|
Getting your Trinity Audio player ready...
|
קל יותר להרוס מאשר לבנות
מכירים את האנשים התבוניים, בעלי חכמת החיים, שאומרים כי קל יותר להרוס מאשר לבנות?
אני בטוחה כי נתקלתם לא פעם במקרים שבהם מהלך פזיז ונטול מחשבה ביטל השקעה ארוכת טווח ומוטט תשתיות שהושקעו בהן תשומת לב, מחשבה, זמן ומשאבים.
זה יכול לקרות באופן אישי במערכת יחסים, במקום העבודה, בבניית קריירה, בטיפוח הגוף והנפש וגם במקרים כוללניים של התפתחות התרבות האנושית.
אנחנו מכירים בתרבות שלנו מקרים רבים שבהם השקעה רבה ירדה לטמיון בגלל חוסר תשומת לב, היעדר מודעות, זלזול או לחלופין עקב היעדר מסוגלות ליצור שינוי על בסיס חיובי ובכך, נהייה אחר כילוי והרס. לא פעם לאורך ההיסטוריה נאלצנו לשקם את ההריסות ולהתחיל מאפס בהשקעה גדולה שגזלה זמן ומשאבים שלא לצורך.
לא פעם, אנשים יוצרים הרס מכוון על-מנת לחולל מהפיכה וליצור שינוי לדוגמא:
לא טוב בתוך מערכת יחסים – במקום לנסות ולקחת את כל החוזקות וההישגים, לשחרר את כל מה שלא רלוונטי ופגום, להשאיר מאחור דעות קדומות ומשקעים ולצמוח יחדיו אל השלב הבא, רבים מעדיפים להרוס את מערכת היחסים הקיימת, להשאיר את השברים מאחור ולבנות מערכת יחסים חדשה.
התרבות האנושית מצויה במעגל סגור של סטגנציה תודעתית ונסיגה מוסרית וערכית – במקום ליצור חשבון נפש, לבודד את כל האיכויות החיוביות והתומכות הטמונות במסורת העבר ולשחרר את כל מה שכבר אינו רלוונטי ומבטא שמרנות והיעדר התחדשות, ישנה הקצנה המובילה להרס תשתיות כולל (חיוביות ושליליות) וצורך לבנות מחדש ולצמוח מתוך ההריסות אל עבר מדרגה חדשה.
אך, האם זו הדרך היחידה? האם זוהי דרך המאפשרת ללמוד, להפיק לקחים, לצבור חכמה ולמנף את כל אשר נוצר בעמל רב? או האם דרך שכזו מאלצת להתחיל בכל פעם מחדש מבלי שנלמד השיעור והתבססו המסקנות היוצרות צמיחה תודעתית, רעיונית וערכית ומעבר הרמוני ממדרגה למדרגה?
הרבה יותר קל לדרוס ולרמוס תשתיות קיימות, מאשר ליצור מיון סבלני שבו מתבוננים על כל הקיים, בוחרים ממנו את כל המשרת והמיטיב שנוצר עד כה, ומשחררים את כל מה שסיים את תפקידו.
כאשר רוצים ליצור מעבר הרמוני מפרק אחד לאחר, יש ליצור את המעבר מתוך התשתית שנוצרה, המהווה בסיס למדרגה הבאה. זוהי תנועה יזומה, הנוצרת מתוך ההישגים שנוצרו עד כה, המובילה להתחדשות ושינוי.
זוהי תנועה שיש בה הסתמכות על הבסיס שנוצר עד כה ומינוף של ההישגים, תוך בחירה ליצור ערעור יזום ומודע של הקיים, בחינה שלו באופן תבוני ואובייקטיבי, הצבת יעדים מתוך חזון ברור ורצון לצמוח אל מעבר למוכר ולידוע ומתוך כך שחרור של כל מה שלא רלוונטי בהיעדר היקשרות המאפשרת התחדשות ושינוי.
הדבר רלוונטי הן לתהליך החיים האישי והן לתהליכים קולקטיביים שלנו כחברה אנושית הנמצאת במעבר מפרק לפרק בתולדותיה.
