…
ירושלים מאוד הטרוגנית, והיא מהווה עולם בפני עצמו.
אחד הדברים ששימחו אותי מאוד לראות בזמן הביקור בירושלים, היה החלחול של הטבעונות גם לשם.
כאשר סגנון חיים מסוים הופך בהדרגה מאלטרנטיבה אזוטרית וזניחה, המצויה רק במקומות מיוחדים, לאפשרות מקובלת וזמינה לכולם, הדבר מספר על שינוי שהוטמע אל תוך התודעה הציבורית.
לשמחתי, ככל שחולף הזמן, הטבעונות נוכחת יותר ויותר כאלטרנטיבה זמינה ורלבנטית, כך שבכל מקום אליו הגענו יכולנו להנות מתזונה טבעונית טעימה, שאף בעל חיים לא היה צריך לסבול עבורה כדי שאנחנו נהנה.
לצד זאת, אני עדין רואה כיצד אכילת מזון מן החי היא מוסכמה והרגל כל כך חזק אצל אנשים רבים, שכלל לא עוצרים לשאול איך מגיע האוכל אל הצלחת, וגם לא באמת מוכנים להתאמץ כדי ליצור שינוי, אלא פשוט הולכים בתלם הסלול של אורח החיים הנפוץ והתזונה המקובלת.
אני חושבת הרבה על טבעונות בהקשר של "פורנוגרפיה היא עניין של גאוגרפיה" – כלומר, תזונה שהיום נחשבת מקובלת ולגיטימית, בעוד דור או שניים תהפוך לבלתי מוסרית בעליל ואפילו סוטה, והאדם העתידי יסתכל על אכילת מזון מן החי כעל התנהלות פרימיטיבית, חייתית ונחותה.
בנוסף למוסר ולערכים של חמלה וחסד כלפי בעלי החיים, החולקים עימנו את הפלנטה, יש לטבעונות משמעות נוספת הקשורה באופן הדוק לעתידה של האנושות. זאת, עקב השלכותיה ההרסניות של תעשיית המזון מן החי, אשר מהווה את אחת התעשיות ההרסניות והמזהמות ביותר, והמשך קיומה במתכונת הנוכחית מאיים על עתיד האנושות.
תעשיית הבקר יוצרת את הנזק הסביבתי הגדול ביותר כרגע, בעולם, יותר מכל דבר אחר. זוהי תעשיה בזבזנית הצורכת משאבים רבים כך שגידול הבקר מכלה בקצב מסחרר את משאבי העולם כולו זאת על מנת לספק בשר לאלו שיכולים להרשות לעצמם לצרוך אותו.
לאלו מכם שמבקשים להעמיק בהבנת השלכותיה ההרסניות של תעשיית המזון מן החי על הסביבה, מצורפים קישורים.
- דו״ח האו"ם קובע: משבר האקלים מתחיל בצלחת שלנו
- "כמו להפוך פחם לאנרגיה": המחיר הסביבתי המפתיע של מזון מהחי
- כדור הארץ פשוט לא יכול לשאת את צריכת הבשר של המדינות המפותחות
- בעולם אוכלים יותר בשר, והאמזונס משלם את המחיר
המניעים חשובים לא פחות מהבחירה בשינוי
כאחת הכותבת רבות על התפתחות של המין האנושי אל השלב האבולוציוני הבא בתולדותיה, חשוב לי לציין, כי הצעד הראוי והמשמעותי בעיני, הוא לעבור לטבעונות מתוך צמיחה של התודעה והנפש האנושית למדרגה של חסד, חמלה אחריות ורגישות לכל יציר נברא, ולא מתוך איום על המשך קיומו של כדור הארץ, עקב משבר האקלים.
במעבר לטבעונות מתוך הכרה בנזק הסביבתי והאקלימי, אמנם יש את לקיחת האחריות על העתיד שלנו, אך זוהי אחריות אנוכית, אינטרסנטית, שלא רואה באמת את בעלי החיים אלא את האיום על העצמי האישי או על המין האנושי כולו.
מדוע אני בוחרת להדגיש את הנקודה הזו, למרות שהתוצאה של הפסקת הסבל של בעלי חיים תיווצר ללא קשר לסיבה בגינה נוצר המעבר לטבעונות? מכיוון שהניצול שחווים בעלי החיים הינו רק סימפטום להיעדר הצמיחה של האנושות כתרבות אל השלב הבא.
החברה האנושית ממשיכה להתנהל כחברה ממוסכת ואנוכית הנעה במעגל סגור של שרירותיות, אטימות ואכזריות המלווים את האנושות לאורך הדורות.
