ערכים הם לא אופנה

אני מאוד אוהבת אופנה. בעיני הלבוש הוא אמצעי ביטוי לכל דבר, והוא מהווה שפה עשירה, מרובדת המשקפת את מי שאנחנו וגם את מי שנרצה להיות.

אופנה מהווה חלק מן ההבניות התרבותיות והחברתיות של האנושות, וניתן להשתמש בה בדרכים רבות.

היא מאפשרת לנו לשחק במשחקי תדמיות, להשתמש בעולם של דימויים וויזואליים, סימבולים, צבעים, טקסטורות ומרקמים, לבטא רעיונות וערכים, לדבר בשפה שהיא לא מילולית אך היא שפה לכל דבר שמדברת את מי שאנחנו ואת מה שנרצה לשדר ולהביע.

דוגמא נפלאה לשימוש בלבוש ובאופנה באופן יצירתי שיש בו ביטוי אישי היא אייריס אפפל, שנפטרה השבוע בגיל 102. אפפל היתה מעצבת פנים וטקסטיל, ואייקון אופנה נערץ ויוצא דופן. סגנונה הייחודי כלל שילובים נועזים של צבעים, דוגמאות וטקסטורות, לצד אקססוריז ותכשיטים גדולים ומרשימים. היא זכתה להכרה בגיל מאוחר יחסית ודמותה היוותה הוכיחה כי אופנה היא צורת ביטוי חופשית המיועדת לכל אחד, בכל גיל ושלב בחיים, ועודדה טיפוח סגנון לבוש ייחודי בהתאם לסגנון האישי ולא להיצמדות לטרנדים.

לבוש ככלי ביטוי וזהות

לבוש משמש גם ככלי ביטוי לדעות פוליטיות, שיוך לאומי וחברתי, מסורות ואמונה דתית

הדבר בולט מאוד לאחר השבת השחורה שעוררה שימוש באופנה ותכשיטים על מנת לבטא רגש ציוני לאומי.

רבים עונדים שרשאות ועליהן דיסקיות על מנת לבטא סולידריות עם החטופים, סיכות דש ועליהן הסרט הצהוב וגם אנו עדים לעלייה חדה ברכישת תכשיטים ועליהן סמל של מגן דוד וחי, כביטוי של הזהות היהודית-ישראלית-ציונית. 

גם הצד הפלסטיני עושה שימוש באופנה ככלי ביטוי פוליטי וחברתי: הקמפיין הפרו-פלסטינאי העושה שימוש בסלוגן האנטישמי הקורא לחורבן מדינת ישראל ״from the river to the sea Palestine will be free" הפך את הכאפייה לטרנד אופנתי החביב על דור ה-z,שעוטה על עצמו את הכאפייה כדי לבטא את הדעה הפוליטית שלו בעד מי שנתפש על ידו כחלש, וזאת לצד לבוש בצבעי הדגל הפלסטיני, או אייקונים אופנתיים של אבטיח המשמש להזדהות עם המאבק הפרו-פלסטינאי מכיוון שהוא בצבעי דגל פלסטין.

בכך נוצר טרנד אופנתי ענק שרבים מאלו שנוהים אחריו אינם מודעים למשמעות שלו, או למציאות המורכבת שעומדת מאחוריו.

הצדדים היפים והמכוערים של האופנה

לאופנה ישנם צדדים יפים של אמנות, יצירתיות, תשוקה ויופי, אהבה עצמית וחדוות קיום, לצד צדדים מכוערים ואפלים שיש בהם ניצול וסבל, כאב, סגידה לגוף, דימוי גוף סטיגמתי ודיכוי באמצעות מישטור גוף.

אופנה דוחפת אנשים ונשים רבים לנהות ולרדוף אחר דימוי חיצוני שמוכתב כ״יפה״, ויוצרת תהליכים חברתיים הרסניים שפעמים רבות מעודדים הפרעות אכילה, מצוקה ובעיות נפשיות הנובעות משאיפה לדימוי עצמי, שאותו מכתיבות מגמות אופנתיות, שפעמים רבות רואות בבני-אדם קולבים ולא אנשים.