המוכנות להתחדש כאיכות המונעת משברים ומאבקים
אחד מן העקרונות החשובים להתמודדות עם התקופה שבה אנחנו מצויים הוא היכולת להתמיד ולהתחדש.
המציאות הפכה להיות דינאמית מאוד וגם לא פעם מטולטלת ובלתי יציבה.
תכניות שתוכננו מתבטלות.
מרחב התמרון מצטמצם ומנטרל הרבה מן האפשרויות שעד לפני לרגע היו זמינות.
המסגרות השונות מתערערות נוכח אתגרי הקורונה ומעודדות אותנו לבחון את העדכניות שלהן וכיצד ניתן לשפר אותן ולצמוח מהן אל עבר מסגרות עדכניות המייצגות את השלב הבא בהתפתחות שלנו כפרטים וכחברה.
כאן בישראל ובעוד מקומות בעולם המציאות החברתית והפוליטית מקצינה, מציפה את הפערים ואת כל הדורש תיקון ומשקפת בעוצמה נורמות מסולפות ומעוותות ואופייני התנהלות המאיימים על המשך דרכנו כציוויליזציה.
התהליך המתואר מתרחש, הן במישור האישי שבו רבים מתמודדים עם הצרימות והפערים בחייהם שהודחקו עד כה, והן במישור הקולקטיבי המערער את הסדר הקיים ומוביל להקצנת תהליכים חברתיים ופוליטיים.
כל אלה ועוד דוחפים את כולנו להשתנות, להתבונן על עצמנו ועל העולם בו אנו חיים, להגדיר סדרי עדיפויות ולפעול באופן פרואקטיבי המניע התחדשות הרמונית שיודעת למנף את כל הקיים, לשחרר את מה שאינו רלוונטי ולצמוח אל שלב חדש.
זהו תהליך הטומן בחובו מוכנות לשינוי מחשבתי, פיתוח של מסוגלות להתמודד עם הרגשות העולים וצפים אל מול העולם המשתנה לנגד עינינו, מחוייבות לנוע בחריצות אל מחוץ לאזורי הנוחות ולממש סגנון חיים המבטא מהות, משמעות וערכים.
זהו הזמן להמציא את עצמנו מחדש, כאשר אנו משחררים מעלינו את כל מה שאיבד מתוקפו ומוכנים להרחיב את תפישת העולם, להגמיש את הנפש, להגדיר מחדש את הזהות העצמית וליצור טרנספורמציה המובילה למדרגה חדשה.
ימי הביניים של העת המודרנית ופגיעה בתשתיות הדמוקרטיה
אחד מן התוצרים של כל אשר תיארתי מתבטא בכך שהמציאות המקצינה פוגעת בתשתיות דמוקרטיות שנבנו בעמל רב לאורך שנים.
מזה תקופה אנו עדים לביזוי של ערכים דמוקרטיים, פגיעה בשומרי הסף, ניצול לרעה של ההליך הדמוקרטי כדי להעצים משטרים פופוליסטיים, שימוש בחופש הביטוי והמידע -מנת להפיץ חדשות כזב, להסית, לסכסך, להפריד ובכך למשול ולשלוט בתודעה של הציבור.
אנו עדים לזלזול באמות המידה המעודנות שנועדו לאפשר למרחב הדמוקרטי להתקיים וחוזים במהלכים היוצרים דריסה ברגל גסה של עקרונות דמוקרטיים, תוך שימוש ציני בחופש שהדמוקרטיה מעניקה, על-מנת לפגוע בדמוקרטיה.
לא פעם כתבתי, כי על-מנת לחיות בדמוקרטיה – עלינו להיות ראויים לדמוקרטיה. כי על-מנת לחיות בעולם חופשי – עלינו להיות ראויים לחופש ומסוגלים להשתמש בבחירה החופשית באופן תבוני, שיש בו התבוננות אל מעבר לתועלת האישית האנוכית ולסיפוק המיידי של הצרכים האישיים. כי על-מנת להיות שותפים לעיצוב המציאות הקולקטיבית והאישית באמצעות המכשיר הדמוקרטי – עלינו להיות מסוגלים לזהות את הקשר שבין בחירה לתוצאות וההשלכות שלה ולקחת אחריות בהתאם.