ההתעללות והאכזריות, השרירותיות והניצול שינו פניהם לאורך ההיסטוריה – פעם כלפי עבדים או נשים, ופעם כלפי גורמים מוחלשים ושונים בתוך החברה. זוהי אותה הגברת בשינוי אדרת, כל פעם בשירות אינטרסים אחרים.
אם ציוויליזציה אינה לומדת מן העבר שלה ויוצרת שינוי בהווה – אין לה עתיד. בכך עתידה של האנושות תלוי עד מאוד ביכולת לקטוע את מעגל האימה, הניצול, האכזריות והסבל, שתעשיית המזון מן החי הינה רק סימפטום שלה, לטובת ההכרה כי לכל יציר נברא זכות להתקיים ולממש את חייו בשלום והרמוניה, מתוך כבוד חמלה וחסד.
המעבר הראוי לטבעונות הינו כזה שבו האדם רואה מעבר לגבולות העצמי האנוכי, מוכן לצאת מאזורי הנוחות, מהתאווה והעינוג שבמזון מן החי ומשנה את סגנון חייו מתוך חיבור לערכים, חסד, חמלה, אחריות, פיקחון והיעדר מוכנות לשתף פעולה עם ניצול, התאכזרות, שרירותיות, עינוי וסבל.
מעבר שכזה, הוא זה אשר יכול לאפשר למין האנושי לנוע אל השלב האבולוציוני הבא, ולהתפתח הרבה יותר אל עבר שלב חדש שבו האנושות הינה חברה המקיימת ערכים של אחווה, אכפתיות, אחריות וערבות, אשר לא משאירים מקום להתנהלות אלימה וכוחנית שליוותה את האנושות משחר היותה.
(עוד על כך במאמר על הבחירה החופשית: שייכות, ערכיות ושליטה תודעתית )
למה כל כך קשה לאנשים לעבור לטבעונות?
מדוע קשה לאנשים לעשות את המעבר לחלופות ולשנות את אורח החיים שלהם?
רוב האנשים מקובעים למוכר ולידוע, נעים בדרכים הסלולות ואינם מוכנים ללמוד משהו חדש ולשנות את סגנון החיים, זאת מכיוון שהדבר כרוך במאמץ וביציאה מן השגרה וגם מערער נורמות, מסורות ואופייני התנהלות שיש את ההיקשרות אליהם.
כאשר הנורמות והמוסכמות שקשורות לתזונה והזנה מוסללות במוח הקולקטיבי האנושי, בדמות מה מקובל וראוי לאכול, מה נחשב מזין ו״עשיר״, מה ״טעים״, איזה מזון משרת מסורות ועוד – האנושות ממשיכה ״לאכול את עצמה לדעת״, למרות שההשלכות מוכרות, ידועות ומובילות לאסון, ואף על פי שהדבר כרוך בהתעללות מתמשכת ביצורים חיים חסרי אונים.
אם נמשיך לנוע על פי אותן נורמות ומוסכמות, מבלי להתחדש ולהשתנות, נביא את עצמנו לכדי כליה.
ההסכמה להתחדש, להפר מצב קיים באופן מודע, להפר מסורות קיימות, לצאת מאזורי הנוחות ומהמסלולים המוכרים ולשנות את דפוסי ההתנהלות שלנו כפרטים וכקולקטיב אנושי – נוגעת לא רק לחיים האישיים, אלא לעתיד שלנו כאנושות על פני האדמה.
ובמילים אחרות – להמשיך לעשות את אותו הדבר, שוב ושוב, ולצפות לתוצאה שונה – זה טמטום, אמר איינשטיין ואני נוטה להסכים איתו.
איך כל זה קשור למנהיגות ולשינוי תשתיות?
אז למה אנחנו ממשיכים להתנהל אותו דבר? פה בדיוק נכנסת שאלת המנהיגות…
כיום, התשתיות של החברה האנושית מנוונות ומשמרות תנועה במעגל סגור שמשרת אינטרסים של תאגידים, בעלי הון וממשלות שאינן פתוחות לחשיבה חדשה וחזון חדש, ואינן אמיצות דיין לחולל שינוי.
בכך, אנחנו מקבלים ממשלות המתנהלות תחת תקרת זכוכית וממשיכות לעשות כמעט את אותו דבר, בווריאציות שונות, משרתות את המשחק הפוליטי ואינן באמת נוגעות בשינוי עומק של התשתיות עליהן מתבססת כל החברה האנושית.