הרשתות החברתיות מעצימות את תרבות הטרנדים, ומגבירות מאוד מגמות שמוכתבות על ידי מובילי דעת קהל בשירות אינטרסים שיווקים, כלכליים וגם חברתיים ופוליטיים.

כאשר עולם הרשתות החברתיות מתחבר לעולם האופנה, נולדות מגמות ונוצרים טרנדים, שבהם עוד ועוד אנשים מנסים להיות מיוחדים, ושואפים לביטוי עצמי ייחודי, ובפועל הופכים להעתקים זהים, שאין בהם באמת ביטוי של טעם אישי, או אמירה שיש מאחוריה אותנטיות, וביטוי של העולם הפנימי ושל ערכים ומשמעות.

אנשים רוכשים מותגים כדי להגדיר את עצמם, ולמצב את עצמם כנכונים ושייכים, ולא תמיד כדי לבטא את עצמם באופן אותנטי. הם עושים זאת מבלי לבחון האם הבגדים שהם בוחרים ללבוש מייצגים ערכים שחשובים להם, או לחלופין משקפים את הביטוי האישי האמיתי.

הצד האפל של האופנה שיש בו ניצול, סבל וכאב

לא פעם התבוננתי על מגמות בעולם האופנה שבהן בתי אופנה הציגו התחשבות בבעלי חיים, או הציגו לראווה דוגמניות ודוגמנים במבני גוף מגוונים שאינו רק הגוף הרזה, הגבוה, הצעיר ובהיר-העור. התבוננתי על המגמות האלו בספקנות, שכן זיהיתי שהן לא באות משינוי תודעתי או ערכי עמוק בבתי האופנה כמובילי דעת קהל, אלא מתרבות הפוליטיקלי קורקט, והניסיון ליצור איתות סגולה ולהיתפש כמכילים וליברלים.

ההתחשבות בבעלי חיים על ידי הימנעות מלבישת עור ופרוות, השימוש בטקסטיל מתוך אחריות כלפי משבר האקלים, וההצגה של מבני גוף וטווחי גיל מגוונים, הפכו לטרנדים, שכפי שהם באו כך הם דעכו. זאת מכיוון שהם לא היו מגובים בשינוי תודעתי אמיתי, או במחוייבות לערכים אוניברסליים ובהם חמלה כלפי בעלי-חיים, או קבלת השונות והמגוונות והחלה של אידיאל היופי על קשת רחבה ומגוונת של בני אדם.

אני לא יכולה לתאר לכם עד כמה היה לי עצוב לראות בשבועות האופנה האחרונים את הטרנד החוזר של שימוש בפרוות, זאת חרף מחאה קטנת היקף של פעילות ארגון PETA שפרצו אל מסלולי תצוגות והניפו שלטים שעליהם נכתב "חיות הן לא בגדים".

מה בין תודעה וערכים לבין אופנה 

אופנה הופכת לכוח מסוכן ובעייתי כאשר היא נטולת משמעות או ערכים, ממוקדת באגוצנטריות ומיצוב עצמי או באינטרסים כלכליים ופוליטיים, מבלי להתבונן לעומק על התהליכים והפרקטיקות שעומדות מאחורי הבגדים שאנו רוכשים ולובשים.

אופנה מפספסת את המהות שלה, כאשר היא הופכת למצג-שווא שלא באמת משקף את האדם האותנטי שעוטה על עצמו את הלבוש, וכאשר היא מעודדת עצימת עיניים ועיוורון רוחני ותודעתי, וניתוק מערכים אוניברסליים ומראיית הקשר שבין הבגד שאנו לובשים לבין ההשלכות של תהליך הייצור, השינוע והמכירה שלו.

כאשר התודעה ערה והרוח האנושית נושמת וחיה ערכים – אישה העטופה בפרוות בעל חיים, אינה יפה, מושכת ואלגנטית אלא מכוערת, אכזרית ודוחה.

ככה זה כשרואים מבעד לתחפושות ולתדמיות.

וזה העולם העתידי שנחיה בו, עולם שבו נראה מעבר לתדמיות ולבגדים ולמצגי השווא, ונבחין בקרינה הפנימית שתזהר החוצה ותפיק צבעים יפיפיים שהם מעל ומעבר לכל מלבוש אופנתי.