חשוב להבין, כי הדמוקרטיות ברחבי העולם, ביססו תשתית שנועדה להוות את קרש הקפיצה של האנושות אל השלב הבא בתולדותיה, המבטא מדרגה אבולוציונית חדשה.
מתוך התשתיות הללו, נועדה האנושות לצמוח ולבסס בגרות אישית וקולקטיבית, מחויבות לערכים, ערבות הדדית ובחירה בקידמה, שיש בה שחרור של מסורות עבר אשר בולמות את התפתחותה.
התשתית הדמוקרטית נועדה לבסס מציאות שבה מתקיימת מגוונות של ייצוגים המכירים בכך שהם חלק מאותו מכלול, ומקיימים יחסי גומלין שיש בהם חתירה לאמת משותפת ולדיאלוג בין שונים ומגוונים, הסכמות משותפות היוצרות מרחב ציבורי שבתוכו ניתן להתנהל בהרמוניה, בכבוד הדדי, בשוויון הזדמנויות, בהפריה הדדית, בתיעול משאבים הרמוני לכלל חלקי החברה ובחופש לביטוי ומימוש העצמי.
הפגיעה בתשתיות הדמוקרטיות, שאנו עדים לה כאן בישראל, בארה״ב ובעוד מקומות בעולם, עלולה לחבל בצמיחת הציוויליזציה האנושית, מכיוון שהיא מחבלת בתשתית שנועדה להוות את הבסיס למדרגה האבולוציונית הבאה.
אנחנו נמצאים בתקופת ימי הביניים של העת המודרנית.
זוהי תקופת מעבר שבה אנו נדרשים להגדיר את המשך דרכנו כפרטים וכחברה.
אם נשכיל להוקיר ולשמר את ההישגים האנושיים המייצגים חזון, השראה, ערכים, ידע והתעלות של הרוח על החומר, ולהגן על התשתיות לחברה אנושית מתקדמת ונאורה – צפויה לנו בהמשך הדרך תקופת רנסנס שתבשר על שלב חדש באבולוציה האנושית.
אך אם לא נעשה זאת, ימי הביניים בהם אנו מצויים יובילו לסחרור במעגל סגור של נסיגה אבולוציונית עד לכילוי עצמי.
לנבוע מתוך הקיים והיש כדי להתחדש
כאמור, קל מאוד להרוס, לבזות, לפסול ולהחריב כדי ליצור תנועה שיש בה שינוי.
אך כאשר אנו רוצים לחולל שינוי ולהתחדש חשוב שננבע מהקיים ומהיש.
למה הכוונה?
קל מאוד להתחדש מתוך תנועה קיצונית שמבטלת והורסת את מה שהתקיים עד כה.
אך הרבה יותר מאוזן והרמוני לנבוע מתוך התשתית שכבר יצרנו ולצמוח ממנה אל המדרגה החדשה, כאשר אנחנו לוקחים איתנו את מה שרלוונטי ותואם את המדרגה הבאה ומשחררים את כל מה שלא ימשיך עימנו הלאה.
זהו תהליך של בחינה עצמית כנה ואובייקטיבית, שיש בו מיון סבלני ותבוני שבאמצעותו אנו מגדירים מה ניקח איתנו להמשך המסע ומה נותיר מאחור.
רק לאחר שיצרנו בחינה מושכלת ותבונית והגדרנו לעצמנו את החזון להמשך הדרך, ניתן להתחיל ולפרק בעדינות את התשתית הקיימת, להפר את הסטגנציה ולנוע אל מדרגה חדשה, מתוך מוכנות להשתנות ולהתחדש.