מהן התשתיות הללו?
- תשתיות הקשורות לייצור וגידול מזון, אמות מידה וערכים, חינוך תזונתי וטכנולוגיות המשרתות זאתֿ
- תשתיות הנוגעות לקהילה וחברה וליחסים בין שונים ומגוונים
- תשתיות גיאופוליטיות, המגדירות מחדש את ההתייחסות אל הקהילה האנושית בכללותה ואל כדור הארץ
- תשתיות כלכליות, המגדירות את הנחות היסוד להתנהלותן של מערכות כלכליות ולצמיחה
- תשתיות הנוגעות לדתות ולמוסכמות קולקטיביות המבטאות מערכות אמונה
- תשתיות הנוגעות למגדר ולזהות העצמית
- תשתיות הנוגעות לבריאות, ילודה וריבוי אוכלוסין
ועוד ועוד…
התשתיות הקיימות בעולמנו סובלות מכשלים ופגמים מהותיים רבים – ניצול של הטבע באופן חסר אחריות המכלה משאבים והורס את כדור הארץ, ריכוז של משאבים בידי מעטים באופן שאינו מעניק הזדמנויות שוות ותנאי מחיה בסיסיים המאפשרים ביטחון קיומי לרבים, פירוד ומאבקים פוליטיים בין אומות וקהילות המונעות שיתוף פעולה והפריה הדדית, היאחזות בחשיבה דוגמטית אשר לוכדת בעבר, מנציחה מסורות שאבד עליהן הכלח ומבטאות חברה פטריארכלית ושמרנית, היעדר התבוננות הוליסטית על אתגרים עולמיים, כלכלה מבוססת תחרות ורווח המעודדת יצור בלתי פוסק וצרכנות לא מבוקרת הפוגמים במשאבי הפלנטה ומזיקים פעמים רבות לאינטרס הכולל, ילודה בלתי מבוקרת המובילה לפיצוץ אוכלוסין – וזה על קצה המזלג.
מנהיגות אמיתית הינה כזו אשר אמורה לבחון את התשתיות הקיימות, לזהות את הכשלים המתקיימים בהן, ולבסס באומץ ונחישות תשתיות חדשות המהוות אלטרנטיבה. מנהיגות שכזו אינה מנסה למצוא חן בעיני ההמון, אלא אמורה להביא את השלב הבא ולסלול את הדרך אליו, וגם לפסוע בה ראשונה.
אבל לשם כך נדרש לשנות את המצב, רבים מהפוליטיקאים מתבלבלים ולא מבינים שלשרת את הציבור משמעו להנהיג אותו, להוביל אותו קדימה אל עבר העתיד ולא לרצות אותו ואת הגחמות וההרגלים שלו, באופן אשר משמר תנועה במעגל סגור של הנצחה של הקיים.
דרושה מנהיגות חדשה
מנהיג נועד לשרת את הציבור, להוביל אותו ולהיות כמגדלור השופך אור למרחוק ומרחיק מסכנות.
הפופוליזם יוצר פרדוקס שבו פוליטיקאים לא באמת מביאים חזון, אלא יוצרים אסופה של פשרות ותמרונים, שנועדו לשרת את הישארותם במוקדי כוח ושררה. בכך – אין באמת חדש תחת השמש, והרבה מדרכי החשיבה וההתנהלות נותרים מיושנים והרסניים. זהו מצב הזוי, שבו מי שמנווט את הספינה הוא לא קברניט הרואה למרחוק ומביא רוחב יריעה, אלא ציבור הנוסעים המטים את הגה הספינה, מבלי להבין את המשמעויות ארוכות הטווח ואת ההשלכות המוסריות והערכיות של הניווט שנוצר.
במציאות בה אנו חיים מנהיגים אינם באמת מעיזים להנהיג. במקום לשאוף לרף גבוה, שאותו יבטא המנהיג, נוצרת הנמכה של הרף תוך ניסיון מתמיד לקלוע לטעמו של ה״בייס״ הפוליטי ושל הציבור הרחב, ותוך הישענות על יועצים פוליטיים, יועצי תקשורת וסקרים שאינם משקפים מנהיגות, אלא תועלתנות קצרת רואי.
השינוי אמור להתרחש בתנועת מלקחיים, שבה מנהיגים יעזו באמת להנהיג, והציבור יסכים לחולל שינוי באורח החיים ובתפישת העולם שלו, מתוך הכרה כי אנחנו עם הגב לקיר כציוויליזציה.