כאשר מתקיימת המוכנות לערער מצב קיים באופן יזום ולהתחדש, נוצרת תנועה הרמונית שאינה תוצר של מלחמה בין ישן לחדש, הרס וכילוי. התנועה ההרמונית נובעת מפרו-אקטיביות המאפשרת להתקדם ממדרגה אחת לאחרת, מתוך היעדר היקשרות למדרגה הקודמת ובכך, יכולת להפיק ממנה את המיטב ולסלק ולנפות את הפוגם והפגום.
בערעור המצב הקיים, חשוב להוקיר את התשתיות הטהורות שנבנו לאורך הדרך, להגן עליהן ולהתייחס אליהן כבסיס ממנו אנו צומחים אל המדרגה הבאה.
חשוב להכיר בכך כי טיבן של התשתיות הטהורות שהן מעודנות ופגיעות, מכיוון שהן מייצגות את הפוטנציאל הגבוה שלנו שאינו מובן מאליו.
נסו לדמיין אתכם משקיעים מחשבה, הגות, ותהליכי עומק בביסוס של תשתית נפשית המאפשרת לכם לבטא גירסה משופרת של עצמכם. זוהי גירסה מעודנת, מאוזנת, מחוברת לערכים ולמהות, בעלת מחשבה צלולה ורגש בהיר ובעלת הרגלים התומכים ומשרתים אתכם.
כעת, נסו לדמיין כמה במהירות וקלות ניתן ״ליפול״ אל גירסה של עצמכם שאינה מתנהלת באופן המיטבי.
וכאן נשאלת השאלה – למי אתם בוחרים להעניק כוח:
האם לאגו ה״פופוליסטי״, ה״דיקטטור״ המניפולטיבי, חסר האחריות, הגס והאנוכי?
או, לעצמי הטהור, ה״דמוקרטי״, הכן, הערכי, המעודן והאחראי?
אנחנו חיים בעולם חומרי, גשמי. זהו עולם של כבידה אשר באופן קבוע מכביד על היכולת להרחיב את התודעה ולהתעלות מעל מגבלות הגוף והנפש.
היכולת לצמוח אל עבר הגירסה הטובה ביותר של העצמי, נובעת מן המסוגלות להתמודד עם הכבידה ועם החומר באופן המעצים את הרוח, את החזון ואת הערכים, כך שהם אלו המצויים בקדמת הבמה ומתחילים להשפיע על העולם החומרי והגשמי, על הגוף והנפש ועל ההגשמה הלכה למעשה.
כדי שרוח ישפיע על חומר נדרשת תשתית תודעתית וערכית המחוברת לחזון ומתורגמת לאופייני התנהלות המאפשרים לרוח להתעלות בתוך עולם החומר. אלו ערכים המנחים את האדם בחייו ומאפשרים לו לקיים בחירה חופשית ערה ומודעת המשרתת את הפוטנציאל המיטבי למימוש מועצם, הן שלו ברמה האישית, והן של הכלל בתוכו הפרט מתקיים.
על התשתית הזו נדרש לשמור מכל משמר מכיוון שהיא העוגן לקיום בעל משמעות.
כאמור, לאורך כל המאמר הזה, הדבר חל הן על התהליך הפרטי והאישי והן על תהליכים קולקטיביים.
התפתחות אבולוציונית אל השלב הבא – להרוס או לבנות, ליפול או להתעלות?
בחברה האנושית, החזון הקולקטיבי מייצג את הפוטנציאל הגבוה והוא זה המאפשר לנו להתעלות אל מעבר למגבלות של החומר והנפש האנושית וליצור מבנים חברתיים המעודדים דיאלוג, הסכמות סביב אמת משותפת, הפריה הדדית, חופש, שוויון הזדמנויות, פתיחות לחדש, דינאמיות, יצירתיות, צמיחה ושגשוג שאין בהם מאבקי כוחות, הרס או מלחמה על משאבים, אלא צמיחה מן הקיים ומן היש והתמדה להתחדש.
החזון האישי והקולקטיבי מעודד תהליכי סוּבְּלִימַצְיָה.
מהי סובלימציה?
זהו תהליך של עידון הנפש האנושית, שבו נוצרת הפנייה של הכוחות המנטליים והרגשיים של האדם מפעילויות שנתפשות כשליליות, אלימות והרסניות אל עבר פעילויות חיוביות ובונות.
הסוּבְּלִימַצְיָה הינה מושג יסודי בגישת הפסיכואנליזה של זיגמונד פרויד, אשר מתאר את ה סוּבְּלִימַצְיָה כתהליך אשר בו מתועלים דחפים ותשוקות בלתי מקובלים מבחינה חברתית ומקורם בליבידו, אל עבר פעולות ומטרות מקובלות ואף רצויות מנקודת מבטה של החברה.
על פי פרויד, זהו סוג של מנגנון הגנה חיובי המעיד על התמודדות בריאה, יצרנית ויצירתית. מנגנון זה מאפשר לבני האדם לתעל ולבטא בדרך לגיטימית, הן מבחינה פסיכולוגית והן מבחינה חברתית את דחפיהם הטבעיים, ומעודד את האדם ליצירתיות ולביטויים אמנותיים.
הסובלימציה היא תהליך של עידון של היצריות ושל הדחפים ההישרדותיים, המאפשר לתעל את האנרגיה הנפשית מבלי להדחיק או להכחיש אותה.
תהליך הסובלימציה מאפשר מעבר שלב אבולוציוני שבו האדם לומד להכיל את העולם הנפשי, המחשבתי והרגשי שלו וליצור התמרה פנימית ההופכת אנרגיה שעלולה להיות הרסנית ואלימה לאנרגיה של יצירה ובניה.
כמובן שתהליך זה, הינו חלק מן המעבר של האנושות אל שלב חדש בתולדותיה, החושף בפניה ממדים חדשים של תודעה וחוויה, המתקיימים במרחב מאוזן ומעודן מכפי שהתקיים עד כה.
כקולקטיב, החברה האנושית מתפתחת כציוויליזציה העוברת סוּבְּלִימַצְיָה ונעה בהדרגה ממצב יצרי, השרדותי, עדרי, אינסטינקטיבי, הפועל באופן אנוכי ולעיתים רבות אף תוקפני ואלים, אל מצב תבוני המסייג את היצריות המסתמכת על אינסטינקטים השרדותיים ופועל מתוך ערכים, חזון וחיבור לעוצמת הרוח.
האנושות יצרה לאורך האבולוציה שלה תשתית ערכית ורוחנית שביססה את היכולת של הרוח להתעלות מעל האינסטינקט החייתי הזה, להתעלות מעל קיטוב, אלימות ונפרדות ולבסס תפישת עולם מפוייסת, בונה ויצירתית, הרואה את המחבר ולא את המפריד מתוך חמלה וראייה הוליסטית.
האנושות גם יצרה מבנים מעודנים שמאפשרים לשונים ולמגוונים להתנהל זה לצד זה כחברה המקיימת מוסכמות משותפות – כיום אלו הן כאמור הדמוקרטיות המייצגות תשתית למדרגה אבולוציונית חדשה שיש בה חופש, שוויון, פתיחות, אחריות וערבות הדדית.
הדמוקרטיות מייצגות את תהליך הסוּבְּלִימַצְיָה – העידון, שהחברה האנושית נדרשת לעבור במסעה אל תוך העידן החדש והמאה ה-21. אך גורמים פופוליסטיים מנסים למנוע תהליך זה ולסחוף את הציבור אחר מצב ההוויה הייצרי, הכוחני, ההורס והדורס שהינו מצב הוויה שקל לשלוט בו ולנהל אותו בשירות אינטרסים כאלה או אחרים.
בכך, אנו עדים למאבק כוחות בין העולם הישן לבין העולם החדש שכחלק ממנו ישנו ניסיון להרוס וליצור דה-לגיטימציה של תשתיות שנועדו לסלול את הדרך אל המדרגה האבולוציונית הבאה.