במקום לחשוש מחוסר פופולריות, אפשר להביא אל הציבור מידע, תובנות ואלטרנטיבות, ולסייע לו לרכוש ידע, להחכים ולהבין יותר, ומתוך כך להתפקח, להתעורר וליצור שינוי באורח החיים.
כחלק מן התהליך הזה, נדרש ליצור רגולציות אשר משנות את חוקי המשחק – רגולציות שאינן משרתות את התאגידים ובעלי ההון, אלא תומכות ביצירה של תשתיות חדשות, ומקלות על יוזמות המייצגות חשיבה חדשה וטכנולוגיה בשירות האדם והפלנטה.
נדרש להוציא מחוץ לחוק תאגידים, חברות ומפעלים שיוצרים נזק נפשי, חברתי וסביבתי, ולהעצים ארגונים שבבסיסם עומדים ערכים ותרומה לכלל.
יש הרבה מה לעשות, ואנחנו לא יכולים להמשיך לחכות! אך כדי לעשות זאת נדרש לפרום סבך עמוס קשרים שמתקיים בין בעלי ההון, השררה והכוח, לבין פוליטיקאים, ובין הפוליטיקאים לבין הציבור הבוחר בהם והולך שולל אחר נרטיב של קיטוב פוליטי, כאשר בפועל הן בימין, הן במרכז והן בשמאל, ישנה מנהיגות המייצגת את העולם הישן ואינה באמת מוכנה לערער על הסדר הקיים ועל רשת קורי האינטרסים שמנצלת את הציבור ואת משאבי הטבע.
לאלה מכם שמבקשים עוד להבין כיצד התשתיות של החברה האנושית משרתות אינטרסים ולוכדות במעגל סגור – וגם מה ניתן לעשות בכדי להפר את המצב הזה, ממליצה לקרוא את המאמר מי גונב לך את הלב.
עיקר אל מול טפל
אני חשה כי בשלב הראשון, נדרש בכלל להצליח ולזהות את הדברים, ולראות מבעד לסימפטיה לפוליטיקאי זה או אחר, ומבעד למסך העשן של השיוך המפלגתי הפוליטי.
משמע, ברגע שהציבור יצליח לזהות את הדחיפות של התקופה בה אנו מצויים, את הצורך המיידי לנקוט בפעולות מהותיות כדי לעצור את הרכבת הדוהרת אל התהום ולמנוע אסון גלובאלי וכילוי של האנושות כולה, הוא יחדל לעסוק בטפל ויחל לדאוג לעיקר.
הטפל הוא הוויכוחים הציניים בין פוליטיקאים על אג׳נדות, כאשר כולנו על סף תהום.
הטפל הוא השיח המפלג בין המגזרים השונים בחברה.
הטפל הוא הפחד המתמיד מאיום מצד אויבים מבחוץ, כאשר אנחנו אלה המאיימים על עצם קיומנו.
הטפל הוא מאבקי הכוח בין מדינות ומעצמות.
הטפל הוא הנהיה אחר ספינים וסחרור בנחילי מידע בלתי פוסקים.
הטפל הוא הנהיה אחר מצגי השווא שברשתות החברתיות.
הטפל הוא ההליכה שולל אחר תרבות הצריכה והרייטינג.
הטפל הוא העדריות והשבטיות.
מה שמהותי הוא לעצור את כל אופייני ההתנהלות ההרסניים, לחולל שינוי מיידי בתשתיות הקיימות ולגבות אותו בחקיקה, ובניתוב של תקציבים ומשאבים ליצירת אלטרנטיבות אשר משרתות רעיונות טהורים להצלת כדור הארץ והאנושות בכל תחומי החיים, ומתנערות מאינטרסים של תאגידים ובעלי הון.
לסיכום
אלה היו חלק מן המחשבות שלי, תוך כדי הליכה רגלית בירושלים, כאשר התחושה הכי חזקה מהביקור בירושלים, היא שהחיים עצמם חזקים מכל דת או לאום, ושאנשים הם אנשים, ללא קשר לדת, גזע, מין או לאום.
בסופו של דבר, כולם רוצים פשוט לחיות את החיים, לשמוח, ליהנות, להרגיש ערך ומשמעות.
כולנו בני משפחת האדם, ובכולנו פועם לב שמזכיר לנו כי רב המחבר על המפריד וכי כולנו על אותה ספינה.
חשוב לזכור זאת ולהפנות את תשומת הלב שלנו לעיקר, מכיוון שרק ביחד נוכל ליצור את התשתיות החדשות, לחולל שינוי ולצמוח לשלב האבולוציוני הבא שלנו כציוויליזציה.