ההרס, פעמים רבות, נוצר על ידי כוחות פופוליסטים המעודדים את הציבור לתמוך בתהליכים היוצרים סיפוק מיידי, מתוך ראייה קצרת טווח, שטחית ואנוכית, והתמקדות בתוצאות ללא ראיית ההשלכות לטווח הארוך.
הבניה המדורגת, בתהליך אבולוציה של מערכות ותשתיות, הינו תהליך הדורש איפוק, חניכה של הציבור לאבולוציה של הנפש ואורח החיים, סבלנות, ראייה ארוכת טווח שאינה נוהה אחר סיפוקים מיידיים, התמדה, חריצות, העמקה וחקירה, ומוכנות להפר סטגנציה ולהתחדש בדרכי שלום ונועם.
לאורך כל ההיסטוריה של הציוויליזציות השונות שהתקיימו על פני כדור הארץ, לא פעם, נוצר הרס של התשתית ומתוך ההריסות נולד עולם חדש.
אך האם הדבר מחוייב המציאות? האם הדבר יצר חכמה ומסקנות אשר מגנות על האנושות מפני עצמה ומפני החזרה על כשלי העבר, פעם אחר פעם?
האם כדי לצמוח אל המדרגה החדשה נדרש לדרוס את התשתית הדמוקרטית שנוצרה בעמל רב ומייצגת את החזון הגבוה של החברה האנושית?
האם כדי לערער מצב קיים לטובת מעבר למדרגה חדשה נדרשת אנרכיה?
פעמים רבות, האנושות תופשת דברים כמובנים מאליהם ורק לאחר שהם נרמסים ברגל גסה היא לומדת להוקיר ולהעריך אותם.
ערכים כמו חופש, שוויון, יצירתיות, פתיחות, חמלה, ערבות הדדית, אהבה ודיאלוג נתפשים כמובנים מאליהם, עד שהם אינם עוד ואת מקומם תופשים הגבלות על החופש, דיכוי, סבל, קיפוח, אפליה, היעדר סולידריות, שנאה ואלימות.
אנו רואים בארץ ובעולם עליה של כוחות המעדיפים הרס ודה-לגיטימציה של הערכים והתשתיות הדמוקרטיות הקיימות, על פני תהליך סבלני ואובייקטיבי של מיון וסינון של כל מה שאיבד מהרלוונטיות שלו, סילוק של מה שהושחת וניקוי של כל מה שהוכתם ועבר זילות.
בכך, אנו חוזים בביזוי ערכי הדמוקרטיה, בחיסול שומרי הסף, בדה-לגיטימציה של תשתיות חברתיות שנבנו לאורך שנות דור, כל זאת על מזבח הרצון לחולל שינוי וליצור סדר חדש.
על-מנת לעבור דרך חשכת ימי הביניים בהם אנו מצויים ולהתייצב בפיתחו של רנסנס תרבותי המוביל לשלב חדש באבולוציה האנושית, חשוב שנכיר בכך שהמטרה אינה מקדשת את האמצעים, שנהיה סבלניים, שלא נחפש את הסיפוק המיידי ונלמד להתבונן על תהליכים מתוך ראייה ארוכת טווח המזהה את התוצאות ואת ההשלכות של כל מהלך ומהלך.
מהותי כי נוקיר את כל מה שנוצר כאן בעמל רב לאורך שנים ונתחייב כלפי ערכים אשר יקבלו עדיפות ויתוו לנו את הדרך.
חשוב שנגן במלוא התוקף והעוצמה על התשתיות המזוקקות שנוצרו עד כה ומבטאות נאורות, הומניות, חשיבה פרוגרסיבית וחזון.
חשוב שנבין שערכי הדמוקרטיה מייצגים את הגירסה הטובה שלנו כאנושות ומהווים תשתית חיונית למעבר שלנו אל המדרגה האבולוציונית הבאה כחברה הטרוגנית, שבה שונים ומגוונים חולקים מרחב משותף מתוך חיבור לאמת משותפת, כבוד הדדי, חופש, פתיחות לחדש, שוויון וערבות הדדית.
מה שניצור הוא שיהיה